פורום אלימות בני נוער, סמים, אלכוהול - יש לך שאלה?

שלום דינה

יש לי כמה שאלות:
בת כמה הבת שלך ובנות כמה הבנות שפוגעות בה.
כשאת מדברת על מכות למה את מתכוונת.
כמה זמן מצב זה נמשך.
מה עשית עם זה עד עכשיו.
עד כמה את מעריכה שהמורה שלה תהיה קשובה ותשתף איתך פעולה.

מחכה לתשובות
זאב

ככה בנות לא פחות אלימות מבנים או משהו,הבת שלך צריכה לדעת להיתגונן בכוחות עצמה הם לא יפסיקו או משהו הם יכולים להעיף אותם מבית ספר ועדיין זה לא יפתור את הבעיה מהשורש באופן טבעי אנשים אלימים נוטים ליתקוף חלשים שלא מיתגוננים לכן באופן אוטומטי היא תיהיה מטרה בימיוחד אם היא בבית ספר אם תלמידות אלימות,היא צריכה לדעת להיתגונן לכל אחד יש זכות להגן על עצמו אפילו אם זה בין קוטלי בית הספר ואפילו אם זה נוגד את חוקי בית הספר(למרות שאם דיבור קל והסברת המיקרא בצורה נכונה זה לא יהיה בעיה) והם ילמדו שלא כדי להיתעמת איתה.

שלום רביד

את רגישה מאד למצב, שואלת את השאלות הנכונות ומחפשת תשובות במקומות הנכונים. עם זאת, את מתארת מצב שהתהווה רק בזמן האחרון. אם כך, מה בדיוק השתנה? אולי שם מצוי הגורם לאי שקט ולהתנהלות הכוחנית? בכל מקרה, הדרך להתמודד עם המצב הוא באמצעים חינוכיים. האחד הוא מניעתי במהותו: ללמד כי כוחנות אינה התנהגות ראויה או רצויה והשני למנוע מצבים העשויים לעודד ביטויי כוחנות. השני הוא לאחר אירוע ספציפי. בשלב זה יש לדון באירוע בפרוטרוט (מי עשה למי מה, איך ולמה כמו גם מה היו התוצאות של האירוע על כל הצדדים), לבחון עם הילדים את האופן שנכון היה להתנהל במצב...

תמשיכי לעדכן,
זאב

שלום רחל

לא ציינת בן כמה בנך אבל ציינת שהוא לומד קראטה מזה שנתיים ורק לאחרונה הוא החל להיות אלים. לכן אני לא בטוח שאלימותו קשורה ללימודי הקראטה. נקודה נוספת שלא ברורה לי היא האם האלימות שלו היא "בצחוק" או ברצינות. לא שאני מקל באלימות "בצחוק" אלא שלעיתים אלימות כזו היא ניסיון כושל לזכות בתשומת לב. כפי שאת רואה יש הרבה "נעלמים" בפניה שלך וקשה לי להמליץ על סמך הנתונים שהצגת על אופן ההתמודדות יעיל עם הבעיה. מה שבטוח הוא שאין להתעלם מהתנהגות זו. אשמח להמשיך ולהתייחס אם תספקי קצת יותר מידע. כמו לדוגמא, תיאור של אירוע בו הוא נהג באלימות כלפי אחותו וכלפי חבריו. כמו כן קצת פרטים עליו, על היחסים שלו עם בני המשפחה האחרים, הישגיו הלימודיים ומערכות היחסים שיש לו מחוץ למשפחה.

זאב

נירית שלום,

את מתארת ילדה שאינה חוששת להיות בסיטואציה של עימות עם בנים, ומעונינת ללמוד כיצד להתמודד מולם, ואולי בכלל מול העולם, טוב יותר. זהו דבר שיש לעודד ולא לדכא.
אם תכריחי אותה ללכת לחוג אחר, את מעבירה לה מסר הפוך - שעולם הבנים וההגנה העצמית מסוכן לה, ולא בשבילה. שתפקידה בחיים זה להיות "נשית" יותר, זאת אומרת, לוותר על רצונותיה ולעשות רק את מה שאחרים מצפים ממנה, לא למען טובתה האמיתית, אלא רק בגלל שהיא "אישה".

