פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

אני אמא ל-3 ילדים, בני 5,3,1. כולם ילדים טובים, מצחיקים, שמחים, חברים טובים בכלל ואחד של השני בפרט. הילד האמצעי שלנו, בן ה3, מציק לסובבים אותו. זה מתבטא בלחטוף משחק מילד, לצעוק עליו כמו אריה או דחיפות קלות. אני מבינה שזו כנראה הדרך שלו לזכות בתשומת לב ומשתדלת לתת לו זמן איכות- יום כיף רק שנינו, לשבח כשמצליח, להקשיב לו ולהסות קצת את האחים שלו כשמדבר ולתת לו כלים לפתרון שאינם אלימות.
כשהוא מתנהג ככה, אנחנו מגיבים להתנהגויות שלו ולא מתעלמים: מרחיקים לכמה דקות, מדברים איתו בצד, שוללים משחק, מציעים אלטרנטיבה, מתעלים את האנרגיות לעשייה חיובית וכו.
הבעיה מתחילה כשאנחנו מגיעים להורים שלי. דרכם החינוכית היא שכל התנהגות שלו מחייבת אותנו כהורים לשפוט אותו בחומרה ולהעניש אותו בחומרה. מבחינתם התגובה שלנו לא מספיק קשה ואנחנו צריכים להיות איתו נוקשים עד שהמעשים יפסקו לחלוטין. כשאני הייתי ילדה, מכות ועונשים היו הפתרון האידאלי והיחיד לחינוך. הם לא מוכנים לקבל את דרך החינוך שלנו, שאנחנו מסבירים להם שזה לוקח זמן ויש התקדמות איטית והוא מאוד משתדל והמיקום שלו במשפחה בעייתי, במיוחד שהגדול והקטן נכנסו לנישת ה"יפים, מחוננים, מצחיקים וילדים טובים" אצלם והוא בתפיסתם "מתנהג לא יפה, לא נותן נשיקה וחיבוק ועושה פיפי" .
השיא הגיע בשבת האחרונה, כשהיינו אצלם בארוחת צהריים ואחותי גם הייתה עם בעלה והילדה, שבגיל שלו ואיתו בגן. אחרי חצי יום ביחד, ההורים שלי נתנו לכל הנכדים סוכריות. הוא והגדול שלי התיישבו על ספסלון נמוך ואחותי החליטה להושיב איתם גם את הבת שלה. אני ובעלי התעסקנו בדברים אחרים ולא שמנו לב למתרחש. מסתבר שהוא ישב בין אחיו לבת הדודה ונהייה לו צפוף עקב חוסר מקום בספסל הקטן והוא הרגיש שהיא דוחפת אותו ולכן החליט להחזיר לה ולדחוף אותה בחזרה. כתוצאה מהדחיפה היא נפלה מהספסל (גובה של 30 ס"מ כשהיא ישבה בקצה). אבא שלה, גיסי, התחיל לצרוח עליו בהיסטריה (מדובר על בחור רוסי בגובה 2 מ' כמעט ורחב) שלא יגע בה, ואם הוא ידחוף אותה הוא ידחוף אותו וירביץ לו. מיד אני התערבתי והתחלתי לצעוק עליו שלא יצעק על הבן שלי, ושהוא לא יגע בו ושאם הוא יעז לגעת בו יהיה לו עסק איתי כי אף אחד לא נוגע לי בילדים ולא מדבר אליהם ככה. היה ויכוח קולני של כמה דקות שבסופו סיכמתי איתו שהילדה באמת לא צריכה "לסבול" מההצקות שלו והסברתי לו שאנחנו לא ראינו מה קורה ולכן לא הגבנו ושבפעם הבאה יגיד לנו ואנחנו נתייחס להתנהגות של הילד ונעניש אותו, אבל שהוא לא ידבר אליו או יתנהג אליו ככה . הוא התנצל ובזה זה הסתיים ביננו. הבעיה הגדולה מבחינתי היא ההורים שלי, שהיו לידנו כשזה קרה, ולא רק שהם לא גינו את ההתנהגות של גיסי, הם גיבו אותה ואמרו שאנחנו לא מגיבים קשה מספיק להתנהגות של הבן וטוב מאוד שהוא צרח עליו ככה ושאנחנו חייבים לחנך אותו וכו. זה נגמר בריב קשה ובסוף עזבנו שם את הבית.
מה עושים?

