פורום הורים לתינוקות, הורים לפעוטות - יש לך שאלה?

שלום יעל,
ראשית ברצוני להתפעל מהתהליך היפה שבנך יזם ומהאופן בו שיתפתם איתו פעולה. נשמע לי כמו תהליך הדרגתי נכון של פרידה מחפץ מעבר ולכן אני חושבת שיהיה נכון לעזור לו להתמיד בזה. הוא יוכל לקבל תחושה מאוד טובה של התמודדות והצלחה במידה ויצליח, יוכל להנות מהבגרות שמפגין ומיכולתו להתמודד בדרכים אחרות. בפועל אתם בעצם מרחיבים את רפרטואר האפשרויות שלו להתרגעות בדרכים שאינן "מוצץ" כמו למשל הבובות שלו ובעצם עוזרים לו בכך שאתם סומכים עליו שהוא יעמוד בזה.
יחד עם זאת, לצערי לא ניתן "להבטיח" שלידת אחותו הצפויה לא תשיב את ההזדקקות, בייחוד אם היא עצמה תיעזר במוצץ והוא, מתוך הרצון המודע והלא-מודע, להיות תינוק מזדקק גם כן, ירצה מידית מוצץ. במידת האפשר, ועל פי העוצמות הרגישיות בהן יגיב, נסו שלא לאפשר לו "נסיגה" מוחלטת ושימוש במוצצים חדשים משלו, אלא דווקא משחק והשתעשעות במוצצים שלה, שלא לשם הפיכתם "לשלו": אולי אם הם יהיה וורידם וקטנטנים ההבדל יהיה ברור לו.....
היכולת להיפרד מהמוצץ היא שלב התפתחותי חשוב, ולמרות שאין תאריך יעד, וישנם ילדים שנהנים מהמוצץ עד גיל 5 ואף למעלה מזה, הרי שהוא בעצמו מבין שזה כבר פחות מתאים בגילו וכדאי לנסות לעזור לו להיפרד מהרגל זה. יש גם ספרים בנושא, אולי זה ימצא חן בעיניו....
בהצלחה,
מיכל

שני שלום,
אנחנו אולי לא יודעים בדיוק מהי הסיבה לנשיכות של בנך, אבל זה לא אומר שאין סיבה כזאת....
בצדק ציינת את העובדה שהוא אינו מדבר בתור הבט חשוב ומשמעותי בהתפתחותו: פעמים רבות ילדים שאינם מדברים משתמשים בערוצי ביטוי אחרים, תוקפניים, מתוך תסכול ואז נוטים לנשוך, לדחוף, להכות יותר. אבל זו לא הסיבה היחידה, נשיכות מאפיינות גם פעוטות עם קשיים בוויסות התחושתי (למש, צורך בגרייה מוגברת באיזור הפה, צורך בלתי מווסת במגע ועוד) ובעיקר מופיעים סביב תסכול. גם אם התסכול אינו נראה לעין (כלומר, זו לא תמיד תגובה מיידית לחפץ שמישהו רצה או למשמע סירוב), הרי שמדובר בהתנהגות שבאה בתגובה להתנהגות קודמת.
בכל מקרה חשוב מאוד מאוד לעזור לבנך למצוא דרכים אחרות להביע את עצמו, לתת מילים להתנהגות שלו ("אתה נשכת את סיגל עכשיו כי כעסת עליה"!) ולעזור לו להבין את חומרת המעשה על ידי שיקוף רגשותיו של האחר הנפגע, עידוד להתפייסות, הרחקה לדקה-שתיים וכדומה.
בכל גן/פעוטון בגילאים אלו ישנה תופעה של נשיכות, וכדאי לבדוק עם צוות הגן מה הן עושות כדי שזה לא יקרה.
אגב, האם מבחינת הדמויות המטפלות בבית הוא נושך רק את סבתא אך לא את ההורים? איך את מסבירה/מבינה את זה? חשוב מאוד שגם סבתא תגיב במידת התקיפות והחומרה האפשריים כדי להבהיר את עמדתכם המשותפת בושא.
בהצלחה,
מיכל

