פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום לך
המושג של selective mutism מתייחס לצורה של הבעת מצוקה פנימית על ידי בחירה עם מי לדבר. לפיכך, נראה כי מאיזשהיא סיבה ביתכם חשה מצוקה בגן. לכן, דרך משחק או סיפור הייתי מנסה לדבר עימה מדוע היא מסרבת לדבר בגן. למשל: הייתי משחקת עימה בבובות, ומשחקת בובה שמסרבת לדבר בגן, לעומת הבית בו אין לה שום בעייה לדבר ומנסה לראות כיצד הילדה מגיבה ומה היא אומרת.
אפשר גם לכתוב יחד סיפור על ילדה שהתחילה גן והכל נורא חדש לה: הסביבה, הגננת הילדים, הפעילות ונורא קשה לה לדבר במקום החדש הזה.
אם אין הקלה בסימפטום, אני מציעה לפנות לאיש מקצוע באיזור מגוריכם, על מנת לבדוק מה מקור הבעייה ולהדריך אתכם כיצד ניתן להתמודד עימה.
בברכה,
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית

התופעה שאת מתארת היא תופעה של ביעותי לילה והיא מתרחשת בשכיחות לא קטנה אצל ילדים בגילאים של בתך. כפי שאת מתארת הילדה מתעוררת בצרחות מתוך שינה ולא ניתן להעיר אותה או להרגיעה, עד שהיא נרגעת באופן עצמאי. ביעותי לילה מתרחשים יותר כאשר הילד בתקופה של מתח כלשהו ולא דווקא סימן לטראומה. המתח שמצטבר במהלך היום משתחח בתופעה הלילית הזו. יכול להיות שמתח זה קשור בדרך כלשהי לאח שנולד לה. למרות שאין שום סימנים לקנאה או ביטויים לתחושות של כעס, תסכול מאובדן תשומת הלב או כל תחושה אחרת כלפי השינוי שחל במשפחה, אולי בכל זאת המתח קיים בתוכה ומתבטא בביעותי לילה.
ברמה המעשית היא זקוקה לקירבה איתך, לבלות זמן איתך. אפשרות נוספת היא לקרוא יחד ספרים על הולדת אח ולשוחח על התחושות שלה.
\בהצלחה
שושי יעקובי
פסיכולוגית חינוכית התפתחותית
www.triada.co.il

ונמשכת עדיין, האח שנולד, נולד לפני כחצי שנה כך שדברים לא השתנו כלל. לגבי זמן איכות יש לה המון איתי אני עזבתי עבודה בשביל להיות להם והים לאחיה אמא 100%. מדיי לילה אנחננו מקריאים לה ספר (היא זוכרת כבר את רוב הספרים בעל פה), כך שאני כבר לא יודעת מה עוד לעשות....?..??? עד מתי זה יימשך? עד מתי האופי הנרגז הזה ידבק בה? ועד מתי אנחנו לא נצליח לישון לילה רצוף כל בני הבית...?...? האם זה יהיה לנצח? האם הבכיות זה סוג ו/או אופן האופי שלה?

למרות כי תחושות התשישות, העייפות והיאוש שלך ממוקדות בהתנהגות של הילדה שלך, לי נראה כי התחושות הללו קשורות למצב הכללי של לגדל שני ילדים קטנטנים, להתמסר לכך טוטלית, להיות זמינה כל היום לטפל בצרכים של ילדה קטנה ותינוק. אולי היית רוצה שהילדה פחות תזדקק לך ואולי זו ילדה עם טמפרנט קשה שדורשת יותר משאבים מההורים שלה, אבל הקושי המרכזי הוא דילדול משאבים אצלך. מצב של חוסר שינה הוא מצב רע להורות. זו אחת הסיבות לכך שהורים מאבדים מסבלנותם ומיכולת ההכלה שלהם. את חייבת למלא את המשאבים שלך וקודם כל לאפשר לעצמך מספיק שעות שינה. אפשר לחשוב על כל מיני פתרונות: חלוקת זמני השינה בינך לבן זוגך, ביבי סיטר במהלך היום או כל דבר אחר שיאפשר לך להעניק קצת לעצמך.
בהצלחה
שושי יעקובי
פסיכולוגית חינוכית התפתחותית
www.triada.co.il

