פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום סולי
מדברייך ניכר עד כמה את ובעלך משקיעים בילדים. ניכר כי בעלך מבלה עם בנך שעות רבות וימים רבים במהלך השבוע ובסופי שבוע, דבר שהוא מצויין וחשוב ואין לי ספק כי גם הוא וגם ילדייך מרוויחים מכך. העובדה כי על אף השעות הרבות והקשר הטוב בין בעלך לבנך , דרור עדיין מגלה רצון בנוכחותך רוב הזמן אינה סימן לכך שאינו אוהב את אביו כלל. ילדים רבים בגיל של בנך מראים העדפה בולטת לדמות האם ורצון כי אמא היא זו שתטפל בהם. תופעה זו נורמטיבית ושכיחה מאוד . חשוב מאוד כי בעלך יבין זאת ו לא ייעלב מכך . הדבר גם אינו נובע מכך שדרור הוא ילד של אמא, אלא מאחר וזהו לרוב שלב התפתחותי בו הילדים קשורים מאוד לדמות האם ומגלים רצון להיות עימה ולקבל יחס ממנה. ברוב המקרים , כאשר הוא יגדל הוא אף יראה רצון להיות עם אבא יותר מאשר עם אמא וגם אז אין הדבר נובע מכך שאינו אוהב אותך, אלו שלבים התפתחותיים נורמטיביים.
חשוב לציין בנוסף, כי התגברות הצורך שלו לאחרונה בנוכחותך יכולה להיות קשורה לכך שחזרת לעבודה וגם ללידת אחותו. על אף שהוא אוהב אותה ושמח מאוד בהצטרפותה למשפחתהף אין לי ספק כי יש לו פחות זמן איתך לבד וכי עליו לחלוק אותך כעת עם אחותו, עוד יותר מאז שחזרת לעבודה. לכן, חשוב כי גם את אם אפשר תבלי עם בנך לבד מדי פעם ולא רק בעלך, עד כמה שניתן, על מנת להעניק לו את תשומת הלב שהוא זקוק לה ממך לבד.
היו רגועים ושוב זזיכרו כי דרור אוהב את אבא בדיוק כמו שהוא אוהב את אמא. והמשיכו להגיב באופן בו אתם מגיבים, והיו רגועים יותר.
אם בכל זאת, בעלך ממשיך להריג קושי ואתם מוטרדים אני ממליצה לפנות להדרכה עבורכם.
בהצלחה

אני ממש מודה לך על התשובה ומנצלת על אורך המכתב, אין ספק שהרגעת את בעלי...

שלום ורד
אני מבינה מבין השורות כי את מאוד דואגת לביתך. אני מבינה ממך כי בתך התקשתה להסתגל לגן עירייה וכי השינוי היה עבורה לא קל. עם זאת, חשוב לי לציין כי מעבר מגן פרטי לגן עירייה הינו תהליך הדורש התסגלות עבור מרבית הילדים. בתך נאלצה להתמודד עם מסגרת חדשה, ילדים רבים יותר שהיא אינה מכירה, גננות חדשות אשר לרוב מגלות דרישות גבוהות יותר מאחר וזהו גן בו יש הרבה ילדים וכן הכנה מסוימת להמשך וכו'. ילדים רבים עוברים תקופה לא קלה עקב המעבר כאשר כל ילד מבטא זאת בצורה אחרת. לעיתים בקשיי פרידה בבוקר, או בבכי, לעיתים בתוקפנות וכו'.
בסה"כ כפי שאני מבינה י מדברייך בתך עשתה התקדמות משמעותית בהסתגלותה לגן כאשר כיום היא כבר חשה בטוחה יותר, גם חברתית וגם מול הגננות, דבר המצביע על כך שיש לה כוחות ויכולת.
כיום את מתארת כי הקושי המרכזי הינו קשיי פרידה ממך בשעות אחה"צ כאשר היא נדרשת ללכת לחוג. תופעה זו שכיחה מאוד אך ניתנת לטיפול. למשל, אפשר לשוחח איתה על כך, לא בזמן החוג והקושי, כי אם בזמן רגוע בו היא ואת פנויות ורגועות לדבר איתה על החוג והקושי להיפרד. ניתן לשאול אותה מה היה לעתה עוזר לה להיכנס לחוג בלעדייך ולעיתים ניתן להשתמש גם בתוכנית חיזוקים, כמו פרסים למשל.
בכל מקרה אני חשה כי הדאגה העיקרית שלך היא הסתגלותה שנה הבאה לכיתה א', עקב הקושי שנראה היה לך שהיה לה בעבר. חשוב לי לציין כי חששות לקראת המעבר לבית ספר הינם טבעיות מאוד. העובדה כי בתך התקשתה להתסגל לגן אינה אומרת בהכרח כי תתקשה להתסגל לכיתה א'.
עם זאת, את יכולה להיעזר בהדרכת הורים וייעוץ עבורך על מנת להכין את עצמך טוב יותר לקראת המעבר והשינוי . כאשר אנו כהורים חשים בטחון זה לרוב עוזר גם לילד להתשחרר ולהרגיש בטחון רב יותר.
בהצלחה

