פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום, בני בן החמש הוא ילדי הבכור, הוא ילד מאוד עדין וחסר ביטחון, חוסר הביטחון שלו הוא רק בגן זה מתבטא בכך שהוא יושב בשקט ומקשיב לכל דבר שהגננת מבקשת, אך בבית זה אחרת חוסר ההקשבה שלו מתחת לכל ביקורת על כל דבר שהוא מתבקש לעשות או גם כשאני מדברת אליו הגישה שלו אלי שלילית ומזלזלת, כאילו שהוא מפגין את הביטחון שלו רק בבית ועל אחותו הקטנה, הוא מאוד רכושני ואינו משתף אותה בכלום רק אחת ל.., אני לא יודעת כיצד לגרום לו להקשיב, אני עובדת עצות, אני מרגישה שאני נלחמת עם עצמי וללא הועיל, אנא יעצו לי מה לעשות

ילד בן 8 לא יכול לנגב את הטוסיק.מצד אחד, זה נורא מגעיל אותו (ניסיתי אפילו לתת לו כפפות חד פעמיות וגם זה לא עזר), מצד שני הוא נורא נורא מתבייש בזה (אם הוא רוצה לשרותים ומישהו זר נמצא בבית - הוא פשוט לא נכנס לשרותים, כי מתבייש לקרוא לי לנגב). מה לעשות??????

שלום,אני אם ל-2 בנות האחת בת 9 והשניה בת 3 ..ואני רוצה לספר כאן על ביתי הגדולה. אבללפני זה ,אני נמצאת בתהליך גירושין והאבא אינו חיי קרוב לחצי שנה עימנו .הילדה בכיתה ד' . בהיותה בכיתה ג' עברנו באמצע השנה לעיר אחרת, ועברנו כולנו הרבה תהפוכות .הילדה אינה ממושמעת, היא לא מקשיבה לי , לא מעניין אותה מה ביקשתי ומה אני צריכה ממנה , שב וכל מה שקשור בלימודים נידחים לשעת ערב מאוחרת, ומה שמעניין אותה זה המחשב והטלווזיה, כל בקשה ממני אליה מלווה בצעקות וכעס שלא נגמר, לא פעם ניסתי לנקוט בעונש אבל זה פשוט לא עובד ,אני מקלה איתה ושוכחת שנתתי עונש, היא מתחצפת וכשאני נותנת פליק היא מחזירה לי, היא משקרת לא פעם וכל הזמן היא נעשית מתוחכמת יותר , בביה"ס ההנהלה כך אמרו לי היא מציקה לילדים ,ללא שום סיבה ניראת לעיין, מבחינה לימודית הציונים לא כ"כ טובים והיא נורא חלשה. גם מבחינה חברתית ,אין לה הרבה חברים וחברות ,לא בכיתה ולא בשכונה, לא פעם ראיתי שהיא זורקת כל מיני מילים לא לעניין לילדים שלא שו לה כלום, אני מאוד אוהבת ומחבקת ומנשקת ,גם היא עשתה מעשה לא טוב, אני יושבת איתה הרבה רק אני והיא , משחקות יחד בזמני הפנוי {בכל זאת יש לי ילדה בת 3 } משתדלת לתת להן שווה בשווה ולא לעשות שום הפליות בינהן.. אני מאוד מיואשת , היא פשוט לא מבינה שאני היא הסמכותית כאן, ושאני מחליטה משהו גאם זה לא מוצא חן בעניה . אשמח לקבל טיפים ועצות איך להתנהג איתה... תודה. יעל.

שלום אנחנו הורים לילד בן שנתיים ו-10 חוד', הבן נחשב לילד חכם מאוד , כושר ההתבטאות שלו היא טובה והוא יודע לבקש את רצונותיו, אבל ישנה בעיה חמורה שלדעתי נובעת ממצוקה ואין אנו יודעים כיצד לעזור לילד, הוא נושך והרבה(נשיכות מאוד חזקות את חבריו בגן). הגננת אומרת כי הוא נושך "סתם" וללא כל סיבה . שאלתי כיצד היא פועלת והיא מסרה כי היא פועלת ומשתמשת בביטויים כגון: " שאסור לנשוך", "זה כואב לילד האחר", " תבקש סליחה" אבל לדעתי מתוך הכרות זה נעשה בכעס ואפילו בצעקות, בנשיכה האחרונה מהיום הגננת החליטה להעניש אותו , ולא שיתפה אותו בריכוז , הוא ישב בצד ובכה עד שביקש סליחה, משיחה איתו הוא הוסיף שגם לא קיבל בייגלה כשחילקו לכולם באותו ריכוז, ברצוני לציין כי מהרגע שביקש סליחה הוא שיפר התנהגותו ואינו נשך כלל באותו יום , אבל ביום שלמחרת חזר לנשוך, על התנהגותו בבית, הוא ילד חם מאוד מחבק ומנשק , אנו מעניקים לו את מלוא הצומת לב, הוא מאוד מחונך ואינו מפונק, (חשוב לציין כי בבית הוא היה נושך והפסיק ואינו עושה זאת יותר) אנחנו די מודאגים , לא נעים לנו מילדים אחרים ורוצים לעזור לילדנו ?????? מה עושים?????

