פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

נשמע שאתה ואמא צריכים ללכת לדבר עם איש מקצוע.

זה רק טבעי לדאוג אחרי עירוע כזה. אני מציע לא להשקיט את הדאגות שלה אלה לתת לגיטימציה לדאגות - לאפשר לה לדבר על זה, לצייר את העירוע, ולשחזר את זה במשחק. כל יום שעובר והסביבה נשארת יציבה יעזור לה לבנות את הבטחון בחזרה. אם את לא רואה שיפור תוך חודש את יכולה להתיעץ עם פסיכולוג ילדים. ד"ר דוד

שלום ליאת
נשמע שאת לחוצה וכבר מלאת רגשות אשמה לקראת הנסיעה לחול. רגשות אלו טבעיים ומובנים מאוד. עם זאת, לעיתים כהורים אנו נאלצים להעדר מהבית גם לפרק זמן ממושך יותר.
במצב זה, אביהן של הבנות נשאר, כך שהן נשארות עם דמות מוכרת שהן אוהבות ורגילות אליה.
לקראת הטיסה,חשוב להכין את הבנות. עם ביתך הבכורה את יכולה לדבר ולספר לה לאן את נוסעת ולכמה זמן. אפשר להכין איתה ביחד טבלה שבועית בה תסמן כל יום שעובר. עם ביתך הקטנה עשוי להיות קשה מעט יותר מאחר וזהו גיל בו קשה להסביר את הנסיעה, וכן רצף הזמן פחות ברור בגיל זה. כמו כן , לעיתים סביב גיל שנה לילדים יש חרדת פרידה. עם זאת, כן חשוב כי לקראת הנסיעה לומר כי את נוסעת ולהדגים זאת דרך משחק. ניתן לשחק ולהסביר לה שאת טסה על ידי בובות למשל, כאשר במשחק בובת אמא טסה ואחר כך חוזרת. חשוב כי אם ניתן תיצרי איתן קשר טלפוני כאשר את בחו"ל ותשוחחי עם שתיהן. כמו כן, ניתן להשאיר להן הפתעות קטנות ממך שאביהן יתן להן בכל בוקר או ערב. אלו עוזרים מאוד ומפחיתים את הקושי של הפרידה.
בהצלחה

מנסים כל יום אבל לפעמים יש חריקות.

שלום דנה
ראשית, מאוד חשוב כי בנך שיתף אותך במה שקורה לו וטוב שגילית זאת כעת. יתכן כי הוא חשש לספר כי הוא עצמו היה נבוך ופחד מהתגובה של הסביבה. אין ספק שזה גורם לתחושות מבוכה וכעס, אך מאוד חשוב לטפל בכך ולא להתעלם.
דבר אשון חשוב כי תאמרי לבנך שאת שמחה שהוא סיפר לך תעבירי לו תחושה כי את מטפלת בכך וכי הוא אינו אשם במה שקרה, על מנת שהוא ירגיש בטוח לשתף אותך בכל דבר שקורה לו שמטריד אותו.
שנית, חשוב לומר לבנך כי הגוף שלנו הינו פרטי ואסור לאף אחד אחר לגעת בנו או באיברי הגוף שלנו ללא הסכמה שלנו. וכי אם מישהו מבקש ממנו לעשות זאת, כפי שקרה עליו לסרב , ללכת משם, ולספר לך.
חשוב מאוד כי תפני למחנכת הכיתה ותשתפי אותה במה שקורה. כמו כן, בכל ביה"ס יש פסיכולוגית חינוכית וחשוב כי גם היא תיכנס לתמונה על מנת לכוון את המחנכת ואת הורי הילדות המעורבות במקרה כיצד לפעול וכיצד לטפל בנושא, על מנת שהבנות יפסיקו התנהגות זו ושהדבר לא יחזור על עצמו.
בהצלחה

שלום קרן
לרוב לא מומלץ להעביר ילד מסגרת באמצע השנה. בסה"כ נשמע כי בנך ואת מרוצים מאוד מהמסגרת בה הוא נמצא וכי הוא השתלב היטב וחש בטחון בגן. אין ספק כי הוא עשוי להיות מרוצה גם בגן אחר שאימך פתחה. עם זאת, חשוב כי תקשיבי קודם כל לעצמך ולתחושות שלך ואם את מרגישה כי כרגע אין צורך להעביר אותו, ניתן לחכות ולרשום אותו לגן במושב רק בתחילת השנה הבאה על מנת לא ליצור בלבול ומעבר באמצע השנה.

