פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

הי. בני הוא בן 3.5. בחצי שנה האחרונה שמתי לב שהוא מתחבר בעיקר עם בנות ואומר לי שאינו אוהב בנים (גם כי הם מרביצים לו מדי פעם אבל לא רק). הוא אוהב ללבוש שמלות או תחפושות שיש בהם שמלות או חצאיות ואומר על עצמו שהוא מלכה וילדה (לא הרבה אבל מספיק כדי שאשים לזה לב). בנוסף, יש לו תנועות גוף עדינות יותר ואפילו נשיות. הוא רוקד מאד יפה ותנועות הגוף הן נשיות.... מצד שני, הוא כן מרביץ, משחק עם אחיו הגדול, ויש לו לא מעט אגרסיביות. האם עליי להיות מודאגת? לעשות משהו? ומתי אם כן סימנים כאלו אמורים להדאיג? (בהקשר של הפרעת מיניות מגדרית). תודה

שלום,
בני בן ה5 שהיה תמיד חייכן ושמח ומאוד רגוע הפך בחודש האחרון לילד חסר מנוחה, בוכה ומתעקש על כל דבר, במקביל החלו טיקים- כמו שיעול שקט ורעד קל בגוף, היינו אצל הנוירולוגית שבדקה אותו ואמרה שהכל נראה בסדר, שהטיקים נובעים מאיזה שהיא חרדה או פחד ממשהו שקרה, אנחנו מדברים איתו ומנסים להבין מה קרה, ומה אפשר לעשות כדי להרגיע אותו, מה עושים??? אני מאוד מודאגת!

ביתי בת ה6 מאוד מתוקה אחות גדולה לבת שנתיים
מה שקורה שלפני כמה ימים הבנתי שהקשר דלי איתה לא חזק כלומר היא לא מגיעה ומספרת לי כל דבר
אם אני שואלת אני מקבלת תשובות קלות
אני תמיד מספרת לה כל היום שלי או מה התיכונים שלנו כמשפחה אני תמיד מחבקת ומנשקת אותה והיא מקבלת מיני המון חום ואהבה
יצא לדוגמא ששאלתי אותה על הגן והיא סיפרה לי משהו לא נעים מלפני יומים שמשהי משחה לה את השער וכאב לה מאוד ואפילו בכתה ועוד דברים שאני מגלה אחרי ימים ושבועות
נפגעתי מזה שהיא לא רצה לספר לי אני מאוד רוצה שהקשר שלנו היה מעולה ושאפילו תרגיש שאני יכולה להיות עוזן קשבת כחברה
אשמח למענה תודה רינת

שלום,
בני כעת בגן חובה. מזה שנה וחצי אנו חווים עימו התפרצויות זעם אלימות כאשר לא מקבל מה שרוצה או כאשר מתבקש לעשות משהו ו"לא בא לו".
בהתחלה זה היה קורה רק בגן והיו תקופות טובות ורעות לסירוגין.
כיום הוא מתפרץ כמעט כל יום ואף מס' פעמים ביום.
התחילו קשיי התנהגות גם בבית בנוסף לגן (יותר קשה לו לקבל את סמכותנו - שפעם לא היתה בעיה כזו)
אנו מלווים ע"י השירות הפסיכולוגי החינוכי. בנוסף הוא היה במס' מפגשים עם פסיכולוג של קופת החולים וטרם הצלחנו לסייע לו.
אין לבני בעיות קשב וריכוז ולא קיבלנו שום אבחנה שיש משהו "בולט לעין".
היינו אצל נוירולוג ילדים ששללל כל בעיה "פיוזיולוגית/בלתי נשלטת". מבחינתו הבעיה הינה התנהגותית בלבד.
הוא ציין שבמקרה קיצון ניתן לתת לו רספידל, אבל הדגיש שהוא לא ממליץ על כך במקרה הזה (טען שיגרום לילד להיות "OUT").

מקריאה באינטרנט התיאור הכי מדויק להתנהגות של בני הוא ODD.
במידה ואכן כך, מהו הטיפול המומלץ? האם לגשת לפסיכיאטר?
כמו כן, קראתי שפוספוטידיל סרין ואומגה 3 יכולים לעזור (נמצא בשוק כמוצר שנקרא ZOOM) האם אכן יעיל ? האם יש טיפול לא תרופתי אחר יעיל?

