פורום הורים לתינוקות, הורים לפעוטות - יש לך שאלה?

שלום לאימא,
העובדה שבנך שולב בגן הטיפולי כנראה משקפת את המידה הרבה בה זקוק לגן, למסגרת האינטנסיבית ולטיפולים ההתפתחותיים. כל אלו חשובים מאוד לשם צמצום הפערים שבוודאי קיימים. ביקור סדיר בגן הינו חלק חשוב וחיוני מתהליך הטיפול, הרי אין שום טעם בטיפול שפתי, או בטיפול של ריפוי בעיסוק, אם בנך אינו משתתף בו. מחובתם של אנשי המצוע ליידע את הגורמים הרלוונטיים בשירותי הרווחה אודות הגעה בלתי סדירה כיוון שבמקרים מסוימים יש לוודא שאין מדובר בהתנהגות רשלנית מצד ההורים שעשויה לפגוע בילד או לסכן אותו.
אני ממליצה לך מאוד לתאם מפגש עם צוות הגן הטיפולי בנושא.
בהצלחה,
מיכל

1- בקשר לגמילה מחיתולים, לדבריך, נשמע כי ביתך אינה בשלה לגמילה, היא הולכת בגן אולי כי יש מוטיבציה גדולה להשתתף בפעילות החברתית, אך גם בגן אינה מבקשת לעשות. אין לאן למהר וכדאי לעשות את התהליך כאשר הילדה תראה סימנים לבשלות לגמילה כגון עניין בסיר. ישבנון, הודעה לאחר שעושה צרכים, רצון לראות אותך בשירותים ועוד. בנתיים ניתן להחליף את הילדה בעמידה בתוך השיתותים בלבד על מנת לחבר צרכים למקום המיועד בהמשך. מה הגננת מספרת לגבי תגובות הילדה לגמילה? האם היא חושבת שהילדה מוכנה? מיכוון שהיא מובילה את התהליך כדאי שתהיו מתואמות בנושא על מנת לא לבלבל את הילדה ולהגיב שתיכן באותן הדרכים.

2- אולי תפרטי יותר את השאלה כדי שנוכל להתייחס באופן מעמיק יותר. ילדיםבי\גילה לעיתים מתעורים בבכי באמצע הלילה, לא ניתן לדעת האם זה קורה בשל סיוט או כאבי גדילה, או צמיכת שיניים...


בברכה

שלום שירן,
תינוקות, וגם מבוגרים, נבדלים זה מזה במידת הרגישות שלהם לגירויים חושיים שונים ובהם לצלילים ולקולות. מדובר ב'כיוונון': לכל אחד יש סף רגישות אחר ולכן יש אנשים שמעדיפים לעבוד באולפן הקלטות של מוזיקה ואחרים בסיפריה.....
לגבי בתך, כדאי לנסות לסייע לה להתכונן לקראת רעשים צפויים ככול הניתן, או להחליש רעשים שהינם חזקים מידי על מנת ליצור עבורה סביבה מותאמת יותר. למשל, תוכלי להתריע בפניה לפני שאת מפעילה מכשירים מרעישים בבית (מיקסר, מייבש שיער ועוד), ואף לתת לה לשלוט בהם במידת האפשר (למשל, שהיא תפחית בעצמה את כפתור הווליום של המוזיקה ועוד). אם להרגשתך ישנם גירויים נוספים שמבהילים את בתך בתחומי חושים נוספים, מומלץ להתייעץ על מרפאה בעיסוק שאמונה על תחום הויסות החושי.
בהצלחה,
מיכל

שלום נועה,
אני מבינה את כאבך על התחושה שבתך אינה פוגשת חברים בשעות אחר הצהריים, ואת רצונה ליצור קשרים חברתיים. אכן בהעדר "מסגרת" שבה ניתנת ההזדמנות ליצירת קשרים, קשה לעשות זאת. אולם חשוב לי לומר כי בתך אינה "מבודדת": היא נמצאת בגן עד לשעות הצהרים, ושם ישנה הזדמנות רבה לקשרים קבועים ומתמשכים במידה הנחוצה בגילה. היא עדיין צעירה מכדי ליצור קשרי חברות שהינם מעבר למפגש קצר לצורך משחק שלא בנוכחותך, ילדים בגילה עדיין נוטים לשחק משחק "מקביל" ופחות במשחק "הדדי", משותף, אני בטוחה שהגן מספק זאת עבורה.
על מנת להקל עלייך את הדאגה, אני מציעה לך לפנות לגננת שלה ולהתעניין עם מי מבין הילדים בתך נוהגת לשחק, וכך תוכלי להעמיק קשרים אלה באופן יזום: להזמינם לבתכם או להציע להיפגש בשעה קבועה בגינה. תוכלי כך לברר גם מה מידת המעורבות החברתית שלה, האם בגן היא כן נוהגת לשחק באופן קבוע עם אחרים?
בנוסף, על מנת ליצור לה הזדמנויות נוספות למפגש, תוכלי לקחת אותה למשחקיות או לפעילות המיועדות לבני גילה כמו שעת סיפור בספריה, חוג מוזיקה המשותף להורים ולילדים וכדומה. אני משוכנעת שכאשר היא תזדקק פחות לשנת-צהרים, תוכלי להתאים את עצמך לשאר הילדים בגן. כעת, זה עדיין לא נחוץ באותה המידה.
בהצלחה,
מיכל

