פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום מיכל,
ראשית אומר לך שיש הרה אומץ בדברים שכתבת, ובמוכנותך להודות בתחושות הקשות שחלפו בך לפני שהגבת ואחרי שהגבת.
עם זאת, העוצמה שבתגובותיך ובתגובת הילד מעידה על כך שניכנסתם לסחרור מסוים, שיש לנסות לצצור אותו. ראשית, הייתי מבררת עם המורה, ובדקת האם קיימת מצוקה כלשהי בה נתקל הילד בבית הספר וגורמת לשינוי בהתנהגותו. לעתים זוהי דרך של ילדים לזעוק לעזרה. ניתן לנסות לבנות תוכנית חיזוקים על התנהגות נאותה, וגם לחשוב עם הילד על דרכים מתאימות להגיב או לפנות לעזרה כאשר חש שמציקים לו.
מאחר ותגובתך להתנהגותו מהווה עבורו מודל כיצד להגיב להתהגות של ילדים אחרים כלפיו, הייתי מציעה לך לפנות להדרכת הורים במסגרת קבוצתית או אישית,על מנת להקל את המצוקה של שניכם.

שלום שירי
ההתנהגויות שאת מתארת עשויות להוית תגובות של ביתך ללידת אחות חדשה. לידה וכניסה של אח חדש למשפחה היא אירוע מרגש אך גם מלחיץ הן עבור ההורים והן עבור האחים. שיגרת החיים כפי שהיתה עד עכשיו השתנתה מאוד ולוקח זמן להתרגל לשינוי בחיי המשפחה. חישבי כיצד היית מרגישה לו בעלך היה אומר לך כי הגיעה אישה חדשה לבית ותצטרכי לחלוק איתה מעכשיו את חפצייך ואת הזמן איתו וכי היא עדינה ולכן חשוב להתנהג אליה יפה. וודאי לא היה לך קל.
נראה לי כי ביתך מגיבה בדרכים שונות באמצעותן היא מראה לכם כיצד היא מרגישה. התלותיות והוקשי להיפרד מכם, בדיקת הגבולות והקושי לקבל הוראות הן דרכה אולי לקבל את תשומת הלב שלכם, גם אם בדרך שלילית. התנהגויות אלו לרוב עשויות להתחיל גם מספר חודשים לפני הלידה, מאחר והילדים לרוב מוטרדים מהלידה העומדת להתרחש. לכן, נסו כעת למצוא עד כמה שניתן זמן להיות עימה ולתת לה יחס ותשומת לב. אם ניתן נסו שלעיתים אחד מכם יהיה עם התינוקת והשני רק עם בתך הבכורה וההיפך. ניתן גם לשוחח איתה, במצב רגוע ולא תוך כדי התקף בכי או התפרצות כעס, על כך שאתם מבחינים שלאחרונה קשה לה יותר להיפרד ממכם ושיש הרבה מריבות שוודאי לא נעימות לה כפי שזה לא נעים לכם. תנו לה לגיטימציה לדבר על הרגשות שלה, גם השליליים, שאולי היא חשה עקב לידת התינוקת החדשה. תנו לה חיזוקים והיו גאים בה בימים בהם היא מתנהגת יפה יותר ומצליחה ללכת לפעילויות.
אם המצב נמשך אתם יכולים לפנות להדרכת הורים
בהצלחה

