פורום התפתחות הילד, התפתחות ילדים - יש לך שאלה?

ניצן הי, בשביל למצא שיטה טובה צריך לדעת מה גורם לזה. האם אתם מעירים בבוקר, האם אתם מעירים אותו בצהריים, האם הוא קם באופן עצמאי? אם אתם מעירים אותו הייתי מנסה בתור התחלה להשכיב אותו לישון מוקדם יותר..אולי הוא צריך יותר שעות שינה.
אם זה לא העניין יתכן ויש קושי בויסות גם חושי וגם רגשי. במקרה כזה צריך לבדוק את זה יותר לעומק ולראות מה ולמה קשה לו ולמה קשה לו לוסת את עצמו.

ליאור הי, מה זאת אומרת לא מבחין? האם הוא יודע להתאים צורות וצבעים למקום שלהם בפאזל? נניח עיגול לתוך מקום של עיגול. או עיגול אדום למקום של עיגול אדום. אם כן אז בסדר הוא מבחין בהבדלים, אולי לא יודע לשיים אותם אבל זה בסדר זה יקרה בסוף.

ב 4 ליולי בפורום "פסיכולוגיה ילדים" עניתי לשאלה דומה מאוד לאמא בשם קרן. את יכולה לגשת לשם לקרא את השאלה והתשובה. מה שכבר אומר לך שזה דבר שקורה הרבה.
הנה התשובה שנתתי לקרןף
"קרן, מאיזו שהיא סיבה לבן שלך קשה קצת להרגיע את עצמו, והוא גם לא נעזר בך לצורך העניין. עולה השאלה אם זה הדבר היחיד שהוא לא מווסת בו. אם זה הדבר היחיד, אז הייתי אומרת שעשית דברים נכון אבל לא התמדת בהם.
נסי את הדבר הבא: כשהוא נכנס למצב הזה, אל תדברי איתו, קחי אותו למקום בטוח (כמו ספה רכה), תלי לו לעבור את זה גם אם זה לוקח שעתיים. שבי לידו - תעברי איתו את המצוקה - מבלי שאת מדברת אליו למעט להגיד לו שאת יודעת שקשה לו אבל זה יעבור (משפט קצר). אם הוא בא אליך או מבקש חיבוק תני לו חיבוק. בהתחלה זה יהיה קשה לשניכם אבל אם תעמדי בזה - הזמן של התיסכול יפחת והוא ילמד לוסת את עצמו."

אמרי, השאלות מאוד כוללניות ואני מתקשה להאמין שתשובה בפורום תספק את הסקרנות שלך. אבל, יש לקשיים בויסות חושי גם אלמנטים תורשתיים. זה לא אומר שאם אין להורים לא יהיה לילד, ולהיפך. אלו הם דברים שהתורשה שלהם יותר מורכבת מזו שלמדנו בשיעורי ביולוגיה בתיכון.
יש להניח שכלל שהקושי יותר גדול כך ניתן יהיה לאבחן את הבעיה בגיל מוקדם יותר. כלומר תינוק בן יומו שאין שום דרך להרגיע אותו, כפי הנראה יש לו קושי בויסות חושי כלשהו (תחת ההנחה שהוא בריא) אבל יהיה מאוד קשה לדעת איזה חוש או חושים אינם מווסתים.

רעות הי, אין לי, ולדעתי אין לאף אחד תשובה לשאלה שלך. הדבר היחיד שאני יודעת זה שלילדים בגיל צעיר יש מוח גמיש מאוד שיודע לעשות תהליך של פיצוי. כלומר, יודע ללמד אזור אחר במוח לקחת על עצמו דברים שלא היו אמורים להיות שלו. וזה מזל גדול.
אז נשמע שלבת שלכם היה מזל גדול, וצריך לשמוח.
דברים שהולכים קדימה לא נוטים ללכת אחורה בלי סיבה, נניח מחלה פרוגרסיבית, והמיפלגיה אינה מחלה כזו (היא אינה מחלה כלל).
תחושתי היא שאת שואלת את השאלה כי כבר שנים אתם נמצאים באי ודאות לגבי העתיד של הילדה וזה מאוד מעייף ומתיש. כל היום לשאול את עצמכם מה יהיה? ומה צריך עוד לעשות? אני מודה שגם הרופאים (מעצם עבודתם - לא בגלל שהם רעים) לא נותנים לזה מנוח - כל הזמן בודקים וחוששים.
אולי הגיע הזמן לתת להם לדאוג? ואתם תתחילו פשוט להנות מהילדה שלכם. עזבו מה יהיה בעתיד תחיו את ההווה. וההווה נשמע ממש בסדר. בפועל אף אחד לא יודע מה יהיה בעתיד (גם כשיש ילד שנולד בריא לגמרי). אז זה ביזבוז זמן להיות חרד מזה.

