פורום נכים, שיקום נכים - תמיכה - יש לך שאלה?

שלום
יש לי נכות לצמיתה על רקע נפשי..
100% אי כושר ו 40% רפואי. אני בת 34 אף פעם לא עבדתי ואני רוצה להתחיל לעבוד חצי משרה 6 ימים בשבוע.
רציתי לדעת אם אני מתחילה עבודה גם אם חצי משרה יש סיכוי שיזמינו אותי לוועדה רפואית שוב??

שלום,
לפני כחודשיים נפלתי מבניין על הגב , עברתי ניתוח POSTERIOR TECHIQUE מאז הנפילה אני מרותק לכסא גלגלים ללא שליטה בסוגרים. המצב של חוסר שליטה בסוגרים הוא הקשה לי מכל וגורם לי דכאון וחוסר תקוה. האם יש פתרון למצב של חוסר שליטה בסוגרים? האם יש טיפול כלשהו? או לפחות משהו שיקל עלי? אני מקבל תרופות שעוזרות ליציאות וכרגע יש לי כ 4 פעמים ביום יציאות ו 4 פעמים ביום עלי להחדיר קטטר על מנת לשאוב את השתן מהשלפוחית. אודה לתשובה ולעזרה. תודה רבה.

שלום רב,
המליצו לי על סל שיקום.
בביטוח לאומי נתנו לי טפסים למלוי.
הפקידה אמרה שאני יכולה לשלוח לבד את הטפסים לבקש טיפולי שיניים מהסל שיקום.
בטפסים כתוב מי הגורם שמפנה אותי, ואין אחד כזה.

איך בכל זאת אני יכולה למלא את הטפסים ללא סיוע של עוס?

תודה.

היי

חיפשתי מקום שמשכיר רכב לנכים בארץ וקיבלתי כמה המלצות על freeway
מישהו מכיר או השכיר דרכם כבר?
או שיש המלצה למקום אחר?

אשמח לתשובה :)

שלום.
לא אכתוב את שמי, נקרא לי א'
עד לפני שנתיים הייתי אדם סופר בריא
משתתף בתחרויות ותריאטלונים.
התאמנתי באומניות לחימה ריקודים ונגינה בגיטרה.
בסוף שנת 2013 נפגעתי קשה במוחי
וכרגע אני משותק 'פלגיה' בצד שמאל של הגוף
רגל שמאל צולעת מאוד.יד שמאל חסרת שימוש בכלל
הפנים בצד שמאל חסרי תתחושה ונוזל לי ריר לפעמים.
איבדתי את כל מה שהיה חשוב לי בחיי הקודמים.
בחיי הנוכחיים אין שמחה.יש רק סבל וניסיון להמנע ממנו.
אני שואל את עצמי איזה סיבה יש לי להמשיך לחיות ככה?
אתמול היה סתם עוד יום וכך גם כל הימים שלפניו.
אילו הייתי מתאבד כבר לפני חודש או שנב לא בייתי מפסיד שום דבר משמעותי.
אין לי חלומות.אין לי רצונות.
אף אחד לא יעז להגיד לי להתאבד ואני מפחד להתאבד בלי לדעת שזה הדבר הנכון.
מה לעשות?
א.א

אמי נכה . אני מחפשת מכשיר שמרים אותה מהכסא לקלנועית. כי קשה להעביר אותה.

בגיל 16 איבדתי את הורי בתאונה וקיבלתי טיפול נפשי.
בגיל 22 גרמתי לעצמי לחבלה עצמית כשניסיתי להתאבד כתוצאה מהסבל הגדול שנוצר לי כשגיליתי שבן זוגי בוגד בי עם צעירה בת 12 (לא טעות היא היתה בת 12 וניהלה רומן עם בן זוגי לפחות חצי שנה מאז היתה בת 11).
הוא נטש אותי, נעלבתי והוא האקס היחיד כי הפחד להיות נבגדת פגע בי ובגללו איבדתי את הרגל שלי.

החבלה ברגל פגעה בכל הרקמות, בכלי דם וגרמה לנמק חמור.
כתוצאה מהסיבוך קבעו לי תור לניתוח ובו כרתו לי את הרגל.

מאז הבגידה הכואבת של האקס שלי, שגרמה לי לסבל ולאובדן הרגל, אני נמצאת בטיפול פסיכותרפי ובטיפול פסיכיאטרי שבו אני מאובחנת כנפגעת טראומה, דיכאון וחרדה ומקבלת כדורים פסיכיאטרים נוגדי דיכאון.

הטראומה שלי היא מבגידה ויש לי חרדה חברתית שמהותה היא חרדה מלהיות נבגדת שוב.
הפחד להכיר גבר שיבגוד בי, קשה לי לתת אמון בבני אדם כי אני תמיד מפחדת שהם ייבגדו בי. גם אובדן ההורים שלי מגיל צעיר נחווה כסוג של בגידה שהם בגדו בי.

מהמטפלים הפסיכולוגים שלי למדתי שאני צריכה לשמור על עצמי מבוגדנות של בן זוג שיהיה לי.
בשיחות עם הפסיכיאטרית והפסיכולוגית למדתי שקיים תחום שנקרא פסיכולוגיה חברתית שבו אוכל לדעת על סוג של נכות שאם בן זוגי לוקה בו אז הוא לא יכול לעולם לבגוד, והנכות שלו מבטיחה לאישה שבמיליון אחוז סיכוי שהוא פשוט לא יבגוד ולא יוכל לבגוד.

