פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

בני בן 7.5 עם בעיות תחושתיות וטונוס שרירים נמוך שטופל בסנסורי מגיל 2 הגענו מארה"ב לפני שנתיים וגם שם חברים רבים לא היה לו מתקשה חברתית כבר תקופה ארוכה ניסיונות לקרבו לחברים נחלו הצלחה חלקית חברים באים אליו כשהוא טורח להשמין אותם וגם הולך לעיתים רחוקות לחברים שונים אבל זה לא נדבק כי כל החברים האלה נעלמים בבה"ס וגם בגני השעשועים במושב בו אנחנו גרים כשהוא מנסה להתקרב הם דוחים אותו כשהוא רוצה להשתתף במשחקים שונים הוא אומר שמסלקים אותו ואני בעצמי שמעתי ילד אומר לו אני לא רוצה להיות חבר שלך ילד שלפני כמה ימים שיחק איתו כשלא היו לא (לילד) חברים באותו הרגע
אנחנו מעודדים אותו לשחק בהפסקה עם חברים מהמושב אבל הוא אומר שהם נעלמים לו או אומרים לו שלא רוצים שהוא ישתתף האם בתור אמו אני צריכה "להלשין" למורה או להורה של הילד על הילד שמציק לו ומשום מה הרבה מציקים ולא נעימים אליו המורים משתגעים אחריו ואומרם שהוא ילד נהדר מחונך נימוסי נחמד אדיב ליבי נשבר מה עושים

הי,
בני בן שלוש ושלושה חודשים, גמול מחיתול במשך היום, אך בלילה עדיין יש עם חיתול. כחודש מתרחשת אצלו תופעה מוזרה. הוא משתין בבית באופן מכוון, על הצעצועים שלו על מיטתו או סתם על הריצפה. לא בורח לו. הדבר נעשה חד משמעית בצורה מכוונת. הוא עושה זאת גם בסתר וגם כשאנו נוכחים. התופעה מתרחשת אך ורק בבית. בגן הכל תקין, הגננת אומרת שאין שינוי בהתנהגות שלו. אנו בעיצמו של תהליך גירושין (האב עדיין בבית). משתדלים לעשות זאת בצורה הכי יפה שניתן.
יש לציין שיש ליד אחות קטנה בת שנה וארבעה חודשים. הייתי רוצה לדעת מה חומרת הבעיה? ממה היא נובעת?כיצד להגיב כשהדבר קורה ומה לעשות כדי שהתופעה תפסק.
תודה רבה. מחכה לתשובה, אמא מודאגת.

שלום רב,
יש לנו ילדה בת 4 וחצי ולפני חודשיים נולד לנו בן נוסף למשפחה.
לאחרונה חלה הדרדרות בהתנהגותה של בתנו.
היא אינה מקשיבה למה שאומרים לה (חוזרים הרבה מאוד פעמיים על בקשות) מפריעה בגן (לא מסדרת את הצעצועים , לא יושבת בשעת ריכוז, מפריעה לאחרים).אינה מוכנה ללמוד דברים חדשים וכדומה.
אנחנו מנסים לשאול אותה מה מפריעה לה אך היא לא עונה וטוענת כי תתנהג יפה יותר מחר אך לצערנו לא כך הדבר.
היא מתנהגת בצורה מדהימה לאח הקטן ועוזרת לטפל בו.

1. האם זוהי התנהגות רגילה של ילדה במצבה (הולדת ילד נוסף במשפחה).
2. איך ניתן להתמודד עם ההדרדרות בהתנהגות בגן ובבית.(הגננת מתלוננת על ההפרעות מה שלא היה בעבר).

אשמח לתשובה מהירה

בכבוד רב,

כפיר

בני בן 5 ותשעה חודשים(גן חובה), נכון להיום זו השנה השנייה שלו באותו הגן שבו היה שנה שעברה.
הגן מונה 15 ילדי טרום חובה ו15 ילדי חובה. בני גדול יחסית בגיל גם מילדי ה"חובה" מפני שהוא יליד ינואר. בבוקר כשנכנסים לגן הוא בוכה. בבית הוא אומר שלא טוב לו בגן מפני שאין לו עם לשחק.
שמתי לב שכשהוא משחק עם ילדי הטרום חובה הוא "מתיילד", ולי אישית יש הרגשה שאין לו מספיק אתגר בגן. האם כדאי להעביר אותו לגן שבו ישנם רק ילדי גן חובה? ובמידה ואני אחליט שאני מעבירה ויהיו לו קשיי התאקלמות, האם זה ייפגע בו במעבר לכיתה א' בשנה הבאה ? אשמח לתשובה מהירה, אני אובדת עצות...

אודה לכם באם תוכלו להמליץ לי על ספר או כל מקור מידע אחר שבו מפורטים עפ"י חתך גילאים שלבי ההתפתחות הקוגניטיבית והשפתית של ילדים עד גיל 6.

בני בן7 שעלה לכיתה ב. בכיתה א' הוא למד יחסית טוב אך לפעמים היה מפריע למורה ומדבר בשיעור. השנה את שתי כיתות שיבצו מחדש ולכיתה ב' הוא עלה עם כיתה חדשה ומורה חדשה. מאז הוא לא לומד לא מביא שיעורי בית כמעת כל יום מביא פתקים מהמורה שהוא מפריע בכיתה מסתובב לא עושה כלום ולא נותן לה "כבוד" כמקובל.ניסיתי לדבר עם הילד אך הוא מנסה להתחמק ולא לענות לי.אני לא יודעת איך לעזור לו להתמודד שיש לו כיתה חדשה ומורה חדשה כי המורה של כיתה א' הוא מאוד אהב ולא עשה בעיות אלה אם כן יש בעיה אחרת שאני לא הצלחתי לעלות על זה.

ביתנו הבכורה עלתה השנה לכיתה א'. בסך הכל אני מרגישה שהכל די בסדר, היא עלתה עם עוד שנים עשר ילדים, המורה נעימה וחביבה והיא בדרך-כלל במצב רוח טוב.

בשבוע האחרון אני מרגישה שמשהו השתנה - פעמיים היא חזרה עם שיעורי בית (ממש קצרים אבל בשבילה זה נראה איום ונורא), בכל פעם היה לה חשש גדול להתמודד עם זה, כל ההתמודדות היתה עם בכי והיסטריה. אני שמה לב שהתקשורת פחות טובה, היא הרבה יותר בכיינית (גם בלי קשר לשיעורים) אי אפשר להבין מה היא רוצה ולמה היא בוכה, ומכל דבר היא "עושה סיפור"...
בנוסף אני מרגישה שהיא מרשה לעצמה יותר להתחצף.

הייתי שמחה לקבל איזו עיצה איך יוצאים מהמצב הזה, בסוף כל יום אני מרגישה מותשת ומתוסכלת ודואגת שבעצם אולי לא הכלתי אותה ולא תמכתי בה...אלא יותר גערתי בה. (קשה לי להכיל אותה כשהיא נמצאת במצב היסטרי כזה של בכי ללא הצדקה).

אשמח לעיצה.
מירב

בתי בת שנתיים פוחדת מדברים רבים, כגון: חושך, הצגות, אולם אירועים.
כאשר אני אומרת לילדה שהולכים להצגה היא נהיית דרוכה וחסרת מנוחה, דהיינו רוצה
שארים אותה נדבקת אליי לא זזה ממני. כמו כן גם הגננת שאלה אותי אם היא פוחדת מהצגות.
אף על פי שהיינו בהצגה והיא הייתה בסדר, אך שמתי לב שכאשר היא אינה יודעת למה לצפות היא נלחצת נורא למרות שאני מנסה להלהיב אות כמו איזה כיף, יהיו הרבה ילדים ונמחא כפיים ונשיר וכדומה.
גם כאשר בגן הגננת אמרה שהיום יש חוג טבע ,בתי לא ידעה מה הכוונה חוג טבע ולמה לצפות היא נלחצה נורא, ונדבקה לגננת.
אינני יודעת כיצד להתמודד עימה. האם לדבר איתה מבעוד מועד או לחסוך בפרטים. ומה הגננת אמורה לעשות כאשר היא צריכה לידע את ילדי הגן אך יש ילדה קטנה שפוחדת.

אני אם לשתי בנות מקסימות בנות 3 ו3 חודשים ובת שנה וחצי. בשבועות האחרונים אנו (בעיקר אני) נמצאים במאבקי כח עם בתינו הגדולה. זה מתבטא בכך שכל מה שאני אומרת שאסור, בתי עושה דווקא, בארוחות ערב היא תמיד רוצה מה שאין (גם אם התפריט תואם איתה מראש)או שאינה מסכימה לאכול בזמן הארוחה ומאוחר יותר היא "נזכרת" שהיא רעבה. בתחילה ניסינו לתת לה לאכול מאוחר יותר. בהמשך החלטנו שאין ארוחה אחרי שמפנים את השולחן ( והיא הולכת לישון רעבה) אנו נכנסות לפלונטר של ויכוחים וכעסים ובכי שאיני יודעת איך לצאת ממנו.
עד כה היא היתה ילדה רגועה ,נינוחה ועצמאית (בגבולות המותר).אהבנו לפטפט ביחד ולהתכרבל, דברים שהיום היא נמנעת - היא אינה מספרת לי מה מפריע לה (כשאנו רגועות ואני מנסה לדובב אותה). היא כועסת ובוכה מכל דבר קטן ואינה מסכימה שאנחם אותה.
עליי לציין כי היא החלה גן חדש השנה ונראה כי היא מאוד נהנית שם. היא הפסיקה מאז לישון צהריים ורק לעיתים רחוקות היא ישנה שנ"צ. כמו כן בתי הקטנה נהייתה עצמאית בחודשים האחרונים- היא הולכת,ממלמלת ו בוחרת ומתעקשת על צעצועים משותפים.
כמו כן בחודשים האחרונים אני לא הייתי הכי רגועה וסבלנית ופעילה בבית(כמו עד לפני חמישה חודשים) בשל מחלה שהתגלתה ולעיתים הייתי במיטה " כי אמא לא מרגישה טוב".
אני ממש אובדת עיצות, כיצד לנהוג???

בתי בת 4 בוגרת אך מעט מפונקת,לפני 4 חודשים נולד לה אח והיא דיי מסתדרת עם נוכחותו,לאחרונה היא מעט אגרסיבית כלפיו,נשיקות חיבוקים ומשיכות רגליים חזקות,אני משתדלת לא לכעוס אך שאני מתפרצת אחרי איפוק רב אני מגלה שהיא הולכת בשקט לחדרה ו"מתעסקת" עם עצמה -נשכבת על המיטה על בטנה ונוגעת בעצמה,כשעשתה זאת לפני מ"ס חודשים על ידנו הסברתי לה שהדבר נכון לעשותו רק בחדרה במיטתה,אך אני מגלה שהיא עושה זאת כשכועסים עליה או לפעמים שאנו רבים...

האם היא עושה זאת מתסכול?

כשזה קרה היום נגשתי אליה והסברתי לה שאני לא כועסת בגלל התנהגותה אלא כי אני מפחדת שתפגע באחיה ושאני אוהבת אותה מאוד

קשה לי העניין שהיא עצובה ועושה זאת מתוך תסכול אחרי שכועסים עליה

האם הדבר טבעי?

ואם לא למי עליי לפנות או איך עליי לנהוג בהקשר זה?

תודה

שלום רב,
אני אמא לילד בן שנתיים ושמונה- מאוד חברותי ופיקח.הבעיה היא שהילד לא מעוניין וכנראה לא מסוגל לשחק לבד. הוא כל הזמן רוצה לראות רק סרטים בדי.וי.די- מסוגל לראות סרט באורך מלא ְ(זה הדבר הראשון שהוא מבקש בבוקר...).ּאני מנסה מאוד להגביל את הטלוויזיה אבל זה כרוך במלחמות.
כאשר אנו מציעים לו ומוציאים לו משחק (יש לו שפע), הוא מסרב בכל תוקף לשחק אם לא נשתתף עמו.ואם כבר במקרים נדירים הוא כן משחק לבדֹ- אנחנו חייבים לשבת לידו. זה מאוד מפריע לי היות והבנתי שילדים בני גילו כבר מעסיקים את עצמם מעט ומשחקים משחקי דימיון.אודה לתגובתך.

בתי נעם בת 4. נעם נכנסה לגן פרטי בגיל שנתיים והיה לה מאוד קשה להקלט. במשך כשנה וחצי (On/Off) היא בכתה הרבה בזמן הפרידה. חלק מהזמן היא גם היתה במצב רוח רע כל היום בגן, לא השתתפה, נצמדה לגננת. ניסינו להפרד מהר, ניסינו להשאר יותר זמן, כלום לא עזר.
לבסוף אחרי שהודענו לצוות שאנחנו עוזבים את הגן, חל שיפור משמעותי (יתכן שנעם קיבלה יותר תשומת לב מהגננות בעקבות ה"איום"), כאמור, זה קרה רק אחרי כשנה וחצי.
השנה נעם נכנסה לגן עירוני. היא לא הכירה לפני כן אף ילד בגן זה. בשבוע הראשון היא נקלטה נהדר. הסברנו שהיא הולכת לגן של גדולים והיא התרגשה ושמחה. לאחר כמה ימים, שלחנו אותה גם לצהרון (מחוץ לגן) ומאז התחילה הרגרסיה.
מאז אותו יום בצהרון (כרגע היא כבר לא בצהרון), היא חזרה להתנהגות של לפני שנה. היא נפרדת בבכי מאוד חזק, לוקח לה זמן להרגע, היא נצמדת לגננת, לא משחקת עם ילדים אחרים. עצובה ומסוגרת.
אני מרגישה שכבר ניסיתי הכל וצריכה פתרון יצירתי...

שלום,

אנו הורים גרושים לתינוקת בת 11 חודשים.
יש ביננו אי הסכמות בנוגע להסדרי הראיה והלינה שלה אצלו.
האם פסיכולוג לילדים, שהוא אמור להיות גורם ניטרלי ומקצועי, יכול לעזור לנו לבנות מדרג של הסדרי ראיה לילדה כה קטנה?
ובמידה וכן, איך תהליך כזה אמור להתבצע?

אודה לתשובה.

בני בן שנתיים ועשרה חודשים, גמול מחיתולים לגבי פיפי מזה כחודשיים. אבל מסרב בתוקף לעשות צרכים בסיר ומבקש כל פעם חיתול. כשניסנו לשכנעו הוא סרב ואף התאפק במשך יומיים. לפעמים מרצונו הוא מוכן לשבת ואף מצליח.
חברה אמרה לי ששמעה על ילד שהגיע לגיל מאוד מאוחר ועדיין השתמש בחיתולים לצורך ביצוע צרכים. מה לעשות? האם לזרום עם הילד או אולי יש שיטה אחרת.

שלום, יש לי ילד מקסים בן 4.1 מאוד רגיש אך עם זאת הילד מחטיף בגן. אני חושבת שהדבר נובע מחוסר ביטחון אישי . לפני כשלושה שבועות עברתי לגור עם בני לדירתו של בן זוגי בתל אביב יש לציין כי הוא לא אב הילד.( האבא אינו בקשר איתנו מגיל 0).
עד עכשיו אני ובני גרנו עם אמי ואבי ולפני שבועיים ניתקתי אותו מהם ועברנו לתל אביב לסביבה חדשה ולגור עם בן זוגי שעד היום לבני ולו לא הייתה מערכת יחסים מבוססת.
הילד נכנס לגן ןמועדונית חדשה על כל המשתמע מכך.
ואז הגננת אמרה לי שהוא מרביץ בגן לא כל הזמן ולא מרוע אך מחטיף התופעה הייתה גן בגן שנה שעברה, כל פעם שהוא נכנס לסיטואציה חדשה מאוד קשה לו למצוא את עצמו, איך עליי לנהוג מולו בעניין המכות?
בצאת יום כיפור הוא נתן לבן זוגי אגרוף שנאוד כאב לו. יש לציין שזאת פעם שלישית שזה קורה אך הפעם בניגוד לפעמים קודמות בן זוגי צעק עליו והחזיר לו לא חזק אך כן החזיר לו לטענתו הוא חייב ללמוד שזה לא נעים על בשרו. וכעת יומיים אחרי זה הוא עדיין מתייחס אליו בקרירות כי הוא טוען שהילד חייב להבין שיש השלכות למעשיו ושהוא לא ייסלח לו אחרי 2 דקות רק כי הוא מבקש סליחה.) הוא חושב שהילד הבין שאם הוא מבקש סליחה ישר סולחים לו וכך הוא מתחמק מחומרת המעשה והשלכותיו(
האם התנהגותו נכונה? איך צריך לנהוג במצב כזה?
תודה