פורום הורים לתינוקות, הורים לפעוטות - יש לך שאלה?

אור שלום רב

אני מבינה את מורכבות הדבר, לגרום לכאב לביתך הקטנה זה דבר קשה מאד עבורכם ההורים, גם כאשר אתם בטוחים ויודעים שמדובר לכאה לטובתה.
כדאי להתייחס לחוויתה של הילדה באופן מילולי, "חמודה, את בוכה וסובלת, אני יודע שכואב לך מאד מאד, לא נעים כשאבא/ אמא שם את ה"מכשיר" (או ניתן לתת לו שם כינוי)". כשהטיפול מסתיים ניתן להתייחס לתחושת ההקלה "היזה כיף שהטיפול נגמר! עכשיו נעים לך." אין טעם לנסות להסביר לה שאתם ההורים יכולים להכיאב לה ואחרים לא. אך אתם כן יכולים לספר לה שהיא לפעמים צריכה טיפולים שכואבים (לא אתם ההורים מכאיבים אותה, אלא הטיפול הוא זה שכואב) שיעשה אותה להרגיש טוב יותר.
הטיפול הכואב עלול לגרום לכם ההורים להרגיש אשמה וצער רב, אך ככל שתשדרו שאתם בטוחים בצורך הטיפול כך היא תבין באופן אינטויטיבי ולמרות שעדיין תסבול (אין בברירה), תוכל להבין מה עובר עליה ולהביע את הסבל באופן מלא ואוטנטי.

הרבה בריאות

בברכה

ההחלטה שלך הינה אישית. בגיל של ביתך היחס האישי ו"ההפעלה" היחידנית יכולות להעניק לה מענה לכל צרכיה ההתפתחותיים והרגשיים.
במסגרת של גן, ביתך יכולה לקבל חוויות חברתיות ראשוניות עם תיווך של מטפלות, אך היא לא תקבל את היחס האישי.
בגיל של ביתך, החוויות החברתיות אינן כל כך משמעותיות, ניתן לקחת אותה לבית בני הדודים, לגינה הציבורית ולג'ימבורי על מנת לחשוף אותה לחברת ילדים.
ההחלטה היא שלך בלבד, לכל הורה העדפות משלו ושיקולים אישיים.

בברכה

מרינה שלום רב

זה נורמלי שילדים בגילה ירצו את הכל באופן מיידי ויבכו אם לא יקבלו.

בתקופה זאת על ההורים להיות חזקים ולא להשבר. כאשר הילדה מקבלת פעם אחרי פעם את מה שרצתה אחרי שבכתה והרביצה. מה היא מבינה מזה? שהיא תשיג את כל מה שרוצה.

צריך לשבור את המעגל הזה והדרך היחידה הינה להפסיק לתת לידלה את מה שהיא רוצה רק בגלל שקשה לשמוע את הבכי.

תנסו להרגיעה בדרכים אחרות, תתחברו לסבל שלה "חמודה את בוכה כי את עצובה ומתוסכלת בגלל שלא קיבלת את... חבקי אותי בואי אני אעזור לך להירגע..." אם היא מעדיפה להתרחק ולא אוהבת מגע ברגעי תסכול ובכי, תשארי לידה אל תעזבי אותה בוכה לבד עד שהיא תירגע. לעיתים ניתן ללחוש לה לפעמים "אני פה, אני איתך, זה יעבור..."

בהצלחה

ילדים בגיל שנה וחצי לעיתים נראים מתוסכלים יותר, זקוקים לכל דבר עכשיו ומייד ואם לא מקבלים מתפרצים בבכי ומתקשים להירגע.
זאת תקופה שעל ההורים להיות אסרטיביים יותר, לנסות להיות גמישים במה שניתן אך לא לוותר על חוקים עקרוניים.

ככל שהילד יתחיל לדבר כך הוא יוכל להביע את עצמו בדרכים אחרות וגם ירגיש פחות מתוסכל כי יבינו אותו.

