פורום אלימות בני נוער, סמים, אלכוהול - יש לך שאלה?

בפנייתך ציינת שלוש נקודות המעידות על הבנה מלאה למצב:
1) בנך כנראה מתרועע עם בני נוער שעשויה להיות להם השפעה שלילית עליו
2) המעשים של בנך עשויים להעיד על חוסר רגישות לסבל והעדר הרחמים
3) ובעיתי במיוחד הוא כי מעשה זה עשוי להעיד על משהו עמוק ומהותי בעל השלכות עתידיות.
אני חושב שלנוכח הבנות אלו הגעת למסקנה המתבקשת: בנך זקוק לייעוץ, תמיכה וטיפול של איש מקצוע.

זאב

למרות שפורום זה מיועד לשאלות בנושא אלימות בקרב בני נוער, אני אשמח לענות על שאלתך. אני יכול להבין את התסכול והדאגה שלך ושל בני המשפחה נוכח הבעיה שהצגת. אני אמנע בשלב זה מלנסות ולהסביר את התופעה הזו שהיא ידועה ומוכרת לאנשי מקצוע ולהורים רבים ואגש ישר לשורה התחתונה.

ברוב המקרים לקראת גיל 4 שנים האירועים האלו הופכים לנדירים יותר ויותר. במילים אחרות בדרך כלל מדובר במשהו זמני. אבל, אני מניח שהידיעה כי "נגזר" עליכם לחיות עם התופעה הזאת שנה-שנתיים נוספות לא ממש מנחמת אותך ואת בני משפחתך ולכן הנה כמה עצות שעשויות לסייע לכם בדרך.

בשגרה היום יומית - תשבחו את בתכם ותתגמלו אותה בכל פעם שהיא נוהגת כשורה. בשום פנים ואופן אל תתגמלו אותה אחרי התפרצות, כשהיא נרגעת. עם זאת, כשהיא נרגעת זה בדיוק הזמן להסביר לה בפשטות ובלי כעס כי התנהגות כזו לא מקובלת עליכם.

אני מניח שבשלב זה אתם כבר יודעים מה מעורר את פרצי הכעס של הילדה. אם לא, כדאי שתשימו לב מתי ועל רקע מה זה מתהווה. לדוגמא רבים מכירים מקרים בהם ילדים שלא מקבלים את מה שהם רוצים בסופרמרקט מתחילים לצרוח, להשתולל, להרביץ ולהשליך חפצים, לרבות לזרוק את עצמם על הרצפה.

כשבתכם עומדת להיתקל במצבים שלהערכתכם עשויים לעורר את כעסה - נסו להכין אותה מראש. חיבוק, תשומת לב ואפילו לתת לה משהו שיעסיק אותה עשויים למנוע את התעוררותו של הכעס.

אם זה לא עזר והכעס מתפרץ קחו אוויר ותהיו סבלניים. אני יודע שזה לא קל ובמיוחד כאשר זה קורה בנוכחות אחרים.

אם ההתפרצות של הילדה יכולה לסכן אותה, אחרים או רכוש, אחזו בה או חבקו אותה ונסו להרגיע אותה בעדינות ובסבלנות לאורך כל האפיזודה. תנו לה את כל הזמן הדרוש לה בכדי להירגע.

חשוב לי להדגיש כי אין שום טעם להתעצבן, או לנסות בכוח להרגיע אותה. זה פשוט לא עובד.

סוגיה אחרת חשובה לא פחות קשורה לבתכם הגדולה (שהיא עדיין ילדה) ויכול להיות שהיא די סובלת מהאפיזודות הללו. תעזרו לה להתמודד עם המצב אם תסבירו לה מה קורה, תתנו לה תשומת לב, אהבה ותמיכה ככל האפשר.

לסיום אני רוצה להדגיש כי אתם לא צריכים להתמודד עם המצב לבד. אתם בהחלט יכולים לפנות לאיש מקצוע - עו"ס, פסיכולוג וכדומה שיתמכו, ידריכו וילוו אתכם בתקופה זו.

