פורום פסיכיאטריה - יש לך שאלה?

באם זה לפני שינה ואת מבינה שזה לא אמיתי ורק דימיון, זה בגדר נורמה.

יש קודי לענות באופו מדויק.
ייתכן תופעות לוואי, ייתכן בעיה גופנית, ייתכן חוסר איזון נפשי.
יש לבדוק שוב את התרופות והשיקול מה לתת.
ממליץ לישקול יעוץ פסיכיאטרי נוסף בנדון, באם אין שיפור.

ניתן לשלב.

פרוזאק לא משפיע על דופאמין.
לגבי כאבים, תלונה לא מאפיינת, יש לברר גורם גופני.
יש לפנות לרופא משפחה, יש לשלב את המידע הרפואי ולברר.

טיפול תרופתי ממשפחת SSRI ( פרוזאק, ציפראלקס..) וכן שילוב טיפול CBT ( טיפול התנהגותי קוגנטיבי).

כיוון שניסיתי SSRI והדיכאון שלי היה מלווה בעייפות ככה שאחרי נטילת SSRI הרגשתי עוד עייף יותר......
הרופא המליץ לי לנסות את האפקסור או את הוולבוטרין,שאפילו עוזרים להעלאת אנרגיה בניגוד לSSRI שגורם להיות ישנוניים,הם יעיילים גם למצב של דיכאון משולב חרדה?

יש למצות תרופה באם יש תגובה חיובית , אפילו מינמלית.
לפעמים יש צורך לשנות לתרופה ממשפחה אחרת ( לדוגמה מ SSRI ל SNRI)
יש לזכור שיש לברר מצב גופני ( בלוטת התריס, הורמונים...) יש לברר מצב פסיכולוגי, יש להתייחס לתזונה ( תוספות מזון יעילות מאוד במצב עמיד).
לגבי תוספי מזון - אני אדבר על הנושא ביום א' הקרוב, ברשת א' , בשעה 10 בבוקר, בתוכנית של רם תדמור, "רופא תורן" .
הקלטות התוכנית וכן משידורי טלוויזיה. פרטים באתר שלי, תפריט מדיה.

במהלך השימוש יכול להגביר חרדה, גם ימס. ימים לאחר שמפסיקים.
יש לברר סיבות אחרות לגורמי חרדה באופן מסודר.

יש לברר זאת בקופה, לקבל רשימה ולברר מולם.

להתקשר *2700
לבקש רשימה של רופאים פסיכיאטרים באזור מגורייך או קרוב
נותנים רשימה במייל או לבקש שידפיסו ויפקססו אם יותר קל! לא לבחור אקראית בטלפון עי הנציגה כי יש מגוון רחב.
ןאז לבחור לפי איזור והתמחות.
לא חובה הפנייה מרופא משפחה.
התשלום הוא 100 ₪ לפגישה אם יש לך פלטינום.
כך כל פגישה. תרופות חלקן בסל חלקן לא וחלקן בהנחה של הכללית בבתי מרקחת. נא לגשת לבית מרקחת שמקבל מרשמים של הכללית על מנת לקבל את המחיר המוזל. במידה ויקר לך אפשר לבקש מפסיכיאטא דוח או בקשה לרופא המשפחה ולבקש מרופא מחוזי להנחה אך רוב בסיכויים שבולכים לפי אבחהוצ ידועות מראש ולא רק עפי המצב הכלכלי.

בהצלחה

עדן מ.

אכן כדור ארוך טווח XR עדיף לא לחצות.
לצערנו יש מינונים של 75 או 150 מ''ג.
אני ממליץ להתייעץ עם רופא מטפל בנדון
( הוא אמור להכיר אותך טוב יותר, התגובות, תופעות לוואי וכו.. )

הרופאה אמרה לי לחצות אבל אם אין לזה אפקט טיפולי כינ זה לא ארוך טווח אז מה הטעם להעלות מה דעתך מה אתה היית ממליץ?

לפעמים עדיף על מנת למנוע תופעות לוואי.
אני בטוח שהמטרה להגיע לכדורים שלמים ( אולי 150 XR )
פשוט תצמדי להמלצת הרופאה.
בהצלחה.

