פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

הי אלמונית,

סיפרת שבנך סובל מקשיים מוטוריים ורגשיים. האם הוא מטופל אצל מרפאת בעיסוק ואצל פסיכולוגית?

לגבי הפחדים, כדאי לשאול אותו מה יכול לעזור לו להרגע ולהחליט ביחד על משהו שמקובל עליכם ההורים. למשל, חיבוק מכם, לישון עם צעצוע וכן הלאה.

לגבי החבר, אני לא חושבת שכדאי להפריד ביניהם, אך אולי אפשר לדבר עם שניהם, לומר להם שחשוב לך שהם יעשו גם פעילויות אחרות חוץ מהמחשב ולקבוע איתם שלפני המחשב משחקים משחק אחד שאינו במחשב ואז את תאפשרי מחשב או טלויזיה.

שכחתי לציין שבפעמים שהוא נתפס גונב וידוע לנו מהיכן לקח את הדברים הוא נאלץ להחזיר ולהתנצל

הי אילנית,

ראשית, כדאי שבנך ידע שיש עליו מעתה השגחה רבה יותר. למשל, אפשר להחליט שהגננת תבדוק את תיקו לפני שהוא יוצא הביתה ואם יש שם דברים שאינם שייכים לו יהיה עליו להחזירם.

שנית, האם הוא מטופל בעקבות הפרעת הקשב והריכוז? טיפול יכול להיות תרופתי, רגשי או גם וגם. חשוב מאוד לטפל כיוון שלעיתים הפרעת קשב שאינה מטופלת עלולה להוביל להתנהגויות שאינן מסתגלות.

היי שרון
לדעתי את התחלת להתנהל נכון, את משקפת לו את המצב, את ממללת לו מה הוא מרגיש, ואת אפילו מציע לו להירגע. אני אישית לא אוהבת את המושג "עונש", או "תחשוב על מה שאתה עושה". בדרך כלל הילד בזמן הזה חושב כמה לא אוהבים אותו, הוא עצוב ואף אחד לא איתו, ובכלל לא טוב לו. אישית הייתי ממליצה לך להגיד שאתה נרגע בחדר בלי העיניין של "לחשוב" (הרי הוא לא באמת חושב)
בשלב הראשון אנו עושים הכנה מראש. (כן שיחה קצרה בנושא) כאשר אתה כועס אתה יכול לפנות אלי, אני כאן תמיד יעזור לך להירגע.
אם הילד ניגש עם בעיה, אנו מתפנים עליו מיד, מקשיבים לו - הקשבה מלאה, (ללא טלפון חכם ביד). מציעים לו אלטרנטיבות לתסכול. למשל "אפשר את החטיף אחרי הצהרים" / "אני יכולה לרכוש לך את החטיף הזה מחר אחרי העבודה." ללא שימוש במילה לא- רק אפשריות שכן אפשר. רצוי להציע גג 3 אפשריות. אני אישית ממליצה על 2.
*** זכרו תציעו פתרונות ולא תכתבו פתרונות.
כאשר הילד מתפרץ מאותם דברים שכבר המללנו, וכבר הצענו פתרונות. ילד בחר לא לגשת אלכם (כן הוא כבר יודע שזה מה שהוא צריך לעשות). הוא עכשיו שוב בהתפרצות על אותו נושא. כאן אני מציעה פתרון נהדר, חדר הירגעות.
חדר הירגעות יכול להיות כל חלל בבית שאתם תבחרו, כורסא בסלון, חדר של הילד, חדר משחקים. כל מה שמתאים לכם.
***חדר הירגעות הוא לא עונש- הוא כלי שעוזר ומלמד את הילד להירגע.
***במשך כל הזמן זכרו, אנו לא כועסים ולא צועקים על הילד, הוא לא אשם. הוא פשוט עוד לא למד איך להירגע בצורה נכונה.
אך משתמשים נכון בחדר הירגעות:
שלב ראשון: תמיד לפני שעושים שינוי מדברים עם הילד, מסבירים לו מה הולך לקרות. (כמובן לא ברגע של התפרצות הכעס, אלה בכל רגע שאתם מבינים שהילד רגוע ויש הקשבה).
שלב שני : כאשר הילד נמצא בהתקף זעם, אנו מרימים אותו, (ילדים בוגרים אנו מובילים מהיד – הרי הם לא ממש רוצים לשתף פעולה כרגע).
בשבוע / שבוע וחצי הראשונים, אנו נכנסים עם הילד ביחד לחדר, הילד יכול לעשות מה שהוא רוצה בחדר המטרה שהוא יירגע. אם הוא מתחיל לשחק זה נהדר הוא נרגע.
(אתם לא מאפשרים לילד להתנהג באלימות. באלימות ישר עושים חיבוק דוב). אנחנו רק יושבים שם וממתינים. בפעמים הראשונות הילד לא מבין מה עושה ההורה, הוא ינסה למשך בחולצה, לזרוק חפץ לצעוק חזק. במצבים כאלה כל מה שאתה אומרים, זה אני יהיה כאן עד שתירגע. (אם הילד מטפס אליכם על מנת לקבל חיבוק, תנו לו חיבוק, אל תגידו לא. הוא זקוק לזה. אבל בשום אופן אל תתחילו לשחק או לנהל שיחות, זה לא זמן איכות או שעת הסבר).
תגידו לו שברגע שהוא ירגוע , אפשר יהיה לצאת מהחדר ולחזור לשחק בסלון. בפעמים הראשונות זה יכול לקחת המון זמן (תלוי גיל הילד). מפעם לפעם הזמן יתקצר.
שלב שלישי: אחרי שאתם רואים ומבינים שהילד הבין את הרעיון (הוא בחדר עד שהוא נרגע).
המשך בתגובה...
הורים טובים

