פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

אחת הדרכים להבין את רגשות בנך הוא לדמות את הסיטואציה הבאה . שערי בנפשך שבן זוגך יגיע יום אחד עם אישה חדשה לבית ויאמר לך אני אוהב אותך אישתי אך זוהי אישתי החדשה והיא תגור מעתה עימנו בבית. מהצד כל הזמן את רואה כיצד הוא קונה לה מתנות, מקדיש לה זמן, בזמן שאת הולכת לעבודה הם נשארים יחד בבית ונהנים. מה היית חשה הקנאה היא רגש טבעי וכואב מאד, על כן שתפי את בנך הסבירי לו מה הוא חש אל תנסי לכפות עליו לאהוב את אחיו זה יגיע בבוא העת, נסי למקד את כעסו אלייך ולא אל האח, את אחראית לבואו של האח החדש. איסרי עליו התנהגויות מסוכנות והיי שם בנוכחות כדי להשגיח , אך במקביל נסי לחשוב כיצד להרגיעו שמקומו בבית לא נלקח ממנו, נסו למצוא זמן בילוי משותף ללא האח , נסי ליצור קופסת משחקים משותפת עימו שיהיו שם משחקים שאוהב, סיפור אהוב, פלסטלינה וכל פעם שתניקיהזמיני אותו יחד עם הקופסא הזמיני אותו לשחק עימך במשחקי הקופסא הללו. שאלי אותו אם היה רוצה לקחת חלק בטיפול באחיו. טיול משותף בעגלה, עזרה בהחתלה או במקלחת , כך יחוש שהוא אינו מודר מהסיטואציה. ובעיקר להכיר בכך בינך לבין עצמך ובינך לבינו שדברים השתנו בבית ובאמת אמא פחות פנויה אליו ממה שהיתה פעם, וכל פעם שירצה זמן איתך או יחוש בודד ולא אהוב שיסמן לך (אפשר לחשוב על סימן מיוחד) ואת תמצאי את הדרך להשי לו את בטחונו לגבי אהבתך

אכן נשמע שהוא עדיין אינו מסוגל לקחת אחריות זו לגמרי על עצמו. ונשמע שהוא מבין זאת ולא כל כך הודף את נוכחותך שם. הורים למתבגרים צריכים להתמקם בכל מיני פונקציות מול ילדיהם אחת מהם היא פונקצית השמירה על הגבולות והמסגרת. יחד עם זאת אל לך להתייאש משיחות עימו בנושא ולעזור לו להבין מה קשה לו היכן הוא מתקשה לעמוד בגבול זה ששניכם הסכמתם עליו ומתוך כך לנסות ולמצוא פתרונות .

ורדית שלום,
אנסה לת לך מספר עצות פשוטות, אולם מאחר והתופעה נמשכת כבר זמן רב וגורמת סבל לכם ולילד, היתי ממליצה לפנות ליעוץ לפסיכולוג התפתחותי באזור מגורייך.
בנתיים, כדאי לדבר כמה שפחות על הנושא. לשדר לילד מסר שאתם סומכים עליו שכשיוכל יעשה קקי באסלה. כאשר כבר עושה באסלה לא כדאי להתלהב יותר מדי ולהמנע פרסים, על מנת שהילד לא יבהל. מומלץ לתת לו חומרים רכים כמו חול ובצק ומשחק להתלכלכות לגיטימית.
ניתן לפנות לרופא ילדים לקבלת מרשם לחמרים מרככי צואה.

