פורום פסיכיאטריה ילדים ובני נוער - יש לך שאלה?

הבן שלנו בן 8 וחצי סובל מהתקפות כעס וזעם אלימות כלפנו ההורים וכלפי רכוש של הבית. הטריגר להתקפות בד''כ כאשר הוא לא מקבל מה שהוא רוצה. יש לציין שזה התחיל רק לאחרונה וכאשר אין לו התקפה הוא ילד טוב רגוע חברותי. היינו אצל פסיכולג אשר ראה את הבן פעם אחד והחליט שהטיפול צריך להיות איתנו הורים. היו לנו 5 פגישות אך אנחנו לא מרגשים שמתקדמים לשום מקום. האם כדאי לפנות לפסיכאטרי? - האם יש טיפול תרפתי שיכול לעזור במקרים כאלה?

שלום אני בת 17 ויש לי בעיה כזאת שכל בן שמתקרב אליי אני ישר בורחת אני לא מסוגלת להתקרב בעצמי ואני ממש עצורה מהבחינה הזאת..... איך אפשר למנוע דבר כזה?

שלום, אני בת 16 עוד מעט..
יש לי חבר 9 חודשים ואני מאוד אוהבת אותו.
ההורים בבית בסדר, הכל תמיד היה בסדר בנינו עד לפני שנתיים בערך שהתחלתי את הגיל של היציאות והרצונות...כמו אצל רוב המשפחות הנורמליות ההורים שלי קפדנים ואחראיים (קצת יתר על המידה) אבל עם הזמן הבנתישזה רק מדאגה אליי ועוד שנתיים יהיה לי את החופש להחליט לבדי. ואני מוכנה להתאזר בסבלנות....
היתה לנו עכשיו תקופה של ריבים ואמא שלי רצתה לפנות ליועצת לייעוץ...
היא לא ממש עשתה משו כי השלמנו וסידרתי את העניינים עם אבא שלי בשיחה.

ההקדמה הזאת היתה כדי לספר לך על משו אחר שאולי קשור.

כבר משו כמו שנה אני מרגישה שיש בתוכי רוח, יצר רע..סטן..שכל מה שאני חושבת הוא מנסה לשכנע אותי ההפך.
אני לא כל כך יכולה להסביר אני רק יכולה לתת דוגמא..
למשל: אני אוהבת מאוד את חבר שלי אבל כל פעם שאני לא איתו אני נכנסת ל"סרטים" כאילו אני לא אוהבת אותו....אם אני דואגת לו שיסע לאט הרוח הזאת אפילו יכולה לצעוק לי "הלוואי שימות" הרמות כל כך קצוניות שזה מפחיד.....
או אם אני חושבת על משו הרוח הזאת תשכנע את עצמי שזה ההפך ממה שאני חושבת ואז אני נכנסת ליסורי מצפון.
החבר שלי יודע מזה כי אני בן אדם מאוד מאוד אמיתי ואיני מסוגלת לחיות במחשבה הזאת שאני משקרת לו..הוא יודע עליי הכל וניסינו יחד להתגבר על זה..זה עבר ליומיים שלושה אבל תמיד שהוא חוזר הביתה אני מרגישה שוב את הדבר הזה...כאילו משו בי צועק לי את הדברים הרעים ...כמו שיש מלאך ושטן בסרטים מצוירים- כך יש לי בגוף- זו ההגדרה האולטימטיבית, רק זה שאני בן אדם מאוד אמיתי ופרפקציוניסטי אני לא מסוגלת להתעלם מזה....
זה מכניס אותי לדיכאונות ופחדים וכל מחשבה שה"יצר" הזה צועק לי אני מרגישה שאני משקרת לחבר שלי וישר רצה לספר לו..
השבוע החלטנו להתעלם מזה ולנסות להדחיק את זה..
אבל זה לא עוזר!!
מה אני יכולה לעשות? אני לא רוצה לפנות להורים הם יחשבו שאני משוגעת או משו..
אולי אני באמת משוגעת? או שזה קשור ללחץ נפשי או משו כזה? זה קורה לעוד אנשים?
בבקשה בבקשה בקקשה תעזור לי בבקשה!!