לבד
כל פעם שהוא מתנהג בצורה שלא מקובלת על חוקי הבית הוא ילך לחדר להירגע.
שלב רביעי: בשלב זה אתם רואים את הילד מתחיל את ההתפרצות, כאן אתם אומרים לו חמוד גש לחדר להירגע (ללא כעס). הילד כמובן לא אליך ישר – הוא נורא כועס עכשיו, אז אתם מובילים אותו לחדר ללא מילים, הוא יוצא ואתם מחזירים. גם זה שלב שיכול לקחת כמה ימים (תלוי בילד) עד שהילד יבין שאין טעם לצאת, תמיד יחזירו אותו.
מניסיון אישי אני אומרת שזה פתרון נהדר, אני אישית לא אוהבת את הגישה של "שב בצד ותחשוב" כל מה שהם חושבים זה על זה שאמא שלהם רעה... או בגישה של לשבת בצד דקה לכל שנת גיל. כי לא כל ילד בין שלוש נרגע ב3 דקות.
הילד מבין היטב שלא מדובר כאן בעונש, הוא יכול לצאת מהחדר מתי שהוא רק ירצה ברגע שהוא נרגע, הוא מבין שהיציאה מהחדר תלויה רק בו.
בהצלחה

שני- הורים טובים

הי,
תודה על התשובה המאוד מפורטת - אנחנו בהחלט נאמץ את המונחים הללו ואת הדרך הזו.
שאלה קצרה נוספת - במכלול שינויי ההתנהגות שעוברים על הקטנצ'יק, התחיל גם קטע שכשאנחנו באים לאסוף אותו מהגן (אנחנו או הסבים - זה לא באמת משנה מי כי הוא מתנהג כך לכולם), הוא לא מוכן להגיד שלום, לא חיבוק, לא נשיקה, לא כלום. הוא פשוט יושב ומתעלם וממשיך לעסוק בשלו. אני מאוד מבינה שהוא אוהב את הגן, כיף לו בפעילות שהוא עוסק בה ולכן הוא לא רוצה לעזוב, אבל אני לא מבינה למה הוא לא מסוגל להגיד שלום. כאילו הוא כל הזמן כועס ובאמת שאנחנו לא מבינים למה כיוון שכשאנחנו באים לאסוף אותו מהגן אנחנו עושים את זה בהכי שמחה והתלהבות.
זה קורה בסיטואציה נוספת בבית, רק כלפיי, כשאני מגיעה מהעבודה בשעה מאוחרת לפני שהוא הולך לישון (קורה פעם אחת בשבוע), הוא לא מוכן להגיד לי שלום או לדבר איתי ורוצה רק את אותו מישהו שהיה איתו כל אחה"צ (בדרך כלל הסבתא). אני מניחה שזה נובע מאיזשהו כעס על כך שלא הייתי איתו במהלך אחה"צ, אבל אני לא כ"כ יודעת איך להתמודד עם זה. האם להתעלם? האם לשבת ולהסביר לו כל פעם מחדש שיום אחד בשבוע אמא צריכה לעבוד עד מאוחר?
