פורום נכים, שיקום נכים - תמיכה - יש לך שאלה?

הי נופר
קודם כל אני ממליצה לך לברר באזור מגורייך האם המקווה נגיש.
ברגע שתמצאי אחד כזה תתקשרי לשם ותדברי עם הבלנית. היא תוכל לתת לך מידע יותר מדויק.
בהצלחה

הי בת
דייט ראשון בעיני הוא קצת כמו כרטיס הביקור שלך. גם אדם שאינו סובל מאף נכות פיזית אינו רץ ומספר את חולשותיו בפעם הראשונה שנפגש עם מישהו אלא מחכה קצת להכיר, שיבנה אמון, לראות אם הוא רוצה להיחשף. בעיני הדבר לא שונה בנכות פיזית. אם זה יתפתח ותרגישי טוב עם הבן אדם שאת יוצאת איתו אני בטוחה שיהיה מקום גם לשתף בדברים אחרים יותר קשים. אבל אז הוא יוכל להחליט מה הוא רוצה לעשות עם זה מתוך ראייה של כל המכלול, שלך כבן אדם, ולא רק של הנכות שלך. הרי יש בך הרבה יותר מרק המומים האלו נכון?
שיהיה המון בהצלחה!
אורית

מאיה שלום,
אין לי כל מידע לגבי קבוצות תמיכה באילת ובאזור.
ממליצה לך לפנות לגופים השונים אשר יתכן ומקיימים קבוצות תמיכה או יוכלו לעזור לפתוח או להפנות לקבוצות קיימות במידה וישנן.
תוכלי לפנות לרווחה בעיר, לאגף השיקום בבטל"א (לעיתים יש להם תוכניות נהדרות לשיקום ותמיכה), לבדוק עם עמותת אור ירוק, ועמותת וגופים נוספים אשר להם מערכי תמיכה לנכים/צעירים/שיקום/כסאות גלגלים.

בברכה,

גילה שלום,
שאלתך הינה קשה מאוד ואישית מאוד.
איני פיזיותרפיסטית, אך אני מניחה שהתשובה תלויה במיקום הפגיעה וסוגה,
כמה זמן את כבר סובלת ועוד פרטים רבים.
ובעיקר בעיקר, הדבר משתנה מאדם לאדם, קשה לי להאמין שמישהו יכול לתת לך תשובה שהינה וודאית לשאלה.
הרבה בריאות
בברכה

סנדרה שלום,
תחום הרכיבה הטיפולית הוא תחום נרחב מאוד וכולל בתוכו אפשרויות טיפול, שיקום, תמיכה ועזרה לטווח נרחב של נכויות פיזיות ואף קשיים רגשיים, לימודיים וחברתיים.
אנשים המומחים ברכיבה טיפולית מטפלים גם בנכויות קשות ונרחבות כפי שאת מתארת, וילדים לרוב בהחלט מתחברים מאוד לסוס ונהנים מסוג טיפול זה.
אם אחיינך אוהב סוסים - זו בהחלט יכולה להיות אפשרות טובה מאוד לשיקום עבורו. תוכלי לבדוק ולברר פרטים נרחבים יותר באורוות בהן עוסקים ברכיבה טיפולית באזור מגוריו (יש כאלו בכל הארץ, מומלץ רק לבדוק המלצות לפני כן) - להציע לו ו/או להוריו, ולהשאיר בידיהם את הבחירה.
בנוסף ניתן לבדוק שיקום הידרותרפי - שחיה - יתכן ותחום זה גם יעניין אותו.
לבסוף, הייתי ממליצה במקביל לטיפולים הפיזיים - פניה לפסיכולוג שיקומי במטרה ללוות את הילד והוריו בתקופת השיקום הקשה - והשינויים המשמעותיים שכל המשפחה עוברת.

בברכה,

שלום,
נעים לקרוא שאתה אדם מאושר יחסית ונהנה מחייך.
אם קיימת יכולת מינית ואתה יוצא עם בחורות, כנראה ש'אתה יכול לעשות את זה' ליותר ממישהי אחת. המשיכה הראשונית קיימת.
פעמים רבות הקושי המשמעותי עם נכות פיזית נראית היא המשיכה והקרבה הראשונית.
השלב הבא של מעבר למערכת יחסים משמעותית - אינו פשוט אף הוא ודורש התחייבות, תקשורת והשקעה רגשית מסוג אחר.
אני מאמינה שבעזרת תמיכה וליווי מתאימים תוכל להתגבר על הקשיים והמחסומים שלך ובהמשך לפתח מערכות יחסים אוהבת ותומכת לטווח ארוך.
ממליצה לך לפנות לטיפול אצל פסיכולוג שיקומי אשר מתמחה בדיוק בתחום הזה של שיקום נפשי לאחר אירועיים משבריים, מחלות, תאונות ונכויות.
בהצלחה רבה,
בברכה

מן הסתם אני לא . תודה בכל זאת!