שלום רועית,
אם כך, האם הוא מבקש חיתול לשם כך? האם עושה בתחתונים?
ציינת שהחלתם גמילה למרות שבנך לא הראה סימנים, אולם מאחר ומדובר בילד גדול יחסית, אני מניחה שנעשו כבר כמה וכמה ניסיונות לדבר איתו ולהדריך אותו לעשות כן, ו גם השימוש בספרים ובקלות בנושא הוא חלק מההדרכה. ילדים לעיתים חוששים לעשות קקי בשירותים או בסיר בגלל מגוון סיבות, חלקן קשורות בקושי בפרידה מהקקי שנחווה חלק מהגוף, ואחרות קשורות בנושא הניקיון הנלווה שהינו לעיתים שונה מחוויית ההשתנה.ישנן כמובן סיבות נוספות הקשורות לתהליכים רגשיים ומשפחתיים שונים. יחד עם זאת, על מנת לעודד אותו לעשות כן, עליכם להעביר את המסר שהוא מצופה לכך בגלל שאתם סומכים עליו שהוא מסוגל ויכול, ובאופן הדרגתי להתחיל להשתמש בחדר השירותים: תחילה כשהוא עדיין לבוש או בחיתולים ובהמשך להתחיל להשליך את הקקי לאסלה ועד לישיבה ממשית על האסלה, גם אם בבגדיו. מומלץ לאתר את הזמנים הקבועים בהם עושה את צרכיו, למשל אחרי ארוחות ולאפשר חוויה נעימה בזמן השימוש. ניתן גם להשתמש בחיזוקים לשם כך.
את מוזמנת לקרוא דיונים רבים קודמים בנושא בפורום שלנו.
בהצלחה,
מיכל

שושי שלום,
מדברייך קשה לדעת האם מדובר בתגובה חריפה לנוכחות של גברים בסביבה או שמדובר בתגובה לעצם השינוי - התנהגות שמאפיינת ילדים עם קשיים בהסתגלות. בכל מקרה כנראה שמדובר בפעוטה רגישה במיוחד, ויתכן שהמציאות ההתפתחותית והמשפחתית שלה מורכבת יותר מכפי שאת יודעת. הייתי ממליצה לך לבדוק בעדינות עם הוריה לגבי ההתנהגות הזו: האם גם הם הבחינו ברגישות הרבה שלה, האם גם הם מודאגים מהאיטיות שבה הסתגלה למסגרת וכדומה. אם אין שינוי בהתנהגותה מומלץ מאוד להפנותם לייעוץ מקצועי מתאים.
בהצלחה
מיכל

שלום שנינה,
מלחמת העצמאות של בני השנתיים עשויה להיות עיניין מתיש למדי אצל חלק מהילדים, אבל זה נשמע שאת לעיתים אולי שוכחת שמדובר בזאטוט בן שנתיים. אין טעם לריב על כל דבר כי התוצאה היא מריבה אחת מתמשכת ומתישה ולכן בחלק מהדברים יש לוותר ולזרום איתו. חפשי היכן את כן יכולה לתת לו להחליט ולקבוע על מנת להעניק את תחושת הבחירה וחופש ההחלטה שלו, ולהראות לו שאת נהנית מעצמאותו. ולעומת זאת, חשוב מאוד מאוד לקבוע גבולות ברורים ולעמוד בהם, גם אם המשמעות היא בכי וכעס שלו. בדיקת הגבולות וההתנהגות התוקפנית של הילדים הופכת להיות עוד יותר עוצמתית ומתישה כשהם נמצאים באוויה לוחצת וכשהם מרגישים מאוימים, עדיף לא לכעוס אלא לנסות להישאר רגועים ונחושים ככול הניתן כשמדובר בהתנהגות אסורה: להסביר בבהירות ובמשפטים קצרים ולא להיכנס בכלל לויכוח שבסוף הוא יהיה זה שיכריע.
בתקופות מתישות כאלה מומלץ מאוד להפחית את ההזדמנויות בהן אתם נמצאים לבד, לעיתים מבוגר נוסף בסביבה יכול לסייע מאוד, נסי להתחלק עם אבא/סבתא/מטפלת עד כמה שתוכלי ונסי להתאוורר בלעדיו ככול הניתן: התעמלות, פגישות עם חברות, זמן שקט לעצמך יכולים מאוד לעזור בתקופות אלה. במידה ואת מרגישה שבכל השעות המשותפות עימו את יותר כועסת מאשר נהנית, מומלץ מאוד לפנות לייעוץ.
בהצלחה,
מיכל