נשמח לשמוע עצות לגבי שתי הסיטואציות הללו...

תודה רבה!

היי דבר ראשון זה נהדר שהוא מרגיש בטוח בגן....וזה גם בסדר שהוא לא רץ להגיד שלום. לדעתי אתם צריכים להכניס סדר יום קבוע. אני ממליצה לדבר איתו ולהסביר לו מה הולך להיות כך יום, כך הוא לא יהיה מופתע לראות את הסבתא, או אותך כאשר אתם אוספים אותו. הוא יצפה לזה.
יום לפני שאת יודעת שלמחרת את תחזרי מאוחר תזכירי לו. (חשוב להתייחס לנקודת מבט של הילד....) זאת אומרת במקום להגיד לו אני צריכה לעבוד עד מאוחר ואתה תהיה עם סבתא... תציגי את הדברים אחרת... מחר איזה כיף לך אתה הולך לשחק עם סבתא ב.... ואמא תגיע אחרי ארוחת ערב... (זה כולל גם הכנה מראש, וגם איזה כיף עם סבתא במקום מחר אמא צריכה לעבוד אין בררה אתה עם סבתא).
בהצלחה
הורים טובים בפייסבוק.

הרצאה של ד״ר בר יוסף , נוירולוג ילדים, ב-Medikids, הרצליה פיתוח. 6334*

הי שרון,

לדעתי כדאי לבחור במה לטפל. אם הוא רק צועק כאשר אומרים לו לא, ניתן להגיד שאתם מבינים שהוא כועס אך שבבית שלכם מדברים ולא צועקים. כדאי להתייחס בעיקר אם זורק חפצים או מכה ואז כדאי לעשות הפסקה בחדרו אך להיות לידו ולא להשאירו לבד.

הי,

מומלץ לפנות בדחיפות לטיפול מלווה בהדרכת הורים אצל פסיכולוג ילדים.

הי מאיה,

רשמת שניסיתם הכול - למה הכוונה? מה ניסיתם?

כדאי לתת לה פעילויות מרגיעות חלופיות - למשל למעוך בצק, לשחק עם שרשרת חרוזים וכו'.

ראשית, אני מציעה לפנות לרופא הילדים, לבדוק אם ישנה דרך רפואית להתגבר על כך.

שנית, כדאי לשוחח איתו על מה הוא מרגיש לפני שהולך לחוג או לחבר ובעיקר לבדוק איתו ממה הוא חושש. זאת כי בהתרגשות יש מרכיב של חרדה, שנשמע שגורם להקאות. אם ישתף, כדאי להקשיב לו, לתת תוקף ולגיטימציה לרגשותיו ולנסות לעזור לו לפתור את הבעיה.

בסביבות גיל שנתיים הילד מבין שהוא ישות נפרדת, יש לו רצונות שונים מרצון האם/ האב. בשלב זה אם הורה אחד נמצא משמעותית יותר עם פעוט, הפעוט באופן טבעי ירצה להיות איתו.

