פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום רב
אני אמא לשלושה ילדים
הבכור בן ארבע , בת בת שנתיים וחצי ותינוק בן 4 חודשים.
אני פונה אליכם בעקבות בני הבכור
הוא ילד חכם ונבון , שמח , פעלתן , יש לו חברים והוא ילד רגיל זאת אומרת לא היפראקטיבי , הוא יכול לראות טלויזיה תוכנית שלימה , להקשיב לסיפור וכו..
הגננת מאוד אוהבת אותו ובגן מתנהג חפה ומקשיב.
הבעיה איתו שהוא לא מקשיב למה שאני ואבא שלו או כל אדם אחר שאומר לו .(מחבד בגן)
הוא עושה דברים בידיעה מוחלטת שזה אסור ולא אכפת לו התוצאה ולא אכפת לו שיכעסו עליו אחכ .
לדוגמא הוא יודע היטב שאסור לגעת בגפרורים אבל בהזדמנות הראשונה שיפלו לידיו בטעות הוא ינסה להדליק.
התארחנו אצל אחותי הוא בסתר לקח טוש ונכנס מאחורי הספה וקישקש עליה , והוא יודע שזה לא יורד ואסור כי גם בבית הוא קישקש על הכסאות וזה לא ירד וכעסנו עליו.
שאני שואלת למה עשית אז הוא אומר כי רציתי, אני שואלת אותו אבל איפה מצירים הוא אומר לי על דף , זאת אומרת הכל בידיעה שאסור אבל בכל זאת עושה.
הוא ממש ילד שהוא בסכנה אם לא צמודים אליו ולא מזיזים עין ממנו לדקה אחת אפילו.
הוא חייב לגעת בכל דבר ובכל כפתור ולא משנה איפה נמצאים , בבית , בחוץ , מתארחים כולם יכולים להגיד לו אסור והוא בשלו ממשיך .
ניסיתי לכעוס ולצעוק לא עזר,
ניסיתי בלי צעקות אלא באיומי עונש והרגעות בחדר על ידי זה שאני סופרת עד שלוש אם הוא לא מפסיק בשלוש יש לו עונש, זה עבד קצת וגם זה כבר לא עוזר.
הוא ממשיך לא להקשיב ולעשות כרצונו ולמלא את סקרנותו.
מה עליי לעשות ?
אני ממש בייאוש ואפילו בוכה בלילות
גם מזה שהוא לא מקשיב וגם מייסורי המצפון שכל הזמן אני צריכה לכעוס עליו.
מחכה לתשובתכם
תודה

ביתי בת שנה ועשרה חודשים. החל מגיל פחות משנה מתקלחת בכסא עם טוש. בעבר לא היו בעיות. לאחרונה פיתחה פחד שהלך והחריף והפך להיסטריה. איך שהיא שומעת את המילה מקלחת היא מתחילה לצרוח בהיסטריה. נאחזת לי ברגל וצורחת אבא אבא. אני מכניס אותה בכז אבל היא פשוט לא מםסיקה לצרוח עד שזה מסתיים. אני ממש חושש שהיא תפתח איזה טראומה מכל הדבר הזה. ניסיתי למלא לה גיגית עם צעצןעים, להמנע מהרטבת הראש, לשים לה כובע מצחייה. כלום. אני מרגיש שאני כבר על סף התמוטטות עצבים איתה ומתחיל להגיב בצעקות להיסטריה שלה. מה אני עושה עם זה? בבקשה עיצה דחוף

