פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

לדנה שלום,
מתיאורך עולה כי בנך נמצא במתח רב וסובל מדימוי עצמי נמוך. כסיסת הציפורניים היא לרוב דרך התמודדות לא יעילה שילדים (ומבוגרים) מפתחים בתגובה למתח וחרדה, ולעתים קרובות ההתנהגות הזו הופכת להרגל, שמתרחש גם בזמנים אחרים עם מצב רוח תקין, כמו בעת צפייה בטלוויזיה.
לגבי כסיסת הציפורניים, חשוב שתסיבו את תשומת ליבו כשעושה זאת ותבקשו ממנו להפסיק. כדאי לתת לו משחק אחר להתעסקות עמו, כמו כדור גומי קטן או משהו אחר לידיים. בכך תוכלו להפנות את העיסוק ונסיונות ההרגעה העצמית אל מחוץ לגוף, לחפץ חיצוני.
נראה לי שכדאי לפנות להתייעצות אצל פסיכולוג המטפל בילדים, כיוון שכדאי לברר יותר את המהות של התגובות העוצמתיות שלו בתגובה לתסכולים. ייתכן שהמעבר לכיתה א' מעורר אצל בנך יותר מתח מכפי שהוא חושף, אולם שם הוא מתפקד ו"לא מרשה לעצמו", ובבית מתפרצת המצוקה ביתר שאת.
בהצלחה,
שירי

אפרת שלום,
כדאי לערב את המחנכת ואת פסיכולוגית בית הספר כדי שהמערכת תעזור יותר לבנך להסתגל במהרה. למשל, המורה יכולה לחלק אותם לקבוצות עבודה שיכללו גם מפגשים אחהצ בהם בנך יוכל להשתתף וירגיש יותר שייך לילדי הכיתה. בנוסף, כדאי לברר את טיב ההערות שהוא מקבל והאם הוא חשוף לפגיעה מילולית או פיסית בו מצד קבוצה של ילדים.
בנוסף, לא ציינת באיזה הקשר התרחש מעבר הדירה - במידה והרקע אף הוא מקשה על הילד (גירושים, פיטורים, בעיה כלכלית, התרחקות ממשפחה אליה היה קרוב וכדומה), חשוב לדבר על כך עם הילד ולבדוק האם אחד מהנושאים הללו מטריד אותו.
כדי להקל על ההסתגלות, השתדלי למלא את שעות אחהצ של בנך וסופי השבוע בפעילויות מהנות, גם משפחתיות וגם עם חברים מהסביבה הקודמת, על מנת שזמני ההנאות יטענו אותו בכוחות להתמודד עם ההשתלבות בכיתה ועם המסגרת החדשה.
בהצלחה!
שירי

אני יכולה להבין את עלבונך בייחוד לאור אהבתך ומסירותך הרבה אליו הניכרת מבין השורות. יחד עם זאת ישנו גיל (הוא משתנה אצל כל ילד וילד ) שבו הילד אינו מסתפק בזוגיות שלו עם האם ורוצה להרחיב את הקשרים ואת מעגל האנשים המשמעותיים בחייו. תינוקך יכול לכעוס עלייך ולהדוף אותך כיוון שאת הקשר הבטוח בחייו והוא יודע שלמרות הדיפותיו את תמשיכי לרצות להיות עימו בקשר ולא תיבהלי מכך. אני רואה בכעס המופנה אליך סימן לבטחון שלו בקשר שלכם. המשיכי לנסות אך הביני כי הוא זקוק ונהנה מחברתם של עוד אנשים שכנראה יכולים לתת לו דברים אחרים , חדשים ומסקרנים וזוהי התפתחות מבורכת

זהורית שלום, תודה רבה! אין לך מושג איך הדברים שלך חיזקו אותי ! קרן

נראה לי שיש כמה אפשרויות. אם את מרגישה ש הבעייה היא רק בתוך הגן, ניתן לשלם לפסיכולוג ללכת לגן לצפות וליעץ לגננת איך להתמודד עם הבעייה. אפשרות אחרת היא לבנות תוכנית תגמולים יחד עם הגננת וכל יום שהוא מתנהג טוב יקבל מכם פרס קטן או נקודות שיוכל לצבור לקראת משהוא שרוצה.

