פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום לך.
באופן עקרוני, בגיל שש וחצי קיימת כבר מודעות להבדל בין המינים וכן למיניות. עם מודעות זו, כל משפחה יכולה לנהוג לפי איך שנוח לה. החל ממשפחות בהן ננעלת הדלת במקלחת וכלה במשפחות בהן העירום הוא חופשי. אני חושבת שכדאי לשאול את ביתך איך היא חשה כשאביה מקלח אותה. אם היא חשה בנוח, זה בסדר. עם זאת, ילדה בגילה כבר יכולה להתקלח לבד, עם איזשהו מבוגר שנמצא בסביבה (מציץ מידי פעם לראות שהיא לא טבעה, לא התחלקה וכו'). אולי כדאי להתחיל ללמד אותה זאת.
בהצלחה
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית - גיל הרך, ילדים ומתבגרים

שלום רב,
את לא יכולה לשלוט על ההתנהגות שלהם
אבל את יכולה בהחלט לקבוע לשני גדולים איך מתנהגים אצלך ברכב.
כנסי אותם בסלון והודיעי להם חגיגגית
שממחר נוסעים איתך ברכב בלי לריב
ברגע שמתפתח/מתלקח ריב שניהם (והדגש על שניהם ולא על אחד) יורדים מהרכב. שילכו ברגל
אם תהיי רצינית הם ילמדו להתחשב ב ך !!!!!!
אם תמשיכי לבקש הם ימשיכו לעצבן אחד את השני.
בהצלחה
אשמח אם תעדכני
ענת זפרני

בוקר טוב
היה לי נעים אצלכם בגן אתמול - ואני שמחה על שפנית לאתר ולפורום.

1. בנוגע לחברות - לילדים יש "תקופות" - לא רוצים להזמין כן רוצים רק ללכת לא רוצים חוגים כן רוצים רק שניצל לארוחת צהריים וכו וכו
אני חושבת שאין שום דבר רע בזה שתקופה מסויימת היא רוצה ללכת. זה לא ימשך לנצח.
תבדקי עם עצמך מה קורה כשחברה מגיעה - האם את מעירה לה? מתערבת? האם אח או אחות מפריעים לה? האם מעירים להם שלא להשתולל? אם הארוח נעים והיא נהנית אז הסירי דאגה מליבך, תוודאי עם אמהות חברותיה שמבחינתן זה בסדר ותני לזמן לעשות את שלו.
אם את מריגשה לא בנוח ולא מתאים לך - הודיעי לבתך, אל תשאלי פשוט הודיעי לה שפעם בשבוע חברה באה ופעם בשבוע היא הולכת לחברה. גבול ברור. מותר לה להחליט באיזה יום ואיזה חברה אבל היא חייבת יום בשבוע לארח.

2. לגבי הבוקר - בדקי איתה בדרך של שיחה נעימה איך היא היתה רוצה לקום בבוקר.
"אני מבינה שקשה לך לקום בבוקר, איך אפשר להעיר אותך שיהיה נעים?" תנסו לנסח איזושהיא דרך שתהיה מקובלת עליה - אולי עם קלטת אולי אבא יעיר אולי לפתוח את התריס ולא את האור כל מינידרכים שיקלו עליה
ותכתבי לי איך הולך
בהצלחה
ענת זפרני

לגבי הבוקר - אני כל בוקר אומרת לה שתקום כבר אז היא אומרת שהיא עייפה, ואז אני אומרת לה שאני יודעת שבבוקר זה הכי כיף להמשיך ולשכב במיטה ולישון , גם אני אוהבת לעשות את זה אבל אין ברירה, גם אני לא כל כך רוצה ללכת לעבודה וקשה לי לקום אבל אחרי שאני קמה ושוטפת פנים זה יותר קל, אבל לא תמיד זה הולך לי....

לגבי חברות - אני לפעמים אומרת לה לא להשתולל מכיוון שאחיה הקטן בבית גם והוא מחקה כל התנהגות שלה ועליו אני מגוננת קצת יותר מכיוון שהוא מרכיב עדשת מגע והשתוללות מיותרת מפילה לו את העדשה והיו מקרים רבים שגם העדשה נשברת ולכן לפעמים אני מעירה לה לא להשתולל אבל אני מסבירה לה שזה בגלל אחיה ובגלל העדשה. מה אני יכולה לעשות? (אחיה בן שנתיים ותשעה חודשים)

