פורום פסיכיאטריה - יש לך שאלה?

אין חוקים, הגיוני או לא, כשל של תרופה , חוסר תגובה או הטבה כל שהי לאחר מספר חודשים במינון אפקטיבי.
יש לברר גורמים נוספים, מרכיב פסיכולוגי, גופני - תזונתי.
בהצלחה.

מצב אכן מורכב.
יש לערב רווחה ולעדכן את הפסיכיאטרית המטפלת בתחושת הפחד שלך.
בכל עדות למסוכנות לחי משפחתך - יש לפנות למשטרה ללא דיחוי.
יש אפשרות לערב פסיכיאטר מחוזי - התנהגות חריגה , החמרהקלינית, סירוב לקבל עזרה.

העזרה היחידה שאפשר להמליץ, זה לפנות לגוף מיקצועי ובהקדם.
אתה זקוק לאיזון תרופתי, שיחות תמיכתיות ותהליך שיקומי.
הסמים מזיקים למצבך ומומלץ להפסיק מיד.
אתה זקוק לעזרה מיקצועית

אם אסביר את עצמי לפסיכיאטרית שלי (שעובדת בבית החולים הפסיכיאטרי טירת הכרמל) היא תאשפז אותי כי בין אם ארצה או לא המצב שלי מסכן את עצמי ואת הסביבה..
וזה יהיה שוב בכפייה ובמחלקה הסגורה ואני אשתגע... האם אתה חושב שאישפוז יהיה הדבר הנכון גם אם קיים סיכוי שאפגע בעצמי שם ומצבי ידרדר?

היי, כל מה שאתה מספר מאוד עצוב וכואב הלב לשמוע. זה בטח בלתי נסבל. ובכל זאת אתה מודע למצבך ולא איבדת לחלוטין קשר עם המציאות - אז אולי תצליח לעזור לעצמך במקום להתאפז שוב?

אני חושבת שאישפוז במחלקה סגורה אולי יגן על הסביבה מפניך, אבל הוא יעשה לך רע. לדעתי כדאי מאוד לנסות לקבל סיוע טלפוני או דרך הרשת. כמה אופציות:
*ער"ן - עזרה ראשונה נפשית בטלפון: 1201 (חפש בגוגל)
*מוקד החרום של משרד הרווחה: 118
*עמותת סהר - סיוע והקשבה ברשת (חפש בגוגל)

כדאי גם למצוא אדם שאתה סומך עליו ולבקש שיעזור לך, בתור התחלה, לשלוט במחשבות האלימות והמסוכנות. זה יהיה נורא אם תפגע במישהו או תהרוג מישהי רק כי היה נדמה לך שהוא מסתכל עליך או מצלם אותך.

תחשוב על זה - אתה מבין שיש לך מחשבות שווא, אתה מבין שאף אחד לא באמת עוקב אחריך או מצלם אותך - למה שמישהו יעשה דבר כזה? אתה בחור צעיר ואתה סובל, ויש טיפול תרופתי ואנשים שיוכלו לסייע לך. תנסה שלא לחתוך את עצמך ולא לפגוע פיזית באף אחד, זה באמת לא מגיע לך ולסביבה.

אם תרצה תשאיר כאן מייל ומי שיוכל לסייע יכתוב לך.

לפעמים יש צורך באשפוז למנוע פגיע צמית או בסובבים.
כאשר מדובר במצב פסיכוטי מלווה במסוכנות - יש צורך באשפוז, זה המקום הטוב ביותר לטיפול ויציאה ממצב זה.
מומלץ בחום לפנות לחדר מיון ביוזמתך, להתאשפז בהסכמה באם צריך, כך שתוכל להשתחרר מתי שתרצה ותרגיש טוב.

איך בדיוק? כשסוגרים מישהו עם עוד כמה עשרות אנשים במצוקה קשה באווירת בית כלא? כשאין לו שום תמיכה משפחתית/חברתית/של גורם מטפל קבוע, כשאין לו מה לעשות כל היום, כשכולם מסביב לא מתקשרים או מסוממים מתרופות, כשאין לו טיפה פרטיות ואפילו פלאפון/מחשב אישי לא נותנים לו להחזיק?

ביקרתי חבר טוב במחלקה סגורה והוא סבל סבל נוראי. האנשים לא תיקשרו איתו, הוא לא יכל לצאת לנשום אוויר/לטייל/לראות אנשים, המקום (גהה) מדכדך והאווירה היא של בית כלא

את הילד שלך היית שולח לאשפוז או שהיית מעדיף לטפל בו בבית? אפשר לטפל בתרופות ולהשגיח באווירה אינטימית על מישהו ולא לכלוא אותו.

