פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום,
ביתי בת 4 ילדה מאוד אוהבת בוגרת ושמחה בדר"כ
מאז ומתמיד יש לה צורך בחיזוקים חיובים, למרות שאנחנו הורים מאוד חמים וכל הזמן מרעיפים עליה חום ואהבה.
היא כל הזמן שואלת את החברים שלה" אם הם חברים שלה" ו"אם הם אוהבים אותה".
במידה ומישהו אומר לה לא היא מאוד נפגעת מהעניין וזה יכול לנטרל אותה לכמה דקות טובות, כשצוחקים איתה היא לפעמים בתחושה שצוחקים עלייה, אפילו אם אנחנו צוחקים ממשהו שהיא אומרת היא מאוד נפגעת מהעיניין.
היא כל הזמן בודקת שאנחנו בסביבה והיא פוחדת מבעלי חיים למרות שאנחנו מאוד אוהבים בעלי חיים ותמיד מעודדים אותה לנסות ללטף אותם.
אני חושבת שהיא הרבה יותר משוחררת שאנחנו לא בסביבה(שיש יום הולדת היא רוצה שנחכה בחוץ ורק אחר כך היא משתתפת בפעילות, היא מתנהגת אותו הדבר בחוג)
השנה היא עברה לגן מועצה ואני מרגישה שחלה הידרדרות במצב הרוח שלה, יש בגן ילד שמציק לה ומרביץ לה, מעבר לזה היא כל פעם זורקת שם של ילד אחר שאמר לה שהוא לא אוהב אותה.
בשבוע האחרון הגענו למצב שהיא לא רוצה ללכת לגן והיום היא ממש צרחה ובכתה בגן עד שנאלצתי ללכת ולהשאיר אותה צורחת.(מאוד לא אופייני לה היא נמצאת מגיל 4 חודשים במסגרת ואף פעם היא לא בכתה)
אני חייבת לציין שהיינו בסוף שבוע והשארנו אותה אצל סבתא שלה שהיא מאוד אוהבת אבל יכול להיות שזה קשור
הייתי רוצה לדעת איך אני יכולה לפעול כדי לשחרר אותה מחוסר הביטחון ומהפחדים
תודה

שלום רב,
יש לי תאומות בנות שנה ותשעה והן התחילו ללכת למשפחתון לפני חודש. בת אחת הלכה לגן ישר ללא כל בעיה. לבת השניה לקח קצת זמן להתרגל.
הבעיה היא שאני שמתי לב בשבוע אחרון יש שינוי די קיצוני עם אחת הבנות. פתאום כשמגיע ערב הצריך לעשות אמבטחה, היא מתחילה לבקות ולברוח וממש נכנסת להיסטריה. לאחר מכן לא ניתן להכניס אותה למיטה. היא פשוט נדבקת למי שמנסה להשכיב אותה לישון ולא משחררת. אם בכל זאת מניחים אותה במיטה, היא צורכת, זורקת את עצמה וכו'. הדרך להרדים אותה רק על הידיים. חשוב לציין שאף אחת מהבנות לא מורגלות להרדם על הידיים של מישהו. עוד דבר, שינת צהריים עוברת די חלק.
היום שמתי לב לעוד שינוי – היא לא רצתה ללכת לגן בכלל, אף שאהבה ללכת לשם מהיום הראשון.
המטפלת שלה בגן אומרת שהיא משחקת עם הילדים אבל בכל הזדמנות מבקשת שיקחו אותה לידיים.
זה ממש לא אופייני לבת שלי.
אני מתאר לעצמי שיכול להיות והיה שינוי כלשהו בגן אבל איך אני יכול לדעת שהכל בסדר?
האם תוכלי לעזור לי כי אני מאוד דואג.
תודה!

