פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

קודם כל כדאי להיות בטוח שהשמיעה שלו תקניה. אחר כך הייתי עושה הערכה אצל רופא ילדדים התפתחותי שיכול להחליט האם יש מקום להפנות גם לקלינאית תקשורת.

בתוך הייתי אומר לו שזה מצער אותך מאד לשמוע שזה קרה. קשאת רואה את זה קורה אפשר להרחיק אותו מהמשחק במשך כמה דקות כדי לחשוב על מה שעשה.

קרן שלום,
את מתארת תופעה שכיחה אצל ילדים - הם רוכשים המון ידע לגבי העולם באופן בלתי פוסק, דרך השפה, החושים השונים, היחסים החברתיים שלהם וההתנסויות המגוונות. לילדים קשה להחזיק באופן רציף בכמות הידע העצומה, וגם הזיכרון שלהם אינו מפותח כשלנו המבוגרים. לכן סביר מאוד שבתך תתקשה לשלוף את כל המידע שצברה עד היום באופן מסודר ומאורגן.
לגבי שאלתך השנייה, לטעמי האישי בגיל שנתיים וחצי אין צורך בחוברות עבודה. בתך נשמעת מתיאורך ילדה מאוד מאוד מושקעת ואינטליגנטית. השתדלי להעניק לה את הידע שאת רוצה שתרכוש, באמצעים שהם יותר חוויתיים ופחות דידקטיים. נכונות לה עוד שנים רבות של לימודים פורמליים ובהתחשב בבסיס הטוב שנטעת בה, היא תצליח בהם בהחלט.
שירי

אופירה שלום,
אני חושבת שכדאי לשוחח עם הילדים, בוודאי עם שני הגדולים, ולהבהיר להם מהי ההתנהגות המצופה מהם ביחסם זה לזו וזו לזה. הכרחי שגם אבא יהיה שותף בשיחה, בה תאמרו להם אלו התנהגויות הן לא מקובלות ומהי הסנקציה בה תנקטו בתגובה להצקות, אלימות וקללות. חשוב מאוד שהציפיות והתגובות תהיינה זהות לכל הילדים. שמעו גם מהילדים את תחושותיהם ומחשבותיהם לגבי המצב בבית, וההצעות שלהם לשינוי.
בנוסף, כדאי שתבררו ביניכם לבין עצמכם מה גורם למתיחות כה רבה בין ילדיכם - האם אתם נוהגים להפלות ביניהם או לשדר ציפיות שונות, גם מבלי משים; האם כל ילד זוכה לזמן בלבדי עם אבא או אמא; האם ביניכם ההורים קיימים עימותים רבים שהילדים מחקים; האם הילדים שוהים בבית כל שעות אחה"צ עם מעט חברים וחוגים ולכן מציקים האחד לשני מתוך שעמום, וכן הלאה.
בתקווה ליחסי אחים טובים יותר,
שירי.

דנה שלום,
נראה לי שההבדל בין להכניס בגיל של כשנה ותשעה חודשים או שנתיים לגן בו הילדים גדולים או קטנים מבתך בשלושה חודשים לפחות, הוא לא כ"כ משמעותי. בגיל של בתך, יש הבדלים מאוד משמעותיים בין ילדה בת שנה לילד בן שנה ושלושה חודשים. ככל שהם גדלים, ההבדלים הללו פחות ניכרים. לכן האפשרות השניה, של דחיית הכניסה לגן במספר חודשים (כך אני מבינה) לא תשנה בהרבה את ההתמודדות שלך עם השאלה לאיזה גן להכניס.
קריטריון חשוב לטעמי הוא מהו הפיזור של גילאי הילדים - במידה ורוב הילדים קרובים פחות או יותר לגילה, אזי כדאי להכניס אותה לגן. אם יש מספר ילדים בגיל הקרוב לגילה ומרבית הילדים הם בפער בולט, אזי לטעמי המסגרת פחות מתאימה. אני ממליצה שתבדקי מהם הגילאים של הילדים הרשומים לגן, ובהתאם לזאת תחליטי. אגב, אם יש יתרון נוסף לאחד הגנים כמו קירבה לבית, מחיר, קשר שיצרת עם הצוות החינוכי והתרשמותך ממנו - כל אלו הם קריטריונים חשובים בהחלט, ולא רק גילאי הילדים.
בהצלחה,
שירי

עינת לשום, אני ממליצה לך לפנות לייעוץ אצל פסיכולוג ילדים. באופן ציבורי ניתן להתייעץ עם פסיכולוג בית הספר, או לפנות לפסיכלוג דרך קופ"ח.

