פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

היי,
ביום ראשון הקרוב בתי היחידה והיקרה לי מכל תהיה בת חצי שנה.
ביום חמישי
שבוע אני טסה עם בעלי וחברים ל3 לילות... הקטנה שלי תהיה יומיים אצל אמי ויומיים אצל חמתי..
עכשיו חשוב לצייין כי אני קשורה אליך ברמות שלא ניתן לתאר! מאז שנולדה הכי הרבה שלא ראינו זו את זו היה 4 שעות!!!!
אני לא צידדתי בטיסה הזו... אבל אמי נורא לחצה עליי לטוס ולנפוש קצת...
נורא קשה לי ואני מרגישה רע עם עצמי... אני יודעת ובטוחה שהיא בידיים טובות והכל... אבל המחשבה על הגעגועים שיהיו לי אליה.....
מעבר לכל זה ובעצם הכי חשוב, אני יותר חושבת על איך זה ישפיע עליה??? האם חלילה תתפתח אצלה חרדת נטישה?? האם היא תכעס עליי כשאחזור??? האם התנהגותה תשתנה מהעידר נוכחותי? אני נורא מצוברחת בעקבות כך...
מתחננת לתשובה ודעה מקצועית...
תודה רבה!!!

שלום,
יש לי שלושה ילדים הבכור בן 5.5 האמצעית בת 2.6 והקטן בן 4 חודשים.
הבת שלי האמצעית על כל דבר היא בוכה אפילו שהיא מבקשת משהו היא מבקשת בבכי, ניסינו כל מיני דברי אני ובעלי כדי למנוע את התופעה הזאת. למשל חיזקתי אותה בכל פעם שהיא מבקשת בצורה "רגילה " בלי בכי, זה עבד ממש למעט זמן .
עברנו למצב שאמרנו לה שלא נקשיב לה ושנתייחס אליה רק שהיא מבקשת בצורה רגועה בלי בכי.(לא הרבה עזר)
אני מסבירה לה שזה לא נעים לני באוזן ואם היא ממשיכה אני אכניס אותה לחדר עד שהיא תירגע ושתירגע היא תיצא ...האמת שזה גם עבד היא בכתה עד שהיא צרחה וממש לאחר מספר דקות דממה היא יצאה מהחדר עם חיוך וביקשה בלי בכי.אבל עוד פעם זה ממש פועל לזמן קצר.
יש מיקרים שהיא קמה בלילה ורוצה מים למשל או שיש לה פיפי היא פשוט צורחת ואני פונה אליה ואומרת לה שאני מביאה לה לשתות היא פשוט לא מוכנה לשמוע ממשיכה לצרוח עד שאני מביאה לה את הבקבוק בזמן הזה היא מעירה את האחים שלה ממש את כל הבית.

אשמח להכוונה המצב בכלל לא נעים אני מנסה להבין מה גורם לה לצרוח כל פעם מחדש ....

מאז יום העצמאות שלקחנו את הפעוט בן השנתיים וחצי לראות , הוא ממש נכנס ללחץ ופחדים מאותו יום בכי היסטריה מרעשים והתחיל לאמר המון את המילה "פוחד", מדי פעם כמו אתמול כשהיינו בקניון פחד מהכל מעליות רכבות משחקים ...אמר פוחד ולא רצה להיות שם או לעלות על מתקן שזז , כל עוד הוא סטטי זה בסדר...אני לא יודעת איך להתיחס לזה או לנסות שוב לעודד אותו כן לעלות על דברים וכן לעודד אותו להתרגל לרעשים כמו אופנועים שנורא מפחד מהם כל פעם ששומע אופנוע אומר פוחד...איך ומה לעשות אני ממש אובדת עצות :( אני אומרת לו שהוא לא צריך לפחד ושאנחנו שומרים עליו ושהכל בסדר..אבל זה חוזר על עצמו . הודה לעצה תודה

היי
יש לי ילדה מקסימה בת שנתיים וחצי, הבעיה שאנחנו לא מצליחים להיתמודד עם העקשנות שלה, ז"א כשהיא מחליטה שהיא רוצה משהו אם היא לא תקבל היא יכולה לישכב על הריצפה וליצרוח ש-ע-ו-ת, גם בבקרים כשצריך להלביש אותה היא נכנסת לאטרף של בכי ונורא קשה להרגיע אותה ואנחנו מיואשים. גם לתת לבכות ניסינו והיא לא נרגעת. מה לעשות?

