פורום הורים לתינוקות, הורים לפעוטות - יש לך שאלה?

הי אני אמא ל2
בת בת 4.5 ובן בן 2
לדעתי הצוות גבולות זה המפתח. יכול להיות שהילד קיבל את הגירושים מאוד קשה, וקשה לו להיתמודד, כמה שזה ניראה יותר קל שהוא ישן איתך, אבל הוא חייב לישון בחדר נפרד. הוא צריך את המרחב שלו ואת חייבת את שלך. הוא מאוד קשור אלייך, כי את הדמות המרכזית החיים שלו.
זה יהיה ממש לא קל אבל את חייבת, נכון הוא יבכה ויצרח אבל את חייבת להציב גבולות והכי חשוב להיות חזקה.
זה נישמע קל מהצד. (אני עברתי מלחמות לא קלות בקשר להתפרצויות בכי)
בהצלחה.

אנסה לתת מענה לשאלותיך בקשר לבנך בן ה1,4 ש'.
1. האם שמים גבולות בגיל כזה? או שזה מוקדם מדי?הוא לא במסגרת אלא בבית איתי.
ההורים מתחילים לשים לילדים גבולות כאשר הם קובים לילד שיגרה, כאשר שומרים על הילד מסכנות, כאשר אוסרים לו להרביץ, לנשוך ולהרוס חפצים בסביבה.

2. הילד כל הזמן רוצה על הידיים ושאני מורידה אותו צרחות אימים, המון שעות על הידיים.
אולי כדאי שמישהו אחר יעזור לך בטיפול עם הילד. אולי האבא, אולי סבים, סבתות... כך תרגישי פחות עייפה. בגיל של בנך זה נפוץ ונורמטיבי שילדים רוצים ידיים, אך נראה שאת חשה שהתנהגותו מוגזמת. אולי הוא עובר משבר... אולי זה קשור לתהליך הגירושין, היעדר האב, או סיבה אחרת
3. עדיין שותה מטרנה בלילה בשינה, אבל ישן לידי כל לילה במיטה, אני גרושה אז זה בסדר.
אבל בלילה מאוד משתולל מעייפות כי לא ישן כמעט כל היום, למעט שעה בצהריים ב12 וזהו עד 10 בלילה עד שנרדם. בבוקר מקיץ לו כבר ב5, האם נורמלי? אני סחוטה ועייפה, אינני עובדת בחוץ אבל גם לא יכולה במצב הזה לעבוד, אני מיגרנוטית וסובלת נורא מחוסר שינה , מדוע הוא קם כה מוקדם אם נרדם רק ב10 בלילה?
כדאי שהוא ישן במיטתו בחדר שלו. לישון במיטתך יכול לגרום לבלבול לילד לגבי תפקידו מולך. אין סיבה שהוא יוכל מטרנה אם אוכל כרגיל במשך היום. כל ההרגלים האלה מצביעים על כך שאתם עוברים תקופת משבר וכל השיגרה לא מסודרת.

4. הילד לא הולך לאף אחד חוץ מאמא שלי, לא לחברה שלי, לא לגרוש שלי שהוא אביו הבילוגי שאכן הגיוני כי מבקר אחת לחודש....
הוא מפחד מאנשים ופורץ בבכי שמדברים איתו, אפילו אומרים איזה חמוד הוא כבר מתחיל לבכות.
למרות שבגיל שנה וארבעה חודשים ילדים מראים סימנים של חרדת זרים וחרדת נטישה, לפי תיאורך בנך מראה תגובות קיציניות סביב הפרידה ממך. אולי יש מקום להתייעצות מקצועית מעמיקה יותר.

5. אם יש משהו שהוא לא מקבל הוא בוכה עד השמיים בצרחות. אם הוא נוגע במנורת לילה בחדר או משהו שאני לא מרשה, ואומרת לא! בקול לא צעקני אבל סמכותי, הוא בוכה בלי סוף עד שמקבל מבוקשו. אני לא יודעת איך להגיב. האם הם מתחילים מעכשיו את סימפטום גיל שנתיים הנורא שהוא רק שנה וארבע חודשים?
ניראה שבנך עובר משבר ובמצוקה רגשית ללא קשר להתפתחותו. לא נראה שמדובר במשבר גיל השנתיים לפני הזמן.