בהתייחס לתוכן של רצונותיה, לא מדובר בילדה שפתאום רוצה לעשות משהו מזיק [כמו להתחיל להשתמש בסמים], חס וחלילה. ג'ודו הנה אומנות של הגנה עצמית המבוססת על פיתוח של קואורדינציה, מעט כוח, ולמידה כיצד להשתמש בכוחו של היריב כדי להטות את האלימות הלאה ממך, וכנגדו. במובן זה, זוהי אמנות הגנה עצמית שמתאימה לבנים ובנות כאחד, ואין בזה משהו לא נשי - להפך, אלופת ישראל בג'ודו נשים לשעבר - יעל ארד - זכתה אפילו במדליה באולימפיאדה לפני מספר שנים, והתרשמותי הסוביקטיבית היא שגב' ארד הנה נשית בהחלט.

לסיכום- לסיפא של שאלתך - יתכן שאת יכולה להכריח אותה, במובן זה שאולי תצליחי [זה תלוי במערכת היחסים ביניכן], אך ממה שכתבת, נשמע שזה רק יזיק ולא יועיל לה.

אני ממליץ לך לתת לה להתנסות, בלי להביע יותר מדי התנגדויות, ואם לא ימצא חן בעיניה, להשאיר לה את האפשרות לפרוש, ולבחור בחוג אחר, בהמלצתך, אם תקבל אותה, אך ללא כפיה.
מקווה שעזרתי
גיא

תפוקה כי עים היא אומרת כאלו דברים אז חסר לה במוח ברגים והיא שמנהההההההה

שלום שוש

אני חושב ששניהם, כל אחד על פי אמות מידה אחרות, צודקים. גם המשגיחה וגם הבן שלך היו עדים לאותו אירוע ועם זאת כל אחד מהם שפט אותו אחרת. ההבדל בין השניים הוא במקום בו הם סימנו את הגבול בין משחק לבין אלימות. אני חושב שהבן שלך ראוי לשבח על שיפוטו הבוגר. הלוואי וכולם היו כמוהו לרבות המשגיחה. מדהים לגלות כל פעם מחדש איך אנשי הסגל בבית הספר "עיוורים" לאלימות. מחקרים הראו בבירור כי סובלנות לאלימות קלה, לא רצינית ובצחוק נגמרת באלימות קשה ביותר.

זאב

אני מניח כי בנך מתקוטט רק עם בן אחותך. לא פעם הוא נפצע במהלך הריבים הללו. אני מבין גם שהניסיונות שלך למנוע את האלימות הזו נכשלו.
למה את צריכה לאפשר להם להיפגש ובכך לסכן את הבן שלך? המסקנה המתבקשת מאד פשוטה: הם לא צריכים להיפגש…נקודה.

זאב

עופר שלום,
כיון שאתה שואל את השאלה - האם אתה באמת מעונין להרביץ לה או שזה רק תירוץ לגעת בה, ואולי אתה בעצם רוצה להיות חבר שלה, כנראה שאתה כבר יודע את התשובה האמיתית בעצמך. אז אולי באמת תפסיק לריב איתה ופשוט תגיד לה מה באמת אתה רוצה. הרבה יותר פשוט, בסיכומו של דבר. גם אם היא תתפלא ולא תסכים - לפחות תדע שניסית, ולא תלך כל החיים בתחושת החמצה, ו"מה היה אם הייתי מנסה...".
בכל מקרה, את האלימות אני מבקש וממליץ שתפסיקו - היא לא תורמת לאף אחד, ומהווה פשוט תירוץ ותחליף למה שאתם באמת רוצים.
בהצלחה, וברכות על המודעות העצמית והכנות,
גיא

גלית שלום,
מתיאורך נשמע שהילדים הפסיקו להשמע לך, ונשמעים רק לבעלך. ברמה עקרונית, אחד הדברים החשובים ביותר בעבודה עם ילדים ונוער, זה לשמור על הנוכחות ההורית שלנו ועל הסמכות ההורית. להגיד לילדים דברים כגון:" חכו שאבא יגיע..." , זה להפקיר את הסמכות שלך ולהעביר את כל הסמכות בבית לידי בעלך. טעות נוספת שאנשאים רבים עושים, ואם גם את, אז את חייבת להפסיק, זה לאיים ולא לקיים.
רצוי לא לאיים בכלל, ואם לאיים - אז בעונש קל, שניתן לקיים (למשל אם את מאיימת בשלילת טלביזיה, אז לשעה, לא ליום שלם ובטח לא לשבוע - מרבית ההורים בימנו לא יכולים לקיים כזו ענישה).
אם איימת, הבטחת עונש, תקיימי. רצוי שתספרי עד 20 לאט לפני שאת זורקת איום לחללל האויר, ותשאלי את עצמך האם זה משהו שאת תוכלי באמת לעמוד בו.