תיאורתית קיים סיכון גבוה יותר , עד 4% .
אין בדיקה מסוימת.

צריך גם לקחת בחשבון שכל ה"מחלות" האלה נגרמות בעיקר בגלל לחצים מהסביבה, חוסר האיזון הכימי במח, הוא אינו הגורם העיקרי ל"מחלות" האלה.

הבעייה היא שהפסיכיאטרים ממליצים על התרופות שכאמור אינן פותרות את הבעייה אלא רק מנסות להקל על הסימפטומים. הטיפול ב"מחלות" האלה הוא ע"י התבוננות עצמית והבנה עמוקה שאין ממה להילחץ מאותם גורמים שבעטיים באה התפרצות.

אם הילדים יגדלו בסביבה חמה ותומכת - זה מקטין באופן משמעותי את הסיכוי שלהם לחלות.

שמוליק שלום,
הייתי שמחה להבין מתוקף איזה תפקיד בחיים בחרת לענות לי על נושא רגיש זה. האם אתה איש רפואה? רפואה משלימה? סתם אחד שמבין עניין?
ובכל מקרה כמובן שלסביבה יש השפעה אך אתה לא יכול לשמור על סביבה סטירלית ולא תמיד אתה יכול להיות שם בשבילם, במיוחד במחלת הסכיזופורניה שטווח הגילאים להתפרצות המחלה היא בין 20-30 שלרוב יש להם חיים עצמאייים לחלוטין ולסביבה דווקא הלא משפחתית יש השפעה גדולה יותר.
בכל מקרה הגורם למחלה קיים באותו אדם, אי אפשר לגרום למחלה אלא רק להתפרצות של מה שקיים בפנים.
ושאלתי את הרופא היתה שאלה של סיכויים סטיסטיים ולא המלצה לדרך חיים.

תרשי לי להעיר לך, השאלה שלך ממש מטופשת.

מה זה משנה מה הסיכויים הסטטיסטיים של הילדים שלך לחלות במחלת נפש?

נניח שהסיכוי היה 99.9%, מה היית עושה? המתת חסד?

איזה השלכות למעשה יש לשאלה הזו?

הדברים שכתבת אינם ראויים לתגובה, ולכן לא אתייחס אליהם.

אם היית מתאמצת קצת, אז היית רואה שכבר שאלו את השאלה שלך באתר הזה; נתנאלה שאלה את השאלה הזו תחת הכותרת "סכיזופרניה וגנטיקה" ב 9.7.11.

רופאים יקרים, אין ספק שהאדון שמוליק סובל מעודף זמן פנוי ותמוה בעיניי מה הוא בוחר לעשות בזמנו החופשי.

מה שאני הייתי בוחרת לעשות או לא לעשות זה בהחלט לא מעניינו, לא פניתי אליו ולא התייעצתי איתו. פניתי אליכם, רופאים פסיכיאטרים שהמנהלים פורום זה ומה שלא ברור לי מדוע אתם נותנים לו כאן במה.

אני ביקשתי ייעוץ בנוגע לתורשה של מחלות נפשיות מתוך דאגה לילדי. אני עצמי לא סובלת מבעיות אלו (לפחות לא מאובחנות (-: ) אך למיטב הבנתי משתתפים בפורום זה אנשים לא מאוזנים שהדבר האחרון שהם צריכים זה אדם כמו שמוליק שיערער עוד יותר את תפיסת עולמם המעוותת.

אתם נותנים להדיוט שנותן עצות סרק שהוא עצמו לא מאמין באמירות של עצמו ולכן משתמש בשם בדוי ולא מוכן להזדהות.

אנחנו מדברים כאן על פורום פסיכיאטרי ולא פורום כולסטרול שהדעות לגבי נטילת סטטינים שנויה במחלוקת אך הנזקים שמלווים את ההחלטות לכאן או לכאן לא יביאו לתוצאות הרסניות בדומה לעצות לא נכונות שניתנות לאנשים במצב רגשי או נפשי לא מאוזן.

