פורום הורים לתינוקות, הורים לפעוטות - יש לך שאלה?

שלום שני,
בעוד שההתלבטות האם לחזור לעבודה או לא היא אכן התלבטות קשה, הרי שבעיניין המסגרת העדיפה לתינוקך יש פחות מה להתלבט...אם יש באפשרותך, הרי שבגילו הצעיר בוודאי עדיף טיפול יחידני על ידי מטפלת בהשוואה לתינוקיה. אין שום צורך בסדר יום בחברה ובשירים בגיל הזה, וחשובה יותר ההיענות המיידית והאישית על פי צורכיו האישיים. אני מזמינה אותך לקרוא עוד דיונים בפורום שלנו בנושא. בהצלחה,
מיכל

לאמא,
השאלה היא באיזה מסגרת נעשה האבחון ומה מטרתו, כלומר, מהי השאלה שבגללה עושים את ההערכה???
פסיכולוגים ועובדים סוציאלים עובדים יחד בהרבה מקומות (למשל, מכונים להתפתחות הילד, מכונים להערכות נפשיות, מרפאות לבריאות הנפש ועוד ועוד), לעיתים ישנה חלוקה ביניהם לפיה הפסיכולוג מעריך את הילד והעו"ס את המשפחה, ולעיתים החלוקה היא שונה. לכל מקום, ובכל מקרה של אבחון, יש את המטרות שלו ועל כן מוגדרים אנשי מקצוע שונים.
בכל מקרה, שיהיה בהצלחה,
מיכל

מהתיאור שלך את בתך, אני מזהה כמה דברים שמטרידים אותך: קשיי הפרידה בבוקר, האפשרות שקיימים קשיים חברתיים בהשתלבות והבכי הממושך במהלך היום, אך לא הבנתי מה את מתלבטת האם לספר לגננת החדשה? אם קיימים קשיי פרידה בגן הנוכחי, או קשיים חברתיים, הם בוודאי יצופו ויעלו גם בגן החדש, ושם אולי תקבלי סיוע מתאים כיצד להתמודד עם זה, או שתופני לייעוץ. ובעיניין התקפי הבכי, האם כוונתך שהיא מקבלת את מה שהיא רוצה בבכי? כי אם כך, הרי שלמדה שבכי פותר את בעיותיה ועל כן לא מסגלת בנתיים דרכים אחרות להגיד שקשה, שהיא מתגעגעת, מפחדת ועוד. חשוב לעזור לה ללמוד להביע עצמה בדרכים אחרות, העובדה שגם ילדים אחרים מזהים את הקושי מעוררת את המחשבה שגם היא בוודאי מוטרדת מהעיניין ואולי הייתה רוצה לשנות את זה, לא רק כדי שלא יכנו אותה כך, אלא גם כדי שתרגיש בעצמה טוב יותר: ילדים, וגם מבוגרים, מרגישים הרבה יותר בטוחים בעצמם אם הם מצליחים לפתור בעיות שנתקלו בהן....
בהצלחה,
מיכל

שלום חלי,
בתך זקוקה להכנה לקראת המעבר, אולם חודש ימים זה זמן רב מידי עבורה. אני מציעה להמתין עד שהבית החדש יהיה מעט יותר מוכן ולהתחיל לקחת אותה לשם על מנת שתכיר אותו ואת הסביבה, לשתף אותה באריזות של הבית הקודם, ולאפשר לה להכין בעצמה ארגז עם הדברים שחשובים לה. הרעיון הוא לא להתפיע אותה בשום דרך: לא בחדר החדש ולא בהיעלמות הצעצועים, אלא לדבר על זה בהדרגה ולאפשר לה לחוות את התכונה וההתרחשויות הכרוכות בשינוי - ארגזים, הובלה, קניות, עד כמה שניתן. ברור שאין טעם שהיא תהיה נוכחת בכל יום המעבר שיהיה בוודאי מלחיץ ועמוס עבורכם, אבל כדאי מאוד לאפשר לה להיות בחלק ממנו ולשתף אותה בכל. היא תבין במידת יכולתה, ובכל יום שיעבור תבין יותר. תאפשרו לה פרידה מהבית הריק ומהסביבה הקודמת בכל אמצעי שניתן, למשל, ניתן להכין איתה אלבום תמונות שלה מצולמת בבית הישן ובחדש ולדבר על זה קצת בכל יום.
חשוב מאוד לא לעשות עוד שינויים בתקופה הזאת, עד כמה שניתן. למשל, מעבר למיטה חדשה, פרידה ממוצץ או גמילה מטיטולים מוטב לדחות בשלב זה עד שהשהות בבית החדש תתבסס מעט יותר.
בהצלחה ובשעה טובה,
מיכל