6. גם מקלחות נכנס בצרחות ולא רוצה יש לו כיסא ישיבה באמבטיה ומפחד ממנו אז עומד עד שמקלחת אותו מהר ומוציאה אותו שלא יחליק.
נראה כי קשה לו במעברים גם. קשה לו להירגע...
7. הוא הולך יפה מדבר קצת, אמא מאמא, אבא, דדה זה סבתא, בבה זה סבא, פיל, מראה איברים כמו עיניים אף ופה וראש , רוקד, משחק קצת עם עצמו ממש בקושי.
התפתחותו ניראת סבירה לגילו, אך קיים קושי בפרידה ממך., אני ממליצה בחום על התייעצות
מעמיקה יותר. אם תגידי איפה את מתגוררת אוכל להציע לך מרפאות אם-תינוק הנותנות שירות ציבורי ומענה לקשיים בקשר בין הורה וילד. כמובן שכדאי שהאב יהיה מעורב בתהליך.
בברכה

מאד קשה להעריך האם תופעה זאת נורמלית דרך האינטרנט וכאשר אנו לא מומחיות בתחומי הרפואה. לכן, בעייני, אין סיבה למה שלא תתייעצי עם רופא מומחה בהתפתחות הילד או נוירולוגיה של הילד.

מצד אחד זה נהדר שבנך מגלה עניין באוכל, מוכן להתנסות בידיים ואפילו אוכל לבדו.

יחד עם זאת, מצד שני, הוא לא ידע שלזרוק אוכל על הריצפה הינה התנהגות לא מקובלת אם אתם ההורים לא תתערבו.

ניתן להגיב באופן יצירתי ומוחשי, ולהעביר בצורה ברורה את המסר שלא זורקים אוכל על הריצפה, למשל ניתן לומר לו :

"אוכל מכניסים לפה"
"לא זורקים אוכל על הריצפה" - ולהרחיק שניה את הצלחת ממנו.
כאשר הוא מכניס אוכל לפה, להתייחס ולחזק את התנהגותו "הוםםםםםםםםם, טעים... איזה יופי איך ... אוכל!"

אם האוכל נופל ממנו ולא מדובר בזריקה מכוונת, אין טעם להגיב, אך לרוב, בגיל של בנך תינוקות מתחילים לבדוק גבולות ולעשות "משחקי דווקא" ומאד חשוב להגיב בהתאם לחוקים בבית.

בברכה

נעמי שלום רב

קודם כל ביתך בגיל בו התנהגות "עקשנית, נפוצה וחשובה להתפתחותה. היא גילתה שיש לה רצונות רעיונות משלה ורוצה להיות עצמאית ולהחליט החלטות לגבי חייה... בתקופה זאת ההורים לעיתים חשים חוסר אונים ופוגשים את הדילמה - האם להציב על הילד גבולות ולהגבילו או לאפשר אותו לקבל החלטות ולנהל את עולמו. כמובן שהאיזון בין שתי הגישות אמור להעניק לילד מענה לצרכיו ההתפתחותיים לקראת עצמאותו וניפרדותו מין ההורים.

בקשר לביתך, נראה כי יש טעם להתייעץ עם פיזיותרפיסטית מומחית בילדים. יתכן וקשה לה ללכת מרחקים גדולים יותר ומרבה לוותר על הפעלת הגוף בשל קשיים מוטוריים.

בברכה

הרעיון נשמע טוב, במסגרת כזאת, תוכלי להתרשם מהכישורים החברתיים של בנך, לעודד אותו להץגבר על קשיים במידה ויהיו.

בכל אופן אי אפשר לדעת כיצד הילד יגיב בכניסתו למסגרת הגן. לא ניתן למנוע ממנו תסכולים וקשיים בהסתגלות.

אך בהחלט הקשר עם ילדים אחרים באופן יומיומי ובתיווך שלך יכול לתת לו כלים חדשים וחשובים לשנה הבאה.

בברכה

אני מבינה שזו שאלה קצת מצחיקה.
אבל יש הגדרה של תינוקות ויש הגדרה של פעוטות.
מתי תינוק עובר להגדרה של פעוט. ז"א בערך מאיזה גיל?