שלום ליאת
אני שומעת שאת מוטרדת מההתנהלות האיטית של בנך. לכל אחד מאיתנו טמפרמנט וקצב התנהלות שונה. לעיתים קרובות אנו יכולים לראות הבדלים אלו כבר מלידה. ילד אחד הינו שובב, מהיר ואוהב להתנסות בדברים והשני, איטי יותר, זהיר, לעיתים מופנם וחושב על כל דבר לפני שהוא מתחיל, נוטה לשקוע בדמיונות וכו'.
נראה כי הקצב האיטי של בנך כפי שאת מתארת מקשה יותר, בעיקר בשעות בהן צריך להתארגן לקראת הגן למשל או כשיוצאים מהבית. במצבים אלו , מאחר והוא כבר ילד גדול, אני ממליצה לך ראשית לדבר איתו על כך ועל העובדה כי בבוקר למשל כאשר אמא צריכה ללכת לעבודה מאוד חשוב כי הוא ינסה להתארגן מהר יותר. אפשר לעשות איתו ביחד טבלה של הדברים שהוא צריך לעשות בבוקר לפי הסדר, כגון- לצחצח שיניים, להתלבש, לאכול, וכו' (מאחר ויתכן ועדיין אינו קורא ניתן לצייר את הדברים) תתלו את הטבלה אצלו בחדר ליד המיטה. בכל בוקר ניתן לחזק אותו על ידי סימון סמיילי על הדברים שכבר עשה ולחזק אותו כאשר הוא מתארגן בזמן ובקצב מהיר יותר. ניתן לקנות לו שעון ולהראות לו את השעה בה צריך לצאת מהבית ודרך משחק שידמיין שהוא עושה תחרות עם השעון ומספיק את כל המטלות לפני שהשעון מצלצל כאשר צריך לצאת למשל.
אם בכל זאת, זה לא עוזר ואת עדיין מוטרדת ניתן לפנות לייעוץ
בהצלחה

שלום ע', התופעה שאת מתארת היא סיוטי לילה. תופעה זו נורמטיבית ומתרחשת אצל ילדים בצמתים התפתחותיים שונים. אחד הצמתים הוא סביב גיל שנתיים וחצי שלוש, כפי שקורה לבנך.
הפחדים בגיל זה יכולים להופיע במצבי ערות או שינה והם לעיתים עשויים להיות ביטוי לאירועים שהילד עובר במהלך היום או באותה תקופה, כמו שינוי גן, מעבר דירה וכדומה. לפעמים גם מדובר בתגובה לחוויות פנימיות שלא קשורות לאירועים חיצוניים שכל ילד חווה וזה נורמטיבי.
לעיתים סיוטי לילה נגרמים עקב מעט שעות שינה. וחשוב לבדוק האם בנך ישן טוב במהלך היום בגן והאם הוא ישן מספיק.
במצבים אלו יש לפעול בשני אפנים:
הראשון, בלילה עצמו, כאשר יש סיוטים , חשוב לשבת לידו, לחבק אותו ולהרגיע אותו בדיוק כפי שאתם עושים.
שנית, במהלך היום, ניתן לעזור לו על ידי יצירת טקס לפני השינה בו מקריאים לו סיפור ויושבים לצידו עד שהוא נרדם. ישנם מספר ספרי ילדים טובים לנושא זה כגון ספר הלילה טוב של אלונה פרנקל, ארץ יצורי הפרא או זולל החלומות. חשוב לבדוק גם בגן כיצד עבר היום שלו ולשוחח עם הגננת ולראות האם משהו מציק לו. אם כן, חשוב לשוחח איתו על כך ולתת לגיטימציה לדבר על חוויות שעבר בגן.
ניתן בנוסף, לעשות טקס לפני השינה בו אתם מפזרים עליו אבקת קסמים שמביאה חלומות טובים ולדמיין איתו ביחד את ארץ החלומות הטובים ולחשוב איתו ביחד לפני השינה על דברים שמשמחים אותו. במהלך היום אפשר גם לשחק איתו משחקים בו לוכדים את החלומות הרעים ושמים בקופסא למשל.
במקרה והסיוטים ממשיכים, כדאי לפנות לייעוץ עם מומחה בתחום. אני מאוד ממליצה על ד"ר אבי שדה שהינו פסיכולוג , מומחה לשינת תינוקות וילדים.