שלום אורית,
עבור הרבה ילדים אין קשר בין גמילת היום לגמילת הלילה, כלומר, ילדים שמצלחים לשלוט היטב על הצרכים במשך היום,ולעיתים גם בשנת הצהריים, נזקקים לטיטולים בשנת הלילה עוד חודשים ארוים לאחר מכן. הסיבה היא שבשנת לילה עמוקה לעיתים קשה לחוש את לחץ השלפוחית, להתעורר ולקום. ילדים נבדלים זה מזה בעיניין גמילת הלילה וזה תלוי במידת הרגישות התחושתית, בהרגלי השינה, ביכולת ההתאפקות ועוד.
לפיכך, לא נראה לי שהפיספוסים של בתך קשורים לעיניין: היא מפספסת כיון שעסוקה, כיון ששקועה או כיוון שעובר עליה משהו רגשי שגורם לזה (לא בהכרח משהו דרמטי וקיצוני! מספיק שתהיה זו תקופה רגשית מעט מורכבת יותר, ממגוון של סיבות), ולכן מפספסת. צריך להזכיר לה, לקחת אותה לשירותים בזמנים קבועים ולעזור לה לשים לב מחדש לגוף שלה. עובדה שהשליטה קיימת במקומות אחרים. מהתיאור הקצר שלך אין ביכולתי לדעת מה הסיבה לזה ובפועל יכולות להיות הרבה מאוד סיבות.
ולגבי גמילת הלילה: אם היא מסכימה עדיין לטיטול בלילה אין סיבה להסיר אותו כיון שהיא עדיין זקוקה לו. כשתחליטו שזה הזמן להיפרד ממנו, יש להיערך בהתאם: שעווניות, מצעים ובגדים להחלפה ועוד, ויש ילדים שגם מומלץ להעירם באמצע הלילה לשירותים (למשל, אם הולכת לישון ב 20:00 ואת בחצות, העירי אותה לפני שאת הולכת לישון, אך יידעי אותה על כך קודם לכן).
בהצלחה,
מיכל

לילי שלום,
ילדים רוכשים שפה מתוך חיקוי של אחרים בסביבתם, ועל כן התופעה של שיבושי מגדריים נפוצה אצל ילדים שגדלים עם מין אחד בלבד. האם הוא פוגש את אביו באופן סדיר ומבלה אצלו? האם זה גם קורה בנוכחות האב? לעיתים לדפוסים אלו ישנם גם הבטים רגשיים.
יתכן מאוד והגן יתרום לשיפור העיניין, כחלק מהתרחבות העולם החברתי, הרגשי והקוגניטיבי צפוי גם שיפור בכישורים השפתיים, אולם אם אין שיפור משמעותי עד גיל שלוש מוטב להתייעץ עם קלינאית תקשורת.
בהצלחה,
מיכל

אמא שלום רב
סליחה על ההמתנה הארוכה.
אני מבינה שרוב השעות שהילדה בבית היא מבלה איתך. יתכן וכאשר אבא מגיע, היא מתגעגעת אליו ורוצה אותו רק בשבילה. בזמן הזה אולי כדאי שתנוחי ותלכי לשתות קפה או תעשי משהו בשביל עצמך. אם ביתך משחקת איתך ומראה אהבה כלפיך, לא ניראה שהיא כועסת עליך.
מעניין כיצד את מגיבה וכיצד האבא מגיב. יתכן והילדה מביעה דרך התנהגותה מתח או קונפליקט משפחתי אחר (ילדים אלופים בלעשות זאת כמובן שבאופן לא מודע). לכן, תבררו בניכם מה מצבכם הזוגי והמשפחתי באופן כללי.

תעדכני אותנו ונעזור לך לחשוב על המצב יותר לעומק

בברכה

המצב הזוגי ביני לבין בעלי הוא מצוין. עוד לפני שהקטנה נולדה החלטנו שאנחנו משתדלים לא להתווכח לידה, אבל כשאנחנו מתווכחים אנחנו גם "משלימים" לידה.
כשאני עם בתי לבד, אנחנו משחקות יחד, והיא לא כועסת בכלל. היא מראה לי אהבה על ידי חיבוקים ונשיקות ורצון שאני אשחק איתה.
הדחייה נעשית בעיקר כשבעלי נמצא, או בלילות, כשהיא רוצה שרק בעלי יקום אליה. אין לי מושג למה.
אולי היא קולטת שאני נלחצת מהעובדה שהיא דוחה אותי?
יכול להיות שזה "כפתור ההפעלה עבורה?

