פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום לך.
ראשית, שינויים אפשריים בכל גיל וגיל. כן, גם בגיל 60 (יש לי מטופלים בגיל זה), על אחת כמה וכמה בגיל 6. כתבת בתבונה רבה על הילד שלך שגדל כבן יחיד לאם שהייצוג הפנימי שלה הוא של ילדה יחידה. אני בהחלט מסכימה עימך שהתופעות עליהן את כותבת קשורות קשר הדוק לעובדה זו. בנוסף, מהדברים שכתבת נשמע שבנך הוא בעל טמפרמנט סוער, עובדה המעצימה את הקושי בהצבת גבולות ומעמידה אתגרים לקשר ביניכם.
אני חושבת שעל מנת להתחיל "להתיר את הפלונטר" יש להתייחס לכך שלפני כחודשיים נולד/ה לבנך אח/ות. הוא איבד את היחס האקסקלוסיבי, לו זכה במשך שש שנים ואובדן זה כואב לו. נראה כי הוא מראה לך כאב נפשי זה בדרכים שונות. הייתי אומרת לו, דווקא בשעת רגיעה שאת מבינה שקשה לו עכשיו שאת (ובעלך) לא רק איתו ולא רק שלו, ושאת חושבת שלפעמים הוא לא מסכים לבצע את בקשותייך בשל כך.
בנוסף, הייתי מנסה למצוא זמן שאת רק איתו. אפילו שעה-שעתיים בשבוע - אבל שזה יהיה זמן קבוע, ושהוא יידע שזה הזמן שלו, כמו פעם. לעצות נוספות גיל 6 הוא גיל מצויין להתחיל יוגה. אולם, על אף כי היוגה נועדה לאזן בין מרכיבי הגוף והנפש, אני לא בטוחה שזה יגרום להרגעה של בנך. אני ממליצה בחום על היוגה (גם בשבילך). אולם, במקרה שלך הייתי הולכת למס' פגישות הדרכת הורים או מפגשים דיאדים עם איש מקצוע (פסיכולוג או עו"ס קליני) , על מנת ללמוד איך להיטיב את הקשר. ככל שעושים זאת מוקדם יותר, השינוי מהיר וקל יותר.

שלום שרון,

ראשית ארצה להודות לך על התייחסותך לשאלתי.
אני לצערי במקרה הזה מאזור הדרום יותר ככה שלא אוכל להיפגש איתך אישית אבל ברצוני לומר לך שאנחנו כן נפגשים עם פסיכולוג מאזור המרכז, למרות שאנחנו בפגישות הערכה אני מחכה כבר לשמעו מה יש לו לומר לי, וזאת מיכוון שאני רוצה לטפל בילדי האהוב והחכם לפני שהוא עולה לכיתה א'.


רציתי לשאול שאלה נוספת : האם יש קשר בין חיסון של גיל שנה לבין הטמפרמנט של הילד.
שמעתי ביקורת לא טובה על החיסון הזה מיכוון שזה יכול לגרום למחלת האוטיזם להיפרץ וגם משפיע על יכולת הקשב וריכוז של הילדים.

תודה יום טוב

שלום לך שוב.
אני מאוד שמחה לשמוע שאת נעזרת באיש מקצוע, והזמן שלפני כיתה א' חשוב מעין כמוהו.
לגבי החיסון: אני יודעת שיש כאלו שמאמינים שהחיסון יכול להשפיע מבחינת האוטיזם והפרעת קשב וריכוז. אני חושבת שזה רלוונטי רק אם לבנך היו מההתחלה (מהחיסון של גיל חודשיים) תופעות לוואי לאחר החיסונים (חום, פריחה וכו'). אם כן, יש ליידע רופא במהירות. אם לא, אין רלוונטיות לחיסונים. ובנוסף, טמפרמנט סוער הוא לא בהכרח דבר רע. נהפוך הוא. ילדים פעילים ואנרגטיים, הלומדים לתעל את האנרגיות שלהם לאפיקים חיוביים, יכולים מאוד להצליח בתחומים רבים.
בהצלחה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