בלי להכיר את הילדים קשה מאד להתיחס. אם הם ילדים חברתיים ובלי קשיים מיוחדים לא נראה לי שחייב להיות כל כך טראמטי. לגבי השיקולים מתי לעבור גם קשה להתייחס בלי לדעת מה המשמעות בשבלך אם את מרחיקה את המעבר. אם אתם כן עוברים הייתי מנסה לדחות את התחלת העבודה שלך כדי שתוכלי לתמוך בהם בימים הראשונים בבית החדש. ד"ר דוד

תשימי בכותרת "מחפשת פסיכולוג באיזור ... " ואז מישהו מהצוות שמכיר את האיזור יגיב. בינתיים חשוב לתת לו אוזן קשבת לדאגות שלו ולנסות להחזיר אותו לשגרת חיים כמה שיורת נור מלית. דוד

שלום מורית
בתך נמצאת כעת בתהליך התסגלות לכיתה א'. הכניסה לכיתה א' היא מרגשת אך גם קשה ומעלה מתח. בתך צריכה להסתגל הן למסגרת חוקים חדשה והן למסגרת חברתית חדשה. לכן בתקופה זו חשוב לנסות ולתמוך בה ולתת זמן להסתגל בהדרגה. בפן החברתי, נסי לשוחח עם בתך ולדבר איתה על מה היא מרגישה מול הבנות בכיתה. נסי להציע לה פתרונות אלטרנטיביים למצבים בהם היא חשה שלא מעוניינים בחברתה, כמו לחפש חברה אחרת שכן רוצה להיות איתה. נסי לבדוק עם המחנכת מיהן הבנות שכן מעוניינות בחברתה ו בשעות אחה"צ ניתן לעודד אותה להיפגש עם חברות אלו, בכל פעם עם חברה אחרת על מנת לחזק את הבטחון החברתי שלה.
בהצלחה

בהמשך לתגובה הקודמת, אני מבינה שאת מודאגת ומרגישה חוסר אונים ובלבול. אני ממליצה לך לפנות להדרכת הורים על מנת לקבל הנחיות וליווי רגשי.
בהצלחה

שלום, נשמע שבתך בסה"כ מתפתחת בהתאם לגילה. עם זאת, ישנן התנדנדויות אשר כן כדאי לבדוק אותן, לא מאחר וילידם יצחקו עליה, אלא על מנת לבחון מה הסיבה לכך. לעיתים מדובר בקושי מסוים בויסות וניתן לסייע לה . נסי לתת לה למשל בזמן שהיא יושבת מול הטלוויזיה לשחק עם כדור גומי נמעך ביד, האם ההתנדנדות ממשיכה? האם היא מסוגלת לשבת בזמן מפגש בגן באופן רציף או שהיא קמה ומתנועעת כל הזמן? מענה לשאלות אלו חשוב מאחר והוא יעזור להבהיר טוב יותר ממה נובעות ההתנדנדויות שאת מתארת.
כאשר פנית לטיפת חלב האם פנית לרופא ילדים התפתחותי בנושא זה או לאחות?
אני ממליצה ראשית לפנות לרופא ילדים התפתחותי, אשר ניתן להגיע אליו גם דרך טיפת חלב. יתכן ולבתך יש מעט קושי בוויסות חושי,ובמקרים אלו ניתן להיעזר בריפוי בעיסוק.

בני בן ה-10 גם הוא מתנדנד מגיל צעיר מאוד, זה לא עבר אך בבית הספר הוא אינו עושה זאת מאחר והוא מתבייש גם אצל חברים. ליד בני משפחה אין לו בעיה.הוא "משלים" התנדנדויות באוטו.. אחד הפתרונות שלי הוא שהוא לא רואה טלויזיה בסלון -הוא מתנדנד רק כשהוא יושב לכן בחדר במצב שכיבה אין הוא מתנדנד. בכוח,הפתעות והבטחות זה לא עוזר. גם אף רופא/נאורולוג ורבנים לא מכירים תופעה זו . ליבי איתך אני מבינה אותך אך תתנחמי שיום אחד זה יעבור-מישהיא שהתנדנדה בילדותה אמרה לי -כיום היא נשואה וילדיה מתנדנדים. אם שמעת על פתרונות אשמח לשמוע

