פורום פסיכיאטריה ילדים ובני נוער - יש לך שאלה?

לענת שלום

1. אין כל דיווח של רופא כל שהוא לכל גורם שהינו חורג מקופת חולים מטעמי סודיות.כל חובת דיווח באשר היא מחייבת ידוע של הלקוח. חשובה הבהירות כי פסיכיאטריה הינה מקצוע השייך למדעי הרפואה. וממש כשם שאין דיווח על מחלות לב או אסמה וכיוצא בזה כך חלה הסודיות גם על הפסיכיאטריה. למעט מצבים בהם יש איום ממשי לשלום הציבור או בסיכון הילד. חובת הדיווח מטעם החוק חלה במצבים אילו על כל מקצועות הרפואה ולא רק על הפסיכיאטריה .ולדוגמא בכל בית חולים כללי יש וועדה לילדים בסיכון ודיווח לגורמי הרווחה במידת הצורך.
החרדות סביב לטיפול פסיכיאטריה ספציפית – היתה יכולה לפרנס מחקרים סוציולוגים ואנתרופולוגיים מרובים.....
כאן אדגיש כי מדינתנו מצויה במצב חרום ולגורמי ביטחון שדה יש את הזכאות לפתוח כל קובץ רפואי כולל תיק רופא מומחה כל שהוא בהרשאה מיוחדת. אולם מדובר במצבים חריגים במיוחד או בתחקיר קבלה למקצועות בהם נדרשת רמת סיווג בטחוני גבוה במיוחד.

2. אין נטיית גורפת לסוג המרפאה. כמובן יש איכויות שונות אשר משתנות לפי אזורים גיאוגרפים או העדפות ההורים ונוחיותם.

3. ההמלצה על טיפול זה או אחר אינה סוגיה הכרחית . הממליץ אף הוא ניזון מניסיון אישי ובחירה פרטית- כל איש מקצוע וניסיונו. גם הספרות מראה שאין כל אמירה חד משמעית לגבי סוג הטיפול. יש ווריאציות מרובות לטיפול הפסיכיאטרי בסוגיה שאת מתארת. ההמלצה היא על טיפול בו איש המקצוע מאמין ויש לו את הניסיון הדרוש. לכל טיפול יש יתרון וחסרון. להבדיל מרפואה כללית שם יש פרוטוקולים די מדויקים למצבים רפואיים שונים. בפסיכיאטריה רכה המצב שונה.

מרפאות בריאות הנפש ערוכות לטיפול בילד ויש לה את המנדט המקצוע המוכח לכך אולם אין לה כל התחייבות לטיפול בשיטה זאת או אחרת. יודגש שכך גם במקצועות הרפואה האחרים.

בהצלחה
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו

לליאורה שלום

חשוב כמובן לדעת האם מובהקות המניה דפרסיה מלאה או שמדובר במחלה שהיא סכיזואפקטיבית כלומר גם דיכאון וגם סכיזופרניה.

כפסיכיאטר איני מוסמך לענות בשל מספר סיבות.
1. בתשובה יש משום השלכות עמוקות על תכנון המשפחה וראוי שהנושא יבדק וינתן על ידי רופא הנושא באחריות אישית. מתן השירות בפורום הוא יעוץ והכוונה ראשונית בלבד.
2. התחום המקצועי המתמודד בשאלה זאת הינו גנטיקה רפואית. ניתן לקבל שירות זה בהפניה דרך הרופא המטפל. התשובה אינה מדויקת והיא תינתן בטווחי אחוזים לפי סטטיסטיקות והערכה מתמטית של הגנטיקאי.


בהצלחה
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו

ל-א. שלום

כל התרופות באות בחשבון. הבחירה תלויה במשתנים נוספים ובמיוחד במובהקות של היות המצוקה בעלת אופי כפייתי או שמדובר בהפרעה טורדנית בעלת מימד חסר שיפוט בעליל.

ושוב עלי להדגיש שטיפול תרופתי הינו רק מרכיב אחד של הטיפול יש להוסיף את הטיפול בשיחות כמהות בלתי נפרד לטיפול התרופתי ובמיוחד באנשים צעירים שזה האירוע הראשון שלהם.