את מתארת 8 חודשים של נסיונות וזה הרבה זמן לשנות הרגל. יכול להיות שהיא לא היתה בשלה לכך בגיל שנה אבל כיום בגיל שנה וחצי היא בהחלט מסוגלת פיזית ונפשית להתמודד עם הפסקת אכילה בלילה. אין לי להציע לך דרך קלה או מיוחדת. כל דרך שאציע לך כרוכה בלהתמודד מול מצב של לתתסכל את הילדה. אתם חייבים להיות נחושים, עקביים בהחלטה שלכם ושלמים עם עצמכם. תאלצו לעבור כמה לילות של בכי ותשתמשו בכל אמצעי ההרגעה והשכנוע שיש ברשותכם, לדבר אליה ולהסביר שלא אוכלים בלילה, לחבק, מוצץ, שמיכה וכו'. לעמוד כנגד ביטויי המחאה שלה מתוך שכנוע פנימי שמה שאתם עושים הוא נכון.
מומלץ הספר של הלוחשת לתינוקות.
בהצלחה
שושי יעקובי
פסיכולוגית חינוכית והתפתחותית

שלום שירלי
לכל ילד צרכים שונים וייתכן כי ביתך זקוקה לבקבוק באמצע הלילה וזה טבעי ונרמאלי ואוסיף שאשריכם שהיא מתעוררת רק אחת ללילה.
אני מציעה לנסות אחת לחודש לערך לילה או שניים בלי בקבוק ולראות כיצד היא מגיבה. כשהיא תהיה מוכנה להפסיק היא תעשה זאת.
חג חנוכה שמח גם לכם
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית

התעוררות בבכי ובצרחות מאפיינת לא מעט תינוקות וילדים צעירים. זה קשור לטמפרמנט מולד, ליכולת שלהם להתמודד עם שינויים ומעברים כגון מעבר ממצב פיזי ונפשי של שינה לערות. ככל שהילד גדל כך תגובות אלו פוחתות וחולפות. גם בפורום הזה היו מספר פניות של הורים בשאלה דומה ואני ממליצה לך לעיין בתשובות שנכתבו. לא ניתן להתעלם מכך כי נולד לו אח, הנוכחות שלו בחייכם מורגשת יותר ככל שהוא גדל. יכול להיות כי התפרצויות הכעס הם ביטוי לתחושות קנאה, כעס, אובדן תשומת הלב שלך (שמתרחשת באופן טבעי כשנוסף ילד במשפחה). יכול להיות כי בדרך הזו הוא מנסה לגייס את תשומת הלב שלכם אליו ואל מצוקתו. במצב זה ניתן לעשות כל מינ דברים, כאשר הדבר הראשון זה למצוא זמן להיות ביחד רק שניכם. אפשר לחזור ולקרוא איתו ספרים שקשורים להולדת אחים.
בהצלחה
שושי יעקובי
פסיכולוגית חינוכית התפתחותית
www.triada.co.il

בגילאי 9-12 חודשים חלה "קפיצה" בהתפתחות של תינוקות. המשמעות של קפיצה התפתחותית היא בין היתר שינוי בזמני השינה. במהלך היום הם זקוקים לפחות שינה, חלק מהתינוקות ישנים מעט בשעות הבוקר ומעט אחר הצהריים וחלק ישנים רק בצהריים. כדאי לנסות ולראות מתי הילד שלך מראה סימני עייפות במהלך היום ואז להשכיב אותו לישון רוב הסיכויים כי ירדם בקלות. בשעות הערב הסיפור מעט שונה. סביב גיל שנה הרבה תינוקות עוברים שלב של קשיי הירדמות, מכיון שהם מבינים יותר את מה שקורה סביבם: שהם נפרדים מההורים מאידך שההורים בחדר אחר. סביב השינה מתעוררת חרדה וגם תגובות מחאה מצדם. מומלץ להתחיל לבנות טקס של הירדמות, ריטואל קבוע של רחצה שמרגיעה, הפחתת הגירויים בבית, האכלה, השכבה במיטה עם מוסיקה מרגיעה כשאתם עדיין בחדר. להמשיך בריטואל הזה שוב ושוב עד שיופנם. אבל חשוב שתדעי, זה לא קורה מיד. ומידי פעם ישנם ימים קשים בהם הילד מתקשה להירדם מכל מיני סיבות חלקן מובנות לנו וחלקן לא תמיד.
שושי יעקובי
פסיכולוגית חינוכית התפתחותית
www.triada.co.il

