פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום! ביתי הייתה איתי בבית עד גיל שנתיים, היא ילדה חברותית מאוד וחכמה, היא נכנסה לגן בגיל שנתיים וחודשיים היא מאד אוהבת את הגן ואני שמחה על כך, היא גם לא רוצה לחזור הביתה כאשר אני באה לקחת אותה ואפילו בוכה להישאר. שאלתי היא על מה מעידה התנהגות זו, אני אציין שאנחנו מרעיפים עליה חום ואהבה בלי סוף ולא חסר לה דבר (מלבד העיניין שיש בבית אח קטן ממנה בשנה ומקבל את אותו יחס בדיוק).

שלום רב,
אני ובעלי עומדים בפני גירושין.
מה הדרך/ הצורה הנכונה לספר לבנותיי (בנות 6 ו-3), אני רוצה שלא ייפגעו מהמהלך ויבינו בדרך הטובה ביותר ובמילים הנכונות לכך.
מה אני אמורה להגיד?

לשרון שלום,

תודה רבה על המידע שאת נותנת לי. היום בבוקר לקחתי את בני לגן והא לא הפסיק לבכות ובכה המון. ראיתי עוד אמא שאמרה שגם בנה בוכה הרבה והבנתי שעוד כמה אמהות מתלוננות שההסתגלות לגן קשה.

אני כבר מבולבלת ולא יודעת מה לחשוב, האם כל זה תופעות של הצהרון?

בכל אופן החלטתי ללכת לעירייה ביום ראשון ולנסות להעביר אותו גן. קשה לי לראות את בני בוכה ואומלל.. ואני חייבת לעשות מעשה...

כנראה שאעביר אותו לגן מצויין (בררתי לגביו עוד בשנה שעברה, אך לא רשמתי אליו מאחר והוא היה רחוק ממקום מגוריי) מסתבר שזה היה השיקול המוטעה שלי.
בכל אופן, בגן הזה נמצא גם חברו הטוב ביותר שהיה בשנה שעברה. ודיברתי אף עם ההורים שאמרו שבנם שאל הרבה על בני וקבענו אף להפגיש את הילדים.


רציתי לבקש האם תוכלי לתת לי טיפים כיצד לעשות לבני הסתגלות קלה יותר בגן החדש לאחר התקופה הקשה שהוא עבר ועובר....

המון המון המון תודה

אפרת

שלום רב!

בני בן 11 (מגיל צעיר אהב לשחק בבובות,ולצפות בתוכניות של בנות,ולהתחפש לבת)
בנוסף הוא מדבר עם ידיים ולי זה מאוד מפריע
אתמול בני פנה אליי וביקש קצת לשוחח עימי הוא ניפתח בפניי ואמר לי
אמא אני חושב שאני בת! שאלתי אותו מדוע הגיע למסקנה הזו
הוא פירט לי מס סיבות : שהוא לא אוהב כדורגל ומשחקי בנים,הוא צופה בתוכניות של בנות,ושיש לו פין קטן,ושהוא מלא ומכוער.
לא ידעתי אם לצחוק או לבכות אני מפחדת,מודאגת,וצריכה עזרה מה לעשות
בבקשה עיזרו לי
מה הם השלבים שיש לעבור כדי לדעת שעשיתי את כל הדברים כדי למנוע אם ניתן גם מבחינה פסיכולוגית ומבחינה רפואית.
נעה

שלום ובוקר טוב
הילדה שלי הייתה עד ניל 3 בבית עם אמא.בתחילת שנה זו, ספטמבר, התחלנו להכניס אותה לגן.כמובן שבצורה הדרגתית מאד וגם רק עד השעה 13:00. בכל מקרה שמנו לב שאחרי הצוהוריים היא מבצעת נשימות עמוקות, כמעט כל נשימה, כאילו שיש לה משא כבד על הנשמה.זה ברור לנו שהתהלין הוא לא קל לה למרות שהפרדות הן בסדר אין בכי והיא מחוברת לאחת מהגננות.לי ברור בכל זאת שיש לה מועקה השאלה שלי היא האם זה יהיה נכון לנסות לדובב אותה על ידי שאלות או איזה סוג של שאלות אפשר לישאול ושלא יוסיפו לה לחץ. אני רוצה לציין שאישתי ואני שלמים עם התהליך.
תודה על כל תשובה
kako