היי,
ביתי בת שנה ו4. כבר כמה חודשים טוענים בגן שיש לה רגישות יתר. שכשילד אחר בוכה, היא מיד בוכה, כשנופל צעצוע או אפילו אם ילד עובר לידה ובטעות נוגע בה. בבית זה יותר מתבטא במצבים שהיא רוצה משהו ולא מקבלת (שזה נראה לי קורה אצל הרבה תינוקות). אשמח לדעת האם אכן זו רגישות יתר ואם יש מה לעשות?

שלום. בתי בת 5 בעוד כחודש ואנחנו מצפים לעוד ילדה באוגוסט הקרוב.הילדה מודעת לכך ולאחרונה למרות שמחתה היא מתחילה להתדרדר עוד יותר ממה שהיתה בעבר.
היא מאוד רגישה ופגיעה גם ללא קשר להריון הנוכחי. בוכה בקלות גם אם לא צועקים או כועסים עליה.מספיק טון אסרטיבי כשהיא עושה משהו שמצריך להעיר לה והסכר נפתח.בגן משחקת באופן קבוע עם חברה אחת ולמרות שניסינו לחבר אותה לחברות אחרות והזמנו אלינו המון ילדות הביתה היא לא מפתחת קשרים עם עוד ילדים.הילדה איתה היא משחקת משתלטת עליה לא מאפשרת לה לגשת לאחרים גם כשהם מזמינים אותה למשחק ואת זה ראיתי במו עיניי.הגננת מודעת לכך ומנסה לעזור באמצעות פסיכולוגית הגן.זו נתנה לנו משימה לשחק איתה המון בבית במשחקי דימיון ככלי להתמודדות עם מצבים חברתיים בגן.לאחר חודשיים לא חל שיפור ואף הוחמר המצב וכעת מספרת הגננת שדי בכך שהיא קוראת בשמה כדי שתבוא אליה גם אם מדובר במשהו חיובי היא מיד מתחילה לבכות.בנוגע לילדה ההיא ניסיתי בכל דרך אפשרית לעודד אותה לשחק עם עוד ילדים ולגשת אך זה לא עוזר.ילדים אחרים רוצים בחברתה אך היא בסוף תמיד משחקת עם החברה ההיא שהיא לא דמות כל כך טובה בעבורה מאחר והיא אלימה וכל כמה ימים מכה אותה כשהיא מנסה לשחק עם חברים אחרים.הגננת לא תמיד רואה ואני חסרת אונים. יתכן וההריון גורם לה להיות עוד יותר רגישה כי גם בבית היא בוכה יותר מבעבר על שטויות אבל בגן אני מרגישה שחייב לעשות משהו ולא יודעת מה עוד לעשות...חוששת שאם תמשיך כך כתה א תהיה בעבורה סיוט חברתי. סליחה על האורך ותודה

הצעיר מהשלושה (בן 10) אינו רוצה ללכת לאביו, וכשאני מכריחה - יוצר מניפולציות כדי לחזור אלי.
לא מוכן להסביר מדוע.
אובדת עצות... מה לעשות???

שלום,בני בן 3 הוא ילד יחיד ונכד יחיד(מקבל את כל האהבה והיחס שיש)הוא ילד אהוב גם ע"י החברים,רעשן,משתולל,אוהב חברה.בשבוע האחרון הוא פשוט לא רוצה ללכת לגן,בוכה במהלך היום בגן(ללא הפסקה),לא אוכל ,לא משחק.כלום.
חשוב לי להדגיש שאני לא חושדת במשהוא לא כשיר בגן.
בשבוע האחרון בעלי ואני היינו בבית אבל הילד הלך כל יום לגן,וכמו כן אחותי(דודה שלו)בהריון ראשון מתקדם.
אני לא יודעת אם זה מה שהשפיע עליו אבל הוא בחוסר תפקוד מוחלט בגן וכל פעם רוצה אותי/סבא/אבא וכד..הוא גם מעדכן לילה קודם שמחר הוא לא הולך לגן..
מה יכולה להיות הסיבה לדבר כזה?ומה לעשות כדי לעזור לו להתגבר על זה כי אני ממש אובדת עצות ומפחדת שיהיה לילד נזק.
תודה רבה

בוקר טוב,
בתי בת 11 נמצאת כרגע בגיל התבגרות וזה מתאפיין בדברים הבאים:
מתחצפת, במיוחד אלי כאמא, צועקת בבית, אומרת דברים מאוד פוגעים.
אני אתן דוגמאות ספציפיות:
1. לובשת דברים שלא מתאימים אחד לשני - וכשאני מעירה לה - היא עונה לי בחוצפה: ומה את לובשת? תסתכלי על עצמך! וכשאני מתעקשת שתוריד מגפיים בחמסין, או כובע צמר בחמסין, היא לא מקשיבה ואומרת לי: אז מה, מה תעשי לי?