שלום אורית,
התשובה לשאלתך קשורה בעיקר בבנך ובכישורי ההסתגלות הכללים שלו. האם הוא תינוק המסתגל בקלות לשינויים ולמעברים? האם הוא צלח בקלות מעברים ושינויים אחרים עד כה, למשל, מעבר מהנקה לבקבוק או למזון מוצק? מעבר בין עריסה למיטה? להירדמות עצמאית? הסתגלות כללית למצבים חדשים ולמקומות חדשים?
עבור תינוקות מסוימים, בעלי מזג קל והסתגלות טובה, מעבר הדרגתי כפי שתארת עשוי להיות דווקא מוצלח, מעיין הכנה למסגרת הגדולה יותר. עבור אחרים, להם קשיים בהסתגלות וקצב התמודדות איטי תהליך כזה עשוי להיות קשה מאוד ואף פוגעני כיון שעד שיצליח להסתגל לפרידה ממך ולשינוי, ייאלץ לחוות שוב פרידה מאותה מטפלת והסתגלות חדשה באופן שעשוי להוביל למשבר אמון משמעותי.
לכן, לצערי, את היחידה שתוכלי לענות על השאלה הזו...
אך בכל זאת: אם מדובר בשבועות ספורים, ובאמצע גם חופשת קיץ (בהנחה שמרבית המטפלות גם במשפחתונים לוקחות חופשה קצרה באוגוסט), האם זה שווה את זה? שימי לב שחודש ספטמבר השנה משופע כולו בחגים, דבר ששוב יוצר בלבול רב וקשיים בהסתגלות וגם לקראת זה יש להיערך...נסי לקרוא דיונים קודמים בפורום שלנו אודות הסתגלות למסגרת גנית חדשה: יש הרבה!
בהצלחה,
מיכל

שלום לימי
אפשר להיתגבר על פחד הבריכה בשתי דרכים עיקריות. אחת לקחת אותם לחוג שחייה לפעוטות שם מדריך מוסמך ילמד אותם לאט לאט להיתרגל לבריכה. החוגים נערכים בדרך כלל ההריכות קטנות, שקטות ונעימות כך שאין את כל הרעש וההמולה כמו בבריכה רגילה. כמו כן המים הרבה יותר חמים. הרבה פעמים הפחד הוא מכל ההמולה שיש מיסביב , האנשים הרבים, ההשפרצות והרעש.
אפשרות נוספת הים לנסות לעשות את זה לבד בבית. אפשר לקנות בריכה מתנפחת קטנה. להציב אותה בחצר (אם יש) או במירפסת. למלות במים נעימיםולתת להם את האפשרות להתרגל לאט לאט..
אני מקווה שעזרתי לך קצת. בכל מקרה הבילוי בבריכה צריך להיות מהנה וחוויתי.
ענתי
מדריכה לשחיית פעוטות

הרשי לי להגיד לך מניסיון שזה רק יבלבל אותו. כי עד שהוא כבר יתרגל למשפחתון תצטרכי להעביר אותו לגן (בספטמבר נכון?). אז חבל, למה לענות אותו. גם ככה ההסתגלות לעיתים קשה, הן לך כאמא והן לו.

בהצלחה.

כדאי להתחיל את החשיפה ההדרגתית אך במסגרת בו הוא ישאר מספטבר. אין טעם לחשוף אותו למשחפתון אם מספטמבר הוא יתחיל את ההסתגלות מחדש.

בברכה

שאתמול והיום זה ממש החמיר היא עשתה פיפי בלי לכעוס אפילו ממה זה נובע?? אני נורא מתוסכלת מסה

שלום דורוש,
תופעה של הרטבה מתוך לחץ או חרדה שכיחה אצל פעוטות וילדים, מדובר באובדן השליטה על הסוגרים מתוך בהלה ופחד. יתכן כי למרות כי בתך אכן רכשה את היכולת לשליטה על הצרכים, אולם היא מתקשה לשלוט בעצמה בשעה של עוצמת רגשות. סביר כי הצטרפות אחותה למשפחה תורמת אף היא לתחושות חוסר האונים הללו. האם היא ילדה חרדה מטבעה? לחוצה? הססנית וחוששת? אצל ילדים עם דפוסים אלו התופעה שכיחה אף יותר, וכך גם אצל ילדים המתקשים לבטא עצמם בדרך מילולית, ועל כן חשוב מאוד לעזור לה להרחיב את האמצעים בהם היא משתמשת לביטוי של כעס או תסכול: משחק, שיחה, ציור ועוד. אם היא תחוש יותר רגועה ובטוחה בבית בהקשרים נוספים, סביר שגם ההרטבה מתוך בכי תפחת, ועל כן חשוב מאוד שלא לכעוס עליה על כך, אולם יש לשים לב שדפוס זה לא "חוסם" אותכם מלהגיב כלפי התנהגותה בתקיפות כשהיא עושה משהו הדורש התייחסות ממשמעת.
אם דפוס זה נמשך מומלץ לפנות לייעוץ
בהצלחה,
מיכל