בני בן 8 שנים. ילד חכם, יפה ושמח באופן כללי. הבעייה היא שהוא אינו יכול להתמודד עם "לא", ומתחיל בבכי וממש מתפרק. בבית ספר המורה ביקשה ממנו שייתן מחברת על מנת לכתוב הערה רעה, הוא כל כך בכה וצעק. ובסוף אמר: אני אקפוץ מהחלון. לאחר מכן אמר שלא התכוון. היום ביקש להיות במחשב בזמן שאחיו שיחק. אמרנו לו לחכות ואז החל הבכי... אמרנו לו שיפסיק לבכות ואז עשה מספר תנועות עם היידים על הצוואר כאילו חונק את עצמו. לאחר מכן אמר שלא התכוון. מה לעשות? אין לנו שום ספק שמדובר בילד שמח שרוב הזמן צוחק ואהוב מאוד בסביבתו, ואין לא נטיות אובדניות. אבל הבעייה שלא היא חוסר התמודדות, עד התפרקות והתגובות שלו מפחידות ביותר? מה לעשות? איך להגיב?

לבני בן ה-5 יש פחד מכלבים, מה עושים איך משנים את המצב, אני ובעלי רוצים לגדל כלב בביתינו, כלב פינצ'ר קטן, שלא גודל, הוא מפחד גם מחתולים, כשאני יוצאת איתו, והוא רואה כלב או חתול , הוא ממש נרתע לאחור ולא מוכן לעבור , בבנין אצלנו לכל השכנים פרט לנו ולעוד שכן יש כלב, והם נובחים הוא פוחד, גם ללכת לשחק עם השכנה מעלינו כי גם לה יש כלב. אשמח לקבל עצה מכם בהקדם תודה.

שלום רב, הגעתי למחשבה ולמסקנה שארצה שילדיי ירגישו חופש, חופש לעשיית דברים, עצמאות וכו'.כמו בדיוק שאני כילד הייתי רוצה להרגיש, לחוש ולחוות. אך כיצד אני אמור לחשוב ולהרגיש כאשר ילדיי יהיו מחוץ לבית בפעילויות שונות, בדברים שאינם בשליטתי, כיצד אני אמור לא להיות מוטרד מהדבר בצורה מוגזמת? תודה.

בני בן שש. חזר הביתה ואמר שהוא רוצה לגעת בשדיים של המורה שלו. נבהלתי! הוא אמר שיש לה שדיים גדולים. היא מתלבשת פרובקטיבי (לא קשור או כן!?) כיצד להגיב? האם זה מיני? האם זה חקירת ההבדלים בין המינים? מחכה לעזרתכם