ענת הי, יש להניח שאם את לא יודעת מה מקור הקושי גם אני לא אדע מכמה משפטים. אבל בואי נניח שזה פשוט התנהגות מחוזקת לאורך שנים. נסי את הדבר הבא, התיחסי, את, אל הילד כילד בוגר, ותתעלמי מהטעויות הללו. הפסיקו לתקן אותו (הניחו כי הוא יודע שהוא אומר את זה לא נכון אחרי כל הפעמים השהערתם לו) ופשוט הגיבו אליו כאילו אמר את המילה הנכונה, בלי צחוקים ובלי הערות תיקון.
למשל, הוא אומר "אמא תראי חיתול", תעני "ואו חתול ממש גדול" . התמידו בעניין לאורך זמן רב. כי זו התנהגות מאוד מושרשת אצלו.

לי, אם יש חשש מבעית ראיה - וזה אומר שצריך להיות לזה יותר מסימן אחד אלא גם סימנים נוספים, כמו זיהוי לא נכון של חפצים - תמיד שווה לבדוק.
אבל בגיל הזה, פעמים רבות כל הגברים הם אבא וכל הנשים הם אמא. אז הוא הרבה יותר מתקדם כל הצעירות הן האחיות שלו. כלומר הוא מבחין כבר גם בין זכר לנקבה וגם בין צעיר למבוגר. תמשיכו לתקן והוא יבין את העסק בסוף.

ערבה, עולה כאן השאלה האם זו חרדה/פחד או איזה קושי בויסות חושי. צריך לבדוק את זה, כמו למשל לשאול את עצמך האם יש בכלל חשש מקולות חזקים האם זה קורה בסיטואציות אחרות ובאיזה.
לגבי השאלה האם זה טבעי לגיל - כל דבר הוא סביר אלא אם הוא מתחיל להפריע להתנהלות היום יומית הסבירה או להתפתחות הילד. אם זה מפריע אז יש בעיה.
ואנא בשלב זה הבא לא נקרה לזה בשם "בעיה חברתית" כדי לא לתייג אותו.
אם זה בעיה, צריך לפנות לעזרה.

ליה, הי, אין תשובה לשאלה הזו. המתי מורכב משני נתונים עקרוניים, האם יש איזה סיבה בריאותית שבגללה צריך לגמול והאם הילד מראה סימנים שזה משהו שהוא מוכן להתגייס אליו.
סיבה בריאותית כמו משהו שאמר הרופא שיניים מצדיקה לנסות לעשות את זה למרות שהילד אולי לא נמצא במקום לזה. אבל אולי שווה לשקול פשוט להפחית את השימוש. זה גם נכון למשל למצבים בהם הילד מדבר לא ברור. איך עושים את זה? בכל פעם שמוכן להוציא את המוצץ מעודדים אותו. מעבר לזה, האם ראית פעם ילד בגיל 8 עם מוצץ? זה אומר שבסופו של דבר הם לא רוצים את זה יותר.

נורית הי, כל עוד היא עולה במשקל כמו שצריך ומתפתחת כמו שצריך אז שינה זה רק דבר טוב, לאמא ולילד. בזמן השינה משתחררים חומרים שונים במוח שעוזרים להתפתחות.

דורין, כשאת מנסה לעשות משהו וזה לא מצליח, זה הרי לא כיף גדול ומעצבן. אז את מנסה שוב וזה עדיין לא מצליח..ממשיך לעצבן. לפעמים את מבקשת עזרה ולפעמים את מותרת. אבל בעיקרון את מבינה שאולי לקחת על עצמך משהו שהוא קצת מעל היכולות שלך. את ההבנה הזו הילד שלך לא מבין, והוא תקוע בכעס שלו. משימות שהוא לא מצליח למרות שמנסה, צריך לחזק את העובדה שהוא מנסה, אבל להציע עזרה או לעזור קצת מבלי שירגיש.
בקיצור, ההתנהגות שלו נורמלית, אבל צריך לעזור לו להגיע לאיזה מנגנון התמודדות עם קשיים כמו של מבוגרים - בקשת עזרה או ויתור בלי כעס (גם זה בסדר לפעמים).

