פורום הורים לתינוקות, הורים לפעוטות - יש לך שאלה?

שלום סיון,
כשמדובר בתינוקות צעירים כל כך שרק מסתגלים לחיים החדשים שמחוץ לרחם, קשה לומר שהצורך בהנקה הוא התנהגותי בלבד. השד כיום ממלא עבורה הן הזנה, והן נחמה והרגעה, וזה מאוד מותאם לגילה ולשלב ההתפתחותי שלה. ישנם תינוקות שכבר בגיל הזה מצליחים "לפתוח" פערים גדולים יותר בין הנקה להנקה, ואחרים עדיין לא, חלקם מצליחים להשתמש במוצץ כתחליף ואחרים לא, אבל זה עדיין לא 'בעיה', אלא דרך שלהם להתרגל אל העולם החדש.
יחד עם זאת, יתכן כי את מרגישה עייפה מאוד ומותשת, מתקשה להיות עבורה בכל רגע ורגע ואולי עדיין לא התאוששת בעצמך מהשינוי הפיסיולוגי והנפשי שבהפיכתך לאם. וגם זה מותאם מאוד לשלב ההתפתחותי שלך!!!! לפיכך, אני בעיקר ממליצה לך לא להיות לבד: להיעזר באחרים שיאכילו אותה בחלב שאוב או בתמ"ל דרך בקבוק על מנת שתוכלי קצת להתאוורר ולנוח, לחפש אימהות צעירות שגם הן בתחילת הדרך בגינה או במפגשי אימהות במרכזים קהילתיים שונים ובעיקר נסי לנוח. זה עשוי לקחת זמן.
בהצלחה רבה,
מיכל

בן הקטן נמצא בשלב בו המטרה ההתפתחותית הינה לווסת את עצמו, הוא טרם סיים את תקופה זאת, לכן הוא זקוק למצידות לגוף שלך על מנת להירדם במשך היום. זאת לא בעיה בכלל, אלא חלק מהתליך. תנסי בכל זאת כאשר הילד עירני, להשאירו על הבטן עם משחקים, ולעת לעת תבני שגרה מסודרת, מבוססת בשעות האכילה שלו. לאחר שיונק, ש"ישחק" על הבטן, לאחר מכן, תשחקי את איתו, דברי אליו, לאחר מכן, ניתן לטייל רבע שעה ואז להרדים אותו. זאת דוגמה אחת, אל תהיה עסוקה כל היום בלהרדים אותו. אם תוך כמה דקות (רבע שעה- 20 דקות) הוא לא ישן, תעברי לפעילות אחרת ולאחר זמן מה אז תנסי שוב. לא כדאי להרדים את הילד כאשר הוא עייף מידי, תנסי עוד לפני שהוא מתחיל להתבכיין.
תעדכני אותנו מה קורה
בברכה

שלום רחלי,
התהליך של גמילה מחיתולים הוא בעצם תהליך של למידה: ההורה צריך ללמד את הילד להשתמש בשירותים באופן קבוע ולקחת אחריות על תוצרי גופו. אבל כדי שזה יקרה, נדרש לימוד, הכולל הרבה מאוד חזרות והסברים, וגם - מה לעשות - הרבה פיספוסים. מעטים הילדים שמקבלים על עצמם מייד ובשמחה את הפרידה מהטיטולים ומוכנים ללא שום מאבק להפסיק את עיסוקיהם על מנת ללכת לשירותים. ועד שזה יקרה אתם אמורים לקחת אותה פיסית, רצוי בזמנים קבועים, ולהודיע לה שעכשיו עושים פיפי. בהדרגה היא תקבל על עצמה את העיניין הזה ותתחיל לבקש בעצמה או פשוט ללכת. אני מניחה שהסירוב קשור הן במאבקי שליטה שהם, כפי שאת עצמך ציינת, מאפיינים כל כך את גילה, והן קשורים ברצון שלה להתמיד בהרגלים הישנים ולא לשנות.
ולכן כפי שאמרת, עליכם להצטייד בהרבה אורך רוח, הרבה סבלנות והרבה תחתונים להחלפה.
את מוזמנת לקרוא דיונים קודמים בפורום שלנו בנושא - יש הרבה!
בהצלחה,
מיכל

לא משנה באיזו דרך, תפני למנהלת ותשתפי אותה בחרדותיך.
יחד עם זאת, קחי בחשבון שילדים בגן מקבלים יותר מכות וחשופים יותר באופן כללי ולעיתם הגננות לא יכולות להגן על פני כל מכה. אז תשתפי את האחראית ותבקשי שיעדכנו אותך לגבי הילד באופן מפורט יותר, אך בידיעה שלא תוכלי לחסוך מבנך במיוחד בגילו, מחבלות קטנות שהן אפילו חשובות ללמידת הילד על סביבתו ועל עצמו.

