פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

מיכל שלום,
תהליכי גמילה לרוב אינם רציפים, ויש בהם נסיגות והתקדמויות רבות. הסיטואציה שאת מתארת לגבי בנך היא תקינה לגילו.
את אומרת שהמוטיבציה לגמילה באה מהסביבה, וכי בנך אינו מוטרד מדי מהפספוסים. לאור העובדה שהוא אינו מקשר כרגע בין הפסקת השימוש בחיתול לבין מושגים מופשטים יותר כמו הצלחה, בגרות, כישלון וכדומה, נראה לי שתוכלי לחזור לחיתולים ולשוב ולגמול אותו באביב, בעוד מספר חודשים.
כדאי לשאול אותו לדעתו ולהתרשם עד כמה הוא מבין כי השימוש בחיתול אינו חד פעמי, אלא יימשך עד שתחליטו לגמול אותו לחלוטין.
נראה לי שכדאי שתסמכי על ההבנה האימהית שלך לגבי יכולותיו של בנך, במיוחד כיוון שבנך לא מגלה העדפה מסוימת. אם תוכלי, עדיף ככל שניתן לשמור על הגמילה מקקי.
בהצלחה,
שירי.

האם את יודעת בוודאות שהוא מתאפק או שהנגיעה בפין היא אקט של הרגעה עצמית ברגע של ריכוז או עיסוק מסויים? נסי לברר איתו האם מתאפק ולהבין מדוע בוחר לעשות זאת ברגעים מסויימים . הסבירי לו שעדיף שהפעילות שבה עוסק תמתין עד שיתפנה ויוכל לחזור לפעילות בגילו הוא יכול להבין מה המשמעות הבריאותית של התאפקות. אם הוא חושש לעצור באמצע שמא יפסיד הראי לו שברוב העיסוקים (למעט טלווזיה אולי) אינו חייב להפסיד דבר.

באיזה שלב חשבת להכניסה כעת? כשלפי החישוב היא בת שנה ושמונה חודשים? מדוע דווקא כעת עלתה המחשבה האם יש לך איזושהי הסתייגות מהשארתה עם המטפלת עד ספטמבר? ומדוע שלא תשתלב בקבוצת בני גילה כבר מאפריל הנוכחי?
אני חושבת שאת צריכה לבחון למה הכי זקוקה הילדה בשלב התפתחותי זה והאם המסגרת יכולה להעניק אותה. יכול להיות שדווקא נכון להכניסה למסגרת עם קטנים יותר כך עיקר משימתה תהיה להסתגל למסגרת חדשה עם ילדים ולמסגרת של גן ששונה באופייו משהייה אצל מטפלת, כששנה הבאה תכנס למסגרת של בני גילה כבר יהיו רבדים רבים שיהיו מוכרים לה ותוכל להתפנות למשימות ההתפתחותיות של בני גילה. מצד שני יכול להיות שעיסוק רב בילדים קטנים יותר שחלקם אולי עדיין לא הולכים ישאיר את המטפלות פחות פנויות אליה ולכן חשוב להתרשם באופן ספציפי מהגן ובהבנה מעמיקה לצרכים של ביתך. וכמובן לשיקולים האישיים והמשפחתיים שמנחים את ההחלטה להעביר לגן באפריל

ההחלטה להכניס לגן באפריל היא כי היא תהיה בת שנתיים ונראה לי גיל נכון וכן זה לאחר החורף. אך בגן שבו נרשמה לספטמבר לא היה מקום לשכבת גילה וזהו אילוץ להכניס אותה באפריל לשכבת גיל קטנה יותר. אנחנו מאד מרוצים מהמטפלת כי חלק מההתפתחות הרבה של הילדה היא בזכות המטפלת. אך כמובן שלהיות אצל מטפלת יש חסרונות כמו שיש חסרונות בלהיות בגן ( כמו למשל, כיום ביום שישי היא "נגררת" איתנו במקום להיות בגן במסגרת מסודרת, וגם שכחתי אולי לציין יש לה קצת סלידה מאנשים חדשים ואולי זה משהו שיוכל להעלם בגן.) אני גם חושבת שאולי גם יש עלינו קצת לחץ סביבתי כי כל מי שרואה את הילדה אומר איך זה שהיא עוד לא בגן... אנחנו משתדלים ואולי גם נשתדל יותר לקחת אותה לפעילויות אחהצ עם ילדים. אני מאד אודה לתשובה מהירה.