אני מאד אשמח לשמוע כיצד אתם מתמודדים

בהצלחה,
זאב

לאמא המודאגת שלום

לעיתים קרובות אני שומע הורים למתבגרים שאומרים לי שהם חוששים לשאול את ילדיהם איפה הם היו, מה הם עשו ועם מי. כמוך, הורים אלו חוששים מלהגיע לעימות עם ילדיהם ואולי גם לגרום להם "לעשות דווקא". אני מאמין שלפחד ולהימנע מעימות עשוי להיות מסוכן יותר מאשר להתעמת. ואם להתעמת אז חשוב גם איך. בעימות אין ההורה צריך להתעמת עם בנו או ביתו אלא לעמת אותם עם האופן שבו הם מתנהלים. חשוב להדגיש כי בעימות כזה אין צד מנצח וצד מפסיד.

מהפניה שלך ברור לי שאת יודעת מה את צריכה לעשות ורק מבקשת חיזוק לכך. את צריכה לפרוס בפניה את חששותיך (חברה לא מתאימה ושתיית אלכוהול) ואת הבסיס לחששות אלו (עדות שכנים). וחשוב יותר מכל לעקוב באופן אישי אחר ההתנהגות שלה. מפעם לפעם תהיי ערה כשהיא חוזרת בלילה ותוודאי שהיא לא שתויה או מסוממת. מידי פעם את יכולה להתקשר אליה, לדבר איתה ולשים לב אם היא מדברת לעניין. זכותך גם לדעת לאן היא יוצאת, עם מי, לאן ומתי היא חוזרת. וחשוב אולי מכל הבת שלך צריכה לדעת שהפעלת סמכות הורית זו באה מאהבה ודאגה.

זאב

שלום נתן

מה שעולה מפנייתך הם הפרטים הבאים:
בתך בת ה-14 מרבה להתעמת עם חברותיה לכיתה. אני מניח כי עימותים אלו מסלימים לעיתים קרובות לאלימות ושלעיתים קרובות בית הספר מזעיק אותך ומבקש את התערבותך.
ביתך נוטה לגלגל את האחריות על העימותים הללו ממנה והלאה.
ניסיונות ההתערבות של יועצת בית הספר נכשלו.
גם הניסיונות שלך לסייע לה נכשלים.

למרות שהבעיה ברורה, עדיין חסרים לי פרטים רבים בכדי להציע לך דרכי התמודדות קונקרטיים. מה שברור הוא שכל המעורבים, בית הספר, אתה ואולי אפילו בתך לא מסוגלים להתמודד עם הבעיה. ניראה לי גם שאתה די מותש מניסיונות כושלים חוזרים ונשנים לפתור את הבעיה. אתה גם מציין במכתבך כי בתך תתנגד לתמיכה וייעוץ מקצועיים. לכן מה שאני מציע בשלב ראשון הוא כי אתה עצמך תיעזר ביועץ מקצועי. פגוש עו"ס או פסיכולוג שמתמחים בגיל ההתבגרות, ובקש ממנו סיוע והכוונה (לשכות רווחה באזור מגוריך יכולים לספק סיוע כזה ברמה גבוהה וללא תמורה). בשלב שני ובעקבות הייעוץ שתקבל תוכל לסייע טוב יותר לבת שלך להתמודד עם הבעיות שלה ואולי להביא אותה למצב בו הוא תסכים לסיוע מקצועי. אל תתייאש אני בטוח שעם עזרה והכוונה מקצועית תצליחו כולכם להתמודד ולפתור במידה רבה את הבעיה.

תמשיך לעדכן,
זאב

אבי שלום

לא תשיג כלום אם תנסה "לחנך את הבן שלך במכות". להפך, אתה תחזק אצלו את התפיסה כי אלימות היא אמצעי יעיל להתמודדות עם בעיות. דע לך כי לאופן שבו הורים מתמודדים עם התנהגויות לא הולמות של ילדיהם יש השלכות על האופן שבו הילדים מתמודדים עם בעיות בחיים שלהם. הורים הם מודל ודמות לחיקוי על ידי ילדיהם. אם תרביץ לילד שלך בכדי לחנך אותו יש סיכוי שהוא יפסיק לקלל אותך ואת אשתך אך גם יש סיכוי כי בסביבות אחרות הוא יהפוך לאלים יותר. אני בטוח שזה לא מה שאתה רוצה להשיג.

