פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום עפרה
תחרותיות הינה תכונה הקיימת אצל כולנו ונורמטיבית מאוד בקרב ילדים. גם אנחנו כמבוגרים לא מעט עסוקים בהשוואות בינינו לבין אחרים סביבנו, בעבודה למשל, מי מוצלח יותר או פחות, וחשים מתח ולחץ לקראת מצבים תחרותיים. בדומה לכך נכדתך באופן נורמטיבי לחלוטין חוששת לעמוד במצבים של תחרות עקב חשש מכשלון ואי הצלחה. לעיתים חשש זה גובר עקב לחץ או מסרים להצלחה בבית ולעיתים מדובר באופי וטמפרמנט של הילד עצמו. על מנת לחזק את הבטחון שלה בעצמה ניתן לשוחח איתה על כך ולספר לה למשל על מצבים בהם אמא או אבא בעצמם היו חשופים למצב תחרותי ויכצד הרגישו ומה עשו . אפשר גם לכתוב איתה ביחד סיפור על ילדה שמאוד רצתה להצליח ומה הרגישה כאשר היא נכשלה. לשאול אותה מה הילדה יכולה לעשות כדי להתמודד יותר טוב עם מצבים בהם היא חוששת להפסיד.

שלום גליה
סיפרת כי ביתך חשה חוסר בטחון בגן, עם זאת, לא תיארת כיצד זה בא לידי ביטוי. האם מדובר בחוסר בטחון לשחק עם ילדים אחרים? הימנעות מביצוע מטלות בגן? חוסר בטחון מול הגננת? האם חוסר הבטחון מופיע גם בבית או רק בגן? כמו כן, האם מדובר בגן חדש עבורה? כל אלו חשובים על מנת לדעת כיצד לעזור לה לחזק את הבטחון העצמי שלה.
באופן כללי,מאחר ומדובר בחוסר בטחון בגן, נראה לי כי חשוב לעזור לה להיפגש עם ילדים מהגן בשעות אחה"צ. אם היא מעוניינת ללכת לחוג מומלץ לבדוק אם ישנו חוג בו משתתפים עוד חברים מהגן שלה. לרוב נוכחות של ילדים המוכרים לה יכולה לעזור לה להסתגל מהר יותר לחוג חדש כך שתוכל להיכנס בלעדייך ובמקביל תחזק את הקשרים החברתיים שלה עם ילדים מהגן, כך שתחוש יותר בטחון מבחינה חברתית.
כמו כן, ניתן לשוחח עם הגננת כך שהיא עצמה במסגרת הגן תעזור לה בתחומים בהם היא חשבה חוסר בטחון. שוב, מאחר ולא ציינת במה היא מתקשה קשה לי לייעץ לך.
את יכולה לפנות לפסיכולוגית של הגן ולהתייעץ איתה. היא גם תוכל לייעץ לך ולגננת כיצד לעזור לבתך
בהצלחה

תודה מיכל.אכן יש לה חוסר בטחון לשחק עם ילדים אחרים.הגננת ציינה שלעתים היא רואה אותה יושבת בחצר וצופה בילדים משחקים וכאשר היא שואלת אותה למה היא לא משחקת היא אומרת שהיא רוצה לשבת ולהסתכל.כשהיא משחקת היא תמיד רוצה להיות התינוקת.היא אכן מתחמקת מעבודות כשהגננת קוראת לה.זה אכן גן חדש.לפי עצתך אדבר עם הגננת ועם הפסיכולוגית של הגן כדי לעזור לה להשתלב תודה גליה