מה שצריך לעשות זה שכאשר נכנס הורה שנמצא עם הפעוט פחות יבלה איתו זמן איכות אמיתי של משחק, סיפור או כל פעילות משותפת.

אם הזמן, בחירת ההורה המועדף מקבלת תפנית נוספת בנוייה על אישיות דומה: תכונות אופי, טמפרמנט, תחומי עניין ועוד...
או לחליפין, הילד למד שהורה אחד קל יותר לתפעול מאשר השני. כך הבחירה תהיה פחות על קווי אופי והיא נובעת מתחושת המסוגלות שעצמית של הילד, תראה אך אני מפעיל אותו, ומצליח!.

אנחנו המבוגרים מבינים באמת שזה לא עניין של האהבה, אלה עניין של מסוגלות ושייכות וקווי דמיון, אבל עדיין הרבה מאוד הורים נעלבים מתגובה כזאת של הילד. כלל שאנו מראים לילד שזה אכן משפיע עלינו כך אנו מגבירים את תדירות חזרת המשפט "אני לא אוהב אותך".

5 תגובות שכדאי להימנע מהם:

כעס- "אתה לא רוצה אותי, טוב לך לאמא שלך"!!!
עלבון- "זה ממש לא נעים לי שאתה לא רוצה אותי, ואתה רוצה רק את אמא".
שוחד- "בואי עם אבא, אני אתן לך הפתעה".
התחשבנות- "אתה לא רוצה לשחק איתי, לא צריך אני לא רוצה לשחק איתך".
קביעות- "הילד לא רוצה ללכת איתי, הוא רוצה רק ללכת איתך". (אמירה ליד הילד).

כל תגובה כזאת רק תגביר את תדירות התגובה שאנו רוצים למנוע.

אז מה עושים כאשר הם אומרים לנו שהם לא אוהבים אותנו...

1. הימנעו שאלת שאלות מיותרות- "מי אתה רוצה שיקח אותך לשחק בפארק?" אין סיבה לתת כאן בחירה לילד (כאשר יש בעיה של "אהבה"), כאן זה בדיוק הזמן לקבל החלטה.
2. תמנעו מהמשט "היא ילדה של אמא". היא הפכה לילדה של אמא כי היא שומעת את זה לא מעט. בינינו היא לא ילדה של אמא היא הילדה של ההורים שלה!.
3. לא צריך להיחלץ – כאשר אתם שומעים את המשפט לראשונה, תגיבו בנועם
פעם אחת בלבד, אמא אוהבת את כל בני המשפחה. וזהו.
4. רווח הפסד- הימנו לתחושת רווח והפסד- אם תלך עם אבא הוא יקנה לך גלידה. במקום תגידו "מי שרוצה גלידה הולך עם אבא למכולת".
5. תבנו סדר יום /שבוע, שלילד יהיה זמן איכות עם כל בני הבית. (גם עם זה משחק רק של 10 דקות).
6. זה לא קשור לכישורי ההורות שלכם, ילדים מגיבים למה שמתרחש כל הזמן, כך הם בוחנים את הגבולות המסוגלות שלהם. זה התפקיד שלהם. התפקיד שלנו להבין שזה רק בדיקה שיגרתית.

בהצלחה הורים טובים בפייסבוק

הי ליזה,

נשמע שבנך מתגעגע לאביו שכן אינו רואה אותו הרבה ולכן כאשר האב כבר נמצא הוא מעדיף להיות איתו. האמירות שלו שהוא אוהב יותר את אביו - לדעתי אל תתייחסי אליהן פשוטו כמשמעותו. אני מאמינה שהוא מעוניין לבדוק גבולות, גם על ידי כך שמרביץ וגם על ידי כך שאומר לך את האמירות האלה - וזאת על מנת לבחון את תגובתך.

אני מציעה לא להתרגש מהאמירות הללו ולא להראות לבנך שזה משפיע עלייך. לגבי המכות - חשוב להציב לו גבול ברור בעניין. תוכלי לומר לו שאת לא מוכנה לקבל ממנו מכות ובכל פעם שירביץ את תתרחקי ממנו ולא תשחקי איתו ואז כשזה קורה התרחקי ולכי לחדר אחר.

