פורום הורות טבעית - יש לך שאלה?

קודם כל כל הכבוד על האיפוק שהפגנת למראה הגוק...על מנת שלא "להרוג" לילד את הסקרנות הכל כך מרגשת שלו הייתי מנסה להסביר לו שיש חיות שמאד אוהבות להיות בחוץ ולהנות מהטבע ושאם הן בטעות מגיעות הביתה הן מאד מתבלבלות ומבקשות מיד לצאת החוצה.. לעומת זאת, אם יש לך אפשרות ורצון אפשר לאפשר לו לגדל חיה בבית...ישנו ספר נפלא שעוסק בחקר הטבע ובעלי חיים שנקרא "טיולים קטנים בעיר הגדולה" של ארדית ביטמן, מאד ממליצה על מנת לנתב את הסקרנות גם למקום של למידה..
תהנו..

שלום לך נטלי, אכן חיסונים הינם היום אחת הסוגיות הכי שנויות במחלוקת..אינני יכולה לומר לך האם את צודקת בהחלטתך אך אוכל לומר לך את דעתי האישית בעניין, אני מאמינה בחיסון באופן אחר, בדיקת זמנים, הפרדת חיסונים, דחייה של חיסונים שונים ועוד. אני מאמינה שעלינו לבחון היטב את הדברים ואת העדויות לפני שמחליטים לחסן, ולעשות החלטה על סמך ידע ולא על סמך החלטה אמוציונאלית, ואין זה משנה כלל מה ההחלטה-גם אם לחסן על פי השגרה המומלצת וגם אם לא. למידע אני ממליצה לך לפנות לארגונים כגון חסון (ניתן למצוא ברשת) המעלה מאמרים בעניין ואף לפנות לגורמים מוסמכים נוספים כמו רופאים הומיאופתיים על מנת להתייעץ ולבנות תוכנית חיסונים שתתאים לכם. אפשר לפנות לדר רוזנטל, לדר קובי פריד ועוד שמות שתוכלי למצוא בשיטוט. ישנם גם רופאי ילדים קונבנצינאליים שיוכלו לתת לך את המידע אותו את מחפשת.
בהצלחה רבה ובבריאות טובה

תודה על התגובה
קראתי כמה אתרים ובנהם את האתר חסון המומלץ. וזה פשוט מפחיד!!
אני לא יודעת מה לעשות?
מצד אחד תחושת הבטן שלי אומרת לי שהחיסונים יותר מזיקים מאשר מועילים. ואני לא רוצה את זה לילדי.
אבל מצד שני הסביבה כולה (כולל רופא הילדים ובעלי) נגדי. כולם טוענים שאני לא אחראית בסרובי לתת חלק מהחיסונים לילדים. ושאם ח"ו הם יחלו וכו אז כל האחריות לנזק יהיה עלי. ואיך אוכל לחיות עם עצמי אם ח"ו יקרה משהו.
וגם שכולם מחסנים ולאף אחד שאנו מכירים לא קרה כלום. והכל זה שטויות של האנטרנט.
מה לעשות?
האם עלי להלחם בכולם בשביל הרעיון הזה??

אין ספק שאת עומדת בפני דילמה. נכון, בצידה של כל החלטה יש מידת אחריות ולטעמי אותה מידת סכנה קיימת בין אם תתני חיסונים וילדך ח"ו יפגע כתוצאה מכך ובין אם תחליטי שלא לתת ובנך ח"ו יחלה. בחיים אין שום תעודות ביטוח ובכל החלטה שעושים יש לקחת את האחריות על התוצאות העלולות להגיע.השאלה היא מה מטה יותר מבחינתך את כף המאזניים..והאם את מסוגלת להגיע להחלטה שקולה בעניין.אם את חושבת שלא תוכלי להיות שקטה אם לא תחסני, והפחד ילווה אותך בכל יום וצעד-עדיף שתחסני כי לגדל ילד בתחושת חרדה מתמדת זה לא פחות גרוע..חשוב מאד לנסות להגיע להסכמה לגבי דרך פעולה עם בן זוגך-בין אם זה אומר לחסן, לחסן חלקית או להפריד חיסונים וכדומה. תוכלו להפגש עם אנשי מקצוע, לשאול את כל השאלות שמטרידות אתכם, לבקש המלצה לתוכנית חיסונית וכך להגיע אולי לאיזושהי הסכמה.מעבר לכך, אינני חושבת שאתם צריכים לשתף גורמים אחרים בהחלטתכם, באם היא שונה מההמלצה הכללית. אם עולות שאלות-הסכימו על תשובות מראש והשתמשו בהן..אל תנמקו, אל תצטדקו , אל תגמגמו-זוהי בחירתכם..זוהי השקפת עולמכם..
אני מאד ממליצה לעשות פגישה עם איש מקצוע, זה בדרך כלל מאד מקל על ההחלטה
בהצלחה ויישר כוח