שלום אמא
אני שומעת שאת מוטרדת ומודאגת. חשוב לי לציין כי התפרצויות הזעם של בנך הינן תופעה נפוצה ושכיחה מאוד ולמעשה מהווה חלק מתהליך התפתחות תקין. בין גיל שנה וחצי לגיל שלוש ילדים בוחנים את נפרדותם ונמצאים בתהליך של בניית זהות נפרדת ובדיקת גבולות. לרוב ההתפרצויות מתרחשות כאשר הילדים מנסים לקבל משהו ולא מצליחים או מתוסכלים מסיבה כזאת או אחרת. ההתפרצויות יכולות להתרחש בין מספר דקות עד שעה כפי שאת אומרת, אבל בכל מקרה כהורים מאוד קשה לעמוד מול הילדים ולהתמודד איתן.
באופן עקרוני, ישנם כמה דגשים חשובים. ראשית, נסי לבדוק האם ספציפית במקרה של בנך ישנו מוטיב חוזר הגורם להתפרצויות. יתכן וישנה מצוקה כלשהי שמעוררת אותם וחשוב לבדוק זאת. בזמן ההתקף עצמו חשוב לרסן את הילד תוך הצבת גבול ברור של מותר ואסור. חשוב בזמן ההתקף כי תשמרי על קור רוח עד כמה שאפשר, להגיב בענייניות ובתקיפות. לא לשוחח איתו בזמן ההתקף על הגורם או דרכים להירגע כי הוא אינו קשוב וזה לרוב רק מחמיר את זמן ההתקף. אפשר להחזיק אותו על מנת לרסן אותו או להניח אותו בחדרו על כרית. אחרי שמסתיים ההתקף, רק אז לשוחח איתו על דרכים חלופיות לפתרון הבעיה ועל דרכים לבטא את המצוקה שלו.
מאחר ואת מרגישה כי יתכן ולבנך קושי בויסות חושי וכי ההתפרצויות הינן מעבר לפרופורציה מקובלת לגילו, את בהחלט יכולה לפנות לפסיכולוג. לרוב טיפול התנהגותי קוגניטיבי עם הדרכת הורים מאוד יכול לעזור.
בהצלחה

כאשר ישנה התלבטות האם ישנו קושי בוויסות חושי מרפאה בעיסוק הינה אשת המקצוע לאבחן את הבעיה. היא אמורה לבצע הערכה סנסורית מקיפה שתספק פרופיל סנסורי ותעזור באבחנה מבדלת במקרה הצורך.

שלום חנאן
אין לי ספק שאת מתמודדת כעת עם לא מעט קשיים מעצם היותך אם לשלישייה בגילאי שנתיים ושלושה חודשים. גיל זה אכן מהווה גיל בו ישנו צורך בלתי פוסק בהצבת גבולות ומאבקים על שליטה בבית, מאחר וזהו גיל בו ילדים בונים את הנפרדות שלהם ואת זהותם תוך בדיקת גבולות מתמדת. דבר זה קשה מאוד לעיתים עם ילד אחד, כך שוודאי קשה מאוד מול שלושה. ההתנהגויות של בתך, הכוללות סירוב ללבוש בגדים למשל, מהווה דרך שלה לבדוק את הגבולות שלך ולמשוך את תשומת ליבך. כל זאת גובר כנראה עקב השינוי שהתרחש בבית, התחלת עבודה חדשה, אליו היא מגיבה.
הייתי מנסה לשוחח איתה בשפה פשוטה ודבר איתה על כך שאת חזרת לעבוד ועל מה היא מרגישה עקב כך. חשוב כי תאמרי לה כי את שמה לב שיותר קשה לה בזמן האחרון ואולי זה קשור לכך שאת פחות נוכחת. יחד עם זאת, שימרי על גבולות וזכרי שאת האמא והגבולות חשובים על מנת שילדייך ירגישו כי יש מי ששומר עליהם ומחליט עבורם. ניתן לתת לה לבחור את הבגדים לגן יום קודם ולחזק אותה כאשר יהא מתארגנת יפה ומתנהגת יפה. כאשר היא מסרבת אימרי לה כי אלו הבגדים שהיא בחרה ועם זה הולכים ובזה נגמר העניין.
היי עקבית בדרך שאת בוחרת ותנסי לא לבלבל אותה בתגובתייך.
בהצלחה

