פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום בני בן 10 תמיד היה ילד רגיל ומשליך על עצמו בעיות של אחרים. כאשר היה בן 8 אני הייתי בהריון והתלוננתי על בחילות הוא גם היה מתלונן על כאבי בטן ואפילו מקיא. התגובה חזרה על עצמה כל פעם מחדש כאשר הבנו שיש קשר בין הרגשה שלי ושלו הפסקתי להתלונן וגם הקאות שלו הפסיקו. כרגע הוא נחשף למצב בריאות מדרדר של סבתא שלי שסובלת מבעיות זכרון וכל מיני מחלות של מבוגרים. בזמן אחרון הוא התחיל להתלונן על חוסר זכרון קיצוני. הוא לא זוכר אם הוא אכל היום. הוא לאז זוכר אם חפף את הראש או שתף את הידיים. או צחצח שיניים.ביום הולדת שלו הוא ניגש כמה פעמים עלי לוודא שיש יום הולדת.הוא ממספר לי מקרה שקרא לו ומיג הור מתחיל לתהות האם זה באמת התרחש.אני מבינה שאין לו בעיות זכרון הוא תלמיד מצטיין.אבל אנחנו לא יודעים איך להגיב כדי להפסיק את התנהגות הזו. האם זו באמת תגובה לחלה של סבתא או התקף של חוסר ביטחון ?הוא נראה סובל מאוד ואני לא מצליחה לעזור לו.

שלום אני אמא ל2 בנים בן 5ושנתיים ו7חודשים, גרושה חצי שנה, הבכור ילד טוב, חכם, סקרן, מתעניין בכל דבר שזז,, אבל מאד איתי בעשיית הדברים שלו, אם זה בבוקר שאני שמה בגדים על המיטה שיתלבש, או לנעול נעל, וכלה בציחצוח שיניים זה יכול לקחת כל הסיפור גם שעה עד שיעשה את כל זה,ואז אני מצחצחת ועוד,, זה ממשיך ברחוב שהולכים לא אוחז לי יד לא מחזיק יד בעגלה, קופץ פתאום על ספסל ברחוב, נכנס לבינין יוצא מהצד השני, בקיצור חוויה לא קלה איתו ברחוב, חצי צוואר נתפס מרוב שאני קוראת לו כי הוא בשאנטי שלו,מאחורי מלפני, רק לא לידי, ואז אני בלילה בוכה כי כעסתי עליו מאד, (היינו אצל ניאורולוגית שקבעה שיש לו קשב וריכוז בשלב זה לא נותנים תרופה, אולי רק טיפול ריגשי. ודבר אחרון יש לו מן כמה שעות לפני השינה שהוא מתחיל להיות ממש נמרד, בלי עין הרע שזה כבר מפחיד אותי כאילו יש לו קוצים בישבן מה עושים? אשמח לעזרה

שלום
יש לי בת בכורה בת 4 ותינוקת בת חצי שנה.
חייבת לציין שהבת 4 ילדה טובה מדהימה באמת. רגישה מאוד.
מבלה המון איתי.
אתמול בערב עמדתי לצאת לאנשהו והיא התחילה לצעוק. שהיא רוצה לבוא איתי ושהיא לא רוצה להישאק בבית. הסברתי לה שאמא הולכת למקום שרק מבוגרים הולכים אליו וילשים לא. ושהיא ואחותה נשארים בבית
המשיכה לצרוח לדחוף. התקף זעם נוראי שלא נתקלתי בו מקודם. יצאתי מחדרה עד יעבור הזעם. חזרתי לחדר הכל על הרצפה הכסא הפוך. מאוד כעסתי אך הבנתי שבא מזעם. המשכתי והסברתי שיש מקום שילדים חא יכולים ללכת. לא התקיים דו שיח בעודה זועמת אלא רק כאשר נרגעה. בסופו של דבר נרגעה אחרי חצי שעה. ביקשה חיבוק ונשיקה ושאחזור מהר. רק לאחר שנרגעה ממש חיבקתי ונישקתי וזאת על מנת לא לקשר זעם לחיבה. והיא הלכה לישון.
האם נהגתי בסדר?
מה לעשות להבא? בטוחה שזה יחזור על עצמו. צריכה להוריד את התלות שלה ממני ושתדע להיות גם עם אחרים.
אשמח למענה

שלום,
יש לי שתי בנות בנות 5.5 ו10.5, שתיהן מאד רגישות. יש לנו חתולה שלאחרונה חלתה מאד ואנחנו כנראה נצטרך להרדים אותה בימים בקרובים :( הבנות מאד קשורות אליה ואני לא יודעת איך לעשות את זה. האם לקחת אותה בלי להגיד להן ואחרי זה לומר שהיא מתה או שלתת להן להיפרד ממנה. לי עצמי זה נורא קשה ואני רוצה להקל על הבנות עד כמה שאפשר. אני אישית חושבת שאולי עדיף לבשר להן כבר אחרי המעשה כי זה עלול להיות קשה מידי הפרידה. איך עושים את זה נכון?
תודה!