שלום לך נילי.
ההתנהגות של הבת שלך אינה מדאיגה כלל וכלל. זו התנהגות נורמאלית ואופיינית לגיל. סביב גיל שנתיים (הטווח הוא מסביבות שנה וחצי) הילד עובר שינוי רגשי עצום. לפני כן הילד חווה את עצמו כמרכז העולם וכבעל כוחות גדולים מאוד (אומניפוטנט). בזכות התפתחות הכלים הקוגנטיביים, הילד מתחיל לתפוס את עצמו באופן אמיתי יותר. דהיינו: הוא מתחיל להבין יחסי גודל וכוח, הוא רואה ש"הגדולים" יכולים לעשות דברים שהוא לא יכול לעשות, והוא מתחיל להבין שהדמויות המשמעותיות לו, כמו אבא ואמא, הן יישויות נפרדות בעלות צרכים ורצונות משל עצמן, שלאו דווקא תואמים את שלו. עם ההבנה (הכואבת מעט) הזו, הילד מתחיל לבדוק עד מה רב כוחו ועד כמה גדולה מרכזיותו. או במילים אחרות, הוא מתחיל לבדוק את הגבולות שלו בעולם.
חשוב לי מאוד לציין שכששמים לילד גבול, הוא מבין שהוא יישות נפרדת, תהליך אשר תורם רבות לתחושת העצמאות שלו. לכן, חשוב מאוד לשים גבולות. לא נוקשים, אבל לשים אותם. זאת כיוון שילד תמיד ישאף להיות עצמאי ונפרד, ואם מרחיקים את "הקיר" הוא תמיד ינסה להגיע לקיר רחוק יותר.
לכן, שיטת "ההתעלמות" עשוייה לעזור, בתנאי שאת עקבית. כשאת אומרת לילדתך "אסור" והיא זורקת את עצמה על הרצפה, כדאי להתעלם, ותמיד להתעלם. בנוסף, לווי את ה"אסור" בהסבר קצר ופשוט, המתאים לרמת הילדה. כגון: "אני לא מרשה לגעת בחשמל, כי זה מסוכן ויכול לכאוב". בנוסף, תני לה אופציה מה כן מותר. למשל: אני לא מרשה לקפוץ מהמיטה, כי את יכולה ליפול ולקבל מכה. אבל אנחנו יכולות לקפוץ ביחד על הטרמפולינה או על הרצפה, בואי תעשי את זה איתי".
על מנת לצלוח את התקופה, הייתי מאמצת שלושה כללים:
עקביות!!!!!
מתן אופציות אחרות
לבחור את הגבולות שחשובים לכם. לא להגיד על הכל אסור, ולתת לילד להתנסות.
שיהיה בהצלחה, ודעי, שבסביבות גיל 3 זה עובר!!!!!!!!!!!!!!!!
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית - הגיל הרך, ילדים ונוער

ביתי בת השנה וחצי מעדיפה באופן בולט להיות איתי מאשר עם בעלי.
כאשר הוא אמור להסיע אותה לגן-שזה קורה לעיתים קרובות ,היא מנסה להתנגד ומנסה לברוח אלי..
אני לא טיפוס חונק שמשתלט ולא נותן לו להיות בקרבת הילדה, ההפך הוא הנכון-מאז הלידה תמיד היה חשוב לי לשתף אותו בכל ולתת לו להתנסות בטיפול ,מלכתחילה היה לי חשוב מאוד לא להיות "בולדוזרית"
שמתקתקת הכל באופן עצמאי,אני משדרת לו שאני זקוקה לו ומשאירה לו "פינה" וגישה בתחום.
הוא מקלח אותה ,מלביש,מאכיל ולעיתים נשאר עמה לבד.
ברור לי שהקשר לאמא יותר ראשוני ועמוק כי היא בכל זאת אמא .. אך בכל זאת ..-
כיצד אפשר לגרום לילדה להתקרב אליו יותר בחיבה?
האם זה תלוי בהתערבותי?
האם התנהגותה אופיינית לגילה?
כמובן שהוא פחות מפנק אותה ממני ואולי זו הסיבה,אך הייתי רוצה לקבל טיפ איך לאחד את כולנו מבלי לפגוע בבעלי ?

שלום לך שוב.
ראשית, אני מבטיחה לך שמקסימום עוד שנה יתהפכו היוצרות, בהיכנסה של ביתך לתקופה האדיפלית. אז אולי כדאי לך גם קצת להנות בינתיים מהעדפה זו.
עם זאת, אם יש באפשרותכם, הייתי ממליצה שבעלך יבלה עימה באופן קבוע אחה"צ אחד. את והוא תראו כיצד זה יחזק את הקשר ביניהם.
בהצלחה.

שלום לך אמא.
כתבת בתבונה רבה ויכולת התבוננות עמוקה על ילדך. אני חושבת שזה נכון מאוד לשים את הילד בכיסא ולא במיטה, בדיוק מהסיבות שכתבת. אני חושבת שזה גם נכון מאוד לעשות זאת, ולשים לו גבול.
בקשר לשינה איתכם: אם זה לא מפריע לכם, תנו לו עוד קצת זמן. הוא כנראה זקוק לקרבה לאבא, אותה הוא מקבל, כרגע, בעיקר בלילה. עם זאת, ייתכן והתנהגות זו קשורה גם היא לגיל המרי. אני מציעה לחכות קצת, להתרגל לשינוי במערך המשפחתי ואז לראות. אפשר לומר לילד משהו בסגנון "עכשיו כשאבא עובד הרבה ואתה לא רואה אותו כ"כ הרבה כמו פעם, אתה רוצה להיות קרוב אליו בלילה. אנחנו מרשים את זה עד....(אפשר לבחור תאריך יעד כגון יומולדת או משהו אחר שיהיה ברור). חוץ מזה, יש לך את אבא בשבת וכו'". כדאי גם שאבא ימצא זמן כמותי ואיכותי (כגון בשבת) להיות עם בנך.
בהצלחה.
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית -גיל הרך, ילדים ונוער

שלום לך.
ייתכן ומדובר בסוג של חרדה חברתית.
אין לי מספיק פרטים, אבל נראה שהייתי הולכת התייעץ יותר לעומק, כיוון שזו לא חרדה אופיינית לגיל.
מס' שאלות להבהרה: האם נכנס ללחץ כשהוא נכנס לכיתה בראשית היום?
האם לחוץ כשאתם הולכים לאירועים מרובי אנשים?
האם יש הרבה חברים?
את מוזמנת לכתוב אליי עוד.