בברכה,

בעיני המעבר יהיה מבורך, כי סוף סוף תהיה לכם פרטיות ותתחילו חיים כגרין משפחתי נפרד ועצמאי.
על מנת להכין את הילדה למעבר כדאי שהיא תהיה אקטיבית ככל הניתן, שתלך יתכם מספר פעמים לדירה לפני המעבר, שתכיר את מיקום החדר ואת המיטה בה היא תישן, שתבחר משחקים (2-3) להכניס לחדר...
המעבר לחדר מישלה עלול להיות כרוך בבכי בהתחלה. אבל ככל שתהיו עקביעים ולא תעבירו את הילדה לחדר שלכם, כך היא תתרגל מהר יותר. אתם יכולים לבנות טקס שינה חדש, בו אחד מכם שר שיר, מנשק אותה ואומר לילה טוב. ככל שתעבירו מסר שאתם סומכים לעיה ועל היכולת שלה להירדם לבד, כך התהליך יתיה קצר יותר.

בשעה טובה

שלום למיכל,
אני מסכימה איתך שנזיפות וגערות המופיעות בתדירות גדולה עשויות לעורר חוויה שלילית ומתסכלת אצל פעוטות וילדים. לפיכך לרוב, בעיניין הצבת הגבולות, ההמלצה היא לנסות לוותר או להתעלם במקרים שאפשר, ולעשות סדר-עדיפויות איפה כן גוערים ונוזפים. עדיין, בתך זקוקה לאמירה ברורה מאוד על שאין מקום לצביטות ושזה לא מקובל עליכם בשום אופן. הנזיפה אמורה להיות מותאמת ל'חומרת' האירוע ויש להציע לה חלופה: לצבוט בובות, צעצועים, רהיטים וכדומה. יתכן כי היא זקוקה לתחושה מוגברת (האם היא מעדיפה מגע חזק? האם היא נוטה לרגישות תחושתית בעוד תחומים?) ועל כן אינה מצליחה להעריך את הכוח שהיא מפעילה ואת העוצמה המכאיבה שבצביטה. חשוב להבהיר לה באופן עינייני שזה לא מקובל עליכם, ולהיות חד-משמעיים ועיקביים בתגובה. חשוב גם ללוות את הגערה במילים - גם לגבי הכאב שזה מסב לכם וגם לגבי התסכול שלה על כך שאוסרים עליה לעשות את מה שהיא רוצה. התגובה צריכה להיות מותאמת גם לאירוע שקדם לכך, אם למשל הצביטה מופיעה לאחר שחטפו לה צעצוע (כשמדובר בילד) או שהגבילו אותה במשהו (מבוגר).
בהצלחה,
מיכל

שלום דרור,
פעוט בן שלוש שזה עתה נגמל מגלה בהנאה רבה מאוד את איבר המין שלו וזה טבעי, נורמלי ומותאם לגיל. אפשר לאפשר לילדים לגעת באיברי מינם: זה מאפשר להם לחקור את גופם, זה מסב להם הנאה ומלמד אותם את האפשרות לגרום הנאה לעצמם. יחד עם זאת, חשוב לומר לו שמותר לו לעשות זאת רק במקום פרטי ולא ליד אחרים, על כן המקלחת או השירותים, וגם המיטה שלו, הם בעצם המקומות בהם ניתן לאפשר לו לעשות את זה במירב החופשיות. דווקא אם תחזור ותגביל אותו, והוא הרי - מטבעו - יחזור לעיניין, זה יהיה מסובך יותר, יציף אותו ברגשות בושה ואשמה ועוד. לא יהיה לו שום פצע אם הוא יגע בעצמו במקלחת: אלא תינתן לו ההזדמנות הטבעית והלגיטימית להכיר את עצמו וזה דווקא רצוי. העיסוק באיברי המין סוער סביב גילאי 3-5, ואז, לקראת גיל בית ספר פוחת בהדרגה עד לגיל ההתבגרות. וזה נורמלי לחלוטין.....
מיכל

