פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום וברכה,
אני אמא מאושרת לילד בן שנתיים בידיוק.
רציתי להתייעץ לגבי השינה שלו בלילה....
בגיל 8 חודשים עד גיל שנה וחצי הוא היה ישן לילה שלם.
מגיל שנה וחצי ועד היום הוא מתעורר בין פעמיים ל 3 בלילה ונרדם ,מייד חזרה רק אחרי שאני נותנת לו בקבוק.

הוא ילד בריא, אנרגטי, אוכל טוב ומתפתח כמו שצריך.
אני דואגת לשמור לו בחדר על תנאים טובים, טמפ' טובה...
נסיתי להחליף את בקבוק החלב במים או מוצץ וזה לא עזור, הוא ממש דורש בקבוק.
אני לא מבינה למה הוא ממשיך להתעורר בלילות...

ועוד דבר: הוא לא נותן לאף אחד אחר: לקלח, להחליף חיתול, להאכיל, להשכיב לישון אלא רק אני.
מיותר לציין שכבר אין לי כוחות פיזיים....
האם יש לזה הסבר?
הוא עדיין לא הולך לגן, ההורים שלי שומרים עליו. שנה הבאה אני רושמת אותו לגן.

אודה לך אם תוכלי לשפוך קצת אור על הדברים...אני קצת מיואשת.
בעלי כבר רוצה עוד ילד ולי ממש אין כוחות.

יש לי בן בן כמעט 11 ויש לו בעיה בנושא בגדים, לבית הספר יש תלבושת
אך כל בוקר יש סיפור מסביב מה ללבוש, יש לו בארון קרוב ל30 חולצות רגילות ו10 זוגות מכנסיים, שלא מוצאים חן בעיניו, אני באופן עקרוני מסרבת לקנות בגדים נוספים, חדשים, כבר ניסיתי פעם ולקחתי אותו לבחור מה שהוא רוצה, ולאחר חודש נמאס לו מהבגדים ומסרב ללבוש אותם, מה עושים?

שלום לכולם.

ילדתי בת שנתיים מתפתחת ,לפי התרשמותי באופן יפה ותואם לגילה.
היא חייכנית,שמחה,ערנית ,סקרנית,מבינה עניין ובעלת זכרון מעולה.

הגננת טוענת כלפינו שהילדה לא פתוחה מספיק מבחינה חברתית,נוטה לוותר כשלוקחים ממנה חפצים ולעיתים מגיבה כלפיה בעקשות ומסרבת בתוקף לבצע משימות כמו לעזור להרים מזרון וכדו'

כמעט בכל יום יש לגננת מה להעיר בנושא, ואנו ממש לא מבינים ממה נובעת ההתעמקות הפסיכולוגית של הגננת באופי הילדה, שלנו נראה נורמלי לחלוטין,מה שנשמע לנו מוזר זה שהיא כל הזמן מנסה לנתח ילדה בגיל כה צעיר שסכ"ה אין לה שום התנהגות קיצונית או חריגה בגן כגון-
בכי מופרז,בעיות אכילה וכו'.
בנוסף הגננת מנסה לרמוז שיש ילדים ב"רמה" יותר גבוהה ממנה.
האם יש להתיחס לדבריה?
שאלה נוספת--אם בגיל שנתיים היא לא מחברת משפט שלם אלא נוטה יותר לומר מילים(ויש לה אוצר גדול וכושר חיקוי)זה אמור לעורר דאגה?
אשמח לתגובותיכן.