אני מסכימהבהחלט עם הגברת שרון באומל.
מתבגרים רבים חווים התקפי חרדה קטנים שרובם על רקע שינויים הורמונלים.
טיפולים קוגנטיבים - התנהגותיים עוזרים להם לרכוש כלים להתמודדות עם התחושה הרעה.
חשוב למגר את התופעה בהתחלתה.
פסיכאטר ילדים שאת הרצאתו שמעתי בתחום של הפרעות חרדה בקרב ילדים ובני נוער אמר, שאם לא מטפלים הילדים מתחילים למצא סיבות פיזיולוגיות לתופעה וחלקם ממש מתנהגים כהיפוכונדרים, בנוסף , כדי לשלוט בחרדה - שאינה רציונלית הם ממציאים לעצמם כל מיני טקסים והתנהגיות שקשה מאוד להפטר מהם אחר כך.
לכן - אנא צרי קשר עם רופא קופ"ח וקבלי שם של פסיכולוג ילדים
או פני פרטי
אם את מתגוררת באזור המרכז יש לי שמות וטלפונים את מוזמנת ליצור קשר
בהצלחה
ענת זפרני
050-7928420

שלום רב...

ראשית אני מודה לתשובתכן המהירה...
למען האמת קצת נלחצתי מהתגובות,
בהמשך לשאלתך..בני הוא ילד חברותי ומקובל, בכיתתו יש ארבעה בנים שהם המקובלים ביותר והמורה אמרה לי לא מזמן ובלי שום קשר לזה שהוא בן הארבעה האלה, הוא יוצא עם בני כיתתו, בת מצווה וכו' ותמיד מספר לי שכיף לו והוא נהנה, בקשר לשאלתך שהוא נכנס לכיתה, לא ידוע לי משהו בענין זה, בני לומד מחוץ לעיר שאנו גרים ואוהב ללכת לבית הספר. ובענין של אירועים מרובי אנשים כמו אירוע משפחתי הוא דווקא אוהב לצאת ולבלות ואף מאיץ בנו תמיד שנצא תמיד, אך מתי שזה, זה קרה רק בקניון שבו היינו ופעם אחת בשוק שסיפרתי לכן.

אני מסכימה עם מה שאמרת אך אני חוששת שפניה לפסיכולוג תקבע את הבעיה ותחמיר אותה, כשבני אומר לי שהוא לחוץ או מרגיש רע ממשהו אני מתייחסת ומגיבה שזה משהו נורמלי ושקורה לפעמים ושאין צורך להיבהל מזה וכמו שזה בא זה עובר. החשש שלי שברגע שאני אציע לו שניגש לפסיכולוג הוא יתחיל לחשוב שמשהו באמת לא בסדר אצלו וזה יעצים את התחושה כשהיא מגיעה.

אודה לתגובתך...

היי שרה
את יודעת, הכל תלוי באופן בו מתארים את המפגש עם איש המקצוע
אם היתה לבנך בעיה בברך והייתם הולכים לאוטופד היה לך יותר קל?
להפך
אם תציגי לבנך את האפשרות לשוחח עם איש מקצוע שיכול לעזור לו להפרד מהלחץ ולתת לו טיפים להמנע מהתחושות הרעות - לדעתי תשדרי לו שהכל נוראמלי מוכר וידוע ויש מומחים שיודעים לטפל.

הכל תלוי בך
תני לעצמך זמן להרגיש מה נכון ותפעלי בהתאם
בהצלחה
ענת זפרני

שלום לך שוב
הורים רבים שמגיעים אליי חשים בדיוק כמוך. אולם, דווקא ההכרה של ההורים בכך שקיים קושי ושהם רוצים לעזור, עשוייה מאוד להקל על הילד. אני תמיד נפגשת קודם עם ההורים ואומרת להם להכין את הילד. במקרה שלך הייתי אומרת משהו בסגנון: "שמתי לב שכשהיינו בקניון ובשוק מאוד נלחצת, ואבא ואני חשבנו שאפשר לעזור לך. לכן אנחנו נלך לאישה שקוראים לה.... וביחד נוכל להקל עליך את ההליכה לקניון ולשוק". הכל תלוי באופן בו מציגים את הקושי ואת התפיסה של פנייה לעזרה. הילדים, בד"כ מאוד שמחים להגיע לאיש המקצוע.
יש לי מטופל בן 37, שעדיין זוכר תחושות קשות מגיל 12. הוא זוכר שביקש מאמא שלו לפנות יחד לפסיכולוג, והיא סירבה ואמרה לו "אתה ממש לא צריך פסיכולוג". עד היום הוא חושב שהיה מקל עליו מאוד אם היו עוזרים לו עם תחושותיו הקשות אז.
אני חוזרת ואומרת שככל שמטפלים בקושי בגיל מוקדם יותר, ההקלה מגיעה במהירות וביעילות רבה יותר.

שלום רב,,,

אני מאוד מודה לכן על העצות ורציתי לספר לכן... אתמול תוך כדי ארוחת צהריים אני ובני, העליתי את הנושא הזה ושאלתי אותו לגבי מה שקרה במוצ"ש האחרון, שאלתי אותו מה הרגיש ולמה, הוא לא כ"כ ידע איך לבטא את זה ואז שאלתי אותו אם הוא הרגיש פחד והוא אמר שכן, ושאלתי אותו ממה פחדת? והוא אמר מכיוון שיש הרבה אנשים שאני לא מכיר, ומאנשים רעים, שאלתי אם זה קורה במסיבות וערבי כיתה שהוא הולך עם חברים והוא אמר לי שלא וששאלתי למה? אז הוא אמר לי שהוא מרגיש יותר בטוח שהוא עם כל החברים ושהוא מכיר אותם,, עוד המשכתי בעצתכן ושאלתי אותו אם הוא רוצה שניגש לקבל ייעוץ והדרכה איך להתמודד שוב במצב שזה יקרה לך.. והוא שאל אותי מה זה אז אמרתי לו שהוא ידבר ויסביר ויתנו לך כלים להתמודד עם זה,, אז הוא אמר לי שלא נוח לו לדבר על זה עם מישהו אלא רק איתי ועוד צחק ואמר לי.. מה יתנו לי מברג ועשה תנועה של הברגה ואני לא אפחד? וצחק, הבנתי ממנו שהוא לא כ"כ מאמין בזה והתעקשתי ואמרתי אוליי בכל זאת אם זה מפריע לך והוא לא רצה .. סגרתי את השיחה בכך שאמרתי לו אם תרגיש שאתה רוצה רק תאמר לי, אפשר ללכת ולקבל עזרה, ואף הסברתי לו כפי שהמלצתן לי שזה כמו בכל תחום שפונים למישהו מקצועי לקבלת עזרה. אני קצת מבולבלת ולא יודעת כיצד לנהוגהאם לדעתכן אני צריכה לשכנע אותו שניגש לטיפול? או להשאיר את ההחלטה בידיו? ושוב תודה רבה על הייעוץ.