אם את מעוניינת שרק רופאים ישיבו לשאלותייך, אז ישנם פורומים סגורים שבהם רק רופאים יכולים להשיב לשאלות.

אני ממש לא מסכימה עם התיאוריה שלך ולדעתי אתה מפיץ אותה בקלות יתרה. נשמע כאילו פיתחת אג'נדה אנטי פסיכיאטרית בגלל ניסיון אישי שלך. אני מכירה רבים שהחוויה שלהם שונה.

לפתור סכיזופרניה או מצב פסיכוטי אחר באמצעות "התבוננות פנימית עמוקה"??

על מה בדיוק אתה מדבר??

מניסיון, אתה מדבר שטויות ועושה כאן נזק למי שהתרופות מסייעות לו לחיות את החיים שהוא רוצה לחיות ולממש את עצמו. לו לא הייתי לוקחת תרופות הייתי היום גרה ברחוב.

אינני יודע למה בדיוק התכוונת כשאמרת שאם לא היית לוקחת תרופות אז היית היום ברחוב.

אינני יודע אם הבעיה שלך היא דיכאון או מאניה, אבל בכל אופן זו תגובתי:

יכול להיות שהאיבחון שלך הוא מאניה-דיפרסיה ואינך לוקחת תרופות אנטי-פסיכוטיות, אלא רק מייצב מצב רוח. מייצבי מצב רוח אינם מרדימים כמו התרופות האנטי-פסיכוטיות.

יכול להיות שיש לך בעיה דיכאונית, ואינני יודע מה בדיוק תופעות הלוואי של התרופות האנטי-דיכאוניות; אולי אפשר להסתדר איתן...

מכל מקום, הרבה מאד אנשים שלוקחים תרופות אנטי-פסיכוטיות סובלים מעייפות נוראית. הייתי מספיק זמן בבית חולים, חוויתי את זה על בשרי, וראיתי הרבה מאד מטופלים אחרים שסובלים מהבעייה הזו.

יכול להיות שהם היו מצליחים לקום על הרגליים כמוני, אם הם היו מפסיקים לקחת את התרופות.

הייתי מאד שמח אם מישהו יחקור לעומק את הסיבה שבגללה הפסקתי את התרופות ולא קרה לי כלום. אולי עוד הרבה אנשים שסובלים מהעייפות יוכלו לעשות את אותו הדבר ולקום על הרגליים.

אין לי שום אג'נדה אנטי-פסיכיאטרית. אני פשוט סבלתי סבל נוראי מהמערכת שהתחיל בזה שדפקו לי בצבא סעיף פסיכיאטרי לא מוצדק שבעטיו התאשפזתי, ואח"כ ראיתי שהתרופות מזיקות לי הרבה יותר מאשר מועילות, והבנתי שמשהו דפוק במערכת.

פתרונן של המחלות הנפשיות.

ייש להיזהר מיעוץ של אנשים פגועים, אשר לפעמים מטעים.
אני לא אומר שהכל מושלם ברפואה, אך כאשר מדובר במחלות קשות, סיכיזופרניה , מאניה דיפרסיה וכו'.. מדובר בנזק מוחי, הבעיה במוח, ללא טיפול תרופתי, יש ירידה בתיפקוד והידרדרות בתיפקוד - והיכולות הקוגנטיביות.
התמדה בטיפול נוגד פסיכוזה חדש לאורך זמן , מעל שנה, יכול לשפר את יכולת החשיבה והתיפקוד ( הדמייה הגדלת נפח המוח - MRI , במיוחד באזור היפוקאמפוס).
יש הרבה "חכמים" שמעדיפים לזרוק את הטיפול והמעקב הפסיכיאטרי, ומגיעים לאשפוז חוזר מאוחר יותר, במצב הרבה יותר קשה, ללא יכולת לחזור למצב התיפקודי מחשבתי אשר היה טרום ההתקף הפסיכוטי החוזר, הרבה מטופלים במצב פסיכוטי שלא מאוזן, מסתבכים בפליליים ( ניתן לברר בפשטות מדוע המחלקות המשפטיות בבתי חולים פסיכיאטרים תמיד מלאות, זה לא קונספירציות למי שמגחך..) ואו נזק עצמי ואובדנות.
אין לי שום מטרה פה לשווק אשפוז פסיכיאטרי מיותר, ליזכור שמדובר בשלמות המוח והגוף,לאבד שנים יקרות, גרימה לנזק וסבל עצמי ולסובבים, פשוט חבל.
מי שרוצה להרוס לעצמו את החיים ומסרב לקבל עזרה, זו זכותו, אך בבקשה לא לפגוע באחרים. מי שייעודד להתנהגות שיכולה להיות הרסנית מעל דפי הפורום כאן - לא יקבל מקום לזה.
שוב אני חוזר: המטרה היחידה של הפסיכיאטריים, למנוע סבל נפשי ולעודד לחזרה לתיפקוד מהר ככל שניתן. מאחל בריאות לכולנו.