שלום
אני אמא לילד בן 6 בכיתה א', שיש לו הרבה כעס, שנאה ותסכול.
היינו במשך שנה בטיפול אצל עובדת סוציאלית, אבל היא עבדה בעיקר איתנו ולא עם הילד.
היא הציעה לנו להשאיר אותו גן או לשלוח אותו לחינוך מיוחד. לא עשו לו אבחון, אבל לדעתה הקושי שלו הוא נפשי, רגשי.
כרגע אנחנו מחכים לתשובה של מרכז שמטפל בילדים מעל גיל 6.
הוא ילד מאוד חכם, בדרך כלל ילד טוב ויש לו רגעים שהוא רגוע ושקט ופשוט תענוג.
בכיתה הוא מתחצף למורים, כועס על הילדים, ממש שונא אותם וגם מרביץ להם, כל היום מסתובב בחוץ.
הוא חולמני, כל הדברים שלו מפוזרים, המחברות והחוברות שלו ריקות לגמרי. אני מסדרת לו כל פעם את התיק הוא לא מצליח לבד.
אני יושבת איתו כל יום על מה שהם למדו בכיתה וקשה לו לשבת, אבל הוא יושב ועושה את השיעורים וזה לוקח שעות,אבל עם הפסקות כמובן.
הוא כל יום בוכה שהוא שונא את הכיתה שלו, הוא אומר שקשה לו והוא לא רוצה ללכת לביה"ס.בכיתה שלו יש 34 בנים.
הוא מרגיש שהוא נמצא בגיהנום, שהוא מרגיש שהם עושים לו הרבה רעש. המורה מתלוננת שלפעמים יש שקט
והוא צועק או מסתובב מתחת לשולחנות. יש לו קושי במוטוריקה עדינה, אז לכן קשה לו לרשום הרבה והוא מתחיל להתעצבן ולצעוק.
הוא אומר שחבל שהבאתי אותו לעולם והולך למטבח לקחת סכין ולחתוך את עצמו.
נתתי לו עונש כבר שבוע אין מחשב וטלויזיה, שזה הדברים שהוא הכי אוהב, אבל כלום זה לא עוזר ההיפך, נהיה יותר גרוע.
אני מחכה לפגישה של יועצת ביה"ס, דיברתי עם מנהלת ביה"ס ואמרתי לה שלא יתכן שהילד יסתובב כל היום בחוץ.
והיא אמרה לי שביה"ס זה לא גן והם לא יכולים לרדוף אחריו כל הזמן.
הוא נכנס לכיתת בנות כמה פעמים מתוך בחירה שלו והוא ששם רגוע ושקט יותר מהבנים, שם הוא ישב, למד, הקשיב והשתתף.
אלה הפעמים היחידות שהיה במחברות ובחוברות משהו.
מה עושים במקרה כזה, לא בא לי להעניש אותו וגם לא בא לי לקחת אותו לביה"ס כי הוא ממש ממש מתוסכל.
ממש לא יודעת מה לעשות

שלום,
אני אמא לבת שנתיים, פיקחית, אנרגטית, ונוחה. לפני חודש וחצי נסענו לחופשה בתאילנד. שלא בכוונה בתי נחשפה שם כמה פעמים לעשיית קקי בלי חיתול (רוב הזמן היתה חופשייה בים ובבריכה) וראתה לראשונה את הקקי. יש לציין שלפני תאילנד הכל היה רגיל, היא עשתה כמה פעמים ביום, בקלילות ,התיישבה בעצמה ועשתה ללא בעיות כלל. מאז חזרתנו, עשיית הקקי נהפכה גיהנום. כל פעם שהיא מרגישה צורך היא נכנסת להיסטריה, מתחילה לבכות "קקי כואב" , "לא רוצה קקי" , עוצרת את הקקי ברגליה. לאחר שזה עובר (הרגשת הרצון לעשות, היא חוזרת לעצמה ולתעסוקתה באותו רגע) מאז היא פיתחה עצירויות שנמשכות כמה ימים ולאורך כל הזמן (עד שבסוף היא עושה) מלווה ב "אמא, כואבת הבטן" , "קקי, קקי כואב" . בסוף, הצורך לעשות גובר והיא עושה כשהיא רוצה להחזיק אותי, "רוצה ידיים" בוכה בהיסטריה, עד שזה יוצא והיא מבקשת חיתול חדש וגם לראות את הקקי. זה לא עובר, אני כל הזמן מנסה להרגיע אותה, לאמר לה שקקי לא כואב, וקקי זה טוב , ושתוציא ואתו לחיתול ושזה יעשה לה טוב אבל אין עם מי לדבר. אני מפחדת שהיא פיתחה טראומה מנושא עשיית הקקי ושזה לא יעבור לה אלא אם כן צריך לערב טיפול פסיכולוגי. נשלל בעיה פיסיולוגית בפי הטבעת. אני מיואשת.....