2. היום היא אמרה לי שהיא שונאת אותי, והלוואי והייתה לה אמא אחרת.
וזה בגלל שאני מסבירה לה שלילדים אחרים אין כל מה שיש לה, ושהיא צריכה להעריך את זה.

3. בלימודים מוציאה 100 אבל רק בגלל שאני משקיעה ועוזרת לה מאוד, גם אישית וגם בשיעור פרטי.

אני חייבת להגיד שמדובר בילדה טובה, חכמה מאוד, אבל כנראה יש בעיה עם הצבת גבולות בשבילה.
היא לא מעריכה כלום. הכל באה לה כמובן מאליו.
השאלה שלי: איך מתנהגים כהורים בגיל כזה? כי האבא שלה מאוד דואג.
אני נותנת עונשים, אבל זה לא ממש אפקטיבי. אולי ליומיים וזהו.
האם אני אמורה לבטל את שיעור פרטי בחשבון, למרות שהיא צריכה עזרה? בשביל להראות לה שלא הכל בא בקלות? שתלמד להעריך? למרות שיש לה מבחן עוד מעט?
ומה עם חוגים? זה גם פריבילגיה הרי.......
אודה על תשובתך.

שלום, בני בן 4.5 בגן טרום חובה. אנו רוכשים דירה בעיר אחרת אשר תתפנה רק באמצע השנה הבאה, סביבות מרץ. כאמור, שנה הבאה יעלה לגן חובה ועקרונית שנה שלאחר מכן עתיד לעלות לכיתה א' אם כי מאחר והינו יליד דצמבר 2010 רוב הסיכויים שישאר עוד שנה בגן. שאלתי היא האם כדאי לבצע מעבר באמצע שנה לשכונה החדשה. יצוין כי מדובר בילד חברותי וסתגלתן אך יחד עם זאת מדובר הרי בגיל קשה וגם בתוספת של אח חדש מה שגרם וגורם לקצת קשיים איתו. החלופה השניה היא לעבור להורים של בעלי שנמצאים במרחק של רבע שעה נסיעה מהשכונה החדשה לתקופה של חצי שנה עד שניכנס לדירה אך כבר יהיה בגן החדש למעשה. השיקול של אמצע שנה הוא הלחץ שמא ישלחו אותנו לגן חובה שאינו בשכונה ואז וזה ייצור עוד קושי אך כמובן שלא ניתן לדעת זאת עד שאבצע את הרישום בפועל מה שגם עכשיו כבר יש סיכוי לגן בשכונה אחרת מאחר ונרשמים לאחר מועדי הרישום. ממש ממש מתלבטת מה לעשות. יש כמובן גם תינוק בסיפור אך מאמינה כי אצלו מעבר גנים יהיה פחות נוראי. אשמח לעצה ולחוות דעת בנושא. תודה רבה.

שלום,
יש לי ילד בן 7 וילדה בת 11 שנשארים בבית פעם בשבוע לבד במשך שעתיים.
הילדה מחממת לו אוכל, הוא מתחיל לשחק, היא מציקה לו או הוא מציק לה ו.... מתחילים לריב.
אתמול הילד לקח סכין ואיים על הילדה בסכין. הוא לא התקרב אליה או משהו, עמד רחוק אבל היא מאוד נבהלה וגם אנחנו.
כשדיברנו איתו בערב, והוא ראה כמה תשומת לב קיבל "הסכין", הוא רצה לישון עם אחותו והתחיל לבכות בהיסטריה, (עבר מות חתול לא מזמן ונכנס לחרדה קצת), הוא התחיל לאיים שיחתוך את עצמו עם סכין, אם לא ניתן לו לישון איתה.
אני מבינה שהוא עושה מניפולציה עלינו, אבל סכין???
אודה לכם על העזרא המיידית בעניין.
תודה מראש.
מלי

שלום, בני בן ה4 החל בחודש האחרון להכניס אצבעות לפה כל הזמן אני מסבירה לו שזה המון חיידקים ושזה לא בריא אך הוא ממשיך.
בנוסף שמתי לב גם באותה תקופה בערך בחודש האחרון שהוא נכנס לשירותים לעשות קקי הוא מורח על הקיר דבר שמדאיג אותי מאוד.
אציין שהוא נגמל ממוצץ מהר מאוד בגיל שנתיים בלי בעיות. אין לו בעיות תחושתיות מוקצנות ילד רגיל מקסים וגם לא היו שינויים בבית.