אני יכולה להעלות כמה השערות: ישנם ילדים שפעילות פתוחה וחופשית בסביבה בה ישנם הרבה מאוד גירויים מעוררת בהם תחושה של הצפה ומתח והם מתקשים להתמקד בפעילות אחת. במצבים אלו הכוונה של מבוגר מאוד נכונה להם, מרגיעה ומנתבת את הסקרנות שלהם לכיוונים חיוביים. אפשרות נוספת שקיימת בגן ולא בבית קשורה בהתפתחות מיומנויות חברתיות. במהלך הפעילות החופשית, בפינות הגן ילדים צריכים להתמודד עם לא מעט תסכולים חברתיים, לעיתים התגובות שלהם לא בשלות דיים וזה עשוי להיות מקור לתסכולים ולתגובות של כעס.
שושי יעקובי
פסיכולוגית חינוכית התפתחותית
www.rtiada.co.il

לשושי שלום רב,

תודה רבה, כעת שקראתי את תשובתך, אני קצת יותר ממוקדת ומניחה כי הבעיה יכולה להיות באמת בעיה הקשורה לקשרים חברתיים. למרות שבבית ובמשפחה עם אחיינים הוא משחק יפה מאוד, אבל יכול להיות כפי שהצגת בגן זה קשה יותר קשה לו להתמודד.

כיצד אוכל לסייע לו להשתלב טוב יותר בפינות בגן?


ושוב תודה רבה על הסיוע

אפרת

כדי לעזור לילד להתמודד טוב יותר עם מצבי קונפליקט בינאישיים ההתערבות צריכה להיות צמודה ככל הניתן לארוע עצמו. במצב כזה אפשר להבין יחד עם הילד את מה שקורה לו ולהציע דרכים חלופיות (כגון לא לחטוף אלא לבקש או לשחק יחד).
מצבים דומים עשויים להתרחש גם בבית ואפילו מול ההורים.
בשאלה המקורית שלך את ציינת שאולי ההתנהגות של הילד נובעת משעמום, למה התכוונת.
שושי יעקובי
פסיכולוגית חינוכית התפתחותית

כוונתי בשעמום הייתה כי אולי בני לא מעוניין לשחק בפינות בגן כי זה משעמם אותו. אבל לאחר מעקב גם בבית אחרי התנהגותו אני לא חושבת שזו הסיבה. שמתי לב כי הוא שואל רשות לכל דבר. הוא גם מודיע על כל דבר לפני שהוא עושה, אפילו ללכת לשירותים הוא אומר אמא יש לי פיפי, אמא יש לי קקי. אז אני מסבירה לו שהוא לא צריך לומר לי, הוא יכול לגשת ולעשות לבד.

אז אני מנסה לראות בבית כיצד הוא מתנהג כדי לנסות להבין כיצד הוא מתנהג בפינות בגן. שוחחתי שוב עם הגננת והיא אמרה כי היא תביא משהיא מקצועית כדי שתצפה בהתנהגותו, כי לה קשה להצביע על איזה שהיא בעיה, והיא מפחדת שהיא מפספסת משהו אחר או שהיא בכלל טועה.

שאלתי אותה שוב מה היא רואה והיא אומרת כי בפינות בגן, או במשחקים בשולחן הוא תמיד צריך הכוונה ואז הוא עושה הכל יפה מאוד. רק לציור הוא ניגש לבד ומצייר אף ברמה גבוהה מעבר לגילו (גם לדברי הגננת). אדגיש כי גם אני כתחביב מציירת בבית ולכן אני משתדלת אחה"צ להעסיק את ילדי (יש לי עוד ילדה בת שלוש ותינוק בן 9 חודשים) ביצירות וציור....

אם הוא לא מקבל הכוונה אז הוא לא מוצא את עצמו ומשתולל ומפריע לילדים האחרים.
ארצה לציין כי בני הוא ילד חכם, נבון ובוגר לגילו (ולא רק אמא אומרת, גם הגננת והסביבה) ולכן בהתחלה חשבתי שאולי הוא משתעמם בפינות...

סליחה על אורך הההודעה...
אני מקווה שמיקדתי יותר את הדברים.

שוב תודה

אפרת

נ.ב יכול להיות שאני אמא שלוחצת יותר מידי?, האם זה באמת טוב להעסיק כל אחה"צ, לפחות שעה וחצי ביום את הילדים ביצירה או במשחק... אולי פשוט אני מגזימה וצריכה לתת להם להיות צת יותר לבד, אולי בגלל זה קיימת התלות של בני ? אציין כי בתי היא לא כזאת בכלל, היא דעתנית ועצמאית מאוד...