שלום מיה
אין לי ספק שלא קל לגדל תאומים, וודאי כאשר מתחילות להופיע התנהגויות של הרבצות, נשיכות, התקפי כעס ומשיכות שיער. יחד עם זאת, חשוב לי לומר כי ההתנהגויות של בתך הינן שכיחות ומוכרות מאוד. מדובר בתופעה התפתחותית הקשורה לגילה של בתך. בתך נמצאת בגיל בו עליה לבסס את תחושת הנפרדות ממך תוך יצירת זהות עצמית. היא בודקת את האפשרות שהרצון, המניעים והכוונות שלה, הם שונים מאלו של סביבתה. כאשר אוסרים עליה ווגוערים בה היא נוכחת בכך שהיא אדם נפרד מסביבה, עם רצון משלה, השונה מרצונם של ההורים. היא שמחה כשהיא מגלה שהיא אדם נפרד, ולכן עשויה להגיב בחיוך על גערות ואיסורים.
בגילה של בתך, כאשר היא נאלצת להתמודד עם מצבי תסכול,אין לה אמצעים לבטא זאת מילולית, ולכן, היא נוטה להביע את רגשותיה בצורה פיזית וישירה, גם אם על ידי נשיכות והרבצות. חוסר היכולת להתבטא בשלב זה גורמת לתסכול רב ולא פעם להתנהגויות תוקפניות. כמו כן, הבעת הפנים משתנה, לרוב ילדים בתגובה לכעס מכווצים את שרירי הפנים והפה, ולכן המבט שלה גם עשוי להראות מפחיד וכעוס.
על אף שהתנהגויות אלו שכיחות לא ניתן להתעלם או להבליג וכמובגרים וכהורים עליכם ללמד את בתכם כבר עכשיו דרכים חלופיות לביטוי רגשותיה. לכן, חשוב כי במהירות האפשרית, ואם ניתן שנייה קודם להתפרצות שלה, תאמרו לה כי "אנחנו לא נושכים/מרביצים" והציעו לה דרך חלופית להתנהג כדי לבקש מה שהיא רוצה ("אם את רוצה את הצעצוע צריך לבקש"). יש להתמיד בתהליך החינוך, הכולל בתוכו הפנמה של חוקים וכללים. חינוך נכון נעשה עם הרבה סבלנות. חשוב לחזק אותה ולהיות גאים בה כאשר היא מתנהגת יפה ומצליחה לבטא את מבוקשה ללא תוקפנות.
בנוסף, נסי לבדוק האם התגובות שלה מופיעות כתוצאה ממוטיב חוזר. יתכן ויש קינאה מסויימת באחיה אולי דברים שהוא מצליח והיא לא. תחרות וקינאה בין אחים תאומים היא שכיחה ונפוצה. אם זהו המצב חזקו אותה מאוד על דברים שהיא מצליחה וטובה בהם ונסו להימנע ככל הניתן מהשוואות בין האחים.
אם בכל זאת את ממשיכה להתקשות להתמודד עם התופעה את יכולה לפנות להדרכת הורים
בהצלחה

שלום אבא
מתי לגמול מחיתולים ובאיזה גיל היא שאלה שמטרידה הורים רבים. לרוב הגמילה מתרחשת בגילאי שנתיים עד שלוש. ההחלטה מתי לגמול תלויה בבשלות הילד. ניתן לבדוק זאת על פי תדירות הפיפי. ככל שהתדירות קטנה יותר כך סימן שהוא בשל יותר. למשל, האם הוא קם יבש משנת הצהריים שלו? בנוסף, לרוב קל יותר לגמול בקיץ מאחר וצריך להחליף פחות שכבות של בגדים כאשר הם מרטיבים. בחורף ילדים נוטים גם לעשות יותר פיפי ולכן קשה יותר להיגמל. חשוב כיההורים זמינים ופנויים לתהליך הגמילה וכמובן לא להתחיל ולגמול כאשר הילד נמצא בתהליך של שינוי כגון התחלת גן חדש, לידה מתקרבת וכו'. לבסוף, חשובה מאוד המוטיבציה שלו. מדבריך נשמע שבנך עדיין מתקשה להיגמל לחלוטין ואולי חושש מהשינוי. עם זאת, חשוב לשים לב כי הוא מתעניין בכך ומוכן לשמוע סיפורים בנושא, הוא כבר מוכן גם לשבת על הסיר, גם אם לכמה דקות בכל פעם, שזהו דבר חיובי וחשוב מאוד. על אף שאינו עושה עדיין את צרכיו בסיר ככל שירבה לשבת על הסיר ויתרגל לכך, בהדרגה גם יראה נכונות לעשות צרכים בסיר. ניתן לעודד אותו לשבת על הסיר בשעות שונות ביום, ללא קשר לצורך לעשות פיפי. חשוב להיות עקביים ולא לוותר ולחזור אחרוה מאחר וכבר התחלתם בתהליך. ניתן להשתמש בתוכנית חיזוקים, למשל לתת לו מדבקה או פרס קטן בכל פעם שהוא מוכן לשבת על הסיר ואח"כ בכל פעם שהוא עושה פיפי בסיר. המטרה היא לחזק את הילד ולגרום לו לתחושת גאווה והצלחה ולא להראות כי אתם מוטרדים מכך וליצור אצלו תחושת כשלון. היו סבלניים לילדכם והקשיבו לקצב שלו. יחד עם זאת, המשיכו לכוון אותו ולעודד אותו לשבת על הסיר וכאשר הוא מצליח היו גאים בו והתפארו בו בפני בני משפחה למשל.
בהצלחה