בהצלחה,
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו

שלום, אני בחור בן 20, ומלפני שנתיים יש לי כל מיני חרדות/מחשבות טורדניות לא באופן תמידי. תמיד חשבתי שאני לא צריך פסיכולוגים כדורים כי אלו לא יעזרו לי לטפל בבעייה שכזו ואך ורק אני. הקטע הוא שהמחשבות הן ממש מזעריות ושטויות, ובכל זאת פוגעות באיכות החיים והיכולת להתרכז. לאחרונה התחלתי לדאוג שאולי אני חולה באיידס, אף על פי שלא היה מצב שיכולתי להידבק (כי השתמשתי באמצעי מניעה). עוד דוגמא למחשבה טורדנית: להזכר בכל מיני שטויות שעשיתי בגיל ההתבגרות, הדבר פשוט גורם לי חרדה. אני רוצה למחוק את כל המחשבות האלו מהראש! איך זה מגיע למצב כזה? הגעתי למסקנה שאני לא מצליח לטפל בעצמי כי הדבר גורם לי לחוסר ריכוז בלימודים האקדמיים, חשבתי לקחת רק כדורים בינתיים ולראות איך זה מתקדם, לפני שאני עושה את הצעד הזה רציתי לשאול כמה שאלות: 1) איזה כדורים אתה מציע לי לקחת ללא מרשם? 2) האם תופעות הלוואי הם לטווח הארוך?(הסיבה היחידה שלא נטלתי כדורים לפני היא תופעות הלוואי ) 3) האם אצטרך להמשיך עם הכדורים כל חיי או שתקופת זמן מוגדרת אמורה להספיק? יש לציין שבגיל ההתבגרות הייתי בסוג של דיכאון , אבל אני לגמרי יצאתי מזה ואני מאוד אוהב את החיים. תודה מראש. תודה מראש.

לת. שלום

1. לא ידוע לי על תרופה שאינה זקוקה למרשם ואשר הוכחה מדעית שהיא עוזרת.
יש להביא בחשבון שהתופעה חולפת עם תרופה ובלי תרופה. ולכן יש כל מיני תרופות שלכאורה עוזרות. בתשובתי התכוונתי כמובן רק לתרופה הנושאת מחקרים מדעיים בדוקים.
אפשר לנסות תרופה טבעית בשם רמוטיב אולם גם היא זקוקה למרשם.

2. לקיחת התרופה היא לפרק זמן של כשנה -חצי שנה ולא מדובר לתופעות לוואי לכל החיים או לטווח ארוך . לא לכל התרופות תופעות לוואי משמעותיות.

3. בוודאי שאין לקחת את התרופה לכל ימי שנות חייך...

בהצלחה
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו

לאיתמר שלום

אכן שאלות נוקבות. אנסה לענות עליהן אחת אחת.

1.סל הבריאות אינו כולל פסיכיאטריה ולכן האחריות על מתן הטיפול מושתת על משרד הבריאות.
אין ההורים אמורים לשלם על האשפוז.

2.פרטי שם מתאשפז במחלקה סגורה מעבר לשבוע ימים מועבר ברשימה מיוחדת למשרד הבריאות המגיעה אף לצבא, בתנאים מיוחדים ניתן לפנות למשרד הבריאות ולבקש למחוק את הפרטים. מקומות עבודה או מקומות לימודים אינן אמורות להיחשף למידע זה. יש פקולטות כמו בית הספר לרפואה הדורשות חשיפת מידע רפואי. מקומות עבודה בעלי סיווג בטחוני הדורש בדיקת גורמי ביטחון גם הוא נחשף לחומר זה ומביא את סוגיית בריאות הנפש לעיון ,וכדוגמה שירות במשטרה או בבתי הכלא או תעשיה ביטחונית. כל החלטות המתוארות אינן תחת שיקול דעת גורמי הרפואה אלא של גורמי ממשל וחוק.

3. לגבי טיפול אינטנסיבי הנדרש כחלופת אישפוז: יש לפנות לגורם אחראי בקופה, כדוגמא פסיכיאטר ראשי של הקופה, ולבחון את האפשרות המומלצת. לעגמת נפשם של אוכלוסיות נרחבות הפסיכיאטריה אינה נכללת בסל הבריאות ולכן אין גם השקעה של הקופות בקידום תחום זה.