מאיה, ממה שאת מתארת אני לא בטוחה שיש קושי תקשורתי. אבל בתור התחלה הייתי הולכת לעשות בדיקת שמיעה. והייתי ממליצה על BERRA ולא בדיקה התנהגותית שמיעתית. זאת כדי לדעת בוודאות אם יש בעיה.

רונית הי, לא כל נפנוף בידיים מעיד על בעית תקשורת. כמו שאת מתארת, יש המון סימנים של תקשורת טובה, מה גם שאת מכירה מקרוב את הנושא. אם זה הדבר היחיד שקיים אז יכול להיות שהיא עושה את זה כשהיא מתרגשת? אם כן, אז זה התנהגות שיש לחלק מהילדים, והיא עוזרת להם לשחרר את המתח הדופני שנוצר בזמן התרגשות. לרוב עובר עם השנים - בעיקר אם תרגעי ולא תעשי מזה עניין.
אם יש דברים נוספים שמטרידים אותך, אז תמיד אפשר ללכת לבדיקה, רק בשביל להרגע.

עידית הי, שני דברים אני רוצה לציין: ראשית את לא האמא הראשונה שהמצב הזה נוצר אצלה וברבית המשפחות לא נוצרה בעיה רגשית אצל האחים - כך שזה ממש לא משהו מחוייב המצאיות. דבר נוסף, להרים את הילדה על הידיים זו לא הדרך היחידה להראות חום ואהבה. אפשר לחבק במיטה אפשר לשבת יחד ולקרא ספר (במיטה שלך או שלה), אפשר לשחק יחד במשחק קופסא או משהו דומה. צריך להיות יצירתיים - והכל יהיה בסדר. מה שבטוח את צריכה לא להכנס ללחץ, את עדיין אמא טובה. ויכולה להיות אמא טובה גם לילדה שלך וגם לילד שעדיין לא נולד. מאחלת לכולכם המון המון בריאות.

ראשית נתחיל מהשאלה השניה, כתבתי תגובה לכך הפורום אחר שאני מנהלת (שאלה מה 12 ליוני) הנה קישור:
https://www.beok.co.il/Forums-15/Forum-41/
לגבי השאלה הראשונה:
כאשר תהליך הגמילה לא הולך זה אומר שיש דברים ברמה האינדוידואלית שצריך לבחון, האם יש קושי תחושתי, בעיה רפואית, או משהו התנהגותי. אבל בכל זאת הנה שני דברים שעולים מתוך מה שאת כותבת:
1. לא לשים חיתול בשום אופן - לא חוזרים אחורה. כשאתם עושים את זה אתם מבלבלים את הקשר בין סיבה לתוצאה ומבלבלים את המערכת הנוירולוגית שצריכה ללמוד להתאפק קצת. אז זה קצת לא נעים ולא נוח..אבל עם קצת סבלנות דברים אמורים להסתדר.
2. לא לכעוס - כאשר הוא עושה בתחתונים לא לכעוס ולא להגיד כלום (אפילו לא להגיד "לא נורא" כי זה שקר, בפועל זה די מעצבן). לקחת אותו להחליף ולהמשיך הלאה. כל דבר שאומרים הוא יכול להפוך לחיזוק אפילו דבר שלילי. כאשר מצליח אז לחזק ולעודד.

ראשית נתחיל מהשאלה השניה, כתבתי תגובה לכך הפורום אחר שאני מנהלת בפורום "פסיכולוגיה ילדים", שאלה מה 12 ליוני של חסויי.

לגבי השאלה הראשונה:
כאשר תהליך הגמילה לא הולך זה אומר שיש דברים ברמה האינדוידואלית שצריך לבחון, האם יש קושי תחושתי, בעיה רפואית, או משהו התנהגותי. אבל בכל זאת הנה שני דברים שעולים מתוך מה שאת כותבת:
1. לא לשים חיתול בשום אופן - לא חוזרים אחורה. כשאתם עושים את זה אתם מבלבלים את הקשר בין סיבה לתוצאה ומבלבלים את המערכת הנוירולוגית שצריכה ללמוד להתאפק קצת. אז זה קצת לא נעים ולא נוח..אבל עם קצת סבלנות דברים אמורים להסתדר.
2. לא לכעוס - כאשר הוא עושה בתחתונים לא לכעוס ולא להגיד כלום (אפילו לא להגיד "לא נורא" כי זה שקר, בפועל זה די מעצבן). לקחת אותו להחליף ולהמשיך הלאה. כל דבר שאומרים הוא יכול להפוך לחיזוק אפילו דבר שלילי. כאשר מצליח אז לחזק ולעודד.