שלום לימור
מהדברים שאת מתארת אכן ישנה אפשרות שההרטבה בלילה נובעת מפחד של בתכם עקב דברים שנאמרו לה בבית הספר.. נראה כי בתך נחשפת לאינפורמציה מהמורה אשר מטרידה אותה ונובעת אולי גם מהפער בין החינוך בבית לחינוך בבית הספר. מורה נתפס על ידי הילד כדמות סמכות בעלת ידע רב , וסביר מאוד שבתכם אכן פוחדת וחוששת כי משהו רע יקרה לה בלילה ומשהו רע יקרה לכם אם לא תחזרו בתשובה. נשמע שלבתך קשר טוב איתך והיא משתפת בחוויות שמציקות לה ומטרידות אותה וזה חשוב וטוב. אני מייעצת לכם לשוחח עם בתכם. ניתן לומר לה שאתם רואים שלאחרונה היא יותר מתוחה ולתת לה לגיטימציה לדבר על כל הדברים שמטרידים אותה. הסבירו לה והרגיעו אותה ביחס לנושאים אלו. חשוב כי תשוחחו גם עם המחנכת שלה.
הפער בחינוך בין הבית ולבית הספר עשוי להיות מורכב עבורה ולכן חשוב שאתם תחשבו היטב האם אכן זו מסגרת שמתאימה לכם ולבתכם.

בהצלחה
מיכל

שלום
מדברייך נשמע שאין לך מה להיות מוטרדת. כפי שאת רואה וכפי שהגננת אמרה לך בתך נשמעת ילדה נבונה ומפותחת בהתאם לגילה. גם בתחום הציור, היא כבר יודעת לאחוז בצבע ולשרבט, וזה מה שהיא אמורה לעשות בגיל זה. מבחינה התפתחותית, בגילאי שנה וחצי עד שנתיים ילדים נחשפים לציור בהדרגה. בגיל של בתך ילדים לרוב מתחילים לאחוז בצבעים ומבצעים על הדף ועם חומרי היצירה תהליך של ניסוי וטעייה . הם בהדרגה מתחילים להתנסות במגע עם חומרי יצירה שונים, כמו בצק, צבעי ידיים וכו'. עד גיל שנתיים וחצי ילדים רק משרבטים, מה שאנו מכנים "קשקוש" ועוד לא ממש מציירים דמויות ותבניות.
זה נורמטיבי מאוד שבתך עסוקה כרגע יותר במשחק עם הצבעים עצמם מאשר ציור ממש. בגילה משחקים של הכנסת והוצאת דברים הינו משחק התפתחותי שכיח מאוד שבתך מתרגלת אותו גם דרך הצבעים. בהדרגה, בהמשך היא תתחיל יותר לשרבט על הדף ולציייר קווים, אח"כ עיגולים וכו'.
חשוב גם לזכור כי לילדים שונים יש קצב שונה ובדיוק כמו שכמבוגרים יש לנו דברים שיותר אהובים עלינו ופחות כך גם ילדים. לכן, זה מאוד יתכן שבתך תאהב יותר לעשות פאזלים מאשר לצייר בגיל מסויים, ואולי בגיל אחר זה ישתנה.

היי סבלנית, ותני לבתך להתפתח בהדרגה ובקצב שלה.

קודם כל תודה לך על התשובה. רציתי גם לשתף אותך בעוד משחק מעניין שהיא משחקת וזה - הכנסת דברים קטנים בין אצבעות רגליה וזה התחיל לפני חודשיים. היא מכניסה אפירו פירורים שונים וקטנים מאוד לבין כל אצבע ואצבע בכף רגליה. יכולה לשחק מעל רבע שעה במשחק כזה. מה הפסיכולוגיה אומרת על זה חוץ מזה שהוא משחק בשבילה תודה מראש