אשפוז זה הפתרון של המערכת על מנת להגן על עצמה - זה הדבר הכי גרוע בשביל החולה עצמו. גועל נפש לענות בצורה כל כך מנוכרת תוך התעלמות ממה שבאמת טוב למטופל!

היי מיכל, אני מבין שאת נסערת מחוסר ידיעה והבנה.
כאשר לאדם יש התקף לב את מעדיפה לטפל בבית ?
כאשר יש מצב פסיכוטי מדובר בנזק למוח, את חושבת שהמוח לא חשוב?
אני לא הייתי רוצה שהבן שלי יתאשפז, אבל אם אין ברירה אז חייבים.
האם את היית מוכנה שהבן שלך, חס וחליליה , תחת מצב פסיכוטי, ישבור לך את הבית ויפגע בך פיסית ?
רק אתמול, אני ומשפחת מטופל, עשינו מאמץ על לימנוע אשפוז, תוך כדי מעשים חסרי שיפוט( היכולים להוביל לתיק פלילי) וכן גילוי אלימות פיסית כלפי ההורים, מול העיניים שלי.( לא כל הורה מוכן לחטוף מכות ושהבן ישבור לו את הבית, את היית מסכימה ? )
אני נגד אשפוז ומעדיף לדחות ככל שניתן.
אבל, במקרים של מצב פסיכוטי מלווה מסוכנות, עצמית או כלפי הסובבים, האשפוז זה המענה הטוב ביותר, למה ? -- טיפול צמוד, השגחה, מניעת נזק עצמי או לסובבים, וכן לאשפוז עצמו יש השפעה מרגיעה, הגבולות הברורים וההכלה עוזרים להתארגנות ושיפור.

מעניין מה משפחה תרגיש, חס וחלילה , כאשר אהוב שלהם לא מתאשפז, ולאחר מס. ימים מתאבד או מסתבך בפליליים וישב במחלקה משפטית סגורה שנים רבות.
על מי יכעסו ?
תנסי לדבר עם משפחות, האם מסוגלים לטפל בחולי סכיזופרני או מאניה דפרסיה בזמן התקף פסיכוטי סוער, אני מהמר שבחיים שלך לא ראית אדם בהתקף פסיכוטי סוער ותוקפני.

אני לא מאמינה שאתה באמת חושב על טובת החולה.
אתה בטח יודע מה זו מחלקה סגורה וכמה מדכא שם.
אתה בחיים - אבל בחיים - לא היית שולח אדם שאתה אוהב להתאשפז במחלקה סגורה.

ואם כן, אז אתה לא בא מתחום הטיפול אלא מתחום השיטור.

מיכל את רצינית, אדם שבא ורוצה למות, מה את מציאה, לשלוח אותו שיתאבד ?
אדם שרוצה לרצוח תחת מחשבות שווא של יחס ורדיפה, לשלוח אותו לבצע את התוכנית , שהוא לא שולט בהם ?
שחולה מאמין שהוריו רוצים להזיק לו ולהרוג אותו, וחש דחף לפגוע בהם ולהרוס את הבית- מה את מציאה - לשלוח אותו לחופשי ?

בוא נעשה סדר עבור כולם
אשפוז כפוי, זו החלטת פסיכיאטר מחוזי בלבד, סמכות של בית משפט.
האשפוז הכפוי פעולה משפטית רפואית, לכל מטופל יש ייצוג של עו'ד חינם.
הטיפול והאשפוז כפופים לחוק זכויות החולה והחוק לטיפול בחולי הנפש.
זה לא אשפוז במדינת עולם שלישי, הכל תחת מערכת חוקים ברורה.

מבטיח לכם : לרוב הרופאים נושא הכפייה לא נוח, הגישה היום להעביר את כל הסמכות לבית המשפט בלבד, כמו בארה''ב.

חולה, תחת מצב פסיכוטי שרוצח, האם צריך לשבת בכלא או בבית חולים ?
האם צריך לטפל בו בבית ? על פי החוק, סייגים לאחריות פלילית, 34ח , המטופל לא אחראי למעשיו ולא מחוייב בפליליים,
אז אולי שילך הביתה והמשפחה תטפל בו ?

האשפוז הכפוי הפסיכיאטרי מהווה דילמה : רפואית- משפטית ואתית.
הזכות לחופש וחירות- הזכות לקבלת טיפול - החובה להגן על הציבור.
בשביל זה יש חוקים, עו'ד שמייצגים את החולים , שרות חינם לחולים, בשביל זה יש וועדות פסיכיאטריות בנוכחות עו'ד בתקן שופט.

אח שלי אושפז בכפייה, המאושפזים אמרו לו שם שאם הוא לא יתנהג יפה ואם ההורים לא יתמכו בו, אז מזרע (איפה שהוא היה מאושפז), ייקח אותו תחת חסותו.
למזלו תמכנו בו ולא עזבנו אותו לרגע כי אנו יודעים שבתי החולים הפסיכיאטרים הם ההפך הגמור מבתי החולים הרגילים - הם רוצים להחזיק את המטופל כמה שיותר זמן כדי לקבל כסף עברו.