הי לימור, קודם כל חשוב שנזכור שכל ילד הוא עולם שלם ומלא בפני עצמו ואין לנו כל אפשרות להשוות.בטבע אין שני עלים דומים ובטח שלא ילדים. מה גם שהשוואה תמיד מעלה בנו יותר ויותר תסכול..ולשאלתך-האם מדובר בשינוי של הזמן האחרון או שכך היה תמיד? האם קרה משהו בזמן האחרון-שינוי שהילד נחשף אליו?האם התפתחותו המוטורית היתה תקינה?כיצד הוא מתנהג כשאת לא בסביבה?זוהי תמיד דרך טובה לבחון את הדברים..
בכל מקרה יש להבדיל בין צורך בסיסי של הילד לבין "מניפולציה" שבגיל זה הוא בהחלט יכול להפעיל. אם מדובר במקרה השני-פשוט הסבירי לילד שעכשיו אין ידיים, הוא לתת לך יד, הוא יכול לבוא להיות לידך אך אין ידיים ולא להרים אותו. גם אם הוא צועק ובוכה הסבירי לו שזו בחירה שלו ושהוא יכול להיות קרוב אליך גם בדרכים אחרות ואת תשמחי לכך. אל תכעסי עליו, אל תצעקי ואל תוותרי במקומות שאת חושבת שלא נכון לוותר בהם.התמידי בבקשתך וברגע שהוא יזהה את הנחישות שלך הוא ירפה.

גמילה הינה תהליך ארוך ויש בו עליות, מורדות וכל מיני שינויים בדרך. אחד המצבים היותר נפוצים הוא המצב אותו את מתארת-קושי להיפטר מהטיטול לעשיית קקי.ישנם האומרים שהסיבה לכך היא תחושת הבהלה או החרדה שמציפה את הילד כאשר הוא חש שמשהו נופל מתוך גופו.תהא הסיבה אשר תהא אני מאמינה שבסך הכל מדובר בזמן. חשוב לתת לילד זמן ולעמוד בקצב שהוא קובע לעצמו גם אם זה אינו תואם את צפיית ההורים. ובאופן יותר קונקרטי-נסו לזרום עם הילדה, נסו לחבב עליה את הסיר או האסלה על ידי כך שהם יהפכו למשהו שהיא נגשת אליהם ביוזמתה ולא על פי בקשה שלכם. שבחו אותה על כל פעם שהיא עושה בסיר-גם עם זה רק פיפי.ברגע שהיא תרגיש שהלחץ ממנה יורד ושאתם לא שמים את כל תשומת ליבכם בעניין היא תרגיש יותר חופשייה
להתנסות בכך בעצמה. כאשר היא מבקשת לעשות קקי שאלו אותה היכן הייתה רוצה לעשות, וקבלו את בקשה כמות שהיא מבלי להגיב.
דבר נוסף-אחד היתרונות המאד בולטים של הקיץ הוא האפשרות להיות ללא בגדים ותחתונים. השאירו אותה ערומה-לעיתים זה מקל על התהליך שכן אין הפרדה בין תחתונים לטיטול.
ודבר אחרון-שאולי צריך להיות הראשון. וודאו שאינה סובלת מעצירות או כל קושי או כאב אחר שמתלווה לעשיית הקקי. אם אכן זיהיתם מצב שכזה, עדכנו וננסה לעזור גם בכך.
שישהי בהצלחה וברגיעות

בני בן השלולש וארבע חודשים לא רוצה להיגמל מחיתול מה עושים

מה התועלת בלשים תמונה כזו של הבן שלך, כשהנושא המדובר כל כך רגיש?
למה זה טוב?

לפני שמאבחנים ילד בגיל זה חשוב לשים את ליבנו למרחק בין סקרנות, שובבות והיפריות..וחשוב מאד שלא לשבץ את הילד "במשבצת" שאולי אחכ יהיה קשה להתנתק ממנה ולכן אני חושבת שאת עושב נכון שאת מנסה לחפש פתרונות מסוג אחר..ישנם הרבה דרכים להרגעה כמו פרחי באך, הומיאותפיה, טיפולי מגע כמו רפלקסולוגיה,שינויים תזונתיים ועוד (ראי תשובה בשרשור לפנייך) ועוד..כמו כן חשוב לבחון את הגבולות והסמכות ההורית, את מידת האמון והאפשרות לביטוי עצמי, מציאת עניין בדברים ספציפיים,פעילות פיסית פורקת מתחים,
לא כתבת אם מדובר בבן יחיד או יותר אך אם ישנם אחים או אחיות חשוב מאד לייחד זמן רק לך ולילד,ועוד עוד
התשובה שלי מעט כוללנית, אם תרצי לתת מעט יותר פרטים על ההתנהלות של הילד ושלכם כמשפחה אוכל אולי לנסות לכוון יותר.
ובכל מקרה חשוב לפנות לאנשי מקצוע מתאימים.
שיהיה בהצלחה ורק טוב:-)

הי אורלי,
אני לא מתמחה בתחום אולם אני יודעת שיש שיטות אלטרנטיביות שמאבחנות ומטפלות בבעיות קשב וריכוז בילדים כמו דמיון מודרך, ריפוי בעיסוק וכד'. בנוסף אני רוצה לבדוק בעוד מקום ואוכל לעשות זאת רק בימי העבודה ביום ראשון אז אחזיר לך תשובה בשבוע הבא.
בינתיים שיעברו ימים קלים
עינת דולב הדס