שלום רב,,,

אני מאוד מודה לכן על העצות ורציתי לספר לכן... אתמול תוך כדי ארוחת צהריים אני ובני, העליתי את הנושא הזה ושאלתי אותו לגבי מה שקרה במוצ"ש האחרון, שאלתי אותו מה הרגיש ולמה, הוא לא כ"כ ידע איך לבטא את זה ואז שאלתי אותו אם הוא הרגיש פחד והוא אמר שכן, ושאלתי אותו ממה פחדת? והוא אמר מכיוון שיש הרבה אנשים שאני לא מכיר, ומאנשים רעים, שאלתי אם זה קורה במסיבות וערבי כיתה שהוא הולך עם חברים והוא אמר לי שלא וששאלתי למה? אז הוא אמר לי שהוא מרגיש יותר בטוח שהוא עם כל החברים ושהוא מכיר אותם,, עוד המשכתי בעצתכן ושאלתי אותו אם הוא רוצה שניגש לקבל ייעוץ והדרכה איך להתמודד שוב במצב שזה יקרה לך.. והוא שאל אותי מה זה אז אמרתי לו שהוא ידבר ויסביר ויתנו לך כלים להתמודד עם זה,, אז הוא אמר לי שלא נוח לו לדבר על זה עם מישהו אלא רק איתי ועוד צחק ואמר לי.. מה יתנו לי מברג ועשה תנועה של הברגה ואני לא אפחד? וצחק, הבנתי ממנו שהוא לא כ"כ מאמין בזה והתעקשתי ואמרתי אוליי בכל זאת אם זה מפריע לך והוא לא רצה .. סגרתי את השיחה בכך שאמרתי לו אם תרגיש שאתה רוצה רק תאמר לי, אפשר ללכת ולקבל עזרה, ואף הסברתי לו כפי שהמלצתן לי שזה כמו בכל תחום שפונים למישהו מקצועי לקבלת עזרה. אני קצת מבולבלת ולא יודעת כיצד לנהוגהאם לדעתכן אני צריכה לשכנע אותו שניגש לטיפול? או להשאיר את ההחלטה בידיו? ושוב תודה רבה על הייעוץ.

שלום רב,,,

אני מאוד מודה לכן על העצות ורציתי לספר לכן... אתמול תוך כדי ארוחת צהריים אני ובני, העליתי את הנושא הזה ושאלתי אותו לגבי מה שקרה במוצ"ש האחרון, שאלתי אותו מה הרגיש ולמה, הוא לא כ"כ ידע איך לבטא את זה ואז שאלתי אותו אם הוא הרגיש פחד והוא אמר שכן, ושאלתי אותו ממה פחדת? והוא אמר מכיוון שיש הרבה אנשים שאני לא מכיר, ומאנשים רעים, שאלתי אם זה קורה במסיבות וערבי כיתה שהוא הולך עם חברים והוא אמר לי שלא וששאלתי למה? אז הוא אמר לי שהוא מרגיש יותר בטוח שהוא עם כל החברים ושהוא מכיר אותם,, עוד המשכתי בעצתכן ושאלתי אותו אם הוא רוצה שניגש לקבל ייעוץ והדרכה איך להתמודד שוב במצב שזה יקרה לך.. והוא שאל אותי מה זה אז אמרתי לו שהוא ידבר ויסביר ויתנו לך כלים להתמודד עם זה,, אז הוא אמר לי שלא נוח לו לדבר על זה עם מישהו אלא רק איתי ועוד צחק ואמר לי.. מה יתנו לי מברג ועשה תנועה של הברגה ואני לא אפחד? וצחק, הבנתי ממנו שהוא לא כ"כ מאמין בזה והתעקשתי ואמרתי אוליי בכל זאת אם זה מפריע לך והוא לא רצה .. סגרתי את השיחה בכך שאמרתי לו אם תרגיש שאתה רוצה רק תאמר לי, אפשר ללכת ולקבל עזרה, ואף הסברתי לו כפי שהמלצתן לי שזה כמו בכל תחום שפונים למישהו מקצועי לקבלת עזרה. אני קצת מבולבלת ולא יודעת כיצד לנהוגהאם לדעתכן אני צריכה לשכנע אותו שניגש לטיפול? או להשאיר את ההחלטה בידיו? ושוב תודה רבה על הייעוץ.