שלום אמא
אני שומעת שאת מוטרדת ורוצה מאוד לעזור לבנך. ישנן דרכים רבות לעזור לילד דחוי בכיתה. ראשית, את יכולה להתייעץ עם המחנכת ויועצת או פסיכולוגית ביה"ס. המחנכת יכולה לנקוט בדרכים שונות על מנת לחזק את בנך חברתית במסגרת ביה"ס והפסיכולוגית יכולה לייעץ למחנכת כיצד לנהוג. כמו כן, הפסיכולוגית יכולה גם לתת לך מתוך הכרות טובה יותר אותך ואת בנך עצות כיצד לעזור לבנך. חשוב כי בנך ירגיש כי בתוך ביה"ס יש דמות אליה הוא יכול לפנות כאשר הוא חווה הצקות ונידוי, על מנת שלא ירגיש בודד ולא ישמור הכל בבטן. אם הוא עובר הצקות בביה"ס חשוב שהמחנכת תדאג לכך שזה ייפסק , גם אם זה באמצעות שיחה עם ילדי הכיתה או פעילות כיתתית בנושאים חברתיים מסוג זה עם ילדי הכיתה.
נסי לבדוק איתה אם ישנם בכל זאת מספר ילדים בכיתה אליהם הוא מתחבר והזמיני אותם אליו בשעות אחה"צ אם הוא מעוניין בכך.
את יכולה גם לשבת איתו ולשוחח איתו על התחושות שלו, מה הוא מרגיש ולהציע לו דרכים להגיב כאשר מציקים לו.
אם המצב ממשיך, ואין שיפור, מומלץ לפנות לייעוץ והדרכה עבורך .
בהצלחה

שלום אילנה
אני מבינה את דאגתך ורואה שאת שותפה מאוד לגידולה של נכדתך המתגוררת עימך.
סימפטומים של כאבי בטן עשויים להצביע על כך שמשהו מציק לנכדתך. עם זאת, חשוב ראשית לוודא ולשלול כי אין כל בעיה רפואית שגורמת להם, כך שטוב שהתייעצתם עם רופא הילדים. אם התופעה נמשכת כדאי שוב להתייעץ עם רופא הילדים או עם רופא גסטרו המומחה לכך.
בכל מקרה, מדברייך עולה כי לאחרונה חלה החמרה בנושא הסרבנות לאכול, אם אני מבינה נכון בעיקר בגן, אך לא רק, כמו כן את מספרת כי היא מתקשה יותר ללכת לגן. מכאן, יתכן כי על אף שהגננת לא שמה לב להתרחשות מסויימת, בכל זאת, נכדתך חוותה אירוע כלשהו בזמן האחרון בגן או מחוצה לו שמטריד אותה ומציק לה. אני ממליצה לשאול גם את אביה ולבדוק עימו נושא זה, האם גם אצלו הוא הבחין בשינוי כלשהו בהתנהגותה או יודע על משהו שקרה בזמן שהותו עימה.
כמו כן, ניתן אף לנסות ולשבת איתה ולשוחח על כך. בשיחה חשוב כי אימה תדבר איתה ותאמר לה כי לאחרונה היא מרגישה כי קשה לה יותר ללכת לגן וכי היא סובלת יותר מכאבים והיא רוצה לדעת אם משהו מציק לה בשיחה חשוב לתת לה להרגיש תמיכה ולא ביקורת על החוסר רצון לאכול ועל הקושי ללכת לגן, מאחר ולעיתים הפעלת לחץ לאכול יוצרת את ההיפך וגורמת להימנעות רבה יותר של הילד לאכול.
חשוב לי לציין , כי לרוב, סרבנות לאכול גורמת לקבלת תשומת לב מהסובבים את הילד, גם אם זה בדרך שלילית. יתכן כי הסירוב לאכול והקושי ללכת לגן נובעים אולי גם מכך שהיא מחפשת את תשומת הלב של אימה. העובדה שבכל פעם שהיא מסרבת לאכול בגן קוראים לאימה, מראה אולי שזו דרכה לחזור הביתה מהגן ולהיות עם אימה. יתכן והיא זקוקה ליותר זמן עם אימה בשעות אחה"צ. יש גם לא מעט ילדים המברבים לאכול מאחר והם לא רוצים לגדול ומעוניינים להשאר קטנים וקרובים לאמא. איני יודעת אם זהו המצב, אך בכל מקרה. בכל גן חובה יש פסיכולוגית חינוכית ואני ממליצה לכם להתייעץ איתה.
בנושא האכילה אני ממליצה לכם בינתיים ליצור סדר יום קבוע עם שעת אכילה קבועה פחות או יותר. אם אפשר עוזר לרוב כי הארוחה נעשית סביב השולחן ביחד, בצורה משפחתית. חשוב לא לתת לה תחושה כי כל הזמן אתם בודקים כמה היא אכלה או לא כי זה מגביר את הלחץ ועשוי לגרום להימנעות נוספת לאכול.
אם המצב ממשיך או מחריף אני ממליצה לפנות לייעוץ והדרכה
בהצלחה