בכל אופן, אם עדיין בנך לא משמיע אף מילה, אולי כדאי להתייעץ עם איש מקצוע מתאים כגון קלינאית תקשורת מומחית בגיל הרך.

בברכה

שלום מירב,
התגובה של בנך לאותה בובת עכביש נשמעת לי מותאמת לחלוטין לגילו: זה היה מבהיל ומאז הוא חוזר ומזכיר את זה. אני חושבת שהרעיון שלכם לנסות להרגיע ולהשתמש גם באחותו לשם כך הוא מצויין, ויחד עם זאת כדאי לנסות לעודד אותו על הדברים מהם הוא לא פוחד. תגובות בהלה מחפצים מסוימים מאוד שכיחות בגיל הזה - הרבה ילדים מפחדים מצעצועים מרעישים, נוסעים, מקפצים וכו'. המידה בה העיניין הזה צריך להדאיג אתכם קשור במידה זה זה מפריע לו לחיי היומיום: אם הוא מסוגל להמשיך ולשחק במגוון של חפצים כבעבר, מסוגל להתפנות לאכילה, שינה ומשחק כרגיל, מסוגל להתרגע ולא מוטרד במידה יוצאת דופן מהאפשרות שאותו חפץ "יגיח" פתאום, הרי שאין סיבה לדאגה. הרחיקי את הבובה הזו ממנו ואפשרי לו לחשק במה שמוצא חן בעיניו, יתכן כי הוא מפתח העדפות שונות מאלו של תאומתו וזה לגיטימי לחלוטין ואף רצוי בין תאומים.
בהצלחה,
מיכל

נשמע שבתך עוברת שינויים בדפוסי ההתנהגות שלה של אכילה ושינה בעקבות גדילתה והתפתחותה-מבחינת השינה-היא זקוקה לפחות שעות שינה מלפני חודש ומלפני חודשיים. שעות השינה גם הן זזות ולקראת גיל שנה ומעלה הפעוט מתחיל לוותר על שינה מפוזרת במשך היום ומקבץ את שעות השינה שלו בשינה אחת בצהריים. לא הייתי נאבקת בשימור הדפוסים הקודמים מאחר שנשמע שבתך נמצאת בסוג של מעבר מדפוסים קודמים לדפוסים חדשים.
לגבי האכלת לילה-כמו כל דבר הייתי מנסה להוריד את כמות האוכל בהדרגה-או שהייתי מכינה פחות מראש, או שהייתי מדללת בהתייעצות עם רופא/טיפת חלב-עד כמה לדלל את החלב. בנוסף, הייתי משקיעה את רוב "מאמצי ההזנה" בהזנה טובה במהלך היום-כעת במעבר למוצקים אפשר לשלב עוד מאכלים ועוד קלוריות. לפני השינה אולי כדאי להציע דייסה שתעזור לתחושת מלאות.
התייעצי עם תזונאית או אחות טיפת חלב-תמיד יש להם מה להציע מנסיונן הרב.
בהצלחה
אודט

מדבריך נדמה כי ביתך מתפתח היטב ומנתהגת כמו שמצפים בילדה בגילה.

היא זורקת חפצים כדי לשמוע את הרעש ויתכן גם כדי לבדוק גבולות

ילדים ביגלה בהחלט בודקים גבולות וזקוקים להם! לכן, את כמובן יכולה וצריכה להגיב באופן ברור ואסרטיבי ולהגיד "לא" כאשר המסר הלא מילולי הינו גם הוא ברור (לא לחייך כאשר אומרים "לא" או "אסור").

כאשר הזמן יחלוף היא תדע לשחק במשחקים אחרים, כרגע היא חוקרת אותם בדרכה, את יכולה להראות מה עוד ניתן לעשות עם כל משחק אך אל תצפי שהיא תעשה את כל מה שאת רוצה. יתכן והיא אוהבת להחליט ואם מכתיבים לה מה לעשות היא תעשה בדיוק את ההיפך.