מירי לשום, בכל מקרה כדאי להתיעעץ עם רופא הילדים. רק במידה ותישלל בעיה רפואית מומלץ לפנות למרפאה המתמחה בהרטבה . נסי גם לפנות לפורום הרטבה באתר זה.

טל שלום,
ברור כי את נמצאת בסיטואציה מאוד מאוד מאוד קשה ומורכבת. לצערי, ללא היכרות עם כל הנפשות הפועלות, לא אוכל לייעץ לך. אני מציעה שתפני עם שאלותייך וחששותייך לפקיד הסעד ותשוחחי עמו על הסיבות שהובילו אותו להמלצתו.
בנוסף, לאור מערכת הדרישות והלחצים המופעלים עלייך מפאת הנסיבות, אני חושבת שתוכלי להרוויח מאוד אם תימצאי בטיפול/הדרכת הורים עבור עצמך, במסגרת שתתמוך בך ובהתמודדויות המורכבות שלטעמי עוד נכונו לך בעתיד.
בהצלחה!!
שירי

הדס שלום, לפני שנפנה לכל התייחסות פסיכולגוית כדאי להתייעץ עם רופא ילדים ולשלול בעיה רפואית.

עוד בטרם פנייתי אליכם פניתי לרופא הילדים של בני ותגובתו, לצערי, זעזעה אותי - המלצותיו הסתכמו לאחד משניים, התעלמות מהבכי או מכה בטוסיק! ידוע לי כי בני סובל מקוצר נשימה והוא מטופל אצל מומחה ריאות בטיפול תרופתי וכן בטיפול מונע. למי לפנות בשלב הזה?

שרון שלום,
משאלתך ניכר שאת אמא שקשובה לבנך ומבינה את צרכיו, אולם כאמא לשניים את באופן טבעי יותר עסוקה ועייפה מבעבר. גם בנך משתף הפעולה נמצא כיום במצב פחות אופטימלי מבחינתו - לעתים הוא מתוסכל מחלוקת המשאבים שלך בינו לבין אחותו וההתנהגויות שלו מבטאות את התסכול והמתח שלו, ולעתים הוא עלול להעדיף לקבל כל יחס שהוא, גם שלילי.
על מנת שאת ובנך לא תיכנסו למעגל שלילי בו הוא מכעיס אותך ואת מאבדת את סבלנותך, כדאי לנקוט בכמה פעולות מנע: ראשית, רצוי שיהיה לך ולבנך זמן בלעדי שמוקדש רק לכם, אפילו שעה בלבד אחת לשבוע, ללא נוכחות הילדה ורצוי מחוץ לבית. שנית, כדאי לערב את אבא ובני משפחה נוספים שיכולים לעזור, על מנת שיבלו זמן בנפרד לעתים עם הגדול ולעתים עם הקטנה. חשוב גם שתדאגי את לנוח מספיק על מנת שתהיי מסוגלת להיות יותר סבלנית כלפי הילד. בנוסף, כדאי לשוחח עם הילד מראש לפני סיטואציות שבהן את צופה שהוא יתקשה בהן (כמו התארגנות בבוקר, עזיבת גינת המשחקים אחהצ וכדומה), להגדיר לו מה את מצפה ממנו, להחמיא על התנהגות חיובית ולנקוט בסנקציה במידה והוא מתנהג לא כראוי. ולבסוף, קחי בחשבון שקנאת אחים היא רגש טבעי ולגיטימי, וככל שאחותו הקטנה תהיה יותר תקשורתית ומגיבה, הילד יהנה ממנה ופחות יקנא בה.
בהצלחה!
שירי

לאמא שלום,
ראשית יש לברר את טיב הקשיים של בנך ואז לבחור את ההתערבות הטיפולית בהתאם. אלימות אינה מתרחשת סתם כך, והיא יכולה להיווצר ממגוון סיבות, כמו נטייה להיפראקטיביות, קושי לדחות סיפוקים, קושי בהתמודדות עם תסכול, קשיים שפתיים, ויסות חושי לא תקין, מצב חברתי בגן ועוד.
במידה ויש פסיכולוג בגן של בנך (אם מדובר בגן עירייה למשל) - כדאי לבקש את חוות דעתו לגבי הילד. תוכלו לפנות גם להתייעצות אצל פסיכולוג פרטי או במסגרת ציבורית, ולאחר תהליך הערכה תקבלו המלצות לדרכי הפעולה המתאימות בהמשך.
בהצלחה!
שירי

כנראה שזה בא מסוג של תיסכול, אולי סף תיסכול נמוך. אין בעיה של שפה, להיפך היא עשירה. גם אין בעיה חברתית. שנה שעברה בגן עיירייה אחר הפסיכולוגית תיצפתה בילד 5 פעמים , עדיין לא נמצאה הסיבה . הוא המשיך להרביץ . הוא גם מספר שהכל בסדר והוא התנהג יפה. בעצם הוא משקר. הגננת אמרה שהוא מאד מינפולטיב, מסובבת את כולם על האצבע. לפני גיל שנה הוא היה שם ידיים בפה עד שהוא היה כמעט מקיא, לקח כמה חודשים עד שהוא הפסיק עם זה. מאד נלחצתי כל פעם שהוא עשה את זה. האם יש קשר בין המקרה הזה , לבין האלימות בגן? שנה שעברה ממש יצא לו שם רע בגן, אני מפחדת שגם השנה זה יקרה שוב.

