פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום רב,
בני בן ה8 סובל מבעיה ריגשית מאוד חמורה בבית הספר וזה מיתבטא בכך שלא יודע להפסיד וברגע שהוא מפסיד או שהמורה מעירה לו הערה הוא מתחיל להיתפרץ בצורה לא רגילה ולהישתולל ואף לפגוע בכל מי שנימצא לידו וכן זה גורם לו לו לבעיות חברתיות מין הסתם ואף להיתנכלות מיצד המורה, גם כשהוא משחק עם אחיו וכאשר הוא מפסיד הוא מתחיל להישתגע.
אשמח לקבל את עזרתכם.

שלום רציתי לשאול יש לי בן שהוא בן 6 מגיל 4 אני זוכרת שהוא נימשך למשחקים של בנות עם זה בובות צמידים טבעות מדבקות של ברבי סרטים של ברבי יש לו בבית 4 בובות שקניתי לו במשך הזמן לפעמים אני מסתכלת בחדר על המשחק שלו הוא לוקח בובה ובובה גבר ומשחק במשחק דימיון זה מוצא חן בעיניי כי זה גם בן ובת אבל שמתי לב שהוא מעדיף חברת בנות יותר מבנים עם זה בגן ועם זה במפגשים מישפחתיים הוא אפילו פעם אמר לי אמא רק בבית אני יכול להתחפש בחוץ לא כי הצחקו עלי אני מקבלת אותו כמו שהוא בעלי יותר מתנגד ואומר לי שאני מחזקת אצלו את הפן הנשי ולדעתי זה לא נכון מה עושים לפעמים יש לו דמי כיס הוא אומר אני יקנה לי בובה אני לו צריך לשאול אותכם זה הכסף שלי אני חושבת שהוא צודק אי אפשר לקחת ילד ולהפוך אותו למה שהוא לא לא צריך לחזק אבל גם לא לעצור את זה לגמרי כי זה הוא מה דעתך מה היית מציעה סליחה על המכתב הארוך תודה ליאת.

הבן שלי בן שנה ושבעה חודשים הוא מגיל חצי שנה בגן ילדים ויש לציין ממש היסתדר שם בצורה מדהימה ותמיד המטפלות אמרו לי שהוא ילד מקסים ונבון ושממש קל להן לטפל בו. והשנה רשמתי אותו לאותו הגן עם אותן המטפלות ובחודש האחרון המטפלות אומרות לי שהוא כל היום בוכה בגן
וכל רעש הכי קטן שיש הוא מפחד ומתחיל לבכות כמו למשל משאית או אופנוע או אפילו בלנדר.
יש לציין שבבית כאשר הוא איתי כשיש רעש כזה הוא בא לידי ומחבק לי את הרגל ואני מסבירה לו שזה בסה"כ משאית ושהכול בסדר והוא נרגע וחוזר לשחק במשחקים שלו, ואין שום שינויי חדש בחייו שיכול להסביר את השינויי בהתנהגות שלו.
ואילו בגן הוא נכנס להתקפה של בכי ולא מפסיק והמטפלות לא מבינות מה קרה לילד המקסים שהיה להם עד לא מזמן.
ברצוני לציין שהוא סובל מדלקות חוזרות באוזניים ויש לו ירידה קלה בשמיעה שאולי קשור לזה באיזה שהוא אופן.
אודה לתשובה מהירה.
יפעת

שלום רציתי לשאול שאלה על בני בן ה-6 נתתי שאלון לגננת בגן שתמלא על הבן שלי וככה היא כותבת הילד שלך הוא ילד טוב מאד ממושמע חם נהנה מאד ממשחק בפינת הבובות ובכל הקשור להתחפשות המשחק נמשך לאורך זמן והאינטראקציה עם שאר הילדים טובה מאד
הוא שקט מאד במפגשים ממעט לתקשר עם צוות המטפלות והגננת אינו מבקש עזרה גם כשמתקשה אינו יוזם שיחה אינו מגלה עיניין באופן פעיל חסר ביטחון יותר משאר הילדים
אני ליאת האמא לא רואה את הדברים שהגננת אמרה בבית הוא פתוח מבקש עזרה אבל עם הגננת רואה זה טוב בכדי שאני אדע לעזור לו מה דעתך איך אוכל לרכוש לבן שלי בטחון עצמי מה עלי לעשות .
שנה הבאה הוא עולה לכיתה א אודה לך בתשובה אלי ליאת.

