פורום הורים לתינוקות, הורים לפעוטות - יש לך שאלה?

תמיד בתחילת שנת הלימודים ישנה תקופת הסתגלות בה הגננת והמטפלות מלוות את הילד ואת ההורים להתחלה החדשה. בנוסף, בנך יהיה גדול יותר ובשל יותר ממה שהוא נראה היום. אני ממליצה להשאיר אותו עד סוף השנה במסגרת שהוא נמצא, לעשות פרי\דה מסודרת מהמטפלת ומהחברות מהמשפחתון ולפני תחילת השנה הבאה באסיפת הורים הייתי שואלת ובודקת היטב כיצד נוהגים לעשות את תהליך ההסתגלות, מה מצופה מההורים בשבוע - שבועיים הראשונים ועוד. בדרך כלל הכניסה הינה הדרגתית וההורים מלווים את הילדים בימים הראשונים על פי הצורך של הילד.

בהצלחה

נראה לי ששכתן אותן

שלום שני,
מדברייך אני מבינה שבתך ישנה עד כה במיטה סמוכה לשלכם, אך לא במיטתכם, ואילו החידוש הוא במעבר לחדר נפרד, לא כן? אם כך, איך היא הייתה נרדמת קודם לכן? האם גם כן בבכי ובהתנגדות להשכבה, או שמא הייתם מאפשרים הירדמות איתכם ובהמשך מעבירים אותה? בכל מקרה, המצב היום הוא שעליכם לעזור לה ללמוד להירדם בכוחות עצמה במיטתה, ועל מנת שתצליח לעשות זאת יש לתת לה הזדמנות לעשות כך. אם תהיי איתה ותציעי לה חלופות כמו הירדמות על הידיים או במיטה שלכם, היא לא תוכל ללמוד שיש ביכולתה להרגיע את עצמה ושאתם סומכים עליה שהיא תוכל לעשות זאת. יתכן שהתהליך יהיה כרוך בבכי ובהתנגדות - זה הרי לא קל ללמוד משהו חדש - אולם הרווח של כולכם לטווח הארוך משמעותי הרבה יותר. אני מניחה שאם תהיי משוכנעת שזה לטובתה (והורים אחרים אולי יחשבו אחרת), יהיה לך קל יותר לעבור את זה יחד איתה מבלי לחשוש שאת מזיקה לה.
בהצלחה,
מיכל

שלום רב
לא תוכלי למנוע קונפליקטים וימותים עם ביתך. היא נמצאת בגיל שילדים מראים את רצונותם באופן ברור ולעיתים קיים ניגוד רצונות ואינטרסים. לא משנה לביתך שעכשיו ממהרים לעבודה...

יחד עם זאת ניתן ללוות אותה ואת התסכול שלה בכך שלא תלך לגן עם שמלה... מבחינתה זאת טרגדיה אמיתית ואין לזלזל בה אלה דווקא לתמוך ולהגיד שאת מבינה אותה, את הסבל שלה ואת התסכול וכי בארוחת שישי היא תוכל ללבוש את השמלה.

אולי תתחילו את הבוקר מוקדם יותר על מנת להקל על הלחץ הזמנים.


בברכה

כדאי לעשות את הגמילה בשיתוף ביתך, לא לעשות מניפולציות. כדאי שהיא תהיה אקטיבית בתהליך. למרות שאתם מחליטים עבורה במקרה זה. כדאי לעשות טקס פרידה ולפניו, להכין אותה לקראת הגמילה. לאחר שטקס אין יותר מוצץ ואתם ההורים יצטרכו להרגיל אותה להירגע בדרכים אחרות. אל תשמרו מוצצים למקרי חרום.
תעשו את הגמילה כאשר אתם ההורים מוכנים ופנויים להכיל את הילדה. אםפ האתם עובדים קשה ועייפים יתכן ולא יהיה לכם כוח להרגיע את הילדה ולרוצו לקנות מוצץ נוסף או לאבדו סבלנות ותכעסו עליה.