לאמא שלום,
טוב מאוד שאת לא משלימה עם אי מציאת הסיבה לאלימות של בנך. אלימות היא התנהגות מאוד לא יעילה בטווח הרחוק וילדים משלמים עליה מחירים כבדים. בנך זקוק לעזרה לפתח התנהגויות מתאימות יותר, באמצעותן יוכל לבטא את עצמו ולהשיג מה שמעוניין בו, אולם בדרך הולמת יותר מבחינה חברתית. כפי שכתבתי קודם, כיוון שהאלימות היא מתמשכת ולא נקודתית, כדאי להבין מה מביא את הילד לנקוט בה - על מנת לתכנן את ההתערבות הטיפולית והחינוכית המתאימה.
אני מציעה להתחיל בבירור עם פסיכולוג הגן, על אף התסכול מההתנסות הקודמת. אפשר לפנות גם להתייעצות אצל פסיכולוג שאינו קשור ישירות לגן - הוא יוכל לברר עם הצוות החינוכי בגן את הפרטים המשמעותיים לגבי הילד.
אגב, בינתיים ניתן לבנות עבור הילד תוכנית של פרסים עם הגננת, עם טבלה וכוכבים, כדי לעודד את הפחתת האלימות. בנוסף, רצוי שתיזמי פגישות עם ילדים מהגן בשעות אחהצ, על מנת שבנך יזכה להזדמנות לפתח קשרים חיוביים עם חבריו.
בהצלחה,
שירי

אח"צ הוא מרבה להיפגש עם חברים, גם באים אלינו וגם הוא מוזמן. לשמחתי הוא משחק מאד יפה אצל חברים.רק בגן הבעיה, ביום שישי פנתה אליי אמא שהבת שאלה התלוננה. אמרתי לה שאני ישדבר עם הילד, (אני בספק כמה זה יעזור), ממש לא נעים לי מהאמא ,

חשוב מאוד שילדים מזמינים את בנך - הדבר מעיד על כך שהוא לא תמיד אלים, וישנם מספיק ילדים שרוצים בחברתו.
לגבי הילדה כלפיה הוא אלים, לעתים קרובות דווקא ילדים בגיל הזה שהם קרובים יותר - מגלים גם חברותיות וגם תוקפנות ביניהם. האלימות עלולה להיות תוצר של היחסים בין שני הצדדים. בקשי מהגננת מעט להרחיק ביניהם בזמן הפעילויות בעת הקרובה, ובקשי מבנך להימנע ממשחק עם ילדה זו.
במידה והאם תחזור ותשוחח עמך על כך, תוכלי לומר לה שאת מטפלת בנושא.
שירי

רינא שלום,
ההתנהגות של בתך היא מתאימה לגילה ולמצופה ממנה. תינוקות בגיל של ילדתך חוששים מאוד מאנשים שלא כ"כ מוכרים להם, ולא אוהבים להיפרד מהדמויות הקבועות (את, צוות המשפחתון וכדומה). התנהגות זו היא הגיונית מאוד מבחינת הילדה - היא לא יודעת מה שאת יודעת על בני המשפחה האחרים ולא מכירה אותם מספיק טוב, ומנקודת ההתבוננות שלה - הכי טוב ובטוח לה להישאר צמודה אלייך ככל שניתן.
זה אכן מאוד לא נעים כשבן משפחה קרוב רוצה בסה"כ לשחק עם התינוקת והיא מגיבה בבכי ובהימנעות ממנו. תוכלי לעזור לבתך לפתח קשרים עם דמויות נוספות, על-ידי התקרבות הדרגתית למבוגר הנוסף, כשהיא לידך או יושבת עלייך. בהדרגה, תוכלי להתרחק יותר מחברתם ולאפשר להם ליצור קשר משלהם. כמובן, שככל שבתך תכיר יותר את המבוגרים הנוספים, כך היא תיצור עמם קשר יותר בקלות. אולם יחד עם זאת, את הדמות המשמעותית ביותר בחייה של בתך, והתנהגותה מבטאת זאת.
שירי