הטיפול בבעיות קשב ברפואה המשלימה משיג תוצאות די טובות אם כי תלוי באופי המקרה. לא כל כך ברור הפער בין העובדה שאת אומרת שהוא קצת אנרגטי ולא מרוכז לבין מתן הריטלין..
חשוב לזכור שבטיפול הטבעי מדובר בתהליך ולא ב"זבנג וגמרנו" כמו הריטלין ולכן חשוב לשתף את המערכת ולגייס לטובת העניין את סבלנותה ותמיכתה. אני באופן אישי לא הייתי מסכימה עם מערכת ש"מאיימת" באופן סמוי שיהיו בעיות אם הילד לא ייקח ריטלין!
הטיפול המשלים חייב לכלול מספר מרכיבים-קודם כל נכונות ושיתוף של כל באי הבית,אבחון, טיפול במגע-רפלקסולוגיה עושה פלאים עם הילדים הללו, שינוי תזונתי הכולל בין היתר הורדה של מזונות מתוקים ופחמימות ריקות היוצרות "פינג פונג" בתחושותיו של הילד ומעלות ומורידות אותו בטווח מאד קצר, טיפול הומיאופתי לתמיכה ועוד. חשוב לפנות למטפל נסיון והכשרה מתאימים.
שיטת אלבאום-המטפלת בליקויי קשב וריכוז הינה שיטה השנויה במחלוקת אולם ישנם ילדים שהיא עזרה להם מאד.
את יכולה לשוטט ברשת ולקרוא המון מאמרים וכתבות בנושא ואף למצוא מטפלים.
התענייני, חקרי קצת בנושא, ואם תחליטי להתקדם בעניין ותרצי עזרה נוספת-אני כאן לרשותך
בהצלחה ויישר כוח. אל ייאוש, תמיד יש מוצא.

הי,
הבטחתי לבדוק כיוון מסויים של טיפול טבעי ואני לא מצליחה לקבל תשובות. הייתי ממליצה לך לפנות אולי למרכז צעד ראשון, הם אמנם מטפלים בתינוקות עד גיל שנתיים אבל מנהל המרכז, שי זילברבוש מאבחן לדעתי גם גילאים מאוחרים יותר. שווה לבדוק.
יום טוב
עינת דולב הדס

אורלי. בעיית קשב וריכוז אינה סיבה כלל להעברה לכיתת חינוך מיוחד - לעולם טיעוען זה לא יעבור וועדת השמה, אז אל דאגה.
אך חשוב לטפל בבעייה כי היא פוגעת בדימוי העצמי של הילד כצומד וכאדם.
שיטת רמי כץ טובה, יש גם אפשרות לבדוק טיפול באומגה שלוש.
חשוב לא להזניח, ואם אף טיפול לא עוזר גם ריטלין הוא אופציה (מבחינתי אחרונה) - העיקר שהילד יחוש טוב עם עצמו.

שלום ליאת, ילדים הרבה פעמים בוחנים עד כמה הם יכולים "למתוח" את גבול הוריהם וחשוב מאד לדעת להציב את הגבול. יכול להיות שהחופש (אם הילד בחופש ממסגרת) הוא זה שיצר את תחושת "שבירת הכלים" ויכול להיות שהוא החליט לבדוק מה קורה ב"זירת ההורים" . בבואנו להציב גבולות לילד חשוב מאד קודם כל להגדיר לעצמנו, ההורים, מהם הקוים האדומים שלנו, מהי התנהגות מקובלת ומהי התנהגות שאיננו מסכימים עליה.איפה הילד מתנסה, בודק, בוחן ואיפה הוא מאבד עצמו. אחרי שבחנו והדגשנו את הקווים האדומים-הרי שיצרנו את הגבולות. ובתוך הקוים האדומים הללו, שצריכים להיות די מעטים לטעמי, יש מרחב התנסות חופשי, מאתגר ומרתק.כתבת שהילד התחיל להרביץ-זהו קו אדום שיש להמנע ממנו. חשוב להסביר את משמעות העניין, את העובדה שזה לא נעים ושבכל פעם שהוא יעשה כך, הוא בעצם יצמצם לעצמו אפשרויות.בכל פעם שהוא מרים יד, קחי אותו, הרחיקי אותו מהסיטואציה, ללא עצבים וללא צעקות, אך באסרטיביות ותני לו להבין שבכך הוא מנע מעצמו לשחק באותו רגע או לקבל משהו.בכל פעם שהוא צועק או מתעצבן,אמרי בתוקף שזה לא נעים לך ושאת לא מבינה ומקשיבה שמדברים בצורה כזו ופשוט התעלמי מה"סנקציות" אם יהיו.ושוב-בלי לכעוס ובלי להתעצבן-פשוט התעלמי והתרחקי. את יכולה לומר לילד שתשמחי להקשיב ולהיות למענו ברגע שיסכים להרגע אך כל עוד הוא ממשיך בשלו, כך גם את.אם תהיי מספיק ברורה, תראי שמהר מאד ילדך ינטוש התנהגויות אלו שכן יבין שאינן מיצרות שום תגובה מצידך-לא חיובית ולא שלילית.
ובקשר לחוסר הרצון שלך לטעות-אין דבר כזה, אין אפשרות שלא לטעות, הדבר היחיד שאנו יכולים לעשות הוא לנסות לעשות את המיטב, להתבוננן בעצמינו ובהתנהלות שלנו ולתקן דברים שנראה לנו שאינם נכונים. השאיפה לא לטעות בעצמה מעבירה מסר לא נכון לילדים. יש מי שאומר "מי שלא עושה לא טועה". אל תשאפי לא לטעות, תשאפי לשמור על צלילות ובהירות דעתך ולתקן דברים שנראים לך לא נכונים.
אם יש לך שאלות נוספות-כאן לרשותך
בהצלחה ואשמח לעידכונים