לביתי אין הרבה חברים מעבר לשעות הגן וגם בגלל מעברי הדירות שציינתי וגם החוג שכרגע היא לא מכירה אף אחד וכך אני מאמינה שיהיה בכיתה א' (יש לה המון אהבה וחברים שרצים אלייה בבוקר ואוהבים אותה)אבל מעבר לשעות אין הרבה חברה מה לעשות? האם את חושבת שזה יתרום לבטחונה העצמי הירוד?היא לא מוכנה ללכת לאף חברה אבל מוכנה שיבואו אלייה היא לא מוכנה להיות לבד אצל חברה. מה עושים?

שלום ורד
אם כרגע בתך עדיין מתקשה להיפרד בשעות אחה"צ הזמיני חברות מהגן אליכם הביתה ועזרי לה לחזק את הקשר עימן. ניתן גם לרשום אותה אחה"צ לחוג בו נמצאות חברות מהגן. לרוב כאשר ילד נמצא בחוג עם עוד ילדים שהוא מכיר זה מאוד עוזר לו גם להיפרד מההורים. בהמשך, אולי היא גם תרגיש בטוחה יותר ללכת לחברות מהגן. בתחילה לכי איתה ובהצשך היפרדי ממנה לזמן מסוים, כמובן תוך הכנתה מראש.
וחשוב לי להדגיש שוב כי אני שומעת עד כמה את עצמך מוטרדת מהמעבר לכיתה א'. ילדים קולטים לעיתים קרובות את הלחץ שלנו כהורים ועשויים להגיב לכך. לכן, חשוב שאת עצמך תקבלי אולי הדרכה על מנת להרגיש בוטחה ומוכנה יותר לקראת המעבר, דבר שיעזור גם לבתך
בהצלחה

שלום מור
קשה מבלי לראות את בנך להבין בדיוק מהי התנועה שאת מתארת. האם הוא עושה זאת רק בגן או גם בבית? האם ישנן תנועות נוספות שהוא עושה וקשה לו להפסיק? האם הורדת הנעל נעשית עם נעל מסויימת או עם כל זוג נעליים? אם זה קורה עם נעל מסוימת אולי היא באמת כבר קטנה לו ולא נוחה ולכן הוא חולץ אותה ואז רצוי לקנות נעליים אחרות.
בכל מקרה, לא כל כך ברור לי מדוע הגננת מענישה אותו על כך שהוא מוריד את הנעל ומדוע העונש הוא שליחתו למטבח. האם זה העונש המקובל בגן?
אני חושבת שחשוב קודם לנסות ולברר איתו מדוע הוא מוריד את הנעל? שוחחי איתו על כך רגועה ונסי לבדוק איתו האם יש נעליים אחרות שיותר נוחות לו. בכל מקרה גם הגננת יכולה לשוחח איתו ולהסביר לו בצורה רגועה שבגן אסור לחלוץ נעליים ואם הנעל מציקה לו שייגש אליה וידבר איתה כדי שהיא תעזור לו ולא תעניש אותו.