שלום רב
אני אם ל-3: בן 11, בת 15 ובת 5.
בני בן ה-11 ילד רגיש, פיקח ויצירתי. תלמיד טוב עם ציונים טובים, פרט לקושי נקודתי במתמטיקה.
בשנה האחרונה אני מרגישה שהילד סובל. יש לו קושי בניהול דחפים, הוא נורא מתעצבן כאשר לא מצליח במשהו, יש לו סף תסכול נמוך, הוא נמנע ממשימות קטנות כגון לקבוע עם חבר מפגש או לתקן מבחן בחשבון או לעשות לבד שיעורי בית. תפיסת המסוגלות העצמית שלו נמוכה והדימוי העצמי שלו נמוך. יש לציין כי הוא יודע להעסיק את עצמו יפה אך כשהוא משתעמם כל סביבת הבית יודעת מזה...
הוא ילד חברותי אך לא קל לו במצבים חברתיים. הוא לא מהמקובלים בכתה אך לא ילד דחוי. כשבאים אליו חברים הוא משחק איתם אך לא תמיד יודע איך להתנהג איתם ומשתעמם מהם די מהר.
הוא מתעצבן בקלות ויש לו לעיתים התפרצויות זעם, בבית ובבית הספר. בביה"ס זה קרה לו פעמיים ובעקבות זאת המחנכת קראה לי לשיחה עם היועצת. היא ממש נבהלה. לדבריה הבן שלי מקסים ותלמיד טוב אך התפרצות כזו שבאה ללא טריגר מסוים מאד מדאיגה. גם המחנכת חושבת שהילד סובל. היועצת המליצה לקחת אותו לטיפול פסיכולוגי.
יש לציין כי התחלנו בטיפול עם פסיכולוגית בקיץ האחרון בעקבות התפרצות שהיתה בשנה שעברה אך הרגשנו שאין התקדמות והזמן מתבזבז לכולנו והטיפול הופסק על ידינו.
בקיצור, כעת צעד לפני גיל ההתבגרות חשוב לי מאד לעזור לו ולחזק את בטחונו.
חברה שלי שהיא פסיכולוגית המליצה על אבחון של SCD -הפרעות תקשורת ורק לאחר מכן פגישה עם פסיכולוגית שתנתח את הנתונים.
אינני בטוחה האם נכון לאבחן ואז להיפגש, אינני רוצה שיגדירו אותו לפני שמדברים אתו. אני ממש בדילמה ומרגישה שאני חייבת לעזור לבן שלי.
אשמח לשמוע את המלצתך לגבי אופי הטיפול .
תודה

שלום,

בני בן השנתיים ו10 חודשים החל ללכת לגן בפעם הראשונה בתחילת השנה. הייתה לו הסתגלות לא קלה אבל לאחר תקופה מסויימת הלך לגן ללא בכי, אכל והשתף בחוגים.

בחודש האחרון מסרב לאכול ארוחת צהריים בגן ולא משתתף בחוגים. יושב על הכיסא בחוג ולא זז מהכיסא, מסרב גם לפעמים להשתתף ביצירה בגן. לפעמים הסכים לשבת לאכול אבל לא ליד השולחן ביחד עם כל הילדים. אני מנסה לשאול אותו מה קרה בגן ולא מקבלת תשובה חוץ מ"אני לא אוכל בגן". ניסיתי לתשאל את הצוות אם קרה משהו בגן והן גם לא מבינות מה קרה לו.

אני ממש נואשת, נורא עצוב לי לקבל תמונות וסירטונים מהגן ולראות את הבן שלי יושב ולא משתתף. איך אפשר לעזור לו?

הוא באופן כללי ילד שלוקח לו זמן להתחמם ולהיפתח ואני מרגישה שחזרנו לתחילת השנה. יש לציין שבבקרים לפעמים בוכה בזמן הפרידה.

בשבוע האחרון הילדה שלי בת ה 4 לא רוצה ללכת לגן ולצהרון, זה מתחיל בבכי ללא הפסקה- ללא אכילה בזמני הארוחות עד שהיא מעייפת והולכת לנוח.
אציין שיש לה אחות בת שנה אבל אף פעם לא הייתה בינהן קנאות.
ניסיתי לדובב אותה אבל היא אומרת שהכל בסדר רק שלא בא לה ללכת.
בגן ובצהרון לא ראו משהו חריג של הרבצות או קללות כלפיה.
מה הסיבה שלקראת סוף שנה היא עושה את זה.
ברמות של בכי קורע לב.