בנוסף, הייתי רוצה להוסיף עוד מספר מילים שכבר השמעתי בפורום זה. גיל ההתבגרות היא תקופה של תהפוכות ושינויים פיזיים ופסיכולוגיים. זו תקופה שאינה קלה למתבגר והיא גם אינה קלה למשפחתו. למרות שבחלק מהמשפחות זוהי תקופה סוערת במיוחד היא בדרך כלל מסתיימת בשלום. מה שחשוב עכשיו הוא לנסות ולסייע לבן שלך (וגם ליתר חברי המשפחה) לעבור את התקופה הזאת בשלום ולא להתקבע בה. מה שאני מציע בעיקר הוא לתקשר איתו. דבר אליו גם אם ניראה לך שהוא לא מקשיב אני מבטיח לך שהוא שומע. הוא צריך לשמוע שאתה אוהב אותו ושהוא יקר לך. שחשוב לך לדעת מה עובר עליו ולסייע לו. הוא צריך גם לשמוע שבהתנהגותו התוקפנית כלפיך וכלפי אשתך הוא חצה קו אדום ושבשום פנים ואופן אתה לא תהיה סלחני ליחס שכזה. בו בזמן נסה גם אתה להקשיב וללמוד מה באמת מפריע לו ולמה הוא זקוק. חשוב לי להדגיש כי לעיתים קרובות, אלימות בין חברי משפחה היא סימן לתקשורת לקויה.

זאב

על-פי-רוב, בכל בחירה שאנחנו עושים, אנחנו מרוויחים משהו ומפסידים משהו. בוא ניראה מה אתה יכול להרוויח ולהפסיד אם תלחם ומה תרוויח או תפסיד אם תסרב להלחם.

אם תלחם -
הרווח: אם תלחם אולי "תצא גבר" והחברים שלך לא יתייחסו אליך כאל "פחדן".
ההפסד: אתה עלול להיפצע או לפצוע את "היריב שלך". בשני המקרים אתה עלול להסתבך קשות.

אם לא תלחם -
הרווח: לא תפצע או תפצע את היריב שלך.
ההפסד: אולי החברים שלך יחשבו שאתה "פחדן".

השאלה היא מה שווה לך יותר: "לצאת גבר" ואולי להסתבך או "לצאת פחדן" ולהימנע מצרות.

מהמכתב שלך ברור לי שנטיית הלב שלך היא לא להילחם ואני משבח אותך על הנטייה הזו. בעיני ואולי גם בעיני חלק מהחברים שלך דרוש אומץ גדול יותר להתנגד למנהג מקובל. אלו שיראו בהחלטה שלך שלא להילחם "פחדנות" הם הפחדנים האמיתיים. הם החלשלושים שלא מסוגלים להתנגד לתכתיבים חברתיים מטופשים, מסוכנים וחסרי ערך.

תהיה גבר ואל תלחם.

זאב

למיטב ידיעתי, אין דרך יחודית להגשת תלונה שכזו. פנה לתחנת המשטרה הקרובה והגש תלונה.
זאב

לגדל ילד הסובל מהפרעת קשב והיפר אקטיביות (ADHD) זו משימה הורית קשה שעשויה להיות קשה עוד יותר בגיל ההתבגרות. עם זאת, העקרונות להתמודדות עם מתבגרים ככלל תקפים גם לאלו הסובלים מ-ADHD (המהווים כ-10% ואולי אף יותר באוכלוסיה). באופן ספציפי, לרבים מאלו הסובלים מ- ADHD יש פתיל קצר – הם מתרגזים מהר ולפעמים מגיבים כמעט בלי לחשוב על התוצאות.

טוב עשית כשהגדרת את ילדך כילד שמרביץ ולא כילד אלים. כשהגדרת את ילדך כמרביץ הפרדת בין אישיותו לבין התנהגותו. לא ייחסת את אלימותו לאישיותו. בכך הבעת אמון ביכולת שלו להתמודד עם הקשיים בפניהם הוא ניצב בדרכים אפקטיביות, פרודוקטיביות ונורמטיביות. לגבי השאלה שלך "איך אפשר להגיע להבנה עם ילד שמרביץ?" אני מציע להבין את הילד ולא את אלימותו. אני מניח שלאורך השנים כבר למדתם להכיר את "המתג" שמפעיל את תוקפנותו. לדוגמא, במכתבך ציינת שכשהוא "מקבל לא" תוקפנותו עשויה להתעורר. ציינת גם שלא רק שתוקפנותו מתעוררת אלא בסופו של דבר הוא "עושה את מה שהוא חושב". המסקנה המתבקשת היא כי במקרה של הבן שלכם ה"לא" עובד רע. אז מה עושים? במקום לומר "לא" - להסביר, להציג את המצב כפי שאתם רואים אותו, להקשיב לאופן שבו הוא מציג את המצב ולנסות לשכנע. לא פחות חשוב זה גם להיות נכונים להשתכנע. באמצעות גישה כזו הסמכות ההורית שלכם תתחזק. לגבי השאלה שלך "מהן דרכי הענישה של ילד זה?" אני די בטוח שענישה לא תעבוד על הילד שלכם. מה שעשוי לעבוד זה דווקא חיזוקים במקרים בהם הוא "היה בסדר" חיזוקים כוללים חיבוק, טפיחה על השכם, לשבח אותו וגם לפעמים לצ'פר אותו במשהו שהוא מאד רוצה.