הי,
הבת שלנו בת 4.4 חודשים, ילדה מאוד חברותית ונבונה, אבל בשנה האחרונה בגן הציבורי התגברו התקפי הזעם שלה, היא חזרה להרביץ. אני מוצאת שזה קשור בגננת ובחוסר יכולתה להציב גבולות כמו שצריך, כי עם הגננת של הצהרון זה לא קורה. היא התקשרה אלי כמה פעמים לגבי הילדה באמצע יום עבודה והיו עוד כמה פעמים שגרמו לי להבין כי זה המצב. בבית, בו יש גבולות מאוד ברורים, אין ביטוי כל כך עוצמתי לזעם והדברים נפתרים הרבה לפני.
לצערי בשל אי הבנה ותמימות מול מערך רישום גנים בעירי, היא שובצה שוב לגן הזה, המשולב עם ילדי 3-4 ואותה הגננת. אין לי אפשרות להעבירה לשני הגנים של שכבת 4-5במתחם הגנים והיא יכולה לעבור לגן רחוק יותר בשכונה, בו 4 ילדים בגילה וכל השאר - 30 ילדים בגיל חובה.
אני לא מכירה את הגננת שם ואת יכולתה להציב גבולות ברורים ואני תוהה וחוששת האם זה יהיה לה טוב או לא.
כשאני מתייעצת, אומרים לי לבדוק האם הילדה בשלה או לא לגילה. אין לי מושג איך בוחנים ואין לי מושג מה לעשות. עלי להגיע לתשובה מאוד מהירה היות וגם המקום בגילאי 5 נסגר.
תודה לתשובה זריזה ביותר.

שלום רב,
יש לי ילדה בת 4 שמסרבת להיפגש עם אבא שלה לבד.
האב מכיר בילדה מגיל שנתיים, ומאז הוא רואה אותה רק בנוכחות שלי.
ניסנו הכל גם בטוב וגם בחוזק, הילדה מתחילה לבכות ולא רוצה להישאר איתו לבד
מה עושים?

שלום רב,

אני אמא לשלושה ילדים,
הגדול שלי בן 4 וחצי, הוא ילד מאד בוגר וחכם עם תפיסה מהירה, יש לו ביטחון עצמי (הוא אומר על עצמו סתכלו אני חתיך)
לאחרונה הוא התחיל לזרוק חפצים בבית כשמשהו לא הולך בדיוק כמו שהוא רוצה.
הוא מתחמן אותנו ואת אחיו הקטן, אני יודעת כשהוא עושה זאת, אך לא יודעת איך למתן או לעצור את זה..
בגן השנה הוא לא אהב את הגננת ונראה לי שהוא הרגיש מאויים מכמה ילדים, (הוא לא היה בזרימה ליד כל ילדי הגן, ראיתי שהוא מאד מנסה להרשים אותם..
אני מניחה שהתיאורים הראשונים נורמטיבים לילד שמגלה את עצמאותו וכוחו ובודק אותנו וכו'.
אבל מה שהכי מטריד אותי, ואני כותבת את זה בכאב לב עצום.
זה שכאילו הוא הפך להיות זר בשבילי, אני אוהבת אותו בכל ליבי אבל לא מוצאת דרך להתקרב אליו!! אני צריכה לדובב אותו המון, הוא מדבר הרבה אבל לא נפתח באמת. כך אני מרגישה בכל אופן, גם אני כאילו בוחנת ובודקת כל צעד שלו, וכל הרגשה שלו (והוא כנראה שם לב) אני עם יד על המצפון כל הזמן איתו..
אני מרגישה שהוא שם את עצמו כבוגר אבל מתרחק יחד עם זה.
(אולי תורמת לזה החוצפה, וזה שהוא מחליט לעשות מה שהוא רוצה!)

איך אפשר לאהוב את הילד בלי חסמים ?
איך אפשר להתעלם מהתחפושת המלחיצה שהוא שם את עצמו בתוכה?
ואיך אפשר לסמוך עליו ולהפסיק לבדוק את רגשותיו ותגובותיו?