מהו טיפול רגשי לילדים?
בני בן 10 עם בעיות התנהגות. לא מבין למה יש לו בעיות התנהגות? איך הטיפול יעזור לו וכמה זמן בדרך כלל אורך הטיפול?
זה אומר שלילד יש בעיה לכל החיים? או שזה ייפתר בעזרת הטיפול?

אשמח לתשובות, כי עדיין אובד עצות ולא ברור לי..

שלום רב,

בתי הבכורה בת 10.
בתור תינוקת וילדה צעירה יותר היתה תמיד רזונת.
בשנתיים האחרונות היא החלה לתפוח וכיום היא די מלאה.
אני פוחדת מאוד להעיר לה בנדון שכן אני חוששת מאוד מהתפתחות של הפרעות
אכילה בהמשך. חשוב לציין כי אני מאוד משתדלת שהבית יהיה בית שאוכל בריא ומאוזן, עם כמה שפחות ג'אנק ואנו משתדלים להעביר לילדים הרגלי תזונה נכונה.
אשמח לעצתך איך ניתן להעיר לה בעדינות ולהביא אותה לידי מודעות ללא גרימת נזק, כי אני יודעת שמספיקה מילה אחת לא במקום כדי לגרום לנזק בלתי הפיך.

בברכה,

גלי

שלום לך ,
אני פונה אלייך מרוב תסכול וייאוש ולא יודע מה לעשות בקשר לילד שלי
הוא בן כמעט שנתיים הילד לאחרונה מאוד אלים ונותן כפות לכול מי שבא לשחק איתו ילדים ומבוגרים ,הוא רוצה לקחת הכל ולשחק בהכל לבד ,הילד בתקופה האחרונה עצבני כל הזמן צועק כשהוא רוצה משהו ומתפתל עד שהוא לוקח אותו כגון אוכל או משחק
אני לא יודע מה לעשות ואיך להתייחס לדברים האלה הוא ילד יחיד ובעזרת השם יש עוד אחד בדרך .
הוא לפעמים לא מקשיב לי עושה את עצמו לא שומע אותי ,בבקשה אשמח אם תייעצי לי מה לעשות אני רוצה לתת לו את התגובה הנכונה במצבים האלה .

תודה מראש

שלום רב,
בתי בת 5 ו7 חודשים. עד כה היתה קשורה למוצץ מיד בצאתה מהגן(בשעה 14) לשעה בערך. ושוב בשעות הערב המוקדמות ובמהלך הלילה. בזמן הגן היתה ללא מוצץ.

לפני 8 ימים נזכרה לפני שהלכה לישון שלא היתה כלל עם מוצץ, ניצלנו את ההזמנות ושכנענו אותה לוותר עליו. הובטחה לה מתנה שמאוד רצתה אם תצליח בתהליך.
מאז יש ימים סבירים ויש קשים מאוד.
בכל פעם שהיא קצת עייפה היא מבקשת מוצץ. עיקר הקושי הוא בלילות. היא לא נרדמת במשך שעות רבות. ולאחרונה נכנענו למנהג המגונה שהילדה נרדמת עם איזשהו מסך דיגיטאלי מולה.
כלל ניתן לומר שהילדה הפכה עצבנית מאוד במהלך היום ונוטה לבכי.
הלילה היא פשוט צרחה ובכתה במשך שעתיים.
מצד אחד היא כבר ממש גדולה.
מצד שני לאחר 8 ימים קשים עם נטיה לעצבנות ובכי אני שואלת את עצמי האם בכל זאת כפינו עליה תהליך שהיא לא בשלה אליו.

