פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

אני מנסה להבין מה הטריד אותך במיוחד בדברי הגננת. שהוא אינו מקשיב? למי אינו מקשיב? מתי? האם כל הזמן או כשהוא עייף, מתוסכל ממשהו או כשמרגיש שלא מקשיבים לו? יכולות להיות כל מיני אפשרויות. התנגדות והתנהגות דווקא של ילדים מתרחשת הרבה פעמים כשהם חשים שהם במאבק. מול כוח הם מגיבים בכוח. ולא כי הם רעים או לא ממושמעים או לא מחונכים אלא כי הם נאבקים על משהו בכלים שעומדים לרשותם בשלב זה בחייהם.
אכן בגילאי שנתיים- שלוש זה הגיל שבו הילד נאבק על אוטונומיה. השגת תחושה שהוא נפרד ועצמאי כלומר שיש לו רצונות משלו והם שלו כי הם שונים משלך וגם תחושה שהוא יכול לבצע דברים בכוחות עצמו. בשם המטרות החשובות הללו הוא נאבק וכמו בכל מאבק הוא בודק את גבולות "היריב" וכך לומד על עוצמתו שלו ועל הכוח של האחר. כמובן שבדרך נעשים הרבה נסיונות וטעויות.
ברמה המעשית, כדאי לשוחח שוב עם אותה גננת ולקבל תמונה ברורה יותר על מקור להתנהגויות המטרידות של בנך.
בהצלחה.
שושי יעקובי

תודה על תגובתך.
אני יודעת שכאשר הוא איננו מקשיב הגננת מושיבה אותו על כסא בכדי להירגע סביב השולחן האם זה נכון לעשות? האם כדאי לדעתך להציע לגננת שתנסה לחבקו ולשאול אותו מדוע הוא איננו מקשיב לה ולתת יותר תשומת לב ואולי גם סמכות כמו עוזר אישי שלה , בני הוא ילד מאוד עצמאי שיכול לשחק לבדו גם שעה שלמה ועם זאת זקוק להמון תשומת לב.יש לציין שכאשר אני מגיעה מהעבודה ולוקחת אותו מהגן אני תמיד נותנת לו תשומת לב ואינני מתעסקת בדברים אחרים אני יושבת איתו ומשחקת עד שמגיע זמן למקלחת ולשינה למעט דקות בודדות שעליי להכין אוכל האם לדעתך ייתכן והוא "מורד" כביכול בגלל שהוא רוצה למשוך תשומת לב?
יכול להיות שבני רגיל שיושבים איתו ומתייחסים אליו אחד לאחד ובגן בכדי להשיג זאת הוא עושה דברים שאסור לו ובכך משיג תשומת לב?
יש לציין שהוא יודע שאסור לו ומסתכל בדיוק על הגננת כאשר הוא הולך לבצע משהו אסור.
הדברים שהוא עושה לרוב בגן שאסור לו הם: כניסה לפינת הבובות בשעות שלא מקובלות בגן וכמו כן הוא נכנס לשירותים וזורק הרבה חתיכות נייר טואלט לאסלה. זה רוב התלונות שאני שומעת.
אני רוצה לומר שבני בבית גם כן מנסה אך הוא ילד ממושמע בצורה בלתי רגילה לגילו, אוסף צעצועים, נרתם לעזרתי בכל דבר וכמעט ושאין הרבה מאבקים עימו.
ולכן אני מרגישה שאולי אמליץ לגננת לשנות את גישתה כלפיו. כי אינני חושבת שישיבה בכסא תשנה משהו.
מה דעתך?
סליחה על המגילה.