שלום רב,,,

אני מאוד מודה לכן על העצות ורציתי לספר לכן... אתמול תוך כדי ארוחת צהריים אני ובני, העליתי את הנושא הזה ושאלתי אותו לגבי מה שקרה במוצ"ש האחרון, שאלתי אותו מה הרגיש ולמה, הוא לא כ"כ ידע איך לבטא את זה ואז שאלתי אותו אם הוא הרגיש פחד והוא אמר שכן, ושאלתי אותו ממה פחדת? והוא אמר מכיוון שיש הרבה אנשים שאני לא מכיר, ומאנשים רעים, שאלתי אם זה קורה במסיבות וערבי כיתה שהוא הולך עם חברים והוא אמר לי שלא וששאלתי למה? אז הוא אמר לי שהוא מרגיש יותר בטוח שהוא עם כל החברים ושהוא מכיר אותם,, עוד המשכתי בעצתכן ושאלתי אותו אם הוא רוצה שניגש לקבל ייעוץ והדרכה איך להתמודד שוב במצב שזה יקרה לך.. והוא שאל אותי מה זה אז אמרתי לו שהוא ידבר ויסביר ויתנו לך כלים להתמודד עם זה,, אז הוא אמר לי שלא נוח לו לדבר על זה עם מישהו אלא רק איתי ועוד צחק ואמר לי.. מה יתנו לי מברג ועשה תנועה של הברגה ואני לא אפחד? וצחק, הבנתי ממנו שהוא לא כ"כ מאמין בזה והתעקשתי ואמרתי אוליי בכל זאת אם זה מפריע לך והוא לא רצה .. סגרתי את השיחה בכך שאמרתי לו אם תרגיש שאתה רוצה רק תאמר לי, אפשר ללכת ולקבל עזרה, ואף הסברתי לו כפי שהמלצתן לי שזה כמו בכל תחום שפונים למישהו מקצועי לקבלת עזרה. אני קצת מבולבלת ולא יודעת כיצד לנהוגהאם לדעתכן אני צריכה לשכנע אותו שניגש לטיפול? או להשאיר את ההחלטה בידיו? ושוב תודה רבה על הייעוץ.

שלום לך
לדעתי הגבת בצורה נפלאה
הצגת לו את האופציה של התייעצות והנחת לו לבחור
מבחינתו - זה כבר קיים
אם יבחר להשתמש - נפלא
ואם לא - גם בסדר גמור.
אני באופן אישי נגד להכריח (רק במקרים קיצוניים)
בהצלחה
ענת זפרני

רציתי רק להודות על כל הייעוץ שנתתם לי...

תודה רבה...

עלו והצליחו באתר זה..

אני חושבת שעדיף שתשאר בבית , היא קטנה מדי , בגיל הזה צריך המון חום ואהבה.
יש הרבה מרכזים של פעלויות לתינוק ולאמא , אפשר לבדוק מה יש בקרבת ביתכם.
יש ג'ימבורי במתנסים , יש מקומות פרטים . כדאי לבדוק.
אולי היות שיש לכם "נסיון" מהילדה הגדולה , אז עכשיו הכחמתם ואתם יותר מנוסים בעניין. איך באמת לגרות את התינוקת.
בהצלחה...

שלום לך,
ממכתבך אני מתרשמת מאיכפתיות רבה דאגה ורצון טוב.
ילדים עד גיל שנתיים זקוקים בעיקר לחום אהבה וקבלה ללא תנאי
את זה אני מניחה שאשתך ואתה נותנים בכמויות
המלצתי -
באפריל שנה הבאה, תתחילו להתעניין להרשמה לגן.
שום דבר אינו בלתי הפיך עד אז
בהצלחה
ענת זפרני

נכון שבשנה הראשונה מומלץ להיות בבית עם האם , זה טוב לביטחון העצמי של התינוק אך אני יכולה לספר לך ממצבי שבני בגיל 4 חודשים שהה אצל מטפלת אשר טיפלה בבת שלה ובבני והם היו רק שניים. אילו יכולתי כלכלית הייתי נשארת איתו עוד קצת אך המצב אצלי היה שונה. יש לציין שבני מאוד אהב את המטפלת, יש השלכות גם להישאר עם התינוק עד גיל שנה, הפרידה ממנו כאשר יכנס למסגרת תהיה יותר קשה מאשר תינוק קטם יותר. ישנם הסבורים שילד שרגיל להיות מגיל צעיר במסגרת יותר קל לו להסתגל להיעדרות הוריו אני יכולה לומר לך שאצלי זה עבד נפלא, רק בגיל 8 חודשים הוא נכנס למסגרת גדולה יותר של 10 תינוקות, וגם שם ההסתגלות שלו היתה נפלאה. מכיוון שאישתך לא מפעילה יכול להיות שכן כדאי לרשום אותו למשפחתון קטן כדי שתהיה לו מסגרת עם פעילות המתאימה לגילו שזה לא פחות חשוב להתפתחות, מעבר לכך הוא יהיה כבר בן 7 חודשים לפי מה שאתה אומר. בכל אופן אני חושבת שאתם ההורים הכי מרגישים את תינוקכם ויודעים בתוככם הכי טוב למה הוא זקוק. אולי תנסו לחפש מסגרת אינטימית וקטנה בשבילו ששם יוכלו לספק לו אהבה גדולה כמו שאני מצאתי.

יכול להיות שיש לכם איתו בעיה של הצבת גבולות , אולי זה מתבטא בהמהלך היום בעיקר , וכמובן גם בלילה.
צריך להציב גבולות ברורים ולא להתייאש ולא ל"התקפל".
את חיייבת להיות חזקה מולו . ולהבהיר כל הזמן שאת מחליטה והוא לא יכול לבוא למיטה ולהוציא אותך.
לדעתי תתחילי בזה שאסור לו לרדת מהמיטה שפשוט יקרא לך.
גם הבן שלי מתזז אותי הרבה פעמים כשאני משכיבה אותו , בכל זאת אני באה שוב ושוב , זה לוקח רבע שעה לפעמים קצת יותר.
העיקר הוא יודע מהמיטה לא יורדים כי אני החלטתי. אני קובעת לא הוא.
אל תשכחי שזה גיל כזה גיל מרד כמו גיל ההתבגרות.
תנהיגי כללים ברורים של השכבה לישון (מקלחת ף סיפור נשיקה..) קבוע כל יום וגם בלילה .
אולי הוא ירצה דובי?
בכל זאת אני לא פסיכולוגית כמו שרשמתי אני סתם אמא אחת.
ואני תמיד אוהבת לקרוא את התשובה של הפסיכולוגית.
אז שיהיה בהצלחה ולילה טוב לכולכם.