בהצלחה!

כאשר מדובר בפחדים "מחרדה " בגלל מקרה עבר... אנו לא לוחצים ועושים הכל במינון נמוך... בשלב ראשון מדברים למה כן למה לא... שואלים מה מפחיד יותר מה פחות?...

בשלב השני אולי האב ירכיב אותו באופניים הגדולות שלו... אפשר גם סתם שישחק עם האופניים בסלון (לתת לו תחושת ביטחון)
אפשר ללכת לרכוש ביחד מגנים "מגניבים" להסביר כמובן, עכשיו זה בטוח ליפול כי המגינים שומרים עליו.

הכל הכל בשאלת המון שאלות, ללא לחץ או כעס....זה לוקח זמן אבל אם עושים את זה נכון הוא ישתחרר

בהצלחה
שני "הורים טובים" בפייסבוק.

כדאי לשוחח איתו ולראותמה יכול להקל על הפחד שלו. המסר צריך להיות לדעתי: אנחנו מבינים שזה מפחיד אחרי מה שעברת, אבל לא צריך להימנע מללמוד לרכב בגלל הנפילה.

כדאי לבדוק - אולי יעזור לו ללמוד עם מישהו שהוא מרגיש איתו נעים ונוח? אולי יעזור לו אם יבחר אופניים שנראים לו הכי בטוחים? אולי הוא יוכל להעלות בעצמו רעיונות למה יכול להרגיע אותו בלימודי האופניים.

לא מובן למה הורים ששאלו אחרי קיבלו תשובה לפניי?

הי לילי,

אם הכול בסדר כשאת איתו לבד, אני לא רואה סיבה לחשש. הרי ייתכן מאוד והוא פשוט מבטא את העובדה שהתגעגע לאביו וכשאביו כבר נמצא הוא מעוניין להיות איתו.

לגבי הבכי, זה נראה לי טבעי לגמרי, בעיקר לאור העובדה שאינו מדבר. ראשית, כדאי לבדוק מדוע אינו מדבר וכיצד ניתן לטפל בכך. כדאי לפנות לשם כך לרופאת הילדים שתיתן הפניה למכון להתפתחות הילד. לגבי מה לעשות כשבוכה - לחבק ולנחם.

הי קטי,

את מספרת שבנך עבר אבחון והאינטליגנציה שלו גבוהה. מהם ממצאי האבחון ביחס לחלק הרגשי? האם הומלץ לכם על דרכי טיפול עבורו?

נשמע שרצוי שאתם תלכו לייעוץ הורים ואת מספרת שהתחלתם. כיוון שאת רק בתחילת התהליך, כדאי לנסות ולראות מה יקרה ולא להתייאש כבר בהתחלה.

בהצלחה!

היי אילנה
מדובר בילד נבון שמבין עניין. אני מאמינה שניתן לספר לילדים על הכל (בצורה התואמת את גילם). את צריכה להסביר שלפעמים הגוף שלנו לא מרגיש טוב (לפעמים מרגישים כאב כמו כאב בטן, ולפעמים רואים את זה). אמא היא לא רופא הXXXX . כאשר לא מרגישים טוב ניגשים לרופא והוא מבין ועוזר לאמא לשמור על הבראיות.)
מכיוון שהרופא בדק והחליט שצריך להוציא את הבליטה הזאת כי היא לא נעימה ויכולה גם להפריע עם פעילות גופנים (כדורגל....). אנחנו אני אתה ואבא, נלך לבית חולים, שם ילבישו אותך בחלוק צבעוני וחמוד, ישימו לך מסכה כמו בפורים ואתה תישן, שינה מתוקה עם חלומות מדהימים, כאשר תתעורר יהיה לך פצע קטן.
וכך הלאה....
יכול להיות שהוא יגיד לא רוצה, תהיה מאוד אמפטית, תסבירו לו שאת מבינה שהוא לא רוצה כי הוא פוחד, חושש, ואולי זה לא נעים .. אבל כאן את האמא הבוגרת ובגלל שאת אוהבת אותו כל כך את חייבת לדאוג לו ולבריאות שלו, אפילו שהוא לא רוצה.... המון אמפתיה ושיקוף המצב
זאת דעתי, בהצלחה רפואה שלמה.