מדבריך עולה כי הילד שלך הוא ילד נבון וממושמע אפילו ממושמע מאוד כך שאין מדובר בבעיית התנהגות של חוסר משמעת או אי קבלת מרות. נשמע שמדובר במשהו ממוקד, נקודתי אולי אפילו זמני. גם התלונות של הגננת הן ממוקדות למצבים ולהתנהגויות ספציפיות. במקרה כזה כדאי שהגננת תברר עם הילד מה הסיבות להתנהגויות הללו, בסמוך לארוע. אולי זה קשור לחיפוש אחר תשומת לב, אולי בדיקת גבולות מול הגננת אולי משהו אחר. את יכולה לנסות לשוחח איתו בעצמך ולברר מה קרה לו בארוע מסוים בגן, (עדיף תמיד בצמוד לארוע) חשוב להבין מדוע הוא אינו מקשיב במצבים מסוימים מכאן יצמחו הפתרונות.
בהצלחה
שושי יעקובי

שאלתי אותו למה הגננת כעסה עליך?
אז הוא אמר : "אסור בפינות" ז"א לפינות הבובה.
אני מודה לך על תגובתך אשוחח איתה שוב על הנושא.

היום בגן הילד שלי לא רצה להיפרד בבוקר והוא בכה נורא נקרע לי הלב , אותה הגננת שאמרה בנוכחותו שאיננו מקשיב קיבלה אותו. והוא סרב להיפרד הסתכל עליה ובכה.
אני לא יודעת מה לחשוב ואני מודאגת יש לציין שבני אף פעם לא בוכה בבוקר אפילו לא פעם אחת גם בתחילת השנה לאחר החופשה היה רץ לגן מאושר ולא בכה דמעה אחת עד היום.
כאשר הצעתי לו להיכנס לכיתה המקבילה שם ישבה המטפלת השניה וקיבלה ילדים קטנים יותר הוא רצה ונפרד בקלות ואף חיבק את המטפלת השניה. אני מרגישה כאילו הוא מפחד או נרתע מהגננת אולי כי שמע את שיחתנו או שאולי לא נכנסה לו ללב.
מה עליי לעשות האם לנסות לדבר איתה על הנושא? מה לומר לה אני לא רוצה לקפוץ למסקנות ולשפוט אותה מבלי לדעת בדיוק מה הסיבה לבכי וללחץ שבני נכנס אבל אין לי ספק שזה בגלל שלא רצה להיות איתה כי המבט שלו אמר לי הכל, הוא הסתכל עליה וחיבק אותי שלא אעזוב. ואילו למטפלת שהוא מכיר עוד משנה שעברה הוא רץ והלך בקלות וחיבק אותה.
אנא ממך עזרי לי לדעת מה עליי לעשות ומה לומר?
כשאני שואלת את בני דברים על הגן הוא לא כל כך מספר. רק פעם אחת הוא אמר לי " אתה עושה בלאגן" אני מתארת לעצמי ששמע זאת בגן ממי אין לי מושג?

מהתאור שלך נשמע שמשהו לא טוב קרה לשלושתכם: לילד שלך, לך ולגננת. ההרגשה שלך שקשיי הפרידה "החדשים" מצביעים על כך שמשהו לא נעים עובר עליו - נכונה. אבל מכאן לא הייתי מסיקה שלא טוב לו באופן כללי. זה הזמן להפגש עם הגננת המסוימת לשיחה כי גם האמון שלך בה נסדק ולכן לא תוכלי להעניק לילד את אותה תחושת בטחון לה הוא זקוק כדי להתגבר על החששות שלו. אני מציעה לך ליזום שיחה עם הגננת, לשתף אותה בקושי שנוצר אולי עקב הדרישה ממנו להסתגל לסביבה חדשה עם גבולות וכללים שונים, אולי להסתגל לדרך שלה להציב את הגבולות ולפתוח דף חדש. אני מקוה שתמצאי אצלה אוזן קשבת ותתאפשר התחלה חדשה.
שושי יעקובי.

זה בדיוק מה שעשיתי אתמול בערב שוחחתי איתה והיא די הרגיעה אותי.
והחלטנו שהיא משתפת אותי בכל מה שקורה והבטיחה שתשתדל לנהל איתו שיחות ולקרב אותו אליה יותר.