אני מבינה את הקושי שלך לראות את בנך מתעצבן ומתוסכל כאשר הוא לא מצליח, ומדברייך אני מבינה שאת מרגישה כי תגובותיו לא פרופורציונליות . עם זאת, אני מבינה כי התגובות החריפות מופיעות בעיקר כאשר הוא משחק מול המחשב. ראשית, חשוב לציין כי העובדה שהוא מדבר עם הדמויות במחשב לא צריכה להטריד אותך, כמו בכל משחק אחר, הוא "נכנס" למשחק ועושה האנשה של הדמויות. זוהי תגובה טבעית. העובדה שהוא מכה את המחשב וצועק אילו התגובות שהיה רצוי לעזור לו לווסת. כפי שאת אומרת את מרגישה שאת מצילה אותו מעצמו, ואכן כהורים לפעמים על ידי הגבלה והצבת גבולות, אנחנו שומרים על הילדים מחוויה של חוסר וויסות ואיבוד שליטה.
לא הייתי שוללת ממנו את המשחקי מחשב לחלוטין. אך כן הייתי בזמן רגוע בו שניכם פנויים לכך, ולא ברגע ה"התקף" , משוחחת איתו על התגובות שלו.
את יכולה לומר לו כי את רואה שזה נורא מכעיס אותו ומעצבן אותו ושזה באמת נורא מעצבן להפסיד . את יכולה גם לתת מעצמך דוגמאות למצבים של קושי או תסכול ולחשוב איתו ביחס על דרכים להירגע במקום להכות את המחשב או לצרוח.
כמו כן, את יכולה לעזור לו לבחור אילו משחקים יותר מתאימים לו ואולי יותר נותנים תחושה חיובית ופחות תחושת תסכול. יתכן והוא בוחר משחקים שאינם תואמים את גילו ולכן גורמים ליותר קושי . בנוסף, חשוב להגביל במהלך היום את זמן המשחק במחשב ושיהיה ברור גם לו כמה זמן ביום מותר לשחק.
כאשר הוא משחק במחשב, אם ניתן, שבי לידו על מנת לעזור לו ללמוד לווסת את התגובות שלו טוב יותר ולבחור משחקים מתאימים יותר.
בהצלחה
מיכל

שלום עפרה
לא ציינת כיצד הוא אובחן? ע"י מרפאה בעיסוק? נוירולוג? פסיכולוג? ומהי בדיוק האבחנה מאחר וקושי בויסות יכול לנבוע מגורמים שונים ובהתאם לכך סוג הטיפול עשוי להיות שונה.
באופן עקרוני, מאחר ומתיאורך נראה כי מדובר בקושי בויסות רגשי ובויסות התנהגותי, טיפול התנהגותי קוגניטיבי בשילוב ביופידבק תוך בניית תוכנית עיצוב התנהגות עבורו ועבורכם בשיתוף ביה"ס יכולים מאוד לעזור.
בהצלחה

קודם תודה עבור המענה. בני אובחן ע"י ניאורולוג , אני מצטטת: "בעל קושי בויסות , מזגי בראשונהייתכן ויש קושי בויסות הקשב אך אינו עומד בהגדרהת הפרעת קשב כיום,התערבות ראויה יכולה להביא לשינוי במצב. עד כה היינו במסגרת טיפול דיאדי, טיפול זה מיצה א עצמו, ובנושא ההתנהגותי לא הועיל בכלל,עושה רושם שזה מחמיר לאחרונה,כאשר בני לא מסכים למשהו, הוא "מוצף, ומגיב בקללה בעיטה או צעקה תודה, עופרה

שלום עפרה
אני ממליצה ללכת לטיפול פסיכולוגי הכולל טיפול התנהגותי- קוגניטיבי בליווי הדרכת הורים
בהצלחה