שלום,
לבעלי יש ילדה מנישואים קודמים אשר חווה הרבה חוויות מעמיסות רגשית על ילדה בגילה ובכלל. על פניו נראה כי היא מתמודדת עם כל המתרחש סביבה אך אני ובעלי חוששים כי יש הרבה חבוי על הנסתר. אשמח לקבל המלצה על פסיכולוגית (ממין נקבה) אשר מתמחה בילדים, מאזור תל אביב.
תודה.

שלום
בדרך כלל הילד בן ה 9 רגוע ומתנהג בכבוד לאימו ואליי. הוריו גרושים מס' שנים.
כאשר הילד משוחח עם אביו בטלפון על בסיס יומי זה נמשך שעות ולפעמים עד שעה מאוחרת בלילה ובמשך השיחה הוא מסית את הילד כנגד האם וכו כן נגדי., זה נעשה תוך כדי צרחות של הילד על האמא וכמו כן מקלל אותי לפי בקשת אביו,
חברתי מעולם לא פגעה בגרוש שלה, ומעולם לא מנעה ממנו לראות את ילדיו .
סשאלתי : האם מותר להקליט את הילד בזמן שהוא צועק ומקלל את האימא על מנת להשמיע לו לאחר השיחה איך הוא נשמע, ובכך לפקוח את עיניו לשינוי ההתנהגותי שחל בו בזמן שיחה עם אביו ?

בתחתונים כבר שנתיים בערך?

שלום,
בני עוד חודש בן 3, התחיל עכשיו שנה שניה באותו הגן וכבר יותר משנה היו בקרים ספורים בלבד שנפרד ללא בכי וזה רק הולך ומחמיר (היום הוא ממש מחזיק את הרגל ולא עוזב ולפעמים אומר כבר בבית שהוא לא רוצה ללכת לגן). השנה יש גננת חדשה, אבל כאמור הקושי היה גם בשנה הקודמת, אז היתה גננת שמאד אהב.
בנוסף לכך, יש לו הרבה קשיים בהשתלבות בגן - הוא משחק רק לבד, לא מוכן שישירו לו את "שיר הבוקר טוב" במפגש הבוקר, לפעמים רוצה לאכול רק לבד וכו'.
גם אחרי הצהריים בגינה שמתחת לביתנו, הוא לא משחק כמעט עם ילדים מהגן. ובכלל הוא לא מסוגל לשחק לבד גם בבית - חייב שנשחק יחד איתו.
הביישנות באה לידי ביטוי גם מחוץ לגן: במעלית מתחבא מאחורינו ולא מדבר עם השכנים ולאחרונה גם אוסר עליי לדבר איתם (או עם הורים אחרים בגינה או עם הצוות בגן - ממש כועס ומתעצבן מזה).
מעבר לכך יש כמובן תסמינים נוספים של גיל שנתיים.
יש לציין מספר דברים שבטוח משפיעים: 1. הוא התחיל לדבר מאוחר (רק אחרי גיל שנתיים וחצי).
2. נולד לו לפני חודש אח חדש (איתו הוא נהדר, הבעיות מופנות אלינו).
3 גם אנחנו, ההורים, אנשים די מופנמים ואין לנו הרבה חברים כך שמעבר לילדי הגן שאותם הוא גם פוגש בגינה, אין לו מפגשים עם ילדים אחרים.
4. הוא נכד ראשון משני הצדדים ומקבל הרבה תשומת לב מבני המשפחה (כולם מבוגרים)איתם הוא פורח.

אנחנו שוקלים לפנות ליעוץ ואבחון, והשאלה היא אם כדאי כבר בגיל הזה או לחכות קצת. ומעבר לכך כל עצה תתקבל בברכה.
תודה מראש.