תהני ממנה

בברכה

שלום קרן,
קיימות גישות רבות ושונות בעיניין גמילה מחיתולים, אך המשותפת לכולן היא שמדובר בתהליך משותף, של ההורה ושל הילד ונדרש שיתוף פעולה. מכיון שמדובר בשלב התפתחותי חשוב וחיוני אשר נוטה "להסתבך" במידה ומופיעים קשיים, חשוב מאוד שלא להפוך את הסיטוציה למלחיצה או תוקפנית אלא לנסות לזהות את התגובות הרגשיות של הילד ואת השלב בו הוא נמצא מבחינת הבנה, בשלות ויכולת להתמודד. האם בנך מסוגל להתריע שהוא עושה את צרכיו? האם מסוגל להוריד את מכנסיו לבד? אלו הם רק חלק מקריטריונים הנדרשים לשם השגת עצמאות בעשיית הצרכים. הקיץ הוא אומנם תקופה נוחה לגמילה בהרבה מובנים, בגלל האפשרות להתהלך עירומים או עם בגדים קלים ללא סכנת הצטננות, אולם לא כל הילדים מצליחים להתאים עצמם לעונות השנה....
חשוב מאוד לנסות להבין האם הוא אכן מסוגל לעמוד בדרישה הזו כעת ולעשות תהליך הדרגתי שכולל קודם היכרות/התיידדות עם סיר או ישבנון ורק לאחר מכן מעבר לשימוש בתחתונים. בעיקר חשוב ללוות אותו בתהליך ולא לצפות ממנו להסתגל מיידית. הכיני את עצמך ואת הסביבה לתקופת למידה הדרגתית.
אני מזמינה אותך לקרוא דיונים רבים וקודמים בפורום שלנו שעוסקים בנושא - יש הרבה!.
בהצלחה,
מיכל

מחכה לתשובתכן, תודה...

שלום לאמאל'ה,
בתך מגיבה לשינוי שמתחולל סביבה: אימא לא פנויה אליה באותה מידה כבעבר, היה עליה להתרגל לדמות חדשה ולא מוכרת, והיא אף מבטאה כעס על שאת הולכת. העובדה שהיא מגיבה היא טבעית לחלוטין, מובנית ואף רצויה: הרי לא היית רוצה שהיא תהיה אדישה לנוכחות ולהיעדרות שלך לא כן? אז היינו הרבה יותר דואגים.....
ועדיין, הפרידה ממך והיכולת שלה ללמוד להתסתגל בלעדייך הינם 'שיעור' חשוב מאוד להפתחות שלה והיא רוכשת כך 'ציוד' חשוב וחיוני לחיים - היכולת להתמודד בתנאים אחרים, להתגמש על פי מציאות משתנה ועוד. בהנחה שאכן היא נמצאת בסביבה מייטיבה ומטפחת, יציאתך לעבודה וההתרחקות ממנה חשובה וחיונית עבור שתיכן. גם היא, לצד הכעס, תדע להנות מהחזרה שלך ולשתף אותך בקורותיה (בהתאם לרמה ההתפתחותית הגדלה של כמובן), וכן תוכל להתחזק מהעובדה שהיא התגברה והתמודדה, הצליחה להסתמך יותר על עצמה.
גם עבור מבוגרים סופי שבוע משפחתיים הם" דלק" להמשך השבוע....
בהצלחה,
מיכל

