פורום הורים לתינוקות, הורים לפעוטות - יש לך שאלה?

הכן לעיתים התינוקות הקטנים גוזלים מאיתנו אנרגיות מרובות ולפעמים אין לנו האמהות מספיק כוח כדי להעניק להם את מה שהם רוצים.
אולי בנוסף לצרכי התינוק יש לחצים אחרים שמוסיפים לעייפות ולקשיים שלך עם בנך.
יתכן והוא מרגיש את הלחצים האלה?
לכל ילד מזג אחודי ומיוחד, יתכן ובנך לא אוהב להיות לבדו, ואז עליכם ההורים להיות יציתיים ולשחק איתם, במשחקים שונים. בגילו משחק קוקו מתחיל ליהות רלוונטי, משקי דגדוגים, פרצופים ורעשים עם הפה, עיסוי יכול לספק לילד את הצורך לצמידות לאם ללא הרמתו על הידיים.
אני מאחלת לך הצלחה ושתהני מבנך. אם את לא רואה שיפור במצב, אני מציעה שתפני לפסיכולוג התפתחותי או לאחד המרכזים המתמחים בטיפול ביחסי הורה-ילד - אם תתני לנו את איזור מגוריך נוכל לכוון אותך לאן לפנות.

בברכה

פאני שלום רב

לא מדובר בתחום הגבולות.

מתיאוריך אני מבינה כי לבנך רגישות יתרה לתנועות. יתכן והוא לא כל כך אוהב נדנוד בידיים, נדנדות ועגלות.

אם כך, לא מדובר בהצבת בגולות, אלא בחיפוש דרכים להקל עליו בנסיעות. אני צמיעה שתתייעצי עם מרפאה בעיסוק מומחית בגיל הרך (אין הרבה כאלו). אם תהיה מעוניינת, תגידי לנו מה איזור מגוריך ואבדוק האם אני מכירה מרפאה מומלצת קרובה אליכם.

בברכה

אנחנו פנינו לאחת כזו ומאז לפחות בלילה די שקט...
את מוזמנת ליצור איתי קשר ואשמח לתת לך פרטים.

התכוונתי להגיב למיטל בנושא: בעיות שינה"

אני חושבת שכדאי לך להתייעץ עם אחות טיפת חלב ולקבל החלטות לגבי העשרת המזון שלה בהתאם לקצב הגדילה. לעיתים ממליצים להעשיר את המזון בתוספות עתירות-קלוריות (טחינה, אבוקדו, שמנת/חמאה וכו')
יחד עם זאת, ישנם תינוקות שמוותרים במהירות על ארוחת הלילה וזה דווקא הרגל חיובי....
בהצלחה,
מיכל

שלום מיטל,
על מנת שבנך יצליח להירדם בכוחות עצמו, הוא קודם כל צריך שאתם תניחו אותו שם ותתנו לו את ההזדמנות לנסות את הרעיון החדש הזה. תינוק לא יכול ללמוד להירדם במיטה אם הוא נמצא על הידיים, נכון?
כדי שזה יקרה חשוב שלא להגיע למצב בו הוא עייף מידי, תינוקות עייפים לא מצליחים ללמוד כלום, ובוודאי לא מצליחים ללמוד הרגלים חדשים. בימים שהוא ישן פחות הוא בוודאי לא יצליח להיארדם כיוון שהוא כל כך סחוט ומותש עד שלא מצליח להתרגע. וכמו כל למידה, זה יהיה כרוך בניסיונות חוזרים, בכישלונות לצד הצלחות ובתהליך איטי וממושך, אבל אתם תצטרכו ללמוד לשאת את הבכי וההתנגדות שלו כי לא לומדים משהו חדש אם לא משנים הרגל קודם....
בהצלחה,
מיכל