בתי, בת שנה ועשרה חודשים.
נפתחה בפנינו אופציה לצרף אותה לגן עם ילדים גדולים ממנה (בני שנתיים וחצי עד שלוש). יצויין כי אנחנו גרים באי קטן במרכז אמריקה ואין לנו אופציה נוספת לגן, אלא רק למטפלת בבית.
בתי מאד מאד חברותית ורגילה להיות עם ילדים גדולים ממנה.
למעשה, היא פורחת מאושר בחברה של ילדים.
אני ובעלי היינו משוכנעים שזה הפתרון, נלחמנו על מקום עבורה בגן במשך 3 חודשים...והיום, היה היום הראשון.
התלוותי אליה לשעה וחצי והיא נהנתה מאד מאד, הגננות (2 גננות, 14 ילדים) אמרו כי היא נעימה מאד ומאושרת, אך חזרו ואמרו שנראה להן שהיא קטנה מאד לעומת הילדים האחרים והן גם חוששות מסיטואציה שאני לא אהיה שם.
נקודה נוספת, בחודשיים הראשונים, עד שימלאו לה שנתיים, היא תתחיל ללכת 2-3 פעמים לגן לשלוש וחצי שעות ומינואר לחמישה ימים לשלו וחצי שעות.
אני עדיין משוכנעת שזה הפתרון האידאלי לבתי בנסיבות הנוכחיות...
מה דעתך? כיצד ניתן יהיה לשכנע את הגננות שיתמכו ברעיון? כיצד לנהוג בהתחלה (כמה זמן להיות איתה, כמה זמן לשאיר אותה לבד, כיצד להתייחס אליה כשאני שם וכו').

שלום,
לפני כשלושה שבועות ילדתי בת ה-3 החליטה שהיא משחקת משחק תפקידים ובו אני והיא מחליפים שמות כלומר היא הופכת ליהיות אבא , שיתפתי איתה פעולה וחשבתי שזהו משחק ליום אחד ומחר זה יגמר
אך לא ,המשחק ממשיך כבר יותר משבועיים והיא לא מאפשרת לי לשנות אותו (נאמר לי שגם בגן ההתנהגות הזו ממשיכה)
יש לציין שלפעמים היא חוזרת לעצמה לזמן מסויים ואני כבר חושב שזה נגמר אבל לא זה פשוט חוזר.
שאלתי היא האם תופעה זו טיבעית ופשוט לחכות שיעלם או שצריכים לנקוט צעדים מסויימים ואם כן אז בבקשה מה הם?
תודה .
אבא

אני אמא לילד בן 4 שמאד בוגר לגילו וכן לתינוק בן 5 חודשים , תומר בן ה-4 מכה כל הזמן בגן ומתחצף לגננת לא מקשיב לה ואפילו מקלל מידי פעם , בבית הוא אינו מקלל אך כן מתחצף אליי ואל בעלי צועק עלינו כאשר אנחנו מענישים אותו בחדרו הוא יוצא ואומר שהוא לא נכנס לחדר .
אני מאד מתסכלת ולא מצליחה להגיע אליו הוא גם ילד מאד חכם והגננת אומרת שזו חת הבעיות , היא ממליצה ללכת לפסיכולוג מה דעתך ? האם פסיכולוג ליעוץ בשבילנו ההורים או בשביל תומר ? אני רוצה לציין שכלפיי התינוק הוא לא מוציא את כעסו ולהפך הוא מאד אוהב אותו ועוזר לי איתו
מה לעשות ?? אני בוכה המון בזמן האחרון מתסכול ויאוש שאני לא מצליחה להבין אותו או למה הוא עושה את הדברים האלה לאחר שהוא מבטיח שוב ושוב שלא יחזור עליהם.

כבר כמה ימים אני במצוקה:עשיתי לביתי יום הולדת משגעת אך מרוב שאירחתי ורצתי להניק (יש לי תינוק) בקושי ביליתי בסביבתה במהלך יום ההולדת,אני ממש אוכלת את עצמי וכועסת בעיקר על בעלי שלא עזר לי כלל להקים את האירוע והגיע כאורח,אני בוכה המון ומרגישה שהפסדתי רגעים שלא יחזרו עם ביתי והרי עבדתי כ"כ קשה עבור זה ואת הכי חשוב פספסתי,אינני יודעת אם זה מתוך פרפקציוניזם אך ליבי נכמר בכל פעם שאני נזכרת בעניין ואני בוכה המון.אני כל הזמן חושבת לפצותה למרות שהיא הייתה עם ההפעלה ועם כל הילדים וכלל לא שמה לב למבוגרים אך אני אוכלת את עצמי .