מעבר לכך, לגבי המריבות, ישנן שלש אפשרויות, שלא באות אחת במקום השניה, אלא משלימות זו את זו. האחת - לפנות ליעוץ מקצועי ולשיחות הדרכת הורים - על בסיס קבוע שימשך לפחות כמה חודשים.
ללא תלות באפשרות הראשונה, את יכולה לנסות לדבר איתם, ולשאול אותם איך הם מצפים שתתמודדי עם המריבות שלהם. זה אומר לתפוס אתם שיחה ברגע רגוע, לא מתוך כעס על מריבה שהתרחשה לאחרונה, ופשוט לשאול- " אם הייתם במקומי - מה הייתם עושים?" ובאמת להקשיב למה שהם היו עושים - תני לעצמך ללמוד מהילדים שלך, זו לא בושה.
אפשרות נוספת, זה להודיע להם שאת לא מתערבת יותר - ולעמוד בכך. חשוב מאד לעמוד במילה שלך.
אני מכיר אישית אישה ששני בניה נהגו לריב על בסיס יומי, עד שנמאס לה להעיר ולכעוס ולהתערב ללא תועלת. יום אחדהיא כינסה אותם לשיחה , בקטע רגוע, לא מתוך כעס, ופשוט אמרה - "מריבות בין אחים זה הכנה לחיים, אני יותר לא מתערבת בינכם." ועמדה בכך. כאשר לא יכלה לשמוע יותר אותם רבים, הלכה לחדר אחר, עשתה כביסה וכד'. לאחר כמה שבועות, הם לא רבו יותר! כאשר אחרי כמה חודשים פרצה מריבה והיא נסתה להתערב, שניהם פנו אליה ביחד ואמרו-"אמא אל תתערבי, אנחנו מתכוננים לחיים". היום האחים בגיל צבא ואחרי צבא, וחים ותומכים זה בזה באהבה, מתובלת בקצת הצקות וקינטורים נורמליים בינהם.
בהצלחה, גיא

אלימות בין אחים היא תופעה נפוצה. עם זאת, אין להקל בה ראש או לקבל אותה. מעבר לסכנות הפיזיות המידיות שיש לריבים כאלו (פציעות) לריבים הללו יש גם השלכות ארוכות טווח. הסכנה היא שדרך העימותים האלימים ביניהם בניך ילמדו כי אלימות היא אמצעי לגיטימי לפתור בעיות. בעניין זה את ובן זוגך צריכים להציג חזית אחידה ובלתי מתפשרת: אלימות היא התנהגות לא מקובלת לחלוטין בבית שלכם.

גם הבעיה השנייה שהצגת נפוצה מאד. במשפחות רבות ילדים רואים באימא שלהם, יחסית לאבא שלהם, "סמכות פחות מאיימת". נטייה זו אינה תוצאה של אירוע בודד אלא תוצאה מצטברת של אירועים רבים לאורך זמן בהם הם למדו שלא יקרה כלום אם הם "לא ישמעו לאמא" בעוד שאצל אבא הם "ישלמו מחיר יקר".

יש דרכים רבות להתמודד עם שתי הבעיות. עם זאת המכנה המשותף של כל הדרכים האלו היא העקביות. תאמצו דרך סבירה ותתמידו בה לאורך זמן. אני אתן לכם דוגמא אחת מיני רבות להתמודדות עם המצב. זכרו כי זו רק דוגמא שלא בהכרח מתאימה לכל המשפחות.

