פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום, בני בן 4.5, והוא ילד מקסים, חכם, חברותי ורגיש. לאחרונה התחיל בני להתלונן שבצהרון ילדים מציקים לו, דורכים עליו כשהוא שוכב על הרצפה, מרביצים לו, וזה גורם לו לכאב גדול גם פיזי וגם נפשי ומביא אותו לידי בכי היסטרי. כשאני שומע אותו מספר לי על כך, זה מאוד כואב. איני חושב שילדים בגין גן, או בכל גיל, אמורים לחוות אלימות שתגרום להם לנזקים ותחושות קשות כל כך. כיצד ניתן להתמודד עם התופעה הזו של אלימות בגן? אילו כלים אוכל להעניק לבן שלי על מנת שיוכל להמודד טוב יותר עם האלימות שמופנה כלפיו? תודה מראש, יובל

במשפחתנו עברנו ארוע קשה כאשר הסבתא שהיתה קשורה מאוד לילד עברה ניתוח והוא הסתבך למצב של ארוע מוחי ושיתוך בצד ימין כולל דיבור. הסבתא נמצאת בבית לוישטיין. מלפני חודש וחצי הילד מתלונן על כאבי ראש הולכים וחוזרים וכעת החל להתלונן על כאבים חוזרים בחזה ובנוסף בעל לחץ דם 104 על 53. לדעתי כל זה נובע מלחץ חרדתי וכרגע כנראה הילד החל לעכל מה הולכת להיות שגרת החיים במשפחה. מה עלי לעשות איתו כדי שיוריד מעצמו את הלחץ הנפשי ויחזור לשגרת חיים של ילד בגיל 9 ? הילד בעל ADHD וכרגע כשלוקח את התרופות כמו קודם הפך לאפתי לחלוטין וסגור מאוד. אשמח לקבל יעוץ מנימנלי מה עלי לעשות עימו כדי להקל עליו מאוד.

יש לנו ילד בן 9 הלומד כעת בכיתה ג'. הוא לימד עצמו לקרוא ולכתוב עד גיל 4 וחצי, ואף בחשבון הצטיין. יליד דצמבר ונשאר שנה נוספת בגן כי חשנו שאינו בשל רגשית. ההישארות הוכיחה עצמה ועשתה לו טוב. הוא מאוד אהוב על חבריו וכל המורים מתארים אותו כילד מדהים ויוצא דופן. בביה"ס הוא מנומס, מכבד מורים וחברים, עירני לכל בעיה והוא הראשון לעזור לכולם. מקבל תעודות הצטיינות לימודיות ואף חברתיות. הוא עבר שלב א' של המבחנים למחוננים, שלב ב' יגיע בקרוב, הוא חכם ונבון אך אני לא בטוחה שהוא מחונן. בבית - יד לו שני אחים קטנים ממנו ויש זמנים שהוא מדהים בתור אח בכור - מלמד אותם, משחק איתם ברמתם ואפילו יוצר עבורם דפי עבודה. אבל - בבית, ואף בביתם של סבא וסבתא, הוא מתנהג חלק גדול מן הזמן בצורה מאוד לא מכבדת, מזלזלת ואף מתחצף ומשמיע קולות גבוהים ולא נעימים - גם כשמתבקש להפסיק. אנו כועסים עליו לא מעט ושולחים אותו לשבת על מיטתו מאחר והרעש בלתי נסבל ומכניס את אחיו למצב רוח משוגע. כשהוא נשלח - כנראה מהעלבון - הוא צועק ומתחצף ובכך מגדיל את מעגל הכעס. הדבר קורה גם במכונית, שם הוא גם מציק לאחיו ומהרעש אי אפשר להימלט. ניסינו בשלב מסויים ליצור איתו ביחד תוכנית של חיזוקים - זה עבד זמן קצר והפסיק לפעול. ניסינו אף להתעלם מכך לתקופה מסויימת, אך הדרישה לתשומת לב שלילית רק הלכה ועלתה. נשמח לקבל רעיון שימנע את היחסים העכורים שנוצרו בינינו.