שלום להילה ג.
המעבר למזון מוצק - כך קוראים לאוכל השונה מהנקה/תמ"ל, גם אם הוא טחון דק - הוא שלב התפתחותי חשוב ומרכזי עבור תינוקות ולא כולם צולחים אותו באותו אופן וקלות. ישנם תינוקות רבים שזקוקים להרבה הרבה זמן הסתגלות וזה בסדר גמור, לכל אחד זמן וקצב משלו. חשוב ביותר להיות סבלניים, להמשיך ולהציע מגוון של מזונות בכל יום וגם אם טועם טיפטיפה על קצה הלשון לא להתייאש ולהציע שוב למחרת. נסי לשנות את הסוגים (פעם בטטה, פעם בננה, פעם אבוקדו וכו), נסי להחליף מיקומים בבית, כלי הגשה וכפיות. יש תינוקות שפשוט מעדיפים לאכול בכפיות מתכת ואילו אחרים מעדיפים דווקא על הכרית ועוד ועוד "שגעונות" והעדפות (לא ליד הטלוויזיה!!! וגם לא על הספה משיקולי כתמים ויריקות....). השיטה של שתי כפיות: אחת לך ואחת בשבילו היא טריק ידוע ויעיל, ואפשר להתחלף מפעם לפעם....
בכל מקרה, אל תפסיקי לנסות, הראי לו שזה מספיק חשוב לך כדי שגם אם הוא לא אוכל אתם מקיימים את "הטקס" הזה מידי יום ביומו.
את יכולה להתייעץ גם עם אחות טיפת חלב, לפעמים יש להן עצות טובות בעיניין....
בהצלחה ובתאבון,
מיכל

שלום אילנה,
את מתארת מגוון רב של תגובות של בתך ואנסה להתייחס אליהן, אולם קשה לי להעריך מדברייך את התמונה במלואה, לשם כך נדרשת הערכה מעמיקה יותר, הכוללת מפגש עם בתך.
ובכל זאת, אני חושבת שקריאותיה 'הביתה הביתה', כמו גם הקושי להעסיק את עצמה, אינו משקף בעית התנהגות אלא קושי בקבלת השינוי: היא רגילה למשחקים הפועלים וברגע שזה לא כך, נלחצת ומבקשת לחזור הביתה, למקום המוכר והבטוח שלה. מבחינת התגובה לאיסור על הנגיעה במחשב, יתכן וזהו עיניין של קבלת גבולות - היא מנסה לבדוק האם תהיו עיקביים ותקיפים איתה באיסור שלכם, וזה נורמלי ומתאים לגיל.
אני מתקשה לחשוב שהשהות בלול - בהנחה והייתה פעם אחת כזאת - הייתה חוויה קשה כל כך עד שתשפיע על השתלבותה בגן החדש. בהנחה שמדובר בפעוטה מפותחת בהתאם לגילה, ובעלת יכולות תקשורתיות תקינות, סביר שחלק מהסירוב שלה לעקוב אחרי הוראות הגננת קשור בקושי לקבל עדיין את סדר היום המובנה במעון, השונה מזה שהיה לה במשפחתון. אם מדובר במעון שבו מגוון עשיר של גירויים ועפילויות המתאימים לגילה, אין סיבה שתשתעמם שם.
מעל הכל, אני ממליצה לך לחזור ולהעמיק בשיחה עם הגננת ולהבין ממנה מה מטריד אותה: למה היא מתכוונת כשאומרת "היא בעולם שלה"? על איזהסוג של בעיה רגשית היא חושבת? האם בתך מתעניינת בילדים אחרים ובצוות ויוצרת משחק הדיי ומשותף עימם? האם היא כבר מכירה את הילדים בשמותיהם ומחפשת איתם אינטראקציה?
אני מקווה שחלק מהדברים יעזרו לך לחשוב ואולי להבין יותר את מה שמטריד אתכם.
בהצלחה,
מיכל

שלום שרונה,
מומלץ לפנות לשירות של מעקב רפואי דרך 'מעקב פגים' המיועד לתינוקות לאחר פגיה, עליך לבדוק עם רופא הילדים שלך, ועל פי מכתב השחרור מבית היולדות ומהפגיה, איפה את אמורה לקבל שירות זה ולהתייעץ לגביה. במרבית המקרים מדובר בצוות הכולל רופא ואחות וכן ייעוץ פרא-רפואי במידת הצורך הכולל גם דיאטנית, פיזיותארפיסטית וכדומה. הדברים אמורים גם אם שהתה בפגייה זמן קצר בלבד!
בהצלחה,
מיכל