תרשמי בגוגל "עמותת מגן לזכויות אנוש" וראי כמה כסף יש בתעשייה הזאת שנקראת פסיכיאטריה.

אם לא היינו שם בשבילו מזרע היה לוקח אותו לעצמו.

מיכל אני מאמין לכל מילה שאמרת .
ובנוסף יש לי משהו להגיד _( הלוואי שהיה אפשר להדגיש ) התרופות לא מרפאות
אני יחזור על זה ------ התרופות לא מרפאות .
מי שידע ומי שלא ידע ( תשאלו פסיכאטר ) זה רק מקל על הסיפטומים .
כלומר אם אתה משוגע זה לא ירפא אותך אתה תהיה " רגוע " יותר כלפי חוץ אבל בפנים אתה מרגיש מת .
ובקשר למגן זכויות אנוש -- אני לא מאמין להם זו כת הסינטולוגיה הידועה שלפי דעתי מערבבת בין סובקטביות לבין הרווחה של המטופל .
עובדה כבר 10 שנים הם לא מפסיקים לשלוח לי דואר למרות הפצרות לא לשלוח

הארי קרישנה

אם כבר העמותה הזו הוזכרה, אז כמה מילים עליה...

אינני מכיר את העמותה הזו יותר מדיי, אבל מהקצת שאני כן יודע עליהם, אז נראה לי שהם תופסים את הטפל ומזניחים את העיקר.

מלחמתה העיקרית של ההעמותה היא כנגד הפרות של זכויות חולה, כגון אישפוזים בכפיה שאינם מוצדקים, קשירות לפרקי זמן שעולים על המותר בחוק וכיו"ב.

התאשפזתי כמה פעמים בכפיה. ומבחינתי כל האישפוזים היו מוצדקים. חויתי גם קשירות. אינני יודע אם הייתה אי-פעם קשירה מעבר למה שהחוק מתיר - זה ממש לא מעניין אותי יותר מדיי...

אני בטוח שישנן הפרות זכויות של מטופלים. הייתה לפני כמה שנים כתבה בכולבוטק על התעללויות כאלו בבית החולים טירת הכרמל. בכל אופן, גם אם ישנן הפרות זכויות של מטופלים, אני מאמין שמהבחינה הזו - ברוב המקרים - המערכת בסדר. אם כי זה נכון שכל מקרה שכזה לכשעצמו מצער.

לדעתי, הפשע הגדול של מערכת בריאות הנפש, הוא בשיקום. אישפוז בכפיה - זה ממש לא סוף החיים. עובדה, אני חזרתי לתפקד כאילו כלום לא קרה.

מי שמעוניין, מוזמן לראות את התגובה שלי למטה...

גם לי יש הרבה טענות כלפי שירותי בריאות הנפש.

קודם כל, הבעיה שלי התחילה בכך שדפקו לי בצבא סעיף פסיכיאטרי שלחלוטין לא היה מוצדק. האישפוז הראשון היה בגלל זה.

כעשר שנים אחר כך, שוב היה לי אישפוז בגלל קשיים להשתלב בחברה ה"נורמלית".

אישפוז בכפיה - זה בהחלט לא תענוג גדול. עם זאת, אני מסכים עם ד"ר דוידאור, שמי שמסוכן לעצמו או לסביבתו - צריך לעצור אותו בכח.

לדעתי, הבעיה הגדולה של המערכת היא בשיקום. במשך שלוש שנים התעניתי במחלקה פתוחה ובדיור מוגן. הרבה פעמים אני חושב שמחלקה סגורה - זה כבר יותר טוב מהמסגרות השיקומיות האלה...

סבלתי בעיקר מעייפות נוראית. אמרו לי שמדובר ב"סימפטומים שליליים של המחלה".

אח"כ היה לי דיכאון מחוסר יכולת לתפקד שנבעה מהעייפות. לא לדאוג, גם לזה יש הסבר: "דיכאון פוסט פסיכוטי".

בסופו של דבר, הפסקתי את התרופות ועזבתי את הדיור המוגן.

זה נכון שיש אנשים שהתרופות עוזרות להם. ראו למשל את סיפורו של "דג שקט" באתר "סיפור נפש".

מאידך, יש הרבה אנשים שהתרופות יותר מזיקות להם מאשר עוזרות. וגם לא ברור לי מה עומד מאחורי ה"סימפוטמים השליליים של המחלה" וה"דיכאון פוסט-פסיכוטי".

אני בטוח שלא נעשה לי נס רפואי; לא הגיוני שזה קרה פעמיים...