שלום עדי
אם הסיבה לשינוי המסגרת קשורה לחוסר שביעות רצון שלך מהמסגרת הנוכחית-חשוב שתגדירי לעצמך מחדש מה הציפיות שלך ממסגרת, על מנת שלא יווצר מצב דומה בעתיד ,שעלול לייצר בעצמו קשיי הסתגלות. אם מדובר בשינוי מקום מגורים/תנאי עבודה וכו'..נראה שאין מנוס ואין מרחב אמיתי לשיקול דעת.
במקרה זה, חשוב שתתבצע פרידה משמעותית של בתך מהמעון ומהצוות והילדים, גם אם נראה שמדובר בתקופה קצרה. זאת על מנת שבתך לא תחווה את הפרידה כמבלבלת או לא נעימה. פרידה טובה היא בסיס טוב להסתגלות טובה. לגבי היכולת לנבא את הסתגלותה במסגרת החדשה-תלוי מאוד בהסתגלות שהציגה עד כה, ואולי אפילו יהיה יותר קל כי היא כבר הפנימה את הרעיון שאמא לא איתה כשהיא במעון. בנוסף, היכולת שלה להסתגל טוב תלויה במידת האמון שתייצרי במסגרת החדשה, ובמידה בה את שלמה עם החלטתך-עם הידיעה שלא הייתה לך ממש ברירה אלא לעבור מסגרת.
חשוב שהמסגרת שתבחר, תהיה כזו שתאפשר שהייה לטוח ארוך ככל שניתן-כך שלא תצטרכו לחפש מסגרת חדשה בתקופה הקרובה(ספטמבר).
ולסיום, אם לבתך ולך היו חוויות טובות במעון הנוכחי-צלמו את המקום את הצוות והילדים ועיינו מדי פעם בתמונות על מנת שבתך תוכל להמשיך ולהעבד את הפרידה דרך התמונות-הגעגועים, השאלות לאן נעלמו האנשים בתמונה וכו'..
בהצלחה
אודט

ראשית הייתי ממליצה לך לפנות ליועצת הנקה. מספר דברים שאני יכולה להוסיף לגבי האכילה-
1. נשמע שבנך משתשמש בהנקה כמקור הרגעות-האם ניסיתם להרגיל אותו למוצץ?
2. בנך נמצא בשלב מעבר בין אוכל נוזלי לאוכל מוצק(טחון). כדאי להתייעץ עם טיפת חלב כיצד להתחיל בשילוב המזונות הטחונים יחד עם הנקה.
באופן כללי אני חושבת שהכיוון שאת הולכת אליו הוא נכון-לקבוע לו סדר יום גם במשך היום וגם במשך הלילה-פחות ארוחות בלילה. ללא ספק אוכל הוא התנייה להתעוררויות בלילה, מאחר שההאכלה מלווה גם במגע ובערסול וכך הגוף רושם את ההתעוררות ומצפה לה ביום שאחרי.

אם בנך מגיב בעוצמות של בכי וצרחות גם במהלך היום בכל מיני מצבים של תסכול או עייפות ואם באופן כללי יש לו קושי להסתגל למעברים ולמצבים חדשים, צורך רב במגע או בתנועה-הייתי פונה לייעוץ של מרפאה בעיסוק אשר מתמחה בתחום של וויסות תחושתי.
בהצלחה
אודט

ראשית, רוצה מאוד להודות על הייעוץ הקודם בנושא סרבנות טיטלים, כ"כ התרגלתי להפעלות ולשיתוף הפעוטה שאני כמעט מתאכזבת שכבר מחליפים טיטול בשקט על הגב..
אלה בת שנה וחודשיים, נרדמת במיטתה , לאחר שעתיים קמה, אביה מרגיע אותה ואחר כך שאנחנו במיטה היא מובאת אחר כבוד למיטתנו ושם מבלה על הציצי עד הבוקר. עד עכשיו נהנו כולנו, אבל נראה שהיא נעשית רודנית יותר ויותר לא נותנת למוציצי שלה אפילו להחליף תנוחה. הוחלט בשבועות להעביר אותה לחדר משלה ולפתוח בגמילה
אך,
ראשית , אני מלאת לבטים, האם הילדה צריכה לשלם על טעויות שלנו(שהכנסנו אותה מלכתחילה) והאם היא תתרגם את המעבר כהגלייה ממיטתנוץ
שנית, התחילו פחדים חדשים, גם במשפחתון וגם הסבתות מדווחות שכל פעם שיש רעש מהדלת/ חוץ הילדה נכנסת להיסטריה.
שלישית, כבר שבוע שלם! שהילדה הולכת לישון לבד! במיטתה (מיטת תינוק) שבחדרינו, כלומר אימא או אבא נותנים נשיקה ויוצאים מהחדר והיא מרדימה את עצמה, האם מעבר עכשיו לא יהרוס את ההצלחה המסחררת הזו .
רביעית, האם אני מחפשת תירוצים למה להשאיר את ביתי במיטתי.
אודה לכן