תיאור מדוייק של מה שעובר על בני בן השנתיים ו-3 חודשים , לא ראיתי תגובה , מה עושים?

אני לא מכיר. תנסי לכתוב עוד פעם - אולי מישהוא אחר בצוות מכיר. דוד

אילנה, אנא התקשרי אלי, ואמליץ לך טלפונית 052-3393975

יש לך דרך קופת חולים ודרך השירות הפסיכולוגי

אני כן הייתי מפריד ביניהם והייתי מתחיל עם הגדולה. לא ציינת האם היא נרדמת בהתחלת הלילה עם בקבוק. אם כן, הייתי מנסה קודם להפסיק את הבקבוק כחלק מההשכבה. ד"ר דוד

שלום
נשמע שאת ובתך נמצאות במאבק מתמשך על שליטה, בו בתך מנסה לבחון לא פעם גבולות ולהיות הקובעת. ילדים רבים נוטים לבדוק את הגבולות שלנו כהורים וחשוב כי ינתנו גבולות על מנת לעזור להם להרגיש בטוחים יותר. גבולות אינם אומרים בהכרח צעקות וכעס, אלא הבהרה חד משמעית וברורה כי בנושאים החשובים לך כאמא את מחליטה בבית ולא בתך. במקביל, חשוב גם לבחון באילו תחומים כן ניתן לתת לבתך לבחור ולהחליט, על מנת שתחוש כי היא בוגרת ויש לה שליטה בחלק מהדברים. נשמע לי כי שתיכן נכנסתן ללופ של מריבות וצעקות אשר לפעמים קשה מאוד להפסיק אותו. ישנם ילדים שמחפשים יחס ותשומת לב מההורים , גם אם באופנים שליליים, וחשוב לשים לב לכך. אולי היא זקוקה לזמן של שתיכן לבד. הייתי מנסה לשוחח איתה על נושא זה בשעות הערב, לא תוך כדי מריבה, לשתף אותה כי את מרגישה שאתן רבות הרבה וכפי שלך זה לא נעים וודאי גם לה לא נעים. להבהיר לה כי את אמא שלה ולכן את מחליטה דברים מסויימים, גם אם לעיתים זה לא מוצא חן בעיניה. ושוב, כן ניתן לשאול אותה מה היא מציעה כדי לפתור את המצב ומה היה עוזר לה פחות לכעוס.
מעבר לכך, חשוב לי לומר כי מדברייך לא ברור לי כמה זמן מצב זה נמשך. האם התנהגות זו אופיינית לה מאז ומתמיד או שההתנהגות החלה בתקופה האחרונה. חשוב לבדוק האם קרה משהו אולי בבית הספר שגורם לה להיות כל כך כעוסה? אולי היא מרגישה דחויה, דבר שלעיתים קרובות גורם לעצב המתבטא כלפי חוץ בכעס.
בנושא החברות, ניתן להתייעץ גם עם המורה בכיתה ולשאול כיצד היא מתנהגת במסגרת ביה"ס. ניתן אחה"צ לעזור לה על ידי כך שתזמין אליה חברה שהיא אוהבת להיות איתה ולחזק אותה כאשר היא משתפת את חברתה.
אם הקשיים ממשיכים כדאי לפנות לייעוץ והדרכה
בהצלחה