תודה על תשובתך אלי רציתי להתייעץ בשנה שעברה הכל נבע מאובבסיה של ילדה לפגוע בביתי וכולם עשו מה שהיא פקדה עליהם שמעתי אני לא יודעת עד כמה זה נכון שהיא מאיימת שילדים גדולים יותר ירביצו להם אם הם לא יעשו מה שהיא מבקשת כשהמנהלת אמרה שהיא מבטיחה לשים לזה סוף כך בבת אחת ההתעללות נפסקה כמו שלוחצים על השלטר וכם הכפתורים יורדים לא לגמרי אבל ישבה על טורים נמוכים היא אמרה לא לדבר עם ביתי שבנות קראו לנסוע איתן לתל אביב היא אסרה זאת וזה מה שנקרא על טורים נמוכים כי ביתי הצליחה להתחבר לכמה בנות והיתה לה חברה טובה שהן היו מאוד מחוברות בחופש הגדול היא הצטרפה אליהם והן נהיו שלישיה חשבתי שהילדה נגמלה מלפגוע בביתי אפילו שאותה ילדה בבת אחת הפסיקה את הקשר עם ביתי השנה ביתי עוברת בדיוק את אותו המצב שהיה בתחילת שנה שעברה מאז שכתבתי לך דברים התבהרו לי חשבתי שההתעללות שביתי חווה זאת שוב השנה לא קשורה אליה עכשיו מתברר לי ששוב היא זאת שנותנת את ההוראות "מבקשת" מילדה לקלל אותה מילד לזרוק עליה כסא ומילדים היא "מבקשת" לזרוק עליה ניירות באמצע השיעור אני די בשוק מזה היא לא היתה אמורה להיגמל מלפגוע בביתי האם זוהי לא אובססיה אני הולכת רחוק מידי שנה הבאה הן הולכות לתיכון האם זה לא מסוכן דברים ששמעתי מדליקים לי עכשיו נורות אדומות אני לא רוצה להאמין בזה כדי לא להכנס לפרנויה אבל דברים במדינה שלנו מתרחשים כל יום איך מפסיקים את האובססיה מלפגוע בביתי מילדים שמענו שהיא קנאית בצורה קיצונית למי עלי לפנות ומה עלי לעשות התוצאה היום שביתי לא מוכנה להכנס לכיתה זה טראומתי בשבילה לא רוצה לעבור שוב את מה שעברה בשנה שעברה כיום בית הספר בתמונה אבל נראה לי שמה שהם עושים זה כיבוי שריפות במקום לטפל בהצתה נכון לרגע זה ביתי יושבת בבית בימים הקרובים יהיו לנו שיחות עם המורה והיועצת אבל אני חוששת ששוב זה יהיה זמני בבקשה תייעצי לי מה לעשות איך לתייחס לעניין ולמי כדאי לי לפנות בתודה

שלום רב בני בן שנה ושלושה חודשים, יונק מהרגע שאני חוזרת מהעבודה (סביב 17:00), בערב לפני השינה, במהלך הלילה ובבוקר לפני לכתי. כמו כן, בסופי שבוע כשאני איתו הוא ממעט לאכול מוצקים ורוצה בעיקר לינוק. אני מתלבטת מאוד האם לגמול אותו ממספר סיבות: 1. הוא מתעורר המון פעמים במהלך הלילה (בין 3 ל- 4 ויותר פעמים!!). למעשה מאז נולד , לא ישנתי ולו לילה אחד ברציפות. הדבר קשה לי מאוד ולעיתים אני מתקשה להבין איך אני מצלחה עדיין להחזיק כך מעמד. אציין כי הוא ישן איתי במיטה ומסרב לישון במיטתו. 2. מציק לי מאוד שהוא מסרב לאכול אוכל רגיל (מוצקים) כשאני בסביבה ואני דואגת שזה עלול לפגוע בו. אציין כי מבחינת משקלו הוא באחוזון נמוך מאוד, אך ביחס לגובה המשקל מתאים. מעבר לזה, אציין כי אין לי בעיה להניק אותו, אני נהנית מהקרבה אליו, אך קשה לי בעיקר מהסיבות שצויינו לעיל. לפני כחודשיים ניסיתי לגמול אותו וניצלתי הזדמנות לצאת לנופש עם בעלי בלבד. בני נשאר עם הורי המסורים, כשבלילה הראשון הוא התעורר מספר פעמים. בללה השני כבר קם רק פעם אחת ומשראה שאינני נמצאת ישן ברציפות עד הבוקר. כשחזרתי מהנופש לא חשתי שלמה עם ההחלטה והמשכתי להניקו כפי ביקש, אולם מאז הוא רצה הנקה כמעט בצורה אובססיבית. אציין שהייתה זו תקופת החגים, והייתי בחופש במשך חודש שלם. במהך חודש זה הוא חזר כמעט להנקה מלאה!!! שאלתי היא האם הפסקת ההנקה תעזור? איך אפשר להקנות לו הרגלים טובים יותר ? אני מעוניינת שישן לילה רצוף ושירדם במיטתו מבלי שאצטרך לנסות להרדימו (לעיתים קרובות דבר שלוקח כשעה). אצין שאני מאוד משתדלת ליצור שיגרה קבועה של ארוחת ערב (עם כל המשפחה, בד"כ מנשנש מעט), מקלחת, הנקה ושינה בשעה קבועה. תודה