קשה להגיד מה נכון לעשות בסיטואציה כזאת..
באופן כללי אני מאוד מאמינה בלפתוח את הדברים ולדבר עליהם אולי זה יעזור להתגבר על הדברים ולהמשיך הלאה.
בכל מקרה, חשוב מאוד להמשיך את הפיזיוטרפיה אבל גם חשוב שתרגיש בנח בטיפול...

נראה לי שאם תחפש ברשת לא חסר סיפורי הצלחה של אנשים שהצליחו להשתקם גם בתחום התעסוקתי..
מנסיוני אני יכולה לומר לך שלא חסרים אנשים שחדזרו לעסוק שמה שעבדו קודם או לחילופין השתלבו והתפתחו בתחום אחר לגמרי.ואף הצליחו יותר ממה שהצליחו קודם.
ברגע שמשלימים ומקבלים את המגבלה הרבה יותר קל להמשיך הלאה...
בהצלחה!

הי יוסי
קיימים מרכזים לשיקום מיני. איני יודעת איפה אתה גר אבל באזור המרכז קיימת מרפאה לשיקום מיני גם בבית חולים תל השומר וגם בבית חולים רעות. אני בטוחה שבשני המקומות יוכלו לעזור לך.

בהצלחה

איילת שלום,
צריך קודם כל לבדוק מול הביטוחים (קופ"ח ופרטיים) אם קיימים כאלה. אחוזי נכות נקבעים בבטל"א, ניתן לנסות ולברר שם, אך ספק אם יהיו לכן התשובות הרצויות (...) בהקשר לאחוזי נכות. לפי מיטב ידעתי הם נותנים תשובות לפי מקרה, כדאי בכל מקרה לנסות. בקשר לעבודה התשובות צריכות להינתן ע"י בטל"א.
השלב הבא אם לא תקבלו תשובות הוא להתייעץ עם עו"ד אשר מתמתחה בנושאים אלו.
בהצלחה
והרבה בריאות

הי אירנה,
את נשמעת לי בחורה מדהימה, עם כוחות, בטחון והרבה יכולות. יחד עם זאת, ללא ספק ישנם לא מעט בחורים צעירים בגילך שלבטח נרתעים כאשר הם נתקלים בכסא הגלגלים, דבר אשר לא מאפשר להם להכיר אותך לעומק, או כאשר זה קורה עדיין לא התאפשרה התאהבות רומנטית.
אין לי ספק שזה עוד יקרה ותכירי מישהו בו תתאהבי והוא בך.
עד אז... תוכלי להעזר באינטרנט ליצירת קשרים, דרך נהדרת להכיר ולהסתקרן לגבי האדם שמאחורי המחשב. לפעמים כאשר לא ישר רואים את 'הכסא' המרתיע ניתן ליצור חיבור אמיתי ופתוח יותר.
כמו כן לצאת, לצאת, לצאת. תצאי תבלי ותהני ותמשיכי לנסות עד שתמצאי את אותו אחד שיראה קודם כל אותך ואח"כ את הכסא והמגבלה.

בהצלחה

שלי שלום,
לגבי ההכשרות של בטל"א עלייך לפנות לעובדת השיקום מטעמם, להם יש את המידע הכי עדכני ורלוונטי וממילא כל התהליך נעשה בליווי של עובדי שיקום.
כך גם לגבי התשלומים. למיטב ידעתי סל השיקום מתקבל דרך הביטוח הלאומי (אך איני בטוחה). אם ישנם גופים נוספים הם עובדים להערכתי מול בטל"א - (שוב איני בטוחה)פניה ישירה אליהם תיתן לך את המענה המבוקש.