בהצלחה,
זאב

הבן שלך בן ה-13 החל באחרונה להתחצף, לצעוק ואפילו לקלל. את שואלת האם ענישה תחזיר את בנך למוטב?

שינויים התנהגותיים כמו גם שינויים פיזיים ופסיכולוגיים הם חלק מגיל ההתבגרות. להחזיר את הגלגל אחורה אי אפשר. אינך יכולה להחזיר את המתבגר שלך לגיל הילדות, לתקופה בה הוא היה יותר "צייתן ומחונך". מה שכן אפשר וצריך הוא שתעדכני את התפיסות שלך ותקבלי כי יש לך מתבגר בבית, ותתאימי את הדרישות והציפיות שלך ממנו באופן שיתאימו לגילו. הוא כבר לא ילד אך הוא עדיין לא מבוגר.

לגבי התנהלותו התוקפנית, מכתבך אינו מתאר את הרקע להתחצפות, לצעקות ולקללות. אבל תהה הסיבה כזו או אחרת זה לא אומר שאת צריכה להיות סובלנית ליחס תוקפני. טוב עשית ששוחחת איתו על העניין בנחת וזה באמת הכיוון. לא הייתי מציע לך להעניש אותו ובוודאי לא בדרכים שהצעת. המחשב הוא כלי מרכזי בחייו המשמש אותו גם לתקשורת עם חבריו. דלת חדרו מסמלת דברים רבים כמו את פרטיותו, את הטריטוריה והאוטונומיה שלו. אני ממש לא מציע לגעת בדברים אלו. את עשויה לגלות כי סנקציות כאלו רק יסלימו את המצב.

ההצעה שלי היא שעל בסיס קבוע את ואולי גם אבא שלו תקיימו איתו שיחות, תכירו בשינויים שהוא עובר, תיתנו להם לגיטימציה, תגדירו מחדש את היחסים ביניכם דרך אפיון הגבולות שלו ושלכם. שיחות אלו צריכות להתקיים לא רק אחרי עימות אלא כדבר שבשגרה.

אני מקווה שעזרתי קצת,
זאב

מה להילחץ.

את מתארת ריב בין בניך שמתדרדר לאלימות ותוהה האם עליך להתערב או לתת להם "להסתדר" לבד. מה שברור לי זה שאם הם היו יודעים להסתדר לבד העימותים ביניהם לא היו מסלימים לאלימות.

לתגובה שלך למצב, כמו גם לאי-תגובה, יש חשיבות רבה. חוסר התערבות עשוי להתפרש על ידי ילדייך כחוסר אכפתיות או מתן לגיטימציה לשימוש באלימות כאמצעי לפתרון עימותים. תנסי לדמיין איך עמידה בצד עשויה להראות בעיני זה שנותן מכות ובעיני זה שמקבל מכות. יתרה מזו, לעיתים, ללא כוונה, אלימות גם אם היא קלה עשויה להביא לפגיעות חמורות. אני מקווה שבשלב זה שכנעתי אותך שלא לעמוד מהצד ולא לתת להם "להסתדר".

הבן שלי בן ה-16 החל לעשן גראס בבית כל יום בחודשיים האחרונים. אמרתי לו שזה לא מוצא חן בעיניי, אבל לא אסרתי עליו כי הוא אומר שכל החברים שלו מעשנים ושזה רק תקופה. בכלל אני אם מאוד פתוחה ונותנת לו לעשות כמעט כל מה שהוא רוצה.