לציין כי יש לה אח תאום אשר נגמל כבר לפני שנתיים ללא קשיים מיוחדים.
האם לחזור אחורה? האם להמשיך בתהליך?
לתשובתך אודה

שלום,
הבת שלי בת 3 ,אני בשלושה חודשים האחרונים מנסה לגמול אותה,אחרי הגן אני שמה למה תחתון,היא מתייחסת לזה בתור משחק,היא אומרת"יש לי פיפי"מתיישבת בסיר וקמה אחרי שניה,אין לי את האפשרות להקריא לה סיפור למשל"סיר הסירים"כי היא לא יושבת בסיר,אני מספרת לה כשהיא לא יושבת בסיר,ואני מסבירה לה שכשיש לה פיפי וקקי אז היא צריכה להתאפק ויש לרוץ לסיר אבל היא נעמדת ועושה על הריצפה,מצד אחד היא מודיעה לי שיש לה וכשיש לה חיתול היא מורידה באותו רגע שעשתה את הקקי אבל היא לא רצה לסיר,איך אני מתמודדת עם זה?אני לא חושבת שילדה בת 3 יודעת מה זה להתאפק,אני טועה?תוכלו לתת לי טיפים איך לגרום לה להתאפק ולרוץ לסיר?

מחכה לתשובה

תודה

היי פז
אשמח לשמוע דעתך
בני בן שנה ו-8
נמצא בגן כבר מגיל שנה.
לאחרונה החל 'לנהוג באלימות' ואעני יודעת מהיכן נובעת.
אני יכולה להרים אותו על הידיים, הכל בסדר, רגוע ושמח
פתאום יכול לתפוס לי את עור הצוואר או לצבוט לי את הלחי
או למשוך לי בשיער.
אני אומרת לו ' זה כואב לאמא, מספיק' והוא אינו מפסיק.
פעם אחת משך בשיערי בחוזקה ואני תוך כדי משכתי לו גם
(חלש יותר כמובן) .הוא הסתכל עליי במבט ממושך, כאילו הבין את
ההשלכות של המעשה שלי (שכואב לו) והפסיק.
אינני יודעת איך לנהוג במצב כזה, אשמח להכוונתך. תודה

שלום,
אני גרושה,בת 47,לאחר פרק חיים משותף קשה מאוד שכלל פגיעה רגשית כלפיי.
3 הבנים(18,15,8)גדלו בבית שלא היתה בו הסכמה בין הורים ושפה אחידה.
וגם כיום כשהם עוברים בין הבתים המנהלים אורחות חיים שונים.
ילדיי מתקשים לקבל את הגבולות וההרגלים שאני מנסה לתת להם,אני מותשת וכועסת שצריכה להרגיל מחדש כל פעם ללא הפנמה.
5 הדרכות הורים נכשלו,התקשורת ביננו מינימלית.
אני מרגישה שעושה את המיטב לתת מודל חיובי,גבולות והרגלים ,חום ואהבה ומקווה שיבחרו בדרך אחראית וערכית.
מבקשת חוות דעת על ילדים שחיים בפיצול.
בתודה,יוכי

שלום,

בני בן 8 ילד אהוב וחברותי , הוא אוהב להנהיג ולשלוט עם חבריו זה זורם בסדר אך הדבר בא לידי ביטוח גם בבית ופה מאוד קשה לי כהורה כיון שהוא לא תמיד מוכן לקבל כמובן את הלא שלי והאסור לי כי הדברים כביכול צריכים ללכת לפי מה שהוא רוצה ...,הוא מנסה לשלוט גם על אחותו הקטנה בת 5 שזה ממש מרגיז אותי , ויש לי ולבעלי איתו המון מריבות והערות , כי הוא מתנהג כאילו מגיע לו לקבל הכל וזה מוציא אותנו מהדעת,
ממש קשה לנו עם ההתנהגות שלו וכאשר אינו מקבל משהו ממש בוכה - כמו תינוק .
הוא לדעתי ממש אינו בוגר ואפילו מתנהג בתגובותיו כמו ילד קטן (אני מרגשיה שבתי בת ה-5 בוגרת ממנו בתגובותיה לעומתו ) , בעלי ואני חסרי אונים כיון שאיננו יודעים איך לגרום לו להבין שבבית הוא לא יכול לשלוט ושאנו הוריו שיודעים מה טוב עבורו ומנתבים אותו , אני מרגישה שהוא לא מקשיב למה שמבקשים ואומרים לו לעשות .
אודה לך להנחיה איך לעזור לנו ולו .

