פורום נכים, שיקום נכים - תמיכה - יש לך שאלה?

חני שלום,
לאור התיאור המילולי שלך, אם הבעיה היחידה שלך היא חוסר גמישות בגב, אז נראה כי אתה מקבל את הטיפול הנכון. המשך להתמיד בהנחיות שקיבלת מהפיזיותרפיסט. באופן כללי, שימור גמישות בכלל ובגב בפרט, חשוב מאד לאורך חיים בריא ומניעת מגבלות תנועה בגיל המבוגר. עם זאת עליך להבין שזהו תהליך ארוך ואיטי. בד"כ לא די בתרגול של מספר פעמים מוגבל בכדי להשיג את התוצאות הרצויות. יש להפוך את תרגול הגמישות לחלק מפעילות ספורטיבית קבועה כל שהיא, עפ"י העדפתך, במהלך כל החיים. לשאלתך, יש מגוון גדול מאד של טיפולים ושיטות טיפול לגב תחתון עם ובלי עזרים ומכשור. ללא בדיקה פיזית מסודרת לא אוכל להמליץ על דבר ספציפי. אם תרגיש עדיין שאין כל שיפור למרות ההתמדה שלך בשבועות הקרובים, עדכן את הפזיותרפיסט המטפל שלך בכדי שיחליט על אופי המשך הטיפול. אתה בחור צעיר אך חשוב יותר, יש בך מוטיבציה. לכן אם תתמיד בטיפול זה או אחר, המצב ישתפר בודאוות.
בהצלחה ואשמח לענות לך על שאלות נוספות,

אליהו שלום,
ישנם מכונים ומרכזים רבים אליהם תוכל לפנות בנוגע לצליעה. ישנם מכוני שיקום פיזיוטרפיים, הידרותרפיים, מכוני הליכה, מטפלים שיקומיים וכד'... תלוי בסוג ובאופן הפגיעה, במיקומה ובאופן הצליעה. לא פחות חשוב הוא מקום מגורייך - בכדי שמקום הטיפול יהיה זמין.
תוכל לפנות דרך קופ"ח ולברר, לאורטופד המטפל, לבדוק במרכזי שיקום בבי"ח ומחוץ להם ולנסות לקרוא קצת באינטרנט.
מעבר לכך הייתי ממליצה לך ללכת לטיפול נפשי תומך מכיוון שנושא הבושה מגיע ממקומות עמוקים יותר של תפיסתך העצמית, הערכתך העצמית ובטחונך העצמי ומשליך על כל תחומי חייך השונים. זהו האופן שבו אתה מסתכל על עצמך ותופס את עצמך וזה עלול לא להשתנות גם כאשר הצליעה תעלם.
כפי שאמרת 'צליעה קלה' אשר גורמת לך בושה גדולה והימנעות מפעילויות מרובות. נדרשת עבודה פיזית שיקומית עם הרגל, אך לא פחות חשוב עם עצמך.

עזור לעצמך בשני התחומים במקביל, אני מאמינה כי זה יגרום לשינוי עצום.

בברכה,

אביהו שלום. לרוב מצביי הצליעה יש פתרון במידה כזו או אחרת. אתה צריך לפנות לאורתופד המטפל שלך על-מנת לקבוע מה סוג הצליעה שלך ואם פיזיותרפיה יכולה לעזור במקרה שלך. בד"כ בעזרת פיזיותרפיה אפשר לטפל בחלק ניכר מסוגיי הצליעות, בפרט שאתה בחור צעיר. כמו כן יש עזרים, כגון הגבה פנימית לנעל, שאינם נראים לעין כלפי חוץ שיתכן שגם יתאימו לך. בכל מקרה אל תזניח ואל תיכנע למצב. אתה בחור צעיר ובטח יש מה לשפר במצב ההליכה שלך, חוסר פעילות עלול להנציח או אפילו להחמיר את המצב. לאחר שתקבל אבחון עדכני מהאורתופד אשמח לייעץ לך על אפשרויות הטיפול.