אודה מאוד לתגובה ועזרה.

שלום,
אני אמא לילדה בת שלוש,היא לא נותנת לי לחתל אותה בבוקר ואני רודפת אחריה במשך שעה ומבקשת ומבקשת,גם לגבי צחצוח שיניים,אני מתעצבנת וצועקת עליה והיא בשלה,לא מקשיבה,אז החלטתי לפעול בדרך אחרת ולהתעלם,אז כשאני מתעלמת היא מבקשת ממני לחתל אותה אבל אז המשחק מתחיל שוב,רק כשבעלי בא היא מקשיבה לו,אבל לי היא בכלל לא מקשיבה ועושה דווקא,היא רואה שאני כועסת ,וכשאני כועסת זה התפוצצות כבר,כי היא פשוט לא מקשיבה,איך אפשר לנהוג איתה, מה לעשות? אני הולכת מותשת ועצבנית לעבודה.כשאני מפעילה קצת כוח,אז היא מרביצה,וזה לא עוזר כשאומרים לה לא להרביץ,היא לא מתרגשת ממני בכלל
מה כדאי להגיד לה בבוקר כשתקשיב ואיך נוהגים בכלל עם ילד שרק עושה דווקא?
נהגנו בצורה כזו,,אם את לא תעשי את מה שאנחנו אומרים את לא תקבלי את מה שאת רוצה"זה לא עבד,היא בשלה

מחכה לתשובות

תודה

הוא נולד לאחר שנים ארוכות שלא הצלחתי ללדת וכבר ניכר עליו שהוא כאריזמטי ונבון -כולם מחזרים אחריו ואוהבים אותו בטרוף והוא הודף את כולם ! רק איתי הוא יותר ידידותי...
הוא מלא בקריזות,רוב היום עצבני ומריר,מרבה לנדנד ,עובר ממשחק למשחק בדקות ואז מיד נעמד לנדנד ולבקש וגם כשכבר מקבל -הוא שמח לרגע וחוזר לנירגנות.
הוא מאד עצבני וגם אלים בתגובותיו,לא אוהב מגע ,לא מרוכז ,לא אוכל כלום למעט קורנפלקס ולעיתים מעט קוטג' או חומוס.לא ישן הרבה ,לא משתף פעולה כמעט עם אף אחד -רק כשמשתוללים איתו הוא נהנה וצוחק ומיד עובר חזרה לנירגנות והדיפה.
הוא גם מרייר כל היום ואובחן כסובל מטונוס שרירים גבוה אך לא נשלחתי לשום טיפול
והרופא המאבחן טוען שאין באמת מה לעשות .
עם כל האהבה שלי אליו אני מרגישה מותשת ,מרגע שאני חוזרת מהעבודה ועד מאוחר בלילה -שרק אז הוא נרדם-אני רק סביב הקשיים והקריזות שלו עם די מעט רגעי נחת.
גם בני המשפחה המורחבת אוהבים אותו מאד ורוצים לבלות איתו אבל הוא לא מעונין וגם אצלם הוא משתעמם מהר ורוצה הבייתה..
אשמח מאד לקבל הכוונה לאן לפנות לטיפול ?
תודה מראש

היי,

בני עוד מעט בן חמש, לפני כחודש ניפצו לי את חלון הרכב בנסיון לגנוב אותו ולאחר מכן הסתובב הגנב בשטח ביתי- אך לא נכנס פנימה (יש לנו מצלמות אבטחה), בני היה עד לכל הסיטואציה של החיפוש במצלמות האבטחה והשוטרים שהגיעו לביתי. בשבועיים האחרונים בני מפחד להישאר לבד באזורים שונים בבית כאשר אחד מההורים לא נמצא איתו. בלילות הוא מתעורר בערך כל שעה ובא אלינו כשהוא אומר שהוא מפחד. כששאלנו אותו ממה הוא מפחד הוא אמר שהוא מפחד שהגנב יחזור. ניסינו להסביר לו שהגנב כבר בכלא והבית שלנו זה מקום מאוד בטוח שאף אחד לא יכול להכנס אליו כי יש לנו אזעקה וכלב מאוד גדול שהגנבים מפחדים ממנו. וגם הסברנו שהגנב לא רוצה לפגוע באף אחד שהוא היה רעב וחיפש אוכל ובגדים לילדים שלו אבל שום דבר לא עוזר. הפחד שלו להישאר לבד באיזורים שונים בבית מתרחש רק בבית שלנו ולא בבתים אחרים. אנחנו מדברים איתו על זה על בסיס יום יומי ורואים שהוא מאוד משתדל להתגבר על הפחד אבל עדיין הוא קם בלילות הרבה ומבקש לישון איתנו(מה שלא היה לפני כן).
אודה מאוד לקבלת ייעוץ.
אציין שיש לנו ילד נוסף בן שנתיים עוד מעט.