לפני 8 חודשים עברנו לגור בחול. הבת שלי בת חמש וחצי נמצאת בכיתה עם ילדה שיש לה אמא ישראלית. יש ביניהן יחסי תלות לא מאוזנים, הבת שלי מתמודדת עם קשיי שפה וכתוצאה מכך מחוסר ביטחון. הילדה השניה נמצאת במצב קשה, ההורים שלה בתהליך גירושין סופר מכוער. הבעיה שלי היא שמצד אחד הבת שלי משמשת מצד אחד משענת יציבה לילדה הזאת ומצד שני משמשת כשק חבטות לאותה ילדה שחברתית נמצאת במקום הרבה יותר טוב מהבת שלי. בעוד מספר ימים נפתחת כיתה חדשה בבית הספר שאליה מועברים ילדים מכול הכיתות. אני מאוד רוצה להעביר את הילדה לכיתה החדשה אבל חוששת מאוד. המורה אגב, לא מודעת לבעיות האלו, כי הבת שלי בולעת את הצפרדעים בשקט. אני מפחדת לחשוף את הבת שלי לסוג התנהגות כזו לאורך תקופה ארוכה. אשמח לשמוע את דעתך. תודה רבה

היי אני אמא לילד בן שנתיים


שאני מחזירה אותו מהגן כמו בכל יום וגם לוקחת אז באוטו הוא בוהה בחלון וכשאני מסתובבת הוא אומר לי דיייייייייייייייי
וגם ככה בבית, היחס השתנה אליי לא לטובה, בלי לחבק לא מוכן שאנשק אותו כלום:(
וזה כואבבבבבבבבבבבבב
חשבתי שאולי הטונציה שלי עם אביו כשאנחנו רבים משפיעה לרעה גם כן, ברור שזה פוגע בו ואולי בגלל זה הוא החל לשנות את יחסו כלפיי?
.
היום עשיתי היה אותו דבר ולא הראה שום יחס. פשוט ניצמדתי איתו כל היום שיחקתי איתו ניסיתי להצחיק אותו הכלללללללללללללל העיקר כדי להתקרב וזה עזר מעט .

שלום,
יש לנו שני ילדים: הקטן בן שלוש.. והבכור בן שש-שעוד חודשיים עולה לכיתה א׳ .
מדגישה את זה מכיוון שבעצם עוד חודשיים הבכור שלי לקראת שינוי משמעותי מגן לבית ספר.

עזבנו דירה שכורה לפני כחודשיים, על מנת לעבור לדירה מרווחת יותר.
לפני כניסתנו לדירה החדשה ( שגם היא בשכירות) , גילינו ליקויים קריטיים שאילצו אותנו לא להיכנס לבית החדש אלא לעבור לגור אצל הוריי .. כולנו כל המשפחה.

לאחר חודשיים שאנו גרים אצל ההורים, ועדיין לא ניתן להיכנס לדירה החדשה בשכירות- הודענו לבעלי הדירה שלאור המצב - אנחנו לא מתכוונים להיכנס לבית ואנו מבטלים את החוזה..

היום הודיע לי בעל הדירה שהליקויים יתוקנו מחר והחל ממחר אפשר להיכנס לגור בבית.. ושהוא מסכים שנגור בבית עד שאמצא דירה חדשה.

התחלנו כבר לחפש בית חדש ואנו מתכוונים להיכנס מידית לדירה חדשה.
האם כדאי להישאר לגור אצל ההורים (עם כל אי הנוחות שבדבר)..עד שנמצא דירה לעבור?
(וייתכן ונמצא כבר מחר דירה פנויה! הכל ייתכן)..
או שנעבור לבית החדש שתוקנו בו הליקויים?

אני לא רוצה לבלבל את הילדים..
יכול להיות מצב שנישן שם שבוע למשל- ואז נעבור שוב..
לא עדיף שנישאר אצל ההורים??
יש לי ילדים גם ככה שרגישים לשינויים מאד.