אשמח לתשובה

שלום,
אני אמא לילדה בת 3 ,כשהיא לא רוצה משהו והיא מתחילה לבכות ואני חייבת לעשות את הדבר שאני צריכה איתה,כמו לקלח אותה או להכין אותה בבוקר לגן,מתחילים מלחמות,אתמול היא כן רצתה להתקלח אבל בתוך האמבטיה התחילה לבכות ולעשות קונצים מובן לי שהיא היתה עייפה,היא זרקה את הסבון לריצפה כמה פעמים,אני אחרי יום עבודה עייפה וקשה לי לשמור על קור רוח אז צעקתי ואמרתי שאני אלך עד שהיא תירגע,אני רוצה להיות יותר סובלנית,איך עושים את זה,אני רוצה להיות יותר רגועה איתה,
דבר נוסף,היא זורקת כל יום את הטלפון של הבית מהקומה השלישית שאנחנו גרים וגם משחקים ,כמה שאני מעירה לה באופן תקיף,לא עוזר היא ממשיכה,לא עוזר הכעס שלי אליה,היא ממשיכה בשלה,מה לעשות?

מחכה לתשובות
תודה

שלום,
תהיתי לגבי חגיגת יומולדת לילדה בגיל שנה.
האם יש צורך בזה? הם זוכרים משהו בגיל כזה? האם הם נהנים מתשומת הלב/ הבלונים/ המוזיקה ומדובר בחוויה רלוונטית עבורם או פחות בעלת חשיבות?
תודה

שלום,
יש לי ילד בן 4.5 , שלאחרונה - בחודש האחרון- הוא מגלה בעיות התנהגותיות מאוד קשות בכל הנוגע למרות. הוא אינו מוכן לקבל ולבצע שום דבר שמבקשים ממנו, על כל דבר הכי קטן כגון (אוכל,להתלבש לגן, לעשות מקלחת וכו וכו..) אני נתקלת בהתנגדות מצידו של "לא רוצה" "לא מקשיב לך" . חשוב לציין ששוחחתי עם הגננת, בגן היא אינה נתקלת בבעיות מסוג זה, הבעיות הינן בתוך הבית ומחוצה לו רק כשאני או בעלי נמצאים במחיצתו.
כשאני חוזרת ומבקשת ממנו כמה וכמה פעמים זה גורר אחריו סוג של תגובה מלגלגת ומזלזלת מצידו, ולעיתים הוא אף נגרר לאלימות(בועט ומשתולל) . בתחושה שלי קצת איבדתי שליטה על ההתנהגות שלו ועל הפעלת המרות מולו. חשוב לי לציין שגם אצלי יש נטייה לפנק את הילד מעבר לממוצע, אני נוטה להיות מאוד רגשנית מולו ולצערי לא תמיד מצליחה לעמוד באיומים שאני מפעילה עליו אולי הבעיה היא בעיקר אצלי.. אשמח לקבל איזושהי הכוונה בסיסית כיצד להתחיל להתמודד עם הבעיה ואיך אוכל להשיב אליי את יכולה המרות, הכבוד וההקשבה שלו למה שאני/בעלי מבקשים ממנו.
תודה רבה

אמא ל2 ילדים מקסימים בני 5ושנתיים ושבעה חודשים, גרושה 7חודשים ממשיכה אותו קן גם כנשואה שעברה כמעט הכל לבד, אבל עצוב לי שהאבא לא מגיעה כמו שצריך ובכלל לא לוקח בשבתות, מה אני עושה?. הילד כועס אחכ אומר אוהב ולמה לא לוקח? מה אני עושה?. לפעמים מצלצלת ואומרת תסביר אתה לילד, אשמח לעזרה בנושא,

שלום,
בני הבכור בן 10 מאז ומתמיד היה ילד רגיש ופחדן. לאחרונה אני מרגישה שהמצב קצת החמיר. הוא מפחד מכל כך הרבה דברים וזה מעסיק אותו במהלך היום ובמיוחד לפני שהולך לישון. הוא למשל שמע על מישהו שנותח או צפה בסרט שבו ילד נדרס או שאפילו ראה בתכנית טלויזיה שמישהו התעלף וזה מלחיץ אותו. הוא לא מפסיק לחשוב ולדבר על זה. לצערי, הוא נחשף לעיתים לחדשות בבתים אחרים או שומע מחברים אך גם אני לא מתאמצת להסתיר את המציאות מכיוון שנראה לי שהוא אמור לדעת להתמודד איתה. יחד עם זאת, יש לי תחושה שזה קצת משתלט עליו, בעיקר בזמן האחרון. בחודשיים האחרונים קיבלתי 3 -4 פעמים טלפון מביהס / הקייטנה שאבוא לקחת אותו כי הוא " לא מרגיש טוב" ואחכ סיפר לי כי זה מכיוון שסיפרו לו משהו מפחיד. בלילה הוא מתקשה להירדם לבד ומבקש שנשב לידו עד שיירדם.
במקביל שמנו לב בעלי ואני שהוא מידי פעם מנער את האצבעות שלו. לא יודעת אם זה קשור האחד לשני אבל כל העניין הזה מטריד אותי.
חשוב לציין שפרט לכך הוא מתנהל כרגיל. נפגש הרבה עם חברים, ילד מאוד מוערך עי צוות המורים ומגיע להישגים גבוהים מאוד. הוא אינו חושש לספר לי דבר (כך לפחות אני חושבת).
אשמח לתגובה