שלום אופירה
גמילה מחיתולים היא שלב חשוב בהתפתחות ילדים והפיכתם מתינוקות לילדים בוגרים. חשוב לזכור כי לכל ילד קצב שונה וכי תהליך ההתסגלות עשוי להיות הדרגתי. בנך נגמל מהר מאוד מפיפי, דבר שמראה על מוכנות ועל כך כי הוא היה בשל ומוכן להיגמל מהחיתול. עם זאת, כמו ילדים רבים נוספים בגילו, הגמילה מפיפי וקאקי לא נעשתה בו זמנית ולכן הוא עושה עדיין את הקאקי בתחתוניו.
בהרבה מקרים סירוב לעשות קאקי בשירותים או בסיר קשור לתחושה של הילד כי הקאקי הוא חלק מהגוף שלו וניתוק מהקאקי מפחיד. מה עוד יפול ממני? לפעמים הקושי נובע מפחד לשבת על האסלה שהיא גדולה מאוד ואולי אני אפול פנימה. לכן חשוב להיות רגישים, סבלניים ועניינייים.
ניתן לעשו ת איתו תכנית חיזוקים. בתחילה לומר לו שאת רואה כי קשה לו לעשות קאקי בשירותים וכי את בטוחה שלא נעים לו לעשות בתחתונים. ניתן לחזק אותו בכל פעם שהוא מוכן להתקרב לשירותים, גם אם הוא עושה את הקאקי בתחתונים אך קרוב יותר למטרה תני לו פרס (מדבקה, בלון וכו'). בהמשך את הפרס ניתן לתת רק כאשר עושה בתוך חדר השירותים ולבסוף בשירותים עצמם.
אפשר גם לשים ניילון נצמד לאסלה, וכך הוא יעשה את הקאקי בניילון ויוכל לראות אותו ולזרוק את הקאקי יחד איתך לשירותים או לפח.
אם הפחד קשור יותר לישיבה על האסלה עצמה, חזקי אותו על ישיבה על האסלה ללא קשר לקאקי. הציעי לו לשבת בשירותים מספר פעמים ביום, ללא קשר ליציאות ובכל פעם שישב על האסלה חזקי אותו על כך באמצעות מדבקה או פרס קטן.
כמו כן, חשוב כי גם בגן הגננת תגיב לכך ברגישות ולא בהעברת ביקורת. חשוב כי תשתפי אותה בתהליך החיזוקים שתנקטי בה כך שגם בגן יקבל חיזוקים.
כמו כן, את יכולה להקריא לו ספרים בנואש
סיר הסירים של אלונה פרנקל, טוסיקים.
להורים יש ספר גמילה של ד"ר עדנה כצנלסון שאת יכולה לעיין בו עבורך.
אם הקושי ממשיך את יכולה לפנות להדרכה וייעוץ
בהצלחה
מיכל

שלום לימור
אני שומעת שאת מוטרדת ומודאגת באשר לקשר שלך עם בתך ולעד כמה היא אוהבת אותך או מעדיפה אותך על פני אחרים. ראשית, ממה שאת מעלה, אני מבינה שאת נמצאת עם בתך רוב שעות היום, כך שנראה לי כי בתך מקבלת ממך הרבה מאוד תשומת לב ויחס בשעות מרובות אלו. כמו כן, מדברייך עולה כי כאשר בתך נמצאת איתך בבית היא רוצה את נוכחותך ומעדיפה להיות איתך על פני בעלך ובייביסיטר, מה שמצביע על כך שהיא זקוקה לך ומחפשת את קרבתך המקנה לה בטחון.
העובדה שבזמן שאת נמצאת איתה אצל חברים היא ניגשת אליהם בשימחה ונהנית מכ הינה נורמטיבית. סביב גיל שנה ילדים רבים מתחילים להתעניין מאוד באנשים וילדים חדשים בסביבה. הם סקרנים יותר והופכים יותר ויותר חברותיים ומחפשי חברה. העובדה שבתך שמחה לגשת לאמהות אחרות מראה על עניין ורצון בקשר עם אחרים. שימי לב כי כאשר את אצל חברות והיא ניגשת אליהן בשימחה, היא יודעת שאת לידה ולא עומדת ללכת, ולכן גם פחות חוששת לגשת בניגוד למצב בו מגיעה בייביסיטר או בעלך ואז היא גם יודעת שהיא עשויה להיפרד ממך.
אם בכל זאת, את ממשיכה להיות מוטרדת באשר לקשר ביניכן, אולי כדאי לפנות להדרכת הורים עבורך.
בהצלחה