בתי הבכורה היא בת 4.5 ורציתי לרשום אותה לחוג - על מנת שתכיר ילדים נוספים(פרט לאלה שאיתה בגן, שם יש לה אולי שתי חברות) וגם תפעיל קצת את הגוף( אוהבת מאוד קצב וריקוד)
הבעיה היא שניסינו שיעור ניסיון בכינור ביום שישי האחרון והיא פשוט התקפלה ולא שיתפה פעולה בכלל (שיעור יחידני - היתה צריכה לשיר עם המורה יונתן הקטן).לפני השיעור היא שמחה וסיפרה לכולם שהיא הולכת לחוג כינור ואז התקפלה. היום יש שיעור נסיון במשחקי תנועה ואני לא ממש מאמינה שהיא תשתתף.
האמת היא שאני מאוד התאכזבתי ממנה כי חשבתי שהיא מספיק בוגרת להשתתף במיוחד אחרי שהכנו אותה לזה והיא כל כך שמחה.
האם זה מוקדם מדי? האם יש טעם לנסות שוב? (היא טוענת שהיא היתה עייפה כי זה היה בשישי בצהריים אחרי הגן(היא כבר לא ישנה צהרים)

שלום!
ביתי בת שלוש וחצי, היד הדומננטית שלה יד שמואל ( כתיבה) אך למרות זאת היא עושה המון פעולות ביד ימין( כגון גזירה) האם יש צורך לכוון אותה לעשות את כל הפעולות ביד אחת???
עדין לא שוחחתי עם הגננת על כך, ( כמו כן גם היא לא פנתה אלי בנושא) האם יש צורך להתערבות מצדנו או שזה " נורמאלי"

תודה מראש על התשובה,
אושרית

הכנסתי את ילדי בן ה-3.5 לגן חדש ששם כל הילדים כבר מכירים. הוא מתלונן שאף אחד לא משחק איתו ושישנו ילד שאף מדבר איליו לא יפה ומעליב אותו-רציתי לדעת כיצד ניתן לעזור לו להשתלב חברתית על מנת שלא ירגיש דחוי(יש לציין שתופעה זו אינה קרתה בעבר והוא ילד חברותי שמסתדר נהדר גם עם ילדים שלא מכיר)

בני בן שנה וחצי , רזה (אחוזון 2).
כל ארוחה עימו הופכת עבורי למאבק, בו אני מקריאה לו סיפורים ומנסה להעסיקו על מנת שיאכל.
כאשר אינו מגלה עניין באוכל (וזה קורה המון.. כמעט כל פעם) אני נכנסת ללחץ עד כדי אובדן עשתונות פנימי, כעס ומרמור.
אני לא יודעת איך להתמודד עם מצב זה, כולם אומרים לי לעזוב אותו ושבסוף הוא יכול ואני מנסה להשתחרר אבל זה קשה לי.
היו מספר ימים שהסכמתי לוותר ובעלי האכיל אותו אבל בשבוע זה הוא ירד במשקל
מה עלי לעשות? המצב גורם מתח ועצבים לפני כל ארוחה.
תודה

יש לנו ילד מקסים בן 4 וקצת. לעיתים, ולא ברור לנו כל כך מה הטריגר, הוא נתקף בהתקפי זעם. זה קורה כשמשהו מכעיס אותו, כשהוא לא מקבל משהו שהוא מאד רוצה ובמצבים נוספים. הוא מתחיל לבכות, לא מצליח להרגע, להשתולל. אנו לא מצליחים להרגיע אותו בשום צורה. לא צעקות, לא דיבור. הוא פשוט נאטם לגמרי, נכנס למצב היסטרי, לא מפסיק לבכות, עקשן. הוא יכול להגיע למצב שבו הוא מרביץ לנו, הוא לא מוכן לשבת במקום אחד ולהרגע. הדבר יכול להימשך זמן רב (מעל שעה) עד שסוף סוף הוא נרגע. הוא מבקש סליחה, מבטיח שזה לא יקרה, וכך עד הפעם הבאה. אנו ממש חסרי אונים. אין לנו מושג איך להתמודד עם ההיסטריה. כשהוא נכנס למצבים אלו, הוא לא מקשיב לכלום. יש לנ וילדה גדולה שמעולם לא התנהגה ככה. איך עלינו להגיב במצבים אלו? ניסינו גישות שונות: להתעלם, לנסות להרגיע, לדבר, לצעוק, להכניס אותו לחדר שירגע ולא לאפשר לו לצאת עד שיפסיק. שום דבר לא עוזר. ההתקפים האלו יכולים להימשך זמן רב, ואז הוא נרגע וחוזר להתנהגות רגילה כאילו כלום לא קרה. לנו זה עולה בבריאות...