הילד שלי בן שנה ו 8 חודשים, ומרביץ לי כל הזמן. נושך מושך שורט צובט מרביץ ועוד מגוון אפשרויות.
הוא מאוד מכאיב לי. ניסיתי הכל, מהסברים,צעקות,נשיקות וחיבוקים, עונשים ( לשבת בלול לפסק זמן ) ואפילו להחזיר לו כדי שאולי יבין שזה מאוד כואב לי ולא נעים. שום דבר לא עוזר. הוא מרביץ גם לאחרים אך נראה שכלפי הוא מפנה את רוב האגרסיביות.
כל ההצעות שיש כאן, כבר ניסיתי וזה לא עוזר.אני מאוד אשמח לרעיונות נוספים.

התנהגות שבזו אינה מקובלת וילדך צריך לדעת זאת. אין שום אפשרות לילדך להכות אותך או משהו מסביבך..לדעתי המסר פשוט לא עובר בצורה ברורה, שכן איך זה ייתכן? ילדך מרים עליך יד? נראה לי שמדובר בבלבול מאד בסיסי בהגדרות בבית-מי הילד? מי ההורה? מהו כבוד? מהי מילה? מהו גבול?
אין לי מספיק פרטים בסיפורך על מנת לנסות להדריך אותך, אם את מעונינת אשמח לעזור
בהצלחה

שלום נילי..לעיתים אנו רואים את ילדינו גדולים מכפי גילם אך שוכחים את הצורך האמיתי שלהם. בתך עדיין בשלב בו זקוקה ל"חפץ מעבר"-אותה שמיכת פיקה מרוטה..חפץ מעבר נותן תחושה של בטחון, של רכות שאין לה תחליף וחשוב מאד להפרד ממנו בשלב בו יש מוכנות-בשלב בו התפקיד שלו מוצא עד תום.זה יכול להמשך גם עד גיל 4 ו-5 אך יכול להיות שאם תרפי מההתמודדות שלך מולה בעניין היא תסכים להפרד ממנו הרבה יותר מהר. סביר להניח שהיא גם עדיין זקוקה למוצץ. מוצץ מרגיע מאד. תהליך המציצה מאפשר הפרשת חומרים מרגיעים במח ועל כן היא משתמשת בו. יכול להיות שאפשר לנסות להחליט ביחד על זמנים בהם ניתן להתרפק על החפצים אך אל תאיצי בה. תני לה זמן לגדול..היא רק בת 3.. אל תשדרי לה, לעצמך ולסביבה שהיא מתנהגת כמו תינוקת-זה רק יגרום לעודף התעסקות בעניין ולחוסר רצון גדול יותר שלה להפרד. אל תשווי עם ילדים אחרים-לכל אחד צורך אחר משלו, אל תראי בזה כשלון שלך או תגובה לחוסר הענקה שלך-זה לחלוטין לא קשור..
תני לה להיות עוד קצת קטנה, עוד רגע וזה חולף...

קודם כל תודה על פנייתך ועל הכנות הגדולה. תהליך גידול הילדים הוא תהליך שיש בו לא מעט משברים ורגעים קשים,ונדרש אומץ להודות כי קשה.מקווה שאוכל לעזור ולו במעט..משתמע מדברייך שתינוקך סובל ממה שנקרא "טונוס שרירים גבוה"-מתח פנימי שגורם לאי שקט וחוסר יכולת התמודדות עם שינויים ובכלל.כאשר הגוף אינו רפוי וגמיש, גם מערכת העצבים סובלת והדבר מתבטא בדרך שאתם חווים.על מנת לנסות ולהקל על המצב חשוב לעשות עבודה פיסית עם התינוק-לעבוד על טונוס השרירים-בעיסוי, בהגמשה וכולי..נסי לפנות לכל גורם שבסביבתך שיוכל לתת מענה בתחום הזה.זה חשוב מאד לכל התנהלותו כתינוק וכאדם בוגר ברבדים שונים של החיים.בנוסף-חשוב מאד שתפני זמן לעצמך! קחי בייביסיטר או כל סדור אחר לכמה שעות ופשוט תשתחררי-תשני, תעשי דברים שאת אוהבת ומן הסתם כבר המון זמן לא התפנית אליהם, אגרי כוחות ונסי לחזור אל הילדים קצת יותר "חדשה" כל פעם..דבר נוסף-פני לך פעם פעמיים בשבוע לילדתך הגדולה. צאי איתה, תבלי איתה, תני לה להרגיש אותך כמו שאת רוצה להרגיש אותה-כך תוכלו להתחדש כולכם. הסבירי לה שלתינוק יותר קשה עכשיו ובתור אחות גדולה חשוב שנמצא דרכים לעזור לו..הסבירי לה כשקשה לך, תני לה להבין שאת לא כועסת עליה אלא שאת פשוט עייפה..ילדים מפתחים אמפתיה גדולה מאד כשהם מזהים מידה של כנות.כך תוכלי להוריד במעט את מידת ההתנגדות.
זכרי לקום כל יום חדשה ועם מידת הודיה, 2 ילדים בריאים זו לא דבר מובן מאליו.ונכון שמאד קשה היום, אך למרות הכל, הקושי זמני ועוד יבואו ימים יותר טובים ויפים..
התחילי בכך ואם את צריכה ורוצה-אנו כאן לשירותך תמיד
התחזקי וצאי לדרך חדשה, אנחנו איתך