דברי הגננת נשמעים לי מעורפלים מעט, מה מדאיג אותה התנהגותו התלותית והפסיבית או התגובה הסוערת? נראה כי תצפית על-ידי איש מקצוע בגן עשויה אכן להבהיר כמה דברים. גם להרגיע את החרדה שהתעוררה אצלך.
שושי יעקובי
פסיכולוגית חינוכית והתפתחותית

מה שמפריע לגננת זה ההתנהגות התלותית, ההכוונה שהוא צריך לקבל ולא ההשתוללות או המריבה. הגננת מודעת לזה שבני לא מתכוון לריב. היא אמרה לי כי היא יודעת שבני לא ילד אלים ולכן מפריע לה שיחשבו שהוא כזה. היא אומרת כי הוא משתולל ופוגע באחר אבל לא בכוונה תחילה, אלא בגלל שהוא לא מוצא את עצמו בפינות החופשיות...., בחצר...

בכל אופן נתתי את אישורי להביא מתצפתת לגן, אני רק מקווה שזה יקרה מהר, כי הבנתי שזה יכול לקחת זמן.

תודה

אפרת

אני ממליצה לך לפנות לפסיכולוג ילדים באזור מגורייך ולהתייעץ אתו בכל אותן השאלות שמטרידות אותך. בתהליך של הדרכה, אתם ההורים יכולים לקבל כלים איך להגיב לילד באופן שיעזור לו להתמודד טוב יותר עם תסכולים וקשיים.
שושי יעקובי
פסיכולוגית חינוכית התפתחותית
www.triada.co.il

בגיל כל -כך צעיר קשה לפעמים להבין מילד מה קורה לו ומה בדיוק מפחיד אותו. את יכולה לנסות דרך סיפור או משחק לנסות לברר ממה היא פוחדת, ובכלל לשמוע על הביקרו אצל אבא. אך כאמור הסיכוי שתקבלי מידע שירגיע אותך הוא לא גבוה. חשוב לבדוק אם הילדה חוששת מפרידות באופן כללי, בגילאים כל כך צעירים ילדים נצמדים לאמא והשארות עם אבא אינה דומה לנוכחות מרגיעה של אמא לצידם.
שושי יעקובי
פסיכולוגית חינוכית התפתחותית

שלום לך.
המעבר משינה לעירות ולהיפך אצל פעוטות הוא מעבר דרמטי וכל ילד מגיב אליו אחרת. אני יכולה לספר לך שיש פעוטות רבים שמתעוררים משנת הצהריים בבכי. אם הוא נרגע אחרי זמן קצר - אין הדבר מעיד על בעייה וכל שנותר לי לומר לך הוא שזה יעבור... זה לא מעודד ואולי משאיר אותך חסרת אונים, אבל תני לזה להיות. הוא משדר מצוקה טבעית ואני מציעה פשוט להיות איתו בכך.
בברכה,
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית - מומחית לגיל הרך

שלום לך
ייתכן כי על רקע התאומות ביתך מנסה לתפוס את מקומה הייחודי, ולכן לוקחת את תפקיד הבן (אולי תפקידי "הבת" "נתפסו" על ידי אחותה התאומה).
עקב גילה הצעיר, הייתי ממשיכה להתנהג כפי שאת מתנהגת ולא עושה מזה סיפור. זה בסדר גמור. אולי הייתי אומרת לה משהו בנוסח: "שמתי לב שאת מאוד אוהבת משחקים שהם אהובים בד"כ על בנים וכן בגדים של בנים ותחפושות של בנים". אני חושבת שזה ייתן לה מקום להסביר את עצמה ואולי למצוא דרך להיות "בת" בצורה שונה מאחותה.
בברכה,
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית - מומחית לגיל הרך

שלום לי-רון
התנהגותה של אחייניתך מעידה, אכן, על מצוקה. הייתי מציעה דרך משחק או סיפור לעורר את הנושאים שקשים לה ופשוט להיות איתה בהם. משהו בנוסח: "את נורא אוהבת את סבא וסבתא וכו'... ולא מזמן בילית איתם הרבה זמן וזה עצוב בלב להיות כ"כ רחוקה". הידיעה שלה שהוריה מבינים את המתחולל בעולמה הפנימי תקל עליה מאוד.
בנוסף, הייתי מציעה לצייד אותה בדרכי התמודדות עם הגעגועים כגון: אפשר ללכת לגן עם תמונה משפחתית ולהביט בה בשעת מצוקה בגן; אפשר לעודד לצייר ציורים וללכת לדואר לשלוח אותם, כפעילות אחה"צ.
אני מציעה גם לברר האם מוקד הבעייה הינו רק הגעגועים או שיש קושי אחר נוסף, שהפירוש שההורים נותנים לו הוא הגעגועים.
בברכה,
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית מומחית לגיל הרך