התייחסותי הייתה לטענה שהמרכיב הכימי ביוחוגי והטיפול הצרופתי אינם הדרך היחידה או העיקרית
שהרי רוב המטופלים והחולים הפסיכיאטריים גדלו בסביבה לא חמה ולא תומכת חסרת אלמנטים של הבנה וארגון רגשות נכון.
כמובן שתרופות הן חשובות ואף מצילות חיים בהבטחה.
תודה על התייחסותך
עדן מ.

המושג משוגע לא רלוונטי.
הגדרה של הפרעה נפשית : סבל נפשי ממושך המוביל לפגיעה ניכרת בתפקוד החברתי, תעסוקתי ואקדמי.
גם אם רופא נטל או נוטל תרופות, זה לא הופך אותו למשוגע, זה אומר שהוא בן אדם, שהוא סובל והוא מטפל בעצמו על מנת לתפקד טוב יותר ולא לסבול.

לגבי משוגע , בדר'כ מדובר במחלות הקשות, כגון סכיזופרניה, מאניה דיפרסיה, במיוחד במצבים פסיכוטים וחוסר שליטה. מדובר באחוז קטן של הלוקים בהפרעות נפשיות, רוב הלוקים בהפרעות נפשיות לא פסיכוטיים ואין שום קשר לשיגעון.

התחזיות של WHO , ארגון הבריאות העולמי, לקראת 2020 יהיו הרבה יותר הפרעות דיכאון, יותר מוגבלות, הרבה יותר אובדנות.
הפתרון הוא, להבין שעזרה נפשית יכולה לעזור ולשנות את מסלול הסבל וההרס העצמי.

ההגדרה של הפרעה נפשית היא התנהגות לא "נורמלית" שמפריעה לתיפקוד "תקין". כל עוד בן-אדם מתפקד באופן תקין - שלא יאמין לאף אחד שחושב שיש לו הפרעה נפשית.

אני יכולח להבטיח לך שאם תלכי לעשרה פסיכיאטרים, רובם יגידו שיש לך הפאעה נפשית, ולא יהיו שני רופאים שייתנו לך את אותו האיבחון.

מה שבטוח, זה שמי שכבר יש לו איבחון - יכול לשים פס על כולם ולהתנהג בצורה "נורמלית", ולא צריך לבקש אישור מאף אחד שהוא "בסדר".

וכולם פה אחד הסכימו בקווים דומים או זהים של אבחנות שהינן דיכאון מסוג דיסטימיה וחרדות.

ולהלן:
ד"ר רודיקה גויכמן שטפלה בעבר במרפאת לברה"נ בהרצליה
ד"ר ניל לאופר שמטפל כיום במרפאה לברה"נ בהרצליה
ד"ר שמואל קמפלר שהינו מנהל המרפאה לברה"נ בהרצליה ובדק אותי בועידה רפואית של ביטוח לאומי והוא כאמור פסיכיאטר מצויין
ד"ר איריס יפעת שעובדת תורנויות בבי"ח לעזרה נפשית "שלוותה" בהוד השרון
ד"ר חווה בראון - נוירולוגית מנהלת מרכז יועצים מומחים בהרצליה (רפואה יועצת) שעבדה בעבר ב"שלוותה"
ועוד לא מעט פסיכיאטרים ברחבי האינטרנט שפחות איבחנו אלא תאמו והתאימו את תשובותיהם למצב ואכן קלעו.