יש לזכור כי במקרה דנן יש עילא לפנות לביטוח לאומי לצורך מיצוי זכויות להכרה בגמלת נכות ילדים וקבלת גמלה שתעזור במימון הטיפול. כל המקדים הרי זה משובח מאחר והתשלום הינו ממועד שנה רטרואקטיבית מרגע בקשת ההכרה, במידה והזכאות תוכר. כך הדבר גם בקבלת נקודות זיכוי במס הכנסה.

בהצלחה
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו

קוראים לי ליהי ואני בשנות העשרים המוקדמות לחיי. אינני מושכלת בנושא. הידע שלי הוא מהנסיון שלי -גם אני סובלת מדיכאון מגיל מאוד צעיר ולאחרונה מצאתי שיש לי גם חרדה חברתית. לפי דעתי אם הבעיה החברתית לא נפתרה כשהוא בטיפול כבר כשנה הפתרון שאולי יעזור הוא לעבור לבית ספר אחר. יכול להיות שהילדים שבבית הספר נטפלים אליו או שהוא לא מצליח להתחבר לאנשים שם. צריך לשאול את הילד את ההעדפה שלו. מאוד חשוב לתמוך בו בכל החלטה שיעשה. גם אם הוא לא מוצא את הרצון לדבר איתך על הסיבות. זוהי בכל אופן העצה שלי.

לליהי
תודה על עצתך.

יש להניח שאיש המקצוע בחן זאת. אכן הסיבה שאת מפרטת חשובה בהערכת מצבים אילו.
פיתרון כזה ללא במציאות המתאימה יכול לחבל, מאחר ויש ובבית הספר בו לומד הילד יש את החברים הנאמנים ביותר וראוי לא לנתקו מהם. שינוי מסגרת מחייב גם מאמץ שילוב ואין הוא קל תמיד.

ד"ר סמואל אליהו

לגור שלום

האצת דופק יכולה להיות כתחושה בלבד וגם ענין אוביקטיבי.
לכן רצוי להתקשר לרופא שרשם את התרופה ולהתיעץ עימו.
באם נלווה גם קושי בנשימה או קושי בביצוע מאמץ יש לפנות לחדר מיון.

ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו

שלום שרון אני מבין את החשש שלך למתן תרופות אולם כדאי לחשוב גם על הסבל של בנך ואיכות החיים שלו. לדעתי היתרון הגדול במתן התרופה הוא קיצור תהליך ההחלמה. תרופות לא ניתנות לזמן ממושך בדרך כלל ולאחר שהילד יצא מהחרדות יוכל הפסיכולוג במקביל לעזור לבנך לפתח כלים לשיפור עצמי בדרך כלל בכלים קוגניטיבים התנהגותיים. בד"כ טיפול תרופתי גם עוזר באופן דרמטי לטיפול הפסיכולוגי ומעצים אותו. נכון תרופות זה לא סוכריות ויש חשש מתופעות לוואי אולם לאחר איבחון פסכיאטרי מקיף והתאמה תרופתית מתאימה תופעות הלוואי בד"כ הם מועטות אם בכלל. בהצלחה אבי

ללא ספק בנך מגיב בתגובה קיצונית להולדת אחיו התינוק. ברור שהאירוע הזה שכל כך משמח מביא גם תגובות לא פשוטות ואת לבד ללא תמיכה ללא בן זוג שיעזור . בהחלט מצב שמצריך טיפול והכוונה. לדעתי כדאי לפנות בהקדם לפסיכולוג או פסכיאטר מומחה בילדים שיעשה הערכה של המצב של בנך והערכה משפחתית ובהתאם יציע לך תכנית טיפולית לבעיה שהתעוררה.אסור להתעלם ולקוות שהכל יעבור והמצב ישתפר עם הזמן. לכל קופת חולים יש מספר אנשי מקצוע שמתמחים בילדים ויוכלו לעזור לך. בברכה אבי