שלום וברכה,
אני בת 25, ויש לי אחות קטנה בת 8.
המשפחה שלי מונה בלע"ה 12 ילדים, ובבית יש כל מיני התמודדויות לא כ"כ קלות (למשל, לאחרונה אחת מהבנות בגיל ההתבגרות ניכנסה לדיכאון והילדים האחרים בבית ראו כל מיני התנהגויות מפחידות שלה)
הילדה בת ה-8, מדהימה ומוכשרת: יפיפיה, חכמה, מצליחה בלימודים, מקבלת המון אהבה, ואפילו פינוק.... היא יודעת שאני מאד מאד אוהבת אותה. זה משהו שאני מרגישה שהיא שלימה איתו.
היא קצת ביישנית, אבל בד"כ מפתיע אותי. למשל: כשהצטרפה גיסה חדשה למשפחה התידדה איתה מהר מאד.
חשוב לי לציין שיש לי 3 אחיינים שגרים באותו רחוב ונמצאים אצלינו הרבה ובכך גוזלים ממנה חלק מתשומת הלב.).
כמו כן, יש מעליה ילד בן 10 שמרביץ לה הרבה פעמים ולא תמיד היא מספיק מוגנת ממנו (הדרך שלו להשיג את מה שהוא רוצה, היא באלימות).
הבעיה היא שכשאני שואלת אותה שאלות היא אף פעם לא עונה. איכשהו היא מסיחה את דעתי, מדברת על משהו אחר, אומרת לא יודעת....
בקיצור, לא עונה!
אפילו אם אני שואלת אותה איך היה בבית הספר, וכל מיני שאלות פשוטות מאד, התשובה שלה היא לא יודעת.
השיחות שלי איתה זה בעיקר שאלות שהיא שואלת אותי. או שאני מספרת לה משהו והיא מגיבה על מה שסיפרתי.
התגובות שלה מאד חכמות, וזוכות להתייחסות מצידי.
התופעה הזו היא לא רק מולי, אלא מול כל מי שמדבר איתה.
רציתי לשאול איך אני יכולה לעזור לה?
אני מקווה שנתתי מספיק פרטים לפחות להכוונה ראשונית.
כמו כן, אולי יהיו לך כמה מילים בשבילי לגבי הילד שמעליה. גם: ילד מבריק, גאון, נראה מצוין, אוהב להיות הרבה עם עצמו.... ו- משיג דברים באלימות כלפי חלשים ממנו.
אודה מאד מאד לתשובתך(גם אם זו תהיה תשובה חלקית)!
סופשבוע נעים.

בני בן ה-4 התחיל השנה מסגרת חדשה של גן עירייה. ההסתגלות הייתה מעט קשה בימים הראשונים. אח"כ בני התרגל ושיתף פעולה בגן, במשחקים, חברים ועם הגננת... לאחר חודש בגן החל הצהרון, ושוב בני (כבר שבוע שני בצהרון) החל עם קשיי הסתגלות. הצהרון נמצא בכיתה אחרת, עם ילדים חדשים (נמצאים איתו רק 4 ילדים שהוא מכיר מהגן שלו). בני הוא ילד חכם מאוד אך הוא ילד מאוד סגור מבחינה רגשית, הוא לא משתף במה שעובר עליו. הוא החל לכסוס ציפרוניים מאז שנכנס לגן והחמיר עם כניסתו לצהרון, ואני מבינה שזה נובע מפחד וחששות. כשאני הולכת לאסוף אותו מהצהרון אז פעם אחת מצאתי אותו עם התיק על גב והבנתי שהיה כך במהלך כל הזמן באותו היום שעבר מהגן לצהרון, ולא רצה להשתתף בחוג, פעם אחת ראיתי אותו בדיוק רב עם שני ילדים, לא רוצה להשתתף ביצירה וכו'... אציין כי בני הוא ילד שאוהבים להיות בחברתו ולכן מוזר לי לראות אותו מתוסכל כ"כ מהצהרון והמצב...
מידע אני מוציאה ממנו בכך שאני מספרת סיפור על ילד אחר ומשתפת אותו בסיפור, בחרתי סתם בשם של ילד יואב שהלך לגן חדש וצהרון חדש ... ודיברנו וסיפרנו ומבני הבנתי כי לא כיף לו בצהרון כי יש לו חברים אבל הם לא חברים טובים, לא רוצים לשחק איתו כי הוא לא רוצה לשחק איתם, מרביצים, הוא רוצה להיות עם אבא ואמא, רוצה להיות בבית....