מה עדיף? אודה לתשובתכם.

שלום,

הבת שלי בת שש, בסוף גן חובה. מאד קשה לה עם מצבים שבהם היא לא שולטת ויש בהם מרכיב של אי ודאות כגון: פעילויות חדשות, מפגשים עם אנשים חדשים, הליכה לבתים של חברים (היא מוכנה רק שיבואו אליה) וכו'.

במסיבות בגן היא אף פעם לא משתתפת. היא מאד רוצה, משתתפת בחזרות בגן, אבל כשמגיע רגע האמת היא לא מסוגלת להביא את עצמה להשתתף. ואז יש בכי גדול ואכזבה גדולה מעצמה. בכל ארוע כזה אני אומרת לה שזה בסדר לא להשתתף ושנחמד לי להיות איתה במסיבה ורק להסתכל, אבל נראה לי שהיא מאד מאוכזבת מעצמה ולכן מאד קשה לה. אחותה הגדולה הייתה בדיוק כמוה, לא אהבה להשתתף בארועים ומסיבות, אבל היא מראש ידעה שהיא לא משתתפת ולכן לא הייתה לה האכזבה הזו שאחותה הקטנה חווה.

בשבוע הבא יש מסיבת סיום בגן חובה. הגננת מתכוננת להפקה, זה יהיה במועדון הישובי וכנראה שחלק גדול מהילדים יגיעו בהרכב משפחתי מלא, כולל סבים וסבתות - בקיצור המון אנשים לא מוכרים. החזרות בגן החלו והבת שלי מספרת לי כל יום נרגשת על החזרות ומצהירה שהיא תשתתף ולכן היא לא מגלה לי מה יהיה כדי שתהיה לי הפתעה, היא מבקשת שנזמין את הסבים והסבתות ואת כל המשפחה ואני בחרדות. אני לא יודעת מה להגיד לה - כבר אמרתי לה שגם אם היא תחליט בסוף לא להופיע זה בסדר גמור, אמרתי לה שסבא וסבתא לא יוכלו לבוא (בעיקר כי אני לא רואה סיבה להטריח אותם למסיבת סיום של גן חובה, במיוחד שיש סיכוי סביר שתתלווה בבכי ומפח נפש של נכדתם). אני ממש לא יודעת איך לנהוג. בארועים אחרים - עשינו כל מיני נסיונות - לפעמים רק אני הלכתי, לפעמים רק בעלי, לפעמים לא הלכנו בכלל - במקרה הנוכחי אי אפשר לא ללכת אבל אני ממש מפחדת ממפח הנפש שלה, מהמבוכה שלי בגלל התפרצות הבכי שלה ובכלל מכל הארוע. האם יש לכם איזה עצות איך לנהוג, מה להגיד לה?

תודה רבה

בני בן ה - 7 נחנק מאוכל כשהיה לבדו והצליח לטענתו להשחיל אצבע לגרון ולהוציא את האוכל, מאז הוא מסרב לאכול אוכל קשה או מבושל, הוא אוכל מעדנים ושותה חלב ואוכל קרטיבים, רק דברים שלא מסוכנים לטענתו....זה כבר שבוע ימים...מה לעשות למי לפנות

שלום,

יש לי שני ילדים בני 6 ו-5

לאחרונה קשה להם במעברים בין הבתים הבית שלנו והבית של אבא שלהם

מה אנחנו יכולים לעשות על מנת להקל עליהם ?

אשמח לקבל טיפים

תודה

שלום אני מעוניינת להבין מה נכון לגבי קניות בסופר עם ילדים. יש לי ילדה בת 4 וכשאני הולכת איתה לקניות אז יוצא שהיא ממלאת את העגלה בדברים שאין לי תמיד צורך לקנות אותם. אני משתדלת ללכת עם רשימה מסודרת וכאשר היא מבקשת כל דבר אני לא יכולה להגיד לא כי זה אוכל היא לא ילדה של מתוקים למזלי. אבל אני מוצאת את עצמי מעמיסה שוב ושוב דברים איך עליי להתנהל? אני בגישה שצריך לתת לילד בלי להחסיר כלומר באוכל ויש לי רגישות בעניין כי הגעתי מבית שהיה בו חוסר ולא מעט כך שכל פעם שהילדה מבקשת משהו אני לא מסוגלת להכיל את המחשבה שלה יהיה חסר. אשמח אם תעזרי לי לדעת האם זה נכוו לא להגביל? או שאני רגישה לעניין בגלל ילדותי ומה נכון באמת? ? תודה מראש