במידה שהיא אוכלת באופן סביר ביום אין שום צורך באכילה במשך הלילה בגיל שלה. האם את מרדימה אותה עם בקבוק. אם כן יכול להיות שהיא עף פעם למדה להרדם בלי בקבוק ולכן היא דורשת את הבקבוק כל פעם שהיא מתעוררת בלילה כדי להרדם בחזרה. אם זה המצב רצוי קודם בל להרדים בהתחלת הלילה. רק אחרי שהיא תתרגל ללכת לישון בתוך המיטה בלי בקבוק אז הייתי מנסה להוריד את הבקבוקים בלילה בהדרגה.

את נשמעת אמא סובה ולכן אני לא רואה שום חסרון להשאיר אותו בבית עוד תקופה עד שאתם תעברו דירה. אחרי המעבר הייתי מחקה כמה שבועות עד שיתרגל לסביבה החדשה ובתקופה הזאת היית מבקר כמה פעמים בגן ההחדש כי יוכל להכיר את המקום ואת הגננת לאט לאט.

אני מציע להושיב אותו על הברכיים שלך, לעשות לו מסגי עדין לבטן ול ספר לו סיפור על הקקיים בבטן. כנרא זה חם והאים להם בתוך הבטן ולכן הם לא כל כך רוצים לצאת. זה כאילו שהם ביום הולדת ונהנים ואף אחד לא רוצה ללכת הביתה. זה לא תרופת פלא אבל יכול להיות שההזדהות עם הקיל הפנימי שמסרב לשחרר את הקקי לאט לאט ירכך את ההתאפקות. תספרי לנו איך זה מתקדם.

לפי התאור שלך נראה לי שכדאי להתיעץ עם פסיכולוק ילדים. בינתיים הייתי מבקש מרופא ילדים לשלוח בדיקת דם לנוגדנים נגד סטרפטוקוקוס היות ולעפעמים התנהגות אובססיבית יכולה להיות קשור לתגובה של הגופ לזיהום סטרפטוקוקלי.

אני מבינה שאת מוטרדת מכך שבתך אינה קוראת לך אמא, עם זאת, נשמע מדברייך כי התפתחותה השפתית תקינה , בסה"כ את אומרת כי היא מבטאת מילים רבות, וגם אומרת את המילה אמא כאשר היא עצמה רוצה בכך. נראה לי כי הפעלת לחץ עליה לבטא את המילה ודרישות חוזרות מצידך ומצד הסובבים אותה לומר אמא הינה פעולה שלעיתים עשויה רק להגביר את הימנעותה משימוש בה. את מתארת יחס וקשר טוב ביניכן ולכן ממש לא נראה לי שיש מקום לדאגה.