רציתי לדעת דבר אחד: האם עישון גראס יום יום יכול להעלות את רמת האלימות של המעשן או דווקא להוריד אותה?
תודה רבה

אילן שלום

למרות שלא ציינת במכתבך אני מניח שבנך בגיל ההתבגרות. ממכתבך הבנתי ששאלת את הבן שלך שאלות על שימוש בסמים ובילוי והוא ענה לך בצורה מתחמקת וכעסנית. מה בדיוק הלחיץ אותך? האם ההתחמקות, הטון הכעסני, היחס שלו אליך או אולי אתה חושש שאיפשהו בדרך הוא עלול ללכת לאיבוד. אני אניח שכל התשובות נכונות.

ראשית, אני רוצה להרגיע אותך. סגנון הדיבור של הבן שלך נפוץ בקרב מתבגרים. גם קשיים בתקשורת הורה-ילד בתקופה זו אינם נדירים. ברוב המכריע של המקרים זה עובר עם הזמן. שנית, ושוב בכדי להרגיע אותך, אצל רבים להיות הורה לחוץ זה חלק מהגדרת התפקיד.

ועכשיו אני אעבור לעניין עצמו. שאלת מה אני חושב שאתה צריך לעשות. אני רוצה להציע לך באופן כללי שני דברים. לשפר את התקשורת שלך עם הבן שלך ולהיות רגיש ומעודכן עד כמה שאפשר ביחס למה שקורה בחיים שלו. אתה בטח שואל את עצמך איך לעשות את זה? קשה מאד במכתב קצר לתת תשובה מפורטת לעניין. אבל שאלת ואני אשתדל לענות בשתי מילים: ברגישות ובנחישות. רגישות זה להבין, לכבד ולקבל את צרכיו ונחישות זה לפעול מתוך הכרה שאתה המבוגר והוא הילד. אבל אני לא רוצה להשאיר אותך באוויר ולכן אני אציע משהו קונקרטי.

דבר איתו על השיחה ביניכם. תזכיר לו מה שאלת (שימוש בסמים ובילוי), מדוע שאלת את השאלות הללו (מתוך דאגה כהורה אוהב) ואיך נשמעה לך התשובה שלו (מתחמקת וכעוסה). תסביר לו שזו זכותך לשאול שאלות כאלה וחובתו לספק תשובות. שיחה זו עשויה גם להיות הזדמנות להתחיל ולדבר על גבולות בכל הנוגע לשעות יציאה וחזרה מבילוי.

אני מציע לך גם לקרא את תשובתי לפניה שכותרתה "הבן שלי מתדרדר".

תמשיך לעדכן,
זאב

שלום,
אתה מתאר כי הבן שלך חוזר מאוחר בצהרים שלמחרת, עם עיניים אדומות ואישונים מורחבים. אתה דואג לו, אך מפחד לדבר איתו על כך. אני ממליץ שתפסיק לפחד, ותתחיל לדבר איתו. הוא צריך לדעת שאתה אוהב אותו, ודואג לו ולמה שקורה לו. חשוב לא לעשות זאת בכעס, אם תכעס, הכעס יהיה רק כיסוי לדאגה ולאכפתיות שלך, אך במקום לקרב בינכם, זה יגרום לו להסגר ולהתרחק ממך. תראה לו שאכפת לך, שאת רוצה לדעת מה קורה לו, ואתה מוכן לתמוך בו בכל מקרה - גם אם הוא מסובך בסמים ו/או צרות אחרות (סמים בדרך כלל באים עם עוד בעיות). יתכן מאד שבהתחלה יכחיש, ויגיד שנדמה לך זהוא רק עייף מבילוי מאוחר. אולי זה באמת המצב - אך בכל מקרה תבהיר לו שאתה רוצה לדעת מה קורה לו בחיים בכלל, ואתה רוצה לעזור לו בכל צרה aהיא. בלי כעס ובלי ביקורת - תאמין לי שהוא כבר הספיק להגיד לעצמו כל האשמה שאתה עלול להגיד לו - וכבר מצא לעצמו תירוצים המסבירים למה הוא "בסדר". הדגש צריך להיות על אכפתיות ועזרה, ולא עלל כעס והאשמה. בהצלחה, ונשמח אם תעדכן אותנו על מה שקורה,

בברכה, גיא

שלך אתה יכול לנסות לדבר אליו בעדינות ותישאל אותו איפה הוא היה ומה הוא עשה לא כמו חוקר ברוגע נסה להסביר לו שסמים זה לא טוב ומסוכן,אני לא ממש מומחה אבל נסה יכול ליהיות שרע לו ממשהו שהוא בורח לסמים.