הי רבקה,
אכן מצב קשה שאת מתארת ואני מצטרפת לכל מה שכתבה לך טל. אני רק רוצה להוסיף אם את מעוניינת בעזרה אני מצרפת קישור לאתר של מרכז "צעד ראשון" שמטפל בשיטה על בסיס פלדנקרייז בה על ידי תנועה ומגע ניתן להוריד מתח שרירי גבוה. באתר יש מקום למדריכות מומלצות בכל הארץ על פי איזורים. נסי למצוא מדריכה מאיזורך ולהיוועץ בה, היא תוכל לתת לך תרגילים להרפיית גופו של תינוקך ולהורדת המתח השרירי אם באמת כאן נעוץ הקושי ואם לא תוכל לאבחן את הקושי מראיית תינוקך.
http://first-step.co.il/html/mad.htm
שיהיה בהצלחה
עינת דולב הדס

הבעיה היא שבעלי יוצא לעבודה מוקדם כשהילד רק קם והוא עדין בסדר יחסית. הוא חוזר בערב כשהילד כבר ישן או בדרך לישון. והוא לא מבין מה הבעיה..כשאני מתלוננת הוא אומר "אז תשלחי אותו לאימוץ" ספק בלעג ספק בציניות. מבחינותו הילד בסדר . (משתי הדקות ביום שהוא רואה אותו) כך שאין לי ממש תמיכה ממנו.
אנחנו לא גרים בארץ ואין לי כאן משפחה או חברים שיעזרו. אנחנו גם כרגע לא יכולים לממן עזרה לבית. כך שיוצא שכל העול נופל עלי. ואני מרגישה גמורה באפס כוחות.אני מאוד אוהבת את הילד. אבל גם מאוד מאוד קשה לי איתו. כואב לי מאוד על הגדולה שסובלת הכי מכולם אני חושבת.הרופא שבדק אותו . לא רואה שום בעיה גופנית. (ביטוח ממשלתי ואני לא ממש סומכת עליו . אבל מה לעשות? בטוח פרט זה יקר ) בהתחלה חשבו שזה קוליק. אבל קוליק היה צריך כבר לעבור מזמן לא? גם הוא מאוד מפותח כבר עומד על ארבע ומזיז את הגוף קדימה ואחורה כמו מנסה לזחול למרות שהוא עדין לא יושב.

הי רבקה,
באמת לא פשוט ואני מחזקת אותך ושולחת לך אנרגיות חיוביות. מה שאת מתארת לגבי התפתחותו המהירה רק מחזק את דעתי בדומה לזו של טל לגבי מתח שרירי גבוה, זה פעמים רבות גורם לחוסר שקט אצל תינוק כמו להתפתחות מהירה מידי. אנ ימניחה שהוא לא זחל גחון אפילו... בכל אופן כדי להרגיע את השרירים מומלץ לעשות הרבה מאוד עיסויים במגע עמוק שחודר מתחת לעור אל השרירים והעצמות. גם שיפשופים חזקים (לא מידי) עם חיתול טטרה או עם ליפה של אמבטיה, את יכולה באמת לעשות זאת באמבטיה. בעיקר באיזור בית החזה והשכמות. האם הוא נוהג לנעול איברים (ידים? רגליים?) גם טפיחות מונוטוניות על כל חלקי הגוף יכולות לעזור להפחית מתח. בנוסף הייתי ממליצה לך מנשא. בדרך כלל תינוקות יותר רגועים כשהם קרובים לגוף האם והמנשא יכול לעזור לך בזה ובמקום שיהיה סתם על הידיים במנשא שתי הידיים שלך משוחררות וכך תוכלי לנצל אותן במשחק עם בתך.
מעניין אותי לדעת איך הייתה הלידה שלו? האם הוא חווה איזו שהיא טראומה בלידה?
בלי קשר זה סוג של גלגל כי כשאת עצבנית הוא עצבני כי הוא חש אותך ממקום לא רגוע ובאמת מי יכול להשאר רגוע לנוכח תיאור כמו שתיארת?
האם יש לך אפשרות לקבל עזרה מחברה? מישהו מהמשפחה שגר לידכם בחו"ל? אולי לבוא לביקור ארוך בארץ עם הילדים אצל הורייך שיוכלו לעזור עד שהוא יצליח להסתגל לעולם וירגע קצת? כך אולי תוכלי לפנות זמן לבתך כי לא תהיי כל כך לבד...
אשמח להמשיך להקשיב לך בפורום ולנסות יחדיו למצוא עצה...
בהצלחה
עינת דולב הדס