שלום ענבל
אני שומעת שאת מוטרדת ואולי חשה קצת אשמה לקראת עזיבת ילדך בפעם הראשונה. רגשות אלו מובנים וטבעיים מאוד. בחודשים הראשונים הקשר שלך עם תינוקך הוא קשר ראשוני ואינטנסיבי מאוד. יתכן ואת מרגישה כי את מכירה אותו יותר מכל אחד אחר ויודעת לזהות את צרכיו היטב. . לכן, החשש להשאירו בידיים של אחרים, גם סבתא, הוא נורמטיבי מאוד.
כפי שאת רגילה ורוצה להיות איתו, כך גם בנך. הבכי של ילדך כאשר הוא נמצא עם אנשים זרים מסמל על התתפתחות תקינה ובריאה. בנך רגיל לשהות עימך ועם בעלך יותר מאשר עם כל אחד אחר והבכי הא בסה"כ דרכו לומר שהוא רוצה להיות בידיים בהן הוא מרגיש בטוח ורגוע.
עם זאת, לעיתים כהורים אנו נאלצים להיפרד מילדנו למספר שעות ולעיתים אף ליותר. בנך בן שלושה חודשים, וזיכרי שלא מעט אמהות בשלב זה חוזרות לעבודה ועוזבות את ילדיהן לכשבע שעות ביום ולא נגרם לילדיהם נזק. חשוב שתלכי רגועה, דבר שירגיע גם את בנך וגם את אימך.
זיכרי כי את משאירה את ילדך עם אימך ואני מניחה שאת סומכת עליה שתשמור על בנך ותעדכן אותך במקרה הצורך. חשוב שתשאירי לאימך כמה שיותר הוראות ברורות ביחס לטיפול בו באופן שיאפשר לתינוק לקבל את הטיפול אליו הוא רגיל ויאפשר לך ולאימך לחוש רגועות יותר, למשל חלב שאוב או תחליף חלב למקרה ויהיה רעב,, אם ישנו חיתול, מוצץ או חפץ שהוא רגיל להירדם איתו. תנחי אותה לגבי האופן שבו הוא רגיל להירדם וכדומה.
נכון שהפרידה בפעם הראשונה קשה, עם זאת, לעיתים יציאה מהבית ללא התינוק לאחר לידה בפעם הראשונה עשויה לגרום לך גם הנאה .
בהצלחה
מיכל

שלום אורית
נראה כי בזמן הנפילה בתך חוותה כאב שגרם לה לחשוש ולדרוך על הרגל. לכן, כעת היא נמצאת בתהליך של הימנעות שקורה פעמים רבות במצבים של פחד. מאחר וביצעתם בדיקה רפואית ונאמר לכם כי הבעיה היא רגשית חשוב כפי שאמרת להחזיר לה את הבטחון בהליכה ולהפחית את הפחד מכאב.
לא ציינת האם ההליכה על קצות האצבעות מתרחשת כל הזמן. האם גם בגן זה קורה או רק בבית? האם גם עם נעליים או רק כאשר היא יחפה? חשוב לבדוק זאת עם הגננת על מנת לקבל תמונה מלאה יותר.
בכל מקרה, נסי באמצעות משחק לחשוף אותה הדרגתית למצבים בהם היא תעמוד ואח"כ תלך על שתי הרגליים. ניתן בהתחלה אף לקנות לה נעליים חדשות שהיא אוהבת ולומר לה כי אלו נעליים מיוחדות שיעזרו לה לחוש בטוחה בהליכה. שחקו איתה במשחק בו היא צריכה לעמוד על רגל אחת ואח"כ על השנייה. מאוחר יותר בהדרגה שימו על הריצפה במרחק קטן חישוק למשל ובתוכו חפץ שהיא אוהבת. , ואימרו לה כי במשחק צריך היא צריכה ללכת שני צעדים עד לחישוק, ותנו לה יד כאשר היא הולכת ובהדרגה הרחיקו את החישוק. כך בהדרגה סביר להניח שהיא תרכוש את הבטחון בעמידה ובהליכה שלה.
אם בכל זאת הקושי ממשיך
ניתן לפנות לייעוץ
בהצלחה