עלינו לארץ מארה"ב לפני 10 חודשים ובתי נכנסה לכיתה א באמצע השנה וכעט לומדת בכיתה ב. במשך כך הזמן הזה מספר בנים הציקו לבתי פיסית וגם לחפציה. תמיד אותם 5 בנים דחפו או זרקו את חפציה או את נעליה . אמרתי לבתי להתרחק מהם ועירבתי את המורה אך לא האופן מלא ותקיף. אתמול בתי הותקפה ע"י אותם בנים שהורידו את נעליה וגרביה היכו אותה ואפילו הורידו את מכנסיה. למזלה ילד גדול התלונן למורה והמנהלת התערבה. הילדים קיבלו מכתב השעייה והחלה מהומת אלוהים. האמהות של הבנים המעורבים צלצלו לברר מה חלקם של ילדיהם ולומר שרק צפו או שחלקם קטן וכו. אני בהלם אך לא מההורים שדרכם לזרוק כסאות . אני צריכה עזרה והמלצה על פסיכולוגית ילדים לבתי באיזור מרכז

בני עלה לכיתה א' (לא עם כל חבריו מהגן כי אנו שייכים לאיזור אחר) היו קשיי הסתגלות
אך הוא פשוט לא מוכן ללכת לימי הולדת בלי שאשאר איתו. לא מוכן להרשם לחוגים למרות
שבהתחלה הביע הסכמה ורצון (נושאים שמעניינים אותו)לא משהו שאני הכרחתי.
עלי לציין שבתחילת השנה(לא שנת הלימודים) הוא עבר ניתוח ושכבנו בבי"ח יותר מחודש
ועבר עליו משבר שהתבטא בהתנהגות, אך חשבתי שהתגברנו על זה יפה.
אני פשוט רואה שהילד מבוהל ומפוחד מעצם זה שאעזוב אותו.
אשמח לשמוע דעה ועצה מה לעשות
תודה.

בני בן שנתיים ילד נוח ומקסים להפליא בעל טמפרמנט רגוע מאוד.
2 שאלות:
1. בני החל לסרב להיכנס לאמבטיה ולהתרחץ מה שבעבר לא היה מעולם ואף אהב מאוד להתקלח. הכניסה לאמבטיה כרוכה במאבקים ובבכי לעיתים.אני תמיד אומרת לו שגם אמא ואבא מתקלחים כל ערב.
מדוע זה קורה? וכיצד אוכל לגרום לו לאהוב להתקלח?
2. בני מבלה הרבה עם חברו אחר הצהריים ומחקה אותו לעיתים קרובות מה שנראה לגיטימי לחלוטין בעיניי, הבעיה היא שאותו חבר מרבה לצעוק ולצרוח ולומר מילים לא יפות הוא גדול ממנו בשנה וכל פעם כשהם יחד הם צועקים ורבים, יש לציין שעם ילדים אחרים אין לו את זה וזה רק בהשפעת אותו חבר ספציפי. כיצד עליי לנהוג בסיטואציות הנ"ל? מובן לי שאינני יכולה למנוע ממנו להיחשף גם לדברים הפחות טובים אצל חבריו בכל גיל אך האם עליי לגנות את התנהגותו או פשוט להתעלם?