שלום רב,

יש לי שני ילדים (ילדה בת 4 וילד בן שנתיים) שותפים לחדר.
לפני כמה חודשים העברנו את בני למיטת נוער, מאז אותו יום ובתקופה האחרונה זה אף החמיר הוא לא הולך לישון. (יש לציין שבעבר במיטת התינוק הוא היה נרדם בקלות וישן רצוף כל הלילה)
מיד כשמשכיבים אותו הוא יורד מהמיטה ובא חזרה לסלון, שלב הירידות הללו יכול להימשך שעות ולא עוזר שאני מחזירה אותו שוב ושוב.
בסופו של דבר לאחר שגם אני כבר מאד עייפה ועצבנית הוא נשאר לפעמים בסלון ונרדם שם ובמידה וגם אני רוצה ללכת לישון הוא בא לישון איתי במיטה.( יש לציין שבעלי עובד לפעמים בלילות ולא נמצא, כשבעלי נמצא הוא פחות יורד מהמיטה אך גם אז ה"טקס" ארוך ומייגע ולפעמים הוא נרדם במיטה עם אחותו).
ניסיתי להחזיר אותו למיטת התינוק אך הוא בוכה שהוא רוצה לרדת ולישון במיטה של הגדולים.
לפעמים אחרי הרבה זמן של בכי במיטת התינוק אני מורידה אותו למיטת הנוער ואז הוא נרדם.
אשמח לשמוע האם יש דרך קלה ונינוחה יותר לפרידה בלילה

הי,
יש לי 2 בנים (ארבע ושנתיים).
הילדים האלה היו אוכלים הכל מהכל ולא היתה להם אף פעם בעיה של אוכל או משקל
כיום , הם מגיעים מהגנים ולא רוצים לאכול ארוחות מסודרות (ארוחת ערב/ארוחת צהרים ביום שבת)
וכל ארוחה שלנו איתם זה מאבק , לפעמים הם אוכלים ולפעמים לא.
יש לציין שבגן הם אוכלים יפה מאוד!!!!
יום אחת אמרתי שאני לא מכינה אוכל עד שהם לא יגידו שהם רעבים וידרשו אותו.
עבר יום שלם והגענו לשעה 16:00 והילדים לא רוצים לאכול.

שאלתי אליך היא,
האם להמשיך לנסות להאכיל אותם או לתת להם לאכול מה שהם רוצים ולהניח להם?
יש לציין שהם לא מהילדים שאוכלים כל היום ממתקים ומגיעים שבעים לארוחת ערב.
הם פשוט יכולים להעביר יום שלם בלי להיות רעבים.

שלום,
פלג בן 6 חודשים ויונק מלא, בחודש האחרון אוכל גם מרק ופירות.
יש לי בעיה שהוא לא ישן בלילה באופן רציף ואפילו לא 3 שעות ברצף ואני מותשת לחלוטין ולא יודעת כבר מה לעשות.
ניסיתי וממשיכה לנסות לתת לו את הארוחה לפני השינה בבקבוק (חלב שלי שאוב) על מנת שאראה שהוא אוכל מספיק ושבע - אפילו הוספתי קרונפלור בהמלצת טיפת חלב.
אך עם זאת הוא קם המון בלילה - לפעמים כל שעה וחצי-שעתיים והדבר היחיד שמרגיע את הבכי שלו זה הציצי והוא באמת אוכל.
האם יש לך המלצה עבורי?
עדיין לא חזרתי לעבוד, אני מאוד חוששת אך אצליח לתפקד כשאחזור לעבודה, אני מגיעה לבוקר מותשת וללא כוחות.
אשמח להמלצה.
תודה רבה וחג שמח.
חגית.