קיבלתי מספר הסברים שונים ולא יכולתי להגיע למסכנה סופית, אך ממה שהבנתי פעוט יכול להיות גם תינוק מבחינת המשמעות הסמנטית. במעונות יום, כגון ויצו ונאמת, עושים חלוקה בין כיתת תינוקות ו פעוטות. פעוטות בהגדרה זאת הינם תינוקות עצמאיים יותר שמסוגלים ללכת ומשמיעים מילים ראשונות, מגיל שנתיים בערך.

אמא שלום רב

יתכן וה"קינאה" עדיין ישנה באופן סמוי. יתכן גם כי הקושי להירדם החל לפני לידת האחות
אולי כדאי לנסות לשיר שיר או שניים לפני השינה או לעשות פעילויות קבועות ממש טקס לפני השינה.

בגיל של ביתך חשוב לקיים טקס פרידה לפני השינה - לצחצח שיניים, אולי לשיר לה שיר כבר במיטה, נשיקה וביי, למשל - כאשר אותן הפעילויות חוזרות על עצמן באותו סדר סיכוי שהילדה תירדם כחלק מהשיגרה.

כדאי לא לשאול את הילדה שאלות כגון :האם את עייפה? האם את רוצה לישון? את רוצה לישון במיטה שלך? ועוד. ההורים קובעים ובאופן סמכותי ותומך מעבירים לילד את המסר.

בהצלחה

אנירוצה להוסיפ שהיא די מפחדת מרעשים עם עובר טרקטוקון או אפילו אם בעלי קורא לי בקול חזק היא יוכלה להיבהל, בנוסף שאני יורדת איתה בבוקר לגן המשקחים היא איתי בבית אז יש לה נטיה להיצמד אלי מאוד בלי לשחרר אותי, אבל אחר כמה זמן היא כן ככה מתרחקת ומסתובבת לבד קצת.
היא בת הראשונה שלי ואין לה עדיין אחים.

גל שלום רב

אני מבינה שקיימת בעיה רצינית בתקופה האחרונה סביב שינת ביתך.

קודם כל, אני ממליצה להפסיק עם ההסעות ברכב. הרגל זה עלול לשבש את הרגלי השינה גם בהמשך.

עברתם תקופה בה ביתך הייתה חולה, אולי גם אתם רגישים עדיין ומפחדים שהיא תישן לבדה.

כדאי שטקס השינה יעשה בחדר שלה. ככל שתעבירו לה מסר ברור שהגיע זמן לישון במיטתה וכי אתם רגועים ושלבים עם כך שהמקום הטוב ביותר לביצכם הינו המיטה שלה, סיכוי גדול שהיא תקבל את המסר ותחזור לשינה הרגילה שלה.

לעיתים כאשר לילד קושי בשינה, ההורים כל כך עייפים שמנסים כל לילה משהו אחר. דבר שגורם לשיבושים נוספים. לכן, כדאי כל לילה לנהוג באותה דרך, אותו טקס, אותה שעת שינה.


בהצחלה

אמא שלום רב

נשמע על פי דבריך כי ביתך לא רק מתקשה בפרידה ממך בהליכה למעון, אלא שבכלל היא מרבה לבכות.

אולי לא מדובר במניפולציה ושווה לשקול אופציות אחרות..

האם כואב לה משהו? האם המשפחה עברה שינוי (היריון נוסף, הפלה, מעבר דירה, משבר זוגי, עוד?) גם כאשר הילדים אינם חשופים לתחנים אלה באופן ישיר הם קולטים ומביעים סבל בדרכים שונות.

אולי כדאי ללכת ליעוץ מקצועי ע"י פסיכולוג התפתחותי. כדאי במקביל או אפילו לפני, לפנות לרופא הילדים ולשתף אותו במה עובר על הילדה בתקופה האחרונה.

בברכה

אבא יקר שלום

התפתחותו של בנך נראה בסדר, הוא משיגק את אבני הדרך הפסיכומוטוריות המצופות ממנו בגילו.

מבחינת גובה ומשקל כדאי שתפנה לאחות טיפצ חלב. היא תדע לענות על שאלתך.

בברכה

זה קשור בין היתר להעברה לגן בשנה הבאה ואשמח לתגובתכן המקצועית.

ג'ואי שלום רב

מדבריך אני מבינה כי לביתך החברה היא מאד חשובה, והיא מנסה לדרכיה להשתלב ולעיתים אפילו משלמת את המחיר ומוותרת על רצונותה על מנת לרצות את חברותיה.