כהורים, התפקיד שלנו לחנך את ילדינו מדי יום. וככל שהם גדלים, להמשיך לחנך, אך לשנות את דרך החינוך, כך שתתאים לשלב ההתפתחותי בו הוא נמצא. אני מציעה לך להתייעץ עם הורים נוספים, עם חברות ואולי אף לקבל הדרכה בתחום מאיש מקצוע.
אך הנושא של לידת האח הינו מרכזי ואינו קשור, לדעתי, לחינוך בנך הבכור. אני מאמינה שבנך חווה כיום מצבים ורגשות שלא פגש בעבר. הקושי להתמודד עם המצב החדש, עלול להגביר את הקשים ההתנהגותיים שלו. לכן חשוב לתת לו את המקום לבטא רגשות אלו. מניסיוני, המשחק מאפשר לילדים בגילו לבטא את אותן הרגשות ש"אסור" במציאות לבטא, או שאינו יודע איך. אני מאמינה שמספר מפגשים של טיפול במשחק, יכול לשפר את ההתמודדות שלו עם המציאות החדשה, וכתוצאה מכך אף יביא לשיפור בהתנהגותו.
אם תרצי לקבל עוד מידע, את יכולה ליצור עימי קשר.

רינת שלום,

אשמח מאוד אם תתני לי פרטים נוספים בנושא, סה"כ זה נשמע רעיון נחמד ויעיל.

אשמח מאוד לדעת גם איך השיטה עובדת.

יש מספר גישות לטיפול במשחק. יש סדנה שאנשי מקצוע מעבירים להורים, כיצד לאפשר לילד שלהם להשתמש במשחק על מנת לווסת את רגשותיהם, וכמו כן יש לך אפשרות לפנות לאיש מקצוע המטפל במשחק. אם את רוצה פרטים נוספים, את יכולה לפנות אלי באי מייל [email protected] ואשמח לעזור לך

שלום לך.
התנהגותה של ביתך תואמת את גילה. אם עד עכשיו היא חוותה את העולם כסובב סביבה כאשר היא כל יכולה. דוגמא לכך הינה כאשר היא בכתה, וצרכיה סופקו במעין הבנה דוממת. הדמויות המרכזיות בחייה נחוו על ידה כשלוחה שלה וכחלק ממנה. עם התפתחות הכלים הקוגנטיביים שלה, היא מתחילה להבין שהאנשים הקרובים לה הם יישויות נפרדות, בעלות צרכים ורצונות משלהם, ושהיא אינה כל יכולה. מודעות כואבת זו מביאה אותה לבדוק את גבולות יכולותיה והנפרדות שלה מהאנשים הקורבים לה.
הייתי מציעה להציב לה גבולות, עם הסבר קצר ופשוט, תואם גיל. למשל: לא נוגעים בחשמל כי אפשר לקבל מכה חזקה. אני חושבת ששיטת "ענישה" כגון מה שהצעת: פינת חשיבה היא מצויינת. בנוסף, הייתי בד בבד נותנת לה אופציות מה כן אפשר לעשות. למשל: "אסור לקפוץ על המיטה כי היא מאוד גבוהה ואפשר ליפול, אבל בואי נקפוץ ביחד על הרצפה, זה נורא כייף".
בהצלחה
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית - מומחית בילדים ונוער

האם היתה תקופה שהיא ישנה לבד?
האם היא נרדמת במיטה שלה?
האם היא ממלילה את הפחד?
האם חל שינוי במשפחתכם לאחרונה?
אשמח לענות לך אם תפרטי קצת יותר
ענת זפרני

אני משתדלת לשים פס - לא תמיד זה הולך זה נכנס ופוגע לפעמים.
אני לא מראה שזה פוגע בי אף פעם , אבל מבפנים אני לפעמים מתפוצצת.
אני אנסה באמת להתעלם ממנה ולהבין שהיא רק "התפאורה" בחיי כפי שהעצתם לי.
תודה רבה לכן על העצות, מאוד עזר לי.