ואפשר גם אחרת........
יתכן שהמציאות הנוכחית נראית חשוכה מאוד וחסרת תקווה, כואבת ומרה, אך תמיד! תמיד! תמיד! אפשר וכדאי לנסות שוב.
אני מאמינה שכל אחד יכול למצוא את הדרך והשביל המתאימים עבורו. זה לא תמיד קל, זה לא תמיד פשוט. לעיתים זה לוקח זמן, לעיתים זה כרוך בכאב ובסבל ובמספר ניסיונות כושלים.
אבל.... כאשר מוצאים את הדרך הנכונה כל המציאות משתנה ומשתנה דרכנו לראות זאת.
צריך הרבה אומץ, צריך כוח ולעיתים צריך גם לדעת ולקבל את העזרה הנכונה.
תמצא/' את התמיכה והליווי הנכונים עבורך ותראה שאולי בפעם השלישית מסתתרים דברים אחרים לגמרי מאחורי הדלת, דברים שלא הצלחת לזהות בפעמים הקודמות.

אל תשאיר/י את הדברים כך, ואל תשאר/י לבד עם הקושי - תמצא/י את התמיכה המתאימה ביותר עבורך. אני בטוחה שלאמת יהיו גם פנים אחרות והמציאות תוכל להשתנות.

אני מקווה שתזכה לפתוח את הדלת בשלישית.
הרבה בהצלחה

שלום,

לצערי לא אוכל לעזור לך כלל.
יתכן שמישהו אחר בפורום יוכל לתת לך תשובה.
עם זאת תוכל לנסות ולבדוק בביטוח לאומי הן בנכויות והן בשיקום (2 אגפים שונים)
דרך קופ"ח שלך - הן בביטוח והן דרך רופא המשפחה.
כמו כן, אם יש לך ביטוח בריאות פרטי - תבדוק גם שם את זכויותך!!!

בהצלחה והרבה בריאות,

יואב שלום,
הן הפסיכולוג השיקומי והן הפסיכולוג הקליני עוסקים בטיפול תרפויטי דומה. ההבדלים נובעים מהגישה באופן כללי, מטרות ויעדים. באופן מאוד מאוד גס הפסיכולוגים השיקומיים עוסקים יותר בעבודה שיקומית ז"א אנשים לאחר מחלות, תאונות, אירועי חיים טראומתיים או משבריים, נכויות פיזיות ונפשיות, התמכרויות ולקויות שונות. כאשר ההתייחסות הנה יותר ממוקדת בשיקום אישי נפשי, חברתי, לימודי או תעסוקתי אם נדרש וכו'.
הפסיכולוגים הקליניים עוסקים בטיפול תמיכתי נפשי כאשר הדגש (מבחינת ההפניה) הינו יותר כללי או ממוקד בקושי רגשי כלשהו.

הגישה השיקומית נוטה יותר לכיוון של 'שיקום' ז"א הסתכלות קדימה תוך התייחסות לאופיו, אישיותו, כוחותיו וקשייו של האדם.

כאשר צריך לקחת בחשבון את סוג ההפניה ולא פחות חשוב את גישתו האישית של מטפל ספציפי.

מקווה שהצלחתי להבהיר מעט את הנושא.
בכל מקרה אם יש לך שאלה ספציפית אשמח לעזור.
בברכה,

אני לאחר שקבלתי מכה לפנים מבית החולים X שהוא מרפאה ציבורית לבריאות הנפש
ביררתי אצל הרבה פסיכיאטרים והמחירים אלוהים ישמור מופקעים, אחד רוצה 500 שקל לפגישה בת שעה, בחורה שניה מעוניינת ב 700 שקל לפגישה בת שעה המחירים פשוט אינם הוגנים, ויש אפילו מכון שאני לא מעוניין להזכיר את שמו שלוקח 1,500 שקל לפגישה בת שעה פשוט חוצפה מדרגה ראשונה וגם צעקתי עליהם בטלפון, איך הם דורשים ומנצלים את מחלתם של אנשים אשר חולים במחלת נפש כדי לשלם להם סכומי עתק כאלו.
לא דורשים סכומים מטורפים מאנשים חולים, הרי סך הכל המקצוע שלהם הוא להטיב ולטפל אנשים וזה סוג של שליחות ולא ניצול מחלתם של החולי נפש במחירים מופקעים.

