פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

מדבריך נשמע שהיה שלך בוחר לשחק עם בנות ולא מוצא דרך להתחבר לילדים מסוימים בהם מעוניין. הסיבה לכך לא ברורה. האם מדובר בילד עדין עם קשיים התפתחותיים שמרגיש בטוח ונינוח יותר במשחקים רגועים, פחות מוטוריים ולכן בוחר לשחק יותר עם בנות? בגילאים הללו משחקי הבנים יותר מוטוריים. אם כן יכול להיות שהגננת יכולה לעזור לו להתחבר עם ילדים שמתאימים יותר לאופיו. אולי הבחירה במשחק עם בנות קשורה דווקא לאופי דומיננטי ומול הבנים החזקים הוא נקלע למאבקי כוח, גם כי היכולת המילולית שלו מקשה עליו בהתמודדויות מסוימות?
צריך להתבונן כדי להבין.
שושי יעקובי

שאלות על מוות הן תואמות גיל וקשורות ליכולת השכלית והרגשית המתפתחת של הילדים. אני אציין כמה עובדות: התפתחות שכלית מובילה לכך שהילד מנסה להבין את הסבות לתופעות שהוא פוגש. בגילאי 5 חלה קפיצה משמעותית ביכולת החשיבה ביכולת לחשיבה היפוטטית מה יקרה אם...כך שנושא המוות מעלה חרדות אחרות מאשר בגילאים צעירים יותר. הוא יכול להבין לא רק את הסופיות של המוות אלא את הדימיון בינו לבין יצורים חיים אחרים. הוא יכול לדמיין מצב ולהבהל ממנו.
העובדה שהילד שלך שואל את השאלות הללו מצביעה על כך שהוא מפותח היטב שכלית ושהוא מרגיש מספיק בטוח בתקשורת בינכם כדי לשתף אותך בחרדות שלו. אלו בסיסים טובים להתפתחות. אלו תשובות לתת? התגובות שלך לילד היו מצוינות. ניתן למצוא ספרים בספריה. אין לי כרגע שם ספציפי. מומלץ לפתח את הנושא בצמוד לסיטואציה שהוא מעלה שאלה. אולי זה קורה כשהוא שומע משהו בחדשות או בגן, להבין את הטריגר המקומי ולכך להשיב בפתיחות ובהרחבה. כמובן בהתאם לגילו.
שושי יעוקבי.

נשמע מדבריך שהילד שלך עובר תקופה של הסתגלות והתמודדות. כפי הניראה הוא חווה גם חוויות מתסכלות אותן הוא משחזר בחלומותיו. אך התמודדדות עם תסכול היא מרכיב חיוני בצמיחה ובהתפתחות של כוחות. נשמע כרגע שהוא מתמודד לבד ולא מבקש את התערבותכם. היו קשובים לו אך כל עוד הוא יכול - תנו לו להתמודד לבד. זכרי הוא שמח ללכת לגן.
שושי יעקובי.

ראשית, תודה רבה על המענה.
שנית, אודה לך אם את יכולה לפרט מהן אותן "חוויות מתסכלות"? האם מדובר על התמודדות בגן עם מריבות עם חברים?.
אני כן יודעת לומר שיש ילד אחד בגן, שמרביץ לא מעט. (לא רק לילד שלי, גם לילדים אחרים)
ואולי זה קשור לאותן חוויות מתסכלות שאת מדברת עליהן.
האם זה סביר ונורמלי לחלום בתדירות כזו ולהתמודד לבד?
חשוב לציין, שאנו הורים שמעניקים חום ואהבה כל הזמן ומשוחחים איתו הרבה מאד.
הילד מאד חם, אוהב ופתוח. הוא לא ילד שמפנים, הוא מדבר ומספר, אך בכל זאת, מדובר בילד בן שנתיים וחצי שלפעמים דובר אמת ולפעמים זורק משפטים שהם לא תמיד נכונים.
אודה לך על תשובתך,
תודה,
אמא.

אני אחזור על דבריי, את תארת ילד מסתגל, ילד שמח. בדקתם את הגן והתרשמתם ממנו באופן חיובי.
לכן נראה לי כי "החלומות הסוערים" הללו הם עבוד של חוויות נורמטיביות הקשורות להסתגלות לגן חדש, חברת הילדים, כללים וגבולות. ובגילאי שנתיים-שלוש יכולים להיות לא מעט מצבי תסכול הקשורים התמודדות חברתית (להתחלק בצעצועים, להגיב לעימות מול ילד ועוד).
כי המיומנויות החברתיות של הילדים בגיל זה עדיין לא בשלות דיים. אם בכל זאת אינך שקטה, האופציה שעומדת לרשותך היא לערב את הגננת שנמצאת עם הילד בגן ויכולה להתבונן עליו ולספר לך יותר.
שושי יעקובי

אני מכירה את מכון בולבי.

מקום מצויין עם צוות מדהים. עובדים בכל המרכז.