אני שמח לשמוע שהוא מוכן לוותר כשהוא הולך לחבר בבית של החבר. אולי הוא רגיל לשלוט בהכול בבית שלכם? בינתיים נשמע לי שכדאי שהוא יבקר אצל אחרים עד שהוא יותר מוכן לוותר על המגרש הביתי. ד"ר דוד

שלום קרן
בנך עבר לגן חדש ונשמע שהוא למעשה עדיין בתהליך הסתגלות. מעבר לגן חדש הינו לא פשוט לכל הילדים. בדיוק כפי שהסתגלות למקום עבודה חדש עבורנו כמבוגרים הינו מרגש אך יחד עם זאת מלחיץ ומעורר פחדים ומתחים. חשוב להבין כי הסתגלות לוקחת זמן לעיתים יש עליות וירידות. כלומר תקופות בהן יהיה לילד קל יותר ותקופות בהן שוב יהיה לו קשה וזה בסדר גמור. לעיתים קרובות ילדים בתחילה אינם מראים קושי והקושי מתחיל להתגלות מעט מאוחר יותר, כפי שאת מתארת. אנו לפעמים אומרים שנראה כאילו רק עכשיו "נפל לו האסימון".
. בגיל שלוש נורמטיבי מאוד בריחות הפיפי . כפי שאת מתארת נשמע שחיזוקים מאוד עזרו לו להתגבר על ההרטבה וטוב שעשיתם זאת . כעת ההתחבאות מאחורייך כאשר אתם מגיעים לגן והבכי הינם דרכו של בנך להראות לך כי הוא מתקשה להיפרד ממך.
במקרה זה ניתן לשוחח איתו , להסביר לו שזה באמת קשה להיפרד ושגם את מתגעגעת אליו אבל שאת תחזרי לקחת אותו בצהריים. ניתן לדבר איתו על הדברים הטובים שיש בגן ולמי הוא יכול לפנות כאשר קשה לו בגן ואת לא נמצאת. ולחזק אותו בימים בהם הוא מצליח ללכת לגן בשימחה. חשוב כי תשוחחי גם עם הגננת והסייעת ולשתף אותן בקושי שלו. באופן זה הגננת תוכל להייחס אליו יותר ולחזק את הבטחון שלו בכניסה לגן. לעיתים הגננת יכולה כאשר הוא מגיע לתת לו תפקיד מסוים , כמו לעזור לה לחלק משהו לילדים למשל. בנוסף, חשוב לנסות ולהפגיש אותו עם ילדים מהגן בשעות אחה"צ על מנת שירגיש בטוח יותר כאשר הוא מגיע לגן. חברים בגיל זה הינן מאוד משמעותיים בהסתגלות לגן.
בהצלחה

בתי בת השנתיים וחמישה כבר שנה שניה בגן שלה, תמיד היא נכנסת בריצה מבלי להפרד, ולאחרונה שמנו לב לקושי בפרידה בבוקר, חשבנו שזו תגובה לכך שילדתי לפני כחצי שנה שאולי באה באיחור, אך שמנו לב שהיא מראה פחד מהגננת ולא משאר הצוות. התחלנו גמילה והיא מתקדמת נפלא אך הבוקר כשניכנסתי להתפנות איתה היא עשתה פיפי ושמחה אך ברגע שהגננת נכנסה לשירותים היא הורידה והסיטה את ראשה והתחילה לבכות שאני לא אלך. נראה שממש היא בסטרס ממנה. נשארו שלושה חודשים לסיום הגן מה אני אמורה לעשות? להוציא אותה או שמא כדאי לתת לה לסיים עם כולם ולהפרד?

