פורום פסיכיאטריה - יש לך שאלה?

לד"ר שלום רב .
אבקש לדעת מה הוא נוהל הפסקת התרופה ויפאקס 75 XR , בצורה הטובה ביותר להפחתת תופעות גמילה .
האם ניתן לבצע זאת בהדרגה , ואם כן - כיצד בדיוק ?

תודה רבה על תשובתך .

שלום
אני בת 21 ואני סובלת מחרדה חברתית.
הייתי בטיפול היפנוזה וזה לא כל כך הועיל..
התחלתי טיפול ביו פידבק ואני עדיין לא שמה לב לשינוי..
רציתי לדעת אם יש דרך יעילה אחרת שתעזור לי להתמודד עם הבעיה?
כמו כן, אני סובלת ממצבי רוח משתנים והרבה פעמים פתאום אין לי מצב רוח, יש קשר לחרדה החברתית אולי?
תודה רבה

איזה כדורים יש נוגדי פסיכוזה ולא מעלים פרולקטין?

שלום, אימי בת 58 ואנו חוששות כי מתגלים אצלה סימנים סכזופרניים ורגעים של פרנויה, בעבר סבלה מאירוע טראומטי שכלל חרם מצד הסובבים אותה וסוג של התעללות קלה של הוצאת אויר לידה דרך הפה (או כך לפחות האמינה) אנחנו מאמינות לה שבעבר סבלה ממשהו כזה, אך בשנים האחרונות היא מאמינה בכל כוחה שאנשים סביבה ממשיכים להתעלל בה והיא מכלילה בהאשמות את הבעלים של הבנות שלה את משפחותיהם של החתנים (אחים ובני דודים), היא מגיבה לכל צחוק מיותר באיזור בהאשמות שצוחקים עליה, היו על כך דיבורים בעבר והיום זה צף ועולה שוב, היא מאיימת שנצטער על כך שאנחנו לא מאמינות לה ושאנחנו מנסים לערב את האחים שלה בעזרה, אנחנו חוששות לחייה, אין לנו דרך לשכנע אותה ללכת לטיפול, יש רקע במשפחתה של נטיות אובדניות ואנחנו ממש מפחדות.
בין היתר היא מאיימת שאם יקרה לה משהו היא תכתוב האשמות שילוו אותנו כל חיינו,
בבקשה עזרו לנו מה עושים?

שלום אני מתקדם מאוד ומשתקם וממש מגיע להישגים רבים ירדתי לאט לאט מ25 זיפרסה (אולנזפין) ל4 מילגרם אני חותך את ה-5 אני שוקל 115 קילו וגובהי 1.90 בן 23 והמינון הזה הוא משחק ילדים אני לא מאמין שבגללו אני יציב כי אני יציב בלי שום קשר אני מקבל גם 4 כדורי דפלפט (וולפורל) ואני הרבה זמן ללא אישפוזים וברור לי שאני מפסיק עם הטיפול כמובן בהדרגה איך כדאי לי להפסיק? קודם את הזיפרקסה נגיד להוריד כל 10 ימים ב-2 מיליגרם ואחרי זה דפלפט ככה אני חושב תוך כמה זמן מרגע הפסקת הזיפרקסה להוריד בהדרגה את הדפלפט, מודה מראש על העזרה אפשר גם לענות בכלליות כמובן כל האחריות מוטלת עלי וכמובן שאני אתייעץ עם רופא.