ביתי לומדת בכתה ח' בשנה שעברה עברה ביתי לבי"ס חדש שנה שהיתה עבורה קשה מאוד כמה מילדי הכתה לא קיבלו אותה ברצון והחרימו אותה ודאגו שכל הילדים ישפילו אותה ויחרימו אותה רק לאחר כ-4 חודשים הופסק החרם בהתערבות מנהלת ביה"ס (ולבקשתנו לפנות למשרד החינוך התבקשנו לתת הזדמנות לבית הספר ואכן באופן פתאומי נפסק החרם וההתעללות) אפשר לקרוא לזה שהמצב נשאר על מצב שקט ,היינו, דברים נעשו באחורי גבה שזה מצב לפחות שהיה מאפשר לה ללמוד ולהשקיע בלימודים ואכן הילדה סיימה בציונים יפים. השנה ביתי חובה זאת שוב והמצב כנראה חמור ביותר כיון שהיא סובלת מכאבי בטן עזים ונפילה חדה בלימודים מה שבעצם יזיק לה כשתצטרך לגשת לבחור בי"ס תיכון הילדה מתוסכלת כי היא יודעת את החומר מכינה שיעורים ובכל זאת לא מצליחה במבחנים השבוע הגיעה ביתי הביתה בוכה שהיא אינה מסוגלת יותר לסבול והיא מתעקשת להחליף בי"ס במקום שיש לה חברות פנינו למשרד החינוך והם מסרבים להעביר בי"ס מה לעשות במצב שהילדה מתעקשת לא לחזור לביה"ס (הילדה טוענת שישנה עוד אלימות בביה"ס אבל הילדים מפחדים להלשין המנהלת מתכחשת לזה בכל תוקף ) מה לעשות? זמננו קצר אני יודעת שכדאי להתייעץ עם פסיכולוג אבל זהו תהליך שיימשך זמן מה ובינתיים ביתי עלולה לאבד את השנה שהיא החשובה ביותר ובעצם השקעה של שנים תרד לטמיון מה עלי לעשות?

היי, יש לנו שני בנים הקטן בן שנתיים והגדול בן חמש וחצי ובשנה הבאה הוא אמור לעלות לכיתה א,. מאז היותו בן שנתיים היה לו קשה מאוד להיפרד מאיתנו למהלך היום הוא נכנס לגן בגיל שנה ותשעה חודשים והקליטה שלו הייתה קשה כל פרידה הייתה מלווה בבכי ודמעות. כיום הוא נפרד מאיתנו יפה בלי דמעות ובכי אך קורה לפעמים שזה פשוט חוזר אליו. אנו חוששים כי הביטחון העצמי שלי קצת ירוד ומפחד לא להיות עימנו או בסביבתנו כל הזמן, גם כאשר אנו לוקחים אותו לחוג ואני מסבירה לו כי עליו להישאר 10 דקות עם חבריו כדי שאלך להביא את אחיו הקטן מהגן הוא לא מוכן בשום פנים ואופן לא. כשהוא מתקלח בכוחות עצמו ולבד הוא מבקש מאיתנו להשאיר את הדלת פתוחה מעט. כאשר הוא מוזמן לישון אצל קרובת משפחתו במקרה היא בת דודתו והם מאוד מאוד קרובים הוא אכן מכין תיק ואנו לוקחים אותו אליה כעבור שעתיים שלוש הוא מתקשר ורוצה לחזור הבייתה. היינו רוצים להקנות לו את הבטחון כי אנו לעולם לא ננטוש אותו או נעזוב אותו אך הוא צריך להבין כי הוא צריך ל"התרחק " מעט מאיתנו ולהתנהג כילד בגילו להיפרד מאיתנו ללא סצינה כלשהי ולהבין שאנו חוזרים . אנו מאוד מתוסכלים מכך אנו לא מביאים בייבי סיטר כי אנו יודעים שהוא יעשה את הסצינה שלו. אנו רוצים להקנות לו את הבטחון ואת הכלים כדי להתמודד אך אין אנו יודעים כ"כ מה לעשות.? תודה

יש לי ילד בן 10 שהוא קורבן להצקות בצורה שיטתית מילד אחר בכיתה המאובחן כילד עם בעיות משמעת קשות. הוא פוגע בבני פיזית ומילולית והורס לו קשרים אחרים עם ילדים אחרים. בני מנסה להגן על עצמו,. אך אותו ילד מציק הוא ילד גדול מגושם וחזק מבני פיזית. בני לא ממש יודע איך להתנהג ומה עליו לעשות כדי לפתור את הבעיה. הוא נהנה ללמוד אך הערה מצד אותו ילד באמצע השיעור יכולה לגרום לבני לאבד ריכוז ולכעוס, מהסיבה ששאר ילדי הכיתה בוחרים לצחוק ממעשיו של המציקן. כששוחתי עם המורה על הענין היא אמרה לי שעלי לקחת את בני לטיפול פסיכולוגי ריגשי. והוסיפה שהילד המציקן נמצא גם הוא בטיפול רגשי. האם לדעתך עלי לעזור לבני וכן לפנות לטיפול פסיכולוגי ? ואן כן, אשמח אם תוכלו להמליץ לי על פסיכולוג ילדים טוב מאזור חיפה והקריות בתודה מראש, לי