שלום קרן
מדברייך אני שומעת שאת מרגישה עייפה ומוטרדת ביחס לקשר שלך עם בתך. מתיאורך נראה כי את ובתך בתהליך מתמשך בו ישנו מאבק על שליטה. אחד המכשולים והאתגרים שלנו כהורים הינו הצבת גבולות בתך זקוקה לגבולות על מנת לרכוש בטחון ולדעת שיש הורים ששומרים עליה. עולם ללא גבולות עבור ילד גורם לו לרוב לפחד ובלבול, כאשר הילד עשוי לתפוס עצמו כחזק מדי וכי אין מי שיעצור אותו. נשמע לי שבתך יום יום בודקת את הגבולות בבית סביב תכנים ונושאים שונים, הארוחות, התארגנות הבוקר הצקות לאחיה וכו'. אני שומעת שניסית לעזור לה כבר בדרכים רבות ואת מרגישה שכל אלו לא עזור עד כה. עם זאת, נשמע לי שבכל פעם התקשית לעמוד עד הסוף בנושא הגבול ועברת לפתרון חדש אולי עקב הפחד מכעס של בתך כלפייך, אוךלי עקב תחושות אשמה כי את עשויה לגרום לבתך עוול כפי שציינת ואולי עקב הרגשות השליליים שהתחלת לחוש כלפיה וכתוצאה מכך גם גלפי עצמך?. כל התחושות הללו שלך הינן טבעיות והורים רבים מתמודדים איתם, אך לא תמיד מדברים ואומרים זאת.
על מנת שבתך תבין שאת ההורה בבית ייש צורך בהצבת גבולות באופן עקבי וברור. אולי במקום לעבור מפתרון אחד לאחר, דבקי בדרך מסוימת ולכי איתה עד הסוף גם אם הדבר גורם להתפרצויות כעס מצידה ולצרחות. למשל, אם הבהרת לה שמבחינתך אם לא תתארגן בבוקר זו אחריות שלה והתוצאה תהיה ללכת לביה"ס בפיג'מה עשי זאת. בתך זקוקה כי תאמרי לה לא ותעמדי בכך. בימים הראשונים היא וודאי תבכה אך בהמשך תלמד להתארגן בזמן. את יכולה לשוחח איתה ולהסביר לא תוך מריבה , כי אם במצב בו שתיכן רגועות, כי המצב לא יכול להימשך ולהעביר אליה את האחריות. אמרי לה שזהו תפקידה להתארגן בבוקר למשל, ושתחשוב מה היא מציעה כדי לפתור את בעיית ההתארגנות שלה בבוקר. חשוב כי גם האבא והסביבה יהיו שותפים לכך ויציבו את הגובלות ולא את לבד. למשל, יידעי את המורה בקשיי ההתארגנות בבוקר, כך שאם היא מאחרת שהמורה תתייחס לכך ותדבר איתה על אחריות. במצבים בהן היא כן מתארגנת יפה או מתנהגת יפה חזקי אותה ותגמלי אותה על כך.
בנוסף, לא ציינת מתי קשיים אלו החלו? יתכן והם קשורים גם לקינאה של בתך באחיה, לרצון לקבל תשומת לב, גם אם בדרך שלילית. נסי למצוא זמן קבוע בו שתיכן מבלות לבד ועושות פעילות מהנה עבור שתיכן.
בכל מקרה, על מנת לקבל עזרה בצורה מסודרת וליווי וכן לדבר על הרגשות שאת חשה, ניתן לפנות להדרכת הורים.
בהצלחה

ראשית אני רוצה להודות לך על התשובה המאוד מפורטת. שנית אציין שביתי תמיד בדקה גבולות וייתכן באמת שהבעיה החמירה מאז שאחיה נולד. שלישית אני שיניתי את סדר יומי כך שאוכל להוציא אותה מהגן בצהריים ולא אשלח אותה לצהרון, כך שמידי יום יש לנו 2.5 שעות ביחד ללא נוכחות אחיה. ואכן זמן הצהריים הוא הזמן הטוב ביותר שלי ושלה, כיף לנו ונעים לנו יחד ולכן אני כל יום שמחה על הצעד שעשיתי (עברתי לחצי משרה). ביתי יוצאת איתי להביא את אחיה מהגן, ובשנייה שהם נפגשים אני נפרדת לשלום מהילדה המדהימה שפגשתי בצהריים ואומרת שלום לילדה שלא מקשיבה ומציקה באדיקות לאחיה..... אני אנסה שוב לבחור בדרך אחת ולדבוק בה (אפילו אם אני חשה שנכשלה בעבר) ואבדוק התנהלות במהלך הימים הקרובים, מקווה שאחוש בהבדל. אם לא כנראה שנתכתב שוב. שוב תודה, קרן