הטיפול התרופתי:
טיפול זה מבוסס בעיקר על השימוש במעוררים (פסיכוסטימולנטים), שהמוכר והיעיל ביניהם, לפחות בישראל היום, הוא הריטלין.(קיימות תרופות נוספות מקבוצת הסטימולנטים וכן מקבוצות אחרות שהן יעילות אולם לא אתייחס אליהן בכתבה זו)
תרופת הריטלין היא נגזרת של אמפטמין, המאפשרת מיקוד של הקשב למשך כ- 4 שעות, משך זמן פעולתה. הריטלין היא תרופה יעילה ביותר. 85% מהילדים מגיבים אליו והתגובה היא בד"כ תגובה מלאה. אפשר להתאים את זמני הטיפול לשעות נחיצותו בלבד- בביה"ס, בבחינות וכו'. חלק מהילדים זקוקים לריטלין שלש פעמים ביום בכדי לקבל תגובה טובה במשך כל שעות הערות של הילד. במקרים כאלו ניתן לטפל בריטלין ארוך טווח (SR ) בעל פעולה ממושכת המצריך מתן כדור אחד ביום, והשפעתו היא למשך רוב שעות היום. (כ- 8 -12 שעות )
חשוב להדגיש את המעקב הקפדני ע"י הרופא המטפל שמטרתו ניטור יעיל של התרופה, בדיקת השפעתה ויעילותה, בדיקת תופעות לוואי אם קיימות, בדיקות דם תקופתיות ובדיקת מצבו הנפשי המשתנה של הילד.
תופעות הלוואי של הריטלין:

תופעות הלוואי החולפות :
ילדים רבים מדווחים על כאבי ראש או כאבי בטן בימים הראשונים לנטילת התרופה.תופעה זו אמורה לחלוף תוך שבוע עד שבועיים. אם היא נמשכת, יש להעריך מחדש את מינון התרופה ובמצבים חריגים אף להחליפה.

תופעות הלוואי הקבועות:
מכיוון שמדובר באמפטמין, דהיינו ממריץ, הריטלין גורם לדיכוי התיאבון ולדיכוי הצורך לישון במהלך שעות פעילותו. שעת ההליכה לישון מתאחרת כתוצאה מהשפעת התרופה. לפיכך אסור לתת ריטלין בשעות הערב, ויש לקחת בחשבון את היעדר התיאבון במהלך היום.
היעדר תגובה ואף תגובה הפוכה (פרדוקסלית), כלומר ירידה בריכוז והחמרה באי השקט, נצפים ב- 15% מהילדים הנוטלים ריטלין, ואז מומלץ להחליף את הטיפול התרופתי.

תופעות לוואי קשות אחרות:
תופעות אלה נדירות יחסית, והשכיחה בינהן היא REBOUND , המופיעה בכ- 10% מכלל הילדים הנוטלים ריטלין. מדובר בהתפתחות אי שקט ניכר עם סיום השפעת התרופה. דרך יעילה, יחסית, להתמודד עם תופעה זו היא העברת הטיפול לריטלין ארוך טווח שתחילת השפעתו וסיומה מתונים יותר, כך שהתופעה הופכת הרבה פחות שכיחה.
תופעות נדירות ממש כוללות התפתחות סיוטי לילה, אי שקט קבוע ולעיתים אף מצב פסיכוטי. הסכנה להתפתחות תופעות אלו גדולה יותר בילדים הסובלים מפגיעה מוחית או מפיגור שכלי. בילדים אלו מתן הריטלין מחייב זהירות מיוחדת ומתן מינונים קטנים יחסית.
ההתנגדות הציבורית לשימוש בריטלין נובעת בעיקר משתי תופעות לוואי שהן מיתוס מופרך מעיקרו. נושא ההפרעה לגדילה- במחקרי אורך הוכח שהריטלין אינו גורם להפרעה בגדילה לאורך זמן, למרות דיכוי התיאבון שנוצר. נושא ההתמכרות לריטלין- גם כאן, המיתוס הרווח שילדים מתמכרים לתרופה אינו נכון. רק במינונים גבוהים במיוחד (טוקסיים) קיימת אפשרות להתמכרות לתרופה, אולם במינונים המקובלים בטיפול לא נגרמת כלל התמכרות. יותר מזה, אחד מחוקרי ההפרעה היותר חשובים בעולם, ד"ר גוזף בידרמן מאוניברסיטת הרוורד בבוסטון, מצא שריטלין הניתן לסובלים מ- ADHD מונע הידרדרותם לסמים ולאלכוהול. ד"ר בידרמן מצא ש- 75% מלוקי ההיפראקטיביות שלא קיבלו ריטלין סבלו מהתמכרויות, לעומת 25% בלבד בקרב אלו שטופלו בריטלין. בקרב קבוצת הביקורת של הילדים הבריאים נמצא, כי 18% מהם התמכרו לסמים או לתרופות. עוד הסתבר , כי הילדים שלא טופלו בריטלין התאפיינו כאלימים יותר. ד"ר בידרמן טוען, שילדים שהפרעת הקשב והריכוז אצלם מטופלת בתרופות, מצליחים