יש תרגיל שאני מאוד אוהבת
שנקרא "חלונות חשמליים",
בכל פעם שאת נפגשת עם מישהו/י והאנרגיות שליליות
אני ממליצה לך בחום לדמיין איך את מרימה את החלונות והופכת אותה לרקע. היא לא באמת "חודרת" למרחב שלך, היא מעבר...
בספר של פאולו קולו יש משל מקסים על העניין:
"לקאדי אחד היו המוני תלמידים, היה מוערך ומוערץ ביותר
יום אחד - הגיע מארץ רחוקה תלמיד חדש - שנעמד מול הקאדי וקילל אותו מצאת החמה ועד צאת הנשמה....
והקאדי שותק.
בסוף אותו יום שאלו אותו תלמידיו: יא קאדי , עמד וקילל את אבי אבותיך איך לא ענית?
ענה הקאדי:"כשמישהו מביא לך מתנות ואתה מסרב לקבל אותן למי הן שייכות????"

הבנת?
זה שלה
הכל שלה
התחרותיות והרוע והאמירות הגועליות ההשוואות והשויצים הכל שלה
תשאירי לה
תחייכי
ופשוט תפסיקי להגיב
עני לה "זו המשפחה שלי" כמו מנטרה כל פעם שיש אמירה של השוואה.(עם דגש על שלי)
בהצלחה
ענת זפרני

כל כך נכון וחכם
תודה על העצה , עזרת לי מאוד.

כשהייתי ממש עצבנית הגבתי בעקיצה חזרה היא ניפגע -נזהרה יותר להבא
ינתנה לי תחושת רווחה לכמה שעות
מדובר בגיסתי אחות של אחי ו...נמאס לעשות חשבון

אבל לטווח הרחוק שום דבר לא ישתנה
כמובן שאפשר לנסות להימנע ממיפגש
בהצחה

אני משתדלת להתחמק ככל שניתן ומכיוון שזו משפחה לא תמיד הולך, אבל בינתיים אני פשוט - לא עושה לה חשבון וגם עונה לה כשצריך.....

יש כמה ספרים מומלצים לקריאה
1 ארץ יצורי הפרא
2 בלילה חשוך אחד
ולדבר על פחדים



גם את הבעייה הנוספת אני מכירה
הפיתרון היחיד שמצאתי
הוא לבלות כמה שפחות עם הילדים הנ"ל
מה שלפעמים יוצר מצבים לא נעמים

בהצלחה בהריון ובחינוך

שלום לך.
ראשית, אני מאחלת לך שההיריון יעבור בשלום ותחזרי במהרה הביתה. סביב גיל 3, עם התפתחות הכלים הקוגנטיביים, ילדים מתחילים לפחד. זה טבעי וחשוב ומעיד על התפתחות תקינה. אולם, כרגע יש גורם לחץ/מתח משמעותי במשפחה, ולא הייתי מתעלמת ממנו. הפחד מזאבים עשוי להיות גם הפחד מבדידות, שחש בנך בהיעדרך, או פחד מחוסר שמירה שקשור גם הוא להיעדרך. לכן: הייתי ממליצה לומר לו משהו בסגנון: "אמא עכשיו לא נמצאת הרבה בבית ויכול להיות שלפעמים אתה מרגיש בודד, או דואג שאף אחד לא ישמור עליך. יכול להיות שאתה גם דואג לאמא". אני מתארת לעצמי שעכשיו את שואלת את עצמך אם זה לא יכניס לו רעיונות לראש ועל כך אני כבר עונה שהמצב שתיארת אינו נעלם מעיניו ובוודאי מעורר תהיות ושאלות כי הוא כבר ילד מאוד מבין. חוסר וודאות תמיד מפחידה יותר מוודאות, גם כשהוודאות כואבת. לכן, הייתי אומרת משהו על המצב, וגם מרגיעה שהכל יהיה בסדר, ושאחרי הלידה את תחזרי הביתה בריאה ושלמה.
לגבי הפחדים, אני חושבת שמה שצריך לקחת בחשבון שהפחד מזאבים מבטא פחד קמאי יותר כמו גם הפחד מהפח. לכן, כשאומרים לילדים שאין מכשפות או אין זאבים, זה לא גורם לפחד שלהם לשכוח. הייתי נותנת לגיטימציה לפחד, כמו שאת ובעלך עושים. בנוסף, הייתי חושבת עם(!!!!!) הילד עם אופציות להתגברות על הפחד (ולא מציעה את האופציות לבד). אני חושבת שאת תראי שבנך ימצא פתרונות יותר "משחקיים" להתגברות על הזאב או על הפח.
לגבי החבר של בנך: נראה שהאינטרקציה ביניהם מפריעה הרבה יותר לכם מאשר לו. הייתי חושבת (ביניכם לבין עצמכם) למה זה כך.