קרן שלום
מדברייך אכן נראה כי בתך חשה קינאה כלפי אחיה הקטן ממנה, דבר שהוא כמובן נורמטיבי מאוד. כאשר אח קטן נולד והמשפחה מתרחבת זהו אירוע מרגש המעורר רגשות שימחה ואושר. עם זאת, הדבר גם כמובן מעורר מתחים ולחצים הן עבור ההורים והן עבור האחים הבכורים. תארי לעצמך שיום אחד בעלך היה שב הביתה ואומר לך כי הוא מביא הביתה אישה חדשה והיא עדינה וצריך להתנהג אליה יפה. אני בטוחה שלא היה לך קל לקבל זאת, וסביר כי כעס וקנאה היו חלק מהרגשות שהיית חשה. כך גם קורה לבתך. לכן, הייתי מנסה לשוחח איתה ומאפשרת לה לדבר על הרגשות הללו. ניתן לומר לה שאת מרגישה כי במהלך הזמן בו שתיכן לבד אתן מבלות בכיף ונעים לשתיכן וכי אחה"צ כאשר כולם יחדיו קשה לה יותר ויש יותר מריבות. תני לה לגיטימציה לדבר עלהקינאה שאולי היא חשה והכעס שזה מעורר בה. חשוב לתת לה תחושה שזה לגיטימי להרגיש זאת והרבה אחים מקנאים באחיהם הקטנים ולא רק שמחים איתם.
בנוסף, חשוב למצוא דרכים בהן את יכולה לחזק אותה על היותה אחות גדולה, כמו למשל שעת השכבה מאוחרת יותר, הליכה לחברות לבד וכדומה. הדגישי זאת בפניה, שהיא הגדולה ולכן מותר לה דברים שלאחיה הקטן עדיין אסור.
ולבסוף, כל אלו צריכים להתלוות לנושא הגבולות. המשיכי להציב לה גבולות. כמה ימים אינם מספיקים כדי לשנות התנהגות שהיא הורגלה אליה מאז היותה קטנה. על מנת שהיא תבין שאת אמא ואת מחליטה מעתה והלאה הקפידי על הצבת גבולות ברורה ועקבית לאורך זמן.
בהצלחה
מיכל