לפני הכל ,אני בן 17 .
אין פה ספק בכלל ,אני מרגיש שונה מהנורמה,בהמון דפוסים,אבל בעיקר בקטע החברתי.
לפני שבוע בערך הובחנתי כADHD,אבל אני יודע ב100% שהבעיה מלווה אותי מגיל ילדות צעירה מאוד ופשוט הוזנחתי מבחינה טיפולית.עם הADHD אני עם הפרעה רגשית מגיל קטן מאוד ,אמי הייתה מתארת אותי כמרדן ו"בעל אופי לא טוב" כל הזמן.זה התחיל מכך שעם היא לא הייתה אומרת איזה מילה מסויימת שאני רוצה שהיא תגיד,למשל יצאתי מטיפול שיניים ואמרתי לה שתגיד את "המילה" אבל היא לא ידעה על מה אני מדבר..אז עד שהיא לא אמרה את המילה שהתכוונתי לא נתנתי לה להמשיך ללכת.כמובן שאני התכוונתי למילה כל הכבוד,וכך היא הייתה מתעצבנת ולא מבינה מה קורה איתי והייתי פשוט בורח ואחרי כמה דקות חוזר בוכה..אני בכוונה הולך אחורה כדי שתקבל תמונת מצב כללית.דוגמת המקרה הזה היא לגיל 7-8 בערך ואני אתן עוד דוגמא.באותם גילאים בערך 6-8 ,עם אמא שלי הייתה הולכת עם חברה שלי ואני הייתי איתן,הייתי רוצה שהיא תקשיב רק לי שאני מדבר ועם זה לא היה ככה הייתי מתחיל לבכות .וכל מיני דברים כאלו שהיו קוראים.אמא שלי עברה המון סבל בחיים עד לשלב שהייתי בגיל 6 ואחרי 4 ילדים לא היה לה ממש כוח נפשי להתמודד איתי ועם כל הבכי ה"לא מוסבר שלי" ..שהייתי בגיל 10 בערך כל פעם שהייתי בוכה בבית היא הייתה מאיימת "אני יביא עליך את אחיך הגדול" ..וזה ממש לא שאמא שלי אמא רעה,היום אני מדבר עם אמא שלי על הכל וכל הזמן אמא שלי הכי דואגת לי שאפשר.פשוט בגלל שאבא שלי היה נרקומן ובכמה שלבים בחיים שלי הוא היה בכלא,ובכמה שלבים היה בבית..כנראה זה גם הוסיף לבלבול ,אבל קיבלתי דמות אבהית מאוד רעה,שרק לפני שנתיים אמא שלי החליטה להיפרד ממנו ולא עשתה זאת כל השנים בגלל פחד.בכל מקרה,ככל שעברו השנים והגעתי לגיל 10-12 ,נהייתי יותר רגיש לכל דבר,כל יום שהייתי חוזר מהבית ספר הייתי עושה בדק בית בראש וחושב מה לא היה בסדר ונכנס לעצבות מי זה,וזה עוד ביום שנחשב לטוב,ביום שקרה ממש משהו כמו -מישהו ניסה לרדת עליי,הייתי כל הזמן חושב על זה בבית וזה היה מכניס אותי למצב רוח לא טוב..וככה כל יום.בקתופת הבית ספר היסודי הייתי תלמיד מצטיין ונחשבתי על ידי המורים כחכם הרבה מעל הממוצע.אבל הייתי הילד כמעט הכי לא מקובל.היו לי 2 חברים בערך ,והייתי מעביר את היום במחשב ובטלוייזיה ולעיטים בלימודים,(אף פעם לא היה לי כח ללמוד בבית).
בתחילת תקופת החטיבה קיבלתי קצת עזרה חברתית והצלחתי לפתח תדמית מקובלת אבל עם זה באה הירידה בלימודים שלי,ואחרי שנה שנתיים התדמית המקובלת ירדה,כי היא לא באמת הגיעה לי,לא ידעתי איך לתפקד חברתית מאז ומעולם ומהר מאוד עלו על זה.עם מישהו מנסה לרדת עליי,לעקוץ אותי,אפילו ממש בצחוק ,האדם היחיד שלא יראה על הפנים שלי שאני נפגע זה עיוור.כל הזמן אמרתי לעצמי שבפעם הבאה שמישהו ינסה לרדת עליי אני יגיב בתוקפנות ,וגם עם אני מחזיר ירידה שתיים שלוש ,הכוח נפשי שלי יורד ואני עומד לבכות.

השאלה שלי מאד פשוטה והיא: האם ישנה דרך בה אני יכול לעזור לעצמי? - אסביר, ככל הנראה אני סוציופת.

אני בן 27, מתגורר בישראל. לאחרונה התחוור לי פתאום, כשהייתי בלוויה של אדם שהיה "קרוב" אלי (אדם שהערכתי וחיבבתי), שמתי לב שכולם סביבי עצובים, ושאני אינני מרגיש כלום. לא הרגשתי שום דבר רע, אלא פשוט שום דבר. במבט לאחור, כעקרון, עשיתי את עצמי כאילו שעצוב לי (באופן מאופק - לא הצלחתי לבכות) - בגלל שהרגשתי שכך אני אמור להרגיש.

זה הזכיר לי איזו תוכנית שראיתי על הפרעה אנטי-סוציאלית והחלטתי לעשות קצת מחקר באינטרנט. אני לא אדם טיפש ולקח לי מעט מאד זמן לאבחן את עצמי כסוציופת; הראיות לכך די ברורות.

אלו הדברים שלכאורה מזוהים עם סוציאופתית איתם הזדהתי באופן מיידי:
אני שקרן כפייתי, גנב מיומן, מניפולטור מצויין ושחקן בעל לשון חדה, אנשים מתייחסים אליי באופן קבוע כגאוותן או יהיר, אני מתעב סמכות, אני מתנהג באופן כפייתי באופן עקבי, נהגתי לעשות טרור לבעלי חיים בתור ילד. מצאתי מאפיינים נוספים, אבל אני מניח שאלו שציינתי מציירים את התמונה.