בהצלחה

בהחלט ניתן להבין אותך. בגיל שנה וחצי ילדים מגלים את עצמאותם ואת היכולת להחליט החלטות שונות מאלו שההורים קובעים או מציעים. זאת תקופה שהילד בהתנהגותו אומר "אני קובע את החוקים, אתם לא תחתיבו לי מה לעשות!". לכן מצד אחד, יש לשמור על החוקים העקרוניים בבית ולא לוותר לילדה בדברים שאסורים מבחינתכם. מצד שני כדאי להתגמש בתחומים בהם החוקים לא הכרחיים, למשל, בבחירת משחקים, בבחירת מאכלים כאשר הדבר ניתן לביצוע.
תקופה זאת עלולה להיות קשה עבור ההורים ולגזור אנרגיות. בכל זאת, כדאי לנשום עמוק, לשמור על הסבלנות ולא להיכנס לתחרות עם הילד ומאבקי כוחות. מה שאסור אסור, לא מתווכחים עם הילד, אומרים לו לא וזהו. מה שניתן לפשרה, ניתן לפתוח לילד אך כדאי לשמור על שתי אופציות ולא לפתוח לדיונים ארוכים, להציע 2 אופציות לבחירה ואם גם כך קשה לילד להחליט מה הוא רוצה, ניתן לשקף לו שכרגע הוא לא יודע מה הוא רוצה ושאת מבינה אותו.

בברכה

תודה!

מיכל שלום רב

אני מבינה את דאגותיך בקשר לאורי, הוא נעשה עצוב אחרי לידת אחיו למרות שאתם מנסים להעביר אליו מסר שהדברים לא השתנו כל כך והוא ימשיך לקבל האבה ותשומת לב מכם, ההורים.

בתקופה זאת, לאחר לידת אח קטן, הבכור עלול להרגיש ובצדק שאיבד את מקומו בעולם של הילד היחיד להוריו. הוא באמת מאבד את מקום זה ולא ברור לו מה צפוי בהמשך. בתקופה זאת הילד חווה געגוע מהתקופה שנשארת אחורה, מרגיש עצוב ומקנא, פתאום הוא מחלק את שני ההורים, בעיקר את אימא, עם אח קטן, שברגע שבוכה מייד רצים אליו ומגיבים לצרכיו. ובמקביל ההורים מצפים לפעמים שהבכור התנהג כילד גדול, שלא יבכה ולא יתפנק יותר מידי, כי אין זמן ואין מספיק ידיים לשתיים והקטו וזה שתלוי במבוגר.

ילד בן שנה וחצי בלי קשר ללידה של אח, עלול להראות מצוקה רגשית נורמטיבית בשל חרדת פרידה שמגיעה ששיאה הגיל זה.

לכן, מה שיש לי לומר לך ולאבא: אין דרך למנוע תסכולים ועצב אצל בנכם הבכור. הוא באמת סובל גם כשמקבל את האהבה שלכם. הסבל שלו קשור לדברים שאתם ההורים לא יכולים כל כך לשלוט. אז תפקידכם החשוב הינו לשקף לילד מה הוא מרגיש ולתת לו אישור להרגיש ככה. אתם יכולים להגיד לו "אני רואה שאתה קצת עצוב, אולי לפעמים אתה קצת עצוב וכועס שיש לך אח חדש, הוא בוכה, הוא צריך את אימא כל הזמן. אימא פה, אני תמיד האהוב אותך, אחבק אותכה כשתיה עצוב".


מזל טוב

שלום טל,

נשיכות הרבה פעמים הן צורך של הילד להתבטא, כאשר הוא לא יודע לעשות זאת במילים עדין.

עלייך להיות ברורה לחלוטין במסר שזה אסור, וזה לא נעים (ללא חיוכים וצחוק) ולנסות להבין באלו מצבים זה קורה, האם יש דברים מסויימים שמעוררים תגובה כזו? תנסי להבחין מתי זה קורה, באילו מקרים וליד מי? האם היא מנסה לומר לך משהו בכך?
אני התנסתי באותו המצב עם בני שהרהב לנשוך בגן, והבנו לאחר תהליך שהוא מנסה להביע את עצמו או תוסכל ואין לו את הכלים כיצד להתמודד.
האם יתכן שזה המצב?

בכל מקרה בהצלחה, אני יודעת שזה לא פשוט המצב.

רביד חכמון

קודם כל תודה.
אבל לא נראה לי שזה מתסכול כי היא עושה את זה דווקא כשכיף לנו ואנחנו משחקות ביחד. זה יכול להיותצ יחד עם חיבוקים שלנו אבל בעיקר כאשר יש אנשים נוספים בסביבה. זה סוג של תשומת לב נראה לי ואם אני מגיבה לזה (ואני מגיבה מאוד בתקיפות), היא בעצם משיגה את תשומת הלב, לא? כשאני אומרת לה לא! היא נותנת לי מבט שובב וחיוך מאוזן לאוזן וגם כשאני מרחיקה אותה ממני, היא חוזרת ומנסה לנשוך שוב.