ביקשתי מקופת חולים לשלוח לי פסיכיאטרים שעובדים עם הכללית במחיר מבוסבסד עד 3 פעמים בשנה יש לכל בנאדם אפשרות להגיע לפסיכיאטר במחיר מסובסד, לאחר שעשיתי סבב טלפונים רבים מאוד לפחות כ 20 ומשהו בבחירת פסיכיאטר הגעתי לפסיכיאטר מושלם
ד"ר רועי בנגל, פסיכיאטר מצויין, הגון, ישר, לא מטייח דברים, פסיכיאטר באמת מעולה
אצלו אני אשאר גם לאחר ה 3 פגישות מטעם הכללית במחיר מסובסד וזאת לאור העובדה שהוא גם מקצוען אמיתי ואיכותי, וגם המחיר שהוא לוקח הוא הוגן מאוד כלפי נפגעי הנפש

בקשר לטיפולים פסיכולוגים פרטניים זה עולה באמת המון כסף במיוחד לאור העובדה שהמדינה שלנו מפוצצת באנשים נפגעי נפש חלקם בארון ומיעוט קטן יצא מהארון
המדינה אינה עושה די בכך כדי להעניק למטופלים שירות פסיכולוגי תקין במרפאות הציבוריות דוחפות לרופאים 100000 תיקים ביום בשל חוסר בתקציבים, ומי נפגע בסופו של דבר חולי הנפש, למרות שגם הרופאים נפגעים מכך בחוסר היכולת לתת טיפול מקצועי

השאלה שנשאלת היא האם המדינה באמת דואגת לאזרחיה בכל מה שקשור לבריאותם של חולי הנפש בישראל...

שרי שלום,
איני יודעת היכן משאילים אופני ידיים לנכים. אבל תוכלי לפנות לעמותת 'אתגרים', הם נמצאים בערים הגדולות וניתן גם דרך האתר ליצור עמם קשר. יש להם מספר קבוצות רכיבה לנכים והם בטוח יוכלו לענות על שאלה זו. יתכן גם ואצלם ניתן להשכיר.

בהצלחה,

תמר שלום,

תחושותייך ומחשבותייך כנות ונשמעות מוצדקות. זה בהחלט מכעיס מאוד, מעליב ויכול ליצור תחושה של ניצול ולפגוע קשה באמון שבינך ובין הפסיכולוגית המטפלת. בשל כך פסיכולוגים רבים בוחרים לא לעלות את המחיר למטופלים קיימים כאשר קיים שינוי במחיר.
יחד עם זאת מבחינה חוקית ואפילו אתית היא יכולה לעלות את מחיר הפגישה לאחר שנה.

איני מכירה את נסיבות המקרה, אך לאור התחושות שאת מעלה חשוב מאוד כי תפני לפסיכולוגית ותעבירי אליה את תחושותייך. ללא פתיחות ואמון ועם הרגשה של ניצול שאת חווה, יהיה לך קשה להמשיך כך בטיפול.
דברי איתה על תחושותייך בכנות, כמו כן הסבירי לה את השיקול הכלכלי, אני מאמינה ומקווה כי הדברים יסתדרו.

בהצלחה,

300 ש"ח לפגישה. מאחר וזה מאד יקר עבורי אני קובעת רק פעם בשבועיים וגם זה קשה לי מאד. מה עושים זאת השאלה.

מירה שלום,
מחירי הפגישות הטיפוליות הן לעיתים אכן יקרות. עם זאת, כאשר נדרש טיפול חשוב לקיים אותו בצורה הטובה ביותר ועם המטפל המתאים ולא להתפשר על קיום הטיפול, מינון או מטפל.
בכל זאת, ישנן דרכים שונות להוזיל את עלויות הטיפול, דרך הפניה של קופ"ח, מכונים שונים, לעיתים נכנס בביטוח בריאות משלים ולעיתים גם דרך גורמי הרווחה במקום המגורים, או שירותים פסיכולוגיים משלימים (שייך גם כן לרשות המקומית).
כדי לבדוק את אחת האפשרויות הנ"ל.