שלום ליר , מאחר ואובחנת רק בגיל 15 ואני מניח שהקשיים היו גם לפני הטיפול צריך להתייחס לעובדה זו. אף פעם לא מאוחר להתחיל בטיפול גם אנשים מבוגרים בגיל 30 , 40 מגיעים לאיבחונים ומקווים להשיג את הפוטנציאל הלא ממומש שלהם. התאמת מינון תרופתי לוקחת מעט זמן (לא הרבה ) ותופעות של עייפות בד"כ מעידות על מינון נמוך של התרופה. המינון ניתן על פי משקל הגוף וכן בהתאמה אישית. כל ילד וכל אדם מגבי באופן שונה לתרופות וגם לתרופות הללו. אני מקווה שהמחקר המתפתח יתן לנו תשובות בעתיד הקרוב מי יגב טוב לתרופות, מי יפתח תופעות לוואי ואיזה ואז כמובן הטיפול יהיה יותר מדוייק מאשר כפי שהוא נעשה כיום. בהצלחה ליר
אגב אני כתבתי בהמשך על נושא הטיפול התרופתי באופן כללי ומקווה שיעזור לך ולאחרים בפורום. בברכה אבי

שלום מיכל
העובדה שילד הסתדר בגן אינה בהכרח ערובה למה שקורה בכתה א
כתה א' היא נקודת מפנה אצל הילדים והרבה פעמים מעלה בעיות וקשיים שהיו חבויים באופן מינורי ועדין בגיל הרך. צריך לשלול רמת תוקפנות, נושא גבולות, ערך עצמי, בעיות בקשב לפני שמחליטים על סוג ההתערבות הטיפולית. לעיתים הפסכיאטר או הפסיכולוג לאחר האיבחון יכולים לעשות התערבות מערכתית בביה"ס אשר תפתור את הבעיה אולם לדעתי חשוב לפני כן לבדוק מדוע באמת זה קורה רק בביה"ס. בהצלחה אבי

שלום אלון לפני שממליצים על הטיפול חשוב לבדוק את הסיבות. מדוע יש בך כעס ו/או תוקפנות כלפי ההורים או אנשים אחרים.חשוב לשלול בעיות נוספות שרק באיבחון מקיף ניתן לעשות זאת ורק לאחר מכן ניתן יהיה לטפל בתופעות שאתה מתאר והם מציקות לך כל כך. בברכה אבי

אני חייב לציין שאין בי כעס או תוקפנות בכלל בגלל זה ציינתי שאלה מחשבות שאני בעכלל לא מתכוון אליהם אני יכול גם לצחוק עם אותו בנאדם ופתאום קופצות לי לראש כל המחשבות הללו לפעמים זה לא כרוך רק במחשבות רעות אבל לרוב זה ככה זה פשוט מלא מחשבות שנכנסות לי לראש ואין לי שליטה עליהם האם אתה מכיר תתופעה והאם ניתן לעשות משהו בנידון בלי תיפול תרופתי? תודה

בהחלט אני מכיר את התופעה בד"כ הטיפול הקלאסי הוא לא חייב להיות תרופתי באמצעות סוג של טיפול שנקרא CBT טיפול התנהגותי בהביורלי. לדעתי לפני שמתחילים כל טיפול צריך לבצע איבחון כדי להבין יותר לעומק את מהות המחשבות , התדירות, הפגיעה התפקודית. לעיתים אין צורך בטיפול תרופתי אך חשוב לבדוק לפני שמתחילים בטיפול כלשהוא. אגב יכול להיות שיש תוקפנות וכעס שאינם מודעים לאדם ובכלל הוא לא מרגיש כלל כעס כלפי הוריו או אנשים אחרים אך עדיין הנפש/ המוח חושבים אחרת ולכן ציינתי שהתופעה לא מודעת. בברכה אבי

למגמה שלום

סימפטום גנבה בגיל זה שהינו ארוך שנים מחייב בדיקה מעמיקה בערוץ עברייני – ובדיקת קיום רגשי אשמה ופחד מעונש.
ערוץ משני קשור להפרעה נפשית. כדי שתהיה הפרעה נפשית יש לבחון היבטים נוספים.
לצערי לא ניתן להעמיק בבירור על רגל אחת.