שלום לך.
ראשית, אני חושבת שההחלטה לגבי הרכיבה הטיפולית היא מצויינת, וגם יש לכך הוכחות בשטח במקרה שלכם. הייתי מתמידה, על אף העלות והזמן שדורש. אם כעבור 6 מפגשים בלבד ניכר שיפור, אני מאמינה ששינוי נרחב יותר יחול בהמשך.
בנוסף לגבולות, הייתי מנסה לחשוב כיצד לנתב את האנרגיות של בנך לאפיקים חיוביים כגון: חוג ספורט, ניקיון הבית, שתילת שתילים בגינה ועוד.... ככל העולה על רוחך. לעיתים, ילדים אנרגטים ופעילים, מקבלים יותר מידיי פידבקים שליליים מהסביבה, כיוון שלסביבה יותר קשה איתם. בעזרה לניתוב האנרגטיות לכיוונים חיוביים, תסייעי לבנך בהעלאת הערכתו העצמית.
נשמע שהטמפרמנט של בנך סוער, אך כיוון שאת כותבת שהוא מסוגל להתמקד במשימה, ככל הנראה לא מדובר על הפרעת קשב וריכוז. גם אם כן, הגזירה אינה תמיד ריטלין. לגבי אומגה 3 - אפשר להתייעץ עם רופא משפחה. ובנוסף, קחי בחשבון שיש לך 2 בנות, ולעיתים מין הילד משפיע על ההתנהגות. לרוב, בנים יותר פעילים מבחינה פיסית מבנות בגיל הזה.
בהצלחה
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית - ילדים ונוער

בדרכי כמו שעשיתי עד עכשיו ואקח את הסביבה בערבון מוגבל.מקווה שעם הזמן הוא ירגע מעט.תודה רבה מאוד-עדה.

שלוםלך.
לא כ"כ הבנתי ממה שכתבת מה את מבקשת. בכל זאת, הייתי ממליצה ללכת להתייעץ עם איש מקצוע, על מנת לרדת לשורש הקושי בקשר ולנסות למצוא את דרך המלך. עצמאות אינה בהכרח מילה גסה. להיפך, היא יכולה לסייע לביתך בהרבה תחומים. זה יקל על ביתך ועליכם.
כתבת שיש לך עוד שני ילדים, אז כדאי לזכור שכל ילד הוא שונה.
בהצלחה
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית - מומחית לגיל הרך

שלום לכם
אני מציעה לומר לילד ששמתם לב שלאחרונה הוא סובל מטיקים, ואתם חושבים שזה כתוצאה מלחץ. יש איש, כמו רופא, שיכול לעזור לו להתמודד עם הלחץ בדרך יותר מותאמת ואתם רוצים ללכת יחד איתו (!!!!!) ולשמוע מה יש לאותו איש להציע. למקצוע שהאיש עוסק בו קוראים פסיכולוגיה, והאיש יכול לנסות לעזור לו - כך אולי הוא יסבול פחות, לא יציקו לו בכיתה וכו'.
לא לוותר אם יש כבר תסמונת סומאטית!!!!!
בהצלחה
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית - גיל הרך, ילדים ונוער

שלום לך.
ציינת את תכונותיו הטובות של בנך וזה נהדר. אבל מה כ"כ רע בבכי? בכי היא דרך טבעית ולגיטימית לבטא רגשות שליליים כלפי חוץ. אני חושבת שהיום כבר מותר לגברים לבכות......

שלום לך.
אם באמת לא עוזר שום גבול שאת מציבה לבנך, כדאי ללכת להתייעץ. נראה שביתך מפתחת תגובה פיסית (סומאטית) לנעשה בבית, ולא כדאי לחכות עם זה. בייעוץ משפחתי, או בייעוץ שנוגע רק לבנך, ניתן יהיה לברר את הסיבה בגללה הוא מציק לאחותו בצורה כ"כ חריפה.
בברכה
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית

שלום לך.
טבעי לילד ראשון וטבעי לגיל.
אני מציעה להתחיל להיפגש עם חברים בגילה. זה עשוי לסייע, ולו במעט, לגבי ההתעסקות שלך איתה. חלק מהזמן יוקדש לחבר או החברה וזה גם יפתח את כישוריה החברתיים. בנוסף, לך יהיה נחמד לשוחח עם מישהו "בגילך".
בהצלחה
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית

ילדים עד גיל שנתיים נזקקים לדמות אחת משמעותית ולבטחון שהיא מקנה
הלינה המשותפת כל עוד היא במיטה שלה
היא לא מחבלת בזוגיות
רק יכולה לתרום.
אני ממליצה לך לקרא את הספר "עקרון הרצף" שמדבר על היתרונות של קשר רציף עם הילד בעיקר בשנות הילדות הראשונות שלו.
ועצה אחת נוספת,
אנא, עזבי את כל הסביבה
להורים יש את האינטואיציה הבריאה לילד שלהם
כל זוג יוצר "מנגינה" אחרת של זוגיות וכל זוג יוצר קשר אחר עם ילדיו (ועם כל אחד מהם בנפרד) זוגיות חזקה נשענת על הגדרת גבולות העצמי: עד כמה אנו מוכנים להיות כמו כולם ומתי אנחנו מרגישים שפולשים לנו לטריטוריה - ואז לסגור.
שיהיו לכם לילות טובים
ואחרי גיל שנתיים - נתחיל את הפרידה
ענת זפרני

שלום לך
אין שום בעייה ולא ייגרם שום נזק לילדה, אם כולכם מרגישים בנוח עם הלינה המשותפת. אני בטוחה שכשהיא תהיה בשלה לכך, היא תבקש לעבור ללינה פרטית. לינה משותפת עשוייה לתרום לביטחון ולשלווה הנפשית של ביתך. פרידת הלילה עשוייה להיות מפחידה מאוד עבור ילדים רבים, ונראה שזה יחסך מביתך. כשהיא תוכל להתגבר על פחדיה, היא תרצה הפרטיות.
היי נאמנה לעצמך. לסביבה תמיד יהיה מה לומר.
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית.

תינוקת בת שישה חודשים צריכה "דמות התקשרות" - אדם אחד או יותר שדרכו תחוש בטוח.
היכן שתהיי את או הוריה שם היא תחוש ביטחון
ולכן - אין שום הכנות
הם יבואו
יחזירו אותה הביתה
וזהו.
זה היתרון בגיל חצי שנה
בהצלחה!!
ענת זפרני

שלום לך
ילדה עדינה כמו בתך למדה בשלב מאוד מוקדם שלהיות פאסיבי זה נוח
אנא ממך, אל תאיצי בה
במקום - ערכי תצפית
תחפשי בנרות את ההתנהגות הכי קטנה של יוזמה - ותאירי אותה בהמון תשומת לב
שהילדה תשמע במקום:"למה לא..." - "איזה יופי ש..אמרת למיכל שיש תוכנית/הצעת לאכול במבה/הוצאת את המשחק החדש" ועוד ועוד
חלק מהמיומנויות החברתיות של ילדים נרכשות דרך נסיון חיקוי וגם הבשלת יכולות חברתיות.
בהצלחה
ענת זפרני

שלום לך
אנא ממך אל תאיצי בו.
נושא הגמילה - יכול להוביל למאבקי כוח ובזבוז אנרגיות משווע
תני לילד שלך את הזמן שלו
תרפי. אבל באמת להרפות. כשהוא ירגיש (ולכן זה חייב להיות אמיתי) שאת רגועה הוא יתפנה לחשוב אם הוא רוצה או לא בנוגע לטיטול ולא בנוגע למאבק.
מנסיוני המקצועי, ועוד יותר מנסיוני ההורי - לכל ילד דרוש הזמן שלו. אין כזה דבר "הוא כבר צריך" כי הילד בעצמו ירגיש כשהוא מסוגל.
אין סיבה לדאגה, עוד חצי שנה מאכסימום והוא יגמל.
בנוגע לגן -
א. יש עוד שלושה חודשים!! שזה המון בזמן ילדים
ב. אולי כדאי לשקול שיחה עם הגננת ולהסביר לה
ג. או לחילופין, לחפש גן אחר

בהצלחה
אשמח אם תעדכני אותנו
ענת זפרני