יש לי שלושה ילדים, הגדולה בת 16, האמצעי בן 12 והקטן בן 7 בכתה א' וקוראים לו חגי.
בתקופה האחרונה ומזה כחודשיים ימים חגי מסרב להיכנס לכתה בבוקר, הוא נצמד לאחיו בכיתה ו' ומסרב לעזוב אותו. גם כאשר אחיו נכנס לכיתתו, חגי נכנס לתוך כיתה ו' ופשוט מושך את אחיו החוצה מהכיתה. הדבר מפריע מאוד לאחיו וגורם לכך שהוא מפסיד שיעורים רבים, בין היתר מבחנים.
ניסינו אני ואביו לקחת אותו בעצמנו לבית הספר ולהכניסו לכיתה אך ללא הואיל, הוא מסרב להיכנס לכתה לבדו ומבקש שנשאר איתו כמה זמן בתוך הכיתה. הוא נצמד ממש כמו "עלוקה" אלינו ומסרב לעזוב. זה קורה לו גם באמצע היום, פשוט אחרי הפסקה הוא מסרב להיכנס לכיתה להמשיך ללמוד.
אחותו שנמצאת בשביתה בימים אלו הלכה איתו ביומיים האחרונים לבית הספר אך גם אותה הוא מסרב לעזוב ומבקש שתישאר איתו עוד ועוד. כמובן שזה מעצבן אותה והיא מסרבת לקחת אותו שוב לביה"ס.
אני ואביו מיואשים מאוד מאוד ולא יודעים מה לעשות, למרות שדיברנו איתו כמה וכמה פעמים והסברנו לו שזה חשוב ללמוד ושלא יפריע לאחיו הגדול ללמוד. הוא כמובן מבטיח ונראה שהכל יהיה בסדר אבל למחרת היום, כאילו שהוא שכח את ליל אמש, הדברים חוזרים על עצמם.
אני אציין שהדבר כבר מרגיז את המורה שלו ומפריע להלך הלימודים בכיתה.
מקווה לקבל ממך תשובה דחופה ובהקדם מה אפשר לעשות בנידון.
אני רוצה לציין שחגי הוא ילד חכם מאוד, נבון ותלמיד חרוץ אפילו. הוא יודע כבר לקרוא יפה מאוד, הוא טוב בחשבון. גם לפני כתה א' הוא גילה כשרון טוב מאוד וחריצות והוא גם בעל זכרון מעולה (רק לא במקרה הנוכחי). בקיצור - לא נראה שיש פה בעיית לימודים, הדברים הולכים לו די בקלות בקטע הזה.
מה עושים - דחוף מאוד

שלום,
בני בן שנה ושלוש בקבוצת גיל שלו יש ילד שנושך באופן קבוע,
ברצוני לדעת ממה זה נובע ואיך ניתן למנוע את הנשיכות?

בתודה מראש,
ליאת

שלום לך - יש לי שתי ילדים בן 6 - השנה עלה לכיתה א'.
מאוד חרוץ וחכם ותמיד יש לו מכתבים טובים מהמורה.
אבל יש לי בעיה איתו - או מרבה להרביץ לאחותו בת 4.5 על כל דבר קטן ופעוט.
וגם שבזמן אחרון שמעתי אותו מוציא מילים לא יפות מהפה.
אצלנו בבית מאוד מקפידים על צורת הדיבור ולא לקלל וכו'.
לא יודעת מאיפה הוא למד את המילים הנ"ל - יתכן מהכיתה אבל
אנחנו מסבירים לו שאם ימשיך לדבר ככה ירחיק את הילדים ממנו ולא יהיו לא
חברים וגם מסבירים לו שזה לא יפה וכו'.
אבל זה לא עוזר - שעות אני מדברת איתו על זה שאצלנו בבית לא מרביצים ולא מדברים
לא יפה - הוא אומר שאני מבטיח ובסוף אני שומעת מרחוק אם אחותו ממשיך להוציא מילים
לא יפות.
עוד נושא - יש לו קושי למצוא חברים בכיתה - כל הזמן אומר לי אני שונא X ואני שונא את Y.
יש לו רק חבר אחד שאיתו הוא ממש קרוב וכל הזמן מחבק אותו ומנשק אותו בראש.
לדעתי הוא צריך לפתח עוד חברויות ולא רק חבר אחד !!!!
אין אנחנו צריכים להתנהג איתו? עונשים והסברים בלי סוף כבר היו...