שלום,

בני בן שנה ושמונה חודשים.
לפני כחודשיים נולדה לנו בת.
בסך הכל הוא ילד מקסים, חכם, מאד נח, מעסיק את עצמו באופן מופלא, ילד מלא שמחת חיים, בעל אינטראקציה מצויינת עם ילדים ומבוגרים כאחד.
בתחילת אוקטובר הכנסנו אותו לגן (חיכינו חודשיים אחרי הלידה וגם על מנת לפסוח על תקופת החגים שמקוטעת ממילא). עד היום הוא היה בגן כ-5 פעמים. כל פעם לכמה שעות (ללא יותר מ-3 שעות) וכל פעם קראו לנו לקחת אותו כי נראה ש"קשה לו מאד". ביומיים הראשונים אני חייבת לציין שהוא שעט בהתלהבות לתוך הגן והשאיר אותי מאחור....
רק כשבאתי לקחת אותו ירד לו האסימון והוא פרץ בבכי. בפעמים שלאחר מכן הוא כבר בכה כשהשארנו אותו.
אני חייבת לציין שעד היום הוא היה בבית עם מטפלת מאד מסורה שהעניקה לו המון חום, אהבה, יחס וגם לימדה אותו המון דברים.
אני מרגישה שהמעבר מאד מאד קשה לו!
בגן הם לא בעד שנישאר איתו כי זה "מפריע לילדים האחרים שגם להם קשה שההורים שלהם לא נמצאים". אני חושבת על זה שהוא לא מכיר שם אף אחד, בטח לא בשם שלהם ואנחנו גם נעלמים לו והוא בטח מרגיש חרדה אמיתית.
בסה"כ בזמן שהותו בגן אומרים לנו שהוא בוכה לסירוגין ורב הזמן הוא רגוע.
הוא כמעט לא מדבר עדיין ולכן הוא גם לא יכול להביע מילולית אם קשה לו.
הדבר מתבטא רק בהתנהגות שלו שהפכה אותו למאד "דבק" אליי ואל בעלי כשאנחנו בבית (אני כרגע בחופשת לידה ובעלי עובד מהבית). מעבר לזה התחילו התפרצויות בכי ואפילו אם אני מזהה נכון התפרצויות זעם - דבר שמאד לא אופייני לו). אני יודעת שחלק מההתנהגויות האלה הן חלק מהגיל שלו שבו הוא מגלה את האני העצמי שלו ואת העצמאות שלו ובודק יותר גבולות. אבל מעבר לכך אני מרגישה שעובר עליו משהו.
אני לא יודעת אם היה נכון להשאיר אותו בבית עם המטפלת לעוד כמה חודשים או שבכל מקרה רצוי שהוא יעבור את טבילת האש הזו אחת ולתמיד.
בסה"כ הייתי משוכנעת שהגן יכול לתרום לו, כי הוא ילד מאד חברותי וסקרן ונראה לי בגדול שלטווח הרחוק התוצאה תהיה חיובית.
יש לי אפשרות להחזיר אותו הביתה מכיוון שהמטפלת שלנו תטפל גם בתינוקת החדשה ולכן אין לי בעיה להחזיר אותו הביתה לכמה חודשים.

שאלותיי הן:
1. האם לדעתך עוד מספר חודשים בבית יקלו על הכניסה לגן בעתיד?
2. כיצד ניתן להקל עליו את הכניסה לגן כמה שאפשר?
3. האם להתעקש עם הגן ללוות אותו בימים הראשונים?
4. כיצד ניתן להתמודד עם ההתנהגויות ה"חריגות" שהופיעו פתאום? (אגב, בהתחלה הוא קיבל את אחותו ממש באבירות, אם אפשר להגיד. אין ספק שהוא קלט שמשהו השתנה אבל לא היו התנהגויות ספציפיות שהביעו קנאה. עכשיו כמובן הכל השתנה ונראה שהקנאה עולה על פני השטח....)

ובכלל, כל תובנה ועזרה בנוגע לכניסה לגן תתקבל בברכה.

סליחה על אריכות הדברים....
המון תודה!
הולה