כל מה שחיפוש ברשת העלה היה מאמרים על עזרה לאנשים שנאלצים להתמודד עם סוציופתים, רובם ככולם התחילו והסתיימו ב: "התרחקו מהבן אדם הזה והשארו רחוק ממנו". מצאתי גם מינוחים בסגנון של: "לא ניתן לעזור לסוציאופת מכיוון הוא אף פעם לא רוצה לקבל עזרה בגלל שסוציופת תמיד מצדיק את עצמו בפני עצמו"

אך בהתחשב בעובדה שלעיתים קרובות סוציופתים הינם בני אדם אינטיליגנטים מאד, ואני לא טיפש בשום קנה מידה, קשה לי להסכים עם האמירה הזו, מכיוון שהיא מרמזת שסוציופתים הם כל כך צדקנים בפני עצמם שהם תמימים בנוגע למה שהם.

ועדיין, באופן עצמאי, זיהיתי מה אני ואני מבין שיש לי היעדר מוחלט של אמפתיה, וכי מעולם לא אהבתי אדם אחר. משעשע לחשוב שרק עכשיו זיהיתי שאני סוציופת, למרות שהעובדה כי מעולם לא אהבתי אדם אחר נראית קצת קשה לפספוס. קשה לי להסביר במילים איך חשבתי על עצמי לפני ההארה הזו, אך ללא ספק היא שינתה את הצורה בה אני חושב על עצמי ועל העולם. זה כמו... משבר או התמוטטות פילוסופית פנימית.

קשה לי להחליט האם להיות סוציופת זה דבר טוב או דבר רע, במיוחד בהתחשב בעובדה שמעולם לא חוויתי את הדרך ה"נורמלית" לחיות את החיים. ובכל זאת אני תוהה האם ישנה איזושהי דרך בה יכול סוציופת "ללמוד לאהוב", או להשתנות בכלל, או שגורלי הוא להמשיך להיות אדיש לחלוטין בנוגע למה שקורה לאחרים עד סוף ימי?

אני סקרן מאד לראות את התגובה, במידה ותהיה אחת

תודה

היוז

קראתי על הנושא הנ"ל ולפי דעתי אחד ממקורבי לוקה בה.
הבעיה שאין באפשרותי להפגיש אותו עם איש מקצוע (פסיכולוג/פסיכיאטר) כי הוא מתנגד לך,הוא אטום לגמרי למה שמדברים איתו.
מצד אחד אני מפחדת שיכניסו אותו לבית משוגעים זהו אדם שמאד יקר לליבי, אך מצד שני איני יכולה להמשיך לחיות כך יותר.
כמה ימים הוא מתנהג נורמאלי ושאר הימים הוא מדבר שטויות על פתיחת עסק במקצוע שדורש תואר שאין לו וזה לא מציאותי,הוא זורק חפצים מהבית,מקליט כל שיחה שהוא מנהל איתנו בפלא',כשהוא מוציא אותי מדעתי ואני בוכה והיסטרית הוא מצלם אותי,כותב לעצמו כל מיני תזכירים,מתחיל לקרוא ספר עובר לשני עובר לראשון וחוזר חלילה.
אין לי מספיק אומץ לפנות לעזרה כי אני מפחדת להרוס לו את החיים.
אבל אני ממש נואשת (איך סכנה שיעשה לעצמו משהו כי הוא "מת" על עצמו ומעריץ את עצמו)
מה אפשר לעשות במקרים כאלה אם הוא לא רוצה מרצונו החופשי ללכת לטיפוץ או ייעוץ?
אודה על התשובות.
תודה מראש וחג שמח.

מה זה אומר הפרעת אישיות אורגנית ? במה זה מתבטא?
ניראה שלפחות לגבי, פשוט לא יודעים או מסרבים להגדיר אותי כדיכאון דו קוטבי.
האם ניראה לכם שיש דיכאון דו קוטבי אם בבוקר אני יכולה להיות בהיפו מאניה , ולאחר כמה שעות , להסתובב עם מחשבות אובדניות?
לא הבנתי אם הגלים בין המאניה לדיכאון קטנים, זה לא אומר שזה דו קוטבי?
אני לוקחת כדורים אנטי דיכאוניים, ו מאזן מצב רוח .
אז אני יודעת שזה לא אפשרי לאבחן דרך המחשב, אבל מה ניראה לכם ?
אשמח להגדרה תודה קספר

איזה כדורים נכלליים בכדורים הפסיכאטרים הבאים ? : סרדולקט ואו אביליפי. ?