אין לי תשובה חד משמעית לשאלתך. אך אולי כדאי לבדוק האם הילדים שנשארים איתו בכיתה הינם חברים שלו מהשנה. אם את סומכת על הצוות, ואם הילדים שנשארים למרות הפרש הגיל הינם חברים של בנך, אין סיבה להוציא אותו למסגרת אחרת. בגילאים אלה קיימים פערים בין הקצב ההתפתחותי בילדים שונים, לכן, יתכן וילדים בני שנתיים יתפקדו כמו ילדים גדולים יותר וההיפך. תפקיד המטפלות עדיין יותר חשוב בגילאיל הללו מאשר האינטראקציות החברתיות.

בברכה

נשמע כי כל הנושאים שהעלית הינם קשורים אחד לשני.
הנושא שמחבר את כולם הינו - הצבת גבולות. בגיל של ביתך ילדים זקוקים מאד מאד מאד לגבולות ולדבריך ביתך היא זאת שקובעת את הסדר היום, איפה ומתי ישינים, האם לשים חגורה או לא ועוד.
בהתייעצות וירטואלית קשה לעלות על הסיבות לקשיים שלכם כהורים. אני ממצילה שתפנו לייעוץ מקצועי פנים מול פנים. ישנם שירותים ציבוריים כגון יחידות גיל הינקות לטיפול בילדים בגילה רך ויש ההאופציה לפנות לפסיכולוגים התפתחותיים באופן פרטי.

אם תרצי המלצה על מקום ציבורי מומלץ, אשמח לעזור, תעברי לנו יותר פרטים כגון איזור המגורים שלך.

בברכה

שלום גם ביתי הגדולה התנגדה בתוקף לשבת בכיסא ברכב והפתרון היה DVD נייד עם דיסק שהיא אוהבת שהופעל רק בנסיעה כך שהייתה שמחה לשבת בכיסא כי ידעה שנפעיל לה את הדיסק שהיא אוהבת.
נסי אולי זה יעזור

למה לא עונים לי?????????

שלום מילה,
בנך אומנם צעיר מכדי לציית לכל מה שאת אומרת, אבל הוא בהחלט מסוגל לשמוע איסורים והגבלות ולהתחיל להבין למה את מתכוונת, ככה לומדים. תהליך של חינוך והצבת גבולות הוא איטי והדרגתית, דורש המון המון חזרות ולימוד וזה בהחלט מתחיל מהגיל הזה.
לכן, גייסי את מיירב הסבלנות והסבירי עוד ועוד ועוד, ובמידת הצורך הרחיקי אותו בבירור מהעיניין האסור והציעי לו חלופה. למשל, אם מתקרב לחפץ שביר שעליך לקחת מידיו, לווי את התגובה במילים ("אסור לך לגעת בזה, אימא תיקח את זה עכשיו כי זה שביר ומסוכן בשבילך") ואז תצעיעי לו משהו אחרת , אטרקטיבי, לעשות ("אבל הנה בוא תראה איזה ג'ירפה חמודה מחכה לך כאן"). חשוב שההסבר שלך יהיה קצר, ברור ואסרטיבי ולא תוקפני. אם את תהיה מבוהלת או נסערת יותר ממנו הוא לא יבין ויבהל עוד יותר.
בהצלחה,
מיכל