רב תודות לך על העזרה ותגובה מהירה

בתי בת 4 ובשנה שעברה העברנו אותה ממסגרת קיבוצית לגן עירייה.
מאז שעברה לגן החדש היא הפכה להיות חוצפנית, פרועה והיא מוציאה משפטים שילדה בת ארבע לא אמורה להגיד כשהיא בגן שמחנך לערכים (אתמול ביקשתי שתהיה קצת בשקט בלילה והיא ענתה:זה הפה שלי ואני אשמיע בו מה שאני רוצה), מיותר לציין שכל העונשים וכל האיומים כבר לא עובדים עליה והיא מתחצפת ופשוט עושה מה שבא לה.
אתצול החלטנו סופית שאנו רוצים להחזירה למסגרת הקיבוצית (בתחילת השנה היא לא היתה מוכנה לשמוע על זה - עכשיו היא קצת יותר מוכנה).
השאלה אם העברה באמצע השנה לא תפגע בה למרות שאת רוב הילדים בקיבוץ היא מכירה?האם להמתין עד למסיבת חנוכה שהיא מאוד נרגשת לקראתה כי הם כבר עושים חזרות? האם יש מצב שהתנהגותה תחמיר או תדרדר מעבר למה שעכשיו? (כל מי שמכיר אותה ציין שמאז שעברה לגן עירייה היא השתנתה ולא לטובה)
אני אודה על תשובתך הדחופה

בני בן ה16 לאחרונה נמצא במן בעיה של "הסתגרות ודיכאון" הוא אומר שהוא מאוד פוחד,בכללי הוא אומר לי שהוא מפחד לצאת לרחוב שמה יקרה לו משהו או שהוא ייפגע בדרך כלשהי והוא אומר שהמגוקים בעיר נימאסו עליו ונמאס ל לעשות דברים יומיומים כמו ללכת לבית ספר,ללכת להיפגש עם חברים וכל מיני דברים כאלו.
הוא מביע המון התענינות בנושא החיים והמוות,הוא אמר לי שהוא לא מאמין באלוהים, הוא מאמין שי שכאן חיים ואחר כך אין כלום הוא מסתכל על העולם בפסימיות ואומר בישביל מה לחיות אם נמות,יש לו מחשבות על הרוגים ,לדעתי הוא נחשף לזה בעקבות התקשורת הוא תמיד היה ילד שמתעניין באקטואליה ,הוא כל הזמן מתעדכן אז כל דבר בעצם מרגיז אותו השחיתות במדינה,האנטישמיות השנאה הטרור וכו'.
איך אני יכול להתמודד איתו,עכשיו הוא לא רוצה לנסוע ברכב שלי לא לנסוע באוטובוסים,ברכב בגלל כמות ההרוגים בתאונות הוא אמר שהוא אפילו לא מוכן ליהיות "נכה" הוא מביע פחד לצאת מהבית יש לו מחשבות כאילו יסתבך עם מישהו או שייפצע כתוצאה מתאונה ולא יהיה מי שיעזור לו,זה עולם קטן,הוא טוען שהוא "עיף מהחיים" הוא ממש איבד את השמחת חיים ולא מבין למה יש לחיות ,הרי כל החיים "סובלים" הולכיםם לבית ספר ,לעבודה,הוא מאוד מפחד מהמוות וב

יש לנו 2 ילדים בגילאים:11,15.הילד הגדול מאובחן כ HDHD.
הילד הגדול כאשר מקבל "לא" כתשובה מסוגל לצעוק חזק ואפילו לדחוף(אלימות) את אימו וכמובן יעשה את משהוא חושב לנכון ולא יקבל "לא" כתשובה..
בנוסף מאיים על אחיו הקטן (ולעיתים אף מרביץ לו).
אנו מרגישים שסמכותינו כהורים מתחילה לפוג.