הסלידה מאנשים חדשים היא טבעית והתפתחותית ותקינה (אנו רוצים שילדינו יהיו זהירים עם אנשים זרים שאינם מכירים ולא יתמסרו לכל אחד במבט ראשון). הכנסי לקבוצת הגיל שבו היא מתעדת לשהות בקרי שם מספר פעמים איתה ובלעדיה והתרשמי האם היא מקבלת מענה לצרכיה , האם את מתרשמת שתוכל להשתלב במסגרת ולצבור שם בטחון והרגלים. בכל מקרה אין פה תשובה חד משמעית , התעלמו מהלחצים שהסביבה מפעילה אלא נסו להקשיב לכם ולילדתכם.
בהצלחה.

כאם וכאשת טיפול אני יכולה להבין שבשורה מסוג זה היא בשורה קשה מאד שקשה לקבל ולעכל. אני משערת שלפסיכולוגית במכון יש כלים טובים ומקיפים יותר ממני כמי שמייעצת דרך האינטרנט לתת חוות דעת מסוג זה. ניתן לברר עם הפסיכולוגית על סמך מה היא אומרת זו, ואיזה סוג של בעיה רגשית היא מאבחנת ומה הטיפול לכך. יחד עם זאת את את מטילה ספק באבחנה ורוצה לבחון זאת לעומק אני מציעה לך ללכת לאיש מקצוע מוסמך ולקבל ממנו חוות דעת מקיפה ומקצועית ולא על דפי הפורום הזה. אינך רוצה שאייעץ לך בנושא כבד משקל זה מתוך מספר מועט של משפטים שאת כותבת מבלי להכיר את ביתך ולו במעט.
יחד עם זאת אני רוצה להוסיף מילה של תקווה כשבעיה מאותרת בגיל צעיר היכולת להתמוד עימה ולשנות את המצב גדולה לעין שיעור ועל כן מעבר לכאב אני יכולה לראות הזדמנות לתקווה ונסיון מיטיב לשינוי, תיקון והתפתחות.
המון בהצלחה.

מה מניע אותך להגבלה של שעות הצפייה בטלווזיה ובאינטרנט האם את חשה שזה פוגע באחד מתחומי תפקודו כמו התחום הלימודי (נשמע שלא) התחום החברתי, מטלות הבית שעליו לעשות או ויתור על בילוי משפחתי. נסי להבין מאיזה מקום את מנסה להציב את הגבול . נסי לברר גם מה מעניין אותו בטלווזיה במה אוהב לצפות, כיצד מבלה את זמנו באינטרנט האם בפטפוט עם חברים לכיתה, האם במשחקי רשת האם בצ'יטוט באתרי ידע שמעניינים אותו וכולי. אני חושבת שבתאורך טמון חלק מהפתרון את אומרת שהוא לעיתים מזמין אותך "לבילוי " משותף עימו סביב חומר הלימודים ולא תמיד יש באפשרותך להענות לו. ייתכן שהקושי להפחית שעות צפייה באינטרנט ובטלווזיה נובעים מחשש של שעמום וריק והוא מצפה שתעזרי לו למצוא דרכים חלופיות למלא את החלל דרך בילוי משותף בקריאה,אולי אפילו צפיה בתוכנית טלווזיה אהובה , וכולי.

אני חושבת שבנך מבקש ממך להיות גורם לחשיבה ולהתייעצות במצבים מסוג זה ולתת לו את הכלים להתמודד עם המצב ולא לפתור עבורו את הבעיה, אני חושבת שהדרך הטובה ביותר לשיקום האמון הוא להכיר בטעות שעשית ולהתנצל מולו, לחשוב יחד איתו איזו עזרה ביקש ממך אז אולי רק להקשיב לקושי שלו ולכאוב איתו את הקושי, אולי לצייד אותו בדברים שיכול לומר בעצמו, אולי לצייד אותו ברגעים אחרים שאת רואה ביחסים שימתנו את העלבון, אימרי לו שאת למדת ממקרה זה ורוצה להקשיב לו ולעזור לו בדרך שיבחר שהיא הטובה עבורו.

לעיתים הקשבה ואמפטיה היא העזרה הכי גדולה שאפשר לתת לילד.