תודיעו מראש לילדים כי ביום שבת בצהריים תתקיים שיחה משפחתית סביב סוגיית האלימות בין הבנים. את ובן זוגך צריכים להתכונן לפגישה. שבו שניכם לפני הפגישה, תיזכרו במקרים האחרונים שקרו. היזכרו איך האירוע התחיל התפתח והסתיים מי עשה למי מה ולמה, איך את טיפלת בעניין איך האב טיפל בעניין וכן הלאה... תבחנו ביניכם איך אתם נהגתם, מה היה נכון ומה היה שגוי, מה הצליח ומה נכשל, האם במחשבה לאחור יכולתם לטפל בעניין טוב יותר? זכרו השיחה המקדימה הזו ביניכם מטרתה להכין את הפגישה המשפחתית. זו לא הזדמנות להאשמות הדדיות אלא למציאת דרכים אפקטיביות להתמודדות עם הבעיה. בפגישה מקדימה זו עליכם גם לפתח את האופן שבו תתגמלו את בניכם על התנהגות טובה ולהחליט על המחיר שהם ידרשו לו בגין התנהגות אלימה. הפגישה עם הבנים היא מספיק חשובה בכדי שתתאמנו ותתאמו מראש מי אומר להם מה ומתי.

בפגישה עם הבנים הציגו את התפיסות שלכם בצורה מסודרת (שניכם צריכים לדבר): תחילה תציגו את הבעיה ואת העמדה שלכם כי אלימות לא באה בחשבון בבית. לאחר מכן תסקרו בפניהם את העימותים האחרונים. תסבירו להם שעימותים זה בסדר אך אלימות לא. זה הזמן לשמוע מה הם חושבים ואיך אפשר למנוע את הישנותם של מקרים כאלו. פה חשוב להדגיש זהו שלב שעלול ללבות ביניהם ריב אל מול עיניכם ולפוצץ את הפגישה. לא טוב אם זה יקרה. הדרך למנוע זאת הוא בכך שמלכתחילה מדברים בשקט וכל אחד בתורו. לא מתפרצים זה לדברי זה. לסיום תציגו את החוקים שלכם ביחס לעימותים עתידיים בבית. תסבירו להם מה יקרה אם העימות ייפתר בדרכים נורמטיביות (כמו לדוגמא, נתק, ברוגז או לחילופין משא ומתן הסכמה או ויתור). תסבירו להם גם מה יקרה אם העימות ייפתר בדרכים לא נורמטיביות (אלימות פיזית). בתקופה שתבוא לאחר השיחה המשפחתית תיצמדו לחוקים שקבעתם. יש סיכוי שזה יפחית את הבעיה.

ההצעה שלי כאן היא רק דוגמא.תרגישו חופשי לבקש הבהרות נוספות.

זאב

שלום לך,
הנושא של דיבוב ילדים - "הדרבון" שלהם לדבר, כפי שהתיחסת אל זה הוא מאד עדין ומורכב. רצוי מאד שיעשה על ידי אשת מקצוע מומחית - אשר התמחתה בנושא. במקרה שלך, אני ממליץ לפנות בדחיפות אל לשכת הרווחה המקומית, ולברר האם יש שם מישהו שהתמחה בכיוון זה, או האם הם יכולים להפנות אותך לגורם המתאים - בדרך כלל לחוקרת ילדים העובדת עם המשטרה. דירבון על ידיך יכול רק לגרום לילדה לבלבל בין מה שהיה באמת, לבין חרדות שלך שאת מרמזת או מקרינה אליה, ולמנוע בדיקה מעמיקה ואמיתית של הענין.

מעבר לשאלה האם היתה כאן התעללות מינית, אין כל ספק מתיאורך שילדתך עוברת תקופה קשה, ורצוי להתיעץ עם איש מקצוע בנושא כדי לתת לה טיפול ולקבל יעוץ מכוון ומותאם. את יכולה לפנות לפסיכולוג/ית ילדים או עובד/ת סוציאלית המתמחה בטיפול בילדים.

בהלחה, ובתקווה שחששותיך יתבדו, הועינין הוא קל יותר,
גיא

אני מצטרף להמלצות של גיא. אני רוצה להוסיף... אל תיכנסי ללחץ מיותר זה לא יועיל לא לך ובטח שלא לביתך. אל תתעקשי לגלות את "מה שבאמת קרה שם". תני לאיש מקצוע לעשות את העבודה. ועד אז אני מציע כי תעשי מאמץ מ י ו ח ד להיות תומכת, קשובה ולהיענות בחום, אהבה וסבלנות לצרכים של ביתך.