שלום אפרת,
הרצון שלך להתכונן ולהכין את בתך לקראת השינוי מרשים ומעורר הערכה, אולם אני חושבת שהצורך בהסתגלות לשינוי הוא כרגע יותר שלך ופחות שלה.....לבתך נותרו עוד למעלה מחודשיים עד לכניסתה לגן החדש, מתוכם תהיה בוודאי חלק מהזמן עדיין בגן הנוכחי ולאחר חופשה קצרה תתחיל במסגרת החדשה. אין טעם להציף אותה כעת במידע כי מבחינתה יש עוד המון זמן עד אז, אולם בהדרגה ניתן לשוחח איתה עוד ועוד על השינויים, עד כמה שאת יודעת: שמות הגננות, מיקום הגן, ילדים שצפויים להיות איתה וכדומה, ולעזור לה בדוגמאות קונקרטיות שתוכל להבין. למשל, ניתן לדבר על זה שבגן של הגדולים כבר לא ישנים בצהרים כמו בפעוטון, או שאל הגן של הגדולים הולכים ברגל ולא נוסעים עם האוטו וכדומה. לקראת סיום החופשה ניתן לקחת אותה לאיזור ולהראות לה את המבנה ואת האיזור, אולם אני לא חושבת שיש צורך בביקור, ויתכן שזה גם לא אפשרי. הרי כעת נמצאים שם ילדים הגדולים ממנה בשנה-שנתיים וזה רק עשוי לאיים כיוון שהיא לא תוכל "לדמיין" איך זה יהיה כשהם ילכן והיא ובני גילה ישתלבו שם... זה מופשט מידי עבורה. מכיון שכל בני גילה צפויים להתחיל יחד, אני בטוחה שהגנות תעשנה היכרות הדרגתית ואיטית עבור כל הילדים באופן שיבטיח את השתלבותה הטובה.
בהצלחה וחופשה נעימה
מיכל

..

?

אמא יקרה שלום רב

בגיל של ביתך ילדים בודקים גבולות כמעט ללא הפסקה, לפעמים מגיבים בתוקפנות פיזית כלפי אחרים., מרביצים, נושכים. מדבריך אני מבינה שביתך מרביצה לך ולבעלך כאשר היא מתוסכלת ואולי כועסת. לכן, אין טעם לבקש שהיא תלטף לאחר שהרביצה. כדאי כן לתת ל דוגמאות של דרכים מקובלות של ביטוי כעס ותסכול. למשל, כאשר היא מרביצה, תגידי לה בטון דיבור אסרטיבי וברור "לא מרביצים". בהמשך במקום לגרום לה לבכות, תשקפי לה את הרגש שלה, ניתן להגיד בשמה "אימא את לא נתת לי לגעת בחשמל, אוף, אני כועסת עליך". השיקוף יתן לילדה מודעות לגבי רגשותיה ובנוסף, היא מקבלת "כלי" להשתמש בפעם הבאה שתיכעס.
את צודקת בכך שאת לא מסכימה עם התנהגותה התוקפנית, אך כדאי לזכור שאסור להרביץ אך מותר לכעוס. תפקידכם כהורים במקרה זה הינו ללמד את הילדה איך מותר לכעוס.

בברכה,

אמא שלום רב

אני מבינה שאת רוצה למנוע מבנך להבהל מהבכי של הילדים האחרים. אך יתכן ולא תוכלי למנוע ממנו, אלא לתמוך בו ברגעים בהם הוא נבהל ונכנס למצוקה. במקום להסיח דעתו, אני מציעה שתשקפי לו את רגשותיו ותשדרי לו שאת מבינה אותו. ניתן להגיד לו למשל "חמודי, אתה נורה נבהלת כי יוסי התחיל לבכות. הוא בכה חזק, נכון? זה היה קצת מפחיד." ולחבק אותו ואפילו להרחיק אותו מהילדים עד שירגע. יתכן ולבנך רגישות יתרה לרעשים בכלל וכי הדבר אינו קשור רק לבכי של תינוקות אחרים. אם כך, תוכלי לספר לו תוך כדי הרעש מה מתרחש "הינה צלצול בדלת, מי יכול להיות? אולי אבא הגיע...".