אני מבינה את דאגותיך, ואת כן יכולה לעזור לביתך לשפר את כישוריה החברתיים, להבין יותר קודים חברתיים ולהגיב בגמישות כאשר היא לא מוותרת על עצמה.

1 - תתייחסי אך ורק למצבים חברתיים בהם את נוחכת, אין טעם להתייחס למצבים אחרים, שקיבלת דיווח מהגננת, למשל, מכיוון שאת מפספספת את הקונטקסט ולא יודעת מה היה באמת.

2- בסיטואציה חברתית כאשר ביתך מגיבה באופן מוגזם, ומפריעה לילד השני, תתייחסי לתגובת הילד "נראה לי שהילד רוצה לשחק לבד עכשיו.", "אולי הילד אוהב יותר מרחב, מפריע לו שאת מתקרבת אליו יותר מידי"

3- דברי אם ביתך במצבים שונים ולא בהכרח קשורים למצים חברתיים על רגשות, רצונות, מה אנחנו מרגישים כש... על מנת לפתח אצלה מודעות עצמי ומודעות לרגשות הזולת.

יתכן וביתך אוהבת קירבה פיזית וכי הדבר לא מתאים לכל הילדים.

בקשר לנגיעות באיזור המין - יש לציין כי הדבר בגילה הוא נורמטיבי ואין שום סיבה לדאגה! ילדים בגילה מגלים את הגוף ומשווים בינם לבין אחרים. על ההורה להתייחס ולהסביר שמדובר באיזור גוף פרטי, אך בלי לעשות מזה עניין רב.

בכל אופן, כדאי להתייעץ עם פסיכולוג/ית הגן - במידה והיא נמצאת בגן ערייה או עם הגננת בגן הפרטי ולבדוק איתה כיצד היא מגיבה.

בברכה

זאת כבר הפעם הרביעית שאני פונה אליכם ואין תשובה גם אם בדקתי אחריי שבוע+.אני יודעת שזאת לא מחובתכם לענות לי אבל גם לא נעים לי שמתעלמים ממני. אני יודעת שאני לא היחידה ולכן אולי כדאי שתתחילו להתייחס לכולם לפי הסדר...

מדבריך אני מבינה כי בנך החל להרים טונים בכל פעם שמדבר. לא נשמע לפי מה שאת מספרת שהילד צועק כתגובה להתלהבות או להיפך כתגובה לכעס או תסכול.

אולי כדאי להתייעץ עם רופא הילדים ולבקש בדיקת שמיעה.

אם השמיעה תקינה, אולי יש טעםלהמשיך ולהרחיב את הגישה שלך, לדבר איתו בטונים ובתדרים שונים ומגוונים, לפעמים דברי איתו בלחש, בפעמים אחרות, כאשר הדבר מתאפשר, תצעקו ביחד, תעשו משחק עם הקולות.

יתכן כי בנך עושה עם עצמו משחק קולות, או מעדיף לדבר בעוצה גבוהה ואוהב לשמוע את קולו. יתכן והוא לא סומך שישמעו אותו אחרת (עם מי נשאר רוב שעות היום? האם הוא בבית? במסגרת? עם מטלפת?).

בקשר לשתי השפות, כדאי שכל אחד מההורים ידבר רק בשפת האם שלו.

מצטערת על זמן ההמתנה

בברכה

קודם כל, כדאי שבאופן דחוף תפנו לרופא הילדים להיתייעץ! יתכן והילדה בוכה מתוך כאב!
אאולי יש צורך קודם כל בטיפול בכאבים ובירור מעמיק על סיבה פיזיולוגית/ גופנית שמסביר את הבכי.

תוך כדי, תתייחסו לילדה באהבה וסבלנות, תגידו לה "מתוקה, את עצבנית ובוכה, אולי כואב לך משהו." הדיבור האמפטי יתן לילדה תחושה של הבנה, היא לפחות תוכלי לעבד את החוויה הלא נעימה שעוברת.

תעדכנו אותנו בהמשך.