ם אתי
אני מבינה את דאגתך ואת הקושי להתמודד עם השאלות של בתך בנוגע למיניותה ומחשבותיה על מין. עיסוק של ילדים בתכנים מיניים הינו אכן דבר שלהורים רבים קשה להתמודד איתו ללא תגובות של חרדה ומבוכה ולעיתים גם כעס. עם זאת, חשוב מאוד שתנסי לא להפגין רגשות אילו בפני בתך מאחר ואילו יכולות לגרום לה להרגיש אשמה ובושה ולהימנע מלדבר על כך איתך.
ראשית, חשוב לי להדגיש כי אם פעם בנות היו מתחילות את גיל ההתבגרות בגילאי 12-13, היום רבות מהן מראות סממנים משניים וראשוניים של התפתחות מינית כבר בגיל 8-10. כיוון שההתפתחות המינית הפיזיולוגית מקדימה את זמנה, ישנם ילדים אשר עסוקים בכך בגילאים מוקדמים יותר. כמו כן, לעיתים עיסוק במיניות נובע מחשיפה לא מותאמת. יתכן כי בתך נחשפה לתוכניות אלו בטלוויזיה או במחשב או שראתה משהו בבית הספר או אולי גם בבית?
בכל מקרה חשוב לנסות ולדאוג לכך שלא תיחשף לתכנים מיניים.
כמו כן, חשוב מאוד לשוחח איתה על כך ללא העברת ביקורת או יצירת תחושת כעס או אשמה, אלא בפתיחות תוך שיחה רגועה על הנושא. אימרי לבתך שאת שמחה שהיא שיתפה אותך במחשבותיה. אפשרי לה לבטא את מחשבותיה ורצונותיה על מנת שתוכלי להסביר לה מה מותר ומה אסור. נסי לשאול אותה האם היא ראתה משהו כזה בבית או בטלוויזיה, או אולי מישהו רצה לשחק איתה במשחק כזה. חשוב להדגיש בפניה כי התנהגויות כאלו נעשות בין מבוגרים ולא על ידי ילדים. וכי הגוף שלנו הוא פרטי ואסור לאחרים לגעת בנו מבלי שאנחנו מסכימים. חשוב לזכור בנוסף כי המחשבות המיניות על בנות מינה בגיל כה צעיר אינו מצביע על משיכה מינית לבנות, אלא כנראה מהווה אינדיקציה לכך שהיא מבולבלת בעיקר ועסוקה בנושאים אלו.
אם העיסוק ממשיך ניתן לפנות לייעוץ
בהצלחה

שלום דלית
ראשית, אני שמחה שבתך שיתפה אותך וחשוב לי לציין כי תגובתך אליה היתה טובה ומותאמת מאוד. נראה כי היא שמרה סוד זה הרבה זמן והיא זקוקה כרגע לתמיכה, הכלה ואוזן קשבת שאת בהחלט נותנת לה. אני מרגישה מתיאורך שהיא זקוקה להרגעה גם ממך וגם מבעלך וחשוב כי תאפשרו לה לדבר על הקולות הללו מבלי להפגין חרדה, אשר לרוב מגבירה את התופעה.
שמיעת הקולות של בתך עשויה לנבוע מסיבות שונות . לעיתים הקולות נובעים ממתח או חרדה שהילדה חווה, או אירוע שחוותה בעבר. יתכן גם שאילו מחשבות טורדניות הנחוות על ידה כקולות. חשוב לבדוק בשיחה איתה אם יש משהו המציק לה או אירוע שמטריד אותה.
כמו כן, יש צורך לבחון כיצד היא מתפקדת במהלך היום? איך היא מסתדרת בכיתה וכיצד תפקודה הלימודי והחברתי?.
אני ממליצה לפנות לייעוץ פסיכולוגי על מנת לקבל תמונה ברורה ומלאה יותר של המצב. בינתיים אפשרו לילדה לשוחח על כך, ניתן לבקש מבתך לצייר את הקולות ואת המראות שהיא מתארת ולספר סיפור סביבו.
יתכן וההרטבה בלילות קשורה לחרדה שהיא חווה או אירוע שהיא חוותה.
אם את מעוניינת בהמלצות בהתאם לאיזור מגורייך את מוזמנת ליצור איתי קשר.
בהצלחה