לעיתים קורבנות לפגיעה מינית סובלות יותר מהתגובה או אי התגובה של הסביבה למצוקתם יותר מהפגיעה עצמה.

זאב

דנה שלום.
רובה אויר זהו כלי נשק, שיכול לשמש להנאה ותחרויות, במסגרת נאותה (מיטווח קליעה למטרה) וגם יכול להיות מסוכן. הרבה ילדים בגיל ההתבגרות מתרגשים מכלי נשק שונים. ההחזקה והשימוש בו דורשים אחריות ומחנכים לעמדה אחראית - אצל נערים בעלי הנתונים המתאימים מלכתחילה.
את מכירה את בנך טוב מאיתנו, וניכר כי יש לך חשש.
עליך לחשוב האם זהו ילד שניתן לסמוך עליו שיקיים את הבטחותיו. אם כן, ניתן להתנות את השימוש ברובה האויר בשימוש בטוח - במסגרת מיטווח, לצורכי אימון. קליעה למטרה מפתחת כישורים ויכולות של קואורדינציה וריכוז, ומוכרת כתחרות גם בתחרויות אולימיפיות. חשוב להדגיש את האחריות והבגרות שכרוכים בהחזקת כלי נשק כזה, את הסכנות, ואת החשיבות של שימוש בטוח ואחסון בטוח (שלא יגיע גם לידי אחים קטנים בטעות, למשל).
מצד שני, אם את חוששת שישתובב, ועלול להוות סכנה לסביבה או לעצמו - אז סמכי על תחושת הבטן שלך וסרבי לקנות לו. לא לכל אחד בגיל צעיר יש את הבגרות והאחריות המתאימים (וגם לא בהכרח בבגרות, לצערי). אולי כשיגדל יותר, או שיחכה לגיוס...
בהצלחה,
גיא

תבורכו על היוזמה.
חשוב !!! לא ציינתם איך משיגים אתכם.
אני מקווה שתשיגו כאן את מבוקשכם.
זאב

יש לנו אימייל של המועצה: [email protected]

אנחנו צריכים את החומרים הנ"ל בדחיפות
תודה רבה על העזרה,
מועצת התלמידים והנוער העירונית רחובות

אני חייב לציין כי הדעות בנוגע להשפעות של טלוויזיה ואינטרנט על התנהגותם של ילדים ובני נוער חלוקות. יש מחקרים שתומכים בטענה כי חשיפה של ילדים ובני נוער למסרים אלימים במדיה מקדמת אצלם התנהגויות אלימות ויש מחקרים ששוללים קשרים כאלו. בעניין זה חשוב להבחין בין ילדים למתבגרים (לא ציינת בני כמה ילדך). ילדים, יחסית למתבגרים, נוחים יותר להתרשמות ולכן ההשפעה של תכנים אלימים במדיה תהיה חזקה יותר עליהם. בכל מקרה, אין ליחס את בעיית האלימות בקרב ילדים ובני נוער באופן בלבדי לאלימות במדיה. עוד עולה ממחקרים בנושא זה כי ילדים ומתבגרים הגדלים בבתים בהם מגנים ודוחים את האלימות, מושפעים פחות מאחרים מתכנים אלימים במדיה.

ולשאלתך, ברור לי שיש לך עמדה בנושא והעמדה לגיטימית בעיני (עם כי ניראה לי שאתה אוחז בה בקשיחות יתר). זוהי עמדה המעבירה מסר לילדך כי אלימות היא התנהגות דחויה בבית שלך... טוב... חשוב גם כי עמדה כזו לא תתבטא רק באיסורים לראות תוכניות לא חינוכיות בטלווזיה או לגלוש באתרים כאלו באינטרנט אלא גם בדוגמאות אישיות יום יומיות. בנוסף, "גילית" גם שאינך יכול לשלוט במה שקורה מחוץ לבית. לכן, מה שנותר לך הוא רק להסביר, להדריך ולהציע ולא יותר. ניסיונות לכפות בכוח את עמדותיך עשויות להשיג את ההפך הגמור.