מהם דרכי הענישה של ילד זה?
איך אפשר להגיע להבנה עם ילד שמרביץ?
בברכה

שלום רב.
נכדי בן ה-9 ביקר בביתי בסוף השבוע.
לאחר לכתו גיליתי שנלקחו מספר פריטים מחדר העבודה.(מחשבון.יומן.פנקס) שוחחתי עם בתי.היא מצאה את הפריטים במגרה "הסודית" של הנכד.
כיצד מתמודדים עם הבעיה מול הנכד?
ברצוני לציין כי זו פעם ראשונה שזה קרה (עד כמה שידוע לי).

שלום,
אני בשבוע 21 ועומדת בפני הפלה מלאכותית עקב סיבות רפואיות. הבת הגדולה שלי, בת 5 יודעת על ההריון ומאוד שמחה לקראת האחות החדשה. אני רוצה לדבר איתה על ההפלה ולהסביר לה מה קורה אך בשום פנים ואופן אני לא רוצה לומר "שהתינוקת היתה חולה מאוד" או לומר שהיא "מתה". האם תוכלו לעזור לי בעניין??? ( רציתי להוסיף שהיא ילדה חכמה שמתעניינת ושואלת ולכן תשובה מתחמקת לא תספק אותה.)
המון תודה
מיכל.

שלום.
בני בן ה - 3 מרביץ לאחרונה לילדים בגן. ככשואלים אותו מדוע, הוא אומר שהוא רוצה להיות חבר שלהם. לפני כ - 8 חודשים נולדו לו בני דודים תאומים, אני לא יודעת האם זה קשור, כיוון שההתנהגות לא בהכרח התחילה מאז. יש ילד בגן שהוא מרביץ לו קצת יותר מאחרים ומשיחה עם הגננת, הבנתי שהוא לא מרביץ לילדים חזקים ממנו אלא רק לחלשים. האמא של הילד המוכה יותר מאחרים כועסת מאוד ואני חסרת אונים.
אנחנו כל יום בבוקר וכשבאים לקחת אותו מדברים איתו על הנושא, יש שיפור קל, אך האם יש דרך אחרת לטפל בנושא?

שלום,
בתי בת 9 . ילדה טובה מתוקה אחראית רגישה .מאז תחילת השנה משנעשו הלימודים עבורה יותר קשים מבעבר , היא מרבה להכנס ללחץ משיעורי בית (מהכמות, מרמת הקושי )ממה שיהיה בתעודה מכך שהיא פוחדת להכשל ..היא אף מודה בפני שיש לה כאבי בטן ותחושה רעה כשהיא חושבת על הלימודים . כואב לי לשמוע זאת ממנה. אציין שאכן הלימודים השנה אינם קלים עבורה , היא צריכה להתאמץ מאוד כדי להשיג ציונים טובים . הדבר פוגע בדימויה העצמי . כמו כן אני חוששת מאוד שמא אני טועה בדרך שלי לטפל בנושא ואיני מקלה עליה בכך שאני עומדת על כך שהיא תלמד היטב ותתרגל היטב וכנראה שאני מעמיסה עליה לחץ. אך מצד שני לולא אותו לחץ אפשר בודאות לומר שרמת הישגיה תפחת משמעותית.
אני בדילמה - מצד אחד רוצה ילדה מאושרת ללא תסביכים ומצד שני שיהיו ציונים מכובדים .
סליחה על אורך השאלה ותודה רבה מראש