שלום,
בני בן ה5 שהיה תמיד חייכן ושמח ומאוד רגוע הפך בחודש האחרון לילד חסר מנוחה, בוכה ומתעקש על כל דבר, במקביל החלו טיקים- כמו שיעול שקט ורעד קל בגוף, היינו אצל הנאורולוגית שבדקה אותו ואמרה שהכל נראה בסדר, שהטיקים נובעים מאיזה שהיא חרדה או פחד ממשהו שקרה, אנחנו מדברים איתו ומנסים להבין מה קרה, ומה אפשר לעשות כדי להרגיע אותו, מה עושים??? אני מאוד מודאגת!

שלום, הילד שלי בן 11 התחיל להקפיד בחודשים האחרונים על תזונה בריאה. הייתי מסבירה כל הזמן על חשיבות התזונה אך אני חוששת שהוא קצת הקצין בנושא . הוא אפילו לא מוכן לשבת ליד ילדים שאוכלים ממתקים, לא אוהב ימי הולדת כי יש ממתקים האם אני צריכה לדאוג??

שלום לכם :)
יש כמה דברים שמאוד מציקים לי, ואני מאוד מתקשה להתמודד איתם. אנסה לסדר את זה בכמה שאלות.
יש לי תאומים, בן ובת, בני שנתיים ותשע.
יש ביניהם הרבה חיכוכים שנראים לי מאוד טריוויאליים לשני ילדים באותו הגיל (שמבלים את כל היום ביחד. גם בגן. אין לי אפשרות אחרת). מצד שני אני מנסה לחשוב איך לכוון אותם להסתדר טוב יותר. הם משחקים ביחד, אך מאוד מתחרים על תשומת לב.
שניהם עדיין עם מוצץ, בעיקר הבן, והוא רוצה ללכת איתו לכל מקום. אני מדברת איתו על כך שהמוצץ יהיה רק לבית, אך הוא לא רוצה. בכל פעם שהוא מקבל מכה או נעלב ממשהו הוא מבקש את המוצץ לנחמה. אני רוצה להכין אותו לגמילה, אבל לא יודעת איך. המוצץ הוא עניין מאוד גדול. שניהם מתעוררים באמצע הלילה בוכים כי לא מוצאים את המוצץ. בגיל שלוש זה כבר לא אמור להיות כך. מה אני עושה עם זה? זה ממש מטריד אותי.
פעמים רבות הם מבקשים דברים ב'התבכיינות', ולמרות שאני חוזרת על כך שיבקשו בצורה 'רגילה', הם ממשיכים לבקש בנימה כזו. כמו כן, כל מכה קטנה שהם מקבלים או משהו שלא הולך להם בדיוק כמו שרצו, הופך להיות דרמה גדולה.
ההרגשה הכללית שלי היא שהם לא מקשיבים לי. אני לא אדם אסרטיבי וזה לא בא לי באופן טבעי. אשמח לכמה עצות כדי לחזק את הסמכות ההורית שלי. עצות כלליות שיכולות לעזור לי לגרום להם להבין שאמא (ואבא - כי גם איתו זה אותו הדבר) מחליטים ויודעים מה טוב לילדים שלהם.
אני לא רוצה שבכל יום נצטרך לריב עם הבת שלי על כך שהיא רוצה שמלה לגן, או שפתאום בא לה להחליף את הבגדים למשהו אחר, או עם הבן שלי על הטלויזיה, כי הוא רוצה לראות כל הזמן ואנחנו לא מסכימים. דברים מהסוג הזה שנשמעים מאוד קטנים אבל מצטברים לתסכול אחד גדול.
כל דבר צריך לבקש מהם כמה וכמה פעמים, ובסוף אנחנו מוצאים את עצמנו מאיימים ב'אין זה ולא יהיה לכם זה' ורק אז הם נעתרים. זה יכול להיות אחרת... כי קלף האיומים איננו קלף שמחזיק לאורך זמן, אני יודעת. רק לא יודעת איך לעשות את זה.
תודה מראש,
ירדן

שלום,
רציתי לדעת מה לעשות עם ילד בן שפתאום הפסיק לרצות ללכת לימי הולדת בביתם של הילדים
אך להתמודד להשכנע לא לשכנע ???
תודה

ביתי בת 5.9 והוחלט שתישאר שנה נוספת בגן חובה בגלל שאינה מספיק בשלה רגשית לכיתה א (מרבה להפגע ומאוד עדינה).
אנו ההורים קצת לחוצים כי אינה מגלה כל עניין ללימוד כמו אותיות, מספרים , חוברות עבודה וכו. אני יודע שזה לא נכון להשוות אבל בגילה אחיה ידע כבר לקרוא.
מה עושים? האם נדרש בררור מקצועי / אבחון?
אודה לתשובתכם.