לשאלתך: הלידה היתה טראומתית מאוד. בביח ממשלתי שנראה פחות או יותר כמו דיר פרות . וזה כמובן היה היחס לי ולילד. רציתי לעזוב מוקדם ולא נתנו לי. אחרי הלידה לקחו אותו ממני בטענה של כיבכול בדיקות כי יש "חשש למשהו" הוא לא היה איתי עד כמעט יום שלם אחרי הלידה . ולא עזר כל מה שהתחננתי. לעומת הגדולה שנולדה בביח פרטי . ולמעט שעתים בערך היא כבר היתה איתי כל הזמן בחדר. גם כשחזרתי מביח המשפחה הגיעה לבקר ולא היה לי זמן או כח להתיחס אליו. הייתי צריכה לדאוג להם ולילדה. ובנוסף חזרתי לעבוד (אני עובדת מהבית) ברגע שחזרתי מביהח. והמסכן בנתים לא זכה לתשומת לב הככ קריטית שהם צריכים בחודשים הראשונים.

הוא כל הזמן התפתח מהר מאוד התהפך גב בטן כבר בגיל חודשים.(אבל משום מה הוא אף פעם לא מתהפך בטן גב על השטיח רק על המיטה.) הוא אף פעם לא זחל גחון . הוא מחיך אבל כמעט אף פעם לא צוחק. אני מנסה לדגדג אותו אבל זה לא משפיע עליו . אם אני מדגדגת אותו הרבה זמן בבטן לפעמים הוא צוחק אבל רק צחוק אחד או שנים ומפסיק . כמו שאמרתי רציני מאוד ועצבני מאוד. לא שמתי לב שהוא נועל את הידים או הרגלים בצורה לא רגילה...וכמו שאמרתי אין לי פה חברים או משפחה. (פה כל אחד חי לעצמו) והאמת שאני רוצה לחזור לארץ לתקופה . אולי להשאיר אותו קצת אצל ההורים שלי. ולהרגע קצת עם הילדה. אבל בעלי מסרב!!
אין לו שם עבודה. ולא בית ולא שום דבר. פה אנחנו עובדים קשה אבל לפחות מתפרנסים.(באנו לפה כי המצב הכלכלי לא היה טוב בארץ)
אני גם מפחדת שכל המצב הזה ישאיר טראומה בלתי הפיכה על הילדה.

היי רבקה, מדברייך אני מרגישה שאת חשה כמו בתוך "פלונטר" וזהו מצב לא נכון לפעול מתוכו ולעשות החלטות. הייתי מציעה לך לקחת תכשיר הומיאופתי הנקרא MAG PHOS+KALI PHOS -בדילול 30 CH. עלייך למצוא בית מרקחת הומיאופתי ולבקש מהם להכין את זה בצורת גלובולים. פורמולה זו תאפשר לך קצת יותר רווח מבפנים, הרגעה ואז מתוך ההתחזקות הפנימית תוכלי למצוא בתוכך כוחות לבחון מחדש את הדברים ולמצוא פתרונות-מה שכרגע את לא פנויה רגשית לעשות. אל תחפשי את הפתרונות בחוץ, אצל בעלך וכולי, חפשי אותם בתוכך והפורמולה תעזור לך לעשות זאת.
תתחזקי, ושוב, אנו פה לשירותך תמיד

הי רבקה,
אכן נשמעת לידה מאוד טראומטית לך ולתינוק. וגם כניסה טראומטית לעולם מבחינתו, קבלת פנים לא תומכת. אין ספק שזה יכול להשפיע מאוד על אופיו של התינוק, כמו שאמרת הרגעים הראשונים הם קריטיים, אולם הכל הפיך ובר טיפול ואשמח לשמוע עוד ולתמוך.
המייל האישי שלי הוא : [email protected]
אשמח להתכתב איתך מחוץ לפורום ולנסות לעזור.
בינתיים תחזיקי מעמד.
עינת

שלום לך נטלי
אני יש לי שני ילדים בן בן 3 ותינוקת בת 7 חודשים אני סובלת מאותה בעיה עם הילדה - אי שקט כל היום לא יושנת לקחתי אותה לנוירולוג התברר אכן שיש לה טונוס שרירים מוגבר אבל גם סובלת מרגישות יתר וזה מאד מוסבך ואני עדיין במהלך ברורים אז אני מייעצת לך לבדוק את העניין
אני מקווה לך כל טוב

הי רינת,
אם את רוצה יש מקום שמאבחן ומטפל במקרים כאלה של רגישות יתר וטונוס גבוה בשיטה שמבוססת על פלדנקרייז והיא טבעית וללא התערבות רפואית. שווה לבדוק.
בהצלחה
עינת דולב הדס

9 ימים-זה כל כך חדש וטרי, לכם ולתינוק, אפשרי לכולכם להסתגל למצב החדש..תינוקות זקוקים לחום גופם ולהלמות ליבם של מבוגרים, הרי עד לפני 9 ימים הוא היה ה"עולם שכולו טוב" וכעת זקוק להתמודד עם משהו כל כך שונה. אני מאמינה מאד גדולה בידיים, הניחי לו להרדם עלייך או על משהו אחר-זה יבנה אצלו תחושת שייכות ובטחון, אל תחששי-זה לא יהפוך אותו להיות מפונק אלא להיפך, עם הזמן זה יהפוך אותו לאדם עצמאי ובוטח.
ההבחנה בין יום ולילה תעשה דרככם-כלומר ההרדמה בלילה אכן נעשית באווירה קצת שונה. אין צורך להחשיך את כל הבית או להשקיט אותו, פשוט לתת לו להרדם בנינוחות ובטבעיות גמורה במקום הכי נפלא-אצל אמא או אבא (גם כל מבוגר אחר).
בהצלחה, ואם את זקוקה לעזרה אנו פה בשבילך