אני גרה באלפי מנשה ונמצאת המון בפארק בכפר סבא- נשמח להיפגש איתך ועם המתוקונת שלך אם את מהאזור

שלום תמר
אכן יש לך סיבה לחשוש לגבי כניסתו של בנך למעון, כאשר הוא מתקשה להפרד ממך בעודו בבית, עם זאת אני מאמינה כי המודעות שלך לקושי שלו ולצורך שלך בייעוץ, תאפשר לך להתחיל בתהליך של שינוי.
כדברייך היית עם בנך בבית מיום הוולדו באופן צמוד, והוא אינו רגיל לראות את עצמו בלעדייך. באופן רגיל, תינוקות בגיל זה אכן תלויים במובנים רבים בהוריהם, להאכלה, להלבשה, לניידות ולהרגעות. עם זאת, איכות התלות הולכת ומשתנה ואיתה גם אופי הקשר בין התינוק ואמו. נשמע כי הקשר שלך ושל בנך טרם עבר שינוי זה, מה שמשפיע באופן ישיר על התפתחותו הרגשית-חברתית של בנך. אני תוהה עד כמה את מאפשרת לו מרחב לתסכול, בטרם את מגישה לו עזרה במצבים בהם הוא מתמודד עם קושי. באופן זה, תינוקות לומדים באופן הדרגתי לגלות את יכולותיהם ולסמוך על כוחותיהם שיעמדו לעזרתם בעת הצורך. השהייה הכה קרובה שלך לצד בנך במהלך היום אינה מאפשרת לו לגלות את נפרדותו ממך ובמקום למצוא פתרונות בכחות עצמו הוא מחפש אותם אצלך.
חשוב שתמנעי מלהגיש לו עזרה מיידית, שתאפשרי לו ללמשל לגלות צעצועים ולחקור אותם באופן עצמאי, מבלי שתציגי אותם בפניו ותרגישי צורך לעניין אותו לאורך היום.
לעתים תינוק או פעוט אשר אינם מפותחים באופן התואם לגילם, מזמינים אצל הוריהם יתר הגנה ועזרה, אינני יודעת אם זה המצב אצלכם.
לקראת הכניסה לגן הייתי משלבת לאורך השבוע דמויות נוספות שימרו על בנך במהלך שעה-שעתיים מהיום-סבא/סבתא, ביביסיטר וכו'. במהלך הערב הייתי מאפשרת לאביו לטפל בו-מקלחות, ארוחות, זאת על מנת שילמד בנך שיש עוד אנשים שיודעים לטפל בו ואפשר לסמוך עליהם מלבדך.
בהצלחה
אודט