שלום קורל,
ראשית הרשי לי לברך אותך ולחזק אותך על האומץ לפנות לקבלת ייעוץ ועזרה.

המקרה שאת מתארת הנו מקרה חמור ביותר של הטרדה מינית, וצריך להיות מטופל באופן מיידי ונחוש ביותר. המרחק בין ההתנהגויות שאת מתארת לבין מקרה האונס הבא הוא קצר ביותר.

לפני שאמשיך, אני רק רוצה לציין כי קיים גם פורום חדש לנושא פגיעות ותקיפות מיניות, וכדאי לשמוע את מה שיש גם לעורכות הפורום ההוא – פרופסור רחל לב-ויזל וגברת רונית סדגר, לאמר על המקרה. המקרה שאת מתארת הנו מקרה של הטרדה ותקיפה מינית. הטרדה מינית מילולית היא קשה ולא נעימה. אך את מתארת גם פגיעה פיזית – הילד נגע באזורים אינטימיים של גופך ללא רשות, ובאופן פוגע ומעליב - זוהי פגיעה פיזית ומינית. יתכן שתרגישי צורך להתייעץ ולקבל תמיכה מאיש/אשת מקצוע המבינים בתחום הזה, ויודעים כיצד לעזור. תוכלי להתייעץ ולקבל הפנייה בלשכת הרווחה המקומית, או בקו סיוע לנפגעות תקיפה מינית – צלצלי בכל טלפון 1202. חשוב גם לדבר עם ההורים, להסביר להם כמה נפגעת, ולבקש מהם לעזור לך לטפל בבעיה. הם יכולים לפנות יחד איתך לבית הספר, ואם צריך, גם למשטרה.

את, עם הורייך או לבד, צריכה גם לדווח ולדבר עם המורה המחנכת והמנהל/ת של בית הספר.
בית הספר חייב להתערב בעניין בדחיפות, ולהפעיל את המשטרה ושרות המבחן לנוער. הנער שאת מספרת עליו צריך לקבל טיפול, וסביבתו צריכה לקבל הגנה. אני בטוח שאת לא היחידה שנפגעת ממנו .
יכול להיות שתגלי שבבית הספר מנסים להתעלם ולטשטש את העניין, או להוריד מחומרתו. אני מקווה שלא, אך ישנם לעיתים מורים והנהלות בתי ספר, שכיון שאינם יודעים מה לעשות במקרים כאלה, חושבים שיהיה קל ועדיף להתעלם מכך. במקרה כזה, אני ממליץ שתפני יחד עם הורייך ותגישו תלונה רשמית במשטרה כנגד הילד. זה יחייב אותם לפעול, ולערב אנשי מקצוע היודעים כיצד לעבוד עם ילדים כאלה.

אני מברך אותך שוב על האומץ והכח לפנות ולהתייעץ. אני מבקש ממך גם לעדכן אותנו בהמשך השבוע לגבי מה עשית בנושא, וכיצד זה התפתח, כדי שאוכל להמשיך לסייע או לייעץ א יש צורך