הגננת בגן התקשרה אלי לפני כשבוע ואמרה לי שכל היום בני מוטרד מהמחשבה שהוא צריך ללכת לצהרון ושואל שאלות מי יהיה בצהרון, האם ילך לצהרון וכו'... וזה פוגע לו בתפקוד בגן בבוקר וחבל אחרי שהוא הסתגל כבר לגן ...

חשבתי לנהל שיחה עם הגננת של הצרהון ואשמח לרעיונות כיצד לעזר לבני להשתלב טוב בצהרון.

תודה

אפרת

לבני בן ה-6 כיתה א' ישנו קושי בהתמודדות עם מצבים לא נעימים. דוגמא אם ילד דחף את בני כאשר היה בזמן כתיבה או ציור גם אם הדבר נעשה בטעות אז תגובתו קצת מוגזמת למקרה. הדבר מתבטא בהתפרצויות של בכי , כעסים צעקות ולפעמים גם שימוש בידיים. לפני שנתיים לקחתי את בני למרכז להתפתחות הילד שם לא הבחינו בדבר חריג דווקא אמרו שהכל מבחינההתפתחותית מצויין, כך גם הנירולוגית של קופ"ח לא מצאה דבר חריג. אני כאמא עושה את כל מה שביכולתי על מנת לעזור לבני. אני משוחחת איתו המון למעשה יום יום שיחות מוטיבציה, מפרגנת, מחבקת, מסבירה, יש שיפור עצום בהתפרצויות הזעם שלו אך לצערי מה שאני עושה אינו מספיק. אין לי מושג למי לפנות על מנת לקבל הכוונה מקצועית בנושא. מה עךלי לעשות?

אני אמא לשני ילדים הבן בן 3 ו3 חודש' והתינוקת בת 9 חודש' .
בני בן 3 ו3 חודשים , ילד נבון , חברותי, מפותח מעבר לגילו מבחינה קוגנטיבית.הוא מדבר נפלא מגיל שנתיים אפילו הרופא שם לב ותמיד שאל אותי מתי הוא התחיל לדבר כי הפליאה אותו הצורה בה הוא דיבר ,הוא מרכיב פאזל של 24,36, חלקים לבד . כותב מספרים ואותיות יודע את כל האותיות ואומר אותם גם באנגלית וגם בעברית . יודע חשבון התאמת מספר לכמות בקיצור באמת ילד פיקח ובון מעבר לגילו.
אבל ,כשבני מנסה לעשות איזשהי פעולה ולא מצליח לו הוא נתקף בעצבים שלא מהעולם הזה, צורח ועצבני מעיף את החפץ שבידיו בצורה אלימה וממש מתוסכל. הוא לא אוהב להיכשל והוא לא אוהב שנופלים לו דברים והוא לא יודע להתמודד עם כישלונות לפי מה שאני מתרשמת ממנו. אני לא יודעת יכול להיות שאנו שידרנו לו ציפיות גבוהות מדיי, יכול להיות בגלל ששני מורים אני מורה לבית ספר יסודי ובעלי מורה בבית ספר תיכון ולציין שאני לא עובדת שניהם איתי בבית רק בשנה שעברה כשעבדתי הוא הלך לגן והשתלב מצויין אף פעם לא אמרה לי המורה משהו רע עליו אלא תמיד שהוא ילד פיקח ונבון. וגם כי תמיד שומעים שהשנות הראשונות של הילד הם הקבועות את החיים שלו וצריך לעבוד עליו טוב
אני בתור אימו וגם כן האבא מנסים לעודדו ולהביע אמפטיה ולדבר את תחושותיו וריגשותיו בקול רם. לדוגמא, "אני מבינה שאתה מאוד כועס שהדבר הזה נפל לך,או שלא הצלחת להכניס את זה בתוך זה וכו' וזה גורם לך להיות עצוב. ... אבל זה לא נורא, לא חייבים להצליח כל הזמן... וכו' וכו'.
אני רואה שזה כל הזמן חוזר על עצמו ויש לו את אותן התגובות וזה לא משתפר.
לציין שזה היה גם לפני הולדת האחות ודווקא הוא מאד מאד טוב אליה .
במה אני, בתור הורה יכולה לעזור לו להתמודד עם תסכולים
והאם אני ובעלי טעינו בזה שרצינו ללמד אותו בגיל צעיר מדיי אבל אנחנו לא כופים עליו אלא הוא מבקש בעצמו אם הוא רוא אותי קוראת ישר הוא שואל למה אני לא יודע עדיין אני גם רוצה לדעת לקרוא כצו תלמדי אותי
אני מקווה שלא העמסתי בהודעה שלי ואודה על ההתייחסות .