שלום לינה,
רגע רגע, לא כל כך מהר. לא עושים שום דבר לפני שמנסים להיבן מה קורה. כדאי לדבר עם הגננת על התגובה, להבין ממנה מהמ היא חושבת, לדבר עם שאר הצוות, לדבר עם הורים אחרים. אולי משהו קרה? אם זה קרה אולי זה לא קרה רק לבת שלך? אולי יש עוד מידע בעניין שאפשר לקבל מהורים אחרים? צריך להברר את הדברים האלה. כמו כן ילדה בת שנתיים וחצי כמעט בודאי גם קצת מדברת. חושב לנסות לדובב אותה, לנסות להבין ממנה מה קרה, לשאול אותה האם היא חוששת מהגננת, האם קרה לה משהו לא נעים בגן? וכו'.
אם אתם מבינים מה קרה, לפי ההבנה אפשר להחליט איך מטפלים בעניין. אולי אפשר לתקן זאת. אם לא, והעניין נמשך, אין טעם לסבל של הילדה, ואולי כדאי לשקול להוציא אותה, אבל לא בלי להיפרד. כן חשוב לנסות לפחות לתאם פרידה מסודרת עם הגננת.

שלום רוית
אני מצטערת לשמוע. את וודאי עוברת עכשיו תקופה קשה בעצמך ואין לי ספק כי קשה מאוד לכם כהורים.
יחד עם זאת, כפי ששיתפתם את בתכם בכך שעומדת להיוולד תינוקת חדשה חשוב לדבר עם ביתך ולהסביר לה בשיחה קצרה ובשפה פשוטה, כי אמא ואבא מצטערים אבל ההריון הופסק והפעם לא תהיה תינוקת וכי אתם מקווים כי תהיה בעתיד תינוקת אחרת. חשוב לתת לה לגיטימציה לדבר על מה היא מרגישה,ולשאול שאלות.
בהצלחה
מיכל

מריבות בין אחים הן דבר נורמלי מאוד, בפרט כאשר ישנם הפרשי גיל קטנים כמו במשפחתך. בין ילדייך ישנו הפרש של שנה וחצי בלבד, כך שאני משערת שיש להם וודאי משחקים רבים משותפים, אולי גם חברים משותפים וזמן לא מועט שהם נמצאים יחדיו. כל אלו עשויים לעורר יותר מריבות וויכוחים ביניהם. אך יחד עם זאת, הפרש גיל זה מאפשר להם גם להיות חברים טובים ולעיתים ל"התאחד" נגדכם בדיוק כפי שאת אומרת. . על אף שזה נורמלי וטבעי, אין לי ספק שמאוד קשה להיות כל הזמן בתפקיד של "שוטר" בבית ולהפריד ביניהם. אני מבינה את הרצון להתעלם של בעלך, ואת הקושי שלך לעמוד יום יום במריבות אלו. ראשית, אני מאמינה כי ישנן מריבות שאכן עדיף לא להתערב ולתת להם להסתדר בעצמם. לעומת זאת, כאשר המריבות מסלימות וכוללות אלימות חשוב להתערב ולהפריד . ילדייך די גדולים ולכן חשוב וניתן לשבת ולשוחח עם ילדייך על התנהגותם לא תוך כדי המריבות כי אם בזמן רגוע יותר, אולי לפני השינה בזמן ההשכבה. חשוב כי את השיחה תקיימו את ובעלך יחדיו על מנת שהם יבינו כי שניכם מציגים חזית אחידה ואת חשיבות הדבר. הפגנת קו אחיד כהורים תעזור לכם לעמוד מולם ולא תותיר אותך בתחושה שאת מתמודדת איתם לבד. יש לציין כי אתם יודעים שהם חברים טובים שאוהבים זה את זה, וכי מריבות בין חברים טובים ואחים הינן נורמליות . אך עם זאת, אתם לא מוכנים לקבל התנהגות אלימה ביניהם כפי שזה לא מקובל להרביץ לחברים בבית הספר גם בבית כהורים אנחנו לא מוכנים שתרביצו זה לזו. , וכאן יש להציב גבול ולא להתעלם. תוך כדי המריבות עצמם חשוב שוב, כי גם בעלך יגיב ולא רק את. מעבר לכך, ניתן במהלך השבוע בחלק מהימים לדאוג כי בשעות אחה"צ יגיע לכל אחד מהם חבר על מנת שיהיו גם בחברת חברים נוספים. כמו כן, ניתן לעיתים להזמין חבר לאחד מהם וכי השני ילך לחבר. בצורה זו הם יבלו עם חברים נוספים ולא רק זה עם זה.
בהצלחה
מיכל
בהצל