שיהיה בהצלחה בכניסה לגן

שלום רעות,
האם הטחת הראש של בנך היא רק לשם השגת תשומת לב או גם בעת התפרצות כעס? האם הוא נוטה לתגובות רגשיות עוצמתיות בעוד מצבים (התפרצויות בכי)? האם הוא ילד עם מזג סוער? אימפולסיבי? נוטה להתרוצצות ולאי-שקט? לעיתים הטחת הראש היא תגובה רגשית בלבד, ובמצבים אחרים מדובר בנטייה להגברת התגובה התחושתית, כלומר על מנת להרגיש את גופו ביתר עוצמה. הבט זה של התנהגות קשור לתחום הויסות החושי ואת יכולה להתייעץ בנושא עם מרפאה בעיסוק המומחית בנושא. לעיתים התנהגות זו קשורה לעוד הבטים בהתפתחות.
בכל מקרה, חשוב מאוד לנסות להרגיעו לפני שהוא מגיע למצבים סוערים אלה, לעזור לו למצוא דרכים אחרות להניע את גופו או להשיג התייחסות מכם, ולמצוא סיטואציות בהן ניתן להפעיל את גופו באופן מכוון ומותאם: ליצור מצבים בהם ניתן להקפיץ, לגלגל ולהניע את גופו (נדנדות, טרמפולינות, מקפצות, כדורים) ועוד כדי שיהנה מהתחושה העוצמתית.
בהצלחה,
מיכל

ומה קורה אם זו אכן התפרצות כעס? או שזה קורה כמחאה על משהו שלא נראה לו, מה ניתן לעשות בכדי להפסיק את זה?
האם כדאי לא להתייחס?

אמא יקרה שלום רב

נשמע שבנך מבין טוב טוב שאימו עסוקה בשאלות "האם הוא אוהב אותי?". נשמע שאת מעט מאוכזבת ומקנא בצורך שלו להיות עם אבא או עם דודה שלו.
על פי הדיווח שלך, נשמע שהוא ילד שמח ושמקבל אהבה מכל בני המשפחה. לכן, אין סיבה לדאגה. גם לא נראה שבנך אינו אוהב אותך, אולי הוא מרגיש צורך להיות עם בני מש]חה אחרים ולגוון, לקבל סוג שונה של יחס. וזה בסדר גמור! אין טעם למנוע ממנו להתקרב למי שהוא רוצה. להיפך, כאשר הוא שם לב שאת כל כך עסוקה בלהגביל אותו שיהיה איתך יותר מאשר עם בני משפחה אחרים, הוא יכנס למאבקי שליטה וירצה דווקא ללכת לאחרים. וזה עדיין לא אומר כלל שהוא לא אוהב אותך.
כדאי שתתפלי ברגשות אלה בינך ובין עצמך, תבדקי מה גורם לך להרגיש נטושה. לעיתים אנו מפרשים את ההתנהגות של הילדים באופן לא נכון ומה שאת מפרשת כנטישה וחוסר אהבה סביר להניח כי מדובר בצורך שלו לחקור את העולם ואת האנשים השונים סביבו.
יתכן כמובן שישנו קושי בקשר בינך לבין בנך. דבר שניתן לטיפול ע"י פסיכולוג התפתחותי.

בברכה

תלישת השיער אצל ילדתך מתרחשת בעיקרה בלילה מתוך שינה. מצב זה מרמז שהפעולה אינה מבוצעת מתוך מודעות. יתכן על רקע הגרד בראש. יתכן כפי שאמרת ונובעת מהסתבכות השיער סביב האצבעות. בדר"כ התנהגות חריגה, כזו הדורשת התייחסות נוספת, מלווה בהתנהגויות חריגות נוספות במהלך היום. תלישת שיער אינה התנהגות מקובלת, אך כרגע אינה מלווה בהתנהגות/הפרעה התפתחותית אחרת. בשלב זה, כיוון שמדובר בגיל כה צעיר, דרוש מעקב בלבד והפניית תשומת הלב מבידה ויופיעו הפרעות נוספות. ד"ר דולברג.