שלום גלית,
המיטה בה בנך ישן אינה "מיטה משלו" אלא הרחבה למיטה שלכם, לכן הוא בעצם אינו נרדם בעצמו אלא בנוכחות שלכם. גם ההנקה התכופה אינה מאפשרת רכישת הרגלי שינה עצמאיים, שאינם תלויים בטפיחות שלכם או בליטוף הפנים. אני מניחה שההחלטה שלא להעביר אותו למיטה משלו קשורה לנושא ההנקה, אולםאם אתם רוצים ליצור שינוי בסדרי ההירדמות יתכן כי נכון יותר יהיה להפרידו מכם. מיטונת מיועדת לשבועות הראשונים שלאחר הלידה, עת שמעגלי השינה והעירות אינם מווסתים עדיין, התינוק תלוי מאוד באם המניקה והסדר זה מקל על הקימה אליו. אך האם בגיל שבעה חודשים הוא עדיין זקוק לארבע הנקות במהלך הלילה? חשוב לציין כי ישנם הורים רבים שרואים בשינה המשותפת, השיבטית, ערך חשוב ולכן יאפשרו זאת עד כמה שהתינוק יבקש, אולם אני מניחה לפי שאלתך שלא בזה מדובר: אני חוששת שמתפתח כאן קושי בשינה ומוטב לנסות לשנותו מוקדם ככול הניתן.
לפיכך, האם אתם מעוניינים לשנות את הרגלי השינה? האם את מעוניינת להפחית את הנקות הלילה? אם את רוצה שיפתח הרגלים חדשים, ובהם שימוש בחפצי מעבר והתרגעות נוספים, יהיה עליך לעשות כן....
בהצלחה,
מיכל

שלום מילה,
רפרטואר הביטוי הרגשי של תינוקות מאוד מצומצם ועליהם ללמוד, בתהליך של חינוך מה מותר ומה אסור. מדובר בתהליך ארוך הדורש חזרות רבות ונשנות ובדומה לתשובתי הקודמת בנושא, זה דיי דומה למבוגרים שלא מסוגלים להביע את עצמם בצורה מילולית או מווסתת בשעת כעס ותסכול ומכאן לקוח המושג "לדפוק על שולחנות"....
התגובה שלכם, כמו בכל מקרה של ביטוי רגשי בלתי מווסת, צריכה להיות של חינוך והצבת גבול על מנת לתת לו מילים לחוויה וכמו בכל עיניין של חינוך התהליך דורש חזרות רבות עד שיופנם: "אתה כועס אבל אסור לך לדפוק ככה" או "אתה נהנה לשמוע את הרעש הזה אבל אימא לא מרשה לדפוק על השולחן". בנוסף, את יכולה לתת לו לדפוק "איפה שמותר" כלומר, לתת לו צעצועים שימועדים לעיניין (כמו הך פטיש ועו)ד כדי שילמד להבחין מה כן ומה לא. הוא צוחק מכיון שבנתיים נהנה מעצם ההתייחסות שלכם, ילדים מעדיפים להכעיס את הוריהם על מנת לזכות בתשומת ליבם מאשר לא לקבל יחס בכלל.... בהדרגה, ולפי התגובות המתאימות שלכם, יוכל ללמוד מתי צוחקים ומתי לא.
בהצלחה,
מיכל

שלום ליאן,
התנהגות של השלכת חפצים היא ביטוי רגשי שמאפיינת מאוד תינוקות במצבי תסכול וכעס. זה דיי דומה למבוגרים שלא מסוגלים להביע את עצמם בצורה מילולית או מווסתת ומכאן לקוח המושג "להפוך שולחנות"....
התגובה שלכם, כמו בכל מקרה של ביטוי רגשי בלתי מווסת, צריכה להיות של חינוך והצבת גבול על מנת לתת לו מילים לחוויה וכמו בכל עיניין של חינוך התהליך דורש חזרות רבות עד שיופנם: "אתה כועס שלא הרמתי אותך עכשיו אבל אסור לך לזרוק את זה" . בנוסף, את יכולה לתת לו לכעוס "איפה שמותר" כלומר, לתת לו לזרוק את הצעצועים שלו שכן ניתנים להשלכה כמו חפצים רכים, כדורים ועוד כדי שילמד להבחין מה כן ומה לא.
בהצלחה,
מיכל

שלום פנינה,
תהליך הגמילה מחיתולים הוא בראש ובראשונה "תהליך" שבו עלך הילדים ללמוד את המיומנות החדשה המצופה מהם. זה לא קורה ברגע ונדרשת הבהרה ברורה מצד ההורים מה הוא מצופה ומסוגל לעשות, לצד ליווי צמוד בתהליך הכולל גם כישלונות והחמצות. זה חלק מהעיניין ויש להכין אותו לזה וגם להתכונן בעצמכם.
אם את מרגישה שהוא מסוגל לעניין הרי שעליך ליצור את האווירה המייטיבה בה תוכלי ללמד אותו ובהדרגה להעביר את האחריות אליו. יתכן ושהות משותפת בסופ"ש בלי בגדים תוכל לסייע לעיניין.
את מוזמנת לשוב ולקרוא לדיונים קודמים ורבים בפורום שלנו שעוסקים בנושא.
בהצלחה,
מיכל