יתכן ובנך מבין היטב את המילים "לא" ו"אסור" ועסוק כרגע ב"משחקי דווקא" - תקופה זאת עלולה לעייף את ההורים, אך היא מאד מאד חשובה להתפתחותו של הילד. כך הוא מתחיל להבין מי הוא ומי האחר, בודק עד כמה יכול להשפיע ולהחליט. כדאי בנוסף לה "לא", להרחיק את הילד ממקומות מסוכנים. כדאי להבדיל בין גבולות עקרוניים לגבולות פחות עקרוניים ולתת לילד לבחור ולשלוט במבצים בהם לא מסכן את עצמו ולא את הסביבה.
תמיד אחרי שאומרים לילד לא, תתנו לו תחליף להתנהגות מקובלת. למשל "אסור להכות את השולחן מזכוכית", "בו נתופף חזק בתוף." ואז תוכלו לתוףף בתוף ובמקומות מקובלים אחרים.
דבר זה יתן לילד מענה לצורך הפיזי להקיש במקום לגיטימי.


בברכה

שלום רב
נשמע כי ביתך ילדה חכמה ובעלת הבנה חברתית מפותחת לגילה.
יתכן וכאשר היא תתחיל לדבר היא כבר לא תשתמש בהתנהגות תוקפנית מבחינה פיזית על מנת להגי\ן עלח עצמה.
נשמע גם כי ביתך לא כל כך אוהבת מגע מאחרים, האם נכון?
ניתן לעזור לה בשתי דרכים: 1 - לאסור לה להרביץ , 2- לשקף לה באופן מילולי מה היא עברה "לא נעים כשיוסי חותף לך את הכדור שלך, תגידי לו - זה שלי!"
עם הזמן, היא תלמד להגיב באופן מילולי יותר על מנת להגן על עצמה.

בברכה

השיקולים לגבי העיתוי המתאים להיכנס להיריון הינם אישיים ותלויים ברצונות של בני הזוג. האם דיברתם בניכם ושקלתם היטב את הנושא?
אחד השיקולים יכול להיות מה הרווח שאתם רוצים שיהיה בין הילדים. כאשר שוב השיקולים הינם אישיים.
מבחינת הילדה, היא בת שנה וכמובן ותרגיש היטב את השינויים כאשר את לא תוכלי להיות איתה כמו עד עכשיו. ובהחלט יש לקחת את נושא זה לשיחה עם בן זוגך פני שמחליטים להביא ילד נוסף. לאחר שיחה משופת תוכלי לפנות אלינו שוב על מנת לשתף אותנו בשיקולים שלכם ונוכל להתלבט ביחד.

בהצלחה לכם

אנחנו כבר חצי שנה משוחחים על הנושא ומתלבטים ומתקשים להחליט.
יש שיקולים רבים להיכנס להריון, אך שיקול אחד לא להיכנס- האם זה יכול לפגוע עכשיו בבת שלי, והאם בעוד שנה יהיה לה קל יותר, הרי גם בעתיד אני אעבור טיפולים ושמירת הריון, ולא אוכל לתת לה את התשומת לב שהיא רגילה אליה.
מבחינת הפרש גילאים בין האחים, שנתיים וקצת נראה הפרש מצויין.
עבורי- אני מעדיפה עכשיו להכנס להריון ביגלל כל הקשיים של ההריון והכניסה להריון והקושי לחזור עכשיו לעבוד ואחר כך להפסיק ביגלל השמירה ואז שוב לחזור לעבוד.
אבל השיקול המרכזי הוא האם הבת שלי תיפגע, והאם מומלץ לחכות כי הבת שלנו יקרה לנו מכל.
אגב, המשפחה משתדלת לעזור כמה שיותר.

תודה רבה

שלום רב

ילדים ביל של בנך מגיבים לכעס ולתסכול דרך התנהגותם, מכיוון שטרם יודעים מה מותר ומה אסור בנוגע לדרכי התמודדות עם תסכול ובנוסף, טרם רכשו שפה מפותחת מספיק על מנת להגיב בדרכים אחרות.
על המבוגים המסובבים אותו לעזור לו להבין מה הדרכים המקובלות להביע כעס ותסכול.
בעיניי אתם מגיבים נכון, אומרים לו באופן ברור וחד משמעי שאסור להרביץ. חשוב מאד ברגעים אלה לא לצחוק, להשאר רציניים ולהביט מבט רציני בגובה העיניים של הילד. עד שתקבלו תגובה כל שהיא : חיוך של מבוכה, הורדת מבט, בכי, ועוד. בנוסף, לאחר שהילד נרגע ניתן לומר "במקומו" את רגשותיו: "אוף! אני ממש כועס כי אבא לא נתן לי לשחק בחשמל!". כך אתם נותנים לילד כלים לעתיד כאשר הוא ירכוש שפה מפותחת יותר יוכל להביע כעס ותסכול באופן מילולי.

בברכה,