אני מאמין שזכותו של הציבור לדעת על האפשרות להפסיק את התרופות, ולדעת מה המקור לעייפות.

הייתי מאד שמח אם מישהו יחקור ברצינות את השיקום שלי, אולי יתברר שישנה שיטה שתעבוד גם על אנשים אחרים. אולי גם הם יוכלו להיפטר מהסבל הנוראי הזה.

במרפאת בריאות הנפש של ביה"ח איכילוב (מרפאה שהטיפול בה מסובסד לתושבי ת"א) ניתן טיפול ע"י רופאים לכל דבר ועניין. לא מתמחים.

מתמחים במרפאות קהילתיות לקראת סוף ההתמחות, הידע טוב וסביר וכן יש ביקורת של המומחים.

הוא שאל אם המתמחה חייב לדווח למנהל המרפאה אחת לכמה זמן לגבי מצבו של כל מטופל ולהתייעץ עמו או שהפיקוח הוא יותר רופף והמתמחה מדווח למנהל המרפאה לגבי מטופל מסויים ומתייעץ עמו רק כשהוא מגיע למבוי סתום ולא יודע מה לעשות?

זה תלוי במרפאה ובאופן הניהול ( דרישות) של המנהל / רופא בכיר.
רוב המקרים, מעקב רגיל - לא מחייב דיווח ואישור מומחה.

מה שיגידו לך הרופאים פה, ומה שנשמע כמעט ברור מאליו, הוא שכדאי לך לקחת באופן זמני תרופה מרגיעה נגד חרדה (או משהו טבעי שימליצו לך עליו בבית מרקחת).

בין אם חלית במשהו (זה נשמע מאוד לא סביר) ובין אם לא, אין שום סיבה שתהיי בכזו מצוקה.

תקבעי תור בהקדם האפשרי לפסיכיאטר בקופ"ח שבה את מבוטחת, זה חינם (או עולה סכום סמלי), ותבקשי משהו נגד חרדה. אני ממליצה על קלונקס כי הוא פועל מיידית, אבל זה לא ממש משנה מה.

יש לשלול את הבעיות הגופניות באופן יסודי.
לאחר מכן , יש צורך לברר את המצב הנפשי
באופן מסודר, לישקול טיפול בשיחות עם או בלי תרופות.

יש בעיה.
לפונקס אכן תרופה עם המון תופעות לוואי
אך , היא התרופה הכי טובה למבים עמידים
היחידה שמוכחת שמונעת אובדנות
יעילה כאשר יש הרעלת מים ( שתיה קומפולסיבית)
יש לישקול בעד ונגד.
זכותך לבקש חוות דעת נוספת בנדון, לבקש לראות פסיכיאטר נוסף.

איקסל.

דופאין נוצר מחומצת אמינו טיירוזין, חלק מחלבון.
ריטלין גורם לניצול הגוף של דופאמין.
מכונית ללא דלק, גם אם תלחץ ממש חזק על הגז לא תזוז....
לא לוקחים ריטלין ללא סיבה.

אין מניעה חד משמעית לקחת בו בזמן את הנ''ל.

יש להתיעץ עם רופא מטפל, לישקול תועלת מול סיכון.

היי דוקטור,בתגובה של איך להפסיק את האפקסור והוספתי שאני רוצה להיכנס להריון רשמת לי שצריך לשקול תועלת מול סיכון .למה הכוונה שלך?האם התכוונת לסיכון של הכדורים בהריון או לסיכון של הפסקת הכדורים לפני כניסה להריון?

עדיף לעבור לאפקסור קצר טווח, לא XR , לקחת פעמים ביום 37.5 מ''ג, לאחר שבועיים לפחית בחצי, לאחר שבועיים להוריד את הערב, לאחר שבועיים להפסיק את הבוקר.
הפסקה ותופעות גמילה זה מאוד אינדיבידואלי.

עדיף באם אפשר שליש ראשון ללא תרופות, זה הטרימסטר שבו מערכת העצבים נוצרת, יש להתיעץ עם רופא מטפל לגבי שיקול תועלת מול סיכון.

זה מאוד אינדיבידואלי , השאלה הראשונה למה להפסיק ?
יש להתיעץ בנדון עם רופא מטפל.

לא

הבעיה ביסודה בעיה של מערכת העצבים הסימפטטית.
בעיות נפשיות משניות.
אני מסכים עם שמוליק, יש לפנות לרופא משפחה, לפעמים ניתן לעשות ניתוח
פשוט אשר משפר את המצב.
Sympathectomy

זה לא חייב להיות עניין נפשי

תקרא אפילו באתר הזה:

a href='http://www.beok.co.il/Category/Article/6930

href='http://www.beok.co.il/Category/Article/9423