שלום !
בתי (42) סובלת שנים רבות מדכאון ובשנה האחרונה שונתה האבחנה להפרעה דו קטבית בגלל אפיזודה של מניה. נכון לעכשיו היא בדכאון ומטופלת בליתיום וקולנקס. בימים האחרונים היא לקתה בפציאליס ורופא א.א.ג המליץ על נטילת פרדניזון. הרופא הפסיכיאטר אמר שיש סיכוי כלשהו להתקף מניה בעקבות הסטרואידים אבל כדאי שתיקח. הובהר לנו שפציאליס בכל מקרה יעבור אחרי תקופה אך טיפול בסטרואידים יחיש את ההחלמה. מה דעתך? כדאי לקחת סיכון? היא מגיבה ברגישות רבה מאד לכל שינוי בתרופות והשיקול נגד הוא שאולי לא שווה לשאוף לזירוז ההחלמה על חשבון הסיכוי לשיבוש במצב הנפשי. מה דעתך?
בתודה
אלה

אני סטודנט בן 26,לפני כמה חודשים אובחנתי כסובל מADD,התחלתי לקחת את הכדור הפכתי פתאום מבנאדם עייף ולבנאדם עירני כל פעם שלקחתי את הכדור,פתאום יכולתי לשרוד בלי לישון כמעט,הרגשתי כמו בנאדם חדש,לאחרונה התחלתי להרגיש שזה משפיע פחות,יחד עם זאת לפני הריטלין עברתי התמכרות לקפה לצורך הלימודים,כלומר הייתי צריך קפה כדי ללמוד ולהחזיק את עצמי עירני,אך תוך שנה בערך הגוף היה ממש מורגל לכך ופשוט הייתי חייב את הקפה רק כדי להגיע למצב של איזון,לא מדבר בכלל על להרגיש עירני יותר,ואז בא הריטלין שנתן לי בהחלט עזרה ושוב חזרתי לתפקד כמו שצריך,אך עם הזמן אני מרגיש שהפעילות שלו גם יורדת כמו שקרה עם הקפאין,יחד עם זאת יום אחד לא יצא לי לקחת את הריטלין כי לא היה לי לימודים או משהו חשוב לעשות והרגשתי ממש כמו סמרטוט,חסר כוחות ,כאילו לא ישנתי מספר ימים,ואתה מתפתה לקחת את הכדור שוב כדי להתאזן שוב ולהרגיש שוב בנאדם שיכול לתפקד ולא פשוט חסר כוחות ,שלא מסוגל לחשוב מרוב עייפות וחוסר כוחות או לעשות משהו,זה די הבהיל אותי וחשבתי אולי הכנסתי את עצמי ללופ שבעצם הגוף שלי עכשיו לא יכול לתפקד ללא הסטימולנטים האלה,האם הכנסתי את עצמי למצב שאין חזרה ממנו לאחור?אני כל החיים אצטרך להעזר בסטימולנטים כדי לתפקד בחיי היום יום?
יחד עם זאת נראה שבשלב כלשהו ייתכן שזה יפסיק להשפיע עליי כמו הקפה...

מה דעתך?האם התמכרתי לסטימולנטים ולא אוכל לתפקד ללא זה יותר?

שלום,

רציתי לדעת אם תרופה בשם ויפאקס ניתנת גם לטיפול במצבי חרדה,
אם כן. יש מצבי חרדה ספציפיים שהיא ניתנת בעבורם או אפשרית עבור חרדה באופן כללי.
(באופן פרטי אני סובל ממצבי חרדה כאשר אני נוסע רחוק מהבית)

תודה מראש

שלום ד"ר. אני סובל מ- OCD. מסיבה שאיננה ממש מובנת נטילת כל סוגי הכדורים דרך הפה גורמת לכאבי בטן בלתי נסבלים למשך כל היממה. נעשו כל הבדיקות ואין שום בעיה רפואית. יתכן והכאבים הינם חלק מה- OCD אבל מ"מ אין לי אפשרות לקחת את התרופות דרך הפה. האם יש כדורים כלשהם שניתן לקח בדרך אחרת כגון נרות? כיצד ניתן לברר דבר זה? תודה.

שלום, יש לי הפרעה דו-קוטבית והרופא החליף לי את כדורי הליתיום בכדורי דפלפט מכיוון שלליתיום היו תופעות לוואי קשות. קראתי פה ושם שאין לשתות אלכוהול בזמן הטיפול עם התרופה. האם זה נכון? יש להמנע לחלוטין מאלכוהול? אם כן מדוע? מה הסיכון? אציין שאני לוקחת שלושה כדורים ביום כל אחד של 200 מ"ג.