אתי שלום,
מתיאורך נשמע שאת מאוד קשובה לבנך ויודעת כיצד לעזור לו לאחר ההתפרצות. השיחות, הנסיונות לקשר בין האירוע שהכעיס אותו לבין התגובה הלא יעילה, ובדיקת האפשרויות האחרות באותו מצב - כל אלו הם מרכיבים מאוד חשובים בשינוי ההתנהגויות הלא תואמות.
כדאי להוסיף עוד שתי נקודות: ראשית, ייתכן שבנך מתקשה לזהות את סימני המתח/כעס בגופו בטרם ההתפרצות, ולכן אולי אף מופתע כשהוא מתפרץ. טיפול פסיכולוגי ממוקד באמצעות ביו-פידבק יכול לסייע לו לזהות את המצבים ה"פציצים" כהגדרתך, ולפתח תגובות יעילות יותר. בנוסף, לטעמי אפשר להוסיף סנקציות קלות, שיהיו מקושרות לעונש, כמו להכין קישוט לביה"ס לאחר שחולל שם נזק. נראה לי כי שילוב בין שיחות, זיהוי המתח טרם ההתפרצות, פסק זמן ועונשים ספציפיים לאירוע, יוכל לסייע לבנך בביטוי כעסיו באופן יעיל ותואם.
בהצלחה!
שירי

דפנה שלום,
באופן קונקרטי, כדאי להתייעץ בנושא עם האחראים על המועדונית, שיוכלו לתת לך הדרכה מסודרת. אחריות על מועדונית כזו היא משימה לא קלה, וחשוב שיהיה צוות מסביב שתומך, מדריך ומגבה אותך.

נראה לי שחשוב שתבררי מהן הציפיות ממך ומה גבולות הסמכות והתפקיד שלך. למשל, מה את מצופה לעשות כשילד מתפרע? האם את יכולה להשתמש בסנקציות למיניהן וכדומה? נראה לי שכדאי שיהיו ברשותך מספר אפשרויות על-מנת שתוכלי לבחור את התגובה המתאימה לקשיי ההתנהגות של הילדים, ולא תיאלצי להגיע לאפשרות של מניעת חגיגת יום הולדת.
בהצלחה,
שירי

מיה שלום,
לא ברור מתיאורך האם בנך רק ביקש מהילד האחר להוריד את מכנסיו או שכפה עליו זאת.
סקרנות לגבי הגוף של האחר ולגבי מיניות היא טבעית מאוד בגיל של בנך, כפי שציינת. ייתכן שבנך מבין את הכללים, אולם עדיין הוא היה סקרן לראות גוף של בן אחר. אפשר שעבורו, לא מפריע שיראו אותו, ולכן הוא גם רצה לראות את הילד השני.
בנך נמצא כרגע בעמדה הגנתית מפני השאלות של הסביבה על מעשהו, שככל שאנו יודעים היה מקרי. לא ברור לי ממה נובעים חששותייך, אולם תוכלי לפנות לפסיכולוג פרטי כדי להתייעץ עמו, מבלי קשר לגן. הפסיכולוג לא חייב לתצפת על בנך בגן, אלא יכול להתרשם ממנו במפגש אישי, על-פי הכלים הפסיכולוגים שאנו רוכשים במהלך הכשרתנו, בשילוב הידע והניסיון.
בהמשך לבקשתך, כתבי לי את מקום מגורייך ואפנה אותך לפסיכולוגים באיזורך.
שירי

שירי שלום, אני מתגוררת באיזור ירושלים ואשמח לקבל שמות של פסיכולוג/ית פרטי/ת. האם הצוות החינוכי בגן יכול לחייב לערוך תצפיות על בני? או שמא די במפגש עם פסיכולוג/ית? האם על הפסיכולוג הפרטי לחתום על טופס כלשהו המאשר לו להגיע לגן ולתצפת במידת הצורך? לשאלתך, עד כמה שידוע לי הוא רק ביקש מהילד להוריד את מכנסיו ללא כל מגע פיזי. תודה

רוני שלום,
אינני יודעת מה נהוג בשירות הפסיכולוגי שאחראי על הגן של בנך (זאת במידה והגן הוא גן עירייה, ויש בו פסיכולוג אחראי). כדאי לשוחח עם הגננת ולפנות ישירות גם לפסיכולוג.
לגבי פסיכולוג/ית פרטי/ת, אוכל לתת לך המלצה בטלפון. המספר שלי הוא: 052-3833484. את מוזמנת להתקשר אליי בנושא זה.
אני שמה לב כי למרות שהאירוע למראית עין הינו שגרתי יחסית, משהו טורד את מנוחתך לגבי בנך. אם כך, כדאי לברר זאת עד שתחושי כי קיבלת מענה מספק לשאלותייך.
שירי