תודה.

לום, יש לי שלושה ילדים הבכור בן חמש וחצי והבת בת שנתיים ותינוק בן חודשיים. אני מרגישה שהגעתי עם בני למבוא סתום ... לאחרונה הוא נהפך לאלים וחוצפן ואני התחלתי לאיים עליו בכל מיני דברים אם תרביץ ניקח לך ... או הפוך אם תתנהג יפה תלך לחוג .... ואני מרכישה שזה לא הפתרון כי מה שקורה הוא מפחד ממני משהו שזה לא היה ההינו חברים טובים . הוא ילד מאוד חכם ופיקח אני מרגישה שהוא מתוסכל גם בגלל האח החדש ובביהס( הוא בחטיבה צעירה) הוא לא מתקשר עם הגננת היה לנו סיפור איתה ומאז היא ממש מתעלמת ממנו ( כולם יודעים ומעורבים הנושא בתוך ביהס בבדיקה) אבל עד אז הילד נפגע ומתוסכל . מה אני כאמא יכולה לעשות כדי לעזור לו?
בנוסף שאני שואלת אותו למה הרבצת התשובה תמיד הציקו לי עצבנו אותי הם התחילו ואני מסבירה לו שהאלימות היא לא הפתרון .

שלום רב,
יש לנו 2 ילדים בת 8 ובן 3. הבכורה היא ילדה שברוך ה׳ לא נתקלנו איתה בשום בעיית התנהגות והקטן הוא מורד מרגע שנולד, כל דבר קטן מוביל אותו לבכי ועצבנות אנחנו מוותרים לו הרבה רק כדי שלא יעשה מהומות אבל זה בא על חשבון הבת שלנו וזה מאוד קשה
גם בגן הוא מפגין אלימות כל פעם שאינו משיג את שלו ואנחנו עובדים במשותף על מנת למגר את התופעה, הבעיה היא שאי אפשר ללכת איתו לאף מקום מבלי לחזור מותשים, הוא חוטף מרביץ יורק ולא עושה חשבון, כשהוא עושה את זה אנחנו מסבירים לו שזה לא נעים ומרחיקים אותו מהמקום וגם הולכים הביתה בסוף אבל זה לא עוזר כיהושע מגיע הביתה ושוב חוזר חלילה
ניסינו גם להתעלם וזה גם לא עוזר כי היריקות שלו מכלכות והמכות שהוא נותן לאחותו וגם לנו גורמים לו להיענש ולא מייחסים אליו במשך כמה זמן ובסוף הוא נענש בחדרו עד אשר נרגע אבל זה חוזר על עצמו. אף עונש לא מרתיע אותו כבר ואנחנו ממש מיואשיםפ.
לא יודעת מה לעשות כבר.
הוא ילד חכם מאוד ואוהב מאוד והוא שובה את לב כולנו עם הדברים שהוא אומר ועושה אבל האלימות לא נגמרת מצידו
בבקשה עז׳רתך הדחופה

שלום
אני נשואה ויש לי 2 ילדים,בת 11 ובן 5.
בקיץ אני טסה לחו"ל לשבועיים (וגם בתי בת ה11 מצטרפת אליי).
הילד בן ה5 יישאר עם האבא .
אני ממש חוששת מהפרידה מהילד בן ה5 (שגם מאוד קשור אליי ולאחותו).
ממש חייבת עצות:
איך להתנהל?לספר לו לפני?איך להיפרד?האם ליצור קשר בשבועיים האלה מחו"ל?איך הוא יקבל אותי בחזרה?
ממש חוששת מזה ומפחדת מהשינוי שיכול לבוא בעקבות הנסיעה.
תודה רבה על העצות מראש.