שלום!
יש לי שני ילדים: ילד בן 6 וילדה בת 4. כל אחד בנפרד ילד/ה מקסימים, אבל שניהם ביחד זה פיצוץ...
הם פשוט לא מסתדרים ורבים בכל רגע נתון. כל אחד רוצה מה שיש לשני גם אם הדבר שטותי ולא נחוץ, רק בשביל העקרון להשיג ולהתגרות אחד בשני.
הדבר היחיד שמאחד אותם הוא כשאני ובעלי כועסים על שניהם ביחד והם יושבים בחדר ביחד. ואז באופן מפתיע הם האחים הכי טובים שיש, משחקים וצוחקים ומשתפים אחד את השני במשחק. גם אם לרגעים פורץ ויכוח קטן אני שומעת שהם מתפייסים במהירות, מה שלא קורה בדרך כלל.
חבל לנו ההורים ולסבתות שקרובות, "לסבול" את המריבות ביניהם.
יש לציין שהילד בעל אופי נוח ונעים, רגיש, מאוד חכם לגילו ובוגר בהבנתו. הגידול שלו מעניק לנו ההורים נחת. אופיה של הילדה חריף יותר, מאוד דעתנית ועומדת על שלה, לא וותרנית ואנחנו נאלצים להעניש ולכעוס עליה יותר. יכול להיות שזה מראה לה את ההבדל בינה לבין אחיה וגורם לה לקנאה בו כי הוא תמיד מסתובב עם התווית של הילד הטוב והמקסים. היא זקוקה להרבה יותר חיזוקים ועידוד. יש תחושה של פינוק בקול ובהתנהגות שלה והיא מאוד מתאמצת להראות לנו כמה אחיה לא בסדר כדי שהכעס יופנה אליו. בתקופה האחרונה גם האח מתאמץ להוכיח לנו שהילדה לא מתנהגת יפה. הם מלשינים אחד על השני בלי סוף ורוב הזמן עסוקים בדברים מהסוג הזה.
בנוסף שניהם ביחד הופכים להיות מאוד נודניקים כשאחת הסבתות נוכחת. הם מפריעים ולא נותנים למבוגרים לדבר, רבים בקול רם כדי להפריע וצועקים אחד על השני בשביל שנתרכז בהם. התנהגות זו מתישה אותנו כהורים וגם את הסביבה. למרות זאת בהשוואה לילדים אחרים הם נחשבים לילדים טובים גם במסגרת הצהרון המשותף הם חברים טובים ואני תמיד מקבלת פידבקים חיוביים לגבי שניהם. אשמח לקבל עצות והכוונה להתמודדות מולם. יש לי תחושה לפעמים שכשלתי בתפקידי כאמא...

שלום,

הבן שלי בן 6.5 וכאשר הוא מדבר הוא קופץ במקום ועושה תנועות מהירות עם הידיים (כמו תנועות של שטיפת ידיים). יש לו גם משחקי דמיון שהוא משחק מדי פעם עם עצמו בהם הוא "נלחם" עם דמויות דמיוניות בקול רם ובתנועתיות מאד מודגשת וקולנית, וזה נראה מאד מוזר מהצד.

אדגיש כי מדובר בילד בריא באופן רגיל, מפותח ומתקדם, בעל קשרים חברתיים נורמלים לחלוטין. הוא יודע לשלוט בעצמו כאשר מעירים לו, אבל לפעמים כשהוא מדבר אני צריכה לתת לו ידיים ולהרגיע אותו כדי שידבר ברוגע ולא בקפיצות והתרגשות.

האם זה נורמלי? הייתי שמחה לדבר עם איש מקצוע, אבל לא ברור למי אני בכלל אמורה לפנות. פסיכולוג? נוירולוג? טיפול בתנועה??