שלום,
הבת שלי בת 8 וסובלת הרבה זמן מבעיות - כנראה רגשיות - אותם אנו מנסים לפתור הרבה זמן. זה מתבטא בעצבנות מתמדת, התחילו אצלה טיקים-מצמוצים בעיניים כל הזמן, הרבה פעמים לפני כל כל פעולה שהיא רוצה לעשות היא מעבירה את אצבעות כף ידיה בפה כאילו "מלקקת" אותן, אם משהו לא מוצא חן בעיניה היא מתחילה לבכות ולהתעצבן עלינו ועל אחותה הקטנה - טוענת שאכפת לנו רק מאחותה...עשינו איבחון אצל נוירולוג והוא טען שיש צורך לפנות לפסיכולוג ואכן פנינו אבל לא נראה לי שהישועה תגיע משם. המצב רק מחמיר מיום ליום. כשהיא כותבת ביד אחת - היד השניה סגורה כאגרוף, גם מצב של להכנס להתקלח הפך להיות סיוט בפני עצמו. האם פסיכולוג יכול לעזור בשלב כלשהו או שאנחנו צריכים טיפול בכיוון אחר ? ברצוני לציין שאני ובעלי התגרשנו לפני כשלוש שנים ולפני כשנה חזרנו ועכשיו אנחנו גרים יחד. הקושי של הבת שלי התחיל עוד לפני שהגרשנו אבל רק בשנה האחרונה הוא החמיר לכדי התנהגויות די מפחידות. בבית הספר היא תלמידה טובה וחברותית.
אשמח אם תוכל לכוון אותנו כי הבית שלנו פשוט מתפרק...ההתנהגות שלה משפיעה על חיי היום יום שלנו בצורה דרסטית !!!!

תודה על תשובתך.

מחפשת בדחיפות מומחה ללקויות למידה לילד בן תשע.

שלום,
הילד שלי בן 11 עם בעיות רגשיות שמקשות עליו מאוד בחברה ובבית הספר, זה מתבטא בתגובה של בכי לכל דבר קטן, ובהפיכת כל בעיה קטנה למשהו גדול ודרמתי. הוא עבר כבר כמה אבחונים ולא מצאו אותו חסר קשב או ריכוז ומדובר בתלמיד טוב בלימודים. כל מה שניסינו עד כה - טיפולים ושיחות עם פסיכולוג תראפי וכו' לא ממש עוזר לו. לפי האבחון גם ריטלין לא יעזור לו. השאלה שלי האם ישנה תרופה או כל דבר אחר שכן יכול לעזור לו? הילד סובל ולנו קשה לראות אותו בסבלו.
תודה
אביגיל

חוץ מלתת תרופות לכל בעיה או קושי שאדם מתמודד?

שלום רב,
אני בת 18,
נטלתי עד כה סרוקסט (20 מיליגרם ) .

קיבלתי כעת פאקסט (20 מיליגרם )

האם מדובר באותה תרופה ?
תודה רבה

שלום ד"ר, האם ניתן לעשות במרפאתך אבחון גם למבוגר (30)?

הבת שלי בת 14 חותכת את עצמה בכל פעם שקשה או כשהיא מתוסכלת
אנחנו מדברות והיא טוענת שפשוט היא לא יודעת מה לעשות כשקשה לה, ולכן היא פוצעת את עצמה. כל האפשריות שעולות נפסלות ,
אנחנו בתהליך של קבלת טיפול, אבל אני זקוקה להסכמתה ושיתוף פעולה ממנה.