תודה, וישר כח

גיא

גיל ההתבגרות היא תקופה של תהפוכות ושינויים פיזיים ופסיכולוגיים. זו תקופה שאינה קלה למתבגר והיא גם אינה קלה למשפחתו. למרות שבחלק מהמשפחות זוהי תקופה סוערת במיוחד היא בדרך כלל מסתיימת בשלום. עם זאת, אני בהחלט יכול להבין את הדאגה שלך. ראשית, משום החברה איתה הוא מסתובב שללא ספק משפיעה על התנהגותו. שנית, התוקפנות שלו כלפיך ושלישית התקשורת המוגבלת ביניכם. שלושת המרכיבים הללו קשורים זה בזה. קשה לקבוע איזה מהמרכיבים הוא הסיבה ואיזה התוצאה וזה גם לא מאד חשוב. מה שחשוב עכשיו הוא לנסות ולסייע לו ולך לעבור את התקופה הזאת בשלום ולא להתקבע בה. מה שאני מציע לך הוא בשלב ראשון לתקשר איתו. דברי אליו גם אם ניראה לך שהוא לא מקשיב אני מבטיח לך שהוא שומע. הוא צריך לשמוע שאת אוהבת אותו ושהוא יקר לך. הוא צריך גם לשמוע שבהתנהגותו התוקפנית כלפיך הוא חצה קו אדום ושבשום פנים ואופן את לא תהיי סלחנית ליחס שכזה. בשלב שני תבחני איתו את החוקים והגבולות להם הוא מחויב. הוא כבר לא ילד אבל גם לא מבוגר – הוא מתבגר. ייתכן שהחוקים שחייבו אותו עד עכשיו אינם מתאימים ודורשים עדכון. בכל מקרה דעי שהוא זקוק ומצפה לגבולות ברורים בכל התחומים הרלוונטיים לחייו כמו תקציב הבזבוזים שלו, ההשקעה שלו בלימודים, התזונה שלו, הלבוש שלו, היגיינה, תרומתו לטיפול בבית, שעות הקימה והשינה חובתו לדווח לך מתי, לאן ועם מי הוא הולך ומתי הוא חוזר. ככל שהוא יתבגר יותר ניתן יהיה להגמיש חוקים אלו. עוד חשוב שכאשר קובעים חוקים שכאלו ההיגיון שעומד מאחוריהם יהיה ברור. השלב השלישי יהיה להבטיח שחוקים אלו נשמרים. זה לא יהיה קל ולעיתים קרובות זה ייצור ביניכם חיכוכים. לסיום, אני רוצה לגעת בנקודה החשובה והכואבת ביותר. הבן שלך הרים עליך את ידו... את יכולה לסלוח אך אסור לך לשכוח. אם דבר זה יחזור על עצמו את חייבת למען ביטחונך ומתוך דאגה לעתידו לערב ולהסתייע בגורמים מקצועיים. בנושא זה כמו גם ביתר הנושאים שהתיחסתי אליהם בתשובתי תוכלי לקבל יעוץ רב ערך מעובדים סוציאליים בלשכת הרווחה באזור מגוריך. אני מעודד אותך לפנות ולהסתייע בהם.

בבית אם זה היה קורא אבא היה מוריד לנו את הראש על דברים פחות חמורים אבא שלי הרים עליי מחבת לא פחד להרים יד כשצריך והיום אני מחונך נכון לא היה נעים לקבל מכות אבל בסופו של דבר זה השליט סדר ומישמעט בבית חוסך שבטו שונא בנו את צריכה להשליט סדר בבית גם אם זה בכוח
את יכולה לקחת מקל וכשהוא מתחיל להיתפרע ככה מכה הגונה אך מתונה בראש או בצלעות
תרתיע אותו או שאת יכולה אם הידיים יש ביניכם הפרש גילאים משמעותי את אמורה להצליח ליגבור עליו ואם לא אז תמיד אפשר אם מקל אולי זה נישמע לא יפה או משהו אבל כדי להשליט סדר בבית וכדי להראות לו שהוא לא יכול לעשות משהו רוצה ויש מחיר כבד לזה זה נחוץ.

לאבי שלום
אני מאד לא ממליץ על שימוש באלימות כנגד אלימות ילדים - זה רק מחנך לעוד אלימות. פעמים רבות התוצאה שמושגת היא לא הפסקת האלימות אלא הגברתה, או תיעול שלה לאפיקים אחרים - ז"א הילדים לומדים שמסוכן להיות אלים נגד האבא - אך הם ממשיכים להיות אלימים ואף מגיבירים את אלימותם כנגד ילדים אחרים, ובהמשך כנגד ילדיהם שלהם או כנגד בנות הזוג שלהם וכו'. מעבר לכך - אנו חיים במדינה בה אלימות כנגד ילדים אינה חוקית, על אחת כמה וכמה אלימות קשה כמו זו שתארת בהודעתך. אני מאד מקווה שאינך מתנהג כך כלפי ילדיך!
בברכה, גיא

לתת לו מכות היתכוונתי שאם הוא מיתנהג אליה בצורה אלימה שלא תחשוש להחזיר גם בצורה קשה
כדי שיבין שאם הוא מיתנהג בצורה אלימה אליה הוא יחטוף! אם יהיו לי ילדים לא אתנהג באלימות כלל כי סביר להניח שהמצב לא יתדרדר למצב בוא הבן מכה את אביו שזה מצב איום שלא אמור ליקרות ביכלל.

אנשי מקצוע חלוקים בשאלה האם וכיצד ניתן לזהות במי מקננת נטייה תוקפנית ובמי לא. עם זאת קרוב לוודאי כי ללא התערבות מקצועית, מי שנהג באלימות פעם אחת ישוב וינהג כך שוב ושוב.