פורום התפתחות הילד, התפתחות ילדים - יש לך שאלה?

למעשה שפה זה דבר שילדים רוכשים באופן עצמאי ומבלי שאנחנו נעזור להם בזה. וזה כולל גם בתים שבהם מדברים מספר שפות. ילד שאין לו קושי שפתי ירכוש את השפות השונות ללא בעיה מיוחדת. כאשר יש קושי, צריך לברר את המקור לקושי. כל סיבה לקושי מביאה לפיתרון אחר, ילד עם קושי שנובע ממשהו מוטורי צריך יותר עבודה מוטורית בהקשר השפתי, ילד עם קושי בהתארגנות צריך יותר עבודה על התארגנות וכך הלאה. לכן קצת קשה לענות על השאלה.
המשיכו לדבר איתו, אולי רצוי לבחור שפה אחת בשלב זה (ועדיף עיברית כי זה מה שהוא צריך במדינה שלנו), קראו ספרים ביחד שיימו חפצים ופעולות.

תודה רבה על המענה
בשבוע האחרון הוא מנסה להוציא קולות לפעמים מג'ברש
לפעמים יוצאת לו מילה לא ככ מובנת ולפעמים הוא רק מזיז את השפתיים המצב הזה נראה לי מתסכל ועצוב לי לראות אותו זה תקין זה אומר שהוא כן מנסה לדבר?
ושאלה נוספת הוא לאחרונה החל לשים ידיים על האוזניים לפעמים שרואה טלוויזיה לעיתים בזמן שהוא מרוכז ממשהו הוא סבל בחודשים האחרונים מדלקות אוזניים ונוזלים רופא אאג מומחה אמר שהוא לא זקוק לניתוח זו תופעה התנהגותית הידיים על האוזניים? או שזה יכול להיות שוב כאב או גרד?אני חושבת שהשמיעה שלו נעשתה חזקה יותר והוא רגיש יותר מאחר והוא עבר תקופה של נוזלים
אשמח לקבל מענה על הנושא תודה מראש

אני מציעה בשלב זה ללכת לרופא אזניים, לבדוק אם יש ירידה בשמיעה או בעיה אחרת. אם הדבר הזה ישלל צריך ללכת ליעוץ אחר. צרי קשר לאחר בדיקת רופא ואשמח להפגש.

תודה על המענה המהיר
לאיזה רופא אחר מלבד אאג? את חושבת שאולי זו דפןס התנהגות האם אני צריכה לדאוג?

הייתי הולכת לבדיקת שמיעה, ואת זה לדעתי עושים דרך רופא ילדים.
אמא יקרה, כאשר נולד ילד נולדת אמא ונולדת דאגה. זה חלק מהעיסקה. אז אני לא יכולה להגיד לך לא לדאוג כי זה לא יעזור - את כבר דואגת. אבל את עושה את מה שצריך - הולכת ובודקת ושואלת שאלות. אז את בסדר גמור.

הדר, בקשר לנזק, השאלה היא עד כמה חזק היא מנענעת את הראש. וגם אז אני לא בטוחה שהיא עושה נזק. אם זה הקושי היחיד הייתי עושה נסיון לשנות את האופן שבו היא נרדמת. זה נשמע כאילו היא צריכה תנועה וסטיבולרית מאוד חזקה בשביל להרגע. אני לא יודעת בת כמה היא, ולכן קצת קשה לי להמליץ על דרך לעשות את זה. אבל את הפעילות הזו צריך לעשות במשך היום בשביל שתגיע רגועה יותר לשינה.
בכל מקרה מי שהכי טוב להתייעץ איתו זה מרפאה בעיסוק.