הי אילנה,

כדאי לשבת איתו ולהסביר לו שיש לו בקע שזה כמו פצע בגוף שצריך לסגור אותו. אפשר לומר שחשוב לסגור אותו כי לפעמים בקע כזה יכול להפריע לדם לזרום כמו שצריך באזור המפשעה. הסבירו לו שכדי לסגור את הבקע אתם תלכו איתו לבית החולים, הרופא יתן לו תרופה באמצעות מסכה שתגרום לו לישון, וככה בעצם הניתוח בכלל לא יכאב לו. אימרו לו שהדבר היחיד שאולי יהיה לא נעים הוא שהוא יצטרך לא לאכול כמה שעות לפני כן ושאחר כך הוא יצטרך לנוח כמה ימים בבית.

בהצלחה!

הי גילת,

אפשר לומר שיש אנשים שיש להם בני זוג בני המין השני ויש כאלה שיש להם בני זוג בני אותו המין. להסביר שלך היה בעל, אבא שלהן שהוא בן ועכשיו יש לך חברה שהיא בת. בשלב זה כדאי לפתוח את הדיון, להזמין אותן לשאול מה שירצו ולנסות ולענות על השאלות, בהתאם לגילן. כדאי גם להסביר שהקשר הזה לא יפגע בקשר שלך איתן או בקשר שלהן עם אביהן.

הי נורית,

ייתכן שמעבר הדירה משפיע וייתכן שאלו גורמים אחרים שלא ניתן לדעת אותם.

את דווקא מתארת מצב מעודד בו הקושי הוא רק בפרידה ואחר כך הוא מסתגל ואפילו נהנה. כך שאין מה לדאוג.

לגבי הפרידה עצמה, קבעי איתו מראש טקס פרידה קצר שיתנהל מעתה כל יום. למשל - נכנסים לגן, מושיבים אותו ליד אחת הגננות, מנשקים אותו 5 פעמים, נותנים חיבוק אומרים ביי והולכים. יש לעשות זאת בכל יום ומייד אחרי הטקס ללכת, גם אם הוא בוכה. חשוב גם להעביר לו את המסר שאתם בטוחים שיהיה לו נחמד בגן אחרי שתלכו ושאתם אוהבים את צוות הגן וסומכים עליהם.

הי יולי,

נשמע שכדאי שבנך יעבור אבחון שיבדוק את התפתחותו בכל התחומים. תוכלי לפנות למכון להתפתחות הילד לשם כך.

בהצלחה

הי ציקו,

ביתכם נמצאת בתחילתו של גיל ההתבגרות וכיום בני נוער חשופים הרבה יותר לתכנים שונים, וגם כאלה.

ראשית, כדאי לשוחח איתה ולשאול אותה מה דעתה על הסרטים האלה. מה הם גורמים לה להרגיש ולחשוב. נסו לשאול זאת באופן שאינו שיפוטי ולהקשיב למרות שהנושא אולי קשה ומביך.

בהמשך, יש מקום להצבת גבולות ברורה בעניין. כדאי להעביר את המסר שהסקרנות שלה מובנת אבל שאלו סרטים שעלולים לפגוע בה כי הם מעבירים מסרים מעוותים לגבי מיניות וגוף האדם. אימרו לה שאתם סומכים עליה שלא תצפה יותר בסרטים. יחד עם זאת, היו עם יד על הדופק בעניין.

במידה ותמשיך, שיקלו חסימת אתרים כאלה או העברת המחשב לאזור הסלון.