אני אמא לשלושה. הגדולה בת 11, האמצעי בן 9, הקטן בן 6.
שאלתי היא לגבי הבן האמצעי, הוא מתחבר עם ילד שאינו מוצא חן בעיני, השפעתו לא טובה על בני, הוא ילד שמקלל ולא מכין שיעורים ועוד. מה עלי לעשות כדי להרחיק את בני מילד זה? אמרתי לו במפורש שאני לא אוהבת את הילד הזה ושיתרחק ממנו וזה לא עוזר. הילד נמצא באותה כיתה של בני לצערי, והם גם באותו חוג. דבר נוסף אמרתי לבני שאני לא מוכנה שאחרי בית הספר ישאר ברחוב, אלא יגיע ישר הביתה. בני לא מקשיב, וגם אחרי דיבורים והזכרות רבות, הוא מגיע אחרי שעה בערך הביתה. גם אחרי שנתתי לו עונש על כך שלא חזר ישר הביתה, הוא עדיין מסתובב לו אחר בית הספר ולא מגיע ישר לביתו. אודה להצעתכם איך לגרום לבני להקשיב לי? האם להחמיר בעונשים לאחר כל אי הקשבה של בני לבקשותיי?

שלום רב
אני אם ל-3: בן 11, בת 15 ובת 5.
בני בן ה-11 ילד רגיש, פיקח ויצירתי. תלמיד טוב עם ציונים טובים, פרט לקושי נקודתי במתמטיקה.
בשנה האחרונה אני מרגישה שהילד סובל. יש לו קושי בניהול דחפים, הוא נורא מתעצבן כאשר לא מצליח במשהו, יש לו סף תסכול נמוך, הוא נמנע ממשימות קטנות כגון לקבוע עם חבר מפגש או לתקן מבחן בחשבון או לעשות לבד שיעורי בית. תפיסת המסוגלות העצמית שלו נמוכה והדימוי העצמי שלו נמוך. יש לציין כי הוא יודע להעסיק את עצמו יפה אך כשהוא משתעמם כל סביבת הבית יודעת מזה...
הוא ילד חברותי אך לא קל לו במצבים חברתיים. הוא לא מהמקובלים בכתה אך לא ילד דחוי. כשבאים אליו חברים הוא משחק איתם אך לא תמיד יודע איך להתנהג איתם ומשתעמם מהם די מהר.
הוא מתעצבן בקלות ויש לו לעיתים התפרצויות זעם, בבית ובבית הספר. בביה"ס זה קרה לו פעמיים ובעקבות זאת המחנכת קראה לי לשיחה עם היועצת. היא ממש נבהלה. לדבריה הבן שלי מקסים ותלמיד טוב אך התפרצות כזו שבאה ללא טריגר מסוים מאד מדאיגה. גם המחנכת חושבת שהילד סובל. היועצת המליצה לקחת אותו לטיפול פסיכולוגי.
יש לציין כי התחלנו בטיפול עם פסיכולוגית בקיץ האחרון בעקבות התפרצות שהיתה בשנה שעברה אך הרגשנו שאין התקדמות והזמן מתבזבז לכולנו והטיפול הופסק על ידינו.
בקיצור, כעת צעד לפני גיל ההתבגרות חשוב לי מאד לעזור לו ולחזק את בטחונו.
חברה שלי שהיא פסיכולוגית המליצה על אבחון של SCD -הפרעות תקשורת ורק לאחר מכן פגישה עם פסיכולוגית שתנתח את הנתונים.
אינני בטוחה האם נכון לאבחן ואז להיפגש, אינני רוצה שיגדירו אותו לפני שמדברים אתו. אני ממש בדילמה ומרגישה שאני חייבת לעזור לבן שלי.
אשמח לשמוע את המלצתכן לגבי אופי הטיפול .