שלום סיגל
ילדים רבים נגמלים בקצב שונה ובשלבים שונים. לעיתים קרובות הגמילה מפיפי וקאקי לא נעשית בו זמנית ולא מעט ילדים ממשיכים לעשות קאקי בחיתול או בתחתונים מסיבות שונות. בהרבה מקרים סירוב לעשות קאקי בשירותים קשור לתחושה של הילד כי הקאקי הוא חלק מהגוף שלו וניתוק מהקאקי מפחיד. מה עוד יפול ממני? לפעמים הקושי נובע מפחד לשבת על האסלה שהיא גדולה מאוד ואולי אני אפול פנימה. לכן חשוב להיות רגישים, סבלניים ועניינייים. בכל מקרה אין לי ספק כי לבנך וודאי לא נעים לעשות קאקי בתחתונים ולכן חשוב לעזור לו להיגמל, בלי שום קשר ללחץ המופעל על ידי הגן. ניתן לעזור לו בגמילה על ידי בניית תוכנית התערבות שתיעשה בשיתוף עם הגן. ניתן למשל לעשות איתו תכנית חיזוקים. בתחילה לומר לו שאת רואה כי קשה לו לעשות קאקי בשירותים וכי את בטוחה שלא נעים לו לעשות בתחתונים. ניתן לחזק אותו בכל פעם שהוא מוכן להתקרב לשירותים, גם אם הוא עושה את הקאקי בתחתונים אך קרוב יותר למטרה תני לו פרס (מדבקה, בלון וכו'). בהמשך את הפרס ניתן לתת רק כאשר עושה בתוך חדר השירותים ולבסוף בשירותים עצמם.
אפשר גם לשים ניילון נצמד לאסלה, וכך הוא יעשה את הקאקי בניילון ויוכל לראות אותו ולזרוק את הקאקי יחד איתך לשירותים או לפח.
אם הפחד קשור יותר לישיבה על האסלה עצמה, חזקי אותו על ישיבה על האסלה ללא קשר לקאקי. הציעי לו לשבת בשירותים מספר פעמים ביום, ללא קשר ליציאות ובכל פעם שישב על האסלה חזקי אותו על כך באמצעות מדבקה או פרס קטן.
כמו כן, חשוב כי גם בגן הגננת תגיב לכך ברגישות ולא בהעברת ביקורת. חשוב כי תשתפי אותה בתהליך החיזוקים שתנקטי בה כך שגם בגן יקבל חיזוקים.
כמו כן, את יכולה להקריא לו ספרים בנושא
סיר הסירים של אלונה פרנקל, טוסיקים.
להורים יש ספר גמילה של ד"ר עדנה כצנלסון שאת יכולה לעיין בו עבורך.
אם הקושי ממשיך את יכולה לפנות להדרכה וייעוץ
בהצלחה
מיכל

מודה על התגבוה המהירה ועל היעוץ!! אכן בני פחד מאוד מהאסלה וטען כי הוא נופל... קנינו לו ישבנון והוא יושב עליו הרבה זמן ולבסוף עושה בתחתונים.... הגננת נתנה לו מספר פרסים על ישיבה באסלה! בבית הוא עונד מדליה בגאווה ואו מקבל פרסים כאשר הוא יושב באסלה. קראתי לו סיפורים בנושא... ואחיו (5) מראה לו שוב ושוב כמה זה קל. איך שהוא קורא לו לבוא ולראות איך עושים בשירותים הוא רץ לראות, ומתפעל מחדש כמה זה קל... ובכל זאת לבסוף עושה בתחתונים... בגן מגלים סימנים של חוסר סבלנות משווע! חדלנו לשתף פעולה... האם זה הזמן לפנות לפסיכולוג? איך יודעים אם זה רגשי או פיסי?