שלום,
בני בן 4.5, ילד נבון ושמח.
בחודשים האחרונים אנו מזהים אצלו התנהגות טקסית בסיטואציות קבועות (התארגנות בבוקר, שירותים-מקלחת, אוכל וכו'). זה מתבטא בעיקר בהקפדה על סדר ולאחרונה גם באגירת חפצים.
הטקסיות מחמירה עם הזמן וגוררת תגובות רגשיות קשות.
האם הוא צעיר מדי לטיפול ובינתיים להסתפק רק בהדרכה הורית, או שכבר ניתן לגשת איתו לטיפול?
ואם ניתן - האם לפסיכולוג או לפסיכיאטר?
אשמח לקבל תשובות,
לירית.

בני בן ה-8 סובל מזה כחודש ימים מביעותי לילה חוזרים, כאשר המוטיב החוזר בכל הביעותים הינו מצוקה ופחד. לפני כחודש חלה בשפעת שהיתה מלווה בחום ומאז הכל החל, בתחילה חשבנו שזה מהשפעת החום והמחלה אך גם כשהבריא הביעותים לא פסקו.
בבירור בביה"ס הכל תקין ילד פעיל ושמח, גם בבית לא אובחן בשינוי כלשהו, מלבד הלילות. כחצי שעה עד שעה מרגע שנכנס לישון הוא צועק בוכה וזורק משפטים שלמים כמו מתוך סרט ממש, כשהוא נראה ער לחלוטין אך למעשה הוא בתוך חלום /סיוט שמתמשך כ-5 דקות - לאחר מס' דקות כשהוא מתעורר הוא לא זוכר דבר וחצי דבר ממה שפקד אותו, גם לא בבוקר.
פנינו לרופא הילדים וזה הפנה אותו לפסיכיאטר - האומנם? ומהם דרכי הטיפול אם יש כזה בכלל?
תודה מראש.
אמא מודאגת

הי אבי
אני פסיכיאטרית מבוגרים המתמחה כעת בפסיכיאטריית ילדים בסידני. האם תוכל לאמר לי מה הן הדרישות למקרים המוצגים בשלב ב' של הבחינה בארץ?
המון תודה!

שלום אני לא יודעת אם כדי לפנות לכאן כיוון שאני מאד פחדת לדבר מה שעובר עליי בזמן האחרון.
יש לי ולמשפחתי אובססיה קפייתית אימפולסיבית . אבל לא זה מה שמדאיג אותי.
אולי מה שקורה לי נורמאלי לחלוטין איני יודעת אבל כבר שנה שאני שומעת "קולות" היתה תקופה שהם התחילו ולא ניפסקו לא ידעתי כיצד להשקיט אותם. הדלקתי מוזיקה בקול שרתי שירים בקול פשוט לא ידעתי מה לעשות אם עצמי.
זה המשיך וניפסק המשיך וניפסק לסירוגים.
אבל יותר זה נימשך.
עכשיו זה חזר בצורה יותר אגרסיבית וכואבת.
אני מרגישה כאילו אני לא לבד כל תנועה שלי כל מילה כל מחשבה שעוברת בראשי מנתחים אותה, אני מתביישת ממישהי שגרה בתוכי.
אני מרגישה שיש בי עוד בן אדם.
היא מדברת איתי ביחד אם הקולות אבל היא כאילו השולטת.
כל מראה שאני רואה כל רגש שאני מרגישה כל שניה מחיי היא שם.
אני צועקת וצורחת ומבקשת שהיא תעזוב אבל היא לא הולכת.
היא מקניטה אותי, היא מעליבה אותי,היא מכאיבה לי.
אני שונאת ותה אבל היא פה.
היא לעולם לא תלך.
ולפעמים הקולות כל כך חזקים שאני לא יודעת מה לעשות.
היא פה לנצח וגם הם ואני לא יודעת מה לעשות.
הייתי רוצה להרוג אותה להישאר לבד.

שלום בני בן 3 ועד היום סובל מבעית פחד ממים, הוא מביע התנגדות נחרצת לכל רחצה או שטיפה וכבר 3 שנים אנו ממתינים בסבלנות (לפי המלצה) שיגדל קצת ושזה יסתדר. אך כל רחיצה שלו במקלחת מלווה בצרחות היסטריות. האם בכל זאת ניתן לטפל בדרך כלשהי בגיל זה?