אבי שלום, כאשר עושים אבחון מהסוג הזה בגיל כל כך צעיר (שנה וחצי) יש סיכוי מסויים לטעויות או בילבול בין אבחנות במיוחד אם החשד היה לאוטיסט עם תפקוד גבוה.
בכל מקרה אתם צריכים לגשת לחדש את האבחון של הילד לקראת העליה לכיתה א', אז אפשר ללכת ולבדוק את הדברים מחדש.
אבל הנה כמה דברים לחשוב עליהם:
ראשית, ילדים על הספקטרום בתפקוד גבוה מאוד רוצים חברים. הקושי שלהם לרוב הוא איך ליצור קשרים חברתיים. הם צריכים עזרה במקום הזה. ואם למדו איך לעשות את זה בגיל 4 עם בני 4, הרי שבגיל 7 יהיה צורך ללמד אותם הכל מחדש כי ילדים בגיל 7 יוצרים קשר בדרך שונה. והם, לצערנו, לא מצליחים ללמוד את זה לבד.
שנית, רוב הילדים בתפקוד גבוה מדברים בלי סוף, הם בדר"כ מאוד חכמים ומצליחים להרשים בעיקר את המבוגרים בשפה הגבוהה שלהם. מה שהם לא מצליחים כל כך להבין , זה איך להתאים את מה שהם רוצים להגיד לנושא שכרגע מדברים עליו (וישנן עוד דקויות).
ודבר אחרון, ומבלי להכיר אתכם ומשפחתכם, אתה צריך להבין שאם אתה הסתרת מידע מהמשפחה והסביבה, יש סיכוי שגם הם לא משתפים אותך במה שהם חושבים על הילד שלך. לכן זו אינה אינדיקציה לקשיים של הילד.
ולמרות כל מה שאמרתי, אני נוטה תמיד להקשיב לרחש ליבם של ההורים, תמיד יש שם משהו חשוב. ולכן אם אתה מרגיש שזו אינה האבחנה (אולי יש אבחנה אחרת, אגב), לכו לבדוק את הנושא.

אוסקר שלום, לצערנו הרב אוטיזם אינו הקושי ההתפתחותי היחיד שיש לילדים. (ורק למען הצדק עם הורים לילדים עם אוטיזם חשוב לדעת שזה לא גזר הדין הכי נוראי שיש, לאוטיזם יש היום הרבה טיפולים ואפשר לקדם את הילדים מאוד).
נחזור אליכם, לצערנו מדע הרפואה עדיין לא עד כדי כך מפותח (אם אפשר להאמין) שהוא יכול להסביר את הסיבה לכל עיכוב התפתחותי. וזה אומר שבמרבית המקרים, ההדמיות השונות והבדיקות הגנטיות, עדיין לא יכולות להסביר מדוע ילד מתעכב התפתחותית. לצערי אנחנו רואים הרבה ילדים עם עיכוב התפתחותי רב תחומי ולא יודעים להסביר למה.
לא אמרת לי אם הילד נולד פג, באוכלוסיות של פגים, ובעיקר פגים שנולדו בשלב צעיר מאוד יש יותר עיכובים התפתחותיים.
אחרי שאמרתי את כל זה....
זה שלא יודעים מה הסיבה לא אומר שאין איך לקדם את הילד. בנית מערך טיפולים אינו קשור למקור הבעיה. הילד צריך טיפולי פזיותרפיה (לנושא ההיפוטוניה שלו), טיפולי קלינאית תקשורת המומחית בפעוטות לעיכוב השפתי, ומרפאה בעיסוק לכל תחומי המוטוריקה העדינה שאתה מתאר. בגיל הזה המוח מאוד גמיש ועבודה אינטנסיבית מקדמת מאוד.
לא אמרת לי בכמה מאחר הילד, אבל לפי רוח הדברים שלך העיכוב הוא גדול מאוד ולכן טיפולים פעם בשבוע (אלא אם מדובר ביום שלם של טיפולים) נשמע מעט מידי. אולי אפשר לעבות עם טיפולים פרטיים?
אם הייתם בארץ, יש להניח שאם העיכוב הוא גדול, הילד היה נכנס למסגרת מעון יום שיקומי ומקבל טיפולים אינטנסיביים כל יום במשך 6 ימי השבוע ואתם הייתם יותר חופשיים להיות ההורים שלו במשרה מלאה - כי ילד זקוק גם להורים אוהבים ולא רק מטפלים.

