פורום חרדה, דיכאון - טיפול לא תרופתי - יש לך שאלה?

אני לא יודע אים מישהוא מיתיחס אלי אים אני עושה שיוש הכון באתר נא תגובה מהמישתמשים

אני בן 44 אלמן מיזה שנתיים לאחר זוגיות של 25 שנה אני לא רוצה שתלך לכיוון הזה ביגלל שאני אלמן לא יודע פשוט החיים שלי מרגיש שניגמרו מה שאני עשיתי בעבר לא מצליח לי תמיד יש לי פחדים פנימיים מיתחמק מאנשים רוצה רק ליברוח כאילו אין מחר מיסתגר בבית וגם בבית לא מתפקד תמיד הראש חושב כול מיני מחשבות מה יהיה עלי אני בימקום העבודה 20 שנה ולאחר שאישתי ניפטרה בהתחלה היה הכול בסדר דווקא יצאתי יותר נסעתי וגם יצאתי עים נשים אחרות ופיתאום יום אחד זה נפל עלי לא הייתי מסוגל לעשות כלום לא אוכל טוב ורק מיתחמק היה לי גם כוונה להיתאבד ולא היה לי האומץ טופלתי ברמבם במחלקה סגורה במשך שבוע לאחר מיכן במחלקה פתוחה במשך חודשיים ביתקופת המילחמה טופלתי בכדורים קלונקס 0.5 וגם סיפרלקס 10 מ.ג היום אני מישתמש רק בקלונקס 0.5 1 בלילה אני לא יודע אפילו הכדורים שלקחתי לא שיפרו את ההרגשה הפנימית שלי כשראתי שכך המצב ואני לא יכול להמשיך כך יצאתי אמרתי שהכול בסדר אבל לא מישתנה אצלי כלום מביחנה של הרגשה רע לי וריק כול הזמן ופוחד כאילו מאבד את שפיותי גם אני מרגיש שאני לא חזק עים הילדים נעשתי אפאטי וגם כול הזמן יורדים לי דמעות מהר מאוד כול דבר מרגש אותי ואין לי שליטה כאילו מחפש שירחמו עליי אין לי שמחת חיים ביכלל לא צוחק לא מחייך תמיד פוחד לא יודע מימה וגם מדבר לעצמי ומרחם על עצמי שאני כזה ולא יכול לחזור לשיגרה כמו שהיתי לא מסוגל לקחת אחריות כמו פעם כאילו הכול מת עבורי ומחכה מתי הסבל הזה יגמר וכול הזמן חושב רע ושיקרא לי משהוא לבד ואמות למרות שהמון פעמים מנסה להיות אופטימי ולחשוב חיובי זה לא קורא לי ולא עוזר לי תמיד ביתחושה של רק ריקנות וסבל בראש שחושב סרק כול הזמן לא מפוקס לא מרוכז רע לי כול הזמן והבעיה שאני לא הולך לטיפול כי אני מרגיש שהם לא עזרו לי וזה נישאר לא יודע אים יש איזה כדור שיכול לעזור לי במצבים האלה ולשחרר אותי מהתחושה הזאת ושיחזור לי הביטחון כי אין לי ביטחון ביגלל הפחד שאני לא יודע איך זה תוקף אותי כול הזמן אני כאילו נילחם עים עצמי ומנסה שזה ישתחרר וכלום לא עוזר אנא מימך מיתוך ניסיון שלך מה יכול לעזור לי נימאס לי מהתחושה ומההרגשה הזאת שמלווה אותי כול הזמן ואין לי מנוח

עקב אי רצון לחשוף פרטים לא הובנו דברי כראוי, לא התלוננתי על מיניות בטיפול המטפל הינה ממין נקבה כמוני ומבוגרת ממני בהרבה ומצידה לא נעשה הקירבה אלא מצידי אני כתוצאה מתלות עצומה בה ומדמות האם שהרעיפה עלי ולא הגבילה אותי בשום צעד ולכן זה הגיע שהתחבקתי איתה וגם נישקתי וביקשתי לנסוע למקומות ולהפגש בהם והיא הסכימה לכל זה, ואילו זה היה ממשיך זה היה הדבר הטוב ביותר בעיני כי זה השלים לי את החסך הבעיה שהתרעתי היא שאחר כל זה היא נטשה אותי באחת ואני לא יודעת את נפשי וחולה בהעדרה, אנא סייע לי להתגבר או ייעץ לי כיצד לפעול והאם יש לי הזכות להשיבה אלי כבעבר לפחות עד שאוכל להתנתק ממנה
תודה רבה מאוד, ורד

אכן אעשה כדבריך, טוב שהארת את עיני בזה אני מאוד מודה לך על התייחסותך למצוקתי ועזרתך בזה, חן חן ובהצלחה

הפחד מפני הערכה שלילית מצד הזולת הוא סימן ההיכר של הפביה החברתית. האבחנה הזאת היא שכיחה למדי וניתנת לטיפול. הטיפול היעיל ביותר הוא טיפול קוגניטיבי - התנהגותי שמתמקד בסילוק התנהגויות לא מסתגלות ופיתוח התנהגויות יותר אדפטיביו תוך שינוי מחשבות ואמונות שמעוררות הרגשה לא נעימה. עושים זאת באמצעות חשיפה הדרגתית למצבים חברתיים. הטיפול קצר ואפקטיבי ולא מחייב תרופות.