שלום לך
מדובר על מרכז "מעוף" לטיפול רב תחומי בילדים (ריפוי בעיסוק, קלינאיות תקשורת, פסיכולוגים וכו'). טל': 052-3972277. מנהלת המרכז - מיכל אבס.

שלום לך.
ראשית, אני מתנצלת שלקח כ"כ הרבה זמן לענות על שאלתך. היא איכשהו אבדה בין השאלות האחרות. עימך הסליחה.
לא הייתי מקשרת בין האהבה לבובה לבין העוניינות לאח הקטן. האהבה לבובה היא טבעית ונרמאלית, וכן מראה על יכולת האמפתיה שקיימת אצל בנך. גם קנאתו ועויינותו לאחיו הקטן מובנת ונורמאלית, אך אני מבינה שהיא מאוד מפריעה לך. לפיכך, הייתי ממליצה לדבר עם בנך דווקא על הכאב שבאובדן האקסלוסיביות בהפיכתו לאח. הייתי מתחילה את השיחה במשפט בסגנון "שמתי לב שאתה לא תמיד אוהב להיות עם X, וכשהוא רוצה צעצוע אתה מייד לוקח לו וכו'. פעם, לפני ש-X נולד, הייתי רק שלך ורק איתך. שיחקנו רק אנחנו והייתי רק איתך. מאז ש_X נולד, אני צריכה להיות גם איתו, לטפל בו הרבה, כי הוא לא יודע לעשות הרבה דברים לבד. הוא לא יכול לעשות קקי ופיפי לבד, אז אני צריכה להחליף לו חיתול, והוא לא יודע עדיין לאכול לבד אז אני מאכילה אותו וכו'. יכול להיות שמאז שהוא נולד אתה מרגיש שאתה כועס עליו ומקנא בו על זה".
כשתיתני לילד תחושה שאת מבינה מה קורה בעולמו הפנימי, ותתני לו לגיטימציה על כך, זה עשוי להקל עליו מאוד.
בנוסף, הייתי ממליצה על זמן קבוע בו את ובנך הבכור תהיו לבד (כמו פעם). זה יכול להיות פעם בשבוע לשעה וחצי. הכמות פחות משנה. חשוב שהוא יידע שיש זמן כזה ושזה זמן שהוא חשוב לשניכם. אני חושבת שגם את מאוד תהני מהזמן הזה.
בהצלחה.
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית - מומחית לגיל הרך, ילדים ומתבגרים

פעוטות בגיל כזה אינם יודעים מספיק להתבטא , אז הדרך שלהם היא במכות.
גם אצלנו בבית אין אלימות לשמחתי , בכל זאת הילדים שלי בגיל זה היו "אלימים"
תמיד כעסתי וננתי את תשומת הלה "לקורבן" כלומר שהראל מרביץ לאחותו אני כועסת עליו , אבל לא עושה עניין יותר מדי , אני פונה להתייחס לאחותו (גם אם קיבלה מכה חלשה) ככה הוא מבין שהתיחסות יתר ממני הוא לא יקבל על כך.
לגבי המכות לעצמו אצלי הוא לא הרביץ לעצמו הוא היה מכניס את הידים לפה עד כמעט הקאה.
בעצת הרופאה התעלמתי למרות שהיה קשה מאוד . עברה שנה מאז ושכחנו שהוא עשה זאת.
בהצלחה.

הארת את עיניי - תודה לך , גם לי היתה התחושה שזה חלק משלב התפתחות לא הייתי בטוחה.

אני נקווה שהפסיכולוגית תענה לך ואשמח לקרוא את תשובתה , אולי היא חושבת אחרת.

הבת שלך מאוד קטנה. מאוד.
אני הייתי מחכה. נותנת לה זמן להסתגל לגן החדש , מדי פעם מציעה לה להשתמש בסיר:"אני יודעת שכשתרצי תעשי בסיר" וזהו.
כשילדים מזהים שנושא הגמילה נורא חשוב להורים - מתחילות הצרות.
ביננו, מה זה משנה מתי היא תיגמל. לצבא היא לא תתתגייס עם טיטול....
תני לה את הזמן
בשילוב עם האמון שלך בה
ותראי שזה יסתדר
בהצלחה
ענת זפרני

הרופאה בדקה אולי זה קשור לגזים?
אני לילדים שלי היתי נותנת תה שומר וזה קצת הרגיע.
אך כדאי שתתיאצי עם הרופאה.
טיפת חלב תגיד לך שלא כדאי כי הוא יתמלא ולא ירצה לאכול. אבל לדעתי קצת 20 30 ML בבקבוק זה לא נורא.
אולי הוא לא עולה במשקל כי הבטן שלו מלאה בגזים ואז הוא לא אוכל הרבה.
בכל אופן שיהיה בהצלחה..

שלום ומשל טוב.
החודשים הראשונים עם תינוק חדש יכולים להיות קשים, מייאשים ומאוד מאוד מעייפים. אני מצטרפת לעצתה של "אמא אחת" ללכת להתייעץ עם רופא. לך אני מציעה לחפש קבוצת אימהות באיזור מגורייך, על מנת לשמוע בעיקר שאת לא לבד.
את יכולה להיכנס לאתר "tooty" - יש שם מגוון של קבוצות בכל איזורי הארץ.
זה יעבור, אני מבטיחה.
שיהיה בהצלחה.