יש להם אתר אינטרנט bowlby.co.il

בהצלחה

דנה

קשיי למידה, גם כשהם "קלים" הם מקור לתסכול עצום אצל הילדים. ילדים עושים כל מיני דברים כדי להימנע מתחושת התסכול המכאיבה כל כך לדימוי העצמי שלהם. בין יתר התגובות אפשר למצוא ילדים שמפגינים חוסר איכפתיות, כאילו זה לא ממש מפריע להם (הדגש על כאילו). או תגובה נוספת היא לעשות את השיעורים מהר. זו תגובה מוכרת אצל כולנו כשמוכרחים לבצע משהו שאנחנו לא סובלים אנחנו נעשה את זה הכי מהר רק כדי להיפטר ודי. וזה הסגנון של הבת שלך.
הבת שלך צריכה עזרה. צריך לאתר את הקשיים באמצעות אבחון דידקטי או פסיכודידקטי ולקבל יעוץ מקצועי לגבי סוג העזרה שהיא זקוקה לו.
שושי יעקובי.

כשילד עובר ברור רפואי או מחלה כלשהי כדאי להסביר לו ברמה התואמת לגילו ובמושגים שהוא מכיר מה קורה אצלו. בעיקר לפני ואחרי ביקור אצל רופאים. כדאי לעודד אותה לשאול שאלות. אפשר להשתמש בספרים, אטלס של הגוף ועוד. לשתף בסביבה הקרובה את מי שרלוונטי לטיפול בילדה: מורה, גננת, מטפלת וכדומה.
שושי יעקובי.

thank you

שלום ענת
גם אם היא לא מדברת, משהו מהאינטונציה ומהתוכן היא תבין. אני חושבת ששווה לעשות מאמץ ולדבר איתה. ילדים מבינים שפה הרבה לפני שהם יודעים לדבר.
לגבי הסדרי הראייה - זה צריך להיות בינך ובין בן זוגך לשעבר. תסמכי על האינטואיציה שלך, אבל תבדקי שוב אם זו באמת הילדה, או הצורך שלך שהיא תישאר איתך.

שלום ענת
מהכתובים, נראה כי ביתך מבטאת את הקושי שלה מהגירושין כשהיא רואה את שניכם (אבא ואמא) ביחד. אם זה מוקד הקושי, והוא טבעי וברור, הייתי מנסה לעזור לה להתמודד עם הקושי ולא לברוח ממנו. הייתי אומרת משהו בנוסח: "שמתי לב שכשאבא בא לקחת אותך ואת רואה אותי ואותו ביחד, זה קשה לך ואת נורא בוכה. אני מבינה שזה נורא קשה לראות את אמא ואבא לא גרים באותו בית ולא עושים ביחד את אותם דברים ביום שישי ושבת. זה עצוב ואולי כואב בלב. אולי כשאת עם אבא, לפעמים את מתגעגעת לאמא". הידיעה שלה שאת מבינה את המתחולל בעולמה הפנימי תקל עליה מאוד.
ילדים רבים עושים דברים רבים על מנת לנסות לגרום להוריהם להתאחד מחדש. לכן, הייתי אומרת לה, בהזמנויות שונות שאת ואבא אוהבים אותה מאוד, אבל שהחלטתם להיפרד כי לא הסתדרתם ולפעמים רבתם כמו שהיא לפעמים רבה עם חברים. זה לא היה לכם נעים יותר, ועכשיו נעים לכם יותר כי אתם לא רבים. זה לא באשמתה ולא בגללה. היא אמורה להבין (אולי יקח עוד זמן) שהיא לא תוכל להיות הגורם המאחד.
בהצלחה
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית

שלום אביב
כתבתי לך תשובה על שאלתך הקודמת, שנראה לי שהיא שאלה זהה.

שלום אביב
ההתעניינות של בנך במין תואמת את גילו ואני לא חושבת שיש סיבה לדאגה רבה. אולם, כיוון שהתעניינותו במיניות גברה בעת האחרונה, הייתי מציעה לשוחח עימו על כך. למשל: על הפרטיות שבמיניות. הייתי מנסה לומר משהו בנוסח: "שמעתי שאתה ועוד שני ילדים הורדתם את המכנסיים והראתם את הבולבול אחד לשני. אתה יודע, זה נורא נעים וכייף לגעת בבולבול, אבל לכל אחד יש את הבולבול שלו וכל אחד יכול לגעת רק בבולבול שלו ולעשות זאת במקום פרטי ושקט כמו במיטה או לבד בחדר. אנחנו לא נוגעים בבולבול בחצר בגן וגם לא נוגעים בבולבול אחד של השני".
בנוסף, ייתכן שעקב לידת אחיו, התעוררו אצל בנך שאלות בנוגע לכיצג מגיעים תינוקות לעולם. הייתי קונה ספר או מספרת בשפה פשוטה כיצד זה קורה. אני מציעה שאתה ואשתך תמצאו משהו התואם את גילו של הילד.
כמו-כן, אני מציעה להישאר עם היד על הדופק ולראות לאן מנשבות הרוחות לאחר השיחה, או לראות אם יש לבנכם שאלות נוספות בנוגע למיניות.
בברכה,
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית

סיגל שלום
את מתארת את בנך כילד נבון, ללא קשיים לימודיים אך מתגובות הבכי שלו לדבריך עולה כי הוא ילד רגיש לביקורת, חש אשמה ובושה על מה שארע וללא ספק הערכת ההורים חשובה לו מאוד.
חשוב לזכור כי הוא רק בתחילת ההסתגלות לביה"ס, כתה א', עדיין לא למד איך להתמודד ביעילות מול כל מיני מצבים מטרידים. אכן הסיבות לפטפוטים ולהימנעות משיעורי ההתעמלות אינן ידועות.
עליך למצוא דרכים לשוחחח איתו. ללא כעס, ללא ביקורת, מתוך הבנה וקבלה. את מנסה להקשיב לצד שלא ולא להיות מושפעת ממה שסיפרו המורות. לשאול אותו מה מטריד אותו, בטח היתה סיבה רצינית לכך שלא נכנס לשיעור התעמלות, לתת לגיטימציה שאולי עדיין אינו יודע תמיד למי לפנות ואיך להגיב בכל מצב, להציע את עזרתך אולי בתיווך מול המורה. אלו רק דוגמאות למה שאת יכולה להציע לו. כי למעשה הדרך בה תגיבי עכשיו תלמד אותו איך תגיבי בכל מיני מצבים עתידיים כשהוא יקלע לכל מיני מצבים לא נעימים בביה"ס.
בהצלחה
שושי יעקובי

האם את מתארת מצב שהחל לאחרונה, או שאת מתארת התנהגות מתמשכת. אם המצב אינו תגובה עכשוית למשהו בגן אז נשמע שהילד שלך לא יודע איך לבטא את הכעס והתסכול שלו ואיך הגיב למצבי תסכול חיצוניים ופנימיים בדרך שאינה הרסנית ומזיקה לסביבה ולעצמו. הוא זקוק לעזרה. הייתי מציעה לך לפנות להתייעצות מקצועית.
שושי יעקובי

אמא מודאגת. אוננות היא התנהגות טבעית ושכיחה מאוד בגילה של ביתך. ועדיין המבוגרים לא פעם מובכים ולא חשים בנוח מול גילויי התנהגות מינית של ילדים צעירים. את לא אמורה לעשות שום דבר, בפרט אם האוננות מתרחשת במקום אינטימי, מיטה, מקלחת, כשהיא ערומה וכדומה. כמו שאת מוטרדת גם הורים נוספים מוטרדים ולכן יש לא מעט שאלות בנושא גם כאן בפורום. את יכולה למצוא תשובות שכבר נכתבו.
שושי יעקובי

גם לבת שלי זה קרה בגיל הזה וזה נימשך עד היום .
היום אהי בת 12 והרופה המר לי שזה תבעי

שלום שרון
התנהגותה של ביתך אינה תואמת לגיל. מהתבוננות ראשונית נראה שקיים ריק וחסך מסויים, שהיא מנסה למלא בשקרים ובכסף. ייתכן שהיא רוצה לרצות אתכם בדרך כלשהיא, ולכן מספרת עד כמה נפלאה היא ומעוררת את התפאלותכם.
אני מציעה לגשת לאיש מקצוע. התנהגותה אניה תואמת את גילה (יותר נורמטיבי בגיל ההתבגרות).
בברכה,
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית

סוזי שלום
אוננות של ילדים בגילאי 2-5 היא פעילות טבעית של גילוי העונג ממגע באברי המין של עצמם. עבור הילדים זוהי פעילות מהנה שהם מסוגלים לבצע אותה בעצמם ועבור עצמם. לעיתים פעילות זו הופכת להיות לפעילות מרגיעה שהילד משתמש בה במצבי מתח, חרדה ואי שקט. אם האוננות הופכת להיות מופרזת ואף כפייתית אז יש להתייחס אליה כסימן למצוקה וכן - לפנות לטיפול פסיכולוגי.
בתאור שלך את בתך, האוננות שלה בעבר היתה מופרזת וזכתה להתיחסות ולטיפול פסיכולוגי, זה הפחית את תדירותה. כיום, האוננות חזרה להיות בתדירות מוגברת ואת גם מתארת מעבר לגן חדש שעשוי להיות הגורם לשינוי בהתנהגותה של בתך. בשלב הראשון אני מציעה לך לשוחח עם הגננת (שיחה אישית ב"ארבע עיניים" כדי לצור ברית אמיתית ושיתוף פעולה) ולברר דרכה מה קורה לילדה בגן מבחינה רגשית, איך היא מרגישה עם הגננת, החברים, הסביבה החדשה וכדומה. זה יאפשר לך לקבל תמונה רחבה יותר על הילדה ועל מקורות אפשריים למצוקה. וכן - לפנות לטיפול פסיכולוגי במידה ואת רואה מצוקה רגשית.