בתי בת 5 שנים ו- 9 חודשים ובני בן 3 שנים ו-9 חודשים, מעל חודש וחצי נתקפו לי למצבי פחד היסטריים. יש לציין כי יש לי עוד תינוק כיום בן שלושה חודשים והילדים שלי מאד אוהבים אותו, והם לא מקנאים בו בכלל במיוחד שאני לא מחסירה מהם את תשומת הלב שלי אליהם, אפילו התחלתי להוציא אותם מהגן באמצע יום ולא יום שלם כדי שנהיה יותר ביחד ברגע שבני היה בן חודש. לפני 5 חודשים עברנו לדירה חדשה קצת יותר גדולה והיית משאירה אותם בבית כשהייתי יורדת לזרוק אשפה או להביא משהו מהאוטו והכל בהסכמה מלאה שהילדים מוכנים להשאר כמה שניות לבד ואפילו מבחינתם מראה על בגרות . באותה תקופה התחילה ההיסטריה אצל בתי קודם, השארתי אותה עם אחייניתו של בעלי (שהיא בת 9 והיא ילדה מאד חרדתית), לרגע בשביל להביא משהו מהאוטו וכשעליתי ראיתי את הבת שלי לא מפסיקה לבכות כולה מאובנת לא זזה ממקומה ואת האחיינית של בעלי מדברת עם אמא שלה בטלפון ואומרת לה שעזבתי אותם ואני לא חוזרת. יצאתי מהבית בדיוק ל- דקה וחצי (וגם זה בהגזמה). מאז הבת שלי מאוד חרדתית בצורה היסטרית לחלוטין, שהיא כל רגע באה לבדוק איפה אני ואם אני בחדר אחר והיא לא רואה אותי, היא כבר מתחילה לצעוק ולבכות. החרדה הזו עברה יפה יפה גם לבן שלי שהוא נהיה יותר גרוע ממנה. אני ובעלי בד"כ לא עוזבים אותם לבד, תמיד לבתי היה לה את הבעיה הזו להשאר עם בייביסיטר או עם חמתי, או ללכת אל חברות , היא תמיד רוצה שיבואו אליה. השבוע היה לנו אירוע והיינו חייבים ללכת ביחד (בד"כ רק אחד מאתנו הולך בגלל הפחד), הבאנו לבייביסיטר את גיסי (אח של בעלי) שאותו הם מכירים טוב מאוד, וכשהיינו צריכים לצאת מהבית שני ילדיי שמו את הרגלים בדלת לא נתנו לנו לצאת והבטיחו בבכי שהם יהיו ילדים טובים ושהם לא יעשו לנו בעיות ויתנהגו הכי טוב רק שלא נעזוב אותם ושלא נלך ביחד. שניסינו בעדינות וברוגע להסביר להם שאנחנו הולכים למסיבה ועוד שעתיים נחזור הביתה, ראינו את הפחד שלהם בעיניים, כמה שהם מפחדים וזה מאוד כואב לראות את הפחד הזה. גם אם שכחתי משהו באוטו אין סיכוי בעולם שהם יתנו לי לרדת להביא אותו, גם אם זה משהו בשבילם, הם יעדיפו לא לקבל את זה ושאני לא יירד שניה וחצי להביא. אנחנו חייבים עזרה, אנחנו חייבים לדעת איך לדבר איתה, שלא נעשה טעויות או שלא נענה בתשובות לא נכונות.

שלום,בתי בת השלוש מתקשה להירדם לבד ורוצה שנשכב איתה עד שתירדם. עד גיל שנתיים נרדמה לבד, אך בגיל שנתיים חלתה בשפעת קשה ומאז החל ההרגל להרדים אותה תוך כדי שכיבה לידה. לעיתים התהליך נמשך שעה ואני מרגישה שאני נהיית חסרת סבלנות ורוצה שהיא תעצום עיניים ותישן. יש לציין שלפני חודשיים עברנו לבית חדש, לכן אני מתלבטת כיצד לעשות את השינוי ואם בכלל להתחילו כעת.כמה שאלות: כיצד להרגיל אותה להירדם לבד? האם נכון לעשות זאת כעת?או לחכות, למרות שהיא כבר התרגלה לבית החדש. בשבועיים האחרונים קורה שבורח לה פיפי בלילה, ייתכן שזה מצביע על משהו ולכם כדאי לחכות?