שלום דנה
תאומים הוא מצב בלתי נמנע ליצירת השוואה וכבר בשלב ראשוני זה של חייהם את עדה להבדלים בין אישיים משמעותיים בין בנותייך. עם זאת, מוקדם מדי להסיק לגבי השלכות על התפתחותן.
אני חולקת עליך לגבי האמירה כי בתך הישנה במנשא לא עושה שום פעילו התפתחותית אחרת-אמנם היא לא מתרגלת פעילות מוטורית כמו אילו הייתה מונחת על מזרון, אך גם במנשא בשעות העירות, היא מתרגלת החזקה של גופה,בעיקר ראשה, כנגד כוח המשיכה. היא קולטת מידע ללא הפסקה ומעבדת אותו, דרך כל חושיה-ראייה, שמיעה, ריח, תנועה, מגע וכו'..נראה שבשלב זה משום מה(גזים או כל אי נוחות אחרת)היא זקוקה לקרבה ולמגע של גופך, על מנת לווסת את כל אותם גירויים שהיא קולטת , בין אם באופן פסיבי או באופן אקטיבי. מן הסתם היא מזיזה את אברי גופה באופן רצוני יותר או פחות, ולומדת לאט לאט לגלות את איבריה, מפגישה מדי פעם את ידיה בפיה, מתחילה לכוון זאת באופן רצוני וכו. באופן כללי, עד גיל שלושה חודשים תינוקות עסוקים בוויסות גירויים מתוך גופם(רעב, שובע, כאבי בטן) ומחוץ לגופם(חום קור רעשים מגע) ורק אחר שצלחו תקופה זו בקלות הם פנויים לחקירה אקטיבית יותר של העולם, חפצים ואנשים. את יכולה להביא את הגירויים אליה, אם היא לא מוכנה לצאת ממך ולחקור אותם-כאשר היא במנשא וערה. עצם הדיבור שלך איתה יכול לפתח אותה באופן משמעותי.
בתך תגיע גם לחקירה האקטיבית בקצב שלה, כרגע את מספקת לה בסיס מצוין להתפתחות כאשר את מאפשרת לה להרגע על גופך. כמובן שבמקביל לסיפוק הצורך, חשוב שגם תנסי מדי פעם להרגיל אותה לאופני הרגעות נוספים מלבד מגעך-עגלה, טרמפולינה (בתנועה), מוצצים וכו'. הועבדה כי בתך ישנה היטב בלילה מעידה בכל זאת על יכולת הסתגלות טובה כך שכדאי להתייחס לתקופה הנוכחית כתקופה שתחלוף
בהצלחה
אודט

מתיאורייך קשה מאוד להבין ממה נובעת התופעה. נסי לתאר ביתר פירוט את היכולת השפתית שלו עד כה-אילו מילים או הברות הוא הוגה, אילו מילים הוא מבין. הדבר היחיד שעולה לי בראש בהקשר של סוג המהום שכזה , הוא שיתכן ומדובר בפעולה שהוא עושה כדי להרגיע את עצמו(סוג של גרייה עצמית ווקאלית)-האם הוא עושה זאת גם כדרך להרדים את עצמו? האם כאשר הוא "נוהם"(האם זה אכן נשמע כנהימה?) הוא מביט אליכם בציפייה לתגובה, או שהוא עושה זאת גם כאשר הוא עם עצמו?
מאוד חשוב להבין את מכלול התנהגותו במהלך אותה נהימה-האם פנו כעוסים?האם טון הדיבור/הנהימה הוא בעוצמה חזקה/מתגברת? ממה הסקת שמדובר בקיטור?
אודט

במשך היום היא עם חיתול. רק בבית אני שמה לה פה ושם תחתון.
כי לא יודעת איך אפשר להוציא אותה מהבית עם תחתון כשאינה מוכנה לעשות צרכיה בסיר.
מה דעתך גם לגבי זה?

תודה! מאוד ממתינה לתשובות, מתלבטת מה לעשות.

אין טעם להתחיל את הגמילה כרגע, ביתך היא קטנה יחסית ורק מתחילה לגלות עניין ביציאותיה. עם תחקי מספר חודשים עד שהיא תהיה בשלה יותר הגמילה תהיה חלקה ויש סיכוי לחהצלחה מהירה יותר.

למה למהר?

בברכה

אני מבינה מכותרת הודעתך שאת מודאגת לגבי בנך. מדבריך אני מבינה כי בנך מפותח היטב הן מבחינה מוטורית והן מבחינת הרגלי משחק (מעסיק את עצמו מספר דקות לבד!).
הוא נמצא בגיל שהדבר הכי מעניין וחשוב הינו לנוע במרחב ולגלות אותו. אז, תזרמו עם בקשתו לזחול. תבטיחו לו סביבה מוגנת מסכנות, תכניסו חומרי ניקיון ותרופות במקום בטוח ונעול, תכינו את כל הבית לתינוק. בכל אופן הוא יגיע (כמו כל התינוקות המפותחים בגילו) למקומות עסורים. זה מפני שבגילו, התינוקות מתחילים משחקי "דווקא", הולכים למקומות שהם יודעים שאסורים. שומעים את ה"לאאאאאא" וחוזרים לאותו מקום.

כל התהליך הזה חשוב, הוא לא צריך עכשיו לשבת בשקט בלול. להיפך, תנו לו הזדמנויות לנוע, קחו אותו למקומות פתוחים ומתאימים לגלו לצרכיו ההתפתחותיים הוטוריים.

תהנו ממנו.