בני בן שנה ושבעה חודשים, ומגיל חצי שנה הוא בגן וממש הסתדר נפלא. והמטפלות אהבו מאוד ותמיד שיבחו אותו שקל לטפל בו והוא ילד מקסים. השנה הוא המשיך ללכת לאותו גן עם אותן מטפלות אך משום מה בחודש האחרון חל אצלו שינוי בשעות הגן. המטפלות אומרות שכל היום הוא בוכה וכל פעם שהוא שומע רעש הוא בוכה ללא הפסקה. כמו למשל של משאית או אופנוע או אפילו בלנדר, ולפעמים גם בלי סיבה כך הן אומרות. יש לציין שכשהוא איתי בבית לפעמים יש רעשים כמו שציינתי כמו למשל משאית אז הוא עוזב את המשחקים ובא לחבק את הרגל שלי למשל ואני מסבירה לו שזה בסה"כ משאית ושהכל בסדר אז הוא נרגע וחוזר לשחק במשחקיו וכל זה בבית הוא ממש לא בוכה ועדיין ילד מקסים. אבל בגן המטפלות אומרות שהוא כל היום בוכה. ולא היה לו שום שינויי חדש בחייו. יש לציין שיש לו דלקות חוזרות באוזניים וירידה קלה בשמיעה שאולי קשורה לזה. אודה לתשובתך המהירה.

שלום רב,

אני אם חד הורית לתינוקת בת שנה ו-7 חודשים שנמצאת בפעוטון עם ילדים בני שנתיים.
לאחרונה עולה השאלה מצד הילדים הגדולים בפעוטון היכן אביה של ילדתי. ביתי קוראת אבא או מתוך הבנה לשאלה היכן הוא או מתוך חיקוי של הילדים בפעוטןן.
שתי שאלות ברשותך:
1. מה נכון לענות לילדים בפעוטון לשאלתם?
2. איך נכון לנשיב לביתי בהצגה שלה?

הילדה מעולם לא ראתה את אביה . והאב לא מעוניין בשום קשר עימה. ואף לא נתבע בתשלום המזונות.

אודה מראש על תשובתך המהירה.
מיה

שלום יש לי ילדה בת 6 שלא אוכלת כלום לא בבית הספר ולא בבית הארוחות היומיות שלה מסתכמות במנת פרי (לעיתים רחוקות) ופרוסת לחם אחת ללא כלום ולפעמים חטיף אני אובדת עצות אני מנסה לגוון ולהכין לה גם לביהה"ס וגם לצהריים מה שהיא מבקשת אך לבסוף היא מסרבת לאכול בתירוצים שונים (לא טעים , כואבת לי הבטן, כואבת לי השן המתנדנדת וכו') אנא עזרי לי אני מנסה למצוא מישהו שמתמחה בהפרעות אכילה לילדים ואני מתגוררת בדרום (אזור באר שבע)
מחכה לתשובתך
מאיה

שלום רב,
שמי סמדר אמא לילדה בת 3. ביתי נגמלה יפה מאוד מפיפי.
אך מסרבת בתוקף לעשות קקי בשירותים, אלא רק בטיטול.
הבעיה הגדולה יותר היא הפחדים שלה מקקי, היא מדברת על כך שלא אוהבת קקי,
ואפילו מפחדת.
מה עליי לעשות. עד כה לא "אנסתי" אותה לעשות בשירותים קקי ביקשה טיטול קיבלה טיטול
מהי עצתך?