נראה כי במידה ואין הפרעה נפשית מובהקת אז יש לערב את גורמי החוק באופן נרחב ואף לבצע אבחון מעמיק במישור זה. ( מישור קרימינולוגי- פתיחת תיק במשטרה אזהרת שופט וכו" )

בהצלחה
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו

לאביב שלום

אכן התופעה עקשנית ,אולם היא גם חולפת לבד....
ככל שהתופעה ארוכת שנים כך קשה להפטר ממנה.

יש שילובי תרופות שונות או תרופות נוגדות כפייתיות שונות. כמו שטיפול בתרופה מסוימת לא הצליח כך שווה לנסות טיפול אחר ,כך כאשר מדובר בטיפול פסיכולוגי. יש גישות פסיכולוגיות שונות וגם מטפלים עם איכויות טיפול שונות .יש לבחון איש מקצוע עם קבלות בתחום ואולי בגישה מכיוון שונה לזה שניסיתם עד כה.
יש לבחון גם מה תרומתם המודעת והלא מודעת של ההורים לתלישה.

בהצלחה
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו
.

התופעה עלולה לא לעבור אם לא יטפלו בה!!!! אני חושבת שכדאי לפנות לפסיכולוג המטפל בטיפול קוגניטיבי התנהגותי ואולי יש כזה שגם מבין בבעיה ספציפית זאת. אפשר לפנות דרך איט"ה (ארגון פסיכולוגים המתמחים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי) בהצלחה ואל תוותרו!!!

תשובתך מבטאת רק חלק מהפיתרון.

להפרעה אופי אפיזודי. התגובה אינה מוכחדת והיא מופיעה בגלים.
טיפול קוגניטיבי הוא פיתרון טכני ואינו פיתרון עומק. יש שהוא עוזר ויש שלא....
יש טיפולים שונים, אין טיפול מושלם.
הטיפול הקוגניטיבי עוזר בהתמודדות אין הוא מכחיד את התופעה.כאמור לתופעה אופי גלי ולכן יש לפעמים את האשליה שהטיפול הכחיד את התופעה כך הדבר גם עם תרופות..

קודם לכל טיפול יש לבחון מה תשתית ההפרעה , דרגתה , ורצון המטופל - לפיתרון מהיר אולם שברירי או פיתרון איטי אולם איתן.

בהצלחה

לרונית שלום

מסתבר שגם אנשי הרפואה מסכימים איתך , גם חברת התרופות אינה ממליצה על טיפול תרופתי לצרכים שאת מתארת כטיפול יחיד- עניין הנתמך בספרות הרפואית ללא עוררין .
טיפול ב- "ויסות תחושתי , לגרייה ,לתכנון תנועה ולהיפראקטיביות" בילד המצוי על הספקטרום האוטיסטי נעשה במסלול טיפולים התפתחותיים- ורגשיים . כלומר במישור התנסויות עם כלים ומדדים מדורגים ומתווכים על ידי אנשי מקצוע.
כל מחנך העובד בחינוך המיוחד בונה מערך שיעורים בהם המרכיבים שאת מציינת מצוי בלב ההתנסות החוויתית והלימודית. כמובן שכך הדבר בטיפול הנושא כותרת ריפוי בעיסוק, או בטיפול רגשי פסיכולוגי או באמנות או במוזיקה וכדומה . גם הדרכת הורים אמורה לספק להורים כלים של התנסות וחוויה כדי לקדם את המישורים שאת מציינת.
הטיפולים השונים נערכים במרכזים שונים כמו במרכז התפתחות הילד, או בריאות הנפש לגיל הרך- ולאחרונה משרד הבריאות הרחיב את הטיפולים בילדים עם הפרעה ברצף האוטיסטי גם מעל לגיל שש !!! או במערכת החינוך (אפשר לברר את הזכויות לטיפול בקופות דרך עמותות שונות כמו אלו"ט או העמותה לילדים בסיכון).