התנהגות זו מאפיינת שלב ראשוני בהתפתחות כאשר ילדים קטנים מכניסים חפצים לפה ללא אבחנה כך חווים את העולם, הפה הוא אזור שדרכו אפשר להרגע במצבי מתח דרך מציצה של דברים, בשלבי התפתחות מאוחרים יותר הם מחליפים את החפצים במסטיק, בכסיסת ציפורניים, וכמבוגרים בעישון סיגריות . נראה שבאמת בנך אינו עושה זאת בכוונה אלא כמעין נטייה אוטומטית שמעסיקה אותו אולי במצבי התרגשות, מתח, שעמום וכשמסיבים את תשומת ליבו הוא מפסיק בכך. אפשר לנסות לתת לו במקום חלופי נשנוש (בתנאי שיהיו בריאים ולא משמינים) כמו ירקות, מסטיק ללא סוכר, וכולי כדי להוות תחליף בניים לכך (האם הוא גם מוצץ פריטים מלבושו כמו שרוול של חולצה או צווארון?) . האם זה מפריע לו בתפקודו הלימודי, החברתי המשחקי,(אם לא זה מעיד שהתנהגות זו אמנם לא נוחה ונעימה אך אינה מזיקה לו) האם בחברה הוא מסוגל להמנע מלנהוג כך וזה שמור בעיקר למרחבים פרטיים אם כן הרי שיש לו מידה של הבנה ושליטה על התנהגות זו.

נראה שבנך מגלה את חדוות ההשפעה שיש לו על אחרים הוא מרגיש שבעזרת משיכה בשיער האחר מגיב לו (גם אם זו בדרך שלילית) ונראה שהוא חווה זאת כסוג של משחק. אפשר לנסות וללמדו דרכים אחרות למגע שיער כמו ליטוף . אפשר גם לנסות ולהראות לו שיש לו דרכים אחרות נוספות להשפיע על האחר דרך קריאה מסויימת. אכן השיער הוא חלק מגוף שמסקרן תינוקות רבים , ואם לתינוק יש קושי לווסת את תחושת המגע שלו הוא לא יכול להבין שהמגע שלו אינו נעים וכואב, למדו אותו לווסת את המגע שלו , מה כואב ומפה פחות כואב , למדו אותו דרך ליטוף גופו ושערו ודרך שיער של אחרים, ואכן כמו שציינת אורך רוח יעזור מאד.

אני ממליצה על פסיכולוגית בשם דורית לוין לדעתי הקליניקה שלה בנס ציונה אני מקווה שזה לא בעייתי, אם תרצי מספר טלפון תוכלי לפנות אלי ישירות

בשוק הפרטי אלו התעריפים לשעת טיפול , זהו לא נחשב מחיר יקר אלא תעריף סביר. אפשרויות זולות יותר קיימות דרך פנייה לפסיכולוג הנותן שירותים לקופה שבה אתה מבוטח. אז התעריפים נמוכים בהרבה למספר קצוב של פגישות (בכל קופה זה משתנה.) אפשרות נוספת היא פנייה לתחנות לבריאות הנפש של משרד הבריאות (למיטב ידיעתי תור ההמתנה הוא ארוך אך זה יכול להשתנות בין עיר לעיר). קיימת אפשרות נוספת לא פחות טובה והיא פנייה לקליניקה של אוניברסיטת בר אילן החיסרון שזה נמצא מחוץ לעיר ברמת גן. נתון חשוב נוסף הוא שהמטפלים הם סטודנטים לפסיכולוגיה אך הם מלווים בהדרכה צמודה שלך פסיכולוג בכיר.

מצאתי פרטים או טלפון... האם יש לך מייל שאפשר לשלוח בקשה למספר שלה?! תודה

צרי עימי קשר ואמסור לך את המספר הסלולרי שלה

את דאגתך להיפרקטיביות שלה השאירי למועד אחר, נשמע שהיא ילדה מלאת חיים וגם אם היא היפראקטיבית היא מנתבת זאת לתהליך של למידה והתפתחות. קשה לדעת מה הקשה עליה במפגש בגן החדש יכולים להיות דברים רבים דמויות חדשות, התרחקות מכם ההורים מקום חדש, ולכן לא ניתן לומר בוודאות שהגורם לכך הוא פחד ממקומות סגורים. אם את רוצה לבחון זאת נסי לבחון את תגובתה בנסיעה במעלית כיצד מגיבה לנסיעה מסוג זה ? יכול להיות שזו ילדה שזקוקה למרחבים כדי להביע את עצמה אך זה לא מהווה אינדיקציה לפחד ממקומות סוגים, היא תגדל ותלמד להנות גם ממה שיש למרחב סגור להציע- משחקי קופסא, יצירה ועוד