ביתי בת 3 וחצי נגמלה בגיל שנתיים מחיתול ביום ולאחר כחודשיים גם בלילה, במשך שנה הייתי מרימה אותה פעם אחת בלילה לפיפי (מתוך שינה) וגם אז הייתה עושה מידי פעם פיפי. לאחר שנה הפסקתי להרים אותה כי חשבתי שהיא תשתלט על הצרכים אך ללא הועיל היא עושה עד היום פיפי בין פעם ל 3 פעמים וכולה מתרטבת (זאת גם לאחר שהפסקתי את הדייסה בלילה) הלילות קרים והיא ישנה רטובה מה עליי לעשות בבקשה תענו לי דחוף..........ריקי

שלום יש לי ילד בן 6, בתחילת השנה בני עבר לגן חדש בעקבות החלטה שאני ובעלי קיבלנו. לאחר תקופה מסויימת החלטנו להשיבו למסגרת הקודמת. עברו 3 חודשים מתחילת השנה, איך לדעתכם כדאי לנו לבשר לו על המעבר? הוא ילד שקשה לו מאוד עם מעברים ואנחנו פשוט חושבים שטעינו שעזבנו את המסגרת הקודמת. מה להגיד לו?

אור, בני בן השנה ו10 חודשים,יש לי שאלה לגביו. הוא הולך לפעוטון מגיל שנה וחודשיים. המטפלת אמרה לי שבשבוע , קצת יותר, האחרונים , אור נוהג להכנס מתחת למיטות ולשבת שם, וגם כשקוראים לו ומבקשים ממנו לצאת, הוא מסרב. הוא שקט בפנים, לא משחק, אבל גם לא בוכה. וגםפחות משחק עם ילדים אחרים. אור הוא ילד שקיבל המון יחס ממני ומבעלי ומכל המשפה כי הוא הנכד הראשון בצד של בעלי, והנכד הזכר הראשון בצד שלי, הוא ילד יפה בעל תלתלי זהב. אם לוקחים לו צעצוע כלשהו, אחד הילדים אז הוא מכה את אותו הילד על מנת להחזיר לעצמו את מה שהיה אצלו. באירועים הוא רוקד ונמצא במרכז הרחבה, כשמבקרים במתקני שעשועים כמו בלונה פארק הוא לא פוחד לעלות למתקנים ואף מאוד נהנה. לפני חמישה חודשים נולד לי בני השני, טום, אור עד כה לא הראה סימני קנאה, ואילו אם אני או בעלי נתייחס באופן מיוחד לילד אחר, אחיין או ילד של חברים אור יראה סימני קנאה ואף ידחף את אותו הילד. אך כלפי טום הוא לא מראה סימנים כאלה, ואף מכנה אותו "בייבי" בחיבה. לפני חודש וחצי בערך אור התחיל להשאר בגן עד שלוש וחצי, רבע לארבע, כלומר גם לישון את שנת הצהריים בגן, היה לו קשה בהתחלה, אך אומרים בגן שהוא כבר הסתגל. לפני חודש העברתי את אור וטום לישון בחדר הילדים, עד עכשיו ישנו בחדר שלנו במיטות נפרדות. בגן יש שתי מחלקות של תינוקייה ובוגרים. אור מבלה רב הזמן בתינוקייה , שם הוא הכי גדול, ואילו שאר הילדים סובבים בין הגילאים של שנה וחצי ויש יותר קטנים. במחלקה של הבוגרים יש ילדים מגיל שנתיים עד שלוש וחצי בערך. ושם הוא גם מבלה לפעמים, ובזמן האחרון לעיתים מסרב לשהות שם. השאלה שלי היא האם ההתנהגות של אור בכך שהוא נוהג להכנס מתחת למיטות ולשבת שם, וגם כשקוראים לו ומבקשים ממנו לצאת, הוא מסרב, מעדיף להיות שםפ לבד בחושך בשקט ולהסתכל על הילדים משם צריכה להדאיג אותי ולחפש פתרון אם זה מהווה בעייה או מצביע על קושי רגשי כלשהו של אור שלי?