שלום סיגל
אני מבינה את הקושי להתמודד עם הבעייה שהן את והן בנך סובלים ממנה. אין לי ספק כי ניתן לעזור לו.
מאחר ונשללה בעיה רפואית, נראה כי כתוצאה מהכאב שבנך חווה בזמן עשיית הצרכים בגיל שלוש נוצר פחד מעשיית צרכים . תופעה זו מוכרת מאוד וניתנת לטיפול.
אני ממליצה לך לפנות לטיפול התנהגותי קוגניטיבי בשילוב ביופידבק. טיפול זה יעיל מאוד בטיפול בבעייה של בנך ומומלץ לפנות בהקדם מאחר ובנך סובל מכך כבר זמן רב וככל שתתחילו לטפל בכל קודם כך השינוי יתרחש מוקדם יותר.
אם את מעוניינת בהמלצה על מטפלים צרי איתי קשר
בהצלחה

כן חשוב לתת הכנה אבל לא יותר מדי זמן לפני הניתוה (כמה ימים). חשוב לספר לה על הדברים שתחוה על בשרה - מה תהיה תהליך ההרדמה (מסיכה או דרך אנפוזיה) אם היא תקבל זריקה לפני ההרדמה האם אתם תהיו על ידה שהיא מתעוררת או יותר מאוחר, שהיא תהיה אם גבס כשהיא מתעוררת וכוי . חלק מהדברים אתם תצטרכו לברר בעצמכם וגם הייתי מבגש מהצוות לאפשר לכם להיות איתה עד שהיא נרדמת וגם בחדר התאוששות. בהרבה בתי חולים יש תוכנית של הכנה וכדאי לשאול לגבי זה. גם במחלקה בדרך כלל יש חדר משהקים עים אנשי מקצוע שיכולים לעזור בהסתגלות ןליעץ לכם. ד"ר דוד

אני הייתי מתיעץ אם פסיכולוג קוגניטיבי. קשה לנתח את המצב בלי להכנס ממש לפרטים. ד"ר דוד

יפעת שלום,
נראה שלבנך חשובה מאוד תחושת שליטה בעולם ויכולת ניבוי של הארועים העתידיים להתרחש. לפיכך שינויים מעוררים בו חרדה ותגובות לא קלות כמו אלו שתיארת. על הנטייה הזו שלו להעדיף ארגון וסדר ידוע מראש, מתווספים הנסיונות האופייניים לגילו לקבוע למבוגרים כיצד יתנהלו הדברים בעולם - מי יקח אותו, באיזו דרך יסעו וכדומה.
ביכולתך לעזור לבנך לפתח יכולת הסתגלות טובה יותר לשינויים ולעודד אותו להתמודד בגמישות עם שינויים בסביבה. אפשר ליזום שינויים קלים בסדר היום, לתכנן אותם איתו ולשתף אותו בהם. למשל, להציע להגיע לגן בדרך שונה, לאכול ארוחת ערב עם מרכיבים אחרים מבדרך כלל, וכדומה. התייחסי לשינוי כאל דבר חיובי, גיוון, הרפתקה וכדומה. תני לבנך שתיים-שלוש אפשרויות לבחור מתוכן ושבחי אותו על נכונות להתנסות בדברים שונים מהמוכר.
לקראת הלידה, שוחחי עם בנך על השינויים העתידיים ונסי לשתף אותו במידת האפשר בהתאם לגילו בהכנה, למשל להכין את הפינה בבית לתינוק, להשתתף בשינוי הסדר בחדר הילדים וכדומה. קחי בחשבון שבמקרה הזה הקושי להסתגל הוא טבעי ואופייני לכל הילדים להם נולד אח.
בנוסף לכל האמור לעיל, חשוב לי גם להדגיש כי במידה ושינויים נראים לכם הכרחיים (ובמקרה של הלידה הם גם בלתי נמנעים), פעלו לפי הבנתכם כהורים, על אף התנגדות אפשרית של בנכם.
בהצלחה,
שירי