בתודה ,
דנה

ביתי בת ה 5 וחצי אחות לאח בן שנתיים.ילדה מאוד מתוקה ומה שקורה איתה נראה שהיא חולמת כלומר אנחנו יכולים לקרוא לה מספר פעמים והיא אפילו לא שומעת
ממה שהיא אומרת שהיא עסוקה,או שעייפה כי לא ישנה מספיק שעות במשך הלילה
זה מתבטא כשאנחנו נוסעים ומדברים ורוצים לשאול את חוות הדעת שלה היא בכלל לא שומעת שקראנו בשמה
או שהיא משחקת ואני מנסה לבקש מימנה לא להוציא את כל המשחקים היא בכלל לא שומעת שאני קוראת לה וזה ממש קורה לה המון ובהרבה מצבים
מה עלי לעשות כדי לדעת שהיא בסדר ?כי זה מלחיץ קצת

אני אב גרוש (בהסדר של משמורת משותפת), נשוי בשנית כשנתיים. את אשתי הנוכחית הכרתי כשנתיים לאחר גירושי מאם בתי, היום בת 10. מספר חודשים לאחר שהכרנו, כשהקשר הפך משמעותי, גרושתי החלה להסיט את בתי נגדנו (הבת ציינה במספר הזדמנויות "אמא אמרה ש..."), הסטה שהתעצמה והפכה אינטנסיבית לאחר שנשאתי את בת זוגתי לאשה. המצב הפך קשה מנשוא. בתי נוהגת כלפי בחוצפה, מתעלמת מבקשותיי, מתעלמת משיחות הטלפון שלי כשהיא אצל אמה או עונה בחוסר סבלנות וממהרת לסיים את השיחה ומתנכרת לאשתי בכל מובן.
אציין שהמצב שהיה שונה בתכלית טרם החלו ההסטות.
עוד אציין, שאשתי ואני נוהגים כלפיה תמיד בסלחנות והבנה על אף המצב. יחד עם זאת, האווירה בבית קשה והאופן בו בתי נוהגת כלפינו יוצרת מתח רב במערכת הזוגית שלנו.
לשאלתי - כיצד עלינו לנהוג במצבים בהם בתי נוהגת בניכור ומרדנות?
האם להציב לה גבולות ברורים ולהתעקש על יחס מכבד?
האם התעקשות על כללי עשה ואל תעשה בביתנו, עלולים להעצים את הקונפליקט?
תודה!

היי, אני אמא לילד כמעט בן 4.. מאז ומתמיד אוהב נסיכות ובובות יודע שהוא בן ויודע גם ״שאלה משחקים של בת..״ בגן אוהב ללכת לפינת תחפושות ולשים חצאית. מצד אחד בא לי שיהיה מי שהוא ושיחק עם מה שבא לו! מצד שני אני לא באמת יודעת איך להתנהג איתו יש לו אח בן 5 שמת על כדורגל ויש לו דמות אב דומיננטית בבית
מה לעשות אני ממש אובדת עצות
אני יודעת שאם הוא הומו הוא נולד ככה פשוט אנחנו גרים במקום קטן עם קהילה קטנה שכל פעם מישהו בא ומעיר לי על מה שהבן שלי אוהב..
ממש צריכה עזרה באיך להתנהג..

תודה!

שלום
בני בן 3 וחצי ,גמול מטיטול מגיל שנתיים.
לפני כ5 ימים בני סבל מעצירות מה שגרם לקושי בעשיית הצואה.
היציאה היתה כל כך קשה וכואבת ממש כמו לידה. ממש טראומתי עבורו.
היציאה היתה מלווה בבכי ובצעקות ולאחר עזרה ממני הצליח להשתחרר. מאז אותו יום לני יש פחד לעשות קקי (אציין שלא מוכן בכלל לעשות) הוא מתאפק וגורם לעצמו לסבל. בוכה שכואבת לו הבטן ולא מוכן לעשות את הקקי בשום צורה.
אתמול הלכנו לרופא שנתן לנו נורמלקס וכמו כן חומר לריכוך פי הטבעת..אך עדיין הילד מפחד וסובל נורא.
ניסיתי להושיבו בכח על האסלה תוך כדי קריאת סיפורים אך ללא הואיל
איך עליי להתמודד עם הבעיה?אני ממש מיואשת וכואבת..
תודה מראש