האם הבעיה שרשמתי לא קשורה לפורום הנ"ל

שלום נעמי
אני שומעת את החששות שלך לגבי הסתגלותה של בתך למעון החדש.
אין ספק שלפנייך ולפני בתך צפויה תקופת התסגלות לשינוי בשגרת החיים שכל כך הורגלתן אליה עד כה. ממצב בו אתן יחד זו עם זו כמעט כל היום, באופן אינטנסיבי מאוד, כמעט ללא אפשרות לטיפול של דמויות אחרות כפי שאת אומרת, היא תכנס למסגרת עם עוד גננות וילדים רבים, כאשר צריך להיפרד מאמא בבוקר עד שהיא חוזרת. כל הילדים עוברים תהליך זה בגיל מוקדם או מאוחר יותר ומסתגלים בהדרגה וכך גם בתך. עם זאת, אכן הכנה טובה חשובה ועוזרת להסתגלות להיות טובה יותר..
ראשית, כבר עכשיו התחילי בבית להרגיל אותה לאכול מבקבוקים, חלב שאוב אם יש צורך וכן אוכל מוצק. אם בנוכחותך בתך רוצה הנקה בלבד, נסי להעזר באבא ואפילו צאי מהבית לשם כך. על מנת לא להעמיס את כל השינויים בבת אחת, התחילי במוצקים או בבקבוקים. ואח"כ עברי לדבר השני.
חשוב כי כשבוע שבועיים לפני כניסת בתך למעון תקחי אותה לשם ותרגילי אותה למעון ולמטפלות. בתחילה בנוכחותך ורק אח"כ בלעדייך. היי איתה שם ורק לאחר מספר פעמים שאתן שם ביחד תתחילי ללכת. חשוב שבתחילה תיעדרי לפרקי זמן קצרים ובהדרגה ליותר שעות. כך בתך תתרגל שאמא הולכת אבל גם חוזרת. לאחר שבתך התרגלה מעט, בזמן הפרידה ממנה ניתן לעשות טקס של חיבוק ונשיקה, אולי לשיר שיר מיוחד של פרידה ולצאת. לא להישאר זמן רב מדי מאחר וזה עשוי לבלבל אותה ולגרום לבכי ממושך יותר.
אם את נמצאת בשכנות או מכירה ילדים שעומדים להיות עם בתך במעון, את יכולה לנסות וליצור מדי פעם מפגשים איתם אולי בשעות אחה"צ , על מנת שחלק מהילדים יהיו מוכרים מעט לבתך.
כאשר היא במעון אפשרי לה לקחת חפץ שהיא קשורה אליו ואוהבת שמרגיע אותה. אם זה חיתול, בובה או כל דבר אחר מהבית.
חשוב כי את תרגישי שאת סומכת על צוות המטפלות במעון מאחר ואילו הדמויות המשמעותיות אשר יהיו עם בתך. אם את תחושי בטחון הדבר יעבור גם לבתך ויקנה לה בטחון רב יותר.
שתפי את צוות המטפלות בהרגלים של בתך, בדברים שהיא ואהבת, בהרגלי השינה שלה וכו'.

בכל מקרה זכרי כי בטחון ורוגע מצידך יאפשרו לך ולה לעבור את התקופה בצורה טובה יותר.
בהצלחה
מיכל

אולה שלום
אני מבינה שאת מוטרדת ומודאגת לגבי השינוי בהתנהגותו של בנך. עם זאת, מתיאורך אני מתרשמת כי לבנך התנהגויות אופייניות מאוד לגיל זה. ראשית, באמבטיה בסה"כ נשמע לי שהוא לא כועס או צועק מהמגע אלא מגיב לכך בצחוק , דבר שלא מסמל על מתח כי אם על הנאה. אם המגע היה מפריע לו הוא היה בוכה או צועק.
ביחס לשינוי בהתנהגות שאת מתארת, למשל הכעס כאשר דברים אינם מצליחים לו כפי שהוא רוצה למשל, זהוו דבר נורמטיבי בגיל זה. סביב גיל שנה וחצי ילדים מתחילים לנסות ולבצע יותר ויותר דברים בעצמם. עקב כך, לא פעם נוצרים יותר תסכולים עבורם הגורמים גם לכעס המופנה לרוב כלפי חפצים ואנשים סביבם. חשוב לתת לכעס מילים שלבנך עדיין אין כדי לבטא את מה שהוא מרגיש. לכן הוא מבטא את הכעס באמצעות הגוף על ידי כיווץ ואגרוף הידיים. במצבים אלו הרגיעי אותו, חבקי אותו וחשוב כי תעודדי אותו לנסות שוב לשחק ולחזק אותו ולעודד אותו כשהוא מצליח ולשמוח יחד איתו.
בנוסף, חשוב לי לציין כי יתכן ובנך עדיין מסתגל לגן החדש. לכן, את יכולה לדבר עם הגננת שלו בגן ולשאול אותה כיצד הוא מתפקד בגן, האם יש לו חברים האם הוא נהנה ושמח בגן או שהיא גם מבחינה במצבי מתח. חשוב לבדוק כי הוא ישן ואוכל טוב בגן, מאחר וחוסר בשינה גם עשוי ליצור יותר מתח במהלך היום.
אם בכל זאת, את מרגישה שהכעס מתעצם ואת מרגישה חוסר שקט, את יכולה לפנות להדרכת הורים.
בהצלחה מיכל