שלום סיגל
קודם כל נשמע שהתחלתם את תהליך הגמילה וטוב מאוד שעשיתם זאת. המשיכו ואל תתיאשו. לא סתם אנו מכנים זאת תהליך כאשר יש ילדים להם זה לוקח פחות זמן ויש ילדים שיותר. הדבר החשוב הוא להיות עקביים תוך המשך מתן חיזוקים על ישיבה על האסלה וכניסה לחדש השירותים. נסו גם את הניילון הנצמד שתיארתי, לפעמים זה גם עוזר.
כמה דברים נוספים, האם ישנם זמנים פחות או יותר קבועים בהם הוא עושה בתחתונים? אם כן ניתן לנסות ולדאוג לכך שייגש לשירותים בזמנים אלו.
חשוב כי תשוחחי איתו בזמן רגוע על הנושא ואימרי לי כי את יודעת שלא נעים לו לעשות קאקי בתחתונים וביחד לאט לאט את בטוחה שגם הוא יוכל לעשות באסלה. בינתיים, האחריות שלו זה לומר לך ולגננת כשבורח לו כדי שלא יישאר עם הצואה בתחתונים ויסבול מכך. תני לו לגן בגדים להחלפה ולמדי אותו להחליף מאחר ואת אומרת שהגננת לא מוכנה וחשוב שהוא לא ישאר מלוכלך כל היום, דבר שעשוי גם לגרום להתרחקות ילדים ממנו.
שנית, בנוגע לשאלה אם זה פיזי או רגשי, על פניו נשמע לי שמדובר בהסתגלות רגשית, עם זאת, כמובן שקשה לי לאבחן את בנך דרך האינטרנט. לכן, את יכולה להתייעץ ולשתף את רופא הילדים בנושא, כאשר חשוב לשים לב האם ישנן הוא סובל מעצירויות? האם כואב לו בזמן עשיית הצרכים?
לבסוף, בנוגע לגן, מאחר ומדובר בגן עירייה יש פסיכולוגית מטעם השפ"ח העובדת בגנים . אני ממליצה לך לנסות ולהתייעץ איתה, על מנת שתוכל היא לייעץ לגננת כיצד להתנהג ועל מנת שבנך לא יסבול מהסירוב של הגנננת לטפל בנושא.
כמו כן, אם הקושי ממשיך, ונשללה בעיה רפואית, טיפול פסיכולוגי התנהגותי קוגניטיבי, עם לימוד טכניקות של הרפית נשימות ושרירים ובליווי הדרכה שלכם גם יכול לעזור
בהצלחה

מיכל את מקסימה. תודה רבה! וחג אורים שמח. אני בהחלט מתכוננת לישם את הטיפים בכל המישורים.פשוט מפליא איך ילד כזה אינטליגנט שמדקלם בעל פה את הספר של,'רון בשירותים...' בודק אחרים איך הם עושים את הצרכים בשירותים, יושב באסלה, ובסוף עושה בתחתונים... מדהים! אבל לנו שלא כמו בגן יש הרבה סבלנות וכולי תקווה שנעבור את הפזה הזו במהרה. ושוב תודה

שלום יפית
אוננות אצל ילדים רבים אכן מתחילה כמו אצל בתך עוד בתינוקות המוקדמת . חשוב להדגיש כי בניגוד לאוננות אצל מתבגרים ומבוגרים היא לא מלווה בתכנים ו/או פנטזיות מיניות ולא קשורה לתהליכים של התבגרות מינית מוקדמת. אני יוצאת מתוך נקודת ההנחה שבתך בריאה לחלוטין,התפתחותה תקינה והתפקוד הכללי והחברתי שלה - תקין. אם זה לא המצב או אם יש סימני שאלה - חשוב לערוך ברור מקיף.

במצב כזה בו הכל תקין, אפשר שאת וגם הגננת תשוחחו איתה ולהגיד בעדינות לבתך שאת יודעת שזה נעים לה ומרגיע אותה , אבל זוהי פעולה שעושים בפרטיות ולא עושים בגן ליד ילדים אחרים. חשוב שהשיחה תיעשה בלי כעס ובלי מבוכה - ילדים לומדים להתייחס למיניות שלהם עצמם ולאוננות בפרט על פי האופן שבו הנושא נתפס על ידי סביבתם הקרובה. אם אתם תתייחסו לזה בצורה טבעית וענינית - יש סכויים טובים מאד שכך גם היא.
מאחר ואת מתארת כי האוננות של בתך מתרחשת בעיקר בגן ולא במקומות אחרים נראה כי האוננות מהווה עבורה דרך להרגע . לכן חשוב לשוחח איתה ולשאול אותה איך היא מרגישה בגן, אם יש דברים שמציקים לה או מטרידים אותה. כדאי לבדוק עם הגננת איך היא מבחינה חברתית, איך היא מתפקדת במפגשים למלש ובפעילויות שונות אני ממליצה להתייעץ עם פסיכולוגית הגן, אשר תוכל לצפות בה ולייעץ גם לגננת כיצד לנהוג.
בכל מקרה, כאשר היא מתחילה לאונן בגן חשוב להציע לה דרכים אחרות להירגע. למשל, שהגננת מבחינה כי היא מתחילה היא יכולה לומר לה שזה לא מתאים כרגע ולהציע לה להירגע בדרך אחרת . למשל על ידי לקיחת חפץ שמרגיע אותה מהבית, על ידי נשימות עמוקות וכדומה. ישנן טכניקות של הרפיות שרירים והרפית נשימה שניתן ללמוד בטיפול התנהגותי קוגניטיבי אשר עשויות לעזור לה ללמוד להירגע בצורה מותאמת יותר כאשר נוכחים סביבה אנשים.
אם אתם מרגישים כי תדירות האוננות בגן אינה יורדת וכי על אף ההסברים שלכם ובקשותיכם היא ממשיכה לעשות זאת באופן שמפריע לה לתפקד כדאי לפנות לייעוץ. .
בהצלחה