שלום לאמאל'ה
אני מסכימה איתך שיתכן ותגובותיה של בתך במקלחת קשורות אל הולדת אחיה, אולי למקחלת השונה שהוא זוכה לה בהשוואה לזו שלך, וכן לעובדה כי ה'פתיל הקצר' שהתפתח אצלה מפחית גם את מידת הסבלנות שיש לה לרחצה המחייבת את שיתוף הפעולה שלה. היא פחות רוצה 'לשבת' ומעוניינת לעשות דברים אחרים, אולי גם תנועתיים יותר. בנוסף, חשוב לזכור שמדובר בפעוטה בת שנתיים שכעת מתרגלת את העצמאות ואת הנפרדות שלה, ובאופן מותאם מעוניינת להשיג שליטה.
אני ממליצה לא להתעמת איתה בעיניין, לעשות מקלחות קצרות ככול הניתן, להיות עינייניים ברחצה ואולי לא לשמור את הרחצה לסוף הערב, אז היא גם עייפה ומותשת כבר, אלא לשעות בהן היא קצת יותר נינוחה ורגועה. ניתן גם להפריד בין הרחצה לבין חפיפת הראש שניתן לעשות בכיור או בישיבה- שעונה על המקלחת. המטרה היא להפחית עימות היכן שלא חייבים להתעמת איתה. כמובן שאי אפשר לוותר לה על מקלחת, אבל זה יכול להיות חוויה קצרצרה של 1-2 דק' ולא יותר עד שהיא עצמה תרצה שוב להנות מהעיניין. חשוב למצור הזדמנויות בהן מפנים זמן להיות 'רק איתה', בפרד מהתינוק (שהופך כעת ליותר אטרקטיבי ולכן ליותר מאיים) ולעשות איתה דברים שהיא אוהבת.
בהצלחה,
מיכל

תענו בבקשה ...

אמא יקרה שלום רב

יתכן ולביתך רגישות יתרה לגירויים. היא מגיבה בבהלה כאשר עצמת קול משתנה או כאשר מפתיעים אותה. היא לא נהנית מהפתעות.

כהורים אתם יכולים לעזור לה להתגבר על הבהלה, אתם יכולים להכין אותה לשינויים במשחק, תגידו לה, למרות שניראה כי היא לא מבינה עדיין, "חמודה עכשיו בואו נתופף חזק בתוף, את מוכנה?", ניתן להיגב לצלילים פתאומיים עוד לפני שהילדה מגיבה, למשל, כאשר נשמע הצלצול בדלת "מי זה? אולי אבא הגיע...". לשמור על רוגע ולא להבהל עם הילדה, לתת לילדה לבכות ולשקף לה את רגשותיה "מתוקה, נבהלת מאד מהבום של הבלון..." ולהמשיך במשחקים אחרים בלי לעשות עניין גדול מידי. אלו הדרכים שאני מציעה להשתמש בהן כדי לעזור לילדה.

בברכה

שלום יסמין,
מדבריך נשמע שעשיתם ניסיונות רבים להוציא את בתך ממיטתכם וכל זה לא עזר, היא נשארה בעמדתה ואתם, כנראה, קיבלתם את זה. כעת זה כבר פחות נוח לכולם, ויהיה עוד פחות נוח לקראת הצטרפות התינוק החדש למשפחה. לכן, במידה ואתם אכן נחושים בעיניין ולא שוקלים שינה משפחתית משותפת כמו שמשפחות רבות דווקא בוחרות, אני חוששת שתאלצו להיות מאוד נוקשים וברורים בדרך ללמד אותה, גם אם המחיר יהיה לילות רבים של בכי ושל התנגדות. על מנת ללמוד לישון במיטתה היא צריכה להיכנס אליה ערה, לחוש שם בנעימים (מצעים, בובות, סיפור, טקס השכבה נעים וכו'), ובהדרגה עליכם להשאיר אותה שם יותר ויותר, תוך הכנה מילולית מתאימה לקראת השינוי. מומלץ גם להתחיל משנת צהרים או שינה בסופ"ש לפני הדרישה לשנת לילה מלאה.
אם תהיו נחושים בעיניין, היא תאלץ לקבל את זה, ולכן השאלה היא עד כמה זה אכן חשוב לכם ובאיזה מחיר, כי קל זה לא עומד להיות....
בהצלחה,
מיכל