זאב

אין לאף אחד בעולם זכות לפגוע בך מילולית או פיזית ואתה לא צריך להיות שק החבטות של אף אחד. אני מבין את הכעס והתסכול שלך וגם את הרצון שלך לנקמה. אבל, אלימות כתגובה לאלימות היא הפיתרון הגרוע ביותר לכל אחד ובכלל זה גם עבורך. אל תנסה אפילו לרדת לרמה שלהם. לעומת זאת, אתה בהחלט יכול לגייס את הוריך, מוריך וכל בוגר מתאים אחר לסייע לך להתמודד עם המצב בחוכמה. זו לא תהיה הלשנה, זו לא תהיה השתפנות, זה יהיה המעשה הנכון והחכם ביותר להתמודדות יעילה עם המצב.

תעדכן אותי בהתפתחויות

זאב

לשאר התלמידים הם יראו בזה איך שהם רוצים (במיקרא זה הלשנה) וימשיכו להרביץ לך למרות היתערבות המורים או מבוגר אחר,אתה צריך לנצח אותם במיגרש שלהם כדי באמת ליפתור את זה
לרוב ליקרוא ליקרוא לעזרה של מבוגר או מורה טובה רק אם למישהו מסוים יש בעיה אישית איתך אבל אם מכים אותך ביגלל שאתה יותר חלש אתה צריך ליפתור את זה באלימות.

אלה המיומנות הבסיסית של הבן אדם בלחימה.

התעללות בחתולים, ובבעלי חיים בכלל, מהווה עדות לכמויות עצומות של תוקפנות עצורה, צורך להוכיח לעצמך שאתה חזק ובשליטה (כשבדרך כלל ההפך הוא הנכון, והילד מרגיש חלש וחסר שליטה על חייו), וחוסר יכולת להיות אמפטי - להרגיש את הזולת - את כאבו של החתול.
אני ממליץ לך לנסות לשבת עם בנך לשיחה רצינית על הכאב של החתול, אפשר לשאול אותו איך הוא היה מרגיש אם חבורה של בריונים הגדולים ממנו בכמה שנים היתה רודפת אחריו עם מקלות.
סביר שתגלי שהקשרים נוספים בחייו של בנך אינם כשורה. יתכן שהוא בעצמו סובל מהתעללויות בבית הספר, או יתכן שישנם תהליכים בבית הגורמים לו להרגיש חסר אונים, ודוחפים אותו לנסות להרגיש "חזק" על ידי התעללות בחיה חסרת אונים כחתול.
בקיצור - משהו מאד רע עובר על בנך. אם את לא מצליחה לדבר איתו, (וגם אם כן) את חייבת לפנות לעזרה מקצועית. ניתן לנסות לפנות לפסיכולוג/ית המתמחה בגיל ההתבגרות, או עובד/ת סוציאלית המתמחה בגיל זה. ניתן לפנות באופן פרטי, או לקבל המלצות והפניות בקופות החולים, בלשכת הרווחה או בשרות הפסיכולוגי של העיריה.

בהצלחה,
גיא

שלום אריק,
ראשית, צריך להבין שהתנהגות אלימה לא קימת כשלעצמה - בדרך כלל היא סמפטום של מכלול של בעיות ביחסים החברתיים. לכן, הייתי ממליץ שתנסה לדבר עם הילדים שלך ותראה מה קורה בבית הספר - יכול להיות שמסיבה איזו שהיא הילדים שלך מבודדים חברתית, ואולי יש אוירה של אלימות בבית הספר, והם עסוקים בהתגוננות. במקרה כזה, כדאי שתנסה להניע התערבות של היועצ/ת בבית הספר והמנהל/ת. אם אפשר, (וברור לי שלא תמיד שה בא בבחשבון) - לעיתים כדדאי לשקול להעביר את הילדים לבית ספר אחר אם הם קורבנות של התקפות.
מצצד שני, אם כמו שאתה כותב, אתה סאמת חושב שהם יוזמים ואחראים לאלימות, ומהווים "כנופיה בבית הספר" , כדאי שתפנה ליעוץ מקצועי של פסיכולוג/ית או עובד/ת סוציאלי/ת המתמחים בגיל ההתבגרות, כיון שאם אכן הם "כמו כנופיה" - סימן שיש להם בעיה רצינית, שקימת בעוד הקשרים ולא רק בהתנהגות האלימה.
בהצלחה
גיא