למי את מציעה לפנות לטחפול כזה באזור פתח תקווה?
תודה

האבחנה בין דיכאון שדורש טיפול לבין סתם מצב רוח רע מתבססת על חומרת התסמינים ועל דרגת הליקוי בתפקוד. כאשר שינוי משמעותי במצב הרוח מביא להתנהגות שמסכנת את שלומו של האדם, אנשי מקצוע מגיעים למסקנה שהאדם סובל מהפרעת מצב-רוח (דיכאון). הפרעות במצב הרוח הן מגוונות בטבען, וקימים סוגי דיכאון רבים. באופן כללי מאוד דיכאון כרוך בהרגשה של עצב וייאוש יוצא דופן מתמשך ופוגע בתפקוד.

עצתי לך להקדים ולפנות לאנשי מקצוע על מנת לקבל טיפול תרופתי ונפשי המתאים למצבך.דחוף!!
אנו ממליצים לא לעסוק באבחונים עצמיים.הנושא חשוב מדי לעיסוק לא מקצועי והעובדה שאת "סוחבת" את הנושא זמן רב רק מחמיר את המצב!!

חששותיך מובנים .אין דרך לדעת באם הדכאון יחזור.יתכן ולא.ע"פ נסיונך ,גם אם יחזור,בפעם הקודמת היציאה מדיכאון היתה קצרה.נראה לי שזה לא צריך להיות השיקול לגבי הכניסה להריון.אני מאחלת לך שהדכאון לא ירתיע אותך מההחלטה לכניסה להריון נוסף ולהנות מילד חדש!בהצלחה!!

אנא היתיחס אלי מה עלי לעשות נא תגובתך

לפי תאורך מצבך דומה להתקפי חרדה. הטעות הנפוצה ביותר היא הפסקת הטיפול על דעת עצמך ברגע שהתחושה משתפרת.אני מציעה לך לחזור למטפל שלך שבעבר נתן את הטיפול ברסיטל ולהתיעץ איתו.ניתן לשלב את הטיפול התרופתי בטיפול קוגנטיבי התנהגותי (CBT) שהוכיח את עצמו כטיפול יעיל במצבי חרדה ומקנה כלים לעזרה עצמית בהמשך(לאחר סיום הטיפול התרופתי)בעיקר ע"י שליטה בסימפטומים ומניעת חזרת ההתקפים.

לשאלתך מספר תשובות:
1.לא רצוי לעסוק באבחון עצמי.יש להשאיר זאת לאנשי מקצוע מומחים.
2.תופעות לוואי קיימות למרבית התרופות והתגובות שונות מאדם לאדם.הרופאים ידעו להתאים את התרופה התואמת לך באופן אישי ואם יהיו תופעות לואי ניתן לטפל בנושא.
3.משך הצורך בטיפול תרופתי משתנה מאדם לאדם ואין הכרח שהטיפול ימשך לכל החיים,אך חשוב להתמיד על פי הטיפול שיומלץ לך ע"י הרופא ובמיוחד לא להתפתות להפסיק את הטיפול שההרגשה משתפרת ועל דעת עצמך!
4.כיום הטיפול התרופתי נפוץ ומקובל.קיימת פתיחות רבה להבנת הצורך ושיפור אכות החיים.רבים מכל שכבות האוכלוסיה נעזרים בטיפול זה והטיפול דיסקרטי ומקפיד על סודיות רפואית.

מומלץ לא להשתמש בתרופות שנועדו למטרות אחרות רק מתוך החשש מחשיפה עצמית.נסי להתגבר על חשש זה ולפנות לגורם מקצועי.בהצלחה!

בוקר טוב אירנה

אני אשקול את הטיפול הקוגנטיבי שכתבת עליו.
אני חושבת שלא הבנת נכון לא השתמשתי בכלל ברסיטל, כי הרגשתי טוב.

יש לי שאלה נוספת, אני מופיעה בחבורת זמר כבר הרבה שנים,
לפעמים אני נתקפת בחרדת במה , אני בלחץ וזה מעכיר לי את המצב רוח.
אם אקח כדור ואבן לפני ההופעה האם זה יעזור לי?

תודה טל

ישנן תרופות רבת שפועלות באופן ממוקד על חרדה מצבית כגון פחד במה.ממליצה על ביקור אצל רופא על מנת שיוכל להתאים לך את התרופה המתאימה (לאחרונה הוכנסו לשימוש תרופות חדשות).

שלום לך מי יעזור לי

חלילה מלהזדרז ולקת תרופות. פחד במה ופחד קהל הם לא תמיד "מחלה או נכות". במקרים רבים (שלי למשל) מדובר בחרדה קטנה שנוצרה בגלל טרואמה קטנה מגיל ההתבגרות וחוסר טיפול במשך השנים. לי היתה הזכות (והמזל) לקרוא מאמר בעיתון הארץ על מטפל בשם אבינועם הדס שמומחה לנושא. הגעתי אליו והצלחנו ביחד לקדם אותי. אני אומר יחד כי העבודה שלו היא במסגרת מפגשים אישיים וחיזוקים חיוביים והואע באמצ הזניק אותי החוצה מתוך מעגל הפחד והתסתכול. למדתי ממנו מה לעשות וממה להמנע ואני יכול להעיד שמאז אני אמנם קצת מתרגש אבל מצליח להופיע לפני קהל, לעלות לבמה לנאום ולברך ואפילו לבצע פרזנטציות מורכבות.