שלום אמא
ראשית, מזל טוב על ההריון. הפרעה אובססיבית קומפולסיבית נובעת מגורמים שונים. עם זאת, כאשר אומרים שהיא נגרמת עקב גורמים סביבתיים אין הכוונה כלל לחום ואהבה. העניקי לילדך את כל החום והאהבה שאת רוצה ומרגישה , אילו לא גורמים נזק רק ההיפך, הם חשובים ועוזרים לתינוקות לחוש בטוחים ורגועים יותר. הענקת חום ואהבה לא גורמים להתרפצות ההפרעה. הגשימי את חלומך להיות אמא ולתת אהבה לילדך ללא דאגה.
חשוב לי לציין כי מבין השורות קשה שלא לשמוע שאת עצמך נמצאת בחרדה לגבי האמהות שבדרך. דבר שהוא טבעי ושכיח בהריון אך גובר עוד יותר אצל אנשים הסובלים מ- OCD. לכן, . אני ממליצה לך את מעוניינת לפנות להדרכה ושיחות עבור עצמך, על מנת להרגיש רגועה יותר וגם על מנת לקבל יותר אינפורמציה וידע לגבי ה- OCD .
בהצלחה

יכול להיות שהוא רעב ל משהוא אחר חוץ מאוכל? תנסי להרגיע אותו דרך חיבוקים נדנוד או משהוא שאוהב. תדווח איך זה הולך. דרך אגב זה שהוא למדבר זה לא אומר שלא יבין אותך כשאת מדברת אתו.

מה לעשות כשיש לו התקף זעם כזה? מהי הדרך הנכונה לטפל? להתעלם עד שיעבור? לגשת אליו כל כמה דקות ולהציע לו משהו אחר? לחבק חזק חזק ושישתולל אצלי בידיים? הוא מאד יודע מה הוא רוצה וכועס כשמציעים דברים אחרים כי הוא חושב שלא מבינים אותו

לא ברור לי האם את שואלת בנוגע להתנהגות כשאת באה לקחת אותו או בנוגע להתנהגותו במהלך הבוקר בגן. אם זה הראשון יכול להיות שהוא מתאפק במשך הבוקר ואז בשאת נמצאת הוא מרגיש שיש לו גב ואז יכול לתת מכות לאחרים. נראה לי שנהגת נכון להרים אותו ולהגיד לו שהתנהגותו לא מקובלת עלייך. לגבי השאלה האם רע לו בגן כדאי לשמוע מהגננת איך הוא נראה במהלך הבוקר.

את מתארת התנהגויות שעשויות להביע על מצוקה רגשית המטרידה את בתך - הן החרדות לגופה והן החברים הדמיוניים, שהם מאפיין שפחות תואם את הגיל שלה.
כדאי לברר עם פסיכולוג בית הספר באיזה מידה הצוות החינוכי מתרשם כי בתך מגלה רמזים למצוקה רגשית. תוכלי גם לפנות להתייעצות עם פסיכולוג המטפל בילדים אשר יאסוף מידע מכל הגורמים הקשורים לילדה, ייפגש עמכם ועמה, ויציע מהי הדרך הטובה ביותר לעזור לה.
בהצלחה!!
שירי

יעל שלום,
דברייך מעלים דילמה בין הצורך של הילדים במוצץ כפי שאת חשה אותו בתוכך לבין הצורך הרפואי עליו התריעה רופאת השיניים. כיוון שילדייך הם כבר בגיל בו מתאים לגמלם וכבר התחלתם בתהליך, נראה לי שכדאי להמשיך עמו ולהתכונן לתמוך בהם בקשיי הגמילה. מציצת המוצץ היא אכן אקט מרגיע, ולכן אין זה מפתיע כי ילדייך מתקשים להיפרד ממנו. גם מבוגרים רבים שואבים סיפוק מלעיסת מסטיק, עישון וכדומה.
כדאי שתתני לכל ילד לבחור חפץ שירגיע אותו בעת ההירדמות - בובת פרווה, בד שהוא אוהב למולל, ספר וכדומה. בכל בוקר, חשוב להחמיא לכל ילד על כך שנרדם וישן ללא מוצץ, לספר על כך לאנשים נוספים (בנוכחות הילד) ולהעניק תשבוחות נוספות ופרסים קטנים במידת הצורך. תוכלי גם להיעזר בזכרונותייך מתהליך הגמילה מחיתולים ומה סייע לילדייך אז.
כיוון שמדובר בשני ילדים הנגמלים בו זמנית, רצוי להיעזר גם באבא או בדמות קרובה אחרת, בעת ההשכבה - כאשר כל אחד ילווה ילד אחד, ירגיע אותו ויעזור לו להירדם.
סביר להניח, כי בחלוף עוד כשבועיים לכל היותר, תהליך הגמילה יושלם.
בהצלחה,
שירי