תודה רבה על התשובה המהירה.

שלום
החלפת גן באמצע השנה היא לרוב צעד פחות מומלץ מאחר וזה מצריך הסתגלות מחודשת למסגרת חדשה. עם זאת, בכל מקרה יש לשקול את הדברים לגופם. אני מבינה כי בתך נמצאת בגן של גילאי טרם טרום חובה וטרום חובה ואתה מרגיש כי אין בגן מספיק גירויים ותכנים המתאימים לגילה. עם זאת, היא כן מוכנה היום ללכת לגן ברצון ודי הסתגלה אליו. לכן, לפני שהייתי מעבירה את בתך, הייתי בודקת ראשית עם הגננת, אילו תכנים, חוגים, מפגשים מתקיימים בגן המותאמים לגילה של בתך? האם ניתן בתוך הגן לעבוד עם הילדים בקבוצות לפי גיל/רמה כך שבתך תקבל מענה מותאם יותר מבחינת הגירויים להם היא נזקקת. כמו כן חשוב לבדוק האם לבתך טוב מבחינה חברתית? האם יש לה חברות או חברים? האם היא נפגשת איתם אחה"צ?. מעבר לכך, בדקו לגבי הגן השני, בו אכן יש מעט יותר ילדים באופן משמעותי, האם אתם מתכוונים להשאיר אותה שם גם שנה הבאה? על מנת לא ליצור מצב בו שוב שנה הבאה תעבור לגן חובה עירוני וחתזור לגן בו נמצאת היום? יש יתרונות לגן חובה של העירייה מאחר ולרוב חלק מהילידם מהגן ימשיכו איתה לכיתה א'.
האם הגן הפרטי נמצא באיזור מגוריכם כך שאחה"צ תוכל להמישך ולהיפגש עם הילדים מאיזור מגוריה.
כל אלו הם שיקולים שיש לבחון לפני שמבצעים העברה כזו או אחרת. אם אכן בתך במסגרת גן עירייה יש לגן פסיכולוגית מטעם השפ"ח, לכן ניתן גם להתייעץ עם פסיכולוגית הגן ולבקש , בפרט אם יש מקרי אלימות מרובים בגןן של בתך היום , לייעץ לגננת כיצד לטפל בכך.
בהצלחה

שלום אור
אני מבינה כי את דואגת לבנך אשר כרגע בהחלט נשמע מוטרד בעצמו. מדברייך לא ברור לי האם הוא מפותח מבחינת קומתו יותר או פחות מבני גילו. בכל מקרה אין ספק כי בגילו שוני במראה חיצוני תמיד גורם לחוסר נוחות ועשוי לגרום לפגיעה בדימוי העצמי. מאחר ואת מתארת כי חלה ירידה בתפקודו הלימודי וכי הוא מסרב לאכול, וכן כי מעבר לכך הוא תופס עצמו כמקופח ביחס לאחיו, נשמע לי שמומלץ כי תפנו לייעוץ אצל פסיכולוג על מנת לעזור לכם ולו להתמודד עם המצוקה בה הוא נמצא.
בכל מקרה בינתיים, כרגע חשוב לתמוך בו ולשוחח איתו על הדברים שמטרידים אותו. יתכן והוא גם זקוק ליותר תשומת לב כרגע, ואם ניתן ואפשרי מבחינתכם נסו למצוא זמן לבלות איתו לבד בלי האחים .
בהצלחה