התופעות שאת מתארת הינן נורמטיביות מאוד ולמעשה הינן תגובות של בתך לשינויים שהיא עוברת, הדירה והגן כמובן ומעל לכל לידת האח הקרבה ובאה.
לא ציינת אם שוחחתם עם בתכם על לידת האח או לא. לדעתי קשיי הפרידה קשורים מאוד להריון. סביר להניח כי אם לא שיתפתם אותה בכך היא כבר מבחינה בבטן הגדלה ואולי קולטת כי עומד להתרחש שינוי נוסף ומשמעותי בחיי המשפחה. לכן, חשוב להתחיל ולשוחח איתה על כך, לתת לה לגעת בבטן ולספר לה על התינוק שגדל בבטן. חשוב כי תתנו לה לשאול שאלות ולבטא את הרגשות שלה לקראת הלידה. ישנם גם ספרים שאפשר להקריא לה כמו ספר הפילפילים של אלונה פרנקל, או את הספר בבטן של אמא של תומס סונסון שהינו מצויין לגילה. לקראת הלידה חשוב לספר לה כי אמא תלך לבית יולדות וגם לומר לה אם אפשר מי ישמור עליה בזמן זה.
חשוב לי לומר כי מתיאורך נשמע שלביתך יש כוחות. היא חזקה רגשית וכבר מתמודדת היטב עם השינוי בגן עד כה. היא רכשה חברים ומשתתפת במפגשים בגן, ועל כך יש לחזק אותה ולהראות לה עד כמה אתם גאים בה. קשיי הפרידה בבוקר טבעיים עבור כל ילד שמתחיל גן חדש ולעיתים הקשיים באמת מופיעים לא מייד עם התחלת הגן אלא זמן מסויים לאחר מכן. אתם יכולים לדבר איתה בשפה פשוטה ולומר לה שאתם מבינים שקשה לה להיפרד ושהיא מתגעגעת אליכם ושגם אתם מתגעגעים אליה. אימרו לה מתי אתם חוזרים לקחת אותה. ניתן ללתת לה לקחת לגן חפץ או בובה שמרגיעים אותה. לעיתים נותנים חפץ שמזכיר את אמא או אבא. שתפו את הגננת בקשיי הפרידה שלה כך שהגננת או הסיעת יוכלו לעזור לכם בבוקר ולהקל על הפרידה מכם.
בלילה עיזרו לה כעת להתרגל לחדר החדש בהדרגה. צרו טקס מסודר של השכבה לישון, עם ארוחת ערב, מקלחת וסיפור. תנו לה חפץ או בובה שהיא אוהבת. ניתן לשבת לידה ולתת לה יד עד שהיא נרגעת ומתחילה להירדם.
הכי חשוב היו רגועים. בתכם מסתגלת בהדרגה למכלול השינויים בצורה טבעית ונורמטיבית לגילה. היו סבלניים.
בהצלחה

אני הייתי מנסה לארגן פגישות אחד על אחד בינו וילדים מהגן בבית שלך או אצלם ודאגת שהפגישה תלך טוב. כך הוא יוכל לאט לאט לשנות את התדמית השלילית שהוא יצר בהתחתלת השנה. הייתי גם משוחחת עם הגננת לבגש את עזרתה במשימה. ד"ר דוד