שלום גלית
ייתכן ובנך באמת רעב, ולכן הייתי נותנת לו מעט זמן על מנת להיגמל מהרגל זה.
לגבי עצות לשינה, אני ממליצה להציץ באחד הספרים: "לישון בלי לבכות" של אליזבת פנטלי; "לישון כמו תינוק" של פרופ' אבי שדה או בספרה של הלוחשת לתינוקות.
בהצלחה

שלום שי
אני מציעה לפנות לאיש מקצוע על מנת להבין מדוע שולחן האוכל נהפך לשדה קרב. התנהגותה של ביתך אינה תואמת לגילה, ומשהו באינטרקציה בינה לבין אישתך מעורר התנהגות זו. איש מקצוע יוכל לעמוד על מקור הקושי ויכוון אתכם כיצד להתמודד בדרכים אדפטיביות יותר.
בברכה,
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית

שלום ספיר
כייון שעשיית הצרכים, במקרה של ביתך, היא, בעצם, התמודדות עם טראומה (כפי שכתבת), אני ממליצה ללכת להיוועץ בפסיכולוג ילדים באיזור מגורייך. זה לא אמור להיות טיפול ארוך, אלא קצר וממוקד בטראומה.
בברכה,
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית

שלום אלינור.
ראשית, אני חושבת שההוצאה מהצהרון היא החלטה נכונה. ייתכן וילדך עדיין לא בשל להתמודדות ממושכת עם מסגרת, שדורשת מאמץ רב בצד החברתי.
לגבי גלויי התוקפנות שלו (חרבות, גיבורי על), הם טבעיים לגיל, ואני חושבת שההתמודדות עם התקופנות הפנימית היא חלק מהחיים הרגשיים ונראה שהוא עושה זאת בצורה הנכונה.
אם את חשה שיש קושי רגשי אמיתי בכל הקשור לפאן של ההתקשרות עם ילדים, אני ממליצה להיוועץ באיש מקצוע אשר יראה את ילדך ויוכל לכוון אתכם, כמשפחה, לדרכי התמודדות אדפטיביות יותר עם קבוצת השווים. ייתכן ויש משהו בילדך שמעורר את ההתנהגות התוקפנית כלפיו, וייתכן ולא. סמכי על האינטואיציה שלך.
בברכה,
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית

שלום רחל
נראה כי יש משהו בחצר אשר גורם מתח לנכדתך. אולי זה הגודל, המרחב הפתוח, אופי הפעילות השונה או כל דבר אחר. הייתי ממליצה בשלב זה לבקש מהגננת שנכדתך תישאר בתוך הגן בשעת חצר אם זה אפשרי. אם לא, הייתי ממליצה שהגננת תיקח את נכדתך בצמוד אליה בזמן חצר. למשל: אפשר להושיב אותה על אחת המטפלות עם משחק שקט. אפשר לנסות גם בשעות הפעילות בבית לעודד אותה לצאת לגן שעשועים, בו קיים דימיון לפעילות שיש בחצר הגן. נכדתך עוד קטנה, ואפשר לתת לה להתרגל לחצר בהדרגה.
אני לא ממליצה על המשך ביקורייך בגן, כיוון שהם יעודדו את נכדתך להמשך התנהגות רגרסיבית. אם היא נמצאת בפעוטון, תני לצוות הגן להרגיל אותה בהדרגה ובלי לחץ לחצר בכוחות עצמם. לדעתי, אם את באה לבקר בשעת חצר, את משדרת לנכדתך שהיא לא יכולה להתמודד עם החצר לבד.
בברכה,
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית

שלום רן.
נשמע לי שביתכם מגיבה לחזרתה של המטפלת הביתה, וכן לגן החדש ולהתאקלמות. הייתי מנסה לומר משהו בנוסח: "שדמתי לב שמאז שהמטפלת חזרה אלינו, יותר קשה לך ללכת לגן, ואת מעדיפה להישאר בבית. יכול להיות שאת מתגעגעת אליה וזוכרת איזה כייף היה לכם ביחד". הידיעה שלה שאתם מבינים את המתחולל בעולמה הרגשי תקל עליה מאוד.
אני חושבת שכל מה שעשיתם לגבי ההתאקלמות חזרה לגן הוא מצויין ונכון.