בכל מקרה, כאשר מחליטים ללכת לטיפול, צריך לקחת בחשבון את הנושא הכספי ולנסות לא לפגוע באמצעיים הטיפוליים (מינון, הפסקה...) במהלך התקופה.

בברכה,

אלינור שלום רב,

בתור אשה בוגרת חשוב מאוד להרגיש טוב עם גופך, שלמה ובטוחה בגופך (ובעצם בעצמך).
המודעות שלך לנושא חשובה מאוד ואבחנתך הינה נכונה.
חשוב לי לציין כי נשים ונערות רבות חשות כמוך. הנושא הינו משמעותי ביותר בחברה הדתית בה אין כל הדרכה והתייחסות לנושא גוף האשה ומיניותה ואף במקומות רבים נתפס כדבר אסור או 'טמא' לעסוק בו. ולמרות שהחברה החילונית הינה פתוחה יותר - גם שם נשים רבות חשות חוסר בטחון וחוסר הבנה רב לגבי גופן. זה עצוב וחבל ולעיתים עשוי לגרום לקשיים ממשים בתפקוד האישי והזוגי.

הייתי ממליצה לך לפנות לטיפול במטרה לשפר את דימוי הגוף ולחזק בטחונך העצמי.
כמו כן בהמשך הייתי ממליצה לפנות לסקסולוג אשר עוסק בתחום בכדי לקבל תמיכה מעשית בהיכרות עם גופך באופן אינטימי ומיני. זאת הייתי ממליצה לעשות יחד עם בן זוגך (אם זה אפשרי).

בהצלחה,

מלי שלום רב,

סיום טיפול נפשי הינו פעמים רבות קשה ומבלבל. על אחת כמה וכמה לאחר תקופת זמן ממושכת.
את חשה כי הטיפול עזר וסייע לך בשיפור מצב הנפשי ויכולת ההתמודדות עם חרדות ודיכאון מהן סבלת בעבר, אך חוששת לסיים בשל קשיים שקיימים עדיין, מאידך.
לדעתי, היכולת לסיים טיפול חשובה לא פחות מהיכולת להתחיל טיפול פסיכולוגי (שגם היא החלטה לא פשוטה לעיתים קרובות).
ההתנסות בחיים בחוץ ללא עזרה ותמיכת הפסיכולוג הינם משמעותיים, ויכולים לתרום להפחתת התלות, והגברת העצמאות ומתוך כך את הבטחון העצמי והערכה העצמית.
אני מאמינה כי אם את חשה בשיפור רב, מרגישה כי בשלב זה הטיפול מיצה את עצמו ואינו תורם לך יותר - זהו הזמן המתאים ביותר לסיימו.
תפני לפסיכולוגית המטפלת שלך, תאמרי לה את הדברים באופן הזה, תדגישי את השיפור שאת חשה וגם את רצונך לפנות לדרך עצמאית, למרות החששות וההתלבטויות. אני מאמינה שדווקא הצעד הזה ימלא אותך בכוחות נוספים.

זכרי, תמיד (בכל עת שתרצי) תוכלי לחזור ולהשתמש באמצעי זה - עם המטפלת הנוכחית או עם מישהו אחר!!!!

איני מכירה את ההיסטוריה הרפואית שלך, אך אם הבעיות אינן אקוטיות, אני מניחה שאותו העיקרון תקף גם לטיפול תרופתי. (אולי כדי להתייעץ עם הרופא המטפל ולציין בפניו את אותו הדבר).

בהצלחה רבה,

לפני הכל-כל הכבוד על היוזמה ,קצת קשה להשיג אותך בנייד
תודב רבה ושבת שלום

רק לא להתקשר מחסוי!