הי אלה,
בגיל שנה וחצי פעוט שאוכל טוב במהלך היום לא זקוק לבקבוקי חלב גם בלילה. האם הוא שותה חלב או מים?
בכל אופן מתיאורך זה נשמע לי כמו הרגל ונקודת הפעלה ותשומת לב יותר מאשר צורך פיזי. העיקרון בגמילה בהתעוררויות ליליות כמו בכל גמילה הוא עקביות. החליטו על חוקים ברורים כמו שותים בקבוק אחרון לפני השינה ומחדש בבוקר ונסו לעמוד בחוקים עי הצבת גבול לפעוט. בכל פעם שיתעורר אפשר להגיד לו שבלילה ישנים ולא אוכלים, אפשר לחבק אותו ולהחזיר אותו למיטה. סביר שזה יהיה קשה ומלווה בכמה לילות עם בכי מכיוון שמבחינת ילדכם זוהי הרעת תנאים אבל הקפידו לומר לו שאתם אוהבים אותו, שומרים עליו אבל בלילה אתם ישנים וזה מפריע ולא אוכלים בלילה. אם תהיו עקביים זה יקח מעט לילות. נסו לבדוק כמה הוא ואכל במהלך היום כדי שתהיו בטוחים שהוא אינו מתעורר מרעב.
בהצלחה
עינת דולב הדס

הוא שותה מים לא אוכל
תודה על היחס

גמילה הינה תהליך הדורש מוכנות, התמדה ונחישות. ראשית יש לנסות לזהות את הסיבה לצורך אם יש או שמדובר פשוט בהרגל לצורך הרדמות? האם הוא שותה בקבוקי מים? האם אילו בקבוקי פורמולה?סביר להניח שבגילו הוא אינו זקוק לתוספת מזון.
אם אכן ניטרלת את כל הגורמים עלייך פשוט להסביר לו שהחל מהלילה אין יותר בקבוקים והוא יכול לקבל בקבוק אחד לפני השינה. ברגע שהוא מתעורר ומבקש עוד בקבוק הסבירי לו שאין יותר ויוכל לקבל אחד נוסף בבוקר .הציעי לו מוצץ במקום אם לוקח. סביר להניח שיבכה ויתעקש ועלייך או עליכם להיות חזקים ונחושים בהחלטתכם.אל תשברו לנוכח הבכי או העובדה שהתינוק לא חוזר לישון.אל תצרו דיונים או משאים ומתנים, פשוט היו עקביים.אל תכעסו גם אם קשה, הכילו את הקושי שלו והבינו אותו אך זכרו גם שההרגל אינו בריא והגמילה ממנו חשובה גם לכם אך גם לתינוק עצמו.בדרך כלל, כאשר תינוק מזהה נחישות הוא נסוג מהר מאד. אם תהיו עקביים ואסרטיביים(אך לא כועסים) סביר שכל התהליך יסתיים תוך שניים שלושה לילות.
אשמח לעידכונים
בהצלחה

הכל טוב ויפה עד שהילד חולה ולא אוכל כל היום במשך כמה ימים ואז יש לו בולמוס אכילה כדי להשלים. וזה נעשה גם בלילה. אני התייאשתי מלגמול אותו כל פעם אחרי מחלה.
אני לא נותנת מים אלה מטרנה עם פיטמה קטנה. ( חשוב לציין שהילד לא לוקח מוצץ).

כל תינוק יבקש להחזיר לעצמו אנרגיה ומזון לאחר ימי מחלה ובדרך כלל הדבר יתבטא בשעת מנוחה, ולרוב לאחר שהחוסר התמלא הדבר יפסק מעצמו-אם הילד מורגל בשינה רציפה.אך יש צורך לעשות הפרדה ברורה בין צורך והרגל ולכן לאחר שהילד מילא את החסר ואת מזהה שמדובר בהרגל-פשוט הסבירי בצורה מאד ברורה שאין יותר אוכל ושכעת הולכים לישון. ככל שתהיי ותר ברורה ונחושה כך התהליך יארך פחות זמן. הכל שאלה של נחישות והתמדה.
בהצלחה ובבריאות טובה