שלום לך.
נשמע שאת עושה את הדברים באופן יוצא מן הכלל. אכן, הייתי משתפת את הגננת במה שכתבת ושואלת מה היא מציעה לעשות בגן. נשמע שייקח לבנך עוד זמן מה עד שייגמל, אולם, כדאי שיידע היכן נמצא הסיר בגן (או כל אמצעי גמילה אחר).
שיהיה בהצלחה!!

עדכנתי את מנהלת המעון לגבי בני ושאלתי אותה אם כדאי להביא סיר לגן בכדי שתהיה לו האופציה ושיידע שיש סיר במעון.
ותגובתה היתה שכרגע הוא בשלב של משחקי גמילה ועדיין מוקדם הביא סיר למעון ואין צורך בכך, ואם הוא ירצה אז יש אסלה קטנה במעון, השאלה היא האם זה לא יבלבל אותו גם סיר וגם אסלה ומעבר לכך אני לא חושבת שאם יאמר את המילה "קקי" הם ישאלו אם הוא רוצה ללכת לעשות באסלה והוא גם אף פעם לא מבקש לעשות באסלה או בסיר אני מציעה לו את הסיר כאשר הוא אומר שיש לו קקי.כמו כן מנהלת המעון הוסיפה שלפעמים ילד נגמל בבית ומוכן לעשות בבית את צרכיו בסיר או באסלה ובגן הוא עדיין לא בשל , גם אולי בגלל שחבריו לכיתה לא גמולים ואיננו רוצה להיות שונה. מה דעתך לגבי התגובה שקיבלתי? ומה עלי לעשות?

שלום לך שוב.
אני מסכימה עם מנהלת המעון שבנך נמצא עדיין בשלב הפרה-גמילה (לפי מה שכתבת). טוב שעידכנת אותה. לדעתי, בקשי ממנה שתראה לו היכן הוא יכול לעשות קקי, אם הוא צריך בגן וכן, דברי עימו גם את על כך. אולי ביום מסויים, כשאת באה לקחת אותו או מביאה אותו למעון, תלכו ביחד לראות את האסלה הקטנה. אני לא מצטרפת לדעתה שילד שנגמל בבית לא תמיד נגמל בגן. אני מאמינה שגמילה אמורה להיעשות בבת אחת בכל המקומות. לפיכך, הייתי משוחחת עימה שוב בעוד זמן מה ומדגישה לה עד כמה זה חשוב לך שתשפו פעולה בנושא.
בהצלחה.

בהמשך לשיחתנו הארוכה אני שוב רוצה להתייעץ לגבי הגמילה של בני, משיחתי עם מנהלת המעון עולה כי לדעתה הוא קטן מדי ויש לי תחושה שהיא פשוט לא מאמינה שהוא יגמל בזמן זה - יתכן והיא צודקת אך אני מנסה ללכת לפי קצב בני ונראה לי שהיא לא מעוניינת להתעסק בזה בשלב זה - חשוב לי שאם בבית אני מציעה לו סיר כאשר הוא אומר קקי שגם בגן יהיה סיר ויציעו לו ואני מוכנה גם להביא סיר שיהיה שם באופן קבוע, ראיתי את האסלה ונראה לי שלמרות שהיא קטנה, בשבילו היא עדיין גדולה וצריך להחזיק אותו - נראה לי שזה קצת ילחיץ אותו האסלה בעוד בבית הוא מכיר את הסיר ומצד אחד אני מנסה לתת לו עצמאות בכך שאתן לו את האופציה לעשות את צרכיו לבד ומצד שני בגן צריך להחזיק אותו כדי שיעשה באסלה שזה חוסר עצמאות. האמת היא שאני מודעת לכך שיתכן והוא יגמל אפילו בעוד שנה אך חשוב לי ליצור עקביות בנושא. אני רוצה להתייעץ בנוסף בשביל גיסתי שבנה בן השנתיים וחצי עם בני במעון בכיתה של הגדולים יותר - גם הוא הראה סימנים ואף עשה את צרכיו כמה פעמים באסלה עם ישבנון בבית וגיסתי מאוד שמה לב והציעה לו כאשר התריע שיש לו, אך לשתינו יש תחושה שבגן לא מעוניינים להתעסק בכך יותר מדי והמטפלות שלו אמרו שבגן הוא לא מבקש בכלל - האם ייתכן שבבית היה עושה צרכיו באסלה בהתלהבות ובגן לא דיבר על זה כלל? אני יודעת שגם לא כל כך מדברים איתם על זה שלפי דעתי בגילם כבר אמורים לדבר על קקי ופיפי בצורה הכי חופשית והכי טבעית שיש , בכל אופן בנה הפסיק לעשות את צרכים גם בבית ומסרב בכל תוקף להתעסק בכל מה שקשור בעניין אפילו את הספר סיר הסירים שאהב לקרוא כבר איננו רוצה להסתכל עליו עכשיו שתינו חוששות שאולי במעון הם מעכבים את עניין הגמילה.מה עלינו לעשות לדעתך?
דרך אגב בכיתה של בני ישנם רק 5 ילדים יחד איתו פחות או יותר בני גילו ובכיתה של בן גיסתי קיימים 18 ילדים מגיל שנתיים עד 3 וקצת.

החלטתי לגבי בני בן השנה+8 לחכות עם עניין הגמילה , התייעצתי על בעלי לגבי העניין והחלטנו שעידוד מבחינתנו עלול להתפרש כהאצה אצלו אז החלטנו לקחת את העניין לאט ולחכות לצעד נוסף ומשמעותי יותר לסימן גמילה מצידו כרגע יש סיר בבית והוא יודע איפה הוא מוכן ואם ירצה יגש אליו,כמו כן אנו תמיד נדבר על עשיית צרכים בצורה הכי פשוטה והכי טבעית שיש, כולם נגמלים בסופו של דבר - מה דעתך?