שלום,
כמובן שלא ניתן לתת לך חו"ד ללא היכרות של ממש עמכם, אולם מדברייך עולות מספר נקודות חשובות:
ראשית, הילדה תמיד תבחין בין אביה לבין גברים אחרים, ללא קשר למידת נוכחותם בחייה. ככל שהיא תגדל היא תבין את המושג "אבא" ואת משמעות הקשר הביולוגי שלה ושל אבא. אולם יחד עם זאת, אם האב חש כי אינו נוכח מספיק בחיי הילדה, הוא יכול לשמור על קשר גם כשאינו יכול להיפגש עמה - בצ'אט, בשיחות טלפוניות, בשליחת מכתבים שאת תקריאי וכדומה.
שנית, חלק ממשמעות הפרידה הוא שלכל אחד מכם עשויה להיות משפחה חדשה, שהילדה תשתלב בה, על אף הקושי של הצד האחר.
שלישית, וחשוב מכל, למרות שנפרדתם אתם עדיין הורים לילדה משותפת. התיאום ההורי ביניכם הוא משמעותי ביותר לטובת הילדה ולטובתכם.
אני מאחלת לכם שגידול הילדה יהיה מוצלח ומתואם ככל האפשר,
שירי

אורטל שלום,
גאיה אכן עברה תהפוכות רבות בזמן קצר, אולםההסתגלות המהירה שלה לגן מעידה כי היא יכולה להתאים עצמה לשינוי ולתפקד היטב.
נראה לי כי הדבר המשמעותי ביותר במעבר של גאיה ללינה בחדר החדש הוא המידה בה את תרגישי בטוחה בשינוי ובטוחה בהוצאתה מחדרכם. שימי לב, כי כשהאמנת בכוחותיה של הילדה להתארגן בגן החדש, היא הצליחה לעשות זאת בקלות. חשוב כי את ובן זוגך תחליטו האם אתם שלמים עם העברתה לחדר משלה, ואם כן - תהיו מוכנים לעזור לה במשך ההסתגלות.
תהליך ההרדמה מתחיל בארוחת ערב טובה ומקלחת מרגיעה. כדאי ליצור טקס לקראת השינה של הקראת סיפור במיטה, הנקה/בקבוק אם יש ושימוש בחפצים אהובים כמו בובות.
במשפחות רבות, הילדים נרדמים בקלות רבה יותר וחוזרים לישון מהר יותר במהלך הלילה כשהאב הוא זה שמנהל את התהליך, והוא זה שבא לילד במהלך הלילה. היו סבלניים, שכן התהליך אמור לארוך זמן. התאזרו בסבלנות שהיתה לכם בזמן המעבר לגן החדש.
בהצלחה,
שירי

כאשר גאיה מתעוררת ומבינה שהיא נמצאת בחדרה היא בוכה בהיסטריה ואף מושיטה את ידיד אלינו על מנת שניקח אותה , השאלה שלי היא מה כדאי לעשות כדי שהיא תדע שאנחנו איתה . והאם יש לתנהגות שלה קשר לחרדת נטישה ?