בברכה,

אוריאל שלום
ראשית חשוב לי לומר שאין תשובה אחת שהיא נכונה במקרה הזה. ההתלבטות הזו, של כמה לשתף בדייט בצדדים הפחות "מוצלחים" שלנו קיימת תמיד. השאלה הזאת עולה בדברים פיזיים כמו אלו שאתה מתאר אבל גם אצל אנשים שאין להם נכות פיזית. כולנו בדרך כלל מנסים להציג כלפי חוץ ובטח שבהתחלה גירסה יותר חיובית של עצמנו, וזה בסדר. בעיני המפתח הוא כמה אתה מרגיש נח עם עצמך לחשוף בכל שלב. בשלב בו כבר תרגיש יותר בטוח עם מי שעומד מולך יהיה לך יותר קל לחשוף את הנכויות שלך. לכן נראה לי שאין תשובה חד משמעית לכך. מצד אחד- לא צריך לשקר או להסתיר מצד שני- אין צורך לבוא ולהטיח את הכל בפרצוף. אני בטוחה שכשתרגיש נח בתוך מערכת היחסים הדברים יבואו באופן טבעי וגם יתקבלו יפה יותר.
בהצלחה!

אוריאל שלום,
אתה יוצא עם בחורה לראשונה במטרה להכיר אחד את השניה ולהנות מהפגישה. בכל פגישה ראשונה קיים מתח וחשש. אני מניחה שאצלך החשש הינו גדול יותר בשל הנכויות וההתלבטות עד כמה רואים? עד כמה לחשוף?
ראשית חשוב שתזכור שאתה אמור להנות מהפגישה. לגשש, להכיר אך בעיקר להנות. נסה להגיע לפגישה בצורה הכי פתוחה שאפשר ולחוש תוך כדי מה מתאים לך לומר ומה לא. מכיוון שהבחורה יודעת שיש נכויות סביר שהיא תשאל קצת ולפי דברייך גם תראה. תוכל לספר לה קצת, אך אין כל צורך בפגישה ראשונה לעמיס את כל הקשיים. אני בטוחה שיש לך צדדים רבים נוספים לחשוף, שיוכלו להוות מוקד לפגישה.

הרבה בהצלחה.
בברכה,

רעות יקרה
את מתארת מצב שהוא באמת לא פשוט. נורא קשה לקום אחרי שקורה משהו גזה ולהחליט שממשיכים הלאה. אבל מנסיוני ברגע שעושים את זה הכל משתנה. מהתיאור שלך נשמע שאת ממש חסרת חשק להכל ומצב רוחך ירוד. יכול להיות שאת סובלת מדיכאון. הייתי ממליצה לך לגשת לרופא המשפחה או פסיכיאטר ולהתחיל לקחת משהו למצב הרוח. במקביל כדאי להתחיל טיפול פסיכולוגי ולנסות להעניק לחייך משמעות חדשה.
אני בטוחה שיש עוד הרבה סיבות טובות לחיות למענן פשוט צריך למצוא אותן....
בהצלחה רבה
אורית

שלום. אינני בעלת מקצוע אך נשמע לי מהשאלה שלך שאת בודדה. בן אדם הוא יצור חברתי ולכן המצב הזה גורם לך להיות עצובה וחסרת מוטיבציה. תנסי לקחת פיקוד על המצב. בעידן המודרני אפשר לצאת מהבדידות דיי בקלות. כנסי לאינטרנט, אתרי היכרויות - בהם ניתן למצוא חברים חדשים. גם התכתבות במייל או שיחות בסקייפ - זה יכול להיות משהו מרענן כדי לצאת מהשגרה. את יכולה לנהל שיחות עם הרבה אנשים ואולי גם למצוא בן זוג ( לא חובה, העיקר להתחיל למצוא קשרים חברתיים). דבר נוסף שניתן לחשוב עליו זה אולי לעבור לגור בקהילה תומכת עם סדר יום וחוגים. ניתן לעבור לגור בדיור מוגן, אני יודעת שיש להם דירות פרטיות שניתן לגור שם בתקופת החלמה מניתוח, אך גם מצב נפשי לדעתי יכול להשתפר במסגרת עם חברים ופעילויות.
תקחי את עצמך בידיים. עצם הניסיון לעשות משהו יכול לשפר את ההרגשה.
בהצלחה!

רינה שלום,
ישנם הוסטלים ודיור מוגן למגוון רחב של צרכים וקשיים. את צריכה לבדוק עם עובדת השיקום בביטוח לאומי (עו"ס שיקומית) מה הזכאויות של בתך, האם היא מוכרת בבטל"א? האם יש לה סל שיקום? וכיצד הם יכולים לעזור לך. עו"ש אמורה לעזור ולתמוך בכל מה שקשור בנושאים תעסוקתיים, חברתיים, דיור וכ'... אם בתך מוכרת בבטל"א.
שם גם יוכלו לתת לך רשימה של מקומות בהתאם לאזור מגורייך.
בברכה,