את מגיבה נכון, תמשיכי עם ה"לא" האסרטיבי ואל תחייכי חזרה כאשר היא חייכת. כדאי בנוסף לתת לה חפצים שהיא יכולה לחקור עם הפה ולנשוך. כדאי להציע לה מייד כאשר היא נושכת ולהגיד "זה בסדר לנשוך".


בברכה

אמא שלום

1 - בגיל 7 חודשים ביתך לא תבין שעליה לצעוק בעצמה פחותה

2- כדאי לנסות דרכים אחרות לפני שמרימים אותה על הידיים, לנסות להבין מה עובר עליה, האם צומחות שיניים, האם היא רוצה משהו ולא מגיעה אליו, האם היא יותר מידי זמן במקום אחד וזקוקה לשינוי כדי לא להשתעמם?

האם ביתך מותחת מבחינה התפתחותית? האם תמיד הגיבה בצורה שתיארת או הדבר החל לאחרונה?

אשמח לעזור בהמשך

בברכה

אשמח לקבל תשובה....

אמא שלום רב

יתכן וביתך מתחילה (מאד מגדם יחסית) להראות סימנים של חרדת זרים. דבר נורמטיבי ותקין.
כדאי שהיא תשאר עם סבתא בלעדיך כדי שתיצור קשר אינטימי יותר עם סבתא. עם אנשים שאין לה מספיק קשר, אין טעם לנסות לשכנע את ביתך, אפילו אני ממליצה שתתנו לביתך זמן על הידיים שלך במקומות עם אנשים זרים ורק לאחר שהיא מגלה עניין בסביבה להעביר אותה לרצפה או לידיים אחרות.

בברכה

הי רינת,

יש לקחת בחשבון המון שיקולים לפני שבוחרים גן, אבל את יודעת הכי טוב מה נכון לך כאמא ובעיקר לעדי שלך. תיארת ילדה עם שמחת חיים עם טמפרמט פעיל, ילדה שרגילה להשתולל ולהנות ופחות רגילה לשבת ולהעסיק את עצמה לבד או להקשיב לגבולות מאוד ברורים.
אולי כדאי לבדוק עוד אופציות עבורה, באיזה אזור אתם מתגוררים?
אין ספק שבכל גן שלא תבחרי תידרש ממך ומעדי יחד תקופת הסתגלות למסגרת, בה עדי תבחן הן את הגננת ואת חבריה לקבוצה והן אותך כאמא.
את מעלה המון ספקות לגבי הגן הספציפי הנ"ל ולדעתי ברגע שיש ספק אין ספק - כלומר כניראה זה לא מה שמתאים עבור ביתך. אבל ההחלטה היא שלך כמובן!

מעבר לשאלת הגן, יש המון טיפים כיצד להקל על הילדה להתעסק במשחק לבדה, או ללכת לישון בכייף (הכל קשור יחד).

בכל מקרה שיהיה הרבה בהצלחה,
רביד חכמון

אני מבינה שאין לך ברירה אלא להכניס את הילדה לגן. לפי דבריך הגן נראה בסדר מבחינת הגננת והסביבה. יחד עם זאת, לא ניראה לי זמן מתאים להכניסה למסגרת דווקא עכשיו, לקראת הלידה של האח. מדובר בשני אירועיים משמעותיים ועלולים לגרום למשברים אצל ביתך ואם יש אופציה אחרת כגון לקבל עזרה מבני משפחה עד ספטמבר, עדיף, ללא ספק.

שיהיה בהצלחה.
ולידה קלה

בגיל חודשיים תינוקות יכולים ללכת לבני משחה אחרים כאשר האמא מוכנה להעביר אותו לידיים אחרים. אין עדיין חרדת זרים. בחודשים הראשונים לחיי התינוק לעיתים אימהות מתקשות לתת לאחרים לטפל בילד, להחזיק אותם בידיים ומתקשות במיוחד כאשר התינוק בוכה. אין כמו ידיים של אימא, התינוק מזהה את הריח ואת הקול שלה ואוהב להיות בידייה ולעיתים רק אימא תוכל להרגיע את התינוק, כאשר יש לה אקסלוסיביות בהנקה. האם בנך עולה במשקל באופן תקין? האם ישן במהלך היום ומספר שעות בלילה? עד כמה האבא רוצה קשר עם התינוק ועד כמה את מאפשרת לו לנסות להרגיע אותו? עד כמה האבא מסוגל להיות עם התינוק בוכה הידיים? האם כאשר הוא בוכה, האב מייד מעביר אותו לידיים שלך?
תעני לשאלות אלו ואני אנסה לעזור.