אני לא מתכוונת לנכות בתפקוד המיני כי הצרכים הנפשיים שלי הם כאלה שחשוב לי שיהיה לי גבר פעיל מבחינה מינית רק איתי מבלי שיוכל לבגוד בי.
מאז ומתמיד התנחמתי בסיפוק עצמי (אוננות) אבל תמיד רציתי וחלמתי שיהיה לי בן זוג קבוע שיהיה אקטיבי איתי מבחינה מינית ברוב שעות היממה כי אני מרגישה שסיפוק הצורך הנפשי הזה ינחם אותי על הסבל שעברתי.
אבל הפחד שלי הוא מבגידה. הפחד שלי שהגבר שיהיה לי בן זוג, יימאס ממגע מיני ממושך איתי, יסתכל על ילדה קטנה ואז יבגוד בי איתה.

אני רוצה להקים משפחה, ואני נכה ואין לי אדם שתואם לצרכים שלי.

ניגשתי לשדכנית שמתעסקת עם נכויות, ואני יכולה לסנן גברים על פי סוג הנכויות שלהם.
אני מתקרבת לשנות החמישים לחיי ואני רוצה להתחתן ולהקים משפחה עם בן זוג שלא יבגוד בי.
רציתי לדעת איזה סוגים של נכויות גורמים לגבר שלוקה שלא יוכל לבגוד באישה שלו ושכל הזמן ירצה לשכב עם האישה שלו (ולא יוכל לבגוד בה בגלל הנכות שלו).

לא אישרו לי כלום בוועדה. הוועדה התקיימה בלי פסיכיאטר - האם זה חוקי?
איפה אפשר למצוא טופס ערעור? איך מערערים?

שלום,
לפני כחצי שנה התבשרנו במשפחתי כי לאחיין שלי בן השנה יש שיתוק מוחין, הוא נולד פג בשלישייה. לפי האיבחון הסוג ממנו הוא סובל הוא קוודרופלגיה.
הבשורה הזו היא מכה קשה עבור המשפחה ובעיקר עבור ההורים.
מאז האבחנה אני עצובה מאוד, מתקשה להתמודד ומודאגת מאוד.
עוברות במוחי שאלות קשות כמו האם הוא יוכל ללכת? אילו חיים יהיו לו אם הוא יהיה מרותק כל חייו בכיסא גלגלים? האם הוא יוכל לדבר ולבטא את עצמו?
אני מרגישה רחמים עזים כלפיו ובכל פעם שאני מתבוננת בו יש לי תחושה קשה שהוא נועד לסבול, משונות, חריגות ובדידות.
כמובן שבשבילי הוא לא חריג אלא אהוב ומיוחד אך אני יודעת שכך החברה מתייחסת !!!!
עולות בי שאלות... האם יהיו לו חברים? ובבגרותו- האם יהיו לו חיי חברה??? האם יוכל לנהל חיים עצמאיים?
האם יוכל לעבוד??? האם יוכל למצות את חייו, ליהנות ולחוות???
אני חושבת עליו כאל אומלל ומרחמת עליו... ואני מצטערת על כך...
אבל אלו המחשבות שמיסרות אותי כל היום!
אני מדמיינת אותו מרותק כל חייו לכיסא... ואולי גם ללא יכולת לתקשר בצורה תקינה..
כמובן שאני מרחמת מאוד על הוריו ועצובה מאוד בשבילם... אחותי- אמו של התינוק היא אדם נפלא, חם ואוהב, בחורה מוכשרת מאוד והיא ובעלה מלאי אופטימיות, אנשים שאוהבים לבלות ולצחוק.
קשה לי לחשוב שאחותי וגיסי יהפכו לאנשים שחייהם קשים... כיצד יטפלו בילד שמשותק בכל גופו?????
אני מרגישה עצובה וכואבת... כל כך אוהבת את האחיין שלי... הוא יפה, מתוק וחכם... אני עצובה ומדוכאת מהמחשבה שחייו יהיו קשים...
לאור כל המחשבות הללו אני מרגישה רע... שאולי כך אני פוגעת בו בעצם... שאני לא רואה את הדברים נכון? יש לי נקיפות מצפון ואני מנסה להיות אופטימית... אך קשה לי מאוד לנוכח האבחנה הקשה....
כיצד מתמודדים?????
משתגעת...

אני פסנתרנית ועברתי תאונה בעקבותיה לא יכולתי להניע את ידי השמאלית שנתיים. חוששת לחזור לנגן, האם יש דרך לעשו זאת בעדינות, צריך להתחיל עם מורה מיוחד?

לאמא יש נכות ברגל, כיצד ניתן למנוע החלקות? (מסרבת שיקלחו אותה)

איך אני עוזרת לילד כזה בן 7, שאינו מדבר, ואינו יכול ללכת, ובעצם הוא כמו תינוק קטן, שצריך עזרה כל הזמן.
נ.ב. יותר נכון אני עוזרת לאימו לטפל בילד.

שלום,
אני במהלך חיפוש עבודה ורוב מקומות העבודה שאני הוזמנתי לראיון בהם אינם ערוכים להתמודד עם כסא גלגלים. כם אם יש מעלית, כל התכנון של המרדים אינו מאפשר התניידות בכסא. מה אפשר לעשות בנידון? אני מפספס כך עבודות שמתאימות לכישוריי וחבל.

שלום,
נפצעתצי בתאונת דרכים ומאז איני יכול להניע את זרוע שמאל. זה היה לפני חצי שנה. מה עלי לעשות מבחינה רפואית?