שלום סיוון
גילו של בנך הוא גיל בו ילדים מתחילים להבין את מחזוריות החיים, ועסוקים במוות ובפחד ממנו. הייתי חושבת ביחד עם בן זוגך איך לתאר לילד את המוות. אני מציעה לענות בכנות על שאלותיו, כי ידיעה היא תמיד יותר מרגיעה מאשר חוסר ודאות.
בברכה,
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית

שלום רחל
מה שכתבת נוגע ללב מאוד.
ראשית, אני רוצה לומר לך שכל אדם אחראי על חייו, ולכן אם מישהו בוחר לסיים אותם - זו אחריותו בלבד.
בנוסף, אני מציעה לך לפנות לאחד ממרכזי הייעוץ לנוער באיזור מגורייך ("הפוך על הפוך"; מתנ"ס) ולהתייעץ שם מה כדאי לעשות. אפשר גם לפנות להורים של החברה שלך, ולספר להם. יכול להיות שבאופן זמני החברה תכעס עלייך, אולם, את תעבירי את האחירות להוריה של הנערה, ואני בטוחה שלהם יש יותר אמצעים להפנות אותה לעזרה.
צר לי שאת צריכה להתמודד עם נושאים כ"כ גדולים.

שלום קרן
עקב הקשיים הרגשיים שבנך התמודד עימם בעבר, ועקב הפחדים שמעורר בו ביה"ס, אני אכן מציעה להתייעץ עם פסיכולוג באיזור מגוריכם, שידריך הן אתכם והן את הילד כיצד להתאקלם בצורה הטובה ביותר בסביבתו החדשה. הפחד שתיאר הילד שלך מסווה בתוכו, לדעתי, פחדים נוספים - אולי מהבנת החומר בכיתה ואולי מפני ההתחברויות עם ילדים אחרים. כיוון שנשמע שקשה לו והוא סובל - עזרו לו ואל תהיו לבד עם זה.
בברכה,
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית

שלום שירה
בניגוד לגננת, אני מציעה ליידע את בנך בעובדת המוות. ראשית, אני מאמינה שהוא יחוש במשהו שמתרחש בבית, או בעולמו הפנימי של בעלך. שנית, כפי שאמרת, יש לו קשר מסויים עם הסבא, ומתישהו הוא ישאל מדוע לא ביקרתם אותו הרבה זמן. אני חושבת שאם תדברו עימו עכשיו ולא תסתירו זאת ממנו, החרדה מפני המוות לא תהפוך מסתורית ומסוכנת כ"כ.
לגבי מה לומר - זה מאוד תלוי בכם. אני מציעה לומר משהו פשוט וברור, וקצת מרוכך. למשל: שאנשים שחיו הרבה מאוד שנים והם כבר מאוד זקנים, וכבר לא שומעים ורואים טוב וכבר קשה להם ללכת, אז הם מתים. לגבי היכן הוא יהיה לאחר שימות: אני מציעה לכם לחשוב על כך ביחד. יש הורים שאוהבים לומר משהו על המשכיות לאחר המוות, ושי הורים שלא. זה תלוי בכם. אני לא חושבת שיש מה לפחד מהשאלות. קחי בחשבון שגילו של בנך הוא גיל בו מתחילים להבין את מחזוריות החיים, והוא יתעניין במוות בכל מקרה. להתחיל דווקא במקרה מרוחק יותר - זו יכולה להיות התחלה יותר קלה עבור בנך.
אני משתתפת בצערכם ומקווה שתתמודדו עם זה בצורה הטובה ביותר.