תודה על תשובתך המהירה. כל אחד מהם נרדם עם חפף מסויים (דג ושמיכה). אני ובעלי אכן נמצאים עם כל אחד בזמן ההרדמה בתקופה. נמשיך לנסות ולא להתייאש. העיקר שבסוף זה יעבור..... תודה

נעה שלום,
ייתכן שמדובר בקושי בויסות חושי. כדאי לפנות לרופא הילדים ולבקש ממנו הפנייה למכון להתפתחות הילד, שם יוכלו להעריך את הסיבה לפציעה העצמית באופן רב-מקצועי.
בהצלחה,
שירי

רויטל שלום,
אני קוראת מבין השורות עד כמה בתך חשובה לך וכמה חשוב לך שהיא תזכה לטיפול הולם בהיעדרך. כולנו כאמהות מתלבטות מהו הסידור הטוב ביותר עבור ילדינו.
מבחינה אידיאלית, עדיף שבתך תיהנה כמה שיותר מדמות מטפלת שזמינה וקשובה אליה ולצרכיה, ומעניקה לה חום, מגע, התפעלות וגירויים תואמי-גיל. יש מגבלות מציאותיות לכך, כמו יכולתכם לשלם עבור מטפלת. בנוסף, המחקרים והניסיון המקצועי מעידים שניהם כי להורים שמור תפקיד משמעותי מאוד בעולמו של התינוק, גם כשהוא מטופל במסגרת אחרת.
לטעמי התשובה לשאלה טמונה בהתרשמותך מהמטפלת שמצאת, ובאיזו מידהאת חשה כי היא תעניק לבתך דאגה, אהבה וחום מרובים כפי שמגיע לבתך לקבל, על אף נוכחותה של בתה. בגיל של בתך לא תתעורר מצידה קנאה בילדה השנייה, אלא היא תתפוס את הקשר בינה לבין המטפלת כעומד בפני עצמו.
אספקט חשוב נוסף שראוי להתחשב בו, הוא פער הגילאים בין שתי הבנות. התינוקת האחרת זקוקה לגירויים אחרים במקצת משל בתך, והפער יישאר משמעותי בחודשים הקרובים. כדאי שתשוחחי עם המטפלת מראש כיצד היא מתכננת להתמודד עם סיטואציות של פערים, כמו: בתה שתתחיל ללכת ולהתרוצץ בעוד בתך עדיין שוכבת, הבדלים בשעות השינה ובאכילה בין הילדות, וכדומה.
בהצלחה,
שירי

לילי שלום,
בגיל 3 וחצי, ילדים רבים מתעסקים עם הפה בדרכים שונות - משתמשים במוצץ, מוצצים אצבע או מתעסקים בציפורנייהם. העיסוק בפה הוא מספק מאוד עבורם. גם כמבוגרים אנחנו עושים זאת בדרכים אחרות, שרובן לאו דווקא מתוחכמות יותר: לועסים מסטיקים, לועסים את קצה העט כשאנחנו חושבים, וכדומה.
לעתים זוהי גם דרך להפחית את המתח בגוף ולהסב את תשומת הלב מדבר מטריד, אולם לרוב בגילאים מבוגרים יותר.
תוכלי להסביר לבתך כי כסיסת ציפורניים אינה בריאה ולתת לה דרכים חלופיות להתעסק עם עצמה ולהרגיע עצמה - לשחק בכדור ספוגי קטן, להפריח בועות סבון, לצייר וכדומה - אשר יעבירו את העיסוק לתחום אחר וישמרו אותה רגועה.
בהצלחה,
שירי