שלום, בתי בת ארבע וחצי ומאד מאד סובלת מציחוח שיניים החל מגיל מאד צעיר (מאז שאני זוכרת אותה). היא מאד רגישה למרקמים של סוגי אוכל מסוימים (למשל יוגורט) ומאד לא אוהבת ששמים לה קרם בעיקר על הפנים. למרות שהיא מנסה לשתף פעולה, זה מאד קשה לה והיא צריכה ממש לאסוף כוחות להביא את עצמה לעשות את זה? האם אפשר לעזור לה? האם זה משהו נדיר או שזו תופעה ידועה?

תודה מראש על כל עזרה או עצה

הבן שלי בן 9וקצת , ילד מקסים אשר סובל מחרדה וטורט ומטופל ברסיטל, העניין הוא שבנוסף לעניין החרדות (שיורדות בגלל הטיםפול וגם הטיקים בקושי מורגשים) הוא נוטה להתחבר רק עם בנות, בבית הספר הוא משחק גם עם בנים אך למפגשים אחרי הבית ספר יש לו רק חברות.
האם זה משהו שצריך להדאיג אותי? האם זה קורה בגיל הזה? האם צריכה להיות התערבות שלי בנושא?
אני מרגישה שאני כל הזמן מודאגת בגללו ומחפשת סיבות נוספות לחשוש מהן ,האם יש לי סיבה?

תודה.

ביתי בת 3.8 ילדה פקחית נבונה ומאוד בוגרת לגילה.
השנה נכנסה לגן עירייה עם 35 ילדים, בשנתיים הקודמות היתה בגן פרטי עם 13 ילדים סה"כ.
תקופת ההסתגלות בשבוע הראשון היתה קלה ציפיתי לקצת יותר קושי ושמחתי שזה עבר בכייף. אך מאז שחזרה לגן לאחר חופשת סוכות הכל השתנה.
בבוקר בגן בוכה וצורחת כדי שלא אלך לעבודה ואחרי חצי שעה לפעמים קצת יותר כשאני עוזבת אותה בגן היא ממשיכה לבכות ואני הולכת עם כאב לב לעבודה וחושבת עליה בלי הפסקה.
בנוסף מאז שנכנסה לגן היא לא מוכנה להכניס שום אוכל לפה וגם בבית צריך להתחנן אליה כדי שתאכל ואז היא עושה טובה וזה גם במידה ויושבים לידה ומאכילים אותה היא פשוט נראית סובלת כשהיא צריכה לאכול, לפני הכניסה לגן החדש היתה אוכלת יפה ולא היו לנו איתה בעיות.
כל הזמן בבית היא בוכה שהיא לא רוצה ללכת לגן, שלא אוהבים אותה, ולא משחקים איתה.
לטענת הגננת היא משחקת יפה עם כולם וכולם רוצים בחברתה.
אני ובעלי ממש אובדי עצות מה לעשות? האם זהו משבר שהיא עוברת? בבקשה תשובה במהרה.
תודה.