שלום לב.,
כידוע לך, פעוטות וילדים שונים זה מזה בדפוסי המזג להם, בקצב שלהם, בכישורי ההסתגלות לעולם, וגם במידה בה יש להציב להם גבולות. לכל ילד יש את הדרכים שלו לבדוק את הגבולות : הן את הגבולות של העצמאות שלו, הן את גבולות הסבלנות של ההורה וגם את גבול האהבה אליו....יתכן מאוד שעם בתך לא נדרשת להשקיע כלל מחשבה בעיניינים הללו, כי היא הייתה ילדה פחות מאתגרת במונים אלו, בעוד שאיתו הסיפור הוא אחר. הוא מביא לעולם, ואלייך, התנהגות יותר סוערת ועלייך להגיב בהתאם. וכן, הצבת גבולות פעמים רבות כרוכה בבכי, אך גם בגיל 11 חודשים יש להציב גבולות כי את צריכה לשמור עליו, לשמור על אחותו מפניו, ולשמור על עצמך ועל שפיותך כהורה....כדי שבהדרגה ילמד, עליך להיות מאוד ברורה ועקבית בתגובות אליו, לא להתיר משהו שהחלטת שאסור ובוודאי לא לחזור בך מהחלטותייך: אם בכל פעם יהיה עליו ללמוד חוקים אחרים, יהיה לו קשה מאוד ללמוד אותם....
בהצלחה,
מיכל

שלום אלונה,
תארת הרבה מוקדי קושי בהתמודדות עם בתך, שאולי לא התחליו עם הצטרפותו של התינוק למשפחה אבל החמירה כעת, הן בגלל שהיא אולי מוטרדת מנוכחותו, והן בגלל שאת פחות פנויה וסבלנית להתמודד איתה, ובעיקר בגלל שהיא נמצאת בסערת גיל השנתיים. בתך בודקת את סף הסבלנות שלך, ואת המידה בה תוכלי להציב לה גבולות להתנהגות בשעה שהיא נלחמת לבסס את עצמאותה, וזהו תהליך התפתחותי טבעי ומותאם לגיל, ואף רצוי. אבל כמובן עשוי להיות מאוד מתיש. נושא האוכל אצלכם נמצא במרכז כיוון שכאן יותר קל לה להיאבק בכם: אתם לא מסוגלים להשאיר אותה "רעבה" ועל כן תעדיפו שהיא תאכל תמ"ל ולא מזון רגיל כפי שהיא בוודאי יכולה, לפי עדות הגן לפחות. כלומר, זה תחום שבו היא החליטה להישאר 'קטנה' ולא לגדול, ואתם ממשיכים לאפשר לה את זה.
שאלת האם "זה לא מאוחר לתקן" ואני מניחה שהתכוונת לשיוני אצלה... זה בהחלט לא 'מאוחר', אבל היא לא תוכל לעשות את השיוני הזה לבד, ותצטרך גם אתכם לעזרתה. יהיה עליכם להחליט על מה אתם מתעקשים ועל מה לא, לקבוע סדר עדיפויות ולעזור לה להיפרד מכל ההרגלים הינקותיים, ולחוות את העקשנות שלה באופן שמחד שומר על העצמאות והייחודיות שלה, אך מאידך מפחית את הכעסים והמתחים בבית. נדרש שיתוף פעולה והרבה מאמץ מצידכם על מנת להגיע אליה בדרכים יצירתיות אחרות, ועל כן אם אתם מרגישים שאתם לא פנויים לכך או שאין ביכולתכם לחשוב לבד איך לעשות את זה באוויה הקיימת ועם התינוק, מוטב שתפנו לייעוץ ולהכוונה. כדאי לפנות לפני שהמצב מחמיר ולא להתמין עד שהיא "תגדל וזה יעבור"....
בהצלחה,
מיכל

אל תכניסי לך מחשבות לראש. זה דרך החיים שבחרת, וכמוך כמוני.. אני בעד קריירה (כמובן שהילדים יקבלו את זמנם) אבל אם את צריכה לנסוע לחול לשבוע וחצי זה לא נורא. יש אמהות שהולכות לטייל גם שבועיים אז מה??
כשהילדה שלי הייתה קטנה גם לי היו רגשות אשמה, שהייתי עובדת מלא שעות והיום היא מעריכה את זה שאמא עובדת ורוצה להיות כמו אמא. אל תוותרי על עצמך, אבל גם אל תשכחי לתת לילדים את הזמן איכות שלך איתם. יש הורים שחצי יום בבית אבל לא משחקים עם הילדים אז מה זה שווה? להראות נוכחות? שבי איתו שחקי איתו, תדברי המון, והכי חשוב תהנו ותצחקו ביחד..
ולגבי חול, אני בעד. אל תפחדי.
מקקווה שעזרתי..

שאלה היא איך ללמד אותה לבקש קצת לפני שהיא הולכת לעשות צרכים ולא באותה השניה?
אולי התחלתי איתה מוקדם מדי והיא עדיין לא מוכנה,האם במקרה כזה כדאי להחזיר את הטיטול לזמן מה?
האם שבועיים וחצי זה הוא לא זמן מספיק לגמילה?