שלום רונית
מסיבה כלשהיא נראה לי שבנך עוד לא השלים את תהליך הפרידה ומתקשה לקבל את המציאות והנפרדות. ילד בגילו כבר אמור להבין שהוא יישות נפרדת ועצמאית בעולם, ושהאנשים הסובבים אותו הינם יישויות עצמאיות ונפרדות, בעלות צרכים ורצונות משלהן. נשמע שהן בבית והן בגן, תהליך זה לא הושלם. לפיכך, אני ממליצה להיוועץ באיש מקצוע באיזור מגורייך שידריך ויכוון אתכם ואת הילד להשלמת תהליך הנפרדות והעצמאות.
לא הייתי מעבירה אותו לגן פרטי בחזרה, כי אני חושבת שגם שם הוא ייתקל בקושי דומה.
בהצלחה
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית

היי, קודם כל תודה על התשובה לדעתי בני השלים את תהליך הפרידה הוא נפרד ממני כמו בוגר שהוא היה קטן קצת יותר אני מדברת על גיל שלוש שהייתי צריכה לרדת אפילו לרגע למכולת הסברתי לו אמא הולכת ואני חוזרת, אפילו שיחקתי איתו במשחקים על זה עד שיתרגל והכנסתי לו לראש יופי לתת מודע שלו ברגע שאמא הולכת היא תמיד חוזרת,, חשוב לי לציין שבגן העירייה בעלי נפרד ממנו והוא אומר לי שהוא נפרד ממנו יפה מאוד , ולפעמים אני לוקחת אותו כשאני יכולה כמובן והוא נפרד ממני בצורה בוגרת , היום ממש היום חשבתי לעצמי אם ארשום אותו לחוג ולא משנה מה ותהיה לו אינטראקציה עם ילדים חוץ מהילדים בגן אולי הוא יפתח קצת רשמתי אותו לחוג אורגנית כן בגיל זה הייתי בשיעור הראשון והיה נחמד ובשיעור הראשון היתה רק ילדה אחתתת מכיון שרק בשיעור השני יהיו עוד ילדים וכשהמורה דיברה איתו ושאלה אותו שאלות ואני הייתי מאחוריו הוא ענה לה בלחש בחוסר ביטחון כזה לאורך כל השיעור , ממש כואב לי הלב אם כל האהבה ואם כל החום במקום שיהיה לו ביטחון עצמי הוא נהיה מופנם וסגור בחברת אחרים וזה ממש כואב לי מעבר לאיש מקצוע וכו' חוג כרגע מתאים לו או שזה אולי גם מלחיץ אותו מספיק יש לו להתמודד בגן. תודה על התשובה מראש . ואיך הגננת תגרום לילד לדבר בקול רם רק בזה שהיא תעניק לו ביטחון או שכדאי לקחת את הילד לפסיכולוג לאבחנה מקצועית זה נראה לי יכול להימשך גם שנה....אני לא מלחיצה את הילד. ביי ותודה

שלום ענת
כיוון שילדתך כבר הצליחה להיגמל, אני חושבת שהתנהגותה הרגרסיבית נובעת מהולדת אחותה הקטנה. לפיכך, הדברים תלויים בכם. כשתרגישי שאת בשלה לתהליך הגמילה שלה ויודעת שהיא כבר הייתה מוכנה וחזרה אחורה, וככל הנראה יש לכך סיבה, אז להתחיל בתהליך הגמילה המחודש. אני אומרת זאת כי נשמע ממכתבך שאת אמביוולנטית ומהוססת לגבי הגמילה שלה, והיא קולטת שדר זה (אפילו כשהוא לא נאמר במילים מפורשות). כשתרגישי מוכנה אפשר לומר לה משהו בנוסח "שמתי לב שמאז שהית איתי ועם אחותך הקטנה בבית בקייץ, חזרת לעשות פיפי וקקי בחיתול. נראה לי שאת רוצה שנחליף לך חיתול כמו שאנחנו מחליפים לאחותך הקטנה. זה נעים מאוד. אבל, את כבר ילדה גדולה ובשנה שעברה הצלחת לעשות פיפי לבד בשירותים. לכן, ממחר, אנחנו נוריד את החיתול, ותוכלי לחזור להיות גדולה שעושה פיפי כמו הגדולים".
אני לא חושבת שנגרם לילדתך נזק וחושבת שלעודד אותה להיות גדולה זה מאוד חשוב עבורה עכשיו. אם כבר היית באתר שלי, אני ממליצה לך גם לקרוא עצות לגבי הולדת אח חדש. אני חושבת שזה רלוונטי כרגע לביתכם.
בהצלחה
שרון באומל

שלום קובי
איזה אבחון? (דידקטי? פסיכו-דידקטי? פסיכו-דיאגנוסטי?) ובאיזה איזור בארץ?