שלום רב, בתי בת שנתיים ועשרה חודשים גמולה מעשיית פיפי בחיתול מזה 9 חודשים ( גם בלילה) אך מסרבת לעשות קקי בשירותים או בסיר . אני יודעת שזוהי תופעה מוכרת וניסינו כבר שיטות חיזוקים רבות: מדבקות , סיפורים וכדומה אך שום דבר לא עזר.הפחד שלה הוא לא מהשירותים או מהישיבה עצמה אלא רק מהעשייה - היא מבקשת קקי בשירותים אך לאחר שמתיישבת אומרת שאין לה קקי וכמה דקות אחר כך מבקשת חיתול. לעשייה עצמה של הקקי אנחנו משתמשים בחיתולי גמילה (pull-up) ואת הצרכים היא עושה כשהיא עומדת ( היא לא כורעת או יושבת באיזה שהוא אופן) הבעיה היותר רצינית התעוררה לאחרונה כאשר היא מבקשת מאיתנו לא לקנות לה חיתולים( היא מאוד מודעת ואומרת שזה של תינוקות ולא של ילדים בוגרים) אך אז לא עושה צרכים כמה ימים מה שמוביל לעצירות קשה עד שהיא משתכנעת לשים את החיתול... לפני שהיא נגמלה באופן רשמי היא עשתה קקי בשירותים אך לאחר שהורדנו את החיתול באופן סופי הפסיקה. אוסיף עוד שיש לנו תינוקות בת 8 חודשים מה שבוודאי תורם להתנהגותה.... שאלתי היא כיצד בכ"ז אפשר לעודדה לעשות בשירותים שכן היא מביעה נכונות אך בשעת המבחן חוזרת בה? תודה.

שלום, יש לי בן בגיל 8 והוא בן להורים גרושים לאחרונה אנו ההורים נתקלים בהתנהגות חצופה שאינה מתאימה לו אתמול כאשר ביקשתי ממנו לקחת ספר ולקרוא הוא התחצף ודיבר בזילזול כאשר שיתפתי את אביו ( יחסנו בתור הורים פרודים טובים מאוד) הוא כעס עליו ואמר לו שיש לתת כבוד לאמא ואבא ואם הוא ימשיך בהתנהגות הזו הוא יחרים ממנו את המחשב והנייד תגובתו של הבן הייתה מלווה במעט בכי והוא אמר " יותר טוב שאני אמות, אני רוצה לגור ברחוב,אני רוצה אמא/אבא יותר טובים" מה לדעתכם אנו אמורים לעשות ? תודה ויום טוב.

שלום, בני בן שנתיים וחצי, מתוק ומפותח. יש סיטואציות שבהן אני מרגישה שאני נכנסת איתו למעגלים של "לא" ו"אסור" כי אני אומרת לו לא על משהו והוא ישר רץ למשהו אחר וזה מתסכל ומכעיס אותי. לפעמים אני רוצה לעשות איתו משהו כיפי, למשל להכין עוגה ביחד ואז הוא שופך את המצרכים, מכניס ידיים לבלילה והסיטואציה הופכת בבת אחת מכיפית למעצבנת. מה עושים? מיכל

ביתי בת ארבעה וחצי מאוד שובבה , חכמה ופיקחית אבל היא מכניסה לפעמים אצבעות וידיים לפה למה? מה הצורך? מה אני צריכה להגיד לה אני כל הזמן מעירה לה להוציא אצבעות מהפה.. כמו כן היא לא ממושמעת אני יכולה להגיד לה לעשות משהו כמה פעמים והיא עדיין לא תעשה.. בגן הגננת אומרת לי שלפעמים מהפאן הרגשי קשה לה היא בוכה לפעמים מדברים סתמיים.... מה יכולה להיות הבעיה ואיך ניתן לטפל? תודה הילי