הטיפול התרופתי אינו מרכזי הוא רק משלים ומאפשר תיקון זמני כמו קביים לפרק זמן מסוים עד שהילד יפתח את הכלים האישיים המצווים במאגר הפוטנציאלי שלו. לעולם הטיפול התרופתי הפסיכיאטרי בילדים אינו תחליף לטיפול ההתפתחותי או הרגשי.

בהצלחה
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו

האם בעיות הנל כולל בעיות של היפריות , קשר עין לקוי וויסות חושי לקוי אצל ילדים אוטיסטים ברמה לא גבוהה נפתרים בדרך לא של תרופות ? תודה

שלום רונית ,הטיפול התרופתי הוא סימפטומטי בלבד , הוא אינו מרפא ומשמש כטיפול תומך ומשפר איכות חיים. חשוב מאד בילדים אוטיסטים לשלב טיפול רגשי, התנהגותי וטיפול תרופתי. בעיות קשב וריכוז בד"כ משתפרות מאד עם טיפול תרופתי -שווה לנסות. בהצלחה אבי

לרן שלום

לצערי אין לי תשובה חותכת לאוכלוסיה מתחת לגיל עשרים
.
בגיל ההתבגרות דיכאון פסיכוטי עשוי להראות ממש כמו סכיזופרניה. ולכן רבים הם אנשי המקצוע הנמנעים לתת אבחון חד משמעי באירוע פסיכוטי ראשון בגיל זה !!!
בגיל מבוגר התמונה הקלינית יותר ברורה.

מינון ריספרדל מעל 3 מ"ג לבוגר הוא סף תחתון למינון אנטיפסיכוטי. מינון נמוך יותר ניתן מסיבות שונות כמו וויסות רגשי הפחתת התקפי זעם ועוד.

בהצלחה
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו

שלום ,
אני בת 14 עוד חודשיים ובזמן האחרון אני פחות מחייכת , יותר עצובה , אני לא מצליחה להירדם בלילה . . .

(ואני לא יודעת אם זה קשור אבל הטעם שלי השתנה - לדוגמא אהבתי שירים מזרחיים ורוק ועכשיו אני אוהבת רק רוק ואני לא סובלת מזרחי . . . למרות שהפלאפון שלי מפוצץ במזרחית ואני באה ממשפחה שבה שומעים רק מזרחית . . . וכך גם הטעם שלי בבגדים - שנה שעברה הייתי הולכת רק עם חולצות קצרות ועכשיו אני לא סובלת חולצות קצרות וגם שממש חם בחוץ אני הולכת עם ארוך . . . ]

רציתי לשאול אם אני סובלת מדיכאון או שזה משהו זמני ?

לחן שלום

את מתארת מספר תסמינים, כדי שיהיו הפרעה נחוץ עוד משהו..

אכן, מצב דיכאון כעקרון אמור לפגוע באיכות חיים ובתפקוד, כל ההגדרות האחרות רק קובעות שמדובר בדיכאון ולא משהו אחר. ומכאן שאם אכן אילו פני הדברים אז לא חשוב איך נכנה את ההפרעה, ראוי שתפני להוריך ותבקשי שתופני לפסיכיאטר ילדים ונוער לצורך אבחון והערכה ובהמשך להמלצה טיפולית.

יש לדעת שלפעמים בגיל ההתבגרות יש מצבי רוח התואמים לדיכאון אולם הם לרוב קלים וחולפים לבד.
סוגיית עומק הפרעת התפקוד ואיכות החיים היא הנקודה המכרעת.

לצורך קביעת "הפרעה " אנו מתיחסים לתפקוד הכולל של האדם ולא למרכיבי חשיבה או תחושות מסוימות.

בהצלחה,
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמנו

חן, אני ממליצה לך לפנות לעובדת הסוציאלית בתיכון בו את לומדת כדי שהיא תוכל לדבר איתך, לשאול אותך שאלות כדי לברר את מצבך ולהציע לך עזרה מתאימה. יעל