חברים יקרים
יש תאריך ושעה מתי שנכס רופא או מומחה לענות לכם
ותסתכלו שכולם בחופשה
הרבה בריאות
ויש הרבה חומר לקריאה מאינטרנט על כל נושא שתחפשו

התנהגותה של בתך אופיינית לרוב הפעוטות בגילה ומבטאת תחילה של חרדת נטישה-שלב שמתחיל בגיל שנה וחצי ויכול להמשך גם עד גיל שנתיים וחצי. בתך מתחילה להכיר בעובדה שאת נפרדת ממנה וכי את פועלת על פי רצונותייך-הולכת ובאה באופן עצמאי. עד כה תפיסתה אותך הייתה כבלתי נפרדת ממך והיא חיה בסוג של אשליה כי את נשלטת על ידי רצונותיה וצרכיה, בגדול. לכן כאשר את מתרחקת ממנה כיום, בייחוד בשעת ההשכבה בה ההזדקקות לך היא רבה וגם על בסיס הרגל שהושתת עד כה-היא חשה חרדה כי היא מאבדת את יכולת השליטה שלה בך .
הייתי מציעה לא להבהל מהבכי שלה-זה שלב הכרחי בהתפתחות ובהבנה שלה את הקשר ביניכן. עם זאת הייתי מגלה סבלנות לצורך שלה בך ומייצרת טקס פרידה קבוע והדרגתי, בו אתם מבצעות שורה של פעולות רוטיניות לפני השינה-נפרדות מהבובה, מהתמונה, מעמעמים את האורות, מנמיכים את טון הדיבור וכו'. הייתי מסבירה לה שאמא פה גם אם היא לא רואה אותך, ושאת ממשיכה לשמור עליה גם מהסלון וכו'. חוזרת על המילים עכשיו לילה עכשיו ישנים, אני סומכת עלייך שתצליחי להרדם לבד, אני אעזור לך בהתחלה וכו'. מדובר בתהליך למידה לכל דבר ואם תתמידי בו-בתך תסתגל לשינוי בהדרגה.
בהצלחה
אודט

שלום גילי
לגדל שלושה ילדים בפערים יחסית קטנים-משימה לא פשוטה לכל הורה. העומס מייצר לחץ רב בבית ומקשה על יכולת הענות ההורה לצרכיו של הילד. עולה שאלה לגבי ההרטבה של בתך בת הארבע-האם מדובר בתגובה רגשית ללחץ בבית, או שהיא בעצם מעולם לא ממש נגמלה (הגדרה של גמילה היא תקופה של כחודשיים ללא פספוסים). שיבושי ההיגוי של שלון במקום לשון הם עדיין מקובלים בגיל זה, השאלה היא באיזה תדירות הם מופיעים והאם שאר מרכיבי השפה תקינים.
הייתי ממליצה לך לפנות בהקדם לייעוץ פסיכולוגי, עם עדיפות לפסיכולוג התפתחותי שיתן את הדעת על התפתחותה של בתך האמצעית.
אשמח להפנות אותך לכתובת ציבורית או פרטית, בהתאם למקום מגורייך.
בכל מקרה-נדרש שיתוף פעולה מלא של האב, בייעוץ בפרט ובהתנהלות בבית בכלל-שניים הם כוח.
בברכה
אודט

האמת ,שגם אני שואלת את עצמי מה קורה פה והאם אתה מצפה להתייחסות רצינית/מקצועית. אם כן, ציין מה גיל הילד ומהן השאלות שלך לגביו, מעבר לאמירות פוליטיות שמקורן בעולם המבוגרים ולא בעולם הילדים שפורום זה עוסק בו.
בברכה
אודט