בני בן שנה ו-7 חודשים(אחותו הגדולה בת 4). מאז ומתמיד יש לו פתיל קצר (הוא לא מרגיע עצמו בעזרת חיתול או מוצץ). כבר בגיל מס' חודשים כשלא היינו פועלים לפי רצונו היה משתטח על הרצפה ובוכה-אין לי מושג מאיפה הוא למד את זה (הוא לא היה בגן). מ 9/08 נכנס לגן והאלימות החלה לחגוג, עונשים כלל לא מזיזים לו, הוא הולך לפינת מחשבה בכיף. אתמול הודיעו לי בגן שלא היה ילד אחד שלא חטף ממנו מכות, ושכמעט כל היום הוא שהה בפינה. יש לציין שבני אינו מדבר כלל, ויתכן שהוא מעט מתוסכל מכך שלא מבינים אותו, אך אני חוששת שהעיניין יהפוך להרגל.כמו כן, לציין שהמכות אינן כה כואבות (הוא לא נושך או מושך בשיער)אך עדין ... מה עלי לעשות? נסיתי בבית לדבר איתו אך לא ניראה שהוא מקשיב בעיניין.

שלום. יש לי בן מתוק ומקסים בן שנתיים ושלושה חודשים. בסך הכל מאוד מאוד טוב לי איתו ואני חושבת שגם לו איתי. הקושי שלי הוא בסיטואציות של כעס. אני באה מבית בו הכעס הובע באלימות ובהתפרצויות ואף שאני מודעת לעצמי ומשתדלת לעבוד על עצמי, אני מוצאת שברגעי כעס אני משחזרת דפוסים מהבית. אני מרגישה שבמידה רבה זה קשור גם לזה שאין לי כלים אחרים, עד כמה שזה נשמע מוזר, אני מרגישה שאני לא יודעת איך כועסים באופן שאינו פוגע באחר. לעיתים אני מצליחה לכעוס באופן ממוקד אך לעיתים, כשאני ממש כועסת (לווא דווקא כי הוא עשה משהו מאוד חמור, פשוט כי זה רגע יותר רגיש מצידי) הכעס שלי מאוד מערער אותי, קשה לי להשתחרר ממנו (אני מאוד מתאמצת לא להפגין כלפי חוץ את העצבנות שלי אלא לנסות לעבוד עם עצמי ולפוגג אותה). אני גם מרגישה חסרת אונים מול בני ברגעים אלה. שתי סיטואציות להמחשה: באחת הייתי כבר עצבנית והוא זרק אבנים אמרתי לו לא לזרוק והוא המשיך אמרתי לו שוב והסברתי לו למה לא זורקים אך הוא המשיך אמרתי לו שאם הוא שוב זורק, אכעס (אף שכבר כעסתי בתוכי) וגם זה לא עזר. ואז כבר לא ידעתי מה לעשות, האינסטינקט שלי הוא לקחת אותו הביתה בכוח ומכיוון שזו לא אופציה, אני חשה חסרת אונים ואז גם כועסת עוד יותר. בסיטואציה שניה הוא כבר היה במיטתו וכעס (ככל הנראה בתגובה לכך שהייתי עצבנית) ונתן לי מכה (זו תגובה שגרתית שלו כאשר הוא כועס והוא גם יודע שלא מרביצים). אמרתי לו שלא מרביצים והוא הרביץ שוב ושוב. הרגשתי שאני רוצה לקום וללכת רחוק רחוק ושיתמודד לבד אך אמרתי לו שאם הוא מרביץ שוב אני יוצאת מהחדר. הוא הרביץ ויצאתי. הוא בכה וקרא לי. חזרתי והסברתי לו שלא מרביצים והוא שוב הרביץ. יצאתי שוב וכשקרא לי אמרתי לו שאני חוזרת אך אם הוא שוב מרביץ אני יוצאת ולא חוזרת. למזלי הוא לא הרביץ שוב אך אני מרגישה שכל הזמן קיים הסיכון לאסקלציה בה אני אאבד עשתונות ולא אדע איך להתמודד. אשמח לשמוע עצות וגם שם של ספר טוב אם יש לכם להמליץ. תודה רבה