תודה מראש

שלום,
אני אמא לשלושה ילדים, ילדה בת 4 ותאומים בני שנתיים.
אני פונה אליכם בעקבות הילדה.
היא ילדה חכמה ונחמדה אבל מאד ביישנית ואיטית בהסתגלות שלה לסיטואציות חברתיות בעיקר(מפגשים עם זרים, אירועים לא שגרתיים בגן כמו ימי הולדת ומסיבות....)
לפני חודשיים העברנו אותה לגן פרטי חדש(מגיל שנתיים היתה בגן פרטי אחר), ההסתגלות שלה לגן החדש היתה איטית והתבטאה בהתבודדות והתכנסות(במשך שבועיים עמדה בפינה ובעיקר תצפתה). כיום היא כן יושבת במעגל לצד שאר הילדים בשעת הריכוז אך לא משתתפת באופן אקטיבי(יש לציין כי זה קרה אחרי שהגננת הפגינה אסרטיביות איתה והתמדה להחזיר אותה למושב כל פעם שהילדה קמה ויצאה מהמעגל).
הבעיה היא שאינה מסכימה לבצע מטלות שנדרשת בגן( מטלות של נייר ועפרון או משחקי הרכבה ליד שולחן). מסתובבת בין הילדים ומתצפת מה הם עושים אבל לא מבצעת בעצמה. יש לציין כי בגן הקודם היא כן השתתפה בביצוע הפעילויות כבקשת הגננת.
יש לציין גם כי היא יצרה קשר עם ילדה בגן והיא מתארת אותה כחברה שלה ומשחקת איתה בכיתה ובחצר. כדי לחזק את הקשר הזמנו את הילדה אלינו הביתה ומתוכנן שבתי תבקר אצלה גם. היא כן יוצרת קשר מילולי עם הגננת והסייעת ומדברת איתן חופשי.
בנוסף לחוסר שיתוף הפעולה של הילדה בביצוע המטלות, הגננת מתארת התנהגות מתגרה כלפיה(למשל אם הגננת מעירה לילד על התנהגות לא נכונה אז הילדה מבצעת את ההתנהגות הלא נכונה של הילד, כשהמורה אומרת לילד אל תעשה כך הילדה אומרת, לא הוא כן יעשה כך....)
יש לציין כי התנהגות מתגרה זו לא נצפית בבית ולא באינטראקציות ביומיום כמו מפגשים עם חברים וקרובי משפחה...
ברצוני לברר האם התנהגות הילדה(ההתנהגות המתגרה וחוסר שתוף הפעולה בגן) הוא תקין? ואם לא מה אפשר לעשות כדי לעזור לילדה לשתף פעולה?
אני מודאגת שזה יהפוך להיות דפוס ההתנהגות שלה במסגרת חינוכיות שונות ובעתיד..

אני אמא לבן 8 בקרוב. בני מאד קשור לאבא שלו כלומר כל הזמן מחפש אותו ורוצה בקרבתו(מאז שהיה קטן).אני זמינה עבורו כל יום מתי שצריך. כשהיה קטן יותר בעלי שיחק איתו אבל בשנה האחרונה נראה שנמאס לו (לצערי) ואייננו משחק עימו לא בבית ולא בחוץ. בני כתוצאה מכך רודף אחרייו(זה היה גם כשהיה צעיר יותר כי גם אז הוא לא היה עקבי ). שוחחתי עם בעלי אולם אין שיתוף פעולה מצידו ואפילו לחןג הוא לא רוצה לקחת אותו (כי הוא עייף).. בקיצור אני לבד במערכה .

שאלתי מה עליי לומר לבני? אמרתי לו שאין מה לעשות ושאבא לא פנוי עבורו ושאני בשבילוואם אבא ירצה להיות פנוי הוא יבוא לבד מבלי שהוא ירדוף אחריו. אני לא יודעת אם אמרתי נכון ןמה עליי לומר לבני שחווה את אבא שלו כמתנכר ? כדי שיפגע כמה שפחות.

אציין שבעלי חושב שהוא בסדר ולאאאא מוכן ללכת לטיפול או לשיחות ולא לשתף פעולה.

אשמח לתשובה מפורטת