זה העניין ...שאין לנו מושג....יועצת ביה"ס המליצה לעשות מבחן "טובה" אבל אנחנו לא מוכנים לתת לו ריטלין, ככה שהמבחן הזה מבחינתנו מיותר.
אודה לך אם תוכל/י להכווין אותנו לאיזה כיוון עלינו לעשות לו איבחון, אספר בקצרה על ה"סיפטומים":
קשיים בהכנת שיעורי הבית- כרוך בבכי.
התעקשות שאחד מאיתנו ישהה במחיצתו במהלך הכנת השיעורים.
דעתו יכולה להיות מוסחת מגורמים חיצוניים
לאחר קבלת הסברים על מטלה כלשהיי, עדין לא יודע מה עליו לעשות.
מתעייף מלקרוא למרות שמעוניין לקרוא.
ילד מסודר ואחראי
לגמרי לא היפראקטיבי.
ביישן/מופנם
מאד אמוציונלי- מלווה בבכי לעתים קרובות.
דורש (ומקבל) הרבה חיבוקים ונשיקות
"דימוי עצמי נמוך"- מפחד מכישלונות.

שלום לך שוב קובי.
מצטערת על זמן המתנה ארוך, וזאת עקב קשיים טכניים.
הייתי ממליצה במקרה המתואר או על אבחון דידקטי, דהיינו, אבחון לאיתור ליקויי למידה (התעייפות בזמן קריאה; קושי בהבנת מטלות וכו'). אני ממליצה לעשות אבחון כזה אצל מומחית לליקויי למידה, כדי שיהיה אפשר לחשוב עימה יחד, לאחר האבחון, על הרכבת מערכת תמיכה לימודית ולמידת אסטרטגיות למידה.
אם אתה חש שהקשיים נובעים או מושפעים מקשיים רגשיים, הייתי מנסה לעשות אבחון פסיכולוגי, הכולל בתוכו גם אבחון של יכולות וקשיים לימודיים, אבל בטווח מצומצם, כשהדגש הוא על התחום הרגשי.
אם אתה שואל את דעתי, נשמע לי ממכתבך שעדיף להתחיל מאבחון דידקטי, שם נראה לי שנמצא מוקד קושי, שיכול גם להשפיע על המופנמות וחוסר הביטחון, וברגע שתעזרו לילד ללמוד, התחומים האחרים ישתפרו בהדרגה גם כן. אם המאבחנת הדידקטית תחשוב שהקשיים הרגשיים ניכרים, תמיד אפשר לעשות השלמה לאבחון פסיכולוגי.

שלום סופי.
ראשית, הייתי שוללת בעייה רפואית (כגון תולעים??). בעיקרון, לפעוטות יש תקופות שהם אוכלים הרבה מאוד, וזה מרמז על קפיצת גדילה. לא הייתי דואגת, כיוון שאת מספרת שבנך אוכל אוכל בריא והוא רזה ופעלתן.
אם את מרגישה שההתנהגות שלו נובעת מתחושת חסך או צורך למלא בתוכו (בעולמו הפנימי) משהו שחסר, פני אליי שוב. את כותבת שההתנהגות האכילה הייתה גם לפני הולדת התאומים. האם היא החלה כשהיית בהיריון? אם כן, יכול להיות שזו הייתה תגובה להיריון, למעבר מאקסקלוסיביות להתחלקות ומהצורך שלו להזדהות עם בטנך המתמלאת. אם כן - אני מציעה, באמצעות משחק או סיפור לדבר עימו על כך.
בברכה,
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית