פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href=SelectedForum.aspx?ForumID=125 id=link]הורים ומתבגרים[/a].

שלום צחית
גיל שנה הוא גיל אידיאלי ללמד את בנך להירדם ולישון באופן עצמאי. לכן, אם זו לא רק השן (ובמקרה זה ותרי לו....) אני ממליצה ללמוד את אחת השיטות: או שיטת החמש דק' של ד"ר פרבר, אותה יש בתרגום עברי בספרו של אבי שדה "לישון כמו תינוק". זוהי שיטה מהירה ויעילה עם בני הגיל הזה, אולם דורשת שלושה ארבעה לילות מורטי עצבים בהם בכי התינוק יכול לקרוע את הלב....אז לבעלי לב חזק. השיטה השנייה היא "הרם הורד" של הלוחשת לתינוקות. שיטה יעילה גם כן. תלוי בילד. השיטה השלישית היא של אליזבת פנטלי בספרה "לישון בלי לבכות": שיטה שלוקחת זמן, אבל יותר ידידותית להורים שאינם מסוגלים לשמוע את בנם בוכה ולא לגשת אליו.
בהצלחה
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית

שלום נועה
הייתי מציעה לך למצוא פסיכולוג קוגנטיבי המתמחה בהפרעות חרדה באזור מגורייך.

שלום חגית
האמת היא שתינוקות עד גיל חצי שנה זקוקים פעמים רבות למתווך חיצוני על מנת להירדם בשלווה, ולכן אין כל כך מה לעשות עד אז. בכל זאת, (או לפחות רלוונטי לעוד חודשיים), הייתי מציעה לנסות את אחת מהשיטות הבאות: או שיטת "הרם הורד" של הלוחשת לתינוקות; או את שיטת החמש דק' של ד"ר פרבר או בתרגום עברי בספר של אבי שדה (לישון כמו תינוק) או את הספר של אליזבת פנטלי "לישון בלי לבכות".
בהצלחה

שלום אתי.
אני רוצה לחזק את ידייך ולומר שנשמע שאת עושה את הדברים בצורה נפלאה (מדברת ומסבירה). אולי כדאי לנסות להחליף לו טיטול בעמידה. זה דורש מעט מיומנות, אבל כמה פעמים וזה יהיה בסדר. זו גם שיטת החלפת טיטול המתאימה לילד המתחיל לגלות את עצמאותו בצורה אקטיבית.
בהצלחה
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית

בימים שהוא קשה במיוחד נסי לשים לו חיתולי PULLUP שהם כמו תחתונים ואפשר להלביש בעמידה
ולהוריד ע"י פתיחת הצדדים. בכל מקרה עכשיו קיץ, נסי לתת לו להסתובב ערום כמה שעות (אם לא אכפת לך לנקות)יש תינוקות שפשוט חם להם בחיתול.

שלום ברק.
התופעה שתיארת הינה מוכרת וידועה ונא לא לדאוג. סביב גיל שנתיים, ילד מתחיל לגלות 2 תגליות מדהימות על העולם סביבו. הראשונה הינה שהוא יישות עצמאית ונפרדת מהדמויות המשמעותיות לו, שגם להן צרכים ורצונות משלהן. השנייה: הילד מתחיל לגלות את כוחו היחסי בעולם - דהיינו, אם עד אז חווה את עצמו ככל יכול, גדול ואומניפוטנט, הוא מתחיל בגיל זה להבין שיש דברים שאין בכוחו לעשות ולהשיג, ושהוא קטן ולעיתים חסר אונים. ידיעות אלו מובילות את הילד לבדוק את עצמאותו ונפרדותו בעולם הסובב אותו, וכאן מתחיל גיל "הלא" וה"דווקא" המלווה בהתפרצויות זעם ותסכול. בנוסף, היכולת הוורבאלית של רוב הילדים בגיל זה עדיין לא הגיעה לבשלות, כך שהילד אינו יכול לבטא את השינויים הללו דרך השפה (אני כועס/מאוכזב/ מתוסכל וכו') ולפיכך, רוב הילדים מבטאים רגשות אלו באופן גופני.
מה שהייתי מציעה באופן קונקרטי הינו גם 2 דברים. ראשית, כשקים קונפליקט ביניכם לבין הילד, כדאי לנסות לתמלל אותו. דהיינו, "אתה כועס עכשיו כי לא הרשינו לך ללכת לגן שעשועים". תמלול זה הן מראה לילד שיש מי שקשוב לעולמו הפנימי, ידיעה המביאה הקלה רבה. בנוסף, התמלול מלמד את הילד לבטא את תסכוליו בצורה יותר מתאימה ואדפטיבית.
לאחר מכן, כדאי לתת לילד אופציה אחרת לבטא את תסכוליו בצורה גופנית: לקפוץ, לרות, להרביץ ל"נחום תקום" לחבק חזק בובה, או כל אופציה אחרת שתיראה לכם.
עם התפתחות הכלים הקוגנטיביים של בנכם, הוא יזדקק פחות ופחות להטחת הראש ברצפה. אז עדיין כדאי להשתמש בשני הפתרונות שנתתי על מנת לעזור לו להתמודד עם כעסים ומצוקות.
אם זה לא יעזור בכלל 0ויש לתת לכך קצת זמן), אני מציעה לפנות לאיש מקצוע באיזור מגוריכם, על מנת לראות אם הקושי מקורו בויסות תחושתי (מרפאה בעיסוק או פסיכולוג).
בהצלחה
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית - מומחית לגיל הרך

סליחה, אבל שכחתי לציין שהצמצום מתבטא גם בכל הקשור לאוכל.
במהלך השנים הוא הוריד עוד ועוד מאכלים אותם הוא אוכל ובנוסף, אם הוא מתרגל לאוכל מסוים שאני מכינה אז הוא מוכן לאכול אותו רק באופן הזה. זה מתסכל וקשה, שכן הוא לא אוכל כמעט כלום מחוץ לבית וזה מחייב אותי להכין לו כל יום בדיוק אותו הדבר!


שוב תודה,

מיכל

שלום מיכל.
אני ממליצה בחום לגשת לאחד ממרכזי התפתחות הילד, פרטי או ציבורי, ולעבור איזשהיא בדיקה המשלבת אנשי מקצוע של ריפוי בעיסוק וכן הפאן הרגשי. ייתכן והרקע לצמצום הוא רגישות יתר בגרייה. דהיינו, הוא חווה כל גירוי כגירוי עודף: הטעם חזק יותר, קול חזק יותר וכו', וזה אל נעים לו ולכן הוא נמנע. אפשר לעזור לו אם יגלו את שורש הבעייה. נראה לי שאתםעשיתם מעל ומעבר מבחינה קונקרטית ורגשית על מנת לעודד אותו להיפתח לכל מיני תחומים - וזה לא עזר. זו הסיבה שאני ממליצה ישר על בדיקה מעמיקה של אנשי מקצוע (ומשולבת!!!! נראה לי שכאן זה יתאים).
בהצלחה
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית

שלום לך.
הייתי מציעה ללכת לאיש מקצוע לערוך אבחון ולבדוק את הרקע לקשיים שאת מתארת. ייתכן והרקע רגשי, וייתכן וילדך מתחיל להראות סימנים של קשיי קשב וריכוז (ADD, ADHD) . בשני המקרים אפשר לעזור לו מאוד. אני, באופן אישי, מאמינה מאוד בהומואפתיה, אבל כטיפול יחיד במקרה זה, אני לא יודעת אם יהיה אפשר ממש לעזור.
בהצלחה
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית

שלום לך.
אני מציעה לספר את האמתבמילים פשוטות, ולתת זמן לשאלות. משהו בנוסח: "אתה יודע ש X היתה מאוד חולה, אז לקחנו אותה לרופא, והוא נתן לה חומר נעים כדי שהיא תירדם בלי שיכאב לה. עכשיו היא כבר לא תהיה איתנו, אבל תמיד תהיה איתנו בלב." אני מציעה לעודד אותו לבטא את העצב. למשל: להגיד שאת עצובה ואת מרגישה שאת מתגעגעת אליה. אפשר לשים בסלון תמונה, ולומר שאם הוא מרגיש געגועים הוא יכול להסתכל עליה (בזמן הקרוב, לא לתמיד). אם כועס עליכם או עליה שעזבה אותו, תשדלו להכיל את הכעס. "אני מבינה שאתה כועס שלקחנו אותה לרופא".
אני מציעה לא לעורר תקוות שווא: שהיא מסתכלת עליכם מהשמיים וכו'. להגדיר לילד שזה נגמר.
בהצלחה.
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית - מומחית לגיל הרך

שלום נטלי.
אני מסכימה לגמרי שאחותך צריכה לפנות באופן דחוף, לדעתי גם לפסיכיאטר. לא משנה מה נרשם בקופ"ח (יש לברר בקופ"ח עצמה), הכי חשוב לעזור לה בהקדם האפשרי.

שלום רונה
אשמח אם תוכלי לפרט קצת יותר על "השנים הלא קלות": במה זה התבטא. כמו-כן, אשמח אם תפרטי לגבי העצירה וכן האם חל איזשהו שיוני בחייו של בנך לאחרונה, כך שהוא מגיב אליו דרך רגרסיה.

שלום לך.
את צודקת בכל מה שכתבת. לכן, אני מציעה שתבחרי את הגבולות שאת חושבת שיש להציב לה. בקרוב היא תרכוש שפה, וההתרגזויות עקב העובדה שלא מבינים אותה יעברו.

שלום לך.
אין המלצה גורפת לגבי גיל תחילת גן. סביב גיל שלוש (עם טווח שונות) ילדים מתחילים לשחק אחד עם השני (ולא אחד ליד השני) וקבוצת הגיל הופכת חשובה. ההליכה לגן תלוייה בגורמים רבים - כגון עבודה, הרצון והיכולת של אחד ההורים לעשות חינוך ביתי, בשלות הילד וכו'. ישנן אימהות שמוצאות קבוצה של אימהות שמגדלות בבית את הילדים, ועל ידי כך מספקות חברה לילדיהם גם בגיל שלוש והלאה.
לכן, זה תלוי בך!!!!

שלום אפרת.
ראשית אתייחס לתוקפנות הספציפית כלפי החתולה - אני מציעה לשים לכך סוף בעזרת מתן גבול. דהיינו, להסביר לו בשעת רוגע וכייף שאין לפגוע בחתולה בשום דרך, כיוון שאנשים לא אמורים להתנהג ככה אל בעלי חיים. זה כואב לחתולה וזה מפחיד אותה. לומר לו שאם יתעלל בחתולה תוטל עליו איזשהיא סנקציה (שאתם בוחרים). להיות עקביים לגבי מתן הגבול. בנוסף: לתת אופציות אחרות אם חש שרוצה לתקוף את החתולה. לדוגמא: לרוץ בחצר, לקפוץ 50 פעמים או כל דבר אחר שעולה על דעתך.
אני מבינה שבנך הפגין התנהגות תוקפנית גם לפני כן, והבאתם לו חתולה על מנת למגר התנהגות זו. אני מציעה לברר את שורש הבעייה, כי הפתרון שמצאתם (שהוא יצירתי ויפה) לא עוזר במקרה זה. אני כן מציעה, במקרה זה, להתייעץ עם איש מקצוע. כשילד נוהג בתוקפנות חסרת שליטה בסובבים אותו בגיל זה (שלוש וחצי) יש לכך סיבה.
בהצלחה
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית - מומחית לגיל הרך

שלום רינת
לא סתם השתרש הכינוי "גיל שנתיים הנורא" לגבי הגיל של סביב גיל שנתיים. הביטוי אגב, מקובל גם בשפות רבות אחרות. סביב גיל שנתיים ילד מתחיל להבין 2 דברים חשובים: הוא מבין שהאנשים הסובבים אותו הינם יישויות נפרדות, בעלות צרכים ורצונות משלהם (עד אז הדמויות נחוו על ידו כשלוחות שלו). בנוסף, אם עד אז ילד חש עצמו ככל יכול, הוא מתחיל להבין את כוחו היחסי בעולם. אלו הן הנפרדות והעצמאות. אני לא חושבת שהגיל הזה הוא נורא, כיוון שהשגת אבני הדרך של עצמאות ונפרדות הן חשובות לאין ערוך להתפתחותו התקינה של כל ילד, ואם התהליך נעשה באופן משביע רצון, התהליכים הללו יתרמו רבות לבריאותו הנפשית.
מה עושים?? יושבים בערב בשקט עם בן הזוג ומחליטים על הצבת גבולות במספר דברים ספציפיים (לא כולל דברים מסוכנים ששם הגבול הוא ברור). גבולות יכולים להיות בנושא של אכילה, סדר יום וכו'. תבחרו מה שהכי חשוב לכם. לאחר-מכן, בשעת רגיעה וכייף, מסבירים לילד בקצרה על גבול שהחלטתם לגביו. לדוגמא "אני ואבא החלטנו שמותר לך לאכול ממתק אחד כל יום. ממתקים זה נורא כייף לאכול, אבל זה לא בריא. כדי שנשמור על הבריאות נאכל כל יום רק אחד". לאחר מכן, כדאי לצפות שהילד יבדוק את הגבול, ודווקא במקומות הכי לא צפויים. לכן, חשוב מאוד להיות עקביים. למשל: לא לתת עוד ממתק. לפחות לא בתקופה של הפנמת הגבול. בנוסף, תמיד כדאי לתת לילד עוד אופציות: לדוגמא: אתה לא יכול לקבל עוד ממתק, אבל אולי נאכל אבטיח או מלון. זה גם מתוק וגם בריא.
לגבי דברים מסוכנים: להסביר לילד שאסור לרוץ בכביש כי מכונית יכולה להופיע והוא יכול לקבל מכה חזקה. אם בודק גבול: לשמור עליו ואפשר גם להטיל סנקציה - לדוגמא: לא להקריא סיפור בערב. גם כאן כדאי לפעול בעקרונות של הסבר, עקביות ומתן אופציות.
כדאי לזכור שלגבולות יש פונקציות חשובות מאוד עבור הילד: שמירה (תחושת בטחון עבור הילד) והגדרת העולם סביבו (אל מול כאוס וחוסר ארגון) לכן, לא לפחד להציב אותם. כמובן, במידה.
כאשר את תדעי על מה את שמה דגש ובאיזה תחומים את מוותרת, זה יקל עלייך מאוד את ההתמודדות.