שלום
אורטל
הבכי של גאיה הינו נורמטיבי וטבעי מאחר ו גאיה עוברת כעת כפי שתיארת מספר שינויים ומתמודדת יחסית היטב. עד כה גאיה הורגלה לישון איתכם וכעת למעשה היא צריכה להתרגל לשינוי במיטה ובחדר. שינוי זה מצריך זמן הסתגלות. על מנת לעזור לה להסתגל למיטה החדשה ולחדר החדש ראשית, דברו איתה על כך. גאיה אמנם בת שנה אך ילדים מבינים יותר מאשר נדמה לנו. תנסו ליצור שגרת השכבה מסודרת, עם מקלחת בערב, בחדר שלה ניתן לשים פוף או כרית נעימה עליה ניתן להקריא לה סיפור לפני השינה, אח"כ להכניס אותה למיטה שלה ולשבת לצידה בזמן שהיא מנסה להירדם על מנת להקנות לה תחושת בטחון שאתם נמצאים איתה . אפשר בזמן שהיא שוכבת במיטה לתת לה בובה או חפץ שהיא אוהבת , ללטף אותה ולהרגיע אותה. במהלך הלילה כאשר היא מתעוררת חשוב בגיל זה לגשת אליה על מנת להראות לה שהיא לא לבד ועל אף שאתם בחדר הסמוך אתם קשובים לה. בלילה חבקו אותה, הרגיעו אותה, ניתן גם לתת לה לשתות אם היא רוצה, ואז והחזירו אותה למיטה שלה. כאשר היא נרגעת ומתחילה להירדם חזרו לחדר שלכם. בבוקר כשגאיה מתעוררת במיטתה חזקו אותה.
אם תשמרו על שגרה ותהיו אתם רגועים ובטוחים בהחלטה שלכם של העברתה למיטה משלה, אני מאמינה כי בהדרגה היא תסתגל לשינוי גם היא.
בהצלחה

זהבית שלום,
כדאי להתייעץ עם המחנכת ויועצת ביה"ס האם בנך מתקשה לעתים בהבנה חברתית של סיטואציות נוספות.
בינתיים, כדאי לשוחח עמו מה מתאים בחברה ומה עושים רק בבית - לא רק בהיבט של חשיפה גופנית/אינטימית, אלא גם לגבי מצבים חברתיים שונים. תוכלי לשאול אותו כשהוא עם חברים, מה לדעתו התכוון כל אחד מהילדים, ואלו פעולות מתאימות ואלו לא. העזרה היא יעילה יותר כשאת מחזקת את ההבנה החברתית שלו ב"לייב", ופחות בשיחות אח"כ. כמו כן, חזקי את בנך על התנהגויות חברתיות שאת מוצאת כיותר תואמות.
בהצלחה,
שירי

אירנה שלום, יש לשמוע פרטים נוספים על התנהוגת הילד בבית, בגן ובמסגרות קודמות. לא בטוח שהעברת גן היא הפיתרון, ויתכן שלילד יש קושי מסוים , שזוהי דרך ביטויו.

מיכל, תודה על התגובה אני רוצה להוסיף כמה פרטים: קודם כל לילד יש אח תאום והם נמצאים באותו גן, הם מאוד קשורים זה לזה ולא אוהבים כשמפרידים בינהם בבית בדרך כלל הוא מתנהג טוב, משחק, אפילו משחק במפגשים(כמו בגן) ומשחשוב לציין שהוא היוזם של משחק זה. הוא יכול לשחק גם במשחקים רגועים וגם במשחקים מאוד ראשניים(בדיוק כמו ילדים אחרים), אבל לפעמים יש לו התפרצויות ואיסטריות במיוחד כשאוה מנסה להשיג משהו. בדרך כלל אם הוא לא רוצה לעשות משהו אפשר להעביר תשומת לבו על משהו אחר ודרך משחק לשכנע אותו, אבל צריך הרבה סבלנות בשביל זה. לפני גן עירייה הוא היה שנה בגן פרטי ואף פעם לא התלוננו עליו, וכשדיברתי עם גננת מהגן הפרטי אחרי שהתלוננו עליו בגן עירייה, היא אמרה שאם לעניין אותו הוא עושה הכל עם רצון גדול ומאוד משתדל להצליח. חשוב לי מאוד לשמוע את דעתך אחרי שקיבלת יותר פרטים. תודה מראש

הוספתי פרטי התנהגות של הילד

מאחר ויש הבדל גדול בין ההתנהגות שאת מתארת בבית להתנהגות של הילד בגן, יש לשוב לגננת ולשאול אותה מה ניסתה לעשות עם הילד. יתכן שלילד קושי המתבטא במסגרת גדולה, כמו למשל קושי עם רעשים. כן יתכן שהתנהגותו קשורה לתחרות הקיימת עם התאום בגן. מעבר לייעוץ הראשוני שנתתי יש להתיעץ עם הגננת, ואם זה לא יעזור, כדאי לפנות לאיש מקצוע.

