פורום אלימות בני נוער, סמים, אלכוהול - יש לך שאלה?

לשאלתך - "איך אפשר לדעת שהבן שלי בטוח?" התשובה היא שאת לא יכולה לדעת זאת, נהפוך הוא, את צריכה לדעת שהוא לא בטוח בכלל.

התרחקות מבריונים היא פעולה נכונה ברמה האישית ובטווח הקצר - כל עוד יש לבנך לאן להתרחק.

אולם, אם האלימות מתפשטת, ויש לה נטייה להתפשט, או אם הבריונים סימנו אותו כקרבן רצוי (מבחינתם) - ההתרחקות רק תשמש כגרוי נוסף לכך שירדפו אותו, יציקו לו וחמור מכך. נער שסומן כקרבן - ימשיך להיות נרדף עד שבעית הבריונות לא תמוגר.

האפשרויות הפתוחות בפני ההורים הן לנסות ולהפעיל באופן החריף ביותר את כל גורמי הסמכות האפשריים כדי למגר את תופעת האלימות בבית הספר. לשם כך יש ללחוץ ולהפעיל את ההנהלה ואת המשטרה, ולהתחיל להפעיל תוכניות התערבות של פיקוח ומניעה בבית הספר.

בטווח הארוך, עלינו לשאוף לבתי ספר נקיים מאלימות, ואת זה ניתן להשיג באמצעות תוכניות חינוך והתערבות, פיקוח ופעולה תקיפה כנגד בריונים. ובטווח הארוך יותר, השאיפה צריכה להיות לצמצום ממדי בתי ספר והכיתות.

נקודה אחרונה זו - מימדי בית הספר והכיתה, היא לא רק שאלה טכנית, היא שאלה מהותית. חשבי על זה כך - עם כל הכבוד לרצונם הטוב של המורים, אף מורה מן היישוב אינו מסוגל לפקח באמת על הנעשה בכיתה בת יותר מ 30 תלמידים, ועל אחת כמה וכמה, על הנעשה בהפסקה בבית ספר כשיותר מאלף תלמידים מסתובבים בחצר.
בתנאיםהאלו - אלימות מתפרצת ומתפשטת כי לא יתכן אחרת. גם אם יש מיעוט שבמיעוט בעלי נטיות אלימות מטבעם, ככל שכמות התלמידים בבית הספר עולה, בהכרח מספרם המוחלט בתוך בית הספר עולה, ובמקביל פוחתת האפשרות לפקח על התנהגותם, להתערב מבעוד מועד בקטטות, הצקות, היטפלויות, השפלות וכו'.
ברגע שאלה מתחילים להתרחש ללא התערבות תקיפה, הם בהדרגה נהפכים לנורמה בבית הספר, ואז גם לגבי רב התלמידם, אשר לא נוטים להתנהג כך מטיבעם, יש סיכוי שיסחפו, או יגנו על עצמם מפני אלימות של אחרים באופן אלים, והתוצאה - חבורות של בריונים בבית הספר, הנאבקות זו בזו, ואיש לא מעיז להתמודד איתם.

ואכן, אם נרצה או לא, זהו המצב היום במרבית חטיבות הביניים ובתי הספר התיכוניים בארץ.

לכן, בתור התחלה, כדאי שכהורים נתחיל להתארגן כדי להתערב בנעשה בחצר בית הספר, ובכיתות. עלינו לפעול להגביר את הפיקוח וההתמודדות עם הבריונים, להפעיל את הנהלת בית הספר ואת המשטרה במקרה הצורך, ולקחת אחריות אישית על כך שילדנו יהיו בטוחים. כי אם לא נעשה זאת בעצמנו, כנראה שאף אחד אחר לא יעשה זאת עבורנו.

בהמשך לתגובה של ד"ר אנוש, אני הייתי רוצה להתייחס לעובדה שציינת כי הבן שלך לא הבין "מדוע את מתרגשת." במילים אחרות, מה שהוא אומר זה שאירועים בהם צעירים הולכים מכות עם שרשראות גדולות אינה סיבה לזעזוע. ד"ר אנוש הדגיש את תפקידך כהורה בהפעלה ותביעה מגורמים שונים להתמודד עם הבעיה. אני הייתי רוצה להציע לך לדבר עם הבן שלך ולעזור לו להבין שאירועים כאלו הם "סיבה מצוינת להזדעזעות." אדישות היא גורם סיכון שעשוי לעודד אלימות. אם כל הגורמים האחראיים היו באמת מזדעזעים אבל באמת מזדעזעים מצבנו היה טוב יותר.