אדית שלום,
הסקרנות של בתך ושל חברה היא טבעית. בתכם עדיין אינה מבינה את הסכנות החברתיות הקיימות לבנות ונשים, ועליכם מוטלת האחריות להסביר לה זאת. כדאי לתת לה הסבר עם האיסור, להסביר שכל אחד נוגע בגוף שלו ואחראי לגוף שלו, ואף להזכיר בקצרה שיש אנשים מבוגרים שעלולים לגעת בגוף שלה בצורה שלא תהיה נעימה לה.
אפשר גם לבקש מהמחנכת לשוחח על נושאים כמו "הגוף שלי ברשותי", אשר הם חלק מתוכנית משרד החינוך גם בבי"ס יסודי.
ייתכן שבתך סקרנית סביב ההבדלים בין גופה לגופם של בנים, וייתכן שהיא עסוקה בשאלה מה מייחד אותה כבת לעומת חבריה. כדאי, יחד עם קבלתה כטום-בוי, לחבר אותה גם עם בנות, על מנת שתוכל להינות גם מהמאפיינים, התכונות ותחומי העניין הייחודיים לבנות.
בהצלחה,
שירי

מירי שדה שרביט שלום ראשית תודה רבה על תשובתך. כהמלצתך דיברנו עם ביתי על הנושא כבר לפני מס' חודשים כשהעניין התגלה לראשונה אך נראה כי אין הבנה. האם יש דרך נוספת להסביר לה העניין ? האם כדאי לחשוף אותה למקרי הטרדות שמתרחשים בארץ? האם כדאי לאסור עליה להפגש עם חבריה שכאמור רובם ככולם הינם בנים? האם יש ספרי קריאה ממולצים עבורה ומותאמים לגילה? תודה אדית

אדית שלום,
כאמא לבנות וכפסיכולוגית, ברורה לי מאוד החרדה שלך לשלום הגוף של בתך, והרצון שלך למנוע ממנה להיכנס למצבים מסוכנים עבורה ולסיטואציות שאחרים עלולים לפרש לא נכונה. העזרה לבתך מוטב שתיעשה באופן לא ישיר, לא באמצעות שיחה ישירה על התנהגותה שלה, אלא בחיזוק לא ישיר של ההתנהגות הרצויה יותר.
עדיף לעסוק בנושא פרטיות הגוף באופן עקיף, שמדבר על חוויות של ילדים נוספים, באמצעות ספרים כפי שהצעת יפה. מוטב להימנע מעיסוק מפורט במקרי הטרדות ותקיפות ספציפיות, על מנת שלא לעורר מתח מיותר אצל הילדה.
לצערי איני מכירה ספרי קריאה בנושא, אולם אני בטוחה שיש כאלו. אפשר גם לבקש מהמחנכת לדון בנושא בכיתה בשעת חברה.
לגבי החברים, רצוי שתסייעו לילדה לפתח קשרים עם ילדות, בנוסף לקשריה עם הבנים, על מנת לפתוח את טווח האפשרויות שבפניה.
בהצלחה!
שירי

נטע שלום,
מאוד לא פשוט לראות ילדון חמוד, בוגר ומשתף פעולה, נכנס לתקופת הזעם של גיל שנתיים. התגובה שלנו כהורים היא הפתעה ולעתים אף בהלה.
את מתארת התנהגויות אשר אופייניות לתקופה, אשר מתוארת לעתים אף בשם "גיל שנתיים הנורא": התפרצויות זעם, התנהגויות אלימות שאינן תמיד תוצאה של פרובוקציה, ולפעמים אף הימנעות מחברת האחרים והתרכזות בנושא שמעניין אותו ברגע המסויים. השינוי עשוי להיות הדרגתי או מהיר למדי.
יחד עם המאפיינים התואמים לגילו של בנך, כן כדאי לנסות לבדוק האם משהו השתנה בסביבת החיים שלו לאחרונה או האם אירע אירוע מיוחד שהשפיע עליו מאוד, ולנסות לסייע לו בנושא, במידה ויימצא כזה.
בהצלחה,
שירי