דוקטור הלית
ראשית. תודה רבה על תגובתך המהירה
התינוק שלנו נולד בדיוק בזמן....אפילו איחר ביום בלידה קיסרית
גם בני בכורי נולד בניתוח קיסרי, והתפתח ממש מהר
בגיל עשרה חודשים כבר הלך ובגיל שנה וחצי דיבר ואמר משפטים מורכבים, היום בן 7 עם התפתחות תקינה לחלוטין
אני אשתף את אשתי בהתכתבות ובאופציה של מעון יום שיקומי
אינני בטוח שזה קיים כאן בצרפת ומי אכן זכאי להיות שם כי כמו שציינתי הבדיקות היו תקינות ורופאה שללה אוטיזם אז מבחינת המערכת וההמסד התינוק שלנו זקוק אך ורק לתמיכה של המרכז הנוכחי , אבל אני לא יכול לשקר לעצמי עם כל הקושי שבעניין ולהמשיך להאמין שזה לבדו יספיק. נבדוק את כל האופציות הקיימות כולל רפואה פרטית. אני אכן מרגיש שהפער גדול.
ציינת שהמוח בשלב הזה עדיין גמיש ועבודה אינטנסיבית מקדמת. מתוך סקרנות....מתי המוח מתחיל לאבד מגמישותו או במילים אחרות כמה זמן יש לנו....לסגור את הפער תוך כדי יעילות מקסימלית של גמישות המוחֵ
המון תודה מראש על תשובתך

אוסקר, הכי חשוב לא להכנס ללחץ. יש זמן ויש מספיק זמן. אין לי תשובה מדוייקת לשאלה שלך, כי אין תשובה. אנחנו יודעים שהמח מתפתח עד גיל 25 לערך. זה לא אומר שבגיל 24 הוא יהיה גמיש כמו בגיל 3. וזה גם לא הפקטור היחיד שצריך להתחשב בו.
בקיצור, יש לכם כמה שנים טובות, קל יותר להתחיל עכשיו כשהוא קטן ואתם יותר בשליטה על סדר היום שלו.

תודה רבה דוקטור הלית
אני מנסה בכל כולי להישאר אופטימי ולא להיכנס ללחץ. זה מאבק ....😀אבל אני לרוב מנצח בו גם אם לוקח יום יומיים להרים את עצמי בחזרה
התחלנו לבדוק אופציות של מעון יום שיקומי כמו שהמלצת
מצאנו משהו שהוא מסגרת יומיומית לילדים מגיל 3 וזה רק למי שבעצם כבר הוגדר על ידי המערכת כילד עם מוגבלות שכלית או אוטיזם....כך שזה לא מתאים
עובדים על קביעת פגישות עם הרופא המשפחתי , הרופא האחראי המטפל בילד שלנו מטעם המרכז שמטפל בו עם פיזיותרפיסטית וקלינאית תקשורת....עם הרופא הנורולוג שהיה אחראי על הבדיקות הנורולוגיות שהיו תקינות ובדיקות גנטיות שהוא המליץ עליהם במידה ולא יתגלה כלום בבדיקות של המוח....
.....אפילו הסכמתי ללכת למיסטיקנית שבלי לראות את הילד שלנו קבעה שמה שמפריע לו להתפתח זה הכוחות על המיוחדים שיש בו.....
😀 ושהוא זן חדש של אנושות.....הלוואי....מבטיח לשתף אותך ואת עולם המדע אם יתגלה שהיא צודקת....
שאבתי עידוד מהתגובה שלך ואני תקווה שדברים יתחילו להשתפר

תודה רבה....

אוסקר

שרי שלום,
כל שלב התפתחותי הוא חשוב במידה כזו או אחרת. אבל אם הילד אינו עובר אותו זה עדיין לא מעיד בהכרח על בעיה. ראשית אם זה הדבר היחיד שאיתו יש בעיה, סביר להניח שניתן להניח לזה.
אבל אם יחד עם זה יש בררנות באוכל או קושי בתפיסת חפצים או כל קושי אחר הייתי בודקת את הנושא. עדיין יתכן וזה כלום.

סבתא נטלי שלום, ראשית חשוב להפנות את השאלות הללו אל הרופא עצמו, התפקיד שלו הוא גם להסביר את המשמעוית ולהדגים בהתאם לבמחן שהוא העביר.
היות ועיכובים התפתחותיים לא ניתן לבדוק בבדיקת דם, עושים את זה עם מבחנים שיש להם נורמות בהתאם לממוצע באוכלוסיה. זה אחד מהמבחנים שרופאים התפתחותיים עושים בהם שימוש. יש להניח ששאל אתכם ובדק מספר דברים מול הילדה ולפי זה יצאו המספרים הללו.
אם הנכדה בת 30 חודשים כרגע (כפי שכתבת) הרי שלפי מה שיצא היא מתפקדת בתחום השפתי לפי גיל 22 חודשים - כלומר עיכוב של 8 חודשים.
בתחום הביצועי (שזה מוטורי וקוגנטיבי יחד) היא מתפקד קצת יותר טוב בהתאם לגיל 26 חודשים, כלומר עיכוב של 4 חודשים.
עיכוב שפתי של 8 חודשים מצריך איזה חשיבה על מסגרת טיפולית. המסגרת הכי מקיפה ושאינה מצריכה את ההורים להתרוצץ אחר טיפולים היא מסגרת של גן קטן שיכול לבנות תוכנית התערבות ספציפית לנכדה שלך. מכאן ההמלצה של הרופא.
זה לא מחייב אתכם, אבל זה לא אומר שזו עצה לא טובה. אם זה רופא פרטי הייתי נגשת עכשיו למכון התפתחות הילד של קופ"ח שלכם בכדי לעשות הערכה מקיפה יותר - אצל קלינאית תקשורת ומרפאה בעיסוק ויתכן אף פסיכולוג/ית התפתחותי/ת.
ככל שההתערבות נעשית בגיל צעיר יותר, כך הסיכוי להתקדם בצעדים גדולים יותר גדול יותר.

הי
כדאי להתייעץ עם התפתחות הילד

בילי שלום, היות ואני לא מכירה את המקרה יהיה קשה לי לשפוט את האבחון. אבל מה שאת יכולה לתמיד לעשות זה לקחת חוות דעת נוספת.

הורים מודאגים שלום, כעס הוא רגש טבעי ותקין. מה שאולי קשה כאן זה העוצמות. האם הילדה התנהגה כך מאז שהיתה קטנה (יותר)? או שזה משהו שקורה יותר לאחרונה?
ואם יורשה לי, באיזה שבוע אתם?

בגיל חודשיים וחצי לא כל יכולת מיקוד הראיה התפתח. הייתי מחכה עוד, אם עד גיל ארבעה חודשים זה לא מסתדר, גשי בשלב ראשון לבדיקת עיניים.

מיכל, לא רשמת בן כמה הילד? האם זו התזונה היחידה?

יאנה, השאלה היא עד כמה הילדים קשורים למערכת החינוך והחברים שלהם. הילד בן השנה וחצי, יש להניח לא כל כך מחובר אז השאלה היא בעיקר לגבי הילד בן שלוש וחצי. אם יש לו חברים אז אולי זה לא הכי נכון לנתק אותו לחצי שנה ואז לחזור. הניתוק יהיה קשה וגם החזרה. מה גם שאני לא יודעת מה התוכניות שלך לגבי השהות בחו"ל האם את רוצה להכניס למסגרות שם או להשאר איתם בבית.
לגבי הקשר עם האב - אם עושים את התהליך נכון אז אפשר להסביר לילדים את המצב ולעבור את התקופה בצורה בסדר יחסית.
אם אין מערכות יחסיים וגן שהילד מכיר וטוב לו שם, אז אפשר לנסוע יחד ושתהיי עם הילדים בתקופה הזו (לא תעבדי ולא תכניסי למסגרות חינוך אחרות).

לא כתבת את גיל הילדה, אבל אני מניחה שאיפשהו בן גיל 4 ל 5. זה לגמרי תקין ולא מעיד על בעיה כלשהי חוץ מהעובדה שהיא ילדה סקרנית. כל אמירה שלילית על הדבר תביא תחשובה שיש משהו בגוף שלה שהוא לא בסדר ואת זה אנחנו לא רוצים.
הייתי אומרת לה שאת שמחה שהיא סקרנית, ושזה בסדר אם היא נוגעת לעצמה בגוף אבל שאת חושבת שהיא צריכה לעשות את זה כשהיא לבד בחדר ועם עצמה. כי זה לא דברים שאנחנו עושים לפני אנשים אחרים.
עושה רושם שהיא מבינה את זה, אבל חשוב לחדד. ובאותה הזדמנות להסביר לה שלאף אחד אחר אסור לגעת בגוף שלה אלא אם אמא או אבא מרשים (למקרה שמדובר בבדיקת רופא נניח).

ליאת, עוד לא שמעתי על ילד אחד שלא אוהב טלויזיה/טאבלט/טלפון/מחשב. אבל היום יש כבר מחקרים שונים שמדברים על כך שחשיפה מוקדמת למכישירים הללו משפיעה לרעה על התפתחות הילד. מכיוון שמרבית הילדים שגדלו מגיל מאוד צעיר עם המכשירים הללו הם היום עדיין צעירים, ויש עוד גורמים המשפיעים על התפתחות הילד, קשה מאוד לבודד את המרכיב הזה משאר המרכיבים ולומר את זה בודאות. לכן הרוב בגדר השערות וספקולציות.
הנה כמה דברים שאנחנו כן יודעים. כמות הגירויים שהילד רואה בשניה אחת על המסך היא גדולה יותר מזו שקיימים במציאות (כמות הצבעים, הדברים שזזים, הקולות וכו'). בתחילה זה מרתק את הילד, לאחר מכן הוא מסתגל לעבד כזו כמות של גירויים ואז צריך את זה גם כאשר אינו צופה בטלויזיה. מכיוון ששום משחק משותף עם ילד אחר או אפילו ילדים אחרים, לא יכול לעולם לספק את כמות הגירויים הזו, הוא ישתעמם מהר מאוד ויעדיף את הטלויזיה/טאבט וכו' על פני אינטראקציה עם ילדים או משחק פאזל. הצפיה בטלויזיה היא פאסיבית ולכן גם לא תעודד את ההתפתחות השיכלית שלו.
אז אחרי שקצת הפחדתי בואי נדבר על החיים האמיתיים. בחיים הללו יש טלויזיות וטאבלטים. ויש רגעים שזה אמצעי קל ונוח לעזור לנו להעביר את הזמן עם הילד, ללכת לשרותים ועוד כאלו.
אז מה שחשוב זה מינון.
מגיל שנה עד שנה וחצי הייתי מנסה להמנע מזה לחלוטין.
משנה וחצי עד שלוש הייתי מחלקת מקסימום שעתיים של צפיה במהלך היום ברגעים שאין ברירה (בכל מקרה לא שעה ובטח לא שעתיים בישיבה אחת).
מגיל שלוש הייתי מנסה לשמור על השעתיים הללו, אבל אני מודה שאני נוטה להאמין שזה בלתי אפשרי (סרט מצוייר הוא שעה לפחות).
מה הרווח שלך אחרי כל המאמץ? סיכוי גבוה יותר שיהיה לך ילד שיודע להעסיק את עצמו (ותוכלי לנוח מבלי לתת לו טלויזיה), יהיה רגוע יותר, ויצור חברויות בקלות. וזה יהיה כך לכל החיים!

הדברים שמתוארים לא בהכרח מתקשרים אחד לשני. יתכן ולכולם יש איזה רקע משותף, אך קשה מאוד מהתאור הקצר כאן לדעת מה הוא.
הוא לא נשמע לי מאחר בדיבור, בעיקר כי מה שאת מנסה להסביר שאם יש קושי הוא תחבירי ולא ברכישת השפה. זה דברים שלוקחים זמן ולכל ילד יש את הקצב שלו. הוא עדיין בטווח הנורמלי.
הוא לוקח חפצים מילדים אחרים כי הוא בן שנתיים ותשעה חודשים, וזה מה שהם עושים, בעיקר אם זה הולך להם. הייתי מעדיפה שלא ינשכו אותו, אבל זה אמור להיות משהו שילמד אותו להפסיק. (חוץ מזה צריך גם להעיר להורים של הילדים הנושכים - אם כי שוב גם זה מעיד על כך שהם לא מצליחים להביע טוב את עצמם ולכן נושכים). אולי זמניות יותר גדולה של הגננת באזור יכולה למנוע מהסיטואציה להגיע לכך?
יתכן והוא קם מהכיסא יותר מילדים אחרים, בגיל שנתיים ותשעה חודשים זה לא מעיד על הרבה, רק שהוא ילד פעיל יותר מהאחרים.
ויחד עם כל משאמרתי כאן - יתכן ואת כל הדברים ניתן להסביר אחרת (משהו תחושתי משהו רגשי). אני לא מכירה את הילד ואת הסיטואציה. אם בלבך את מרגישה שיש קושי (ואני נוטה לסמוך על אינסטיקטים של הורים) אז התיעצות היא דבר טוב.