תאורך מקיף ועשיר מאד ובנך מצטייר פה כילד בעל חלק בוגר מאד אולי אפילו קצת יותר מידי לבין חלק של ביישנות עצומה, סיוטים וקושי ללמוד. פערים אלו בליווי תחושת בדידות שהילד מדווח עליה יכולים להקשות עליו עד מאד להתפנות למשימות של בני גילו (לימודיות וחברתיות). אני הייתי מציעה ליזום פגישה עם מחנכת בית הספר בנוכחות היועצת לשתף אותה בהתלבטויות , גם כדי להסב את תשומת ליבן לקשיים שאת רואה ושהילד מדווח עליהם וגם כדי לשמוע מהן כיצד הן רואות את הדברים. ייתכן שהיועצת תכנס לתצפית ואולי פסיכולוגית בית הספר כדי לנסות לבחון את המקור לקשייו והאםיש צורך בהתערבות רגשית או התערבות אחרת.
ברור מבין שורות אלו אהבתך הגדולה אליו ולאהבה יש כוח רב בשינוי והתפתחות , אך ייתכן שהוא זקוק לדברים נוספים .
בהצלחה

האם גם בעלך צריך לומר לו כל דבר מספר פעמים? האם גם בגן הגננת מוצאת את עצמה אומרת לו שוב ושוב אותו דבר. האם זה נוגע רק לגבי הוראות ומטלות שעליו לבצע או גם על משהו שאת רוצה לספר לו. ייתכן שמדובר בקושי רגשי מול סמכות והדרך למרוד היא להתעלם. אפשרות אחרת היא קשיי קשב ורכוז שאופיינות בקושי למקד קשב. ייתכן שחווה אתכם כלא רציניים ולא באמת מסוגלים לאכוף את המטלות שאתם מטילים עליו ולכן אינו חש שזה משמעותי אם יבצעם כעת או לאחר נדנוד מצדכם. אפשרות נוספת היא שכל השיח בינו לבינכם מסתכם רק למטלות ומשימות שעליו לעשות מה שהופך אותו לאדיש ולא מאמין שיכול להיות גם קשר אחר בינכם. ולסיכום עליכם לשאול את עצמכם האם אתם מקשיבים לו?

קשה לענות על השאלה מה לעשות על פי הנתונים הכתובים בשאלה . מקורה של התשובה טמון בהבנה של התנהגות זו. כיצד היו הרגלי השינה לפני כן? מדוע נוכחות האחות אינה מספקת? מה ארע לפני חודשיים שהביא לפחדים אלו. חשוב לנסות ולהבין מה מפחיד את הילדה חלומות רעים, פחד שתעלמי ובבוקר לא תמצא אותך, תהליך בדיקה זה יסייע לך להבין את מקור הבעיה טוב יותר ויאפשר לך לחשוב על פתרון הולם.

אני ממליצה על פסיכולוג שמתמחה בטיפול בילדים.

בגיל צעיר קשה לאתר בעיות של קשב וריכוז כמו שהבנת התפתחות של קשב קשורה לגורמים רבים בין השאר לבשלות נוירולוגית שכרוכה בגדילה, להתפתחות של שפה שתהפוך לערוץ מרכזי לביטוי במקום פעולות הגוף. על כן בשלב זה הייתי מתייעצת עם הגננת ושואלת אותה כיצד היא רואה את הדברים ומזכירה להם על היותו קטן יחסית לשאר הילדים ועל כך שעכשיו הוא בתהליכים של התפתחות שפה ובבית אתם רואים כיצד זה ממתן את התנועתיות שלו.

בשלב זה לחוסר אבחון אין משמעות קריטית אלא אם כן יש גילויי התנהגות שפוגעות בהתפתחותו או פוגע באחרים.
מכיוון שאיני מומחית בתחום אני רוצה לסייג את דברי ולהפנותך לאתר של ד"ר איריס מנור שם יש אסופה של מאמרים על הגיל שבו מתחיל אבחון של בעיית קשב ורכוז.