היות ואני בשלב גמילה עם בני קראתי בעיון רב את כל הנאמר פה , ורציתי להוסיף מנסיוני בתקווה לעזור לך קצת למרות שהעניין מאוד אינדיבידואלי. אז ככה יש לי שני בנים הקטן בן שנתיים בסוף החודש והגדול בן 3 ו-3 חודשים.בשנה שעברה בדיוק בתקופה זו ניסיתי לגמול את בני הגדול וגם לי לא היה שיתוף פעולה מהגן, וכמו שתיארת גם אצלי בבית היה רצון לגמול גם מצד הילד אך ללא הגן לא הצלחתי - ועזבתי את זה כמוך כי חשבתי שאני אולי מאיצה בו. השנה בסביבות פסח התחלנו שוב ותוך שבוע וחצי שבועיים הילד גמול - אין לי ספק כי היות והילד בוגר יותר הוא מבין את העניין טוב יותר וקל לשתף אותו בעניין, אחיו הקטן מראה נכונות בעניין כעת והחלטתי כי בהמשך לקראת סוף הקיץ אנסה לגמול אותו בעצמי ללא צורך בגן (הוא יהיה בחופש באוגוסט). נכונה תחושתך לדעתי כי בגן לא ממהרים לשתף פעולה והם אוהבים לעשות זאת עם קבוצת ילדים ולא עם בודד אולי כי העניין דורש תשומת לב מיוחדת והשקעה מצידם.אם החלטת לפרוש מהעניין זה בסדר ככל שהילד יגדל יקל לך ולו בעניין אך אני עדיין חושבת שיכולתי לעשות זאת עוד בשנה שעברה.ד.א. ממאמרים שקראתי בנושא אם מאיצים בילד - יכולה להופיע רגרסיה בשלב מאוחר יותר ואפילו בגילאים בוגרים (עד גיל 5,6).אם תרצי מידע נוסף אשמח לעזור.

תודה לך , תראי החלטתי להשהות את העניין לא רק כי אין שיתוף פעולה בגן, הבנתי שאולי זה מוקדם מדי, כי את ההבנה יש לבני, הוא יודע שאפשר לעשות צרכים בסיר/אסלה, אבל אולי מבחינה פיסית זה מוקדם והסוגרים שלו עוד צריכים להתחזק, ייתכן שגם מבחינה נפשית זה גם עדיין מוקדם ואולי בכלל קשה לו להיפרד מהתיתולים, ולכן החלטנו אני ובעלי לתת לו עוד קצת זמן לשחק עם הסיר ולהכיר אותו יותר, מבחינתנו אנחנו נחכה שיהיה סימן נוסף לגמילה ונמשיך לדבר על הנושא ונמשיך להציע לו, וברגע שנראה סימן נוסף כמו פחות פיפי בתיתול או הרצון להוריד מכנסיים אז אני אתחיל עם זה שוב בצורה עקבית מאוד וגם אם בגן זה לא מתאים להם אני אתעקש ואלחם על זה, כי אחרי הכל אנחנו ההורים מחליטים מתי לגמול, אחרי הכל הפחד שלנו היה שאולי עצם זה שאנחנו שמחים שהוא יושב בסיר ומעודדים אותו מאוד ומשבחים עלול לגרום לו להאיץ את התהליך , זה מה שקרה עם גיסתי, בהתחלה בנה שיתף פעולה בהתלהבות ואח"כ נסוג בקיצוניות - יכול להיות שהוא רצה להיות כמו גדול, ורצה להוכיח את עצמו בעיניי הוריו ולרצות אותם ועדיין לא היה בשל נפשית, אני לא יודעת ייתכן ואני טועה אך בינתיים נחכה עם זה קצת,אנחנו לא ממהרים וגם אם טעיתי וחיכיתי לשווא אז לא נורא אולי תהליך הגמילה יהיה מהיר יותר וקל יותר כשיהיה גדול מאשר בגילו הנוכחי.ושוב תודה לך על תגובתך.

נשמע שאת יודעת להקשיב לצרכי הילד, ורגישה כלפיו, בהצלחה לך

שלום,
הבן שלי בן 2 מסוגל לגמרי להתאפק, כבר שבועיים הוא מסתובב עירום בבית והולך לשירותים כשאני שואלת אותו עם הוא צריך( בעיקר כשהוא מראה סימנים) לעיתים רחוקות הוא רץ לבד, ממש ברגע האחרון .
בסוף שבוע שעבר החלטתי החלטה ספונטנית שיעלה הוא מסוגל להוריד את החיתול גם במעון ובאמת אחרי יום של הכנה הוא הלך ללא חיתול.
במעון הוא מתאפק ולא מבקש מהמטפלת , היום הוא התאפק כל היום מ-8 עד 15!!!
אז פיזית אני בטוחה שהוא מסוגל .
איך לפעול אל מול המעון( הוא הראשון והיחיד בקבוצה שלו שנגמל)
האם זה טבעי שהילד מוצא את השליטה ואולי הנאה מהעסק??
תודה רבה ציפי

שלום לך.
ראשית, אני מברכת ומחזקת את ידייך בהקשר של שמירה על אוכל בריא. הקושי מתחיל כשילדים נחשפים להתנהגויות אכילה אחרות. הייתי מדברת דווקא עם הבן. הייתי מסבירה לו, בשפה פשוטה, על חשיבותה של ארוחת הבוקר, ועל חשיבותו של האוכל הבריא. הייתי ממשיכה לצייד אותו בפירות, כיוון שייתכן שהוא רעב עד ארוחת הבוקר בגן.
אולי כדאי לך להציע לו לכבד את הילדים האחרים בגן במה שהוא מביא - בפירות. יש עכשיו פירות קיץ מאוד מאוד טעימים.