שלום לך, נושא החיסונים באופן כללי הינו נושא השנוי במחלוקת קשה. לא אוכל לפרוס את כל משנתי כאן, אך אוכל לומר שעל פי דעתי יש לבחון בתשומת לב רבה כל חיסון-לחקור לעומק תועלת מול סיכון ולבסס את ההחלטה האם לתת או לא לתת בצורה צלולה.
לגבי שאלתך-החיסון הניתן עבור סרטן צוואר הרחם מהווה בעיה מבחינות רבות.מכיוון שהחליטו לתת אותו לפני גיל הפעילות המינית, הרי שיש לתיתו כבר בגיל 8,9 ואז סביר להניח שהבנות תרצינה הסבר לגבי החיסון, ובצדק. ההסבר-חושף אותן למושגים שיתכן שעוד לא נחשפו אליהם, וכחשיפה ראשונה, זו לא חשיפה כל כך ידידותית עקב המסר שהיא מעבירה לגבי יחסי מין. ומצד שני, ההסבר עלול לגרום תוצאות הפוכות-כלומר ליצור תחושה של הגנה מקסימאלית ולהביא ליותר מתירנות מינית.ולכן, הייתי חושבת לתת הסבר בנאלי מעט שאומר שהחיסון אמור להגן על הגוף מפני נגיפים שונים, כפי שניתן בילדות. אפשר לומר שזהו רק המשך לחיסונים שונים שניתנו בעבר. למרות שאני מאמינה בכנות, בשיתוף ובכבוד לילדים אני חושבת שבמקרה זה זוהי דרך נכונה יותר להתמודדות.
לבריאות טובה
טל

שלום גילי, תהליך הגמילה הינו תהליך הדרגתי ויש בו עליות ומורדות,לעיתים עקב דבר מסויים ועיתים פשוט מעצם היותו תהליך.מה שאני מנסה לומר לך הוא שגם אם נעשתה טעות,הרי שמטבע הדברים עלולה היתה להיות רגרסיה גם ללא קשר.חשוב שלא להילחץ ולא להלחיץ את הילד, הניחי את הישבנון או הסיר במקום חשוף לעיני הילד, השאירי אותו ללא תחתונים-הרי כל כך חם , הקריאי לו את סיר הסירים והכל ללא לחץ ובהנאה. נסי להסביר לו שקקי עושים בשירותים ובכל פעם שאת רואה אותו מתאמץ הזכירי לו את הסיר. עם הזמן זה יסתדר אך עלייך להיות סבלנית ולהשתחרר מתחושה שנעשתה טעות גורלית, קצת סבלנות והכל יסתדר..
אשמח לעידכונים
קיץ נעים
טל

בהצלחה, והלוואי ותיזכו לאחוז את ילדכם במהרה..

הי אילנית.
אכן נושא כואב, שינה של תינוקות. כמו שאת בטח יודעת יש הרבה סברות, גישות וטענות לגבי הנושא הזה, וכל אחת שונה וסותרת את קודמתה. אומר לך את דעתי בנושא ואת תראי אם את מתחברת לזה. לדעתי תינוק מעל גיל שנה כבר מספיק מבין מה הוריו אומרים לו. הוא גם יודע שכשהם הולכים הם עדיין קיימים ולא הפסיקו להתקיים (קביעות אובייקט). ולכן זה שלב טוב לנסות להרגיל תינוק להרדם עם כמה שפחות התערבות מצד ההורים. בעיקרון, אם התינוק היה רגיל עד עכשיו להרדם על ציצי, בקבוק, בידי הוריו, באוטו, בעגלה, בנידנודים, על כדור וכו' יהיה לו קשה להרדם לבד ומבחינתו זו הרעת תנאים. כאשר אנחנו מרדימים את התינוק שלנו אנחנו למעשה לוקחים אחריות על השינה שלו ולא מאפשרים לו לקחת אחריות בעצמו. יש משהו קשה ברעיון של להפוך ממצב של עירות ומודעות למצב של חוסר שליטה ומודעות. הכניסה אל עולם החלומות לעיתים קרובות מלווה בפחדים כי היא למעשה כניסה אל הלא נודע. ולכן יהיה לילד קשה לעשות זאת לבד בהתחלה ללא עזרה. אפשר להשתמש בחפץ מעבר אם התינוק רגיל למשהו (שמיכה, מוצץ, בובה וכו') אם אנחנו מרדימים את הילד אנחנו מאין סוג של חפץ מעבר עבורו.
מה שהייתי מציעה לך הוא תהליך של לימוד של בנך להרדמות לבד. הוא למעשה לא רגיל ולא יודע איך לעשות את זה. בנוסף אם אנחנו מסכימים שזו הרעת תנאים מבחינתו יכול להיות ואפילו סביר שתהליך הלימוד יהיה מלווה בתיסכול ובבכי. מה שאני מציעה הוא לשבת או לשכב לידו עד שירדם. אם את היית רגילה להרדים אותו העבירי בשלב זה את השרביט לבעלך ושהוא יתחיל את התהליך. שלא יעזוב אותו, הוא יכול להגיד מלל קבוע כמו "לך לישון, שים ראש, אבא כאן, אבא שומר עליך" וכד'. אם תהיו עקביים בזה זה יכול לקחת מספר קצר של ימים עד שהוא יצליח להרדם לבד. בכל אופן הייתי מוסיפה טקס קדם שינה, זה יכול לכלול, אמבטיה, ארוחת ערב, בקבוק, צחצוח שיניים, סיפור, שיר, כל דבר שמתאים לכם ושיהפוך את הערב למשהו מובנה. שבנכם ידע מה עומד לקרות בשלב הבא.
בכל אופן אתם צריכים להבין שהוא לא יודע להרדם לבד ותהליך הלימוד חייב להיות עקבי ורציף כדי שזה יהיה יעיל ויקטין למינימום את רמת ומידת התסכול של בנכם.
מקווה שעזרתי,
אשמח לקבל עדכונים בנושא,
לילה טוב
עינת דולב הדס