שגית שלום,
אכן דילמה לא פשוטה. סקרת היטב את הגורמים בעד כל בית ספר.
נראה לי שהתשובה תלויה גם בתכנון שלכם לעתיד, האם אתם אמורים להישאר במושב עוד מספר שנים לפחות. ילדים בגיל של בתך אכן תלויים בהסעות ההורים לחברים, אולם עוד שנתיים שלוש היא תוכל לבקר את חבריה בעצמה, במידה והם יהיו במרחק הליכה (בייחוד במושב), ואז יהיה יתרון לבית הספר שביישובכם.
במידה ואת מחליטה לשלוח אותה לבית הספר במושב, תוכלי לעזור לה בתהליך ההסתגלות על-ידי יצירת קשרים עם משפחות שלהן ילדים שגם ילמדו בכיתה א'. ככל שבתך תכיר יותר ילדים, יהיה לה קל יותר במעבר.
בהצלחה,
שירי

למרות השערתך לגבי המקור לקשייה של ביתך, הייתי מציעה לבדוק גם אפשרויות נוספות. לילדים עם קושי במעברים יש לעתים קושי בויסות תחושתי, וגם חיפוש תחושה באזור הפה רומז לכיוון זה. היתי מציעה לפנתו לאבחון אצל מרפאה בעיסוק המתמחה בתחום. כמו כן כדאי להדריך את הגננת להטרמה (מלשון "טרם" - הכנה מראש) של מעברים, כאשר לילדים עם קושי כזה קל יותר כאשר סדר היום צפוי כל האפשר.

זה לא יוצא דופן שילדים מעוננים ובדרך כלל אנו ממליצים להסביר להם שזה משהוא שהם יכולים לעשות באופן פרטי ולא בנוכחות אחרים. במידע שזה במידע מוגזמת צריך לחשוב האם הילד היה חסוף ליחסי מין או בחיים או בסרט או באנטרנט. כדאי לחשוב ולבדוק. ד"ר דוד

נראה שילדך, לו קושי התפתחותי מסוים, נתקל במבוגרים המתקשים לפענח אותו ולהגיב באופן מותאם לצרכיו. אני מציע לך לבקש מהצוות של המכון להתפתחות הילד להגיע לביקור בגן, לצפות בילד, ולהדריך את הגננת בהתאם, על מנת להקל על השתלבותו.

נראה לי שאתם עושנם נכון. הדבר היהיד שלא ציינת זה מתי הוא יושן בצהריים ומתי אתם משכיבים אותו. יכול להיות שהוא באמת לא עייף ולכן לוקח כל כך הרבה זמן עד שנרדם. ברגע שגורמים את תכסי ההשכבה לא להתייחס , פשוט לשבת בשקט עם עיניים עצומות כאילו שאתם ישנים. ד"ר דוד

ד"ר דוד שלום, תודה על התייחסותך. בני ישן בגן בצהרים בסביבות השעה 12:30 בין שעה וחצי לשעתיים. המטפלות אומרות שהוא תמיד קם ראשון, לעיתים אחרי שעה הוא מתעורר. ובערב אנחנו משכיבים אותו לישון בשעה 20:00, אבל עד שהוא נרדם השעה כבר 21:00-21:30 ומעירים אותו בשעה 07:00-07:30 האם להמשיך ולבלות את השעה וחצי אצלו בחדר? מתי נוכל לתת לו נשיקה ולצאת מהחדר? כרגע הוא ישן במיטת תינוק ואנחנו חושבים להעביר אותו למיטת ילדים, אבל מאוד חוששים מה יקרה אז עם ההירדמות??

יכול להיות שהוא אחד שלא דורש הרבה שינה (האם אחד מכם טיפוס כזה)? אולי כדאי לנסות לנסות להכניס אותו למיטה רק בסביבות 9:00 בתקוה שאז התהליך יהיה קצר. דוד