בברכה

שלום אביטל,
מהתיאור לך אני חושבת שבנך הצעיר מגיב בהשתנה נוכח הכעס שלך לא בגלל שהוא עושה 'דווקא' אלא שבגלל הלחץ בו הוא שרוי, הוא מאבד שליטה על הסוגרים ובעצם משתין מבהלה. נהדר שהוא נגמל מוקדם, אבל זה לא אומר שאסור לו לפספס, החמצות הן חלק מהליך הגמילה הטבעי של ילדים ועליך להיות סבלנית לעניין ובוודאי לא לתת לו לנקות לבד!, זה לא הוגן להעמיד אותו במצב לחץ כזה בנוסף על תחושת האשמה שהוא בוודאי מרגיש.
לגבי בן הארבע, אם הוא עדיין זקוק לחיתול בלילה ומסכים לעיניין, ניתן לאפשר את זה. ישנם ילדים שלאורך זמן רב עדיין משתמשים בחיתול לזמן שינה. יחד עם זאת ניתן לסייע לו על ידי הפחתת השתייה לקראת שינה ולקיחתו לשירותים מתוך שינה (למשל, לפני שאת הולכת לישון, בוודאי שעתיים-שלוש אחריו).
בהצלחה,
מיכל

שלום עדי,
איני מכירה את הקורסים של הלן דורון ואני מניחה שבנושא לימוד השפות תמצאי עמדות ודעות שונות מצד אנשי מקצוע.
בתחום התפתחות הילד מקובל לומר כי ילדים יכולים לרכוש שפות בצורה מצויינת אם אין להם בעיות שפתיות והתפתחותיות אחרות. אולם ילדים שסובלים מקשיים שפתיים עשויים רק להתבלבל ולהיפגע מכך. מכיון שאצל תינוקות צעירים לא ניתן לדעת האם יש בעיות כאלה, מוטב שלא לבלבל את הילדים בשפות נוספות על אלו שהם שומעים בבית באופן טבעי, כיון שזו הדרך שלהם ללמוד ולהכיר את העולם, לחוש בטחון בו. אם מדובר בשפת אם השונה מהשפה בסביבתו של הילד, הרי שיש לעיניין ערך רגשי נוסף, אולם מכיון שלא זה העניין, אני מציעה שתמתינו בסבלנות ותנו לילדכם חשיפה הדרגתית מותאמת.
לגבי טלוויזיה. צפיה בטלוויזיה אינה מומלצת לתינוקות. יתר על כן, במדינות מערביות מסוימות ממליצים למנוע צפיה בטלוויזיה עד גיל שנתיים, בגילאים 2-5 להגביל לחצי שעה ביום וגם לאחר מכן להגביל את שעות הצפייה של ילדים. בישראל אומנם אין חוקים רישמיים כאלה, אבל את יכולה לעשות זאת בעצמך..... לגבי תינוקות צפייה ממושכת בטלויזיה הינה גירוי מזיק ואין שום כישורים שהוא יכול ללמוד רק כך. יש מספיק ספרים, קלטות אודיו, צעצועים ובעיקר אינטראקציה חברתית אנושית מהם יכול ללמוד. סמכי על הנטיות של עצמך....
בהצלחה,
מיכל

אמא יקרה שלום רב
ביתך רגישה לרעשים, דבר שהוא נפוץ ונורמטיבי. ישנם תינוקות שנולדים עם רגישות יתרה לרעשים. כנראה ביתך נמצאת בקבוצה זאת. האם היא סובלת מרגישויות אחרות (למגע לטעמים או מרכמים)?
כדאי להכין את ביתך לפני רעשים כאשר הדבר מתאפשר (כלומר, לא להפתיע אותה), \ניתן להגיד, עכשיו אנחנו מדליקים את שואב האבק, תקשיבי, הוא עושה רעש כשזה "רווווווווווווווווווווווווווווווווווווםםםםםםםםםם". כאשר ביתך נבהלת במרעש פתאומי ולא צפוי, ככל שאת נשארת רגועה ומסבירה לביתך שכרגע היא נבהלה כי שמעה רעש לא נעים או מוזר היא תירגע מהר יותר.
בברכה