סביר להניח ששניים, שלושה ואפילו ארבעה רופאים מתחום הפסיכיאטריה
וגם אולי עובדים סוציאליים קליניים ופסיכולוגים קליניים יאבחנו דבר זהה או דומה.
סטיות באבחנה זה משהו שהוא קביל ולגיטימי ולא משפיע מאוד על הטיפול,
סטייה שהיא בגדר הנורמה.

כמו סטייה אצל אופטומיטריסטים בבדיקת עיניים - לא משמעותי בכלל בעת הרכבת משקפיים או במרשם הסופי.
כמו השערה שמעלה רופא משפחה ולאחר מכן פיזיוטרפיסט או רוקח עשוי לתקנו תוך כדי שהוא בוחן את המצב בצורה מעמיקה יותר.

ויש רופאים שמאמינים שאפשר לקרוא להפרעות שונות בשם אבחנה אחת.
יש הרבה סימנים דומים בין דיכאון להפרעת אישיות גבולית אולם שני הדברים שונים, אולם לא בתכלית לדעתי. ובכל זאת אינני פסיכיאטר.

בבקשה, תחשוב יותר מפעמיים לפני שאתה כותב. הפסיכיאטריה לא נגד אף אחד, לפחות ברובה.

רדיפת בצע ומנגנונים קפיטליסטיים הם דברים שמובילים ומנהיגים הרבה מאוד אנשים בעולם בלי קשר לתחומים, מקצועות ועולמות. אתה תמצא את זה בין מלצרים בבתי קפה ועד אנשי ההון והעסקים הגדולים בעולם.

שלום עדן.

הדברים שלך בהחלט נשמעים אמיתיים וכנים.

עם זאת, אני ממש לא כותב סתם. בגיל 18 אושפזתי לראשונה, בעקבות זה שדפקו לי סעיף פסיכיאטרי לא מוצדק בצבא. לא יודע איזה איבחון קיבלתי. מה שבטוח, שזה שהוא היה שונה מהאיבחונים שנתנו לי באישפוזים שבאו אחר כך.

באישפוז השני החליטו שי לי מאניה-דיפרסיה, וקיבלתי רק מייצב מצב רוח.

באישפוז השלישי החליטו לשנות את האיבחון לסכיזו-אפקטיב.

ההבדלים ביניהם אינם דומים להבדלים קטנים במספר שיכולים להיות אצל אופטימטריסטים. באישפוז הראשון קיבלתי תרופה אנטי-פסיכוטית ולא קיבלתי מייצב מצב רוח,ולכן בהכרח שהאיבחון היה שונה מהאיבחונים שבאו אחר כך.באישפוז השני קיבלתי רק מייצב מצב רוח, ובשלישי גם וגם.

התרופות האנטי-פסיכוטיות מרדימות בטירוף. אמרו לי שמדובר ב"סימפטומים שליליים של המחלה". הפסקתי אותם כי לא יכולתי יותר לקום בצהריים, ובגלל זה קמתי על הרגליים.

מצטער, אבל בגלל זה אין לי אימון במערכת...

די עם תיאוריות הקונספירציה, אף אחד לא מנסה לנרמל אף אחד.

המערכת הפסיכיאטרית מתערבת כשאדם מתלונן על סבל ומבקש שיעזרו לו (ובמקרים קיצוניים ביותר - כשמישהו מאבד את הקשר למציאות והסביבה שלו דואגת לו ומעוניינת לשקמו). כל טענה על ניסיון לנרמל היא ילדותית ומגוחכת.

אני בהחלט יצאתי מזה
אחרי ארבעה אישפוזים - חלקם בכפייה - חזרתי לתפקד כאילו כלום לא קרה, ואינני מייחס לעצמי שום בעיה נפשית.

חייבת לומר לך A, את מתעסקת בשטויות.

פסיכיאטרים נותנים תרופות מתוקף תפקידם כאנשי מקצוע שלמדו רפואה במשך שבע שנים, ומתוקף הבנתם את החומרים שמופרשים במוח וכיצד הם משפיעים על רגשות ועל התנהגות.