אורלי שלום, אענה לך כמיטב יכולתי, למרות שתחום זה אינו בעצם פסיכולוגיה, בה עוסק פורום זה...
על מנת להחזיק רוק בפה עלינו להפעיל מאמץ שרירי לא מודע, וכך גם בפעולות אחרות שדורשות דיוק, כמו פעולות מוטוריקה עדינה. אצל ילדים מסוימים, באופן מולד או כתוצאה מחוסר התנסות מספקת (או שניהם) היכולת להחזיק את השריר הינה טובה פחות.
השיפור הינו באמצעות טיפול של מרפאה בעיסוק או פסיותרפיסטית, וכן באמצעות תרגילים שתקבלו מאיש מקצוע זהו ותעשו בבית.
בהחלט ישנן תוצאות טובות לאחר עבודה.

אורלי שלום,
יתכן ומדובר ברפיון שרירים (היפוטוניה), שלעתים גורם גם לקשיים במוטוריקה עדינה ובכתיבה. מומלץ להתייעץ עם רופא בדבר הצורך להפנות לפזיותרפיה/ ריפוי בעיסוק.

אפרת שלום,
מניסיוני, מסר תקיף וחד משמעי יגורם להפסקת הקללות. כדאי גם לשים לב האם זוהי דרך למשוך תשומת לב, ובמקרה כזה למצוא דרכים חיוביות אחרות למתן תשומת לב ולהתעלם מהקללות.
הייתי בודקת גם האם זו דרכו של הילד לבטא מצוקה כלשהיא הקשורה להשתלבתו בבית הספר.
בנוסף לכל הנאמר, ניתן להציע למורה לערוך איתו תוכנית עיצוב התנהגות, בה יצבור חיזוקים על כל יום בו דיבר בצורה מנומסת.

מיכל שלום, תודה על תשובתך. ניסינו את הדרך של עיצוב התנהגות עבר שבוע ולא ממש עזר. הוא לא קיבל מדבקה אחת אפילו.. הוא כל הזמן מבטיח שידבר יפה ויתנהג יפה..הרבה פעמים זה עובד וחלק מהזמן גם לא. העניין הוא שבכיתתו יש גרעין קטן שהביא את כל ה"לקסיקון" הזה, אבל אני מודעת לכך שכל החיים יהיו מסביבו אנשים חיוביים וגם שליליים והוא זה שצריך לדעת מה בסדר ומה לא. אני מקווה שהעניין ישתפר כי הוא ילד מדהים עם יכולות מדהימות וחבל..... התנהגותו חשובה לי כרגע יותר מהלימודים. תודה רבה אפרת

מיכל שלום עוד משהו ששכחתי לציין שהרבה פעמים כשהוא לא מתנהג יפה ואני כועסת מאוד ותקיפה הוא פשוט הולך אחורה, ואומר הרבה פעמים לא אכפת לי ולפעמים הוא בוכה ואומר כמה פעמים את אומרת לי את זה ויום למחרת יותר גרוע,יש לי תחושה שלפעמים אני קשה מדי ואז המצב מחמיר .. ולפעמים נדמה לי שפשוט דרכי נועם יותר טוב עבורו..תלוי במצב כל פעם עובד משהו אחר.. אני כבר מבולבלת... (הוא ילד יחיד...) תודה על תשומת הלב... אפרת

אפרת שלום, אם מדובר בגרעין כיתתי, כדאי לפנות למורה שתערוך פעילות בכיתה בנושא.
לגבי שאר שאלותיך- אכן הורות אינה עניין פשוט. מומלץ לברר אם יש באזור מגורייך קבוצת הורים, או לפנות לייעוץ פרטני אצל פסיכולוג.