תודה רבה

היי,
אני ובעלי רבנו מריבהמטורפת ובו הוא מטיח בי האשמות ועושה לי עוול. היינו באוטו וניסיתי לגלות איפוק ליד הילד ולא לדבר בכלל. לא הצלחתי, וצרחתי כמו מטורפת. ליד הילד שלי.
לא הצלחתי הלתאפק, הרגשתי שהוא מתעלל בי נפשית ופשוט צרחתי צרחות אימים. (בלי שום קשר לזה שאני בחודש שישי להריוני)
אני אוכלת את עצמי שלא גיליתי איפוק וצרחתי ליד הילד.
בלילה הוא בכה הרבה מתוך שינה, קרא אמא, אמר דיייי,
אני בטוחה שזה השפיע עליו.
רציתי לשמוע את חוות דעתך ואולי תחדש או תחדשי לי כיצד זה משפיע על ילד בן שנתיים שנחשפ לצרחות כאלו ושומע את אימו בטונים קשים מאד ואת האבא גם לא פחות.

שלום לך זה
זה סיפור ארוך ומורכב אבל הייאוש עולה על גדותיו ואני רוצה לפרוק את זה פה
יש לי אח בן 18 מאז שאני זוכרת את עצמי ואותו אני בת (23) הוא תמיד עשה לנו בעיות אפילו משהיה בגן הוא ילד מאובחן כ היפראקטיבי עם בעיות התנהגותיות בגיל 10 נפגע בתאונה באופנוע ים שהתנגש לו בראש והוא אושפז בבית חולים לשבוע מה שגרם לו להיות עוד יותר עצבני ובעייתי לאחר תאונה זו הוא סיים את לימודיו בכיתה ט״ לאחר אינספור בעיות שהתישו את הוריי ואת צוות המורים מאז הוא התדרדר עוד יותר כרגע כבר שנה הוא עבר כל גבול הוא מעשן חשיש פעם שמעתי עליו שהוא מוכר סמים לסוחרים ואז הוא הפסיק באותו יום שמלאו לו 18 שנה הוא ישר עשה חשבון בנק והוציא שני פלאפונים מהחברה ומכר אותם וכרגע הוא חייב תשלומים לחברה ולא מזיז לו אמא שלי כל הזמן בוכה אבא שלי במצב נפשי על הפנים הוא כל הזמן בדיכאון והוא כבר הרים ידיים הוא כבר לא מתייחס אליו אני כל הזמן מוטרדת ודואגת לעתידו אני מתקשרת אליו בלילות להתחנן שיילך הביתה מוקדם כיוון שאני יודעת שבשעות מאוחרות יש רק צרות אנחנו בית פשוט הוריי לא יכולים עליו הוא כל הזמן עצבני מקלל אלים אני נשואה ואם לתינוקת וזה מעייף אותי הידיעה עצמה שהוריי נמצאים בחיים כלכך קשים איתו עכשיו הוא אמור לקבל כסף מהביטוח על התאונה והוא עצבני על זה שעשה לו את התאונה והוא רוצה ממנו כסף או שהוא יעשה לו נזק אתמול יצאנו לטיול עם לינה לקחנו אותו עם אח הקטן שלי ואמא הוא כל הזמן התעמת עם בעלי עד שזה הגיע לאלימות ועזבנו עם אכזבה גדולה במקום לשמוח חזרנו מהטיול עם בכי ועצבים וחשק ירוד
אנחנו עייפים נפשית עד אין לתאר אני כותבת ובוכה בו זמנית אני לא יכולה לא לדאוג לו כיוון שהוא אח שלי ואני גם עם תסכול עצום שכל דרך אפשרית לא עזרה הוא לא רוצה לעבוד קשה לו לבנות יחסים בריאים והוא רק רוצה כסף ובעיות לפעמים אני מאחלת לו להיכנס לכלא רק שננוח קצת והוא ייקח פסק זמן ויתאפס על עצמו ויעריך מה זה משפחה ומה זה להיות מרוחק ושיישלם על טעויותיו מה שהכי מטריד אותי שההורים שלי יכרסו בסוף
מה עושים ???