בוקר טוב,
בתי מעיין היתה בוכה כל בוקר והיה קשה לה מאוד להפרד ממני (האם וגם מהאב).
וזה המשיך כל השנה עד לרגע האחרון של הגן 1.7.15.
בכל בוקר הייתי לוקח את מעיין יחד עם האח הגדול לגן שלו על מנת לעזור לה להכיר את הגננות ואת החברים לקראת השנה הבאה לטרום חובה.
בשיבוץ רשמתי את הגן של בני (גן הדרים)
עכשיו קיבלתי את השיבוץ ומעיין לא התקבלה לגן הדרים.
התקבלה לגן שבו הגננת יצאה לחופשת לידה ותחזור רק באוקטובר/נובמבר
מעיין לא מאובחנת אבל אני יודעת שהיא ילדה חסרת ביטחון .
שאלתי אם זה ישפיע עליה וזה יוריד לה את הביטחון עוד יותר במיוחד שהחברים שלה הכי טובים לא יהיו איתה ולא דמויות מוכרות?

הבן שלי הוא בן שנה וכמה ימים בדיוק הוא נמצא בגן מאז שהיה בן 9חודשים. בחודשים האחרונים הוא נהיה מאוד תלוי בגננת שלו, עד כדי כך שהוא מסרב ללכת עם גננות אחרות כשרוצים להחליף אותה ובוכה כשהיא משחקת עם אחרים ועוזבת איתו, הוא משחק רק כשהיא בסביבה , הוא מחשק הרבה אבל כשהיא לא בסביבה הוא מחפש אותה. מה שמוזר זה שבבית הוא לכ כך הוא בן יחיד וראשון במשפחה והוא מקנא כשמישהו מהמשפחה מחזיק ילד אחר אבל לא מפחד לרוץ לבד או לשחק לבד ואנחנו גם לא משאירים אות ולבד בכלל במיוחד עכשיו כשהוא הולך אם אני רוצה ללכת לחדר אחר הוא רודף אחריי.

האם זה אמור להדאיג אותי? מבחינת התפתחות הוא מעל גילו הוא מאוד מבין ואפילו אומר מספר מילים שאפשר להבינם, אבל עניין התלות בגננת מדאיג אותי.

או שזה נורמלי בגילו?

שלום, בני בן שנה ו-8 חודשים.ה תנהגותו התדרדרה באופן דרסטי- הוא צורח, מרביץ ומטיח ראש ברצפה מכל דבר קטן שנעשה אחרת ממה שהוא רוצה (כמו לדוגמא שמורידים לו נעליים כשהוא לא רוצה). אני משתדלת לא להפגין עצבנות. עוצרת אותו, מחזיקה ומסבירה שזה אסור. במקרים נדירים מבקשת להירגע בחדר אחר (הדבר היחיד שהוא נשמע לי). הוא הפסיק לאכול בכסא שלו ובכלל, ההרדמה שלו אורכת שלוש שעות ולפעמים הוא מתעורר בלילה (עד עכשיו היה נרדם לבד תוך מס דקות ללא בעיה). הפסקנו כמעט לצאת לגן משחקים כי זה הפך לבלתי אפשרי. כל תנועה לא נכונה שלי יכולה להביא לפיצוץ חמור מצידו, הצרחות יכולות להימשך גם 50 דקות ויותר. כך זה גם עם האבא וגם הסבא ששומר עליו. בגן-מאידך-אומרים שהוא בסדר גמור ומתנהג יפה מאוד. אני עצמי ראיתי אותו אוכל שם על כסא מול שולחן ומשחק ברוגע עם ילדים אחרים.
לציין- הוא היה חולה לאחרונה במחלת הנשיקה, עבר יחסית בקלות. לאחר מכן עשינו בדיקות דם שגילו רמת ברזל נמוכה, והוא אכן עייף, אבל שום דבר מיוחד חוץ מזה.
האם יכול להיות שאנחנו כמשפחה שידרנו בטעות מסר שהתנהגות כזו מקובלת עלינו בעוד שהגננות שלו הצליחו לשמור על הגבול? או שיכול להיות שמשהו פיזי מפריע לו? מה אפשר לעשות כעת?