בברכה

בעבר היינו מרדימים אותו בידיים. אך מזה כחודש הוא נרדם במיטה. בהתחלה עשינו "הרם-הורד" לפי השיטה של הלוחשת לתינוקות, וכיום המצב הוא שכשהוא מאוד עייף, אנחנו מניחים במיטה ופעמים רבות הוא נרדם לבד. לפעמים הוא קצת בוכה ואז מרימים, מרגיעים ומחזירים למיטה ("הרם-הורד"). לרוב אנחנו נשארים בחדר עד שנרדם, אך לא במקום שבו הוא רואה אותנו. לפעמים מניחים אותו במיטה ויוצאים מהחדר, והוא נרדם.
לאחרונה, כשאני זאת שמלווה אותו למיטה זה עובר חלק ללא בכי. אבל כשאבא שלו הוא זה שמניח במיטה אז הוא בוכה מאוד, ואבא שלו מתקשה להרגיע אותו. אם אני לוקחת אותו לידיים הוא נרגע מייד, ואז הוא גם מניח לי לשים אותו במיטה.

אמא שלום רב

ככל שבנך "ילמד" להירגע בידיים של מבוגרים אחרים, כך הוא ירחיב את יכולותיו לווסת את עצמו ולהרגיע את עצמו לבדו מאוחר יותר. כאשר את הדמות המרגיעה וה"מרדימה" היחידה, אז התינוק מתרגל לדרך אחת בלבד, לריח שלך, לקול שלך, לתנוחה שאת מחזיקה אותו בידיים.
בנוסף לזה, כאשר את מעבירה את האחריות לאבא, את צריכה לשדר שאת סומכת עליו, שהוא ידע להתמודד עם הבכי וידע להרגיעו. אם את משדרת אמביבלנטיות או לא סומכת שהאב יהיה מסוגל לטפל בילד, האבא ירגיש זאת והתינוק גם כן.
לכן, אני ממליצה שתבדקי עם עצמך האם את באמת סומכת על האבא? האם את לא רצה כל פעם או מעירה הערות מהסוג "תעשה ככה, לא, אל תעשה ככה, הילד מעדיף ככה..." .תני לאבא להתמודד לבדו עם התינוק. אם קשה לך, תצאי מהבית. הוא האבא והוא ילמד את בנו ואת הדרך להגיע אליו.

אני מציעה שתתני גם לאחרים במהלך היום, כאשר הילד במצוקה, להרגיעו, סבים/ סבתות/ אבא, דודים, ולא רק את כל הזמן.

הבכי הינו הדרך של התינוק להביע את עצמו ואת מצוקותיו ואין סיבה לדאוג או להיבהל מבכי (גם אם היסטרי) עם מבוגר אהוב עליו נמצא איתו בשבילו

גם לך כאמא הישג זה יהיה חשוב מאד וכמובן לאבא, כאשר הוא יצליח וירדים את התינוק לבד ייווצר קשר עם התינוק יותר אינטימי וחם.


בהצלחה לכם

בתחילת דברייך ציינת שני שינויים משמעותיים שקרו לאחרונה בחיי בנך-שינוי בצוות המטפלות בגן ומחלה. כל אירוע כזה בנפרד דורש יכולת הסתגלות מחדש, יש פעוטות שמסתגלים בקלות לשינויים וממשיכים הלאה, וישנם אחרים שנדרשת להם תקופת הסתגלות ארוכה יותר. אם בנך היה קשור למטפלת שעס=זבה , על אחת כמה וכמה הוא יתקשה עם המעבר למטפלת החדשה. גם אם לא, הדינמיקה בצוות השתנתה ובנך כנראה רגיש וקולט זאת. חשוב לתת לו הסבר על השינוי ולומר שהמטפלת הקודמת עזבה (תחת אלו נסיבות?האם היא נפרדה מהילדים?האם נאמרו דברים מצוות הגן על עזיבתה?) ולא תחזור יותר-עצם אמירת הדברים במילים יכולה להרגיע אותו. אפשר להוסיף אם זה מתאים, שיתכן שהוא מתגעגע אליה וכו'..ובהחלט לעזור לו להתרגל למטפלת החדשה באופן אקטיבי-כאשר אתם כהורים תפנו אליה ותשוחחו איתה בנעימות, כל בנכם ילמד כי מדובר בדמות שאתם מרגישים איתה בנוח/בטוחים וכו'..
לגבי מחלה-ללא ספק בנך התרגל במהלך השבוע ששהיתם במחיצתו בבית, ליחס אחד על אחד והענות מהירה לצרכיו, לעתים יותר הרמה על הידיים, ובכל מקרה-התרגל לנוכחותכם וקרבתכם. המעבר חזרה לגן כמוהו כסוג של מיני קליטה מחדש-ולכן אפשר להבין את המחאה והקושי.
מה שיקל עליו הוא הלגיטמ=ימציה שתתנו לו לרגשותיו וקשייו, פחות מכך אם תבהלו מהרגרסיה ואם תנסו לשאול אותו מה קרה, מאחר שרוב הסיכויים שדבר לא קרה אלא שזו תגובה להסתגלות מחודשת לתנאים חדשים.\הרבה סבלנות לתהליך, זיכרו כי בסוםו של דבר בנכם הסתגל לגן, גם אם כעבור חודש.