בני בן ה-6 הוא ילד הסנדביץ' שלי, ילד מקסים מפותח ורגיש, לאחרונה התרבו אצלו התגובות עם הידיים והרגליים, כלומר אם אחותו הבכורה אומרת או עושה משהו שלא נראה לו הוא מגיב במכות, לפעמים אני שולחת אותו לחדר לשבת כמה דקות ולחשוב על התנהגותו ובתגובה הוא הופך את תכולת החדר כאות מחאה כמובן, המחאה גובלת לפעמים במכות שהוא מנסה להכות בי , אני מתגוננת ולפעמים מחבקת אותו חיבוק דוב חזק על מנת שיירגע ויפסיק, לצערי נדמה לי לפעמים שאני מאבדת שליטה מולו ולא מצליחה , הדיבור שלו גובל אף בגסות רוח, קללות עסיסיות במיוחד. אודה לכם על תשובתכם אני אובדת עצות

לאחרונה נתקלתי בבעיה עם הילדה שלי. אתמול הסבתא שמרה עליה בבית שלנו ולפני השינה היא נכנסה לומר לה לילה טוב. הסבתא הבחינה שהילדה היתה בלי מכנס ותחתון. כששאלה אותה אם הכל בסדר? ולמה היא ערומה- הילדה ענתה שהכל בסדר. הסבתא התעקשה ושאלה אולי משהו כואב-ואז היא המציאה(לדעתי-כי היא לא התלוננה לגבי זה אח"כ או לפני) שכואב לה בישבן ולא נתנה לראות.והתחילה לבכות. כשהסבתא סיפרה לי את זה נזכרתי שקרה לי כבר פעמיים בחודש האחרון שכשהערתי אותה לבית הספר שמתי לב שהיא בלי חלק תחתון (רק שאז לא ייחסתי חשיבות,חשבתי שפשוט היה לה חם...) מה זה יכול לרמז? איך אני יכולה לגשת אליה כדי שתדבר איתי ותסביר לי מה קורה?

מראש מתנצלת על האורך... ביתי בת כמעט שנתיים ילדה חברותית מלאת ביטחון עצמי מתבטאת היטב מילולית ומפותחת היטב ומוטורית, היא באותו גן מתום חופשת הלידה שלי ( גיל 84 יום שלה) היתה בתינוקייה במצפה וזכתה ליחס מאוד אישי ומצומצם וכיום בפעוטון עם אותם ילדים בקבוצה קטנה 7 ילדים 2 מטפלות ( אחת מהן מלווה אותה מינקות) , הבעיה-הגן לא בעיר מגורינו ואני מעונינת להעבירה לגן במקום מגורינו כי היא מתחילה לרצות להיפגש עם חברים מהגן... וזה לא אפשרי (וגם לא חיובי בעיני כי בגיל 3.7 תעבור לגן עירייה) אני מעונינת מסיבות חברתיות וכלכליות להעבירה לגן בעיר מגורינו מתלבטת האם לחכות לתחילת שנה ( ספטמבר 2009) ורק אז להעבירה או כעת באמצע השנה אני טוענת שבאמצע שנה הגננות יותר פנויות אליה לקליטה מאשר בלחץ של ספטמבר , ושזה שהקב' יחד מתחילת השנה ( בגן החדש המיועד) לא כ"כ משמעותי , בעלי טוען שגננות לא אוהבות קליטה באמצע השנה וזה יפריע להשתלבות. והילדה תרגיש כיחידה שחדשה....וביטחונה ייפגע .. לילדה לא צפויים עוד שינויים בשנה הקרובה ( מבחינת..לא מתוכנן אח/ות, מעבר דירה וכו') מעונינת לדעת מה ההשלכות שעשויות להיות כתוצאה ממעבר באמצע שנה על הילדה והאם אכן עדיף לחכות לתחילת שנה ואז להעבירה , האם אכן עשויה להיות השפעה קריטית על הילדה למעבר באמצע שנה? מצטערת על האורך תודה