נשמע שביתך נמצאת בשלב ביניים לקראת המעבר לשירותים. היא נהנית כשמצליחה לעשות בסיר. אז אני מציעה שתמשיכי עם התהליך. כאשר הילדה מפספסת תתייחסי לכך, ניתן להגיד לה "אופס, ברח לך פיפי, בפעם הבאה תצליחי לרוץ לסיר לפני שהפיפי בורח." כדאי להימנע מכעס וביקורת.

אם יש לילדה זמנים קבועים לעשות קקי, קחו אותה לשירותים בשעות האלו. נשמע שלביתך מוטיבציה לתהליך ולמרות שהיא טרם מודיעה על כך לפני שעושה בעיני חבל לעצור את התהליך כעת.

בברכה

ניתן לקבל יעוץ מקצועי אצל פסיכולוגית התפתחותית (כאן בפורום אנחנו שתיים צרעננה) את יכולה לפנות למישהי מת"א. אם אזור הרצליה רלוונטי, אני ממליצה על שרון טל, גם כן פסיכולוגית התפתחותית, אני מוכנה לבדוק את מספר הטלפון שלה אם תהיי מעוניינת.

בגיל של ביתך לא כל ילד נהנה מאינטראקציות חברתיות. לרוב ילדים משחקי זה ליד זה ואין עדיין משחק הדדי.

אולי כדאי בזמנים מסוימים להפריד בינה לבין הילד השני, שלא יהיו צמודים כל הזמן. ניתן להפריד בניהם אפילו באותו חדר. אין לצפות שהילדים יסתדרו ביחד ללא תיווך, אימך יכולה לעזור לילד להגיב, להגיד לביתך שהוא רוצה את החפץ חזרה, שיגן על משחקיו ולעזור לביתך להתאפק ולבקש את מה שהיא רוצה.

לא כדאי להגיד לילדה שמה שיש לה ביד גם מעניין, מאד יכול להיות שהילדה כל כך עסוקה בקנאה שלה שלא פנויה אפילו להתייחס למשחק שיש לה ביד.

בברכה

אמא יקרה שלום רב

בגיל של בנך תופעה זאת- בה הילד לא מוכן להתרחק מהוריו, במיוחד מאימו - הינה שכיחה ביותר.
לכן אין סיבה לדאגה.
על מנת לעודד עצמאות אצל בנך, כדאי לקדיש זמן ביחד במחשק משותף, על מנל ללמד אותו כיצד משחקים פועלים, מה ניתן לעשות לבד. אם אפשר ניתן להחליף את המטפלים בילד מידי פעם, שישאר אצל סבים פעם בשבוע או יהיו עם דודה ביום אחר... זאת על מנת לעזור לו להתרגל לדמויות נוספות.

בברכה

שלום אורית,
עבור הרבה ילדים אין קשר בין גמילת היום לגמילת הלילה, כלומר, ילדים שמצלחים לשלוט היטב על הצרכים במשך היום,ולעיתים גם בשנת הצהריים, נזקקים לטיטולים בשנת הלילה עוד חודשים ארוים לאחר מכן. הסיבה היא שבשנת לילה עמוקה לעיתים קשה לחוש את לחץ השלפוחית, להתעורר ולקום. ילדים נבדלים זה מזה בעיניין גמילת הלילה וזה תלוי במידת הרגישות התחושתית, בהרגלי השינה, ביכולת ההתאפקות ועוד.
לפיכך, לא נראה לי שהפיספוסים של בתך קשורים לעיניין: היא מפספסת כיון שעסוקה, כיון ששקועה או כיוון שעובר עליה משהו רגשי שגורם לזה (לא בהכרח משהו דרמטי וקיצוני! מספיק שתהיה זו תקופה רגשית מעט מורכבת יותר, ממגוון של סיבות), ולכן מפספסת. צריך להזכיר לה, לקחת אותה לשירותים בזמנים קבועים ולעזור לה לשים לב מחדש לגוף שלה. עובדה שהשליטה קיימת במקומות אחרים. מהתיאור הקצר שלך אין ביכולתי לדעת מה הסיבה לזה ובפועל יכולות להיות הרבה מאוד סיבות.
ולגבי גמילת הלילה: אם היא מסכימה עדיין לטיטול בלילה אין סיבה להסיר אותו כיון שהיא עדיין זקוקה לו. כשתחליטו שזה הזמן להיפרד ממנו, יש להיערך בהתאם: שעווניות, מצעים ובגדים להחלפה ועוד, ויש ילדים שגם מומלץ להעירם באמצע הלילה לשירותים (למשל, אם הולכת לישון ב 20:00 ואת בחצות, העירי אותה לפני שאת הולכת לישון, אך יידעי אותה על כך קודם לכן).
בהצלחה,
מיכל