נשמח לעזור

שלום
הייתי אתמול אצל רופא נשים לבדיקת הילדה ,הרופא ראה ונעשה מבוהל ,אבל אמר הכל בסדר ,ולא אקח אותה לשום רופא יותר ,שלא ישגעו לי אותה ,מעבר לכך נתך לי מישחה ,ואמר לבוא עוד חודש לבדיקה ,המשיחה יש לה אסטוראידים ואני מפחדת לתת לה ,שאלתי את הרופא עם הכל בסדר אז למה צריך מישחה ,ענה לי זה על הגבול אפשר גם שלו אבל אני נותן
ואני עם סימני שאלה
מה שבטוח לי שזה לא היה מקרה מה שקרה בבית החולים שפצעו לי את הילדה
ובקיצור עם זה לא גדול עלייך ,אשמח לקבל מענה
תודה
יונית

אני כבר יומים משתמשת בה ממש קצת שמה לילדה
אבל די מודאגת מהשאלות הנ''ל
ורשום על הקרם לשימוש תוך נרתיקי בלבד
והרופא אמר למרוח בפנים בשפתיים הקטנות והגדולות
אפשר לקבל יעוץ איך לעבור את זה שבתי לא היה טראומה
כי עם יש נזק אין מה לעשות
תודה מראש
יונית

תודה

שלום רב
לצערי איני מבינה ברפואה ולכן לא אוכל לתת לך מענה מקצועי הולם בנושא.
כדאי בעיניי שתפני למומחים בתחום.
בברכה

אילנה

סילחה באמת אבל אתן כותבות פה עלעצמכם מוחמיות בהתפתחות וכ''ו
לא יתכן שמתוך כמה שאלות לענו על בודדות וקלות
אם יש לאדם שאלה ואת לא יודעת אז תשאלי את החברים החוחים של ותעני לי
מה הבעיה ???
בסדר הבנתי שאתן לומדות דרך האטר ,ולפעמיים עושת מיזה פרנסה לבריאות
אבל אנשים רוצים תשובות
אני פה כבר העל שנה שואלת שאלות וממש מרגיש ברוב המיקרים ,זוועה תשובות
שעונות כאילו אומרות לי להיתנתק
זה לא בסדר
אנשים לחוצים ודואגים לשלום ילדהם ואתן מוציאות להם את המיץ עד שאתם עונים
ובמיוחד במקרה שלי רשלנות רפואית
מקווה שתקחו את זה למקום לטוב ותעשו משהו

...ולא נוכל לקחת על עצמנו אחריאות מקצועית שאינה קשורה למומחיותנו. גם אם נתייעץ עם חברים וקולגות בעבודה לא נוכל בהרבה מקרים להעניק תשובה מתאימה. למשל, על שאלות רפואיות. אנו מנסים במקרים אלה להפנות את ההורה הפונה לפורומים או למומחים מתאימים יותר.
אנו מבינות שלעיתים הורים פונים לחוצים ודואגים, אך לצערינו אין לנו תשובות לכל השאלות ואנו משתדלות לעזור ככל הניתן.
אני מקוה שלשאלותך הבאות נוכל לתת מענה מקצועי.
בברכה,

מבינה את ההרגשה זה ממש מקומם אבל אין כנראה מה לעשות!

אמא יקרה שלום

המעבר למיטתך באמצע הלילה עלול כן לגרום לבעיות בהרגלי השינה של ביתך בהמשך.

לגבי הבכי, ביתך נמצאת בתפוקה התפתחותית בה היא מגלה את ההבדלים הברורים בין ההורים לבין זרים. בנוסף, היא מתחילה להבין כי כאשר את הולכת, היא עלולה להתגעגע אליך. תופעה זאת נקראת "חרדת נטישה".

אני מציעה שתעזרי לביתך לחזור לשינה בחדר שלה כדי לא לשבש את הרגלי השינה בעתיד.

בנוסף, יתכן ובנוסף לביתן צומחות שיניים והדבר מפריע לשינה עמוקה ומספקת.

בברכה

נעמה שלום רב

מאד קשה לדעת האם ביתך עברה טראומה אצל המטפלת. היא סך הכל הייתה יומיים אצל אותה המטפלת, יתכן ועצם זה שהיא הייתה עם דמות חדשה גרם לה להיות באי שקט ולבכות בלילה ולפחד מרעשים פתאומיים.

בגיל של ביתך, תינוקות רבים כבר מראים סימנים של חדרת זרים - דבר נורמטיבי ותקין.

לכן, לא ניתן עם הנתונים שננת להגיע למסכנה כי ביתך עברה חווייה טראומטית.

רק לאחר תהליך הסתגלות ארוך יותר תוכלי לראות שהילדה התרגלה למטפלת החדשה.

בברכה