יהודית שלום,
תחושת הבדידות הינה קשה קשה ומדכאת והיא עשויה להתגבר יותר יותר במצבים של חוסר מעש ותעסוקה. לעומת זאת כאשר יש עניין ותעסוקה בחיים הרגשות החיוביים מתעצמים והינם משפיעים על כל תחומי החיים כולל על החלקים הפיזיים והבריאותיים.
ישנם מועדונים שונים וקבוצות מפגש לבעלי עניין בנושאים שונים או סביב קושי או מוגבלות.
ישנן קבוצות ופורמים ברשת, ישנם חוגי ריקוד, פעילות אתגרית, פעילות ספורטיבית, שירה, קריאה, משחק, יצירה, לימוד ועוד ועוד ועוד ועוד...
לא ציינת היכן את גרה ומה את מחפשת כך שקשה להציע דברים קונקרטיים. עם זאת הייתי ממליצה לך לחשוב על תחומי עניין שלך ושל בעלך סביבם תוכלו למצוא חוגים, מפגשים, טיולים או כל דבר אחר שעולה בדעתך או שטרם חשבת עליו.
במקומות כאלו יהיה לך קל הרבה יותר ליצור קשרים חברתיים סביב תחום עניין משותף.
נסי קצת לחפש דברים ברשת ולברר לעצמך מה הכיוונים אליהם את נמשכת.
הרשי לעצמך לבדוק דברים שלא עסקת ולא חשבת עליהם לפני כן!!!!
אם תהיה קצת יותר ממוקדת לבטח נוכל לעזור יותר.

בהצלחה
ובברכה,

אני נכה אחרי 3 ניתוחי גב. גרה באיזור הדרום. כנראה בגלל שאני נכה גם אין לי ולבעלי חברים. וזה פשוט נורא. היכן אפשר להכיר זוג במצב כמוני. כי זה מאד קשה ולאחרונה גם בני הצעיר עזב את הבית . כך שאני פשוט מיואשת מהבדידות. אין לנו שום שכן או חברים עם מי לדבר.. זה פשוט קשה מאד ואני בוכה המון. עיזרו לי למצוא את עצמי. או כוונו אותי היכן אפשר למצוא זוג דומה למצבי. פעם היתה לי חונכת והיה לי כיף איתה. היום גם את זה לקחו ממני. מה לעשות....

ליהי שלום,

לצערי הרב לא אוכל לעזור לך. ידוע לי כי ישנם הבדלים רבים באחוזי הנכות הניתנים לאבחנות השונות, אך אין לי מידע רב אודות כך. ידוע לי כי על קשיים מסוג אלו שציינת ניתן 'סל שיקום' (אשר מאגד בחובו זכויות רבות..... עד כמה שניתן.......), אך לא הרבה מעבר לכך. תוכלי לפנות לעובדת שיקום בביטוח לאומי או לגורם אחר אשר את נמצאת עמו בקשר ולהתייעץ עמם.

שיהיה בהצלחה, הרבה בריאות,
שנה טובה ומאושרת

לכלל המוגבלויות
גם כאלו שחסרה להם רגל, למשל, לא תמיד מקבלים מיד אחוזי נכות

ג'ני שלום,

אני מציעה שלפני הפגישה הראשונה עם הוריך תספרי להם מספר דברים על הגבר שהיכרת.
ספרי דברים שאת אוהבת בו, שאת חושבת שחשוב להם לדעת וכדומה.
אמרי להם שחשוב לך שהם ידעו כי......
בין יתר הדברים אמרי כי חשוב לך גם ליידע אותם כי הוא סובל מצליעה ברגל כך וכך.
חשוב מאוד לספר להם וליידע אותם מראש בכדי שיהיו מוכנים וזה לא יהיה הדבר שיעסיק אותם אלא השיחה והחיבור בינכם, אך חשוב שאת לא תעשי מזה 'סיפור' כאשר את מיידעת אותם ובכלל שהדגש יהיה על הקשר שלכם והדברים החיוביים בו ולא על המגבלות.

בהצלחה.