שלום הלנה
אני חושבת שעשית נכון מאוד בכך ששיתפת את ילדך בהחלטה להעבירו לביה"ס אחר. הייתי מציעה לתת לגיטימציה למתן תגובה מצידו. ייתכן וזה יביא להקלה גדולה. אני חושבת שכדאי להכין אותו למעבר. למשל: לכתוב ביחד סיפור על ילד שעובר באמצע השנה לביה"ס אחר. בסיפור כדאי לתת מקום לרגשות שליליים שעשויים להתעורר כגון חרדה, בושה (לדבר איתו מה הוא יספר לחברים החדשים) וכו'. כדאי ללכת לביה"ס החדש טרם המעבר ולהתבנון במבנה, בחצר וכו'.
אם המעבר לביה"ס החדש יהיה קשה, והילד לא יתפקד מבחינה לימודית וחברתית, אז כדאי לחשוב על קבלת עזרה מקצועית. קחי בחשבון שילדך עבר טראומהשהוא יצטרך להתמודד עימה בזמן הקרוב - הטראומה של האלימות כלפיו.
שיהיה בהצלחה ובקלות
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית

נשמע שבתך נהנת מחברתה של הילדה הנ"ל. לאסור עליה להיפגש עלול להיות בלתי ניתן להשגה. יחד עם זאת כדאי לעודד אותה ליזום קשרים עם ילדים אחרים בשעות אחר הצהריים ואילו בשעות שהיא נמצאת בגן הייתי מערבת את הגננת .
שושי יעקובי
פסיכולוגית חינוכית והתפתחותית

אני מנסה להפנות אותה בגן לכיוונים שונים
אבל בגן הן ביחד
אחה"צ אני מפנה אותה לכיוונים אחרים ועם ילדות אחרות
אבל איך ניגרום לזה להתבמע גם בגן?
היא גם לא מספרת לי הכול אני שומעת מאחרים הרבה
ולא ממנה קשה לי עם זה

במצב שאת מתארת חשוב לעודד את הילדה שלך ליצור חברויות נוספות כלומר שהקשר עם אותה ילדה שלא מוצאת חן בעיניך לא יהיה בלעדי. אם היא ילדה חברותית ויש לה כמה וכמה חברות אז ההשפעה של אותה ילדה פחות משמעותית מכפי שאת חוששת. איזו השפעה שלילית יש לילדה הזו על הבת שלך? יכול מאוד להיות שהקשר בינהן לא כל כך הרסני, הדומיננטיות של הילדה פחות מפריעה לבת שלך ויותר לך. נושא אחר לגמרי הוא איך לעודד את הבת שלך לשתף אותך בחוויות שלה. חשוב ליצור אוירה טובה, אינטימית, רגועה, ללא ביקורת מצידך, תחושת אמון וקירבה. אוירה כזו תאפשר לך להתקרב לביתך.
שושי יעקובי
פסיכולוגית חינוכית התפתחותית
www.triada.co.il

הגישות לכך שונות בסביבה תרבותית שונה ומשתנות מתקופה לתקופה. כמובן שהתשובה משתנה גם בהתאם לאופיו ומידת עצמאותו של כל ילד. נדמה לי שיש חוק בארץ שאומר שילד מתחת לגיל 12 חייב פיקוח, בשעות הערב בוודאי.
שושי יעקובי
פסיכולוגית חינוכית והתפתחותית

הרטבת לילה נחשבת לתופעה שכיחה בגילאי שלוש וחצי, גם ילדים גמולים עדיין חוזרים להרטיב. הסיבות לכך עשויות להיות שונות: יכול להיות מצב זמני כלשהו של מתח, שינויים במזג האויר, או מצב בריאותי כלשהו.
חשוב לשלול בעיה בריאותית. יכול להיות כפי שציינתי שזו תגובה זמנית ללחץ כלשהו שיעבור. בשלב זה לא הייתי עושה משהו מיוחד.
שושי יעקובי
פסיכולוגית חינוכית והתפתחותית