הם לא נותנים תרופות כי הם חושבים שהם "נורמליים" יותר מהמטופלים שלהם, וזה גם בכלל לא משנה מי יותר "נורמלי" ממי.

אם את סובלת ממצוקה נפשית, את יכולה לגשת לרופא ולקוות שיתן לך תרופה שתקל על סבלך. אם את לא רוצה - אל תלכי. כל עוד לא תזיקי לעצמך או לסביבה אף אחד לא יתערב בענינייך.

אני יודעת שזה הכל ניסוי ותהיה
ותאמינו לי שאם הייתם פוגשים אותי הדבר האחרון שהייתם חושבים עלי זה שיש לי מחלת נפש ואני חלליה ממש לא כועסת על הרופאים הפסיכאטרים כי מבחינתי הם מצילים אנשים מסבל במצבים קשים ואני מאמינה שהתרופות עוזרות ושהם לא "דופקים" אבחנה סתם..לעולם לא התכחשתי לבעיה שלי ההפך הגמור! אנני חושבת שמי שמאמין שהרופאים סתם הדביקו לו הבחנה ללא סיבה מוצדקת הוא במצב הרבה יותר גרוע כי הוא מנותק ממודעות עצמית ובפרט לנושא הזה. אני למשל כבר הגעתי למצב (תודה לאל!) שאני מקבלת מהרופאה שלע מרשם כרוני לחצי שנה ואני הרופאה של עצמי.
אני אדם עצמאי ומסוגלת לעשות הכל ואפילו יותר מכל בחורה בת 21 אני מודעת לסבל שלי לוקחת את התרוםות ממש כמו חולת סוכרת והולכת לעבודה וללימודים ככל אדם ותאמינו לי שלעולם אף אחד לא יאמין למה שאספר לו.

מהמכשיר גלקסי שלי ולא מהמחשב בגלל זה האותיות היתפקששו חח :)

יש רופאים לא נורמלים שהם חושבים שהם יודעים לאבחן מחלה ובסוף הם טועים זה קרה לי ומרוב הלימודים של כמה מהרופאים הם תיסלחי לי על המילה פסיכים היתנהגות פסיכית

צורת הלקיחה לא נכונה ולא מומלצת.
לאחר 3 ימים ריכוז התרופה בדם שואף לאפס.
שימוש באלכוהול פועל באופן מנוגד להשפעת התרופה, פשוט מזיק.

זה יהיה מסוכן אם אני אשתה לאחר 3 ימים של אי נטילת התרופה ???
[ואני מודעת לכך שזה לא טוב לשחק עם התרופה]

אני אישית מממליץ להימנע מאלכוהול.
התגובות לאלכוהול ותרופות נפשיות שונות מאדם אחד לאחר,
ומאוד אינדיבידאולי, אני אישית ממליץ להימנע חד משמעי.

אז מה הבעיה ?

לי בגוף או בקיבה

זה לא המקום לניחושים וספקולציות מה יכול להיות או לא..
אני חושב שהייתי ברור והסברתי את עמדתי.
אין לי מושג מה הכוונה שלך בנזק לגוף , אין לי מושג
מה מצבך הבריאותי , מה את מתכוונת בלשתות, סוג וכמויות .. וכו'.
באם יש לך ספק בראותי מומלץ להתייעץ עם רופא משפחה בנדון.
מאחל בריאות ולהימנע מאלכוהול ככל שניתן.

אם זה יכול לגרום דימום בקיבה או משהו מסוכן , לשתות לא התכוונתי בכמויות ממש גדולות , משהו כמו 5 שוטים קטנים אני בד''כ נמנעת משתיה פשוט היום יש לי ארוע שאני מתכוונת לשתות בו ולכן רציתי לדעת האם זה מסוכן .

יש צורך לפרק זמן.
באם אין הטבה לאחר חודש - חודשיים
ניתן לשקול מירו.

ההמלצה היחידה שלי , להימנע מאלכוהול.

בהחלט, רופאי משפחה מטפלים בדיכאון וחרדה בדרגה קלה - בינונית.