תודה,
סמדר

שלום שרון,
ברצוני להתייעץ איתך לגבי בתי בת ה-4. ילדתי ילדה חברותית, נוחה והסתגלותית באופן כללי.
רק לידיעה, לפני 7 חודשים נולד לה אח קטן (למרות שאני חושבת שאין לכך שום קשר לבעיה שאני עומדת להציג בשורות הבאות).
בתי מדברת מאוד חלש, בשקט ולאט, כך שהרבה פעמים הסובבים אותה מאבדים סבלנות להקשיב לה, בפרט כשמדובר בילדים אחרים שעומדים מולה ובכלל כשמדובר במבוגרים/ משפחה מורחבת ואפילו אנחנו הוריה מאבדים סבלנות. הרבה פעמים נדרשנו לבקש ממנה לחזור על מה שהיא אומרת ולדבר ברור יותר או חזק יותר - מה שגורם לה להתעצבן ולהטיח בנו האשמות שאנחנו לא שומעים טוב או שאנחנו לא מקשיבים לה.
עד לפני חודש היו לבתי קשיי היגוי - היא לא הייתה מסוגלת לומר את האותיות "ת/ט" ו- "ק/כ", ועכשיו חסר לה רק האות "ר". הבעיה טופלה באמצעות ביקורים אצל קלינאית תקשורת. כמובן שהחלפת אותיות גרמו לה להיות ברורה פחות, אבל עכשיו אפשר להבין כל מה שהיא אומרת.
לפי דעתי גם זה לא קשור לעובדה שהיא ביישנית, שקטה ואולי חסרת ביטחון.
הגננת בגן עירייה אמרה לבעלי שמתחילת השנה, התקשורת עם בתי הייתה רק בשפת הסימנים, ורק עכשיו היא סוף-סוף נפתחה קצת (שנה שעברה הגננת בגן הפרטי, אמרה שבהתחלה בתי הייתה קצת מרוחקת, אבל לאט לאט היא נפתחה, צברה ביטחון עם כל החום והפרגון שהיא קיבלה).
לוקח לה זמן להתחבר עם ילדים שהיא לא מכירה, היא לא באה ומדברת בחופשיות עם ילדים חדשים, ועד שהיא מדברת זה ממש בשקט. האם בתי סובלת מחוסר בטחון עצמי?
ומה לעשות עם העובדה שהיא מדברת חלש ולאט, כי גם לי קשה עם זה, אני צריכה לצבור הרבה הסבלנות ולנסות להקשיב לה תוך כדי בכי ל התינוק למשל, וכל משפט פשוט יכול לארוך זמן רב.
נראה לפעמים שהיא צריכה לחשוב ולארגן את המשפט בראש ורק אז להוציא את המשפט.
הקלינאית תקשורת אמרה שאין לה בעיית שפה או אינטלגנציה, כי התשובות שלה מאוד חכמות, אבל אני נאלצת במהלך הטיפול כל הזמן להעיר לה לדבר חזק ומהר כי לוקח לה המון זמן לענות.
אני מתנצלת עם המכתב הארוך, פשוט נראה לי שחשוב להציג את התמונה במלואה.
אשמח לקבל ייעוץ, תודה,
אפרת.

שלום רב!

אני צריכה עזרה!!!!!!!!!!!!!

ילד שלי בן שנה וחצי התפתחות מוטורית ופיזית תקינה לחוטין.

אבל יש לנו בעיה אחת שנוראאאאאאאאאאאאאא מתרידה אותי!

הוא נורא מפחד מהרופאים, יש לציין שהוא בעבר היה מאובחן (עקב טעות ) כילד עם דום נשימתי בדרגת חומרה קשה!!!!!! והילד עבר המון בדיקות ושינה במעבדת שינה + ברונכוסקופיה בהרדמה וכו' אבל באותה תקופה (10 חודשים) זה לא כל כך בלט , הוא אפילו שיתף פעולה עם הרופאים!!!!!!!!!

עכשיו זה נורא! כל ביקור אצל רופא משפחה/ טיפת חלב/ או סתם ביקור במקום בו אדם יושב מאחורי שולחן מעור בו בכי עד שאנחנו יוצאים מהמקום!

אנחנו לא מעודדים את הבכי הזה , מסבירים לו כל דבר שהולך לקרות אצלו, ואפילו כשרופא לא נוגע בו פיזית הוא ממשיך לבכות עד סוף הביקור!

מה לעשות? איך להיתנהג?

אני לא רוצה שלדבר הזה יהיו השלכות לעדיד

תודה

שלום. הבת שלנו בת שנתיים ילדה שמחה וחיובית. הבעיה, היא נוהגת למשוך לעצמה בשער ולהכניס את השערות לפה. לאחרונה אפילו למשוך את השיער עד שיגיע לפה ולמצוץ אותו יחד עם המוצץ (בעיקר כשהיא עייפה) מה עושים להפסיק הרגל משונה זה?