בברכה\אודט

אני מחזקת אותך על העמדה הסמכותית מול בתך בתהליך הגמילה-וטובה שעה אחת קודם! התלות בחיתול לעשיית קקי היא תופעה שקשה "להפטר"ממנה.מבחינת הילד-"הכל תקין":הוא עושה את צרכיו בחיתול ומחליפים לו ואז יש העמדת פנים שהוא גמול ונקי, כי הוא הולך עם תחתונים נקיים-אז אין מניע להגמל באמת.. לכן, עשיית הצרכים בתחתונים בהקשר זה, היא חלק חשוב בתהליך הגמילה, מאחר שבתך יודעת שתחתונים הם סממן להיותה בוגרת וכעת יש לה מעין סתירה-היא לכלכה את התחתונים, היא לא "באמת" נקייה. סתירה זו בהמשך לחוסר הלגיטימציה שהיא מקבלת ממך (ומהגן!) על עשיית קקי בתחתונים, יאלצו אותה להתמודד עם החרדה שלה מעשיית צרכים בשירותים-חרדה נפוצה אצל ילדים בתהליך גמילה. המשיכי בקו הזה, השתדלי להסביר בקצרה מה מצופה ממנה מבלי לכעוס, והרגילי אותה מדי יום לשבת בשירותים לזמנים קצרים, חזקי אותה גם אם לא עשתה קקי-רק על עצם הנכונות לשבת ולהתרגל.
בהצלחה
אודט

אמא יקרה שלום רב

את מתארת מצב בו בנך מראה קושי קיצוני בפרידה ממך.
נראה כי את מצד אחד מרגישה לבד בטיפול בו וזקוקה לעזרה אך מצד שני בפועל את בוחרת להיות איתו לבדך בבית - הבנתי מדבריך שהחלטת להשאירו אותו בבית איתך במקום להכניסו במסגרת אחרת או במקום להביא מטפלת שתהיה איתו בביתכם.
בנך בגיל שילדם מגלים קונפליקט בין להיות עצמאיים, לחקור את העולם ולהתרחק מאימא לבין להצמד לאימא ולהישאר קטנים ותלויים. לקונפליקט הזה אנו וקריאם חרדת נטישה. אך מדבריך אני מבינה שלבנך רק החלק השני - הוא לא מתלבט האם לחקור או לא את העולם, אלא פשוט נצמד אליך עד כדי כך שאת לא מצליחה ללכת לשרותים לבדך.
אולי הגיע הזן לשקול מחדש את הנושא של מסגרת, כגון משפחתון או מטפלת פרטית. יתכן גם כי לבנך הגדול (בן כמה הוא?) אין לך זמן מרוב שהקטן טופס מקום.
אולי תהיה לך הזדמנות לעשות דברים לעצמך, לעבוד, ללמוד, להנות לבדך, עם חברות, לעשות דברים שלא קשורים לבנך. כך, תוכלי להיות פנויה אליו במפגשים בניכם ולא תחווי את הצורך שלו בך כמעיק וקשה.
בקשר למשחקים - היל "אומר לך" שהוא אינו זקו למשחקים החדשים. אז, אין טעם לקנות עוד צעצועים. עומס צעצויעם עלול להיף את הילד ולבלבל אותו. ככ שיהו פחות צעצועים ושאת תהיהי פנויה לשבת איתו ולשחק איתו, אולי מבקום לקחת אותו על הידיים, תוכלי להסביר כיצד כל צעצוע פועל ותוכלו להנות ביחד מכל משחק. כדאי שלכ משק יהיה מקום קבע כדי שהילד ילמד איפה כל דבר נמצא ובהמשך יוכל בעצמו ללכת ולבור במה רוצה לשחק.

תפני לעזרה מקצועית אם תרגישי שאין שינוי במצב בבית. קיימים מקומות ציבוריים טובם לטיפול ביחסים הורה-ילד, אם תרצי נוכל לעזור לך לתאר מקום מתאים לצורך הערכה מקצועית וטיפול.

בברכה

זה בסדר גמור! נראה שלביתך הרגל הרדמות קבועים ושהיא נהנית מכך.

אולי תוכלי